לכבוש את המג"ד – חלק ב'

מאת: תמר הקצינה

לתחילת הסיפור, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה'

***סיפור זה הינו פרי דמיונה של המחברת כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט***

כל סוף השבוע התהלכתי כסהרורית. אמנם לא ויתרתי על אימוני סוף השבוע הקבועים שלי, ריצת 12 קילומטר בשישי אחר הצהריים, וריצת 10 קילומטר בשבת בבוקר. בנוסף, ביצעתי גם סשן של כשעה על מתקני הנינג'ה בחצר לאחר ריצת הבוקר, אך מעבר לכך שכבתי רוב הסופ"ש בחדרי עם מכנס קצרצר ללא תחתונים מתחת, וגופיית סבא לבנה והרהרתי בהמשך צעדיי. שכבתי על מיטתי חולמת בהקיץ מה אעשה לעמית כשאשים עליו סוף סוף את ידיי. מידי פעם הייתי ניגשת לעמדת המחשב בפינת החדר, גולשת באינטרנט ומחפשת מידע וסרטונים על 'עבודת יד' או על המציצה המושלמת. כמו מפגרת מצאתי את עצמי קוראת כתבות בסגנון: "10 דברים שישגעו את הגבר שלך במיטה", או "מה גברים רוצים במיטה", או "אלה הנקודות בגוף שמטריפות גברים במיטה". גוללת את המסך ומדמיינת איך אני מיישמת את כל העצות המפורטות בכתבות על עמית שלי. כשרמת החרמנות שלי הייתה גוברת ובלתי ניתנת לריסון, הייתי שולחת את ידי אל תוך המכנסיים הקצרים ומאוננת, משתדלת להבליע את גניחותיי כדי שהוריי לא ישמעו. ידעתי שאני מגזימה, אך לא יכולתי להתאפק. מסתבר שלאורך כל הסופ"ש אוננתי חמש פעמים!

במוצאי שבת, התחלתי להתארגן ולארוז את חפציי לקראת החזרה לבסיס למחרת בבוקר. הרגשתי מטומטמת כאשר הנחתי בתוך התרמיל את חזיית הרשת השחורה ואת החוטיני שקניתי ביום חמישי בתל אביב. במהלך המקלחת שעשיתי לפני השינה, השקעתי בעיצוב שיער הערווה שלי. לאחר שסיימתי, הסתכלתי בראי היד והייתי מרוצה בהחלט. מהראי נשקף אליי משולש קטן ומדויק בצבע דבש, המצביע כחץ לעבר הדגדגן. שאר הכוס שלי הייתה מגולחת להפליא, מבריקה ונקייה.

ביום ראשון מוקדם בבוקר, אבא שלי הקפיץ אותי לצומת אלונים. לפני שנפרד ממני אמר לי: "תמרי, את בטוחה שהכל בסדר איתך? היית נורא שונה השבת…את יודעת שלא משנה מה קרה את תמיד יכולה לשתף את אבא שלך. את יודעת את זה נכון?"

"ברור, אבוש, ברור", השבתי, "הכל בסדר, באמת, סמוך עליי, אתה מכיר את הבת שלך, נכון?"

"מכיר מצוין ואוהב בטירוף", ענה לי אבא, "תשמרי על עצמך ילדה יפה שלי".

יצאנו מהרכב והתחבקנו חיבוק ארוך וחזק. אני הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס ואבי נסע לדרכו.

לגדוד הגעתי בשעה 10:30 בבוקר. מיד לאחר שהנחתי את התרמיל בחדרי, מבלי לעבור אפילו למדי ב', שמתי פעמיי ללשכה. 

"הי מיקה, מה עניינים? המג"ד כאן?", שאלתי בחיוך.

"הוא כאן, אבל הוא עסוק. מה את צריכה?" השיבה מיקה בחשדנות.

"אני צריכה לדבר איתו דחוף!" אמרתי.

"תמר, נו, את יודעת איך זה עובד, לא נכנסים למג"ד סתם ככה. אם זה משהו מקצועי, תאמי איתי ונכניס ללו"ז, ואם זה משהו אישי, דברי עם השלישה שתכניס אותך בראיונות".

"מיקה, תקשיבי, זה משהו סופר דחוף, אני חייבת לדבר איתו עכשיו! זה לא ייקח יותר מכמה דקות, מבטיחה". התחננתי.

"אוי, תמר, תמר, מה נעשה איתך, אה?" אמרה מיקה בייאוש, "טוב, אני אכנס אליו רגע ונראה אם הוא יכול לדבר איתך עכשיו".

"תודה, מיקה, תודה, אין עליך!" השבתי בחנפנות ובתקווה.

מיקה נכנסה למשרדו של עמית, חזרה כעבור רגע ובפיה בשורה:

"בסדר, תמר, הוא אמר שאת יכולה להיכנס, אבל יש לו חמש דקות, לא יותר! עוד חמש דקות הוא חייב לצאת לדיון באוגדה".

זינקתי ממקומי ונקשתי על דלת משרדו של עמית.

"כן" שמעתי את קולו העמוק מבעד לדלת.

