מסיפורי המושב: סוד נשות הכפר

 למען הסר ספק: זהו סיפור דמיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין אירועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט.

גילוי נאות וקרדיט: את הרעיון לסיפור לקחתי מסיפור של  HeyAll  בשם " DETECTIVE'S GANGBANG, TOWN SECRET" שפורסם באתר LITEROTICA' '.

אבא שלי קלקל לי את כל התוכניות, סיימתי שלוש שנים קבע ותכננתי את הטיול הגדול אחרי הצבא שלי רק ששלושה ימים אחרי השחרור ויומיים לפני הטיסה המוזמנת הוא מת, עבד על הטרקטור במטע, קיבל דום-לב, אף אחד לא היה לעזור לו וכשהגיעו לחפש אותו כל שנשאר היה לקבוע את מותו.

במקום לנסוע לנתב"ג נסעתי לבית העלמין של המושב, מקום שקט ומוקף עֲצֵי⁻ברוש על גבעה המשקיפה אל הנוף. בכיתי הרבה על אבא שלי כשקברו אותו, אהבתי אותו, הייתי בת יחידה והוא רצה אותי כבת ממשיכה וגם כשאותרתי כמחוננת ונשלחתי ללמוד בפנימיה למחוננים בחופשות הוא היה מלמד אותי את רזי המקצוע, "חשוב שתדעי," הוא היה אומר לי באותו קול בס שלו, "תמיד חשוב שתהייה עוד אופציה" היה עונה לי כשאמרתי לו שאני אוהבת יותר מחשבים, וככה למדתי לנהוג על טרקטור ואפילו זכיתי בתחרות רֵוֶורְסִים עם עגלה, ולגזום את העצים עם אותם סכינים גדולות ומסתובבות שהיו מחברים לחזית הטרקטור או להעמיס ארגזים עם המלגזה שחיברו אליו,  וגם אחר כך, כשהתגייסתי והלכתי ל-8200, ולמרות שחתמתי קבע וראיתי את עצמי ממשיכה באיזה סטארט-אפ ועושה כסף, הוא לא הפסיק להאמין שיום אחד אני אחזור ואפילו שיפץ בשבילי את בית העץ הישן ששימש אותם כשעלו על הקרקע, לפני שעברו לבית החדש שבנו, ובכל השיחות שהיו לנו לא הצלחתי לשכנע אותו ש"אבא, זה לא יקרה" אבל עכשיו היה ברור לי שאני צריכה להשאר ולעזור לאימא, לפחות עד שהיא תמכור את המשק כי לבד אימא לא יכולה להחזיק אותו.

בּשִׁבְעָה פינקו אותנו, הנהלת המושב דאגה להקים סוכת אבלים והביאה את כסאות הפלסטיק הלבנים המשמשים את המושב בשמחות ועצרות וּלהבדיל בארועים כאלה, כמיטב המסורת במושב נשות המושב הביאו 'סיר אבל', ככה אנחנו קוראים למנהג להביא סיר עם אוכל מבושל כדי שהאבלים לא יטרחו לבשל, וכל אישה מנסה להרשים עם הַסְּפֶּצְיָלִיטֶה שלה, וכמובן עוגות לקבל את פני המגיעים לנחם, ובערב היו מגיעים לשבת איתנו, לדבר ולפצח גרעינים, כדי שלא נרגיש בודדים ו…שני קילו העליתי בשבעה וגם זה כי שמרתי.

ירון היה בא קבוע ויושב איתי. עם ירון היה לי קשר מיוחד עוד מִיְמֵי הגן העליזים ואחר כך בבית-ספר רק שבכיתה ב' הקפיצו אותי כיתה ונפרדנו אבל אחרי הצהריים המשכנו לשחק יחד ואפילו לפעמים, במחסן שלהם, כשאף אחד לא רואה, היינו משחקים ברופא וחולה, אתם יודעים, בודקים אחד את השני עם הַסְטָטוֹסְקוֹפּ ומד-חום צעצוע שקיבלתי, ביחוד בהבדלים שם בין הרגליים אבל תמים, בלי הַחְדָּרוֹת חוץ ממד-חום בישבן, כמו שאימא מודדת.

בכיתה ט', כשכולם הלכו לתיכון האזורי, אותי שלחו לפנימיה למחוננים ודרכנו נפרדו. בהתחלה עוד שמרנו על קשר, שיחות טלפון שהלכו והתמעטו, אבל כשחזרתי לחופשה הגדולה התברר שהוא יוצא כבר עם מישהי ולא רציתי להפריע, ממילא עוד מעט אני שוב אעלם, ואחר כך צבא ויצא שכמעט לא נפגשנו, כשהוא יוצא שבת אני נשארת ולהפך ובקבע הייתה לי דירה בגבעתיים עם שותפה וכמעט לא הגעתי הביתה ואז הוא נסע לטיול אחרי צבא שלו כך שהיה לנו הרבה מה לספר אחד לשניה (ואחת לשני) ולא, הוא לא היה היחיד שישב איתי, התברר לי שאני פופולרית.

כשנגמרה השבעה עלינו לקבר ולהפתעתי גם ירון הגיע, עומד קצת בצד, נותן לנו להתייחד עם אבא ולפני שהלכנו אימא פרסה את מעיל הדובון של אבא על הקבר.

כשירדנו בשביל חזרה אל המושב ירון נצמד אלי, דואג שנתרחק קצת מהשאר ו…"את רוצה לגלות את הסוד של הכפר?" הוא שאל אותי בלחש, כאילו חושש שישמעו אותו.

"הסוד של הכפר??" לא הבנתי, "על איזה סוד אתה מדבר?"

"רוצה?!?" הוא סינן בתקיפות.

"רוצה, אני אוהבת סודות" צחקקתי.

"תהיי מוכנה בשבע, תחכי לי בחוץ אני אבוא לאסוף אותךְ, אבל אל תספרי לאף אחד!! גם לא לאימא שלךְ!" הזהיר אותי, וְ"מצטער אני צריך ללכת לעזור לאבא" התנצל והתרחק בהליכה מהירה.

בהתחלה חשבתי שזה סתם, שאין שום סוד והוא עובד עלי, אבל היה משהו מסתורי בכל ההתנהגות שלו ובשבע בדיוק חיכיתי לו בחוץ, לבושה בחולצת טריקו רחבה, להסתיר את ה-2 קילו שעליתי, ומכנסיים קצרים.

 

ירון בא לאסוף אותי עם הטרקטורון שלהם, התיישבתי מאחוריו וחיבקתי אותו. "לאן?" שאלתי, מנסה להתגבר על הרעש החזק של המנוע ונצמדתי, מוחצת את שדיי העסיסיים על הגב שלו.

"תכף תראי" הוא צעק חזרה, מצחקק, ויצאנו לדרך.

קצת לפני האסם, מבנה עגול וגבוה שפעם שימש לאחסנת התבואה אבל מאז שהפסיקו לגדל אצלנו חיטה הסבו אותו למשרד של ועד המושב, הוא עצר והחנה את הטרקטורון במקום נסתר. "בואי" הוא עזר לי לרדת והוביל אותי אל עבר מדרגות הברזל המובילות לקומה השניה.

רעד עבר בגופי כשעלינו, החלונות הפנימיים בקומה השניה משקיפים אל האסם וכשהיינו קטנים היינו קופצים מהם אל הגרגירים הממלאים את האסם ופעם כשקפצתי כמעט טבעתי בהם, מזל שאבא שלי היה שם לחלץ אותי.

הקומה השניה צרה מאד, נעמדנו לצד אחד החלונות המשקיפים אל האסם ובדיוק מול שולחן הדיונים הארוך של הועד, רואים ולא נראים. ירון נעמד מאחורי וחיבק אותי, עמד לו! הרגשתי את הזקפה שלו נלחצת אל בין רגליי ורק בד המכנסיים שאני לבשתי והמכנסיים הקצרים שהוא לבש עוצרים אותו. "את כל הידידות שלךָ אתה מביא לכאן?" ציחקקתי.

