מכרז תפור מראש.

בעודה יושבת, בהתה רותם בצג המחשב, כל כך הרבה דברים רצו לה בראש, הרבה קשיים אישיים, שעברה בזמן האחרון ועכשיו המייל הזה, שקיבלה לפני כחצי שעה, מייל שאמנם ציפתה לו, אלא שתוכנו לא היה זה שהיא רצתה.

במכרז לתפקיד מנהל השיווק, תפקיד שהייתה בטוחה שתזכה בו, היא לא זכתה, הצניחו איזה מנהל חדש, בחור צעיר בשם שי.

אבי, המנהל הפורש, עבר ליד חדרה, נושא קופסא עם חפצים אישיים, אחרי שפינה את משרדו.  

הוא נכנס לחדרה, “הביטי רותם, שיהיה לך ברור, אני המלצתי עלייך בפה מלא, אבל זה היה מכרז תפור מראש, לגמרי”, הוא נתן לה חיבוק אבהי אחרון, “אני סומך עלייך שתמשיכי כמו שאת יודעת, אל תתני להם סיבה לחפש אותך, הבטחתי שאני משאיר אחריי סגנית מצטיינת!” היא חייכה אליו, עיניה עצובות, "אשתדל, מבטיחה".

יומיים מתוחים עברו, יומיים שבהם המתינה לראות מיהו הזוכה בתפקיד מנהל השיווק. השעה שעת בוקר מוקדמת, רותם כבר הייתה במשרדה, היא אהבה להגיע מוקדם ולצאת בזמן, כדי להספיק לאסוף את הילדים בארבע. 

היא שמעה את מכונת הקפה מופעלת, 'השעה מוקדמת, מי זה כבר יכול להיות?', עברה המחשבה במוחה, היא ניגשה למטבחון, גבר זר נמצא שם, נבוך, מחפש מצרכים וכלים, להכנת כוס קפה.

הוא הבחין בכניסתה, חייך, “בוקר טוב", הושיט את ידו,  "אני חדש פה, נעים מאוד, שמי שי ומי את?”.

“רותם, נראה לי שאתה הבוס החדש שלי, תן לי, אני אעזור לך עם הקפה, אבל זו פעם ראשונה ואחרונה, במשרד שלנו, כל אחד מכין לעצמו את השתייה”, אמרה ושלחה את ידה ללחיצה, “מתוכננת לנו פגישת היכרות, להיום בתשע, רוצה להקדים, אם אנחנו כבר פה?”.

"בהחלט, בואי נעשה זאת, על כוס קפה, חבל לבזבז זמן". 

היא סיימה להכין שתי כוסות קפה והלכה אחריו למשרדו, נושאת את הכוסות בידיה. 

הם ישבו ודנו שעה ארוכה, על ענייני עבודה, חוזים חדשים, תפוקות של הצוות והמשך תוכנית עבודה, כשסיימו, החליטו לקיים פגישה דומה, בכל יום שלישי בשבוע, באותה שעה, "בפעם הבאה, אני אכין קפה לשנינו", הבטיח שי בחיוך.

השבועות חלפו, העבודה חזרה לשגרה, כולם כבר התרגלו לשי ואפילו רותם השלימה עם אכזבתה, ולמדה להסתדר עימו. 

בחדרי חדרים, הימרו הבנות במשרד, מי תהיה הראשונה שתצליח לכבוש את שי, רותם הנשואה, הייתה היחידה שלא הייתה שותפה לאותן שיחות, אבל, היא הייתה היחידה שהוא שלח אליה מבטים מדי פעם.

כשהיא הייתה בקרבתו, ראשו היה פונה לכיוונה, הוא הריח אותה וריחה סחרר אותו. אבל היא הייתה כל כך שקועה בחיי היום יום שלה, בג'גלינג הבלתי פוסק, עבודה-בית-זוגיות, שהיא לא הבחינה בתשומת ליבו המרוכזת בה.