פתחתי את הדלת וראיתי את עמית רכון בריכוז על מפה טופוגרפית, משרטט בטוש כחול קווי התקדמות והתקפה. מאחוריו, ראיתי את ירדן, אשתו היפה, מחייכת אליי בשיניים צחורות ובחיוך מאושר, מתוך מסגרת עץ חומה המונחת על כוננית הספרים. 

"שתמותי, כלבה!" קיללתי בליבי.

כעבור זמן מה, הוא הרים את עיניו מהמפה, הביט לעברי ואמר בחיוך רחב: "אהלן תמר, מה עניינים? מה, הסורים על הגדרות? מה כל כך דחוף ובהול?"

"אההה", גימגמתי, "אני יכולה לשבת?"

"בטח, בטח, שבי בנוח", השיב עמית באדיבות.

התיישבתי בכיסא שלצידו, הבטתי בו וניסיתי להתחיל לדבר:" אההה….זה עניין אישי….אני לא יודעת איך לדבר איתך עליו….אההה….אני רוצה לעזוב את הגדוד".

"לעזוב את הגדוד?" שאל עמית בפליאה, "למה? קרה משהו? הייתי בטוח שאת מתאקלמת נהדר. אני גם חושב שהאופן בו נכנסת לתפקיד היה מרשים ביותר".

"אני לא יכולה להישאר כאן יותר, פשוט לא יכולה" אמרתי, משפילה את מבטי כלפי הריצפה.

"תמר",  הוא היישיר אליי את עיניו החודרות, "חשוב לי שתדעי, כאן את יכולה להגיד הכל. כל מה שתגידי נשאר כאן בינינו ולא יוצא לשום מקום בלי אישור מפורש שלך. את יכולה לסמוך עליי בלב שקט".

"אני…אני…אני יודעת שזה נשמע מטומטם….אבל…אבל… אני לא מפסיקה לחשוב עליך" אמרתי במהירות והסתכלתי על פניו, לראות כיצד יגיב. 

עמית לא נדרש להסברים נוספים.

"אני מבין", אמר עמית באמפטיה כנה שנשקפה מתוך עיניו, "אל תדאגי תמר, אני שמח שאמרת לי את זה, זאת לא סיבה לעזוב את הגדוד, זה די טבעי, ואת לא הראשונה ולא האחרונה שזה קורה לה. חכי עוד כמה שבועות, אני מבטיח לך שזה יחלוף מאליו. עליי".

"אתה לא מבין" הרמתי קול, "אני לא מסוגלת לתפקד, אני כל הזמן רק חושבת עליך ורק רוצה אותך. אני לא מסוגלת להתרכז בשום דבר, אפילו בחלומות שלי אתה לא עוזב אותי! בבקשה תן לי לעזוב את הגדוד, בבקשה!". דמעות החלו לזלוג על לחיי.

אני אומרת את דבריי בהתרגשות, לא מאמינה שזה מה שיוצא לי מהפה, ובתוך תוכי אני רק רוצה שהגבר המופלא הזה יחבק אותי חזק, יאסוף אותי אל חיקו, יערסל אותי ולא ירפה.

לפתע, נפתחה דלת המשרד, ומיקה פרצה פנימה בסערה: "עמית, אתה חייב לזוז, מזכירה לך שיש לך פורום מג"דים באוגד…".

מיקה לא הספיקה לסיים את המשפט כאשר פתאום הבחינה בי יושבת סמוקה ודומעת.

עמית קם ואמר למיקה: "זה בסדר, אני כבר מגיע, רק תוודאי שהחפ"ק מונע".

הוא ניגש אליי ואמר: "קומי, בואי", וליווה אותי לדלת. ביציאה מהמשרד הוא עטף אותי בזרועו החזקה בחיבוק אבהי, ראשי נשען על חזהו.

"תראי, אני לא אהיה עכשיו ארבעה ימים בגדוד, אני מצטרף הלילה לסדרת שטח של הפלחו"ד ברמת הגולן. רביעי בלילה אני חוזר ונדבר. עד אז תחזיקי מעמד, תתרכזי בעבודה, ואני מבטיח שהכל יסתדר, סגור תמר?"

"סגור", יבבתי כמו ילדה קטנה ובכיינית, נגעלת מעצמי.

למרות הידיעה שלא אראה אותו עכשיו ארבעה ימים, קולו העמוק, השָלֵו והאבהי הרגיע אותי. חיבוקו העוטף והחם נסך בי רוגע ותחושה שהוא לא יפקיר אותי. הייתה לי תחושה עמומה שהדברים אכן יסתדרו בסוף.