"לא, רק את מי שאני רוצֶה לגלות לה ת'סוד" הוא לחש לי באוזן, "וששש, שקט, תכף הועד יבוא ואסור שהם יגלו אותנו" וכף ידו הונחה על השד שלי ודרך בד החולצה והחזייה התחילה לעסות אותו, לאט, מין עיסוי אגבי כזה, נוֹנְשְׁלַנְטִי, כאילו אין טבעי מזה ואני? אני זה היה לי נעים אז לא הפסקתי אותו.

לא היינו צריכים לחכות הרבה, שמעתי כמה כלי רכב מגיעים ואחר כך הדלת מתחתנו נפתחה וחמישה גברים נכנסו והתיישבו לאורך צידו המרוחק של השולחן, מולנו. הכרתי אותם, באמצע ישב יושב ראש ועד האגודה המיתולוגי, מצידו האחד ישבו המזכיר והוטרינר ומצידו השני אחד מבעלי המשקים והבן הגדול שלו, הבן הממשיךְ שלמד שלוש שנים מעלי.

בהתחלה הם דיברו ביניהם, מדי פעם מביטים בשעון, וראו שהם מחכים לעוד מישהו. עוד רכב הגיע, לפי הקול טרקטור, שמעתי אותו חונה ושקט השתרר כשהמנוע כבה.

שוב שמעתי את הדלת נפתחת ואז הופיעו שתי נשים ונעמדו כמה צעדים משולחן הדיונים, ניצבות מול היושבים. גם אותן הכרתי, המבוגרת יותר היא הגננת של המושב, כשאני הייתי בגן היא עוד הייתה העוזרת גננת אבל מאז היא סיימה סמינר והפכה לגננת ולידה עמדה הבת שלה, צעירה ממני, פגשתי אותה בצרכניה שם היא עובדת וחוסכת כסף לטיול הגדול אחרי צבא.

הרגשתי איך ירון מצמיד אותי יותר חזק אליו, כף יד אחת, זו שקודם עיסתה לי את השד, עכשיו על הבטן, לוחצת, ועם אצבע מכף היד השניה הוא ליטף בעדינות את השפתיים שלי. "בעלי שלח אותי לשלם את החוב" הגננת הודיעה ושמעתי מין רעד התרגשות בקולה.

"היא אומרת את זה כדי שיהיה ברור שבעלה יודע שהיא פה ואישר את זה" ירון לחש לי באוזן, מסביר והיו לי עוד שאלות אבל שתקתי.

ראיתי את המזכיר פותח את הפנקס שלפניו, מביט ולוחש משהו ליושב ראש. "חוב גדול, 13 חודש לא שילמתם מיסים" הוא אמר ברצינות, מנסה לשוות לעצמו טון כועס.

"מצטערת," הגננת השפילה מבט ולדעתי גם הסמיקה, מאחורה קשה קצת לראות, "אנחנו מוכנות לשלם את החוב ואת הריבית כמובן" ו…כנראה שירון ידע מה יקרה כי כשהגננת שלחה יד לאחור ופתחה את רוכסן השמלה שלבשה הוא שלח את כף ידו וחסם לי את הפה, מונע מאותה קְרִיאַת הפתעה שלי לצאת ולהסגיר אותנו, פתחה והורידה את השמלה והבת שלה הורידה במשיכה את חולצת הטריקו ואחריה את מכנסי הטיץ הקצרים והגישה אותם לאימא שלה. "קח" היא הניחה את הבגדים שהורידו על השולחן וחזרה לעמוד ליד הבת שלה.

"לא מספיק!" היו"ר קבע בפסקנות.

היום אני יודעת שזה טקס קבוע, אז התפלאתי שהיא לא מִתְוָוכַּחַת על המחיר. שוב הרגשתי איך ירון חוסם לי את הפה כשהגננת והבת שלה הפילו את הכתפיות של החזיה לצדדים, הושיטו ידיים לאחור ופתחו את קרסי החזייה שלהן והורידו אותם ושוב הבת מסרה לאימא שהניחה את שתי החזיות על השולחן ו…תמיד ידעתי שלגננת יש שדיים גדולים אבל עכשיו, כשראיתי אותם במלא הדרם, הבנתי עד כמה הם גדולים, פומלות! והבת שלה כנראה ירשה את הגודל בַּגֶּנִים, גם היא הציגה חזה מפואר להפליא.

"עדיין לא מכסה את החוב!" היו"ר שוב הודיע ושוב היד של ירון התהדקה על פי כששתיהן הורידו גם את התחתונים וחשפו את ערוותן, האימא מציגה חורשת שֵׂיעָר ערווה מתולתל והבת ערווה חלקה בלי אף שַׂעֲרָה שתסתיר מאתנו את שפתי הכוס הבשרניות והכהות שלה, נשארות לעמוד עירומות ורק הנעליים והתכשיטים על גופן, והאימא הניחה גם אותם על השולחן.

"אם אני אוריד את היד מהפה את תהיי בשקט?" ירון לחש לי באוזן. סימנתי לו 'כן' עם הראש ופתאום שמתי לב שהחזייה שלי בכלל מורמת, השדיים חולצו וכף היד שקודם לחצה לי על הבטן כבר נמצאת לי בתוך החולצה ומעסה לי את הציצי וכנראה שהייתי כל כך שקוע במה שקורה באסם שלא הרגשתי מתי הוא עשה לי את זה והאמת שהוא עשה לי נעים שם אז שתקתי, "מבטיחה?" הוא שאל שוב ושוב סימנתי לו 'כן' עם הראש והוא הוריד את כף היד מהפה וכאילו אין טבעי מזה הכניס אותה אל מתחת לחצאית שלי, החליק לתוך התחתונים והתחיל ללטף לי את שפתי הכוס הנפוחות מגירוי.

"עדיין לא מספיק!" היו"ר קבע וחמשת הגברים קמו ועברו לעמוד בשורה בצידו השני של השולחן, מול הגננת והבת שלה, "מה יש לכם עוד להציע?" והפעם זה היה הגזבר ששאל.

"אנחנו נמצוץ לכם" הגננת ענתה בקול רועד.

"אוקיי, תמצצו" היו"ר חזר לנהל והתחיל לפתוח את חגורת מכנסיו ואחריו גם ארבעת האחרים, "למרות שזה עדיין לא יספיק" הוא הוסיף בגיחוך.

חמשת הגברים עמדו כשהמכנסיים משולשלות עד הברכיים ואיתם התחתונים, עמד להם, לכולם, מרחוק בחנתי את הזין שלהם, לוטרינר היה את הכי הגדול ודווקא ליו"ר הכי הקטן. הגננת ניגשה ליו"ר וירדה על ברכיה לפניו והתחילה למצוץ לו והבת שלה ירדה ומצצה למזכיר.

הרגשתי איך האצבע של ירון חודרת לי לאט אל הכּוס ובתגובה פישקתי רגליים שיהיה לו נוח, כשכל האצבע שלו הייתה בפנים הוא התחיל לפמפם, לאט, וממשיך למזמז לי את הציצי עם כף ידו השניה. התחרמנתי, מודה, דחפתי את כף היד לפה ונשכתי את גבעת האגודל שלא לגנוח מהנאה.

"מספיק!" המזכיר עצר את הבת אחרי שרגע ארוך היא מצצה לו, "תעברי אליו" הצביע על הוטרינר שעמד לידו, "חברים," הוא הכריז, "תזכרו את החוקים, מי שגומר גמר להיום", הוא עצר לשניה, "וחברות, אל תשכחו! על פי התקנון מי שגומר לכם בפה אתן חייבות לבלוע!".

