לכבוש את המג"ד – חלק ג'

מאת: תמר הקצינה

לתחילת הסיפור, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה'

***סיפור זה הינו פרי דמיונה של המחברת כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט***

זינקתי מהחלון החוצה, הצצתי מבעד לענפי ההרדוף, וידאתי שאיש אינו רואה אותי, ופסעתי לכיוון מגורי הקצינות. בדרכי לשם, הבטתי ב-Apple watch שלי וראיתי שהשעה שבע ועשרה. הבנתי שאסור לי להיכנס כעת למגורי הקצינות, מכיוון שזו בדיוק שעת ההתארגנות של הבנות לפני תחילת יום העבודה. היה לי ברור שאם אכנס עכשיו למגורים, יתקיפו אותי חברותיי בשאלות, עליהן לא אוכל ואיני רוצה להשיב. פניתי לכיוון ה'כוורת' הסגורה והתיישבתי ליד אחד משולחנות הקק"ל המוצבים שם. האוויר היה קר וצלול, ורוח רעננה ליטפה את פניי. החלטתי שהיום לא אלך למשרד, אגיד לגיל הקמב"ץ שאני לא מרגישה טוב ואשאר במיטה. אני חייבת לעבד ולעכל את מה שעבר עליי במהלך הלילה. 

בסביבות השעה שמונה ועשרה, חמקתי חרש לתוך מגורי הקצינות הריקים. צלצלתי לגיל, הקמב"ץ, ובקול צרוד וחלש אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב, ולכן לא אגיע למשרד. גיל, שהוא בחור לעניין, השיב מיד שזה בסדר גמור, הבריאות לפני הכל, ואם אני רואה שזה מחמיר אולי כדאי שאקפוץ למרפאה. הודיתי לו על ההבנה וניתקתי את השיחה. דבר ראשון, הייתי חייבת להתקלח. כשהתפשטתי במקלחת, התבוננתי על עצמי והבחנתי פה ושם בשאריות זרע שנקרשו על גופי. זיהיתי כמה רסיסים שהתייבשו ונאחזו בשיער הערווה, כמה כתמים על השדיים וליד הטבור, מאחורי תנוך האוזן, וגם על שיער הראש.

פתחתי את זרם המים החמים ונתתי להם לגלוש בעוצמה על גופי. אדים לוהטים אפפו אותי, ולפתע הרגשתי שמשהו עמוק השתנה בי. אחרי מאורעות הלילה החולף, הרגשתי פתאום אישה. הרגשתי שמשהו בזהותי הנשית התמלא והבשיל. הבנתי שעמית העביר אותי טקס חניכה, במהלכו חציתי את הנהר הסוער המפריד בין עולם הנעָרוּת התמימה לעולם עמוק יותר, עולמה של נשיות בשלה ומודעת. הייתי אסירת תודה לגבר הזה שגרם לי לצאת מתוך הגבולות המצומצמים בהם חייתי, שבזכותו אני מרגישה כעת מועצמת וחזקה ואהובה. 

בסיום המקלחת לבשתי את פוטר פליקס החתול ונכנסתי למיטה. הייתי עייפה אחרי לילה סוער של אהבה וזיונים. נרדמתי די מהר, ובחלומי ראיתי אותי ואת עמית צועדים בשדה תילתן ירוק, אוחזים ידיים וצוחקים זה לזו. אני לבשתי שמלת כלולות לבנה ועמית לבש חליפת חתן. הרגשתי את חום ידו בתוך ידי, ריחפתי על פני העשב הרענן והרגשתי מאושרת. 

בשעה ארבע התעוררתי במיטת הברזל שלי, מאוכזבת, לתוך מציאות חיי. לא חתן ולא כלה. לא יד ביד ולא ריחופים על פני העשב. כאבתי את העובדה שלא אוכל לחלוק בציבור, לפחות לא כעת, את אהבת חיי. 

בשעה ארבע וחצי נכנסה תאיר אל החדר, על מנת להתארגן ליציאת הסופ"ש. 

"מה שלומך, החולה המדומה?" שאלה תאיר בקול צוהל.

"מדומה? למה מדומה? באמת לא הרגשתי כל כך טוב הבוקר", עניתי בהיסוס.

"על מי את מנסה לעבוד? על אחותך?" הוסיפה תאיר בהתגרות, מושכת עם האצבע עפעף תחתון כלפי הלחי.

"למה לעבוד?…למה את מתכוונת…?" נבהלתי שמא תאיר יודעת היכן הייתי בלילה.

כאילו קראה את מחשבותיי, אמרה: "תגידי, נשמה, איפה היית בלילה? אה?"

"אני…אני…הלכתי לעשות ביקורת בעמדות השמירה." גמגמתי.

"כן בטח…עם טונות של בושם שהשפרצת על עצמך!" ענתה תאיר בהתגרות.

לא ידעתי מה להגיד, הרגשתי שאני מאדימה. פחדתי כל כך שמישהו הסגיר את סודי.