שיחה מבעלה, באחד הימים, הקפיצה אותה, השיחות האישיות עימו, הפכו להיות לא נעימות, הכול סבב סביב הבעיות ביחסים שביניהם ועתיד חייהם המשותפים והיא שכבר הייתה מותשת מזה, יצאה מחדרה נסערת ונתקלה בשי שהלך לחדרו.

“סליחה”, מלמלה בשקט ויצאה במהירות למרפסת העישון, להיות לבד, לבכות על מר גורלה, היא הזילה דמעות בתקופה האחרונה כמו שלא בכתה מעולם.

יד הושיטה לה כוס מים, היא הסתובבה, מבטה נתקל בעיניו של שי.

“הנה, שתי קצת, אם את רוצה להיות לבד, אני אלך”, אמר בקול שקט.

“לא, אתה יכול להישאר, אבל אני מזהירה אותך, אני לא במיטבי היום”.  

הוא משך שני כסאות מפינה אחרת בגג, התיישב על אחד והזמין אותה להתיישב על השני.

היא חייכה בתודה, אחרי תקופה ארוכה, נטולת חיוכים.

“את מאוד יפה, כשאת מחייכת”, הוא הסתכל עליה מחייך.

“תודה,”, היא מלמלה, נבוכה.

“אז מה קרה?, את רוצה לשתף, או סתם לשבת פה, לעשן באוויר הפתוח?”, שאל, מגשש את דרכו לקרבתה.

“ולא אכפת לך, לחפור בצרות האישיות שלי?, לא עדיף סתם לשבת, זה דווקא סבבה". 

“דווקא בזה אני טוב, יש לי, כנראה, אותן צרות שלך יש, כמו שיש לרוב הזוגות הנשואים, אחרי אי אלו שנים ביחד”.

היא הסתכלה עליו בפליאה, 'הוא נראה תמיד כל כך בטוח בעצמו, מאושר, גם לו יש בעיות?', הרהרה, עיניה מלאו דמעות שוב, היא החלה מיבבת שוב.

הוא הניח יד על כתפה, “מותר לחבק?”, שאל.

“היום כן”, היא נשענה עליו, מרגישה את חום גופו דרך בגדיהם, כבר הרבה זמן היא לא הרגישה חבוקה על ידי  גבר. 

במוחה התרוצצו המחשבות, על יחסיה המעורערים עם בעלה, שעלו על שרטון בשנה האחרונה, שכבר כמעט חודשיים, שהם ישנים בחדרים נפרדים, היא כמהה למגע, כמהה לחיבוק, לאהבה.

שי חיבק את כתפיה, ראשה נח עליו, הוא ליטף אותה ברכות, נזהר לא לעבור את הגבול, ידיו טיילו על גבה וכתפה.

“אולי נצא מהמשרד, מהבניין, נלך לשתות קפה ביחד”, הוא הציע, “יש בית קפה נחמד ממש לא רחוק, בואי, תני לי לשנות לך אווירה, לפנק אותך קצת, אם תרצי לדבר, נדבר, אם תרצי דממה, אני אשתוק.” .

היא חשבה לרגע, "רעיון טוב", מלמלה, ראשה עדיין מונח על כתפו.

הם ירדו במעלית, בלי לדבר ביניהם, נכנסו לבית הקפה והתיישבו בשולחן פינתי, בקצה האולם.

“טוב, עכשיו אני קשוב, תחשבי שאני היועץ שלך”, אמר שי, עיניו בעיניה.

היא הסתכלה עליו, הדמעות התחילו שוב לזלוג, הרכינה את ראשה, "אני מנסה להבין, מה אני עושה, עם הבוס שלי, בבית קפה, באמצע יום העבודה".

שי הניח את ידו על ידה, “רותם, הביטי בי לרגע, אני כרגע לא בתפקיד הבוס, חשבי עלי כעל חבר טוב, אם אני יכול לעזור, בשמחה, דברי איתי”.

היא הרימה את עיניה הדומעות, הביטה בו והחלה מספרת לו על השנים האחרונות, שבהן היא מרגישה חנוקה, סובלת מיחסים עכורים עם בעלה, חוסר פרגון, התעלמות, על הצעתו להתגרש, החששות מלהתגרש ולהישאר אימא יחידנית לשני ילדיה הפעוטים, "לפחות בעבודה אני מרגישה שיש אנשים שאכפת להם ממני כמוך, תודה שי".

"אין לך מה להודות, אני זמין תמיד בשבילך".

הם שוחחו במשך דקות ארוכות, רותם נרגעה לאיטה,

"בוא נחזור למשרד, אנשים ירכלו", ביקשה רותם.

למחרת בבוקר, יום שלישי, בשעה 7:00, היא התייצבה במשרד לישיבתה הקבועה עם שי, היא הכינה קפה לשניהם והתיישבו במשרדו.

“קודם תספרי לי איך את מרגישה” הוא פתח.

“האמת, תודה רבה על אתמול, הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי שדיברתי, אחלה פסיכולוג יש לי”.

“לא פסיכולוג, חבר” הוא תיקן אותה, ובעודו מחייך נדדו עניו וסקרו את דמותה.

החולצה שלבשה החמיאה לה, שני הכפתורים העליונים היו פרומים, המחשוף נידב מבט רומז אל שדייה היפים, הוא הרגיש איך הוא מתחמם, הוא דמיין לעצמו, איך הוא חופן את השדיים האלה, בידיו הגדולות והחמות. 

היא עקבה אחרי עיניו, הבחינה בכיוון אליו הביט, התלבטה לשניה אם לסדר את החולצה או לא, החליטה שלא, כשהיא מסמיקה מתעוזתה, מודעת היטב לנוכחותו. 'מזל שיש שולחן ביננו, אחרת, מי יודע?', חשבה בליבה, מגע ידו מאתמול עדיין צרוב בעורה.

“טוב, אני חושב שכיסינו הכול, נראה לך שיש עוד משהו?".

"לא, אני אחזור לחדרי, יש לי עוד הרבה עבודה, אל תשכח, אחר הצהריים יגיעו המנכ"ל וסגניתו לפגישה, לפני הישיבה המשותפת עם חברי הדירקטוריון, עוד יום ארוך לפנינו" ומיהרה לצאת מחדרו.

היום הארוך הסתיים, רותם ירדה לחניון, השעה כבר כמעט תשע בערב, הילדים כבר ישנים, זכרה שבעלה הזמין אליהם את חבריו, לראות ביחד משחק מליגת האלופות.

לפחות היה לה יום וערב מספק בעבודה עם שי, הם סיימו הכול לקראת ביקור ההנהלה, שהסתיים רק עכשיו. 

התיישבה ברכב, הקישה את הקוד, סובבה את המפתח, הרכב לא מתניע!. 

אין ספק, דרך נוראית לסגור את היום המוצלח, היא טלפנה לבעלה, "אני לא מבין מה הבעיה שלך, אנחנו באמצע המשחק, קחי מונית או משהו" וניתק.

'לפני כמה שנים, הוא לא היה מעלה בדעתו לענות לי כך', הרהרה, דמעות חונקות את גרונה.

צעדים נשמעו בחניון הריק, שי, שהגיע לחניון, ראה אותה יושבת על אבן השפה בכניסה לחניון, ראשה בין ידיה, התיישב על ידה, על שפת המדרכה.

“מה קרה? לא רוצה לחזור הביתה?”.

“מתה לחזור הביתה, אבל הרכב הנחמד שלי, לא רוצה, הזמנתי מונית, מחכה”, מלמלה מביטה בו.

“תבטלי, אני אקפיץ אותך, זה ממילא בדרך שלי”.

“לא רוצה להטריח, כבר מאוחר”. 

הוא הסתכל עליה, “הי, זה בסדר, אני לא אוותר על ההזדמנות להיות עוד כמה דקות איתך, לבד”.