ארבעת ימי ההמתנה לשובו של עמית זחלו בעצלתיים. ניסיתי להתרכז במשימות שלי אך ללא הועיל. בשלב מסוים, התחרטתי שבכלל דיברתי איתו על הנושא. הרגשתי ילדה קטנה ומטומטמת. מה חשבתי לעצמי שיקרה? שאכנס אליו למשרד ושם הוא יתוודה שהוא אוהב אותי? הרי ברור שלא יצא מזה כלום, אז בשביל מה עשיתי לעצמי את הפדיחה הזאת ויצאתי סתומה? כל ההתנהגות הזאת, זאת בכלל לא אני, מה יש לי? מה נסגר איתי, לעזאזל? עד עכשיו הוא העריך אותי על המקצועיות שלי ועל ההשקעה, ועכשיו הוא בטוח מאוכזב ממני ובז לי. אוף. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל אחורה…

למרות מחשבות החרטה שקיננו במוחי במהלך ארבעת ימי ההמתנה, כשהגיע יום רביעי בערב, כבר לא יכולתי להתאפק יותר. יצאתי מהמשרד והתקשרתי למיקה: "הי מיקוש, מה הולך? המג"ד הגיע?"

"תמר, תרגיעי, את מגזימה!", הגיבה מיקה בקשיחות, "רדי לו מהוריד, תני לבנאדם לנשום. יש לו גדוד לנהל וגזרה מבצעית להחזיק. חאלס! תפסיקי להיות מוזרה ולחשוב כאילו משהו יכול לקרות ביניכם".

"אבל הוא אמר לי שהוא ידבר איתי כשהוא יחזור" ניסיתי להזכיר לה.

"תקשיבי, יש לו עוד כמה דברים על הראש חוץ מתמר עוז! הוא עוד לא חזר מהצפון, והוא לא יחזור לפני אחת עשרה, ואחר כך יש לו עוד פ"ע עם מ"פ המסייעת, לא מאמינה שהוא ידבר איתך היום. יאללה שחררי!" אמרה מיקה בחדות וניתקה את השיחה.

חזרתי למשרד וניסיתי להמשיך לעבוד. הרגשתי מאוכזבת, מרומה ומושפלת. עמית אשכרה שיקר עליי, חשבתי. הוא סתם מרח אותי, ואם לא זה, אז הוא בטח שכח בכלל מכל הסיפור. אבל אולי…אולי הוא באמת עסוק, אולי הוא יקרא לי יותר מאוחר או מחר….אולי…

בשעה אחת עשרה בלילה, עזבתי את המשרד והלכתי לחדר. התקלחתי, לבשתי את פוטר השינה החורפי האפור עם ההדפסים של פליקס החתול ונכנסתי למיטה לישון, עצובה, תוהה, מאוכזבת וכועסת. שכבתי במיטה מרירה ומתוסכלת, עם גוש של עלבון תקוע בגרון, לא מצליחה להירדם.

בחצות וחצי, צלצל לפתע האייפון שלי. מעברו השני של הקו היתה מיקה: "תגיעי עכשיו זריז. הוא סיים עם מ"פ המסייעת וביקש לדבר איתך".

"אני עם פיג'מה, לבוא ככה?"

"שלילי בזנ"ט! תעלי תיק תק על מדים ותגיעי", השיבה.

בשקט בשקט, כדי לא להעיר את תאיר וגל הישנות איתי בחדר, פשטתי את הפוטר, הוצאתי את החוטיני ואת חזיית הרשת מהארונית ולבשתי אותם. עליתי על מדי ב' משאירה את שני הכפתורים העליונים לא רכוסים. התלבטתי לרגע האם לאסוף את השיער לקוקו או להשאיר פזור, והחלטתי ללכת על פזור. ריססתי על עצמי ארבעה ריסוסים קצרים של הבושם שלי, Be tempted של דונה קארן. הבטתי בעצמי במראה בשירותי הקצינות, משהו היה חסר. אה, נזכרתי. הוצאתי מתיק האיפור שלי שפתון ורוד ומרחתי על השפתיים. עכשיו הייתי מרוצה, ידעתי שאין כמוני יפה, סקסית ומושכת. לבשתי את הפליז רכוס עד מעל הטבור, לקחתי את הנשק ורצתי ללשכה. בחוץ ירד גשם וכשנכנסתי ללשכה שיערי היה רטוב מעט. מיקה שישבה בפינה שלה מתקתקת את המשימות האחרונות של היום, הסתכלה עליי וקלטה מיד את הלוק הפתייני שלי. יתכן שאף הבחינה בכתפיית החזיה השחורה שלי מבצבצת מבעד למִפְתַח החולצה הרחב.

"בואי הנה, דיר באלק! שלא תעיזי לחשוב על זה אפילו!", סיננה, עיניה רושפות אש.

בטרם הספקתי להגיב, עמית יצא ממשרדו, ואמר: "אהלן, תמר, מה עניינים? חשבת ששכחתי אותך?"

לא הספקתי לענות, כשהוא פנה למיקה ואמר לה: "אנחנו סיימנו להיום, את משוחררת, מחר כרגיל פתיחת לשכה בשבע וחצי. לילה טוב. אה, ותעשי טובה תנעלי בבקשה את הלשכה מבחוץ".

מיקה אספה את חפציה, לא מסתירה את מורת רוחה, ולפני שיצאה מהלשכה עוד הספיקה לשלוח לכיווני מבט מאיים ומחוות סכין מונפת על הצוואר. שניה אחר כך שמעתי את סיבוב מנעול דלת הלשכה.

בִּמְקום למשרדו, עמית הוביל אותי לחדר ההמתנה בלשכה. הוא התיישב על אחת הספות תוך שהוא מסמן לי לשבת בספה שלצידו.