"אף אחד לא יגמור להם בפה" ירון לחש לי בבטחון באוזן, "כולם חרמנים ורוצים לזיין" ואכן היו"ר עצר את הגננת שמצצה לו ושלח אותו אל הבן ורגע אחרי גם הוטרינר שלח את הבת אל האבא.

"נשאר עוד חוב קטן" היו"ר ציחקק כשגם האבא והבן הפסיקו אותן, כולם עומדים עם זִיקְפּוֹת נוקשות ומתוחות, "תתכופפו לשולחן!".

היה לי ברור שהולכים לזיין אותן אבל הפעם כבר לא התפלאתי שהן לא מתווכחות, הבנתי את הַפְּרִנְצִיפּ. האימא והבת נעמדו בפישוק והתכופפו אל השולחן, נעמדות בעמידת "המזכירה" קלסית כמו שזכרתי מהסרט ההוא ומביטות זו בזו.

כצפוי היו"ר ניגש ראשון ונעמד מאחורי הבת רק שהפעם האבא היה זה שהלך ונעמד מאחורי הגננת. "בנות, תזכרו" המזכיר הכריז, ולקרוא לגננת, שמבוגרת ממנו, בנות נראה לי קצת לא לעניין, "על פי התקנון מי שגומרת חייבת להכריז!".

"ברשותךָ" האבא חייך אל היו"ר ובתנועת אגן חזקה נעץ את עצמו לתוכה ומייד אחריו גם היו"ר השחיל את הבת. מהמקום שעמדנו יכולתי לראות רק את הישבנים החשופים שלהם נעים קדימה ואחורה כשהם מזיינים ובשקט ששרר באסם יכולתי לשמוע את מחיאות האגן המכות בישבן ואת גניחות ההנאה של הגברים בכל נעיצה.

הפמפום של האצבע של ירון הפך מהיר יותר, הרגשתי את הזין הנלחץ נמתח ומתקשה עוד יותר ושמעתי את ההתנשפות שלו ליד האוזן שלי, ירון היה חרמן ברמות, "רכבתי עליה פעם," הוא לחש לי באוזן, "אפילו יותר מפעם, על דינה," הוא הוסיף כדי שיהיה ברור שהוא מתכוון לבת, "הייתי מזיין אותה ברפת של אבא שלה, זיון מעולה".

הפעם הם גמרו וראשונה הייתה דווקא הגננת. "פאק!" היא צרחה, שוברת את השתיקה של שתיהן, "פאק! כן! הנה! הנה! גומרת!" והצרחה שלה הדהדה בחלל האסם ואולי זה מה שהמריץ גם את האבא שזיין במהירות והיה ברור שהוא דוהר אל השיא שאכן הגיע מייד עם "קחי!" ונעיצה חזקה, תוקע אתת עצמו הכי עמוק שיכול וראיתי איך התחת שלו מתכווץ ו"כן!!" הוא צרח וגמר בתוכה.

כשהאבא גמר ויצא ראיתי את טיפות השפיך הנוזלות לאורך הירך הפנימי שלה אבל זה לא הפריע לבן שניגש ובלי הרבה הכנות תקע את עצמו לתוכה והתחיל לזיין.

זה נראה לי קצת הזוי, הבן מזיין את הגננת שלו! או אולי אז היא עוד הייתה העוזרת גננת אבל מה זה משנה, אבל זה לא הפריע לו ואולי אפילו חירמנו אותו עוד יותר כי גניחות ההנאה שלו מילאו את החדר.

גם היו"ר גמר, אומנם לא הצליח להגמיר את הבת, אולי כי יש לו את הזין הכי הקטן? אבל מִילֵּא לה את הכוס בזרמתו החמימה והמזכיר תפס את מקומו, תקע בה את זקפתו והתחיל לזיין אותה והשלים את מה שהיו"ר לא הצליח, כמה נעיצות מהירות וחזקות שהרעידו את גופה ו"אימא'לה, גומרת, הנה! גומרת!!" היא צרחה באקסטזה, ואני בטוחה שזה לא רק בגלל שהיא חייבת להודיע, "כן, הנה, אימא! גמרתי!" היא התנשפה.

היא גמרה אבל המזכיר לא והוא והבן המשיכו לזיין בהתלהבות. הפעם כבר כולם גנחו בקול, לא מסתירים. העיניים שלי הביטו בהם במין מבט מהופנט ונתתי לירון לעשות בי כרצונו והוא ניצל את זה, עשה אותי עם האצבע וכשהרגשתי שזה בא לי סגרתי חזק רגליים, נושכת חזק את כרית האגודל שלא לצעוק וירון הבין, לדעתי גם הרגיש את הכיווצים החזקים בכוס ואת הרטיבות השמנונית המתפשטת בו, "גמרת, אהה?" הוא לחש לי באוזן, "מה חירמן אותך יותר? לראות איך מזיינים אותן או האצבע שלי"

לא עניתי, פחדתי לפתוח את הפה. גם הבן גמר והווטרינר תפס את מקומו והתחיל לזיין את הגננת, שלו היא אומנם לא הייתה הגננת אבל הם שכנים, מגרש נושק למגרש, וְ"אשתו היא החברה הכי טובה שלה" ירון לחש לי באוזן, "אבל כשמשלמים את החוב אין חברים".

המזכיר לא הצליח לתת לבת את הגמירה השניה שלה לפני שגמר אבל הוטרינר נתן לגננת עוד גמירה אחת מפנקת לפני שגם הוא רוקן את הביצים המלאות שלו עמוק בכוס שלה.

הגברים הרימו את המכנסיים שלהם והנשים התחילו להתלבש. ראיתי את המזכיר רושם משהו בפנקס קבלות ומחתים את היו"ר. "קחי" הוא הגיש את הקבלה לגננת, "תתני לבעלךְ שיראה שהחוב שולם".

קודם יצאו הנשים, שמעתי את הטרקטור מונע ונוסע. אחר כך יצאו הגברים וגם אותם שמעתי נוסעים ורק אז העזתי לזוז, כשהסתובבתי אל ירון ראיתי את האוהל שהתרומם בחזית המכנסיים שלו, "תסתובב" סובבתי אותו ונצמדתי אליו מאחור, מוחצת את שדיי לגב שלו, "עכשיו תורךָ להתפרק" חיבקתי אותו ושלחתי ידיים לעבר המכנסיים שלו, פתחתי ומשכתי אותם עם התחתונים עד שהזין שלו יצא לחופשי והתחלתי לשפשף לו, לעשות לו ביד, "זה טוב?" לחשתי לו באוזן.

"כן" וזה היה כן מלא הנאה ותשוקה.

"להפסיק?" ציחקקתי.

"לא! חסר לךְ" הוא הזדעק, "תמשיכי, כן, תמשיכי" אז המשכתי ולא הייתי צריכה הרבה לפני שמזרקת שפיך לבן וריחני נורתה מהזיין שלו, ממלא את האוויר באותו ריח חריף של זרע טרי.

"את רוצה לבוא אלי לקפה?" ירון שאל כשהלכנו לכיוון הטרקטורון שלו. ידעתי שזה לא יסתכם בקפה, הייתי חרמנית בטרוף, הגמירה עם האצבע לא הספיקה לי, להפך, היה לה טעם של עוד, אז הסכמתי.

ירון גר בצימר הצמוד לבית של ההורים שלו, היו להם בזמנו שני צימרים שהם היו מפעילים אבל כשהאח הבכור של ירון חזר מהצבא הוא "התנחל" בצימר אחד ולא השתלם להמשיך לתפעל רק צימר אחד אז כשירון השתחרר וחזר מהטיול הוא קיבל את הצימר השני.

בזמן שירון הכין קפה אני עשיתי סיור מהיר בצימר המאובזר ולהפתעתי גיליתי שיש לו שם ג'קוזי אז "את הקפה נשתה בג'קוזי" ציחקקתי לעברו והתחלתי להתפשט.