"טוב, עזבי אחותי. את לא חייבת לספר. אבל ביני ובינך, ברור שמישהו עשה אותך אתמול בלילה. לא סתם חמקת מהחדר באחת בלילה, אחרי שהתייפייפת והתבשמת, וחזרת רק בבוקר למגורים. תביני תמר, זה טבעי לגמרי וזה ממש בסדר. לא עשית שום דבר אסור, אלא אם כן זיינת את המג"ד ואז זה כבר סיפור אחר…"

האוזניים שלי בערו, והפנים שלי האדימו כסלק.

"המג"ד? מה פתאום המג"ד? את שפויה????" עניתי מזועזעת, בטוחה שעוד רגע קט סודי נחשף.

"סתם צחקתי איתך", הרגיעה אותי תאיר, "את לא מסוג הבנות שיהיה להם משהו עם המג"ד".

"למה", שאלתי בבהלה, "יש בנות בגדוד שיש להם משהו עם המג"ד?"

"האמת", הרצינה תאיר, "אין לי באמת מושג. חלק מהבנות בגדוד טוענות בתוקף שהוא הבנאדם הכי נאמן לאשתו עלי אדמות, וכל הסיפור הזה של לזיין קצינות, בכלל לא מעניין אותו. מצד שני…יש לא מעט בנות בגדוד שטוענות שכמה שהוא נראה מקצוען וכאילו מעל כל הקטע הזה של זיונים, בתכל'ס הוא שָגָל לא קטן. מה האמת? באמת שאין לי  מושג. אבל עזבי, מה אני מבלבלת את המוח לתמר עוז, החסודה והצנועה, ששוכבת רק עם בן זוג קבוע, וגם זה רק בתנוחה המסיונרית. נכון שקלטתי אותך?" הוסיפה תאיר בקריצה.

"אהה…כן…כן…זה די נכון", אמרתי בשקט.

"נו!", עשתה תאיר ניסיון אחרון, "אז מי עשה אותך אתמול בלילה? גיל הקמב"ץ? או אולי יאיר, הקשר"ג החדש? שניהם נראים לי די מתאימים לך. ילדים טובים כאלה, אשכנזים, צהובים, מנומסים, עדינים. בול הטייפ קאסט שלך".

"עזבי תאיר, עזבי", ניסיתי להדוף אותה בנואשות.

"את יודעת מה? אני אספר לך מה אני עשיתי אתמול בלילה ואז את, סגרנו?

"נראה", עניתי חלושות.

"אז ככה, כמה דקות אחרי שחמקת מהחדר, יצאתי גם אני. לצערי הרב, לא הספקתי לראות לאיזה כיוון הלכת. בקיצור, הלכתי למגורים של פלוגה א', ובמועדון שלהם זיינתי את בארי מ"מ 1!"

"את בארי??? הקצין הדתי, עם הציציות בחוץ? אני לא מאמינה!"

"למה את מופתעת? מה, לבנים דתיים אין צרכים? בנים דתיים לא חרמנים? יותר מזה אני אגיד לך, בנים דתיים הם הכי חרמנים שיש. את לא מבינה איך הוא פירק אותי מרוב חרמנות. וחוץ מזה, עוד לא נולד הגבר, דתי או חילוני, צעיר או מבוגר, מח"ט או חייל פשוט, שיעמוד בפניי!" הוסיפה תאיר בשחצנות.

"רגע, ותגידי", נפלטה לי השאלה מבלי לחשוב, "את לא לסבית? אנשים בגדוד מדברים על זה שאת לסבית?".

"עזבי, סיפור ארוך. אם בא לך לשמוע, בואי נשב ביום ראשון בערב באיזו פינה שקטה ואני אסביר לך את העניין."

הייתי סקרנית מאוד לדעת מה הסיפור. "יאללה, קבענו, ראשון בתשע וחצי בספסלים שליד השלישות?"

"סגור! יאללה אני חייבת לעוף", אמרה תאיר ונעלמה במהירות.

תאיר, קצינת משאבי האנוש של הגדוד, היא בחורה מרשימה. בגדוד כולם מחזיקים ממנה כתותחית על. היא מקצוענית, תקתקנית, שנונה וחדת לשון. היא בעלת ביטחון עצמי רב וחברותית מאוד. הצחוק שלה מתגלגל וחיוכה הרחב מאיר. תאיר גדולה ממני בחצי שנה, נמוכה ממני מעט וטיפה מלאה. עורה שחום, ויש לה שיער שחור ארוך, מבריק ומטופח. השיער שלה מגיע עד המותניים, ובדרך כלל היא אוספת אותו בקוקו ארוך או בצמה אחת ארוכה, קלועה היטב. עיני השקד שלה שחורות, ערניות ונבונות. השדיים שלה, עד כמה שניתן להבחין בהם מבעד למדים, בינוניים ועגולים, והתחת שלה עגלגל ומוצק. היא בכושר טוב, לא כמוני כמובן, אבל בהחלט בכושר טוב. תאיר הממזרה אוהבת ללבוש מדים הדוקים, וכשהיא לובשת את מדי ה-א' שלה, רואים לה בבירור את ה-Camel toe העסיסי שלה.

השמועות שרצות עליה בגדוד הן שהיא לסבית, למרות שאין לכך הוכחות. אף על פי כן, כל הבנים בגדוד מריירים עליה. למד"סי הקצינים, המתקיימים אחת לשבוע-שבועיים, היא מקפידה להגיע עם טייטסים צמודים. הקטע הוא, שאף אחד מהקצינים לא עוקף אותה, מכיוון שהם נהנים לרוץ מאחוריה ולראות את התחת העגלגל שלה מקפץ מעלה מטה במהלך הריצה.

ביום ראשון בשעה תשע וחצי בערב, הגעתי לספסל שמאחורי השלישות וחיכיתי לתאיר. היא הופיעה אחרי עשר דקות, מתנצלת על האיחור, ובידיה שתי כוסות נייר מלאות במרק עגבניות 'נמס בכוס'.

"וואי, זה בא בָּמָקוֹם", אמרתי והושטתי יד לקחת את אחת הכוסות. אחזתי את הכוס החמה בשתי ידיי. היה מעט קריר על הספסל שליד השלישות, והמרק סייע לי להתחמם.

איפשרתי לתאיר להתרווח על הספסל, וכשראיתי שהיא מוכנה, אמרתי: "אמרת שתסבירי לי מה הסיפור של הנטייה המינית שלך."

"טוב, אז ככה", פתחה תאיר," קודם כל את צריכה להכיר את הבית שבו גדלתי. ההורים שלי הם אנשים מאוד פתוחים, והם חינכו אותי ואת האחים שלי שמיניות היא דבר טבעי, בריא ומשמח. הם ממש עודדו אותנו לגלות ולחקור את המיניות שלנו. השיח על מיניות אצלנו בבית היה מאוד גלוי ופתוח, וכך הפכתי לאדם שמאוד אוהב את גופו, שמאוד אוהב פיזיות, ומאוד מאוד אוהב סקס. הנטייה הבסיסית שלי היא דווקא לבנים, אבל עם הזמן עברתי כמה התנסויות עם נשים ונכבשתי. בשורה התחתונה, אני בי".

"בי?" שאלתי בחוסר הבנה.

"וואי, אני רואה שאת ממש ברמה של מתחילים, אה? בי, זה אומר ביסקסואלית. כלומר אני נמשכת גם לגברים וגם לנשים ואוהבת להזדיין עם כולם."

"אפשר לשאול שאלה אישית?", שאלתי בהיסוס.

"בטח, תשאלי חופשי", ענתה תאיר.

"תגידי, עם כמה פרטנרים יצא לך לשכב עד היום?"

"מלא, אני אפילו לא יודעת כמה בדיוק. איבדתי את הבתולין בגיל 16 ומאז צברתי ניסיון די עשיר ומגוון. הזדיינתי עם בחורים צעירים בגילנו, עם חבר'ה יותר מבוגרים בגילאי ארבעים-חמישים כזה, רובם נשואים אגב, וגם עם לא מעט בנות, בעיקר צעירות."

"וגם בגדוד את עושה את זה?", שאלתי בסקרנות.

"משתדלת מאוד שלא. אני ממש, אבל ממש, לא רוצה שיצא  לי שם של  מזרון צבאי. המקרה שסיפרתי לך עם בארי, היה די חד-פעמי. פשוט החרמנות שלו הרקיעה שחקים והייתי חייבת לעזור לו להתפרק… אבל ככלל, בגדוד אני ממש משתדלת להיזהר. ומה איתך, איך את בקטע של מיניות?"

"אהה…אני…די חסרת ניסיון. כמו שאמרת בעצמך, אני שכבתי עד היום רק עם בן אחד, מי שהיה הבן זוג שלי כמה שנים בתיכון…" זה לא היה בדיוק שקר, כי חוץ מהלילה ההוא עם עמית, באמת שלא שכבתי עם אף אחד חוץ מעומר.

"את באמת זן נדיר", אמרה תאיר, "כבר לא מייצרים יותר בנות כמוך. תגידי, ולא בא לך קצת להרחיב אופקים, לראות קצת מה את מפסידה?"

"האמת שכן, דווקא בא לי להיכנס קצת יותר לעולם הזה." עניתי בכנות.

"תקשיבי, אז תראי מה נעשה, אם את מסכימה, אני אהיה המנטורית שלך לענייני זיונים. הסקס גורו שלך, מה את אומרת? מתאים לך?"

"מתאים", השבתי בהיסוס.

"מעולה!" השיבה תאיר, "שיעור ראשון יתקיים אצלי בבית בסופ"ש הקרוב, תעבירי לי מאתיים חמישים שקל בביט, אני אתארגן בשבילך על איזה צעצוע."

"צעצוע?" שאלתי.

"צעצוע מין, מכירה את התחום?"

"לא, לא ממש", השבתי. לא העזתי לספר לה על הדילדו שקניתי בשבוע שעבר.

"אל תדאגי, אני כבר אלמד אותך כל מה שצריך לדעת."

השבוע חלף במהירות. אחרי הלילה הקסום שחוויתי ביום רביעי שעבר עם עמית, הרגשתי שמשהו נפתח בי. מעיין שופע של אנרגיה וזרימה התפרץ בי. במהלך כל השבוע הייתי במיטבי. הצלחתי לסיים מיליון משימות, להציע רעיונות מעולים בישיבות הקמב"ציה, ולייצר פתרונות יעילים לבעיות שצצו. מכל עבר זכיתי למחמאות. אנשים שאלו אותי מה קרה לי, אמרו שהשתניתי, שנהייתי פתאום זוהרת ומלאת אור. בפני כולם הייתי מיתממת ועונה שאין לי הסבר, שאני לא יודעת, ששום דבר מיוחד לא קרה לי. אבל בתוך תוכי היטב ידעתי כי מגעו המכושף של עמית, הזין שלו שנמצץ בתוך פי וחתר בעומק תהומותיי, נהרות הזרע שלו שנשפכו בתוכי, הם הם שהפכו אותי לאדם אחר, לאישה. הם אלה שהעניקו לי חיוניות ושמחת חיים, ושחררו את הרסנים בהם הייתי אזוקה כל חיי.

ביום שלישי בבוקר, השתתפתי בישיבת סטטוס מוכנות לאימון האביב בראשות המג"ד. כשנכנסתי ללשכה, מיקה התעלמה מקיומי. ניסיתי לשאול לשלומה, אך היא קמה בהפגנתיות מכיסאה ופנתה ללא אומר לעבר המטבחון. מכיוון שנותרו עוד כמה דקות עד תחילת הישיבה, הלכתי לחדר ההמתנה. התיישבתי על הספה, עצמתי את עיניי ושחזרתי את הרגע המדויק בו התחיל הכל. כאן בחדר ההמתנה הזה ישבנו שנינו, רק לפני שבוע, אני בכפתורים פתוחים והוא בגופייה צבאית וגיששנו יחד כחפרפרות סומות במחילת עפר, האם אפשר? האם מותר? כאן חלצנו את נעלינו, ומכאן הוביל אותי הגבר הנדיר הזה, יחפה, אל קודש הקודשים שלו, אל משכנו הסודי, אל חדרו. הכוס שלי החלה להירטב. התשוקה והחרמנות לעמית החלו לגאות בי.

"יאללה, חבר'ה, מתחילים, כנסו!" שמעתי את קולו של גיל הקמב"ץ קורא למשתתפי הדיון להיכנס. 

קמתי מספת ההמתנה משאירה מאחוריי כתם לח, ונכנסתי לישיבה.

הישיבה הייתה מצויינת. אמרתי דברי טעם, שלטתי בכל הנתונים, הצגתי את הנושאים שתחת אחריותי היטב, וזכיתי לשבחים ולמחמאות רבות מצד עמית, בפני כל הנוכחים. יצאתי מהישיבה גבוהה בכמה סנטימטרים, מאושרת, חשה סיפוק מקצועי, ומרגישה שטוב לי, פשוט טוב לי. הייתי לי תחושה חזקה ששוב יצלצל הלילה האייפון שלי בחצות. ששוב אֵקָרֵא אל המלך, ששוב איהפך למלכה.

הכנתי את עצמי למפגש. מקלחת, חפיפה, עיצוב שיער הערווה, לבנים מגרים, בושם, תכשיטים. אך הטלפון בושש לבוא. לא בלילה הזה, וגם לא בזה שאחריו. לא יתכן שזה היה חד פעמי, אמרתי לעצמי. ברור שהוא אוהב אותי וחושק בי. הרי זה לא היה סטוץ ולא זיון, זה היה מעשה אהבה. אני חייבת שיקרא לי שוב, שיאמר אני אוהב אותך, שיאמר אני רוצֶה שתהיי שלי. שיאסוף אותי אליו, ויחבק וינשק ויזיין, וישקה אותי קפה ומיץ תפוזים מבין ידיו.

יום חמישי אחר הצהריים הגיע ואני לא נקראתי אל המלך. אבלה וחפוית ראש התארגנתי ליציאה הביתה. בעודי אורזת את חפציי, נכנסה תאיר לחדר בסערה.

"יאללה, זזים?" שאלה בעליצות.

"זזים, לאן?" שאלתי בתמיהה.

"מה לאן? את גנובה? לא סיכמנו שאת באה אליי לסופ"ש ואני מלמדת אותך כמה דברים? אל תגידי לי שהתחרטת."

למען האמת, מרוב שהייתי שקועה בהזיותיי על עמית, שכחתי לגמרי מסוף השבוע המתוכנן עם תאיר. כמובן ששיקרתי: "מה פתאום? נראה לך ששכחתי? ברור שאני באה."

התארגנו בזריזות ונסענו יחד לביתה של תאיר ברעננה.

משפחתה של תאיר אמסלם גרה בוילה גדולה המוקפת בחצר מטופחת. היא עצמה התגוררה ביחידת דיור פרטית בעליית הגג של הוילה. כשנכנסנו לביתה, קיבלה אותנו נעמי, אמה של תאיר בשמחה ובמאור פנים: "אהלן בנות, איזה כיף שבאתן! בואו שבו לאכול!" נעמי אמסלם, סמנכ"לית שיווק בחברת שילוח בינלאומית, הייתה אישה יפה, שחומת עור וזקופת גוו. היא לבשה מכנסיים מחויטים שחורים ורחבים וחולצת משי נטולת שרוולים בצבע שמנת. חולצתה הייתה חצי שקופה ומבעד לאריג הדק הזדקרו שתי פטמות כהות. שערה השחור והמבריק היה אסוף בקוקו גבוה וקצר.

התיישבנו לאכול, מורעבות, ספגטי בולונז מעוטר בעלי ריחן ובגבינת פרמזן מגורדת. לצד המנה החליטה נעמי אמסלם להגיש לכל אחת מאיתנו כוס יין אדום בטמפרטורת החדר. 

"תגידי, אמא, טיפלת במשלוח שהגיע אתמול?" שאלה תאיר.

"בוודאי, מאמי, טיפלתי בה כמו שביקשת ושמתי לך את זה במגירה ליד המיטה."

"תודה מאמוש", אמרה תאיר בעודה לועסת ברעבתנות נחשי ספגטי אדומים.

"בכיף, תהנו", השיבה נעמי בקריצה ופנתה לענייניה.

אחרי האוכל, עלינו ליחידת הדיור של תאיר בעליית הגג. זרקנו את התרמילים בצד והשתרענו בכבדות על הספה הרכה והרחבה שניצבה לאורך הקיר. 

"אז מה עכשיו?" שאלתי.

"עכשיו אנחנו הולכות להתקלח!" השיבה תאיר בחדות.

"מה? ביחד?"

"איזי, איזי גברת" אמרה תאיר בצחוקה המתגלגל, "תכנסי קודם את ואז אני."

יצאתי מהמקלחת רעננה ונקיה, לבושה בסט פיג'מה ילדותי, ורוד, מעוטר בלבבות שחורים.

מיד אחריי נכנסה תאיר להתקלח, בעוד אני שוכבת על הספה וצופה בטלוויזיה הענקית התלויה על הקיר שממול.

כעבור כרבע שעה תאיר יצאה מהמקלחת. נשימתי נעתקה. לא היה שום קשר בין תאיר קצינת המשא"ן מהצנחנים לתאיר שיצאה הרגע מהמקלחת. היא לבשה בייבי דול שחור ושקוף שהבליט את שדיה ואת חמוקיה, שפתיה היו משוחות באודם אדום עז, ועל עפעפיה זרחו צלליות זוהרות. הרגשתי מבולבלת. היא הייתה מרהיבה ויפהפייה, בזה לא היה ספק, אבל אני הרי נמשכת לבנים…

תאיר התקרבה אליי בצעדים חתוליים והתיישבה לצידי על הספה. 

"תריחי אותי" היא ביקשה.

קירבתי את אפי לעבר שערה ושאפתי את ריחה לתוך ריאותיי. ריחה היה משכר. ריח השמפו, ריח הגוף הנקי, וריח הבושם המתקתק והעדין סחררו אותי. היא קירבה  את ידיה הענוגות אל שיערי והחלה ללטף אותי בעדינות. משם ירדה אל הפנים ואט אט קירבה את פיה אל פניי. הרחתי את הבל פיה המתוק ורגשות סותרים התערבלו בתוכי. פיה ריפרף על פי, לשונה ליקקה את שפתיי כמבקשת שאפער אותן לקראתה. כשראתה שפִּי נשאר חתום, היא אחזה בשולי חולצתי ובלי לבקש רשות פשטה אותה מעליי חושפת את שדיי. בעודה יושבת מולי על הספה, היא החלה ללטף את כתפיי, יורדת אט אט אל השדיים. היא ליטפה את שדיי ומוללה באצבעותיה את פיטמותיי שנותרו רכות. היא פשטה את החלק העליון של הבייבי דול ונותרה בתחתוני רשת בלבד. שדיה היו מושלמים. עגולים, מוצקים ושחומים. פטמותיה היו כהות וזקורות לעברי.

"בואי למיטה", אמרה תאיר בקול מזמין.

הלכתי לעבר המיטה.

"תשכבי על הבטן, יפתי." הורתה לי תאיר.

שכבתי על הבטן, ידיי פשוטות לצדדים, ממתינה לבאות. תאיר טיפסה מעליי ומשכה את מכנסיי כלפי מטה. היא פשטה את תחתוניה והתיישבה על התחת שלי. הרגשתי את שפתי הכוס הבשרניות והלחות שלה נמעכות על גופי. היא החלה לעסות אותי. צוואר, כתפיים, שכמות, עמוד שדרה.

"תמר, את קפואה ומכווצת, תנשמי עמוק ותשתחררי" הורתה לי תאיר.

נשמתי כמה נשימות עמוקות וניסיתי להשתחרר ולהירגע. תאיר ירדה מעליי והחלה ללטף את ישבני. בעדינות וברכות היא שלחה אצבע מהססת לעבר הכוס שלי. המגע של תאיר היה לי נעים אך לא עורר אותי מינית. תאיר העבירה את אצבעותיה על שפתיי החיצוניות וניסתה להחדיר מאחור את אצבעה פנימה, אך הכוס שלי הייתה יבשה כמו בור צחיח במדבר. היא לא אמרה מילה רק משכה אותי וסימנה לי להסתובב על גבי. היא לקחה כמה כריות, היטיבה אותן על משענת המיטה, והורתה לי להתיישב. ישבתי על מיטתה, גבי נשען על הכריות הרכות, רגליי מכופפות ומפושקות, אך הכוס שלי עדיין סגורה ושדיי רכות. 

תאיר התבוננה בי היטב היטב מקודקוד ראשי ועד כפות רגליי ופלטה קריאת התפעלות: "בואי הנה תמר, את כוסית על!!! יש לך גוף פצצה!!!!"

היא הבחינה שאני עדיין מהוססת, קרה ויבשה, והחליטה לנסות כיוון חדש. היא הלכה למטבחון, משאירה אותי נבוכה ומבולבלת, וחזרה כעבור זמן קצר עם שתי כוסות לואו בול מלאות עד מחציתן בקוביות קרח ובערק תאנים בצבע חלב.

"שְתִי יפה שלי, שתי." דירבנה אותי תאיר, "שְתִי בנדיבות אחותי, בלי לפחד!" ומיד הדגימה בפניי איך היא מרוקנת את הכוס הצוננת בלגימה אחת. עשיתי כמוה, לגמתי את המשקה בבת אחת, מרגישה את טעמו של האניס ואת טעמן המתקתק של התאנים מתפשטים בחלל הפה, ומיד אחר כך את מפלי האש השועטים במורד הגרון והוושט אל הקיבה, חורכים אותי מבפנים. 

"תגידי, מה הסגנון שלך בגברים?", שאלה אותי תאיר בעודי מנסה להתאושש מִמִכְוָת הערק שצרבה את עורקיי, "צעירים? מבוגרים? כהים? בהירים? שחורים? שעירים? חלקים?"

"אההמ….גיל שלושים כזה, כהים אבל לא שחורים. לא חלקים לגמרי אבל גם לא קופים שעירים" השבתי, תוהה לאן היא מובילה, מקווה שלא הסגרתי את משיכתי לעמית.

תאיר הביטה בי במבט מוזר, ואז נטלה את הטלפון שלה, גללה אותו כמה רגעים וחיברה אותו אל המרקע הענק שממול. על מסך הפלזמה התנגן סרטון באיכות גבוהה של גבר לטיני יפה תואר הבועל נערה הדומה לי, חטובה ובהירה. הבטתי בסרטון והרגשתי את תחושת החרמנות מזדחלת ועולה בתוכי. השדיים שלי הזדקרו והכוס שלי החלה להתלחלח. הגבר הלטיני זיין את הנערה היפה בעוצמה וברוך, בעוד היא גונחת בתשוקה ובהנאה ומניעה את גופה כמו גל הזורם לקראתו. כשהבחינה תאיר שאני מתחממת, היא ניגשה אל המגירה שליד המיטה ושלפה משם מכשיר בצבע פלטינה. ניחשתי שזה המשלוח שנעמי אמסלם טיפלה בו מבעוד מועד.

"מה זה?" שאלתי בסקרנות.

"קוראים לזה סטיספייר פרו 2, וזה הולך להעיף לך את הראש" השיבה תאיר.

תאיר קרבה אליי, הכוס שלי כבר הייתה לחה, והחלה לעסות בידה את שפתיי החיצוניות ואת הדגדגן. התבוננתי בגבר הטוחן את האישה היפהפייה על גבי המרקע, ודימיתי לראות שם את עמית משגל אותי בתשוקה לוהטת. מגורה ליטפתי את שדיי, בזמן שתאיר הפעילה את הסטיספייר. היא ליקקה את ראשו הלבנבן והניחה אותו ישירות על הדגדגן שלי. הרגשתי תחושת ואקום לא מוכרת שואבת את הדגדגן שלי לעבר הפִּיָה היונקת של הצעצוע. לאט לאט החלה להתפשט באזור המגורה, תחושה נעימה ומענגת. הדגדגן שלי נמשך אל הראש היונק, נמתח, הזדקף והתנפח כאילו היה זין זעיר המבקש לפרוץ בזקפתו החוצה. מעולם לא הרגשתי את הדגדגן שלי כה קשה ומשתוקק ומלא עונג, אפילו לא כאשר עמית אהובי עשה בי את קסמיו. דמי הרוגש הציף את הדגדגן שחישב להתפקע, ואני חשתי היטב כל אחד ואחד משמונת אלפים קצות העצבים המחווטים בעטרת הדגדגן. ברגע אחד שפתיי התנפחו, הכוס כולו התלהט והחל לפעום כמו לב אחוז בהלה והתרגשות. חטפתי בפראות את הסטיספייר מתוך ידה של תאיר והנחתי אותי בעצמי על הדגדגן, לוחצת באובדן עשתונות על כפתור הקצב, מגבירה את עוצמת היניקה. התחלתי לגנוח, ירכיי החלו לרעוד, הנעתי את המכשיר בתנועות מעגליות קטנות על מקור העונג שלי, עוצמת ופוקחת את עיניי חליפות, מגניבה מבט אל הזין המפואר הנע בתשוקה על גופה הרוגש של הבחורה המיוחמת.

כמה שניות לאחר מכן, התפוצצה בי אורגזמה אדירה, ושטף של נוזלים ניתז מתוך הכוס שלי והיכה בגופה המשתאה של תאיר. 

"אההה", צעקתי מרוב תענוג ושחרור, "אההה, זה מטורף, תאיר, זה מטורף!"

הסטיספייר נשמט מידי, ואני קרסתי לאחור על הר הכריות שמאחוריי. הכוס שלי עדיין פעמה, ירכיי עוד רטטו, וטיפות שקופות עדיין זלגו אט אט מתוך הנרתיק.

תאיר איפשרה לי לנוח ולהירגע כמה דקות. היא התבוננה בי תוך כדי שהיא מעסה את הכוס שלה ומלטפת את שדיה. כשראתה שהתאוששתי, אמרה לי: "יפה שלי, עכשיו תורך, אני רוצה שתלמדי לענג אישה. אני רוצה שתגמירי אותי".

התחלפנו במקומות, היא נשכבה על הגב נשענת על גבעת הכריות, שערה השחור הבוהק נפרס מאחוריה כמניפה מרהיבה, ופישקה את רגליה. התבוננתי בכוס שלה, הוא היה מושלם. מגולח למשעי, כהה, בשרני ואדום, עם שפתיים פנימיות גדולות הבולטות החוצה ככנפי פרפר. 

"תגידי, תאיר, למה את מגלחת את הכוס לגמרי?" שאלתי.

"או…שאלה טובה, בואי אני אסביר לך משהו", ענתה תאיר, "אני לא תמיד מגלחת, זה נורא תלוי במה אני מתכננת מבחינת זיונים."

"למה את מתכוונת?" תמהתי.

"תראי, חלק מהגברים אוהבים מגולח, חלק אוהבים מעוצב כמו שלך, וחלק אוהבים טבעי ופראי. עכשיו, מניסיוני למדתי שבנים צעירים נורא מתחרמנים מכוס מגולח לגמרי, חבר'ה יותר מבוגרים, שלושים וחמש ומעלה, מתגרים משיער ערווה מעוצב, והשרוטים, בלי קשר לגיל אוהבים את זה טבעי לגמרי."

"הבנתי אותך" אמרתי, מנסה לחשוב האם עמית נחשב עדיין צעיר האוהב כוס מגולח, או אולי כבר נכנס לקטגוריית המבוגרים המתחרמנים ממשולש מעוצב.

"טוב, יאללה אחותי, תתחילי לעבוד, אני חרמנית רצח" קטעה תאיר את מחשבותיי.

תאיר שכבה מולי מפושקת רגליים, לשה את פטמותיה, ונאנחת קלות. היא סימנה לי באצבעה להתקרב אליה, ושירבבה את שפתיה לנשיקה. קירבתי את שפתיי לשפתיה עד שנגעו זו בזו. הרגשתי את לשונה של תאיר מתדפקת על שפתיי ופישקתי אותן מעט. לשונה חדרה לתוכי נעה בחלל פי כנחש מרקד. לשון התלפפה בלשון, רוקה נמהל ברוקי. הרגשתי נעים, וגל של חרמנות החל לפעם בתוכי. לשונה של תאיר החליקה החוצה, שפתיה נפשקו, והפעם אני החדרתי את לשוני פנימה. ליקקתי את לשונה הרטובה של תאיר ואת הקירות הפנימיים של פיה. זה היה מענג. האפים שלנו התחככו והכוס שלי התמלאה שוב ברטיבות. יצאתי מפיה של תאיר, והתחלתי לנשק את צווארה, אחר כך את שדיה, ולבסוף ירדתי בנשיקות אל הבטן, נעצרת על גבעת ונוס הלוהטת. 

הבטתי בכוס החלק של תאיר ונגעתי בו בעדינות בקצות אצבעותיי, הוא היה רותח. הייתה זו הפעם הראשונה שנגעתי בכוס זר. ליטפתי את שפתיה החיצוניות ואת הדגדגן לקול גניחותיה המתוקות. קירבתי את אפי אל הכוס הרותח ושאפתי את ריחה לתוך ריאותיי. ריחה היה נקי ונעים ולשוני נמשכה מעצמה לטעום אותה. החדרתי את לשוני פנימה, תאיר פלטה צווחת עונג, ואני התחלתי להניע את לשוני על הכוס, מוציאה ומכניסה אותה לתוך הנקיק הלח, ומלקקת את הדגדגן. התקשיתי להודות בפני עצמי, אבל לראשונה בחיי, הייתי מגורה מאישה. האם גם אני בי?

תאיר החלה להגביר את קצב גניחותיה ואגנה החל לנוע מעלה ומטה בתיאום עם תנועות לשוני על איברה. 

"תני לי את האצבעות שלך", התחננה.

הגשתי לה את האצבע והאמה והיא דחפה אותן לתוך פיה, מוצצת ומלקקת אותן כאילו היו זין.

כעבור זמן קצר שלפתי את אצבעותיי שהיו רטובות מרוקה של תאיר, והחדרתי אותן לתוך נרתיקה. הנעתי אותן בתנועות "בואי אליי", בתחילה לאט ובעדינות ואז בקצב הולך וגובר. תאיר השתוללה: "כן, תמר, כן, יותר חזק, יותר מהר, כן, כן, כן….אני גומרת….אהההה".

תאיר קרסה על גבה, ואני שלפתי בעדינות את אצבעותיי מתוך איברה. רציתי סיבוב נוסף, אך לא היה לי נעים לבקש מתאיר. שכבנו שנינו זו ליד זו, עירומות, מפושקות רגליים, מאושרות ומסופקות.

"היה נפלא, תאיר, תודה", החמאתי לתאיר.

"את מדהימה", החזירה לי.

נכנסנו תחת הפוך הקריר, והתחבקנו בתנוחת כפית. ידי חפנה את שדה החם של תאיר, ושיער הערווה שלי ליחך את ישבנה הרך. הרגשנו קרובות זו לזו יותר מאי פעם. היה לי טוב איתה, אך לא הייתי מאוהבת בה. אהבתי הייתה שמורה לעמית, אך בתאיר חשקתי עד מאוד.

תכננתי לקום מוקדם בבוקר לריצה, ואט אט הרגשתי כיצד אני שוקעת לתוך השינה. 

לפתע תאיר אמרה בלחש: "יש לי וידוי קטן."

"וידוי?" אמרתי מנומנמת.

"כן, רוצה לשמוע?"

"ברור" השבתי, מנסה לנחש במה מדובר, מעבירה את כף ידי על קימור מותניה הרך.

"תשבעי שאת לא מגלה לאף אחד בחיים" הזהירה תאיר.

"נשבעת בחיים שלי", התחייבתי חצי רדומה ומחוייכת.

"היה לי קטע עם המג"ד…" לחשה תאיר.

"עם מי?" חשבתי שלא שמעתי טוב.

"עם המג"ד, עם עמית"

"מה קטע? הוא פלירטט איתך?" שאלתי בחשש.

"לא בדיוק, הוא זיין אותי." השיבה.

"מה??? מתי???" שאלתי באימה.

"השבוע, ביום שלישי בלילה", ענתה תאיר בגאווה לא מוסתרת.

זינקתי ממיטתי, כאילו הוטח בי דלי של מי קרח, עירומה וזועמת.

"יא זונה, יא שרמוטה, יא כלבה" צרחתי, לא רואה בעיניים, "איך את עושה דבר כזה??? הוא נשוי ויש לו ילדים! את פירקת משפחה, את קולטת? יא בת אלף זונות!!!" קיללתי אותה במילים בהן לא השתמשתי בימיי.

תאיר הייתה בהלם מוחלט. עיניה נקרעו לרווחה והיא לא הצליחה להוציא הגה.

רצתי לשירותים בוכה ומתייפחת. הקאתי את כל הספגטי המגעיל, היין והערק, חשתי שעולמי נחרב ומתרסק לנגד עיניי.

תאיר רצה אחריי מנסה לעזור ולהרגיע.

"תעזבי אותי יא זונה, יא מכשפה, אל תגעי בי, אל תתקרבי אליי בכלל" צעקתי עליה.

תאיר נסוגה, ובקול שפל אמרה לי: "אני הולכת לישון על הספה, אם בא לך תשני במיטה."

כל הלילה לא עצמתי עין, יללתי ללא הפסקה כמו כלבה שננטשה בקור ובגשם. הרגשתי נבגדת, רמוסה ומושפלת, הזעם והעלבון גאו בי, ליבי נמחץ ונקרע לאלפי רסיסים.

עם אור ראשון, לקחתי את חפציי ויצאתי מביתה של תאיר. נסעתי הביתה לצפון מייבבת ללא הרף, מרגישה מעוכה ומרוסקת. שנאתי את תאיר ואת מיקה ואת עמית ואת עצמי ואת העולם. הוצפתי בתחושות זוהמה וגועל. זמן קצר לפני שהגעתי לצומת אלונים גמלה בליבי החלטה נחושה שלא לשוב לגדוד המזדיין הזה לעולם. או אולי…אולי דווקא אגיע ביום ראשון מוקדם בבוקר אל הגדוד, אתפרץ אל הלשכה ואדרוש לדבר עם המג"ד תכף ומיד. מאחורי הדלת הסגורה אתבע ממנו הסברים על הבגידה האיומה שבגד בי. אין לי ספק שהוא יתנצל, ויכרע על ברכיו ויבקש סליחה, ויודה בטעותו, ולא יאפשר לי ללכת עד אשר יבעל אותי על שולחן הדיונים כהוכחה ניצחת לאהבתו אותי.