היא הביטה בעיניו, הרכינה את ראשה, חשה בלחייה מאדימות, נבוכה אך מרוגשת, "טטוווב", גמגמה התרוממה ונכנסה לרכבו, אצבעותיה מחייגות לביטול המונית. 

בתוך כמה דקות הם כבר מתחת לביתה, הקולות הרמים, הבוקעים ממרפסת דירתה, הזכירו לה שהבית מלא גברים נלהבים, מצב שממש לא עושה לה חשק לעלות. 

“אוי, שכחתי, יש משחק היום".

יש לך אורחים?”

“כן, חבורת גברים…”

“אז יאללה, בואי נעשה סבוב קצר ברכב.

רותם היססה לרגע ואז הנהנה, "טוב , רק לא רחוק ולא להרבה זמן.

שי המשיך לנהוג, פנה לעבר חוף הים, החנה את הרכב מול המרחבים, "רוצה בירה קרה?”.

"מאיפה תביא עכשיו בירה?".

הוא יצא מהרכב, פתח את תא המטען ושלף ממקרר קטן, שני בקבוקי בירה. 

היא חייכה, “תודה, אתה מלא הפתעות" ולגמה ישירות מהבקבוק.

הוא שלח יד מגששת, הזיז שערה סוררת מעיניה, הניח את כף ידו, בעדינות, מאחורי עורפה, מרגיש איך המכנסיים מתחילים ללחוץ עליו. 

היא הרגישה את כף ידו, עצמה עיניה, הניחה ראשה על ידו, התמכרה לתחושה, הבטן שלה געשה, חשה ברטיבות שבתחתוניה מתגברת, 'אני לא רוצה להתעורר מהחלום הרטוב הזה', חשבה.

כשעיניה עצומות, היא הרגישה אותו קרוב, שמעה את נשימותיו, ליבה הלם, לפתע חשה את שפתיו על שפתיה, מבלי לפקוח את עיניה, היא פיסקה את שפתיה בתגובה, הם התחברו בנשיקה מלאת תשוקה.

הוא שלח יד אל בין ירכיה, עצר, המתין לתגובתה, כשלא הייתה כזו, הוא העלה את ידו עוד ועוד, במעלה ירכה. 

ירכיה רטטו, היא נתנה לו לעשות בגופה כרצונו, גם היא רצתה את מה שהוא רצה ויותר, זו הייתה ההזדמנות שלה,  להרגיש שוב נחשקת, רצויה, סקסית.

היא שלחה יד אל חלציו, גילתה שהוא כבר הספיק לשחרר את הרוכסן, היא הכניסה את ידה לתוך תחתוניו, אחזה את האיבר המתוח שלו, משכה וחשפה אותו לעיניה, הרכינה את ראשה ואספה אותו בפיה, טועמת את טעם הטיפה המקדימה, המופיעה בראשו. 

ידו של שי עיסתה את שדה השמאלי, מעל לחולצה, היא הרגישה את פטמתה מתקשה בין אצבעותיו, המשיכה למצוץ וללקק את איברו, לשונה עברה בליקוק, לכל אורך הזין המרוגש, הכניסה והוציאה אותו מפיה, מלטפת אותו בלשונה, הוא לא החזיק מעמד, "אאווחח", נפלטה אנחה מגרונו והוא התפרק, משפריץ את זרעו לתוך גרונה והיא בלעה את שפיכתו, ללא היסוס.

שי שלח את ידו מעבר לגופה, משך בידית הכיסא והשכיב אותו, ידו השמאלית חזרה ללטף את ירכיה, עלתה למעלה ופגשה את תחתוניה, המכסים את ערוותה.

רותם לחצה את ידו המגששת לערוותה, ידו השנייה פרמה את כפתורי חולצתה, מגלה את שדיה הכלואים בחזייה, הוא משך והרים את חזייתה חושף לעיניו ולידו את שדיה, רותם נאנחה בעונג ומשכה את ראשו לכיוונם.

שי לכד בשפתיו את פטמתה, ידו ירדה ותפסה את תחתוני החוטיני שלה והוא משך אותם מטה.

אצבעותיו עיסו את ערוותה באיטיות מגששות דרכן אט אט, לעבר פתח מערתה, רותם החלה לרטוט כאשר אצבעו חדרה לראשונה לתוכה, רטיבות הציפה אותה. 

הוא הרכין ראשו, ליקק את ירכיה, עולה מעלה באיטיות, עד שהחל מלקק את פתח נרתיקה, מוצץ את מיציה. 

הטעם היה חמצמץ מתוק, ההרגשה אלוהית, לשונו חדרה פנימה, רוטטת על שפתיה הנסתרות, ידו טיפסה למעלה, מעסה את שדיה הזקופים, פטמותיה היו זקורות.

רותם נאנחה בקול והצמידה את גופה לראשו שבין רגליה, גופה החל לרטוט, ידיה תפסו את שערו מושכות ושורטות את גבו עד לגל שהציף אותה בצעקה חרישית ומלאת עונג.

שניהם התרוממו, מתיישבים חזרה במושביהם, “נראה לי שקצת נסחפנו..”, לחשה, כשהיא מסדרת את בגדיה, בידה גיששה ומצאת את תחתוניה שהושלכו אל רצפת הרכב ועטתה אותם על גופה.

שי התניע ונהג לכיוון ביתה, הוא עצר, "רותם, אני…".

"עצור, אל תאמר מילה", אמרה, "מה שהיה עכשיו ברכב, נשאר ברכב, לא נדבר על זה"  ויצאה.

יום הישיבה הגדולה הגיע, שי קרא לה לחדרו, היא נכנסה, הוא סגר את הדלת, “תנשמי עמוק, הכול בסדר, את אלופה!”.

היא הרגישה בטוחה ובכל זאת, הרימה ראשה אליו, "שי, חבק אותי, אני צריכה גלולת אומץ".

ידיו עטפו את גופה, מצמידות אותו לחזהו, היא הרימה אליו את פניה, שפתייהם נפגשו בלהט, “יש לי טיפ קטן”, הוא לחש לה באוזן, כשידיו מועכות את עכוזה, “כשאת נרגשת, ומתחילה להתבלבל, אל תשכחי שהם רק אנשים, תדמייני אותם ערומים, אולי תחייכי תוך כדי, אבל אל תשכחי שהם רק בני אדם”. 

היא חייכה, “ומה אתה תדמיין, כשתסתכל עלי?”.

“אני אדמיין אותך עירומה, יושבת על ברכי, כשהזין שלי נעוץ בתוכך”. 

היא הסמיקה, "אני רוצה שזה יהיה באמת, לא בדמיון", הסתובבה ומיהרה לצאת מחדרו.  

המצגת עברה עליה נפלא, לא היה לה זמן לדמיונות, החומר ישב אצלה טוב בזיכרון, היא ראתה את עיני הגברים, המביטות בה, אך היא חיפשה את עיניו של שי, היא חייכה אליו והוא חייך בחזרה, מחזיר לה את הביטחון שהיא כ”כ צריכה.

“זה היה נפלא, היית אלופה”, הוא לחש לה, כשהיא סיימה והתיישבה לידו, הוא הניח את ידו על ירכה, מתעכב קצת יותר מדי..

“תודה", היא מלמלה בלחש ולחצה את ידו שעל ירכה, דוחפת אותה לעבר מפגש ירכיה.

הוא לחץ באצבעותיו על מקדש תאוותה, "עכשיו, אני צריך אותך ללא תחתונים".

היא הסמיקה מחייכת, “עכשיו? אין לך גבולות?”, לחשה, נסערת, כשרטיבות מטפטפת ממערתה ומכתימה את תחתוניה. 

"אני מוכן לחכות רק עד אחרי הישיבה".

לחיצות ידיים, עוד קפה, עוד עוגה וכולם מתפזרים.

היא חיכתה לו בחדרו, יושבת על כיסאו, הוא נכנס, סגר ונעל את הדלת, הגיע אליה, נשען על השולחן לידה, עיניו בעיניה, רכן אליה לנשיקה עמוקה, לשונותיהם מתערבבות.

היא כבר שמה לב לגבעה שנוצרה בחזית מכנסיו, הבליעה חיוך, קמה מהכיסא ודחפה אותו לשבת עליו, רכנה בין רגליו, הפשילה את מכנסיו ואת תחתוני הבוקסר שלו, הזין שלו הזדקר מיד לעברה.

היא החלה מלקקת את אשכיו ולשונה רפרפה נוגעת לא נוגעת באיברו, הזין היה זקור ואדום, לאט לאט הניחה שפתיה עליו ושיחקה עם לשונה בקצהו, כל שניה בולעת מעט יותר ממנו, חשה אותו רוטט בתוך פיה.

לפתע הניחה לו, התרוממה, "למה הפסקת?", שאל בעיניים עצומות.

"הפעם אני רוצה להכניס אותו, למקום הטבעי שהוא צריך להיכנס, בדיוק כמו שאמרת שתדמיין אותי", שלחה את ידיה משכה והרימה את חצאיתה המחויטת עד למותניה, חושפת את תחתוני החוטיני שעל גופה, פשטה אותם, השליכה אותם על שולחנו, פיסקה את רגליה משני צידי ירכיו, לפתה את הזין הזקור והתיישבה, מחדירה אותו לתוך מערתה המצפה רטובה. 

הזין המתוח חדר עמוק לתוך הלחות החמה והעוטפת, היא החלה נעה בתנועות איטיות מעלה ומטה, ידיה נשענות על כתפיו.

הוא החל מעלה ומוריד את ישבנו, מתאים עצמו לקצב האיטי והמתגבר עם כל תנועה, ידיו אחזו במותניה בעוד הוא חודר עמוק ובלהט לתוכה, נאנח בטירוף ובחשק לא נדלה.

תנועותיו המשיכו וגברו משניה לשניה, "מהר יותר…, חזק… אל תפסיק," גנחה, והוא ציית.

הקצב התגבר, חדירותיו היו קשות יותר, חזקות יותר, הוא עצם את עיניו ונתן לצעקה לעזוב את גרונו, ולכל כוחו לעזוב את גופו, תוך שהוא מתפרץ וממלא את נרתיקה, את גן האהבה הנסתר שלה.

רותם נאחזה בכל כוחה בכתפיו, האורגזמה הציפה אותה והיא גנחה, עם כל זרם מאונו, הממלא אותה.

לאט, לאט נרגעו והיא התמוטטה עליו, פניה טמונים בצווארו.

הוא חפן בידיו את עכוזה העירום, המונח על ברכיו כשאיברו עדיין נעוץ בתוכה, מועך אותו ומעביר אצבעו בחריץ שבין שני תפוחיה. 

היא גנחה, “די, לא עוד, בבקשה”, התייצבה, הזין שלו נשלף מתוכה, היא יישרה את חצאיתה ויצאה לחדרה, לכתוב את סיכום הישיבה, אדישה לנוזלי פורקנם, המטפטפים מפתח ערוותה, זולגים במורד ירכיה.

תחתוניה הלחים, נותרו גלויים על שולחנו. 

הימים הפכו לשבועות, הפעילות בחברה התגברה, רותם ושי לא הצליחו למצוא לעצמם זמן ומקום להתבודד.

היא חשה מתוסכלת, היחסים עם בעלה המשיכו להתדרדר, גופה התגעגע למפגש נוסף עם גופו של שי, היא התאוותה לשכב על גבה, לחבק את גבו ברגליה, מדמיינת אותו שוכב ביניהן והזין שלו קודח במערתה הרטובה.

גם שי חיכה להזדמנות להתבודד עימה ובאחד הימים טלפן אליה מחדרו, "די, נמאס לי, תודיעי במזכירות שאת לא חשה בטוב ואת הולכת הביתה".

רותם הבינה מיד, "איפה לחכות לך?", שאלה וערוותה מתלחלחת.

"אשלח לך קישור לווייז", ענה.

רותם עשתה כדבריו, והגיע לאזור  מוקף פרדסים, בתוכם היו מספר צימרים להשכרה לטווח קצר.

בהודעה שקיבלה לטלפון, הורה לה שי, להיכנס לצימר מספר חמש, היא נכנסה וסגרה את הדלת אחריה, התקרבה למיטה שבמרכז החדר, פשטה את בגדיה, הניחה אותם על אחד משני הכיסאות שהיו שם וזחלה עירומה אל מתחת לשמיכה, ממתינה.

לאחר מספר דקות, נפתחה הדלת ושי נכנס, דחף ברגלו וטרק את הדלת, כשידו עוקבת ונועלת אותה.

רותם אחזה בידה את שולי השמיכה והרחיקה אותה, מגלה לעיניו את גופה העירום, המצפה לו.

הוא מיהר לעבר המיטה, הסתער על שפתיה בנשיקה מלאת תאווה, "ואוו, כמה התגעגעתי אלייך", לחש וחפן בידו את ערוותה העירומה.

ידיו עלו וחיבקו את ראשה, כששפתיו נושקות לה שוב ושוב.

ידיו ליטפו את פניה, עור פניה היה חלק ורך, נעים למגע, תחושה מרגיעה ומנחמת התפשטה בו, הוא עלה לשערותיה וחש במגען, עבר לפניה, המצח, העיניים, האף, הלחיים, השפתיים והסנטר, נשימתה הפכה כבדה מעט, הוא חש שהיא מתענגת על מגע אצבעותיו.

מהסנטר גלשו כפות ידיו לצווארה שהיה חלק ונעים, גופה נדרך, איברו במלוא זקפתו, הוא גישש בחזרה אל שפתיה, וחש בהן נפשקות, הצמיד את שפתיו לשלה, היא נענתה לו וחיבקה בידיה את עורפו וצווארו.

הוא הרגיש את איברו זקור במלוא אורכו, וכל גופו אמר כמיהה, מתאווה לחוש את נשיות גופה העירום.

היא ניתקה את פיה מפיו והוא הרגיש את לשונה מלקקת את צווארו ותנוך אוזנו, ידיה נשלחו וחולצתו הוסרה מעליו, הוא חש שוב את שפתיה נצמדות לשפתיו, את שדיה המלאים נמעכים על חזהו החשוף, הוא הקיף אותה בזרועותיו, מצמיד אותה לגופו, הם התגלגלו, כעת היא שכבה על גבה, הוא עבר לשכב לצידה, תוך שהוא ממשיך לנשקה בלהט, החליק את קצות אצבעותיו בעדינות מצווארה מטה, אל שדיה. התעכב מעט על הפטמות הזקורות והמשיך לבטן, עד שהגיע למעלה ערוותה.

הוא העביר את שפתיו אל הפטמה הקרובה אליו, מצץ וליקק, וחש את גופה מתקשח מעונג. הוא פשט את מכנסיו ותחתוניו, ונצמד לגופה.

כשהיא חשה באיברו הצמוד לאגנה, העבירה לטיפה מהירה מכתפו מטה והגיע לאיברו, מגעה היה כה רך והוא הרגיש זרמים של עונג ותשוקה מציפים את גופו, היא ניסתה לעלות עליו.

"לאט", אמר, "אני רוצה לענג אותך, לחוות אתך את העונג שהתגעגענו אליו, אני רוצה אותך נורא מגורה, זה עושה לי נורא טוב, חוץ מזה, אין לך מושג כמה שאני מיוחם, אם את לא רוצה שזה ייגמר תוך שתי דקות, אז בואי נאט את הקצב."

"קשה לי, אני נורא חרמנית, מתאווה אלייך יותר מידי זמן, המפגש איתך, המקום הזה, כל הקטע מגרה אותי בטירוף."

"מתוקה, אין לך מושג כמה שזה עושה לי טוב שאת אומרת את זה."

הוא השכיב אותה על גבה, העביר שוב את אצבעותיו בעדינות על שדיה, ירד לבטן והגיע למפשעתה, החליק באיטיות לאורך החלק הפנימי עד לערוותה, היא רטטה ונאנחה מתענוג, דחפה את אגנה לעברו, הוא העביר שתי אצבעות בעדינות משני צדי שפתיה התחתונות, מעלה מטה ואז רפרף עם אצבע בודדה במרכז, לוחץ על דגדגנה, מרגיש את החום והרטיבות של הכוס המגורה שלה, איברו היה כה קשה ומתוח והוא הצמידו לירכה.

הוא העביר שוב את האצבע, מלמטה ועד לדגדגן הזקור, ובכל פעם העמיק קצת, עד שלבסוף החדיר את כולה לתוך מערתה, הרטיבות שבתוכה, הטריפה את דעתו, אך הוא לא האיץ. 

לאט החל מגרה  את הדגדגן באגודלו ומחדיר את אצבעו האמצעית לתוכה.

אגנה עלה וירד בקצב הולך וגובר, נשימתה הואצה, ולבסוף התפשטה הטלטלה המטרפת בגופה, "אימאל'ה, אאווחח, אני מתה", נשמעה זעקת פורקן מגרונה, גופה רטט רגעים ארוכים, נרגע לאיטו.

"תשכבי עלי, אני רוצה להרגיש את כולך," אמר שי, משך את גופה הרועד עדיין, הרים והשכיב אותה עליו.

הוא הרגיש את נשימתה על צווארו, את ריאותיה מתמלאות ומתרוקנות, את שדיה האלוהיים נמעכים על חזהו, את

ערוותה צמודה לזין שלו, הזקור עד כאב, את רגליה משני צידי רגליו, גל עונג עבר לכל אורכו.

היא הרימה מעט את אגנה, והחלה מעבירה את ערוותה הלוך ושוב לאורך הזין שלו, הגירוי היה כה מתוק ועז, תאוותה הכריעה אותה, היא החדירה את איברו לתוכה, התיישבה עליו והחלה רוכבת, מכניסה ומוציאה את הזין המתוח לתוכה, נשימתו הואצה ובאנחה עמוקה הוא התפרק, מציף את מערתה בזרעו.

"אלוהים, הייתי מגורה בטירוף", אמר, "זה כל כך טוב שפנטזיה רטובה מתגשמת."

"כן, זה היה נהדר".

הם שכבו מחובקים, נרגעים מהסערה שעברה עליהם. "תקשיבי, בעוד חודש אני נוסע לברלין לתערוכה המקצועית השנתית, רוצה להצטרף?, תקבלי חדר נפרד".

"בתור מה?", לחשה לתוך חזהו.

"העוזרת שלי, או הסגנית שלי, או כל הגדרה שהיא". 

"ומה?", שאלה , "תהיה דלת מחברת בין החדרים?".

"בוודאי שתהיה, חשבת אחרת?", שאל בחיוך.

רותם לא ענתה, רק חיבקה את חזהו, נישקה את פטמתו השמאלית וידה ירדה אל חלציו, חפנה את איברו המסופק, הרפוי, "אנחנו הולכים לעשות חיים בברלין, זין יפה שלי", לחשה אליו ונשקה את כרבולתו, "אבל עכשיו אני צריכה שתתעורר, אני רעבה, עדיין לא שבעתי ממך", אמרה, הרכינה את ראשה והחדירה אותו לפיה.

 

                                    סוף.

2 מחשבות על “מכרז תפור מראש.”

  1. מאוד סקסי ומגרה!!! מתי אוכל לפגוש אותה להנות ביחד??!!????❤????⚘????????????????????????????

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)