"סבבה" הוא חייך לעברי ומיהר למלא מים חמים וכמה דקות אחרי ישבנו עירומים זה מול זו בג'קוזי המבעבע, כף הרגל שלו בין הרגלים שלי, מעסה לי את הטוטה, וכף הרגל שלי בין הרגלים שלו, מעסה לו את הזין שהתחיל להתעורר מחדש, ושתינו קפה.

"עכשיו תסביר לי מה זה כל הסיפור הזה?" דרשתי ממנו והוא הסביר.

"פעם בשבוע יש ישיבת ועד כזה," הוא התחיל, מחייך, "היו"ר והמזכיר משתתפים קבוע, מין פיצוי שהם לא מקבלים תשלום, רופא הכפר  והווטרינר מתחלקים ביניהם ובכל שבוע משתתף חבר אגודה אחד שיכול לצרף את הבן הממשיך ובכל שבוע מתייצבת חברת אגודה אחרת, רק לא אשתו של החבר, כדי לשלם את המס, או החוב כמו שקוראים לזה, ואיך היא משלמת ראיתְ" הוא חייך לעברי.

ירון לחץ עם בוהן כף הרגל את אזור הדגדגן שלי והפך אותי חרמנית עוד יותר, "יש לךְ ציצים יפים" הוא חייך לעברי במעט בישנית.

"תודה," ולדעתי הסמקתי, "אני יכולה לבקש ממךָ משהו?".

"בשבילךְ, עד חצי המלכות" הוא חייך.

"אתה יכול לקחת אותי שוב לשם, לאסם" והסמקתי אפילו יותר, "אתה יודע, אני עוד לא מאמינה שזה באמת קורה ורציתי להיות בטוחה" המצאתי תרוץ, יודעת בתוכי שאני מְחַרְטֶטֶת, שבאמת זה המשחק המקדים הכי טוב שהיה לי אי פעם.

"הדליק אותךְ, אהה" הוא צחק.

"ברמות" ציחקקתי חזרה, "אני יכולה לבקש עוד משהו?" הוספתי כשבכף רגלי המעסה הרגשתי איך עומד לו.

"נשמע" והטון בקול היה של 'מסכים מראש'.

"אני רוצה שתזיין אותי" קמתי, לקחתי את אחת המגבות שהוא הכין בצד והתחלתי להתנגב.

הפעם הראשונה שירון זיין אותי (ולא עם האצבע) הייתה במיסיונרית. שכבתי על הגב וירון עלי, בין רגליי, כותש לי את הכוס הכל כך רטוב ומגורה עם הזין הגדול והנוקשה שלו בתנועות ארוכות ואיטיות. "אני מת על הכוס שלךְ" הוא לחש תוךְ שהוא מזיין ונישק אותי על השפתיים, נשיקה מרפרפת, כזאת שבודקת איך אגיב, והמשיך לפמפם אותי באותן נעיצות חזקות המרעידות את גופי, "את לא מבינה איך חיכיתי לרגע הזה" הוא המשיך אחרי שהתגובה היחידה שלי הייתה לחבק אותו ולהצמיד חזק את גופו לגופי ונישק אותי שוב, הפעם נשיקה צרפתית ארוכה ותאוותנית.

"גם אני" לחשתי לו חזרה כשלרגע הוא הפסיק כדי לקחת אוויר, "רגע, רגע" חיבקתי את ישבנו ברגליי, עצרתי אותו וגמרתי, גמירה חזקה מטלטלת, "עכשיו תמשיך!".

"גמרת?" הוא חזר לפמפם, מגביר את הקצב.

"כן!" גנחתי גניחת הנאה קולנית, "תמשיך, פעם אחת לא מספיקה לי" וירון המשיך.

עוד פעמיים גמרתי לפני שגם הוא גמר, אבל החלק הכי טוב היה בזה שגמרנו ביחד, גמירה ארוכה, מטלטלת, ממלא לי את הכוס באותו נוזל גברי חמים וסמיך שלו.

כשחזרתי הבייתה אימא ישבה במטבח וחיכתה לי, "דאגתי לך, איפה היית?" היא שאלה באותו טון אימהי דואג אבל גם נוזף.

"אימא, אני כבר ילדה גדולה, בוגרת" עניתי בקול קצת כועס, "ואם זה חשוב לך לדעת הייתי אצל ירון, היה לנו הרבה מה לספר אחד לשני".

"אהה," וראיתי שהפרצוף הכועס שלה הופך לחיוך, "אם זה ירון זה בסדר" היא חייכה לעברי, "יש כמה פושטקים פה במושב שלא הייתי רוצה שתתחברי אליהם אבל אם זה ירון זה בסדר" היא הוסיפה ואז בא המשפט שהמם אותי "רק שאם תחליטי להשאר לישון אצלו בלילה תגידי לי, שאני לא אדאג", האם אימא קראה על פניי ששכבנו?

כל יום נפגשתי עם ירון ושכבנו, טוב, יותר מסתם שכבנו, הזדיינו, עשינו את זה גם בג'קוזי, וכשאני עומדת על ארבע ואפילו פעם כשאני נשענת על הטרקטורון בגבעת המזמוזים ואחרי ארוחת ערב שבת שאכלתי עם אימא הודעתי לה שלא תדאג כי אולי אני אשאר לישון אצל ירון והחיוך שעלה על פניה סיפר עד כמה היא מרוצה מזה, לדעתי אימא האמינה שירון יצליח לשכנע אותי להשאר במושב.

בשבוע אחרי לא הלכנו להציץ באסם, זאת הייתה אימא שלו שבאותו שבוע התייצבה לשלם את החוב והוא אמר שזה לא יאה שהוא יציץ לאימא שלו, מבחינתו זה שווה לגילוי עריות. גם בשבוע אחרי לא הלכנו, אני קיבלתי ולא רציתי לוותר על הכיף שהוא עושה אותי עם האצבע תוך כדי, ובשבוע אחרי עוד לא הרגשתי מספיק נקיה ושבוע אחרי היה בדיוק ערב לפני גילוי המצבה ולא רציתי להשאיר את אימא לבד וככה יצא שעברו להם גם השלושים מאז שאבא שלי נפטר ועלינו לקבר לגילוי המצבה ורק אז ירון ואני הלכנו שוב לאסם, להציץ.

ההפתעה הראשונה שהייתה לי כשעלינו לאותה קומה שניה המשקיפה על האסם הייתה לפגוש שם את רועי, שגדול ממני בשנה ולמד איתי אחרי שקפצתי כיתה ועד שעזבתי לפנימיה, יחד עם נועה העירונית, החברה שלו, והעירונית זה משהו שאצלנו מוסיפים אוטומטית למי שגדלה כמוה בתל-אביב (או כל עיר אחרת בגוש דן/ירושלים/חיפה).

"הצעתי לה נשואים," רועי טרח להסביר אחרי החיבוק והטפיחות על הגב עם ירון וה-"משתתף בצערך" שזרק לעברי, "אבל אמרתי לה שלפני שהיא אומרת 'כן' יש משהו שהיא חייבת לדעת", ורועי בן ממשיך כך שבתור אשתו היא תצטרך "לשלם את החוב" אחרי שהוא ירש את הנחלה.

"ואני אמרתי כן עוד מראש" נועה ציחקקה וחיבקה אותו, "אבל הוא מתעקש".

אולי היינו ממשיכים לדבר אבל קולות המכוניות של חברי הועד נשמעו והתרחקנו אלה מאלה, נותנים פרטיות למרות שכל אחד מאתנו יכול היה לראות היטב מה בני הזוג השני עושים. ירון שוב נעמד מאחורי וחיבק אותי, הפעם הוא אפילו לא חיכה שהטקס יתחיל והיד שלו חדרה מתחת לחולצה שלי, שיחררה לי את הציצים מהחזייה והתחיל למזמז לי אותם ואת כף היד השניה החליק למכנסיי הטייץ הקצרים שלבשתי ונכנס לי לתחתונים, חופן לי את הטוטה וכמו שראיתי רועי עשה לחברה שלו את אותו הדבר בערך רק שהוא, רגע לפני שהטקס התחיל, הוציא את היד מהתחתונים וכיסה לה את הפה לכל מקרה שהיא תופתע ותצעק או רק תֵּאָנַח.

