אהבה בת שבעים

פרק 1 (מבוסס על סיפור אמיתי)

ינואר 1953, ממש לפני שבעים שנה הכתה רוזה את שרה בתחנה המרכזית רחובות. היא רדפה אחריה עם התיק שלה וחבטה בשֵׁרָהּ שוב ושוב עם התיק וזעקה לעברה:

"אם תעיזי להתקרב לבעלי שוב אני ארצח אותך"

שֵׁרָהּ (עם צירה מתחת לשין) נשכבה מבוהלת על הרצפה והביטה ברוזה הנחושה להגן על נישואיה ועל ילדיה.

"אברהם שייך לי, ורק לי, לכי תקחי את הציצי הנפול שלך לגבר אחר ואל תגעי בו אף פעם יותר"

רוזה היתה ילידת שנת 1921, נולדה בקליפורניה השמשית להורים נוצרים, בעלי חווה חקלאית, בת יחידה, חיה את ימיה בחווה חקלאית והיה מצופה ממנה שתלמד חקלאות, תנשא למישהו ראוי והם ימשיכו בבוא היום את פעילות החווה. אך רוזה פגשה את אברהם, שהיה נמוך ממנה בחצי ראש, שמנמן במעט עם חיוך כובש. למרות המראה הנמוך שלו, אברהם היה בעל בטחון עצמי רב והוא שידר את זה בקולו הרועם לכל עבר, בבדיחות הדעת ובקריצה. הוא נולד אמנם ברוסיה, אך היגר לפלסטינה כנער צעיר ובשנת 1943 הפליג לקליפורניה ללמוד את מקצועות החקלאות והבוטניקה באוניברסיטה. אברהם ורוזה התאהבו באהבה מעל הראש והם קבעו את חייהם יחד. רוזה הסכימה להתגייר עבור אברהם והם נישאו חיש מהר בטקס חתונה יהודי רפורמי. בין השנים 1944 ל 1949 נולדו להם שתי בנות ובן בארה"ב. אברהם שכבר התמחה בגידולי מטעים טרופיים, התבקש על ידי משרד החקלאות לחזור לארץ, לעזור לדור החדש של חקלאים המתהווים במדינת ישראל הצעירה.

לצערם של הוריה, רוזה עזבה את ארה"ב, רואה את פסל החירות מתרחק ממנה, בדרכה למדינת ישראל הצעירה. חוץ מאברהם וילדיה, לא היה לה כל קשר לתרבות המתהווה בארץ. למזלה היא התיישבה בישוב עם מספר דוברי אנגלית והצליחה ליצור קשרים חברתיים עם מספר אנשים. אחת מהן היתה שרה, שנולדה באנגליה למשפחה אמידה למדי. שרה היתה נשואה לגבר עצוב, גבר שקצת הצטער על המהלך שעשה. היו אלה ימים קשים מאד והחקלאים הצעירים לא תמיד הצליחו בפרי גידוליהם. בעלה של שרה, ג'וזף ניסה לגדל גידולי שדה מסוגים שונים, ללא הצלחה יתרה. היתה שנה שהצליח לגדל כמויות בצל גדולות, אך כל הכפר גם גידל בצל ומחירי הבצל היו נמוכים. שרה חשה בוז מסויים כלפי בעלה, הוא היה אדם בעל בטחון עצמי נמוך, שפוף בהליכתו ושרה הדומיננטית חפרה לו ושיגעה אותו עד כמה הוא כושל ואינו יכול לפרנס אותם כראוי. זה שהמצב היה כך אצל הרבה משפחות לא עודד אותה. היא היתה מורגלת במנצ'סטר לחיים אחרים, יותר נוחים, ומעבר לזה לא מצאה שיח רב עם בעלה וגם לא נמשכה אליו מבחינה מינית, כך שמספר הפעמים שקיימה יחסים איתו, היה בעיקר על מנת להביא את שני ילדיהם לעולם. אחד מהם נולד באנגליה והשני נולד בארץ בשנת 1951. היא נהגה לצאת מפתח ביתה ולטייל בשדות, להתבודד לה בשדות. היא היתה אוהבת לטייל בשביל שנוצר מגלגלי אחד הטרקטורים היחידים בכפר שהיה שייך לאברהם. צמיגי הטרקטור חרצו שביל טבעי מהמשק של שרה וג'וסף למשק של רוזה ואברהם. היא אהבה לעלות במעלה השביל ולטייל לאורך מטע המנגו הראשון בארץ שנטע אברהם. העצים כבר הספיקו לגדול, אך בראש הגבעה היה עץ שקמים ענקי שהיתה יושבת תחתיו. לפעמים היתה זולגת דמעות, בוכה על מר גורלה בארץ אוכלת יושביה. היא חשבה שהיא תגיע וכל מה שהבטיחו בסוכנות היהודית יתקיים. אך החיים היו הרבה יותר קשים מהמצופה והזוגיות שלה היתה בלתי מספקת לנפש הסוערת והרומנטית שלה ובעלה המלנכולי לא סיפק את נפשה וגופה כראוי. היא נזכרה מספר שנים לאחור, כשהיא היתה בחורה סוררת , חווה את מלחמת העולם השניה כנערה בבליץ ולאחר מכן לאחר המלחמה, לפני שפגשה את בעלה ג'וסף, בהיותה כבת עשרים, עבדה במשרד המלחמה הבריטי בלונדון, עבור רב סרן צעיר. בניגוד לצו הוריה, היא התאהבה בו והוא התאהב בה והוא גילה לה את רזי האהבה. בלילות אסורים התירה את הרסן והתעלסה עימו לילה ראשון בחייה ומסרה לו את בתוליה. אמנם בתחילה כאב לה, אך עונג איברו בתוכה אט אט הפך מחוויה מדממת לחוויה מענגת ורטיבותה היתה בשיאה בזמן שנכנס ויצא ממנה בלהט כששרביטו איתן ועוצמתי ומרטיט את איבריה עד לעונג הסופי והחזק. הוא היה גם לעיתים נוגע בה באצבעותיו לאחר שהשאיר את רחמה עם טיפות זרעו וגורם לה לפרץ של עונג שלא ידעה להסביר ומעולם לא הרגישה כך. אותם טיפות זרע, שהביאו לה את בנה הראשון, פרי אהבתה מהקצין וג'נטלמן ללא שם. כשאמה שמעה משרה שהיא בהריון, הם פסלו את האפשרות שתתחתן עם הקצין. הם ארגנו לה שידוך מהיר עם ג'וסף, בחור יהודי צעיר, לא יפה במיוחד, פשוט בדיבורו ובניגוד לרצונה נאלצה להתחתן איתו בשידוך תוך חודש מבלי לומר לו על הריונה. בליל הכלולות היתה צריכה לכוון את איברו הבתולי של בעלה הטרי לתוכה והוא לאחר כניסה אחת או שתיים הטמין את זרעו בתוכה. לאחר כשמונה חודשים היא ילדה את מי שהוא חשב וגידל כבנו.

שרה התיישבה מתחת לעץ השיקמה והתייפחה נואשות. היא התגעגעה לקצין וג'נטלמן שלה, שידע לנגן על גופה כמו פסנתרן בקונצרט. היא לא יכלה לסבול את ג'וסף ושנאה אותו בתוך תוכה, לא מפני שהיה גבר רע חס וחלילה. הוא היה אדם טוב. הוא היה פרי הביאושים של ההחלטות של הוריה. זה לא היה מקובל אז להתחתן עם גוי וזאת היתה תקופה שלהורים היתה השפעה על ילדיהם. היא בכתה כי בעלה לא ידע לנגן עליה כמו שהקצין עשה זאת. כשהוא חדר לתוכה, הרגישה כמו במעשה אונס, עשה זאת מבלי לדאוג לרטיבותה. היא גם לא טרחה לומר לו מה עושה לה טוב, לא לימדה אותו, פשוט אפשרה לו פעם בחודש, בימים הבטוחים, לחדור אליה בגניחה ולהטמין בתוכה את זרעו. היא לא רצתה ילדים ממנו יותר.

היא המשיכה לבכות תחת עץ האלון בזמן ששמעה טרקטור רעשני מתקרב אליה.

אברהם הנמוך והחייכן ירד מהטרקטור לכיוונה.

פרק 2

אברהם ירד מהטרקטור לברך את שרה לשלום.

הם לא היו שכנים, אך החלק התחתון של המשק שלהם היה בשכנות.

שני המשקים בדיוק נפגשו בגבעה קטנה תחת עץ שיקמה.

אברהם ראה ששרה מקנחת את אפה, ודומעת מעט.

"מה קרה שרה?"

"לא משנה"

"שרה?, מה קרה?" התעקש אברהם.

"אני עצובה, תעזוב אותי, זה יעבור לי"

"למה?"

"מהחיים האלה, אני לא יכולה לחיות כאן יותר, בא לי להקיא"

היא חבטה בזבוב טורדני שזימזם סביבה ואמרה:

"במנצ'סטר לא היו כאלה זבובים גדולים"

אברהם הביט בה במבוכה קלה, לקח מימית מים שהיה לו בטרקטור והתקרב לשרה והגיש לה את המימיה.

"תשתי קצת, חם היום, את תתייבשי"

"עדיף לי להתייבש ולמות"

"ומה עם הילדים שלך?"

"ג'וזף יגדל אותם"

"את יודעת שרה" המשיך אברהם "את יודעת שהיה כאן אפילו יותר קשה כשהגעתי מרוסיה" הוא השתהה קלות וקולו מעט רעד "והייתי ילד וההורים שלי גם התחילו בחקלאות מבלי לדעת מה הם עושים, והיו לנו הרבה יותר יתושים ולא היתה לנו מדינה. זה נראה לך קשה עכשיו, אך תראי שבעוד כמה שנים יהיה כאן גן פורח, כמו בפארקים באנגליה"

שרה צחקה מעט "אתה מתוק אברהם"

הוא התיישב לידה באנחה ושתה מעט מים מהמימייה. שרה הביטה בו, הוא לא היה הגבר הכי יפה, אך הוא ניסה לעודד אותה, לתאר לה עתיד ורוד יותר. אם זה ג'וזף, היא חשבה לעצמה, הוא היה מתכנס לתוך עצמו בכל פעם שהיא מבקרת אותו ואת החיים בארץ.

"למרות הכל לא נולדתי לזה" ענתה לו שרה.

"אני רומנטיקנית" השתהתה והביטה שוב באברהם שהיה גבר נמוך קומה, אך עם עוצמה קולית וכריזמה מכאן ועד אין סוף והחיוך שלו היה מרגיע, מנחם, מזמין.

היא ראתה ניצוץ זיעה קל על מצחו של אברהם, הנוזל קלות לכיוון גבותיו, והושיטה את האצבע שלה ומחתה קלות את טיפת הזיעה ממצחו.

אברהם היה מופתע מעט מהג'סטה הזאת ושרה הביטה לקרקע ולאחר מכן כאילו קיבלה זריקת אומץ, העבירה את אצבעה לאורך לחיו הבלתי מגולח של אברהם וליטפה לו את הלחי.

"לרוזה יש מזל שיש לה אותך"

אברהם המשיך להביט בה, לא נוקט במעשים שאינם ראויים, מופתע מאצבעה שליטפה אותו קלות. היה לו נעים, זה זמן רב שהוא ורוזה לא פינקו זה את זו. הקושי של החיים לא הביא להזדמנויות רבות ורוזה גם היתה עייפה.

שרה הניחה את ראשה על כתפו של אברהם ואחזה בזרועו ועצמה את עיניה.

"תלטף אותי קצת אברהם. אני עצובה"

אברהם היה המום מבקשתה. הוא לא כל כך הבין את גבולות המותר והאסור. מצד אחד זאת אשת איש ומצד שני היא מבקשת שילטף אותה קלות. הוא חשב לעצמו שזה בטח ליטוף אבהי שהיא מבקשת לעצמה.

הוא עטף את כתפה עם זרועו וליטף את הכתף ואת היד.

שרה הנידה את ראשה בהנאה בתוך צווארו של אברהם, מסניפה לאפה את ריח העבודה והזיעה שלו.

"אני אוהבת את הריח שלך, יש לך ריח של גבר"

היא נגעה באפה בצווארו בזמן שאברהם היה קפוא ומשותק, מלטף קלות את כתפה וזרועה עם ידו הימנית. הוא לא ידע אשה אחרת חוץ מרוזה, שאיתה התאהב כשהגיע לארה"ב. אולי פעמיים לפני יציאתו לארה"ב חווה מגע מיני עם שתי זונות בתל אביב, היו קוראים להן נפקניות, שמהן למד את המעט שגבר היה צריך ללמוד, אך את רוב נסיונו המיני רכש יחד עם רוזה. הוא חשב שכך יהיו כל חייו ופתאום מזדמנת לו האשה הבוכיה הזאת המתרפקת עליו וחושבת שהריח שלו מדהים.

היא הניחה את פיה על צווארו ונישקה את צווארו. הוא הביט בה קלות ופיו היה די קרוב לפיה, שפתיו היו יבשות מהתרגשות, ובאיזור חלציו חש התעוררות קלה שלא חש כך כבר כמה שבועות. היא קירבה את פיה לפיו ונישקה אותו, בתחילה במגע מגשש, בוחן, ולאחר מכן שלפה את לשונה והחדירה אותה לפיו של אברהם. אברהם לא יכול היה לעצור את לשונה הטעימה ונשק אותה בחזרה. שרה נשכבה על השמיכה שהביאה והם התנשקו בנועזות ובתשוקה. הוא לא ידע לאן לקחת את הסיטואציה הזאת והם המשיכו להתנשק במשך שעה ארוכה, מגששים מידי פעם בידיהם מתחת לבגדיהם, מעוררים את יצריהם, אך נמנעים מלקיחת המהלך צעד אחד יותר מידי. אברהם חש התלהבות יצרים, הוא לא ציפה לזה באמצע החיים, לקבל את תשוקתה של אשה כך מוגשת על מגש של כסף.

"אברהם, אתה מתוק. מאד נהניתי היום, אבל אני חייבת לאסוף את הילדים מהגן. תפגוש אותי בעוד יומיים כאן ליד העץ באותה שעה"

היא הניחה יד על איזור חלציו וחשה את הבליטה בתוך מכנסיו.

"אולי אטפל בזה עוד יומיים" צחקה

אברהם צחק בצחוקו הרועם והציע לה:

"בואי, אני אסיע אותך לגן בטרקטור"

שרה עלתה על הטרקטור והתיישבה על הכסא. חייכה אליו מאושרת מעט יותר.

"עשית לי את היום אברהם, אתה לא יודע כמה"

היא התיישבה על מעקה הגלגל בזמן שאברהם עלה והתיישב על הכסא ואחזה בו בכתף בזמן שהוא נהג את הטרקטור לגן הילדים.

פרק 3

אברהם הוביל את הטרקטור הרועש לגן הילדים. הילדים שלו היו במעט בוגרים יותר, כבר בבית הספר האזורי. הם היו חוזרים ברגל הביתה. שרה ירדה מהטרקטור, כשמבטם של חלק מהאמהות הנועצות מבט תמה על נוכחותה של שרה על הטרקטור. אבל התמיהה עברה, חלפה לה ולאחר ששרה הגיעה עם ילדיה הביתה, היא חשה התרוממות רוח קלה. אברהם מצידו היה די נרגש מסיום הבוקר המרגש שלו, ליבו הלם בקצב והוא חש שאם לא ישלוט בעצמו, הוא יחטוף התקף לב בכל רגע. הוא כבר לא חש ריגוש כזה מאז שהכיר את רוזה כשהיתה צעירה בקליפורניה. שרה נפלה עליו כפרי בשל, מבלי שהיה צריך לטפח אותה, לגדל אותה כמו את הפירות במטע שלו.

שניהם לא יכלו לחכות את היומיים, אך לא היתה ברירה, שרה היתה בסיום המחזור שלה וידעה שכעבור יומיים, תהיה נקיה ומוכנה לאברהם. אין ספק שהיא ידעה על מיניות הרבה יותר מאברהם. החוויה המינית האינטנסיבית שעברה במשך חודשים רבים עם הקצין והג'נטלמן הבריטי, לימדה אותה על גופה מה שנשים רבות בתקופה הזאת לא ידעו כלל. מיניות לא היה דבר שהיו מדברים עליו, בטח שלא על המושג "אורגזמה" או "דגדגן". לרוב ההבנה של גברים את גוף האשה היה מוגבל לעיתים, או התגלה תוך כדי תנועה.

כעבור יומיים, חיכתה שרה שילדיה יהיו בגן, וחזרה בהליכה מהירה הביתה. בעלה ג'וזף נסע לרחובות למשרד החקלאות באוטובוס והיא הכינה לעצמה פיילה מלאה במים חמים, התפשטה אט אט וטבלה את גופה בתוך הפיילה, שוטפת היטב את חלציה בסבון קשיח, ממוססת את הסבון לתוך המים החמים, מלטפת את שדיה עם הסבון המוקצף, גורמת לפטמותיה להזדקר במעט, מדמיינת את עצמה גוהרת על אברהם ומצילה אותו משממונו המיני. לאחר כעשר דקות של ריכוך עורה באמבט היא יצאה והתנגבה ולבשה זוג תחתונים נקי וחצאית חאקי וחולצה לבנה. היא הדיפה ריח רענן של סבון. בשעה עשר וחצי היא יצאה מביתה. היא לא נעלה את הבית, שכן אף אחד לא היה גונב את הרכוש המועט שהיה בביתם, תכשיטים יקרים לא היו לה והדלת נותרה טרוקה אך לא נעולה, כשהחלה לרדת במורד המשק ובעליה לגבעת העץ. היא לקחה איתה שמיכה נעימה ומגבת בתיק קטן והתייצבה מתחת לעץ, פורשת את השמיכה, מתיישבת וממתינה.

לא עברו דקות רבות ואברהם הגיע ברגל, מחוייך וחברותי כהרגלו. הוא התיישב לידה ושרה התנפלה עליו בתאווה, מריחה את ריח הגבריות שנדף ממנו, ריח של גבר עובד שכל כך גירה אותה. אברהם לא היה מודע לצורך להתקלח לפני אירוע מכונן כזה, אך מצד שני, הריח המיוזע שלו גרם לשרה לרטיבות בחלציה. היא נישקה את אברהם בסערה, מתנפלת עליו ומשכיבה אותו על השמיכה ונצמדת אליו בכל כוחה, כלביאה על טרפה. שתי רגליה עטפו את חלציו עם החצאית שלה, שהתרוממה קלות בזמן שהיא נשכבה עליו. אברהם ממקום רבצו תחתיה, פרם את כפתורי חולצתה הלבנה וחשף את חזייתה, הוא לא הסתפק במבט בחזיה וחילץ קצת בצורה מגושמת את שדיה של שרה מתוך החזיה. השדיים היו רכים וכבדים, נופלים על פיו שנשק אותם בתאווה. לרוזה אשתו היו שדיים קטנים וזקופים ואילו כאן ראה לראשונה זוג שדיים כבדים, נופלים על פניו וחזהו כפרי בשל של העונה, ממש כמו המנגו הענק שהוא גידל.

שרה זזה שניה ממקום ריבצה ופרמה את כפתורי מכנסיו של אברהם וחילצה מתחתוניו את איברו הבשל, שהבשיל לכמעט מתיחה גדולה. היא הניחה את פיה על איברו, כפי שלימד אותה הג'נטלמן הבריטי ועטפה את זכרותו בפיה ולימדה את אברהם שיעור בעונג מטורף. אברהם שמעולם לא חווה חווית מין אוראלי עם רוזה, התענג בפליאה מהתחושה המדהימה של פיה של שרה עוטף את איברו הלוך ושוב.

"אני חושב שאני הולך לגמור" אמר לה אברהם ואז שרה הסירה את פיה מאיברו ואמרה לו: "לא, אתה לא תגמור עדיין, אני רוצה שתעשה לי גם טוב עכשיו".

בעלה ג'וזף סירב ללקק לה, למרות שניסתה ללמד אותו הלכות עינוג אשה, והיה חודר אליה לא מוכנה ולא רטובה ומכאיב לה. אברהם לעומתו, ידע שעינוג אשה לפני כן הוא משהו נדרש, והיה מלטף את רוזה אשתו לפני כל מגע מיני, אך מעולם לא עינג אותה בלשונו.

שרה המיומנת הורידה את תחתוניה ועמדה עם איברה החשוף מעל אברהם. היא אט אט התקדמה במורד גופו עם רגליה ואז התיישבה על פיו של אברהם עם חלציה השעירים.

אברהם השתנק בתחילה כהרגיש את ליטרת הבשר של שרה מונח על פיו.

"תלקק אותי" הורתה לו שרה "תענג אותי"

אברהם הוציא את לשונו וליקק את האיזור בזמן ששרה זזה במעט, מכוונת את איברה ודגדגנה בכל פעם למקום אחר בפיו של אברהם. אברהם שלא יכול היה לנשום כמעט שמע את שרה מתנשפת ככל שלשונו חפרה במקדש האהבים שלה. היא לא חוותה אורגזמה מגבר כבר כמה שנים והיא היתה נחושה ללמד את אברהם את מה שהיא למדה מהג'נטלמן הבריטי. היא ידעה שהיא מסוגלת להגיע לשיא תאוותה ואכן כעבור כמה דקות של רכיבה על פיו של אברהם היא זעקה בקול מטורף, פשוט מצמידה את עצמה אליו ומטפטפת לפיו טיפות של אהבה.

היא ירדה מפיו ונשכבה עליו. איברו היה עדיין זקור מהחוויה והיא הרגישה אותו בפתח האהבים שלה. היא היתה עדיין שכובה עליו, כששרביטו אט אט התקבל בתוכה בתרועה. היא הכתיבה את הקצב אט אט, יצאה ממנו ונכנסה מאד לאט תוך כדי שהיא מתנשקת עם אברהם, סופחת מפיו את הנוזלים והטעם של איברה. היא לא רצתה שהוא יגמור עדיין והוא הצליח להתאפק, ולהנות מהאילחוש הרטוב והנעים שבתוכה במשך דקות תמימות. היא היתה צמודה ואוהבת ובסופו של דבר אברהם לא יכול היה להתאפק יותר והטמין בתוכה זרנוק של תאווה שהצטברה אצלו כבר יותר משבוע.

הם נשכבו זה לצד זו מחובקים ומעט מאוהבים.

פרק 4

עברו כמה שעות טובות לפני שאברהם התמלא חרטה על רגעי התשוקה שלו עם שרה.
מצד אחד, הוא למד כמה וכמה טריקים שלא ידע, זאת היתה פעם ראשונה שלו להעניק ולקבל מין אוראלי. האשה הזאת, שרה היתה נראית לו כנימפומנית חסרת גבולות. הצורה שבה התיישבה על פניו והביאה את עצמה בעזרת לשונו לשיא. אמנם הוא גמר בצורה מדהימה, אך המחשבות על שרה הביאו אותו לנסות לנשנש את רוזה באותו לילה. הוא כל כך רצה לבדוק אם היא תגיב ללשונו באותה צורה. רוזה היתה מעט עייפה מכדי להיענות לחיזוריו של אברהם במיטה. היא הסתפקה בסקס בימים הבטוחים, על מנת שלא תצטרך להביא עוד ילדים לעולם, אבל אברהם נראה מעט נחוש מידי וטייל עם אצבעותיו בחלקים החשוכים של תחתוניה, גורם לה לגירוי ואז הוא במפתיע הוריד לה אט אט את התחתונים וקירב את לשונו למשולש התאווה שלה.
"אברהם? מה את עושה?" שאלה רוזה.
"ממממ, ממממ" המהם אברהם מבין רגליה "את לא אוהבת?"
"זה מרטיט מאד" ענתה רוזה והמשיכה להתענג מלשונו החוקרת של אברהם עד שהגיעה לשיא. אברהם ניצל את המומנטום של השיא וגהר מעליה במהרה, שלא תתחרט והחדיר את שרביטו, שרק הבוקר טבל בנוזליה של שרה, לתוך פתח האהבים של רוזה. מוחו עדיין דימיין את עצמו חודר לשרה בזמן שעלה וירד בתוך תוכה של רוזה ותאוותו אט אט התקדמה במעלה צינור השופכה שלו, הישר לתוך רוזה המופתעת. הם שניהם היו מאד עייפים ורוזה נרדמה מחובקת חזק עם אברהם.למחרת בבוקר קם אברהם מוקדם לעבודת השדה. הוא קבע עם שרה באותה שעה. הוא המתין בציפיה למפגש השני שלהם. למרות שפרק את אונו אצל רוזה רעייתו בערב, כלי חילו היה כבר טעון ודרוך ומוכן לקרב. שרה היה גם מאד טעונה והם השתגלו במשך שעה תמימה על השמיכה שהביאה שרה.
שרה נעמדה על ארבע, כורעת עם החזה שלה מעט לשמיכה, וביקשה ממנו לחדור אליה מאחור בתנוחת דוגי. אברהם היה מופתע. הוא מעולם לא חדר בתנוחת דוגי לרוזה. רוזה גם לא הציעה את זה. הפורמט הקבוע שהם ידעו היתה התנוחה המסיונרית, שהיתה מענגת מאד ומספקת מבחינתם. שרה היתה קצת יותר מלומדת מאברהם, ודי מהר כיוונה את השרביט האיתן שלו לתוכה מאחור, חשה את עומק חדירתו חזק. היא גנחה בהנאה ברגע החדירה, ואברהם החל להיכנס ולצאת בזמן שהרגיש את אצבעותיה של שרה מאוננות על הדגדגן שלה במקביל לחדירתו. הקולות ששרה השמיעה גרמו לאברהם תוך זמן קצר להזריע אותה, אך היא לא הרפתה ממנו ואמרה לו: "תמשיך תמשיך עוד קצת, אני כמעט שם" והאיבר שנותר מעט איתן המשיך לחדור ואז שרה הגיעה לפורקנה ביללה חזקה.

אברהם היה מלא יצרים בערב, מוחו היה מלא במחזה הזימה של ישבנה של שרה מונח למולו. הוא לא יכול היה להתאפק וחירמן את רוזה ואמר לה מילות אהבים, עד שהיא נענתה לו. אבל הפעם הוא ביקש ממנה לאחר שהגיעה לאתנן שלה לעמוד על ארבע.
"מה אתה מתכוון אברהם" התלוננה רוזה.
"תעמדי כמו כלבה על שתי הידיים והרגליים" ביקש אברהם
היא כרעה לבקשתו ואברהם התענג מהמראה של ישבנה המוצק של רוזה, שהיתה עדיין אשה נאה מאד. הוא כיוון את עצמו בהתלהבות לתוכה וטבל ברטיבותה הלוך ושוב עד שהגיע לפורקנו.
"אני לא יודעת אם יהיה לי כח מחר בשבילך" אמרה רוזה.
"מה קרה לך שאתה כזה חרמן?" המשיכה לשאול
"לא יודע, סתם פתאום התחשק לי"
"אברהם, מאיפה למדת שאפשר לשכב בתנוחה הזאת של הכלבה?"
"מהכלבה שלנו אולי?"
"אוי, באמת אברהם, אתה מדבר עם גברים אחרים?"
אברהם היה קצת נבוך לגבי חשדה של רוזה, וחש קצת רגשות אשם, וליבו פעם במבוכה ובכעס על עצמו.
"אז אתה מדבר עם גברים אחרים על תנוחות סקס?"
"לא" ענה אברהם
"אז מאיפה את פתאום מתחיל ללקק לי ולהעמיד אותי כמו כלבה? מאיפה הידע הזה?"
"לא יודע, ראיתי פעם תמונות"
"אברהם, אתה בוגד בי? מישהי מלמדת אותך?"
שתיקה קלה ומביכה הביאה את אברהם התמים להישבר והוא אמר לרוזה:
"קיימתי יחסים פעמיים עם איזה אשה"
"מי האשה"
"אני לא יכול לומר, אבל אני מבטיח שזה לא יקרה שוב. אני מרגיש רגשות אשם"
"אתה תגיד לי יפה מאד מי זאת, היא מהכפר?"
"אני לא יכול לומר לך?"
"היא מכפרים שכנים? אני לא מתכוונת ללכת לישון עד שאני יודעת מי הזונה שלימדה אותך את כל הטריקים האלו"
"אני לא יכול, זה לא יהיה אתי"
"וזה אתי לבגוד בי? הגעתי אתך מקליפורניה למדינה הזאת של היהודים, עזבתי תרבות אחרת, משפחה אחרת בשביל להיות אתך, אז אם אתה לא רוצה לספר לי, לילדים שלנו יש אזרחות אמריקאית, אבא ישלח לי כרטיסים לאוניה ואנחנו נסע חזרה לאמריקה ואתה מוזמן להתחתן עם הזונה"
"לא לא רוזה, את לא יכולה לנסוע לאמריקה עם הילדים, זה ישבור אותי"
"אז ספר לי מי הזונה"
"זאת שרה של ג'וסף" ענה אברהם.
"איזה זונה, איזה ביטצ'ית, אני אהרוג אותה"
"לא, את לא תהרגי אותה, זה לא אשמתה, זה אשמתי, אני לא עמדתי בפיתוי. טעות שלי, זה לא יקרה שוב רוזה. אותך אני אוהב, ואוהב לכל אורך חיי. זאת היתה טעות מטופשת. בבקשה, בואי נתקדם הלאה. בואי נלך לישון. זאת מעידה חד פעמית ולא תקרה שוב"
רוזה התנשפה מכעס, סובבה את גבה לאברהם ורטנה לו: "בסדר, אבל אני מזהירה אותך, אתה לא מדבר איתה מילה חוץ מלומר לה שזה נגמר"

למחרת לאחר ליל השמרים נפגש אברהם עם שרה. הוא הביט בה ואמר לה:
"רוזה יודעת"
"ידעתי שתישבר מתי שהוא"
"זה לא יכול להמשך יותר" ענה אברהם
"אתה מריח כל כך מגרה" ענתה שרה "שאיני יכולה לעמוד בפיתוי"
היא אחזה במפשעה שלו בחוזקה, מלטפת את הזין שלו.
"שרה, זה נגמר" והא סיפר לה כיצד רוזה גילתה עליה.
"זה לא נגמר עד שאני לא גומרת ממך שוב, אחרת אני אגיד לרוזה שאתה אנסת אותי"
"שרה, למה ככה?"
"כי כרגע אני צריכה אותך, מחר כבר לא ימים בטוחים, ואין לי כוונה להיכנס ממך להריון. אך הפעם אתה תזיין אותי פעם אחרונה ואחרי זה אני אשחרר אותך".
אברהם הביט סביבו לראות שאף אחד לא מביט בהם. שרה הובילה אותו לעגלה שנשרכה מאחורי הטרקטור שלו ושמה שמיכה על העגלה הגבוהה. היא התרוממה והפשילה את שמלתה, היא היתה ללא תחתונים והחלה לאונן מול אברהם. אברהם שלא יכול היה לעמוד במראה המשולש השעיר שלה הפשיל את מכנסיו והתקרב לקצה העגלה והחדיר את עצמו לשרה. הוא עצם את עיניו, נהנה מהפעם האחרונה שיטבול כך את כלי זינו במיצי התאווה של אשה אחרת. שרה הביטה בו ואוננה וליטפה את פטמותיה בזמן שהוא נכנס ויצא מתוכה. הוא הביט בה בצער ולאחר שהיא הגיעה לשיאה הוא ירה את מטענו בפעם האחרונה בתוכה.
"היה שלום אברהם, נעמדה שרה. אם לא היית כזה מטומטם, ולולא ניסית את כל מה שאתה יודע ממני על רוזה, היא לא היתה מגלה, ושנינו היינו יכולים להנות לנו פעם בחודש מאיזה אתנחתא אחרת. אתה תמים. אתה בעצם אדיוט."

שרה נעלמה במורד השביל ונעלמה ואברהם לא ראה אותה זמן רב.

כעבור כמה ימים נסעה רוזה לשוק ברחובות. היא לפתע ראתה את שרה בוררת עגבניות באחד הדוכנים. שרה הבחינה בה והתרחקה.
היא רדפה אחריה עם התיק שלה וחבטה בשרה שוב ושוב עם התיק וזעקה לעברה:
"אם תעיזי להתקרב לבעלי שוב אני ארצח אותך"
שרה נשכבה מבוהלת על הרצפה והביטה ברוזה הנחושה להגן על נישואיה ועל ילדיה.
"אברהם שייך לי, ורק לי, לכי תקחי את הציצי הנפול שלך לגבר אחר ואל תגעי בו אף פעם יותר"

כעבור חמישה חודשים, ג'וזף ושרה ושני ילדיהם חזרו לאנגליה לצמיתות. אברהם נפטר בגיל 65, רוזה האריכה חיים לגיל 95 וסיפרה פעם לאמי על הבגידה של אברהם. אך הם זכו סה"כ לנישואים מאושרים ומספקים.

סוף הסידרה

מחשבה 1 על “אהבה בת שבעים”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)לבטל