ליבי החל לפעום במהירות, הרגשתי איך הסומק עולה בלחיי.

עמית פשט את חולצתו ונותר עם הגופייה הצבאית והדסקית על חזהו. הוא הביט לתוך עיניי ואמר ברצינות ובקול נמוך: "אז מה את אומרת, תמר, השתנה משהו ממה שדיברנו ביום ראשון?".

"לא" אמרתי בשקט מביטה לתוך עיניו.

"מה היית רוצה שיקרה? איך לדעתך אנחנו מתקדמים מכאן?"

שתקתי.

וגם הוא שתק.

לאחר שלוש דקות בהם רק פעימות ליבי הפרו את הדממה, הוא שאל שוב: "תמר, חשוב לי לשמוע ממך. מה את רוצה שיקרה הלילה?"

נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי לאט ובשקט: "המג"ד, אני רוצה שתשכב איתי".

"את בטוחה?" שאל עמית בקול שקט ורציני.

"כן", עניתי, מרגישה שצעדתי כרגע צעד אחד על פני התהום.

"בסדר גמור, בואי, שימי את הנשק בצד, תורידי את הפליז ובואי נחלוץ נעליים".

חלצנו את נעלינו בחדר ההמתנה. הנחנו את שני זוגות הנעליים בפינת החדר, הגרביים שלנו תחובות בתוכן, וגומיות המכנסיים מושחלות על צוואר הנעליים. עמדנו יחפים מביטים זו בזה. נשימותיו שקטות ויציבות ואילו נשימותיי שלי קצובות ומהירות. הרגשתי כאיילה שהכניסה את עצמה למלכודת בפני הנמר.

הוא אחז בידי, חצינו את מתחם הרל"שית והפקידות, והוא הוביל אותי לחדר המגורים הפרטי שלו. לפני שנכנסנו לחדרו הוא עצר, הביט בי רגע ושאל: "תמר, את מוגנת?"

"כן, זה בסדר המג"ד, אני מוגנת", עניתי בטון שקט.

במרכז החדר עמדה מיטה זוגית, עטויה מצעים צחורים ומבהיקים בניקיונם. לצידה עמדה שידה ועליה מנורת לילה וספר 'אומנות המלחמה' לסון צו, וכן תמונה של ירדן ושני ילדיו. מצד ימין ניצב ארון עץ כבד, ולצידו כוננית ספרים, עליה מונחים כמה ספרי צבא, תנ"ך, ספרות יפה בעברית, ספרי טיולים ובוקסה שחורה של JBL. בצידה שני של המיטה עמדה כורסה קטיפה גדולה ורכה בצבע בורדו, ולפניה שטיחון רך בצבע אפור. על השטיחון ניצב שולחן קטן ועגול עליו נח פתוח, עותק של מגזין צבאי באנגלית. חצי צעד משם ניצבה דלת שהובילה לשירותים ומקלחת. בפינת החדר רוכזו בסדר מופתי כמה אביזרי כושר ומשקוליות יד במשקלים שונים. ליד הדלת עמד מקרר קטן, ועליו שתי כוסות זכוכית שקופות מצוחצחות.

עמדתי בפתח החדר יחפה ורועדת, סורקת את החדר מקצה לקצה. עמית צעד פנימה, בדק שהחלון סגור והווילון מוגף, ניגש אל השידה, הפך את תמונת אשתו וילדיו על פניה, וחזר לעמוד מולי. לפתע משהו בהבעת פניו השתנה. נדמה היה לי שנדלק בהם ניצוץ אכזרי. רעדתי, מחזיקה את זרועותיי לפנים כמגינה על אזור הערווה שלי. עמית פתח את דלת הארון והוציא משם נרתיק ובתוכו סכין קומנדו. הוא שלף את הסכין המבהיקה והנוצצת מנדנה, והניח את הנרתיק על השולחן הנמוך שלפני הכורסה. הוא קרב אליי עם הסכין שלופה בידו. הרגשתי שהוא מריח אותי כמו נמר המריח את ריח הפחד הנודף מגוף האיילה הניצודה. "שימי את הידיים בצדדים" הוא אמר לי בקול מקפיא דם. עשיתי כדברו. ביד שמאל, הוא אחז בשולי חולצת המדים שלי ומתח אותה כלפי מטה. לאחר מכן, הוא השחיל את הסכין בין הכפתור הרכוס העליון לבין בד החולצה, ואז, באבחה מהירה ומדויקת הוא פרם את כל כפתורי חולצת ה-ב' שלי שהתפזרו על הריצפה ברעש עדין. 

"תורידי את החולצה", הוא פקד עליי, ואני צייתי.

ניצבתי לפניו במכנסי עבודה, יחפה וחזיית הרשת השחורה על שדיי. "תסתובבי עם הגב אליי", ציווה. עשיתי כרצונו, כאשר לפתע חשתי את להב הסכין הקרה מושחלת מתחת לקרסי החזיה. הגב שלי הצטמרר מקור ומפחד. בלי התראה מראש, בתנועה חדה, ביתק עמית את קרסי החזיה, שנפלה למרגלותיי ללא קול.

"תסתובבי אליי!" פקד.

הסתובבתי.

ראיתי אותו סוקר את גופי. את הבטן החזקה, את החמוקיים הצרים, את פס החיטוב הגולש מבסיס השדיים לעבר הטבור. ראיתי אותו מביט בשדיי המוצקים והזקורים מקור ומפחד, ומרים את עיניו לעבר עצמות הבריח שלי. העיניים שלו הבריקו. נדמה לי שראיתי בהם רוע טהור. זה הפחיד אותי וחירמן אותי בו זמנית. השפתיים שלו התחילו לרטוט, כמו שפתי הנמר שנייה לפני הזינוק שיכריע את גורל האיילה. 

"תורידי את המכנסיים"

פשטתי את המכנסיים, רק החוטיני השחור מחסה את אזור חלציי.

הפעם הוא חג סביבי, נעמד מאחוריי, משך בחוט התחתונים העובר בין שני פלחי הישבן, וביתק אותו באמצעות סכין הקומנדו. עמדתי עירומה, רק צמיד פנדורה כסוף על פרק ידי הימנית ושרשרת דקה על צווארי. הרגשתי את ידיו החמות מונחות על התחת שלי. צמרמורת אחזה בכל גופי. הכוס שלי החלה לרטוט ולטפטף. טיף טף טיף טף על ריצפת החדר. חשתי כמו איילה הרוצה שהנמר הרודף אחריה יבעל אותה. טיף טף טיף טף טיפות של פחד ותשוקה התנפצו מתחתיי. שמעתי מאחורי את אבזם המכנסיים של עמית נפתח, הגופייה שלו הושלכה ארצה. רגע לאחר מכן, שמעתי את חבטת נחיתת מכנסיו על הריצפה. לפתע, הוא אחז אותי בשתי ידיו מאחורה סובב אותי והעיף אותי על המיטה. נחתתי על הגב רגליי מפושקות, הכוס שלי מגירה נוזלים והסרעפת שלי עולה ויורדת במהירות. עמית ניצב מולי עירום לחלוטין, הזין שלו שהיה עבה וכהה אך מעט יותר קצר ממה שדמיינתי, היה זקור ומלא דם. הגוף שלו היה אלוהי, ואני רק רציתי שהנמר החזק והגמיש הזה יטרוף כבר את האיילה ויבצע בה את זממו. הוא רכן על המיטה שוב, אחז במותני, הפך אותי והעמיד אותי על ארבע, התחת שלי מופנה לכיוונו. הסתכלתי אחורה וראיתי אותו מטפס על המיטה, מתקרב אל אחוריי, כמו פרא קדמון הוא בחן בידו את רטיבות הכוס שלי, ומשהרגיש שהיא רטובה וחמה ומוכנה, הוא נעץ בתוכה את הזין שלו בעוצמה, כמו שנועצים חרב בלב אויב. הוא החל לפמפם אותי במהירות ובכוח. הוא זיין אותי כמו מפלצת רעבה, כמו נמר העט על טרפו, כמו סוס בר מיוחם, כמו פר הרבעה. הרגשתי עונג עילאי ובו בזמן פחד קמאי. היה זה זיון חייתי ופראי. הזדיינו כמו זוג חיות מיוחמות בסוואנה. הוא דפק אותי חזק ומהר. התענגתי עד כלות כאשר שרירי הנרתיק הלוהטים והנוטפים לפתו את הזין העבה והחם. הביצים שלו חבטו בתחת שלי שוב ושוב ושוב והרטיטו את פלחי הישבן שהלך והאדים. מידי פעם הרגשתי את הדיסקית שלו מתחככת בגבי.

"אני גומרת!" צרחתי, "אני גומרת!"

עמית הגביר את קצב הזיון, נועץ מידי פעם את איברו הזקור בקרקעית הנרתיק, משתהה שם כמה שניות, וממשיך לפמפם אותי בעוצמה.

"אההההה, עמית, אהההההה", צרחתי.

הרגשתי כיצד אני מתפוצצת מעונג של אורגזמה שמיימית, זרם חשמלי ומסעיר שפרץ ממעמקי הכוס אל הדגדגן, משם התפשט אל השפתיים החיצוניות ואז אל כל סנטימטר בגופי. רעדתי מרוב עונג, טיפות של זיעה נצצו על גופי הרוגש. לפתע, ניתזו מתוך הכוס שלי סילונים אדירים של מי אהבה, מציפים את המיטה ואת שוקיו של אהובי המזיין אותי מאחור. רגע אחד לאחר מכן, הרגשתי את הזין חותר בתוכי בעוצמה. ואז רֶטֶט, ורעד ופתאום שיטפון עז של זרעו החם של עמית מכה בחוזק בקירותיי ומציף את תוך תוכי. כמויות הזרע העצומות שפלט עמית הוכיחו לי שהוא לא זיין ולא שפך מזה זמן רב. 

אני קורסת תחתיי, מעולפת חושים, מזיעה ומסופקת. תחושות של שלווה ואושר נמסכות באיבריי. עמית שולף את איברו מתוך איברי הרטוב, ניגש אל ארון הבגדים ושולף משם מגבת צחורה. הוא פורס את המגבת על כורסת הקטיפה ומתיישב. אני שוכבת על המיטה, רגליי מפושקות. רגל אחת מכופפת. אני צופה באיש שלי יושב ערום על הספה. סרעפתו עולה ויורדת, אגלי זיעה נוצצים מעטרים את גופו. אני מביטה בזין שלו, שוכב בין רגליו, רפוי ושבע, טיפות זרע קטנות זולגות ונספגות אל המגבת. אני רואה אותו מתבונן בכוס הפעורה והסחוטה שלי הממוקמת למולו. אני מזהה שמשהו בפניו נרגע. האכזריות שראיתי בעיניו נמוגה, ומבטו המשקיף אליי ממרומי הכורסה, הקרין עדינות ורוך.

"בואי אליי", אמר ברכות.

קמתי מהמיטה, מתקשה ללכת, התקדמתי לעברו.

"בואי, שבי עליי"

התיישבתי על ירכיו של עמית, ברכיי נחות על משענת היד. הוא קירב את ראשי אל חזהו והחל ללטף אותי, את השיער, את הפנים. הוא העביר אצבעות רכות בתנוכי האוזן שגרמו לי צמרמורת. הוא נישק אותי בעדינות בראש, בצוואר ובעורף. הוא אימץ אותי אל חיקו בחיבוק חם. הרגשתי בטוחה, עטופה ומוגנת. מעולם לא הרגשתי כך. הרגשתי אהובה ונחשקת, ביקשתי בליבי מאלוהים שלא נרד מהכורסא לעולם.

עמית התבונן על שעון הקיר. השעה הייתה שתיים אחר חצות. הוא הרים אותי בזרועותיו, הניח אותי ברכות על המיטה וכיסה אותי בשמיכת הפוך כמו שמכסים ילדה. הוא ניגש למקרר, שלף משם בקבוק מיץ תפוזים סחוט, מזג לתוך כוס הזכוכית שהייתה מונחת על המקרר והגיש לי אותה לשפתיים. גמעתי את המיץ המתוק בשקיקה מתוך ידיו של עמית האוחזות בכּוֹס. סיימתי לשתות, והנחתי את ראשי על הכרית. הוא לקח ממני את הכוס, החזיר אותה למקומה ונכנס לשכב לצידי מתחת לשמיכה. תוך כדי שהוא מחבק אותי הוא שאל בחיוכו הכובש: "תגידי, ע' קמב"ץ, את עייפה או שיש לך עוד כוח?"

חייכתי אליו ואמרתי בקול חתולי ומתפנק: "כשאני איתך תמיד יהיה לי כוח", ונשקתי על מצחו.

"מעולה אלופה. אז עכשיו, אחרי שהזדיינו, עכשיו הגיע הזמן לעשות אהבה."

חיוך רחב נמתח על פניי. פרפרים החלו לרחף בקרקעית הבטן שלי. הביטוי 'לעשות אהבה" כבש אותי. אני לא איזה סטוץ חפוז ללילה, אני אהובה. האיש שלי רוצה לעשות איתי אהבה. דמעה של אושר גלשה במורד הלחי, חיבקתי את עמית חיבוק חזק חזק ואמרתי לו: "אני אוהבת אותך כל כך, המג"ד".

עמית הסיר את שמיכת הפוך. לא היה בה צורך, החדר היה חם ונעים. הוא לקח את האייפון שלו וקישר אותו באמצעות הבלוטות' לבוקסה המונחת על כוננית הספרים. הוא ביקש ממני לשכב על הבטן והחל להעביר את אצבעותיו מקצה התחת לאורך עמוד השדרה ועד לעורף, כשהגיע לעורף חשתי צמרמורות מענגות מתפשטות בכל גופי. את החדר מילא קולה השבור של קאתי דניס, ששרה את "The lost zebra song". בידיו הגדולות הוא ליטף לי את הישבן, שולח מידי פעם אצבע או שתיים לפתח הכוס שלי. אני מתמכרת למגעו החם, שומעת את הזמרת אדומת השיער שרה את מה שליבי צועק: "I need you now, so don't be gone. I'm calling you, why don't you come?", הוא עיסה לי את הרגליים מהשוקיים ועד כפות הרגליים וחוזר חלילה, מקפיד לגעת מידי פעם בשפתיי התחתונות ששוב החלו להירטב. 

"תסובבי, יפה שלי" ביקש בנועם.

הסתובבתי על גבי. עמית התבונן בי בריכוז.

"את האישה הכי יפה בעולם. את יודעת?"

העיניים שלי זרחו וכל גופי כמה אל האיש הנדיר והמיוחד הזה. הוא ירד כלפי מטה והחל לעסות לאט ובעדינות את הדגדגן שלי שהתמלא דם והזדקף. בידו השנייה עיסה את השפתיים, וכשהבחין שרמת הגירוי שלי עלתה החדיר את אצבעותיו אל תוך הנרתיק, מסיע אותן בפנים בתנועת "בואי אליי". האגן שלי החל לנוע בתנועות גליות מרוב עונג כשעמית קרב את פיו אל הכוס שלי ונשף בעדינות על הדגדגן. כעבור כמה נשיפות הרגשתי את לשונו לוקקת את הדגדגן שלי. הוא ירד לי כמו שלא ירדו לי מימיי. הצטמררתי כשאפו נגע לפרקים על פלומת הערווה. כמו מאהב מיומן הוא ידע בדיוק היכן להניח את לשונו וכיצד להניע אותה במקור העונג והתאווה שלי. הוא ליקק, ונשף ומצץ ולגם בשקיקה את נוזליי, עד שכעבור כמה רגעים התפרקתי באורגזמה חזקה, אוחזת בשערות ראשו של עמית וגונחת מרוב עונג ופורקן. עמית התנתק ממני ונעמד על ריצפת החדר. התבוננתי בו עמוקות. התרגשתי לראות את הזין המושלם שלו מגורה ממני, רועד ומשתוקק אליי, את זקפתו האדירה רוטטת לכיווני. 

"בואי אליי" לחש עמית ועיניו היפות ממוקדות בגופי, מסמן לי באצבעו להתקרב.

את הרגע הזה לא אשכח כל חיי. היה זה הרגע המדויק שבו האיש החזק והיציב הזה נכנע ליופיי. היה זה רגע מופלא שלא ניתן לתארו במילים, בו הגבר העוצמתי הזה שאינו זקוק לאיש, זקוק לי, זקוק לגופי, זקוק לאהבתי. האיש שכל מהותו שליטה עצמית ואיפוק, איבד את קור רוח ואת שיקול דעתו בפני קסמיי, והוא משתוקק למגע ידיי המכושפות.

כשקרא לי לבוא אליו הבנתי היטב את כוונתו. משכתי את השטיחון הקטן, הנחתי אותו מול כפות רגליו, וכרעתי לפניו בברכיים כפופות. הייתי אסירת תודה, הרגשתי שאני חייבת לענג אותו בצורה שלא ישכח אף פעם. ידעתי שבכך תלוי עתיד הקשר בינינו. פשטתי את כפות ידיי והתחלתי ללטף את שוקיו החטובים, מידי פעם הרגשתי את קצה הזין שלו מתחכך לי בשיער, במצח או באף או באחת הלחיים. לאחר כמה דקות של ליטוף השוקיים העזתי לשלוח את כף ידי ולגעת לעמית בביצים. בשנייה שנגעתי בשק האשכים הרגשתי כיצד הן מתקשות ומצטמררות בכף ידי. עמית סימן לי רגע בידו, ואז התיישב על הכורסא, הניח את ישבנו על הקצה כשהזין הזקוף שלו ניצב מתוח כמו לפיד בוער למול פניי. 

"תמרי, תלכי רגע לארון, תביאי משם דורקס פליי, זה נמצא במדף האמצעי בתוך מגירת התחתונים".

שלפתי את הבקבוקון הכחול מתוך המגירה, התקרבתי לזין של עמית, והתחלתי לטפטף את נוזל הסיכה על כיפת הזין. מרחתי את הנוזל הצמיגי ביסודיות והתחלתי בעבודת יד. העברתי את אצבעי בתנועות עדינות על פתח השופכה הלח, לאחר מכן אחזתי בעדינות בבסיס העטרה עם האצבע והאגודל וסובבתי אותן בתחילה לאט ואחר כן בקצב הולך וגובר. חירמן אותי לראות כיצד הכיפה שלו מתנפחת ומאדימה. כעת התחלתי לשפשף את האיבר האלוהי למעלה ולמטה, כמה שפשופים מהירים ואז כמה איטיים, ושוב מהיר ואיטי, מידי פעם כורכת את אצבעותיי כטבעת סביב בסיס העטרה ומסובבת. אחת לכמה זמן הייתי שולחת יד לרפרף על הביצים שהצטמררו למגעי והגבירו את הגירוי של אהובי. התשוקה והתאווה בערו בי, כל שרציתי היה להרגיש את עמית בתוכי. אחזתי בבסיס הזין וקרבתי אותו אל הלשון. ליקקתי את פתח השופכה ואז את הכיפה, טעם הדורקס פליי המעורב בטעם גופו של עמית ערב לי. שילוב פלאי של טעמים וריחות. מתקתק ומלוח וחם. הכנסתי את איברו העבה של עמית לתוך פי והתחלתי לינוק ולמצוץ בתאוותנות. ידי מלווה את המציצה בתנועות שפשוף עולות ויורדות. מידי פעם הייתי שולפת את הזין המפואר מתוך פי ומסתכלת כלפי מעלה אל עמית. הוא נח על הספה, ראשו מונח לאחור על מסעד הכורסה, עיניו עצומות, הוא מתמכר לעונג, ומידי פעם מגרגר בהנאה כחתול מפונק. המשכתי למצוץ, ולשפשף, וללטף מפעם לפעם את אשכיו. 

"תגמור לי בפה, המג"ד!" ביקשתי.

עמית לא הגיב ואני המשכתי לעבוד במרץ על הזין הרותח, מנסה לאלץ אותו לפרוק את זרעו בתוך פי. 

לפתע אחז עמית בראשי והרחיק את פניי מאיברו. זזתי לאחור והוא נעמד. קמתי גם אני. עמדנו זה מול זו עירומים. הזין שלו רועד ומתוח והכוס שלי אדומה ובוערת.

"אני רוצה אותך, תמר, אני רוצה שתהיי שלי, את מבינה את זה?"

"ואני רוצה אותך, אהובי, יותר מכל דבר אחר בעולם", השבתי מביטה היישר לתוך עיניו.

הוא אחז בידי, והוביל אותי למיטה כמו חתן המוביל את כלתו אל מיטת הכלולות. הוא השכיב אותי על גבי, טיפס על המיטה, גהר מעליי וקירב את הזין שלו אל ערוותי. הוא אחז בו והחל לעסות באמצעותו את הדגדגן שלי בתנועות מעגליות ורכות. 

"אני רוצה אותך בתוכי" אמרתי חרש.

"מה שתרצי, תמרי", הוא החדיר את איברו לתוך הכוס שלי והחל לנוע בתוכי בגמישות כמו גולש המרחף על גלי הים. הוא זיין אותי בקצב אחיד ונעים. הוא היה כל כך קרוב אליי ואני שאפתי אל  תוך ראותיי את הבל פיו החם והמתוק. ריח גופו ונטיפי זיעתו סחררו אותי. כשראה שאני מתקרבת לגמור הוא הגביר את הקצב ונעץ את הזין שלו עמוק יותר ומהר יותר, עד שהגעתי לשיא שטילטל את כל גופי. הרגשתי מיליוני רסיסים של עונג מתפוצצים בי, חשתי הנאה שמיימית ופורקן שאין דומה לו. 

"אני רוצה להרגיש אותך" אמרתי, "אני רוצה שתזריע אותי בזרע החם שלך"

ידעתי שבעוד כמה רגעים הוא ישטוף אותי בנוזל האהבה הצמיגי האגור בגופו. אולם, כשעמית הבחין שאני נרגעת אט אט, הוא יצא מתוכי ונעמד מעליי על המיטה. המראה היה מדהים. שכבתי על גבי וראיתי את אהובי עומד מעליי. רגליו החטובות מתנדנדות על המזרון מנסות למצוא נקודת איזון. הבטתי בהשתאות על חיץ הנקבים ועל הביצים שלו ובעיקר על הזין שמלמטה נראה עצום וגדול. לא הבנתי מה הוא מתכנן, עד שראיתי אותו אוחז באיברו הרטוב ומשפשף אותו במהירות, בעוד ידו השנייה נוגעת באשכיו. לפתע הוא שאג שאגה פראית וסילון אדיר של זרע פרץ ממנו, הוא אחז בזין כאילו היה צינור וריסס בזרעו את החדר. טיפות לוהטות של זרע נחתו על שערי, על פניי, על שדיי, על ביטני ועל כל חלקי גופי. המיטה התכסתה כתמים כתמים וגם על הריצפה והקירות ניתזו אלפי רסיסים. היה זה מחזה מרהיב שלא אשכח כל ימיי. 

עמית לקח מגבת נקייה מהארון, ניגב את גופי משאריות הזרע, ולאחר מכן ניגב את המיטה. הוא השליך את המגבת על הריצפה, כיסה אותי היטב בשמיכת הפוך ונכנס לישון לצידי. השעה הייתה כבר שלוש וחצי אחר חצות, כשנרדמנו חבוקים, עירומים ומסופקים זו בזרועות זה. 

שלוש שעות  לאחר מכן, בשעה שש וחצי בבוקר, עמית העיר אותי בנשיקות קטנות על כל גופי.

"בוקר טוב, יפה, אני מצטער להפריע לך בשנת היופי שלך, אבל את חייבת להתארגן ולצאת, עוד שעה פותחים את הלשכה." עמית כבר היה מוכן לתחילת יום העבודה. הוא היה מקולח, מסורק, מגולח, לבוש מדים מגוהצים ונעליו מצוחצחות. גם התמונה של ירדן והילדים כבר ניצבה שוב במקומה על השידה. בזמן שהתארגנתי, עמית הלך למטבחון הלשכה וחזר משם כעבור שתי דקות עם ספל קפוצ'ינו מהביל. הוא החזיק בספל והשקה אותי ממנו בלגימות קטנות ומתוקות. לאחר שסיימתי את הקפה, גמרתי להתלבש, רכסתי את הפליז עד הצוואר כדי שלא יראו את חולצתי נטולת הכפתורים, לקחתי את הנשק מחדר ההמתנה והלכתי לכיוון דלת הלשכה כדי לצאת. 

"רגע, תמר, הדלת נעולה, ובין כה לא הייתי רוצה שתצאי מהדלת הראשית, בואי אחריי".

הלכתי אחריו למשרדו, הוא פתח את חלון המשרד שהיה מוסתר מאחורי שיח עבות של הרדוף הנחלים, ואמר לי: "קפצי מפה". ניגשתי אל החלון, ולפני שקפצתי החוצה, תפסתי לו את הפנים בשתי ידיים ונישקתי אותו ארוכות.