הפעם הצטרפו ליו"ר ולמזכיר גם רופא הכפר והכוורן, "אַבּוּ אלְ-בַּנַאת" ירון ציחקק לי באוזן, "אין לו בן ממשיךְ" הוא הסביר, "ולכן הם יהיו רק ארבעה".

רק הם התישבו, עוד לא הספיקו ממש לדבר, ושמעתי עוד רכב מגיע. עוד הפתעה ציפתה לי כשהנשים נכנסו, ראשונה אשתו הצעירה של אחד מהבנים הממשיכים שירש לא מזמן את הנחלה, גם היא בת מושב שהייתה המדריכה שלי בתנועה כשהייתי בכתה ו' או ז' ויותר מזה השכנה של הכוורן, מגרש צמוד למגרש, אבל ההפתעה הייתה מי שנעמדה לידה, האלמנה, ככה כולם קוראים לה מאז שבעלה נהרג ממטען צד בלבנון וכבר מזמן שכחו שיש לה גם שם, בתיה, והיא חזרה לגור בבית הישן של ההורים שלה, "נימפומנית," ירון לחש לי, "מדי פעם באה לעזור למי שאין לה בת שתעזור, אחרת מי ינענע אותה?" הוא לחש בקול סַרְקַסְטִי, וגם בלי לראות הרגשתי שהוא מחייך, מתייחס לעובדה שהיא מכוערת להפליא, "אז מסתבר שלמצוץ היא אלופה וכשהיא נשענת על השולחן ממילא לא רואים את הפרצוף שלה ואת יודעת איך אומרים אצלנו, 'כל חור בלילה שחור' ואחי עשה אותה פעם, בטקס כזה, ואמר שהכוס שלה מעדן" הוא צחק.

הטקס התחיל, האישה הודיעה שבאה לשלם את החוב והמזכיר התחילו לדרוש מהן למסור אחד אחרי השני את פריטי הלבוש עד ששתיהן עמדו עירומות.

הרגשתי את הזין של ירון נלחץ אל חריץ התחת שלי ורק המכנסיים שלבשנו עצרו אותו מלחדור אבל האצבע שלו פמפמה אותי במרץ וכף היד השניה לשה לי את השדיים ומוללה את הפטמות הנוקשות והמגורות והיה לי ברור שאני תכף גומרת.

במבט הצידה ראיתי שרועי לא הסתפק בלדחוף לה יד לתחתונים והוא הוריד לה את המכנסיים והתחתונים עד הברכיים ועשה אותה עם האצבע אבל היד השניה שלה עדיין חסמה לה את הפה.

למטה באסם האישה והאלמנה מצצו ליו"ר והמזכיר והרגשתי איך האורגזמה שלי הולכת להתפוצץ אז שוב נשכתי את היד שלא לגנוח בקול ו…"גמרת" ירון לחש לי בגאווה כשהרגיש את הכיווצים החזקים סביב האצבע שלו וברטיבות שֶׁפָּשְׁתָה בו והפסיק לפמפם.

"כן" לחשתי, "תמשיךְ" והוא המשיך.

המזכיר שלח את האלמנה לרופא הכפר ורגע אחריו היו"ר הפסיק את האישה ושלח אותה לכוורן, והן עברו ומצצו להן ולהפתעתי, כשהבטתי לעבר רועי ונועה, ראיתי שהיא עומדת בפישוק ככל שהמכנסיים שבין רגליה איפשרו לה, מתכופפת מעט קדימה ורועי, גם הוא עם מכנסיים משולשלות, מזיין אותה במרץ אבל כשירון, שהבחין במה אני מתבוננת, שאל אם גם אני רוצה לחשתי "לא", משום מה התביישתי, "אבל אני אפצה אותך אחר כך" הבטחתי לו.

כשגם הכוורן והרופא החליט שהגיע הזמן לעבור לשיא של הערב האישה והאלמנה נשלחו להשען על השולחן. ראיתי אותן נעמדות בעמידת "המזכירה" קלסית, הרגליים מפושקות והמרפקים וכפות הידיים צמודות לשולחן, היו"ר לחש להם משהו שלא שמעתי ולהפתעתי דווקא הכוורן והמזכיר הם אלה שהתחילו, הכוורן נצמד לאחוריה של האישה והמזכיר לאלמנה, לרגע הם הביטו זה בזה, מחייכים, מחליפים היי-פייב (High Five) ו"שלוש, ארבע" הם ציחקקו בקול ויחד תקעו אותן, קוברים את כל הזין עמוק בכוס שלהן במכת אגן חזקה, אחזו חזק במותניים שלהן והתחילו לזיין.

האלמנה לא הייתה צריכה הרבה כדי להגיע לאורגזמה הראשונה שלה, "הנה! גומרת! גומרת!" היא צרחה באקסטזה ואפילו מרחוק ראיתי את הרטט העובר בגופה, "הנה! גמרתי!" היא התנשפה, "תמשיך, תמשיך" ביקשה, כאילו המזכיר בכלל חשב להפסיק ו…עוד כמה פמפומים חזקים ומהירים ושוב היא צרחה שהיא גומרת, גמירה שניה מהירה כל כך.

"אמרתי לך שהיא נימפומנית" ירון לחש לי באוזן, "אח שלי סיפר לי שכשהוא עשה אותה היא גמרה לו חמש פעמים לפני שגם הוא גמר" הוסיף עוד פרט מידע "חשוב" על הרגלי הסקס של האלמנה.

המזכיר חגג, שולח את האלמנה לגמירה שניה אבל דווקא הכוורן היה זה שגמר ראשון, ברגע שהאישה הודיעה שהיא גומרת הוא הצטרף אליה, מודיע בקול וממלא לה את הכוס בצוף הגברי שלו.

הכוורן גמר ויצא והרופא תפס את מוקמו, נועץ את עצמו עמוק לכוס של האישה ומתחיל לזיין אותה, מפמפם במהירות וגונח בקול בכל נעיצה ואז גם המזכיר גמר, תוקע את עצמו חזק לתוך האלמנה ומשקה אותה במנה מכובדת של שפיך לבן וחמים ונכון, הוא לא הצליח להגמיר אותה חמש פעמים, כמו שאח של ירון סיפר לו שעשה, אבל הוא הצליח לתת לה עוד אחת, שלישית, לפני שפינה את מקומו ליו"ר.

היו"ר נעמד מאחורי האלמנה ולהפתעתי לא דחף לה אלא היכה עם הזין שלו על חריץ הישבן שלה, "איפה את רוצה?" הוא הפתיע אותי עוד יותר בשאלה שלו.

"בתחת!" האלמנה צרחה במין תאווה בלתי נשלטת, "בתחת, אני רוצה בתחת!" היא המשיכה ואם זה לא היה מספיק ברור היא גם שלחה ידיים לאחור ופישקה את פלחי ישבנה.

"בתחת רצית, בתחת תקבלי" היו"ר ציחקק. ג'ל סיכה לא היה לו אז קודם הוא דחף לה לכוס המוצף שלה, מכסה את הזין שלו באותו נוזל שמנוני הממלא לה אותו, ואז כיוון בידו את הזין המצופה והתחיל לתקוע לה אותו, לאט, לא ממהר.

נכון, ליו"ר אין זיין גדול ועדיין ראיתי איך האלמנה נמתחת כשהוא דחף לה אותו לתחת וידעתי שהיא נושכת שפתיים, אני לא בתולה שם, בכניסת המשרתים שלי, עשיתי את זה כמה פעמים ואני מכירה את הכאב הזה. "רואה? אמרתי לך שהיא נימפומנית" ירון לחש לי באוזן ולא התאפקתי, כל המחזה הזה חירמן אותי בטרוף וידעתי בדיוק מה אני צריכה עכשיו, משכתי במהירות והורדתי את המכנסיים והתחתונים שלי וכמו נועה לידי התכופפתי קדימה וְ"בוא" לחשתי לירון וחזרתי לנשוך את כף ידי כדי לא לגנוח מהנאה כשהוא תקע בי את הזין הגדול שלו בנעיצת אגן חדה וחזקה והתחיל לפמפם.

לא הייתי צריכה הרבה בשביל לגמור, נשכתי וחסמתי את אנחת ההנאה שאיימה לפרוץ מפי אבל ירון הרגיש בזה, "גמרת, אהה? חרמנית" והוא המשיך לזיין במרץ ו…גם האלמנה גמרה, עוד הפתעה בשבילי, בכל הפעמים שזיינו אותי בתחת לא הצלחתי לגמור, "כן! גומרת! גומרת!!" היא צרחה ו-"אני מת על התחת שלךְ" היו"ר צווח והצטרף אליה, גומר לה בתחת ו…הרגשתי איך ירון ממלא לי את הכוס במיליוני הזרעונים החמימים שלו.

כולם התלבשו במהירות, גם אנחנו. הנשים יצאו ראשונות, אחרי שהמזכיר החתים את היו"ר על האישור לכיסוי החוב ונתן אותו לאישה, ורגע אחריהם הגברים ו"אמרתי לו שוב 'כן'" נועה בישרה לנו בזמן שחיכינו לשמוע שגם הם נסעו, מחבקת חזק רועי ומביטה בו במבט מאוהב כשחיוך גדול של אושר על שפתיה.

נסענו לצימר של ירון ונכנסנו לג'קוזי, עירומים כמובן וכף הרגל בין רגלי השני, מעסים זה לזה את האינטימיים.

"מותר לו? אתה יודע, בתחת" שאלתי את ירון והרגשתי שאני מסמיקה.

"מותר רק אם היא מבקשת" הוא חייך, "כמו שאני יודע רק היא והפרה  מבקשות" הוא הוסיף וידעתי למי הוא מכוון, הפרה קראנו לאימא ממשק 34 בגלל השדיים הענקיים שלה, "עשית את זה פעם? את יודעת, בתחת" והפעם תורו היה להסמיק.

"עשיתי" עניתי לו, "אפילו יותר מפעם, אבל זה כואב אז אני די נמנעת" ועדיין, באותו לילה, נתתי לו לבקר בכניסת המשרתים שלי, פעם ראשונה ואחרונה, הזין שלו גדול וזה כאב.

יותר מחודש עבר מאז, יותר ויותר הייתי נשארת לישון אצל ירון ולהפתעתי אימא עודדה את זה למרות שהיא נשארה בבית  לבד בלילה. היחסים ביני ובין ירון הלכו והתהדקו, "אני אוהב אותךְ" או "אני אוהבת אותךָ" כבר הפכו מילים שבשגרה, ביחוד בין נשיקה לנשיקה כשהוא היה שוכב עלי במיסיונרית ומזיין אותי או כשאני שוכבת עם כרית גדולה מתחת לאגן והוא טוחן אותי מאחור, בכּוּס כמובן.

לילה אחד, כששכבתי בחיקו אחרי זיון טוב, הוא פתאום אמר לי "בשבוע הבא תור אימא שלךְ לשלם את החוב לאגודה" והרגשתי כאילו הכניסו לי בוקס בבטן.

"מה? מה אמרת?" שאלתי כדי להיות בטוחה ששמעתי נכון.

"את יודעת, התור של אימא שלך לשלם את החוב לאגודה", הוא אמר כאילו אין טבעי מכך, "ואם אני הייתי במקומךְ הייתי מציע לה עזרה".

התיישבתי והבטתי בו, "אתה חושב?".

"אני בטוח" הוא ענה בביטחון.

"ואתה לא מתנגד?"

"את יודעת איך זה," הוא חייך אלי, "את בת-מושב ובת-מושב טובה עוזרת לאימא שלה!" ואחרי רגע הפסקה המשיך, "אימא שלי עושה את זה ואבא שלי לא זרק אותה, אימא שלךְ עשתה את זה ואבא שלךְ המשיך לאהוב אותה, אחותי, לפני שהתחתנה עם הטייס ועברה לגור בשיכון משפחות, הייתה עוזרת לאימא שלי, נגה, הבת זוג של אחי, גם היא בת-מושב ומאז השחרור שלה עוזרת לאימא שלה ועדיין אחי הציע לה נשואים, ככה זה, ברומא התנהג כרומאי" ונגד שיכנוע כזה לא היה לי מה להגיד רק ביקשתי שהוא יהיה איתי, לתמוך בי, כשאני אציע לאימא, אין לי ספק שהיא תגיד שלא צריך ושהיא יכולה להסתדר לבד או שאולי שהאלמנה תעזור לה כמו בפעמים שעברו.

ביום שישי דאגתי שאימא תזמין את ירון לארוחת ערב שבת, הבטחתי לו שאימא תעשה חְרַיְימֶה, דג המבושל ברוטב עגבניות חריף, ואין אחד במושב שלא מת על החְרַיְימֶה והמַפרוּם  של אימא שלי ואימא אומנם פולניה, גדלה על גֶפִילטֶע-פִיש עם טבעת גזר למעלה ורגל-קרושה רוטטת, אבל אחרי שהתחתנה עם אבא, בן למשפחה טריפוליטאית אַסְלִית, סבתא פֶּרְלָה, אימא של אבא, לימדה אותה את כל הסודות ואפילו סבתא פּרלה אמרה שהתלמידה עלתה על מורתה כך שאם נוסיף גם את הלחם פרנה שאימא למדה מהשכנה המרוקאית והיא אופה אותו בטאבון שאבא בנה לה בחצר, זה פיתוי שאי אפשר לעמוד בו וירון הסכים.

אימא הושיבה את ירון בכסא של אבא והביטה בו במבט אוהב כשהוא בצע מהלחם, טבל ברוטב האדום והחריף ואכל בתאבון, מספר לה כמה זה טעים והיא מתמוגגת ואני חיכיתי לרגע הנכון, שירון יסיים את התוספת השניה שאימא דחפה לו ויכריז שזהו, הוא מפוצץ, ורק אז זרקתי לעברה כאילו בדרך אגב "אימו'ש, כשאת הולכת לשלם את החוב אני רוצה לבוא לעזור לךְ".

לרגע שררה דממה בחדר, אימא הביטה בי במבט לא מאמין ואחר כך עברה לירון, בוחנת את התגובה שלו, ושוב הביטה בי, "מה? מה אמרת?" שאלה בקול לא מאמין.

"אימו'ש, אני יודעת בדיוק איך את משלמת את "החוב" לאגודה" וסימנתי באצבעות ידיי מרכאות כפולות כשאמרתי החוב, "ואני כבר מספיק גדולה בשביל לעזור לךְ"

שוב הייתה דממה, הפעם אימא הסמיקה כשהביטה בירון ושאלה "ומה אתה אומר?" מדגישה את ה-אתה בשאלה.

"היא דיברה איתי על זה" לשמחתי לא מגלה לה שהוא זה שלקח אותי לראות וגילה לי את הסוד, "ואמרתי לה שברומא התנהג כרומאי, שגם אחותי לפני שהתחתנה ועזבה עזרה לאימא שלי וגם נגה, הבת זוג של אחי, עוזרת לרותי התופרת, אימא שלה".

נראה לי שהחשש הכי גדול שלה היה מאיךְ שירון יגיב, מבחינת אימא זה היה ברור שאנחנו הולכים להתחתן והיא חששה שאם הוא יידע הוא יתחרט, ואחרי מה שאמר לה נראה שהיא נרגעה קצת ועדיין, כמו שציפיתי, "תמרי," ככה אימא קוראת לי, "את לא צריכה, עשיתי את זה כבר לבד והסתדרתי ואולי גם הפעם בתיה האלמנה תעזור לי"

"אימו'ש," לא נתתי לה להמשיך, "אני הבת שלך, ככה הבנות במושב שלנו עוזרות לאימא שלהם ואני לא שונה, חבל להתווכח, הפעם אני עוזרת לך, בעצם כל זמן שאני אתך במושב אני עוזרת לך, נְ-קוּ-דָּה!!".

נראה לי שאימא דווקא שמחה, היום אני יודעת שמסתכלים בעין עקומה על בת שלא עוזרת לאימא שלה לשלם את החוב לאגודה, אומרים שהיא סנובית מתנשאת, ואף אימא לא גֵּאָה שככה תופסים את הבת שלה, אבל הפולניה שבה לא איפשרה לה להראות את זה, "טוב, מילא, אם את מתעקשת, אבל תזכרי שאת לא מוכרחה".

ביום שלישי נסעתי עם אימא לשלם את ה"חוב". אימא החנתה ולפני שיצאנו היא שוב אמרה שאני עוד יכולה להתחרט והיא תסתדר לבד אבל אני התעקשתי.

הדבר הראשון שבדקתי כשנכנסנו לאסם, הפעם לקומת הקרקע, היה לבדוק מי יושבים בצד השולחן, היו שם היו"ר והמזכיר, הפעם הצטרף אליהם גם הוטרינר, הרביעי היה יחיאל ממשק 22, חדש יחסית, הגיעו אחרי שהתגייסתי ואיתו הבן שלו, נתי, חבר טוב של ירון ושנינו הסמקנו כשהבחנו אחד בשני וראיתי אותו לוחש משהו בסוד לאבא שלו וזה ממשיך ולוחש למזכיר.

הדבר השני היה לשלוח מבט לקומה השניה, למקום שבו אנחנו התחבאנו בזמנו, ולא הצלחתי לראות אף אחד.

עמדתי ליד אימא ליד השולחן שמאחוריו ישבו החמישה. "באתי לשלם את החוב של המשק" אימא הודיעה והתפלאתי עד כמה רגועה היא נשמעת.

המזכיר פתח את הפנקס שלפניו, הביט ולחש משהו ליושב ראש באוזן. "חוב גדול, שנה לא שילמתם מיסים" היו"ר אמר באותו טון כועס.

"מצטערת," אימא הביטה בו ישר בעיניים, "אנחנו מוכנות לשלם את החוב ואת הריבית כמובן" הודיעה על פי כללי הטקס, "תמרי, החולצה" והיא התחילה להוריד את שלה.

משכתי והרמתי מעט את חולצת הטריקו שלבשתי ובמשיכה העברתי אותה מעל הראש והורדתי, "קחי" מסרתי אותה לאימא כשהיא גמרה להוריד גם את החולצה שלה ואימא צרפה אותה לחולצה שהורידה והניחה אותם על השולחן לפני היו"ר.

"לא מספיק!" היו"ר קבע בפסקנות.

"תמרי, החצאית" וחזרנו על אותו טקס, הורדתי את החצאית, מסרתי לאימא וזאת הניחה אותם על השולחן ולרגע חשבתי לכסות את החזיה והתחתונים בידיי אבל אימא לא הסתירה אז גם אני לא, רואה שכל המבטים מתמקדים בי, בתחתוני הביקיני הלבנים והכתם הרטוב שסימן את החריץ בין שפתיי ובחזיית התחרה שהפטמות הנוקשות איימו לפרוץ מבעד לבד הדק, כן, מודה, המעמד הזה הפך אותי למגורה.

"עדיין לא מספיק!" היו"ר קבע שוב.

"תמרי, החזייה!" והיא הפילה את כתפיות החזיה שלה לצדדים, לרגע עצרה והביטה בי, חיכתה שגם אני אעשה כמוה ורק אז שלחנו יחד ידיים אחורה, פתחנו את קרסי החזייה שלנו, הורדנו אותם, חושפים את השדיים שלנו ושוב מסרתי אותה לאימא שהניחה את שתי החזיות על השולחן.

גם הפעם ראיתי איך כל המבטים ננעצים בשדיים שלי, יש לי שדיים גדולים יחסית, גדולים וזקופים, והמבטים שלהם חרכו לי אותם, ופתאום שמתי לב לשדיים של אימא, לא גדולים, גם כבר לא זקופים אבל עם עטרות פטמה ענקיות וכהות ופטמות גדולות במיוחד ועומדות נוקשות.

"עדיין לא מכסה את החוב!" היו"ר שוב הודיע את מה שהיה לי ברור שיאמר ו"תמרי, התחתונים" והורנו ביחד, את הערווה, של אימא חורשת שֵׂיעָר ערווה בלונדינית, כן, אימא בלונדינית טבעית, ושלי מברשת שיער ערווה שחורה, אני את צבע השיער ירשתי מאבא.

עמדנו עירומות, לרגע הסתרתי את הפרטיים בידיים אבל אימא לחשי לי "תורידי!" תקיף והורדתי, נותנת להם לבחון את שפתי הכוס שלי באותם מבטים זימתיים ונדמה לי שראיתי את המזכיר מרייר.

"עדיין לא מספיק!" היו"ר קבע כצפוי, אין הנחות לאלמנות, בטח ובטח כשבשר טרי מגיע, וחמשת הגברים קמו ועברו לעמוד בשורה בצידו השני של השולחן, מול אימא ומולי, "מה יש לכם עוד להציע?" וגם הפעם זה היה הגזבר ששאל.

"אנחנו נמצוץ לכם" אימא ענתה ושוב התפעלתי מהקול הרגוע שלה.

"אוקיי, תמצצו" כמו אז היו"ר חזר לנהל וכולם התחילו לפתוח את חגורת המכנסים ולשלשל אותם עם התחתונים עד הברכיים, חושפים את הזין שלהם, של כולם ניצב בגאון, "למרות שזה עדיין לא יספיק" היו"ר הוסיף בגיחוך וכולם ציחקקו, ו"בואי" היו"ר הצביע עלי, "תתחילי איתי" הוא גיחך, "ואת" פנה אל אימא, "תתחילי עם נתי" שלח אותה דווקא לבן ובאיזה מקום קצת רווח לי, בינתיים, בכל אופן הוא חבר טוב של ירון ואנחנו נפגשים הרבה.

"חברים," המזכיר הכריז כשאני ואימא כרענו על הברכיים מולם, "תזכרו את החוקים, מי שגומר גמר להיום", וברגע שהתחלנו למצוץ הוא הוסיף, "וחברות, אל תשכחו! על פי התקנון מי שגומר לכם בפה אתן חייבות לבלוע!".

מצצתי לו, ליו"ר, זה לא הזין הראשון שאני מוצצת אבל לדעתי הכי קטן שמצצתי ולא הייתה לי בעיה להכניס את כולו לפה, אפילו לא הייתי צריכה להעזר בגרון, בזווית העין ראיתי את אימא מוצצת לנתי ואת הבעת ההנאה על פניו ו…"פאק!" הוא צרח פתאום, "פאק! פאק!" אחז בראשה של אימא והצמידה אותו חזק לערוותו, "גומר!!" הוא צווח, "גומר!" חזר שוב וגמר לאימא בפה.

"בלעתי" אימא ציחקקה וריחמתי עליה מצד שני גם שמחתי, עכשיו לא רק שאני לא אמצוץ לו הוא גם לא יכול לזיין אותי! המזכיר הושיט לאימא פחית קולה והיא שתתה לגימה, להעביר את הטעם, ועברה לטפל בו, במזכיר.

