טאבו

הלווייתה של בת'  נקבעה ליום שבת, קביעה שבת' הייתה מתנגדת לה, בכל ליבה, אבל לנכדיה, ברנדון ואליסון לא הייתה שום אמירה בנושא. 

בת' גידלה אותם, היא זו שטיפלה בהם עד סוף חייה, גם לאחר שמחלת האלצהיימר פגעה במוחה, שדדה אותה מכל זיכרונותיה האחרים, היא לא שכחה אותם, את שני הנכדים שגידלה בשני העשורים האחרונים לחייה, אחרי שבתה וחתנה נהרגו בתאונת דרכים. 

היא לא שכחה כמה היא אוהבת אותם וכמה הם אוהבים אותה וכשהיא מתה, הם אלה שהיו איתה, כשאף אחד מהאחרים, לא טרח. 

האחרים, בתה ושני בניה, דודיהם של ברנדון ