משבר קורונה- חלק ג

חלק א של הסיפור, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה

 

רצנו ריצה קלה ונכנסנו אל המכונית במהירות, הרגשתי לרגע כמו בסיום משימה במירוץ למליון.

קרן נכנסה אל הרכב והכריזה "אנחנו ניקח את הדירה שלך, אין לנו משהו אחר".

משהו בסמכותיות שלה מאוד דיגדג לי, אהבתי לראות אותה מדברת ככה.
ניקו היה נראה מהוסס, הוא הסתובב אל שנינו ואמר
"אני מצטער, אבל בדיוק אשתי אמרה לי שהיא השכירה את הדירה".

"לאאא ניקו, בבקשה, אין לנו מקום אחר ללכת אליו" קרן התחילה לדמוע וראיתי את פרצופו של ניקו מחוויר.

ניסיתי לעכל מה אני הולך לעשות כרגע, מביט בקרן וליבי מחסיר פעימה, אך רק מדאגה.

"תנו לי לעשות רגע שיחה" ניקו אמר ומיד התחיל בשיחה בשפה המקומית.

לא עצרתי, מיד המשכתי לגלוש ולחפש דירות להשכרה, או לחילופין למצוא רכב להשכרה ולצאת מאלבניה או מטירנה. קרן שישבה בצמוד אלי הביטה בחיפוש שלי ואמרה לי
"שמוליק, אני לא נושמת".

"אל תדאגי קרן, אני מבטיח שאמצא לנו פתרון"
חשבתי כיצד קצת אסיט את תשומת ליבה מהחששות ואמזער את המשבר.

" אממ את יודעת קרן? ניקו אמר לי שהדירה שלו ממש קטנה ומתאימה רק לזוג…אז האפשרות של הדירה שלו לא באמת עוזרת לנו". הבטתי בעיניה וניסיתי להרגיעה.

"שמוליק, שתהיה דירה קטנה, רק שלא נהיה ברחוב" ענתה לי קרן וראיתי את בית החזה שלה עולה ויורד עם הלחץ שהיא שרויה בו.

"זאת יותר יחידה עם חדר אחד מאשר דירה" עניתי לה והיא לא השיבה לי כל תשובה.

היא הביטה קדימה והקשיבה לניקו מגלגל את לשונו בשיחה הערה מול הצד השני, קרן לחשה לאוויר הרכב "נו, רק שיגיד כן. רק שזה יסתדר כבר".

לחצתי על לינק נוסף בחיפושים שלי ואז בדיוק ניקו הסתובב…
הוצפנו בתקוה כשראינו את החיוך הגדול מרוח על פרצופו
"טוב, הדירה שלכם"

קרן שישבה דרוכה ושעונה קדימה במתח, שיחררה לחץ ברגע אחד והטילה עצמה לאחור תוך כדי שהוציאה מראותיה את כל האויר. קרן נשענה אחורה וחציו של הגב וכתפה נשענו עלי. הרגשתי אותה צמודה אלי ונושמת נשימות כבדות כשגופי צמוד לגופה, אני בטוח שהיא לא הבחינה ברגע הזה…אך המגע שלה היה ממכר והרגשתי שאני חייב קצת יותר מזה.
לא זזתי, מתענג.

לאחר כמה שניות היא סובבה את גבה הצידה ונשענה על גב המושב במקום עלי, היא הביטה בי והכריזה- "ניצלנו" בחיוך רחב מלא בשיניים צחורות, מסוטטות, תחומות בשפתיים בשרניות.
חייכתי אליה חיוך דומה ועניתי "ברוך ה' ", קרן השיבה לי באותה התשובה. מסתבר שדוסים הם דוסים…גם בקצה העולם.

הבטתי בקרן, אישה יפה כל כך, שעברה כבר תלאות קשים מנשוא בימים האחרונים. הגיע הזמן שתנוח.

ניקו פנה אל רחוב שהזכיר לי קצת את ראש פינה או זכרון יעקב, הבטתי לצדדים מתמוגג.

"וואו, מהמם פה" קבעה קרן והנדתי בראשי בהסכמה. "איזה מקום" התפעלתי.
ניקו נהג ונכנס לשביל מגודר בצדדיו בחומות אבנים. כדים מלאי פרחים מעטרים את השביל מכל עבר, עצי פרי היו נטועים בצידי הגינות משני צידי השביל.
ניקו החנה את הרכב שלו בצמוד לבית אבן המזכיר קצת את בתי טוסקנה או האי קפרי, מכל המרפסות ירדו מטפסים של פרחים בשלל צבעים של אדום, סגול ולבן. גג רעפים אדום שבמרכזו ארובה שהעלתה עשן.
המראה היה ציורי כל כך.

יצאנו מהרכב אל הרוח הקרירה, מביטים לכל הכיוונים, נהנים מהפסלים בגינה, מהשיחים המטופחים, הנדנדה המחוברת לעץ הגדול.
החצץ האדום שעל השביל השמיע קולות פיצפוץ בכל צעד שצעדנו. הרמתי את התיק של קרן וניקו מיהר לקחת את התיק שלי.

"בואו תראו את הממלכה שלכם"

קרא לנו ניקו, מחייך מעצם המבטים ההמומים שלנו מהבית שלו.
הוא צעד מסביב לחצר והגיע למבנה אבן קטן בהרבה, אך גם הוא עוצב כמו בית ננסי.
הוא לקח מפתח מאדן החלון ופתח את הדלת.

קרן נעמדה לידי מחייכת בחיוך שובב. "ואתה רצית ללכת למקום אחר?! אה?" היא צחקה בהסיטואציה ומכל מה שראתה ומהציפיה להיכנס אל תוך החדר.

ניקו נכנס והדליק את האור, נתתי לקרן להיכנס לפני וצעדתי מיד אחריה, מביט בה מנענעת את ישבנה בצעדים קטנים ובטוחים לתוך מקום הלינה שלנו.

כשנכנסתי אור עמום גילה לנו מבפנים בית אבן לא גדול, אך מהמם. מה זה מהמם? מותיר את הלסת שמוטה. רצפתו מעץ מלא המשמיע קולות חריקה. שולחן אוכל מעץ מלא, מעוצב בצורה שהזכירה לי שולחנות מלוכה, עיטורים על השולחן ועל הכיסאות. בצד השמאלי עמד מטבחון לא גדול עם ארונות מעץ כפרי, מעל השולחן עמד ראש של צבי מפוחלץ. הבחנתי בשטיח פרוותי אדמדם אשר כיסה חלק גדול מהפרקט והוביל עד למיטת אפיריון זוגית מרשימה מאוד.

בצד הימני של החדר הבחנתי בניקו מתכופף אל עבר האח, בצמוד אל האח עמד ג'קוזי זוגי גדול. ניקו עשה כמה פעולות מאומצות והתרומם. לעני נגלתה אש מרצדת ולוחשת בתוך האח שמילאה את ליבי ברון, עם האור העמום של החדר והאורות המרצדים של האח, המראה היה נראה מרהיב.

לראשונה חיפשתי את מבטה של קרן, והיא עמדה כמוני מסובבת את ראשה כלא מאמינה וכשמבטינו הצטלבו, סימנה לי עם היד "וואי, וואי" גם שפתיה נעו במילים אלו אך קולה לא נשמע.
העיניים שלה הבריקו באור האש, והמחזה של האישה היפה הזאת, עומדת מרוגשת עם ברק בעיניים, הצליח שוב לעורר בי משהו חבוי שניסיתי להותירו כלוא אך כעת השתלט עלי.

ניקו הוציא מאחד הארונות בקבוק ויסקי ושתי כוסות קריסטל נוצצות והעמידן על גבי השולחן.
כמו כן, הוא פתח סלסלה והוציא ממנה את מיטב הפירות והירקות וסידר אותן על גבי קערה בסמוך לשתיה החריפה.

"בדלת הזאת" הצביע ניקו על דלת עץ "נמצאים השירותים והטוש".
הוא הפסיק בדיבורו והביט רגע בקרן ורגע בי ואמר

"אני בטוח שהמקום הזה יעניק לכם הרבה רגעים בלתי נשכחים. לילה טוב"

אמר ויצא מהחדר, סוגר את הדלת ומותיר אותנו לבד בחדר המושלם.

שתיקה. דממה שארכה מספר שניות אך הרגישה כנצח.

"רוצה פרי?" שברתי את המתח. לקחתי את קערת הפירות אל הכיור ושטפתי את הפירות אחד אחד.

קרן הגיעה ונעמדה לידי…
"וואו שמוליק, זה ממש מקום מיוחד…אני חייבת לחזור לכאן עם בעלי"

צחקנו שנינו וקרן המשיכה להביט בידי החסונות שוטפות פרי…פרי בצורה מעגלית, מלטפות אותו מכל הכיוונים תחת המים הפושרים.

"יש מים חמים?" קרן שאלה.
בחנתי קצת את הברז ומיד יצאו ממנו מים חמים שעלו מהם אדים.

"אני מתה למקלחת, נו…תביא כבר, אני רואה שיש לך סבלנות של פרד…"
אמרה קרן וחטפה מתוך ידי תפוח אדום.
היא נשענה על השיש מביטה בי בחיוך ונגסה בקול בתפוח העסיסי.

צילמתי בעיני את המחזה המרהיב של קרן החטובה, בגדיה הצמודים החמיאו לה גם אחרי מסע מפרך. האדמומיות שעל פניה ולחיה הבולטות זהרו באור המרצד של האש. ועמוק בתוך האישון שלה…ראיתי את האש הבוערת באח…נוצצת בחיוך שובב.

משכתי את אחד מכיסאות העץ והוא השמיע קול גרירה חזק. התיישבתי עליו, לוקח תפוח אדום ונוגס.
ליוותי במבטי את קרן צועדת סביבי אל הכיסא הצמוד לשלי, מתיישבת ונשענת אחורנית. היא שילבה רגל אחת על השניה ואני הספקתי להציץ בקצרה אל הבשר שהופיע תחת שמלתה, רואה במאית השניה את צורת ירכיה ומתחיל להתהוות אליהן בכל סיטואציה שעוברת בינינו.

"נראה לי שמחר אני הולך לרוץ כאן בשכונה, אני חייב לשמור על כושר" אמרתי, מנסה לשנות נושא ואולי להסוות את המבטים והתחושות שלי.

"אז גם אני באה" אמרה לי קרן בשמחה.

"את מתאמנת? " שאלתי.

"מה? לא רואים?" קרן התחילה לצחוק, שמחה להביך אותי.

"צודקת, קשה לפספס את זה" עניתי ומכניס גם אותה למבוכה קלה.

תהיתי לאן זה יילך, האם אנחנו בצומת דרכיםת היא התכוונה לפלרטט? היא הבינה את חצי הפלירט שלי? מעניין לאן זה יתקדם?? לי היה ברור לאן הייתי רוצה שזה יתקדם, והתמלאתי ברוח רעננה.

"טוב, אני נכנסת למקלחת" הכריזה לפתע קרן, מותירה אותי נבוך כאילו אמרתי משהו לא בסדר…וכל התיושה שלי התרסקה בין רגע.

היא קמה וצעדה לכיוון התיק שלה, ושלפה ממנו כמה דברים. ואני בנתיים שמרתי על דממה מגודל המבוכה, אוחז במצחי ומכה על חטא. האם הגזמתי יותר מדי? איך היא תרגיש כעת להיות כאן לידי? טיפש אחד.

קרן צעדה לכיוון דלת השירותים ופתחה את הדלת, רגע לפני שסגרה את הדלת אמרה לי

" שמוליק, מזל שפגשתי אותך, אתה המלאך השומר עלי".

9 מחשבות על “משבר קורונה- חלק ג”

    • יהיו הרבה איסורים שהם יעברו עליהם. ייחוד פחות מוקפד אצל הדת"לים…בטח שלא בסיטואציה כזאת בלתי אפשרית.

      הגב
  1. אין לכם מה להגיב חוץ מ'למה הפרקים קצרים'?
    מה נסגר?
    יושב בנאדם ומשקיע…

    תודה גבר

    הגב
    • אכן מי שכותב יודע, שמדובר בכמה שעות כתיבה.
      במיוחד שהמטרה היא לבנות מתח מיני גבוה לפני כל פעילות גופנית חחחח

      הגב
  2. והנה זה הגיעעע!! המשך יפייפה ומרשים לא פחות מתאור פניה הענוגות של קרן.

    תודה על ההשקעה בבניית המתח ביניהם.

    מחכה לדעת מה יהיה הצעד הבא של שמוליק כשישמע את דוש המים פועל מעבר לדלת……😉

    פייגי

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)