גם אותי היו"ר הפסיק ושלח אל האבא, מפחד שגם הוא יגמור לי בפה והיה ברור לי שהוא מתכנן לזיין אותי, ירון הכין אותי שהיו"ר אוהב לחגוג על בתולות, ככה הם קוראים למי שזאת הפעם הראשונה שלה.

גם האבא כנראה פחד שיקרה לו מה שקרה לבן שלו ואחרי כמה מציצות שלח אותי למצוץ לוטרינר.

"נשאר עוד חוב קטן" היו"ר ציחקק כשגם המזכיר והווטרינר הפסיקו אותנו, כולם עומדים לפנינו עם זִיקְפּוֹת נוקשות ומתוחות חוץ מהבן שעמד מבוייש עם זין רופף ומתדלדל, הוא כבר לא יזיין הערב, לפחות לא אותנו, "תתכופפו לשולחן!".

אימא נעמדה ראשונה באותה עמידת "המזכירה", רגליים מפושקות ונשענת עם המרפקים וכפות ידיה ואני נעמדתי לצידה באותה תנוחה בדיוק, מתכוננת, "בנות, תזכרו" המזכיר הכריז, "על פי התקנון מי שגומרת חייבת להכריז!" ושמעתי את אימא ממלמלת "כן, יודעת, יודעת".

כצפוי היו"ר נעמד מאחורי והמזכיר מאחורי אימא. "איפה את רוצה?" היו"ר תופף עם הזין שלו על חריץ התחת שלי.

"בפּות!" צעקתי, וכנראה שלא שמעתי שגם המזכיר שאל כי שמעתי גם את אימא צורחת "בכּוס", "רק בפּות!" הוספתי כדי למנוע ספק ורגע אחרי כל הזין שלו היה נעוץ עמוק בכוס שלי והוא התחיל לפמפם.

לידי אימא גנחה בהנאה כשהמזכיר זיין אותה ואני, כדי לא להעליב את היו"ר זייפתי למרות שהזין הקטן שלו לא ממש הזיז לי, בטח לא הדהיר אותי לאורגזמה כמו זאת שאימא בישרה עליה לצידי, מודיעה בקול שהיא גומרת.

היו"ר גחן מעליי והתחיל למזמז לי את הציצים, חופן ומעסה, ממולל בפטמות וזה קצת עזר אבל עדיין לא כדי שאגמור רק שאותו כן, "קחי!" היו"ר צעק והרגשתי איך הוא נועץ את עצמו חזק לתוכי "קחי, הנה! גומר" והרגשתי איך השפיך החמים שלו ממלא לי את הכוס וכנראה שיש לו זין קטן אבל ביצים גדולות כי קיבלתי ממנו מנה גדושה של זרע גברי רענן.

היו"ר פינה את מקומו והאבא ניגש וזיין אותי, אוחז בידיו במותניי ומפמפם בתנועות ארוכות וחזקות המרקידות את שדיי. הפעם זה כבר היה סיפור אחר, לאבא יש כלי מכובד וכנראה שבכל זאת היו"ר הצליח להצית אצלי את האש כי האבא לא היה צריך הרבה כדי לשלוח אותי לאורגזמה ראשונה ולא שכחתי להודיע עליה, "כן, הנה, גומרת!" צרחתי כשהרגשתי את האורגזמה מתחילה להשתולל בגופי, "כן, הנה, גומרת, גומרת! גמרתי!!" התנשפתי בקול, "כן, אימא, גמרתי" צרחתי ואני לא יודעת למה, אולי כי אימא גמרה שוב?

גם המזכיר גמר והוטרינר תפס את מקומו והתחיל לזיין את אימא שלי, שולח אותה לאורגזמה נוספת. אני לא גמרתי יותר, למרות שהאבא מאד השתדל, לגרות הוא הצליח אבל לגרום לי לגמור לא, וככה, אחרי ששניהם גמרו ומילאו לנו את הכוס במנת שפיך נוספת שהתחילה לטפטף ולהחליק לאורך הרגל התלבשנו ולפני שיצאנו, כמו תמיד קודם הנשים ורק אחר כך הם, היו"ר נתן לאימא קבלה שהיא שילמה את ה"חוב".

ליוויתי את אימא הביתה ונכנסתי להתקלח לפני שאני הולכת לירון, לשטוף טוב טוב את עם סבון את הכוס ולהוריד את כל סימני השפיך שנשארו לי בין הרגליים.

ברגע שנכנסתי ירון תפס אותי, הצמיד אותי לקיר בגופו, נישק אותי נשיקה צרפתית רטובה ולוהטת ושלח ידיים והתחיל למשוך ולהוריד לי את המכנסיים.

שנינו היינו חרמנים בטרוף, הורדנו אחד לשני רק מה שנחוץ וירון סובב אותי, הצמיד אותי עם הפנים לקיר, השחיל אותי מאחור, בפות כמובן, והתחיל לזיין מהר כמו שפן, כאילו הוא בתחרות הגומר המהיר ולשמחתי הספקתי לגמור לפני שהוא גמר, בעצם לא לפני, ביחד, אין על ביחד.

"נו? איך היה?" הוא שאל אותי כשקצת נרגענו.

"בסדר" עניתי תשובה קצת מתחמקת.

"מי היה?" הוא חקר.

"אחר כך, קודם בו לג'קוזי" התחלתי לפשוט את מה שעדיין נשאר עלי.

ישבנו בג'קוזי באותה תנוחה אהובה עלינו, אחד מול השני וכף הרגל בין רגליי האחר, מעסה באינטימיים, וסיפרתי לו הכל, מי היה ומה הוא עשה לי, לא מסתירה ואפילו סיפרתי שנתי, החבר שלו, גמר לאימא בפה ושנינו צחקנו מזה שהוא פיספס זיון.

כשסיימתי לספר ירון קם ויצא, עירום ונוטף מים, ורגע אחרי חזר עם קופסה קטנה ביד, כרע ברך לצידי, פתח את הקופסה ו…"תמר, התנשאי לי" הציג בפניי טבעת ארוסים.

אפילוג

יותר משבע שנים עברו מאז, אימא שלי נפטרה, לדעתי מצער על אבא, לפחות היא הספיקה להוביל אותי לחופה ולהשתתף בברית של הבן הבכור שלנו, איתן, על שם אבא שלי. את הבת השניה, מיכל, היא כבר לא הספיקה לראות ולכן קראנו לה על שמה.

ירון מטפל במשק שירשתי, הגענו למין סידור כזה שאני עובדת בחוץ, במקצוע שלי במחשבים, כשהמפקד שלי ב-8200 השתחרר הוא הזמין אותי להתחיל איתו סטארט-אפ קטן, שגדל וגדל ובקרוב כנראה נעשה אקזיט אבל ירון כבר הודיע לי שלא משנה כמה כסף אני ארוויח באקזיט הזה, הוא על המשק לא מוותר.

ואתם בטח רוצים לדעת מה קרה לסוד של נשות הכפר? אז לידיעתכם: הטקס ממשיך בדיוק כמו קודם, פעם בשנה בערך ירון הולך לאסם "לעזור" לועד לגבות "חוב" של משק אחר, ופעם אחת אפילו הוא גבה את החוב מאשתו של היו"ר, כן אין הנחות לאשת היו"ר, והוא נתן לה להרגיש מה זה זין אמיתי, לא זה הקטן של הבעל שלה, ופעם בשנה בערך אני מתייצבת באסם בפני הועד, מודיעה שבעלי שלח אותי לשלם את "החוב" ומשלמת את "החוב" של המשק שלנו, לפעמים דינה האלמנה מצטרפת אלי לעזור לי, לפעמים אני עושה את זה לבד ו…מעניין אם עד שמיכל, הבת שלי, תוכל להצטרף ולעזור לי סוד הכפר שלנו עדיין ימשיךְ?

++ ?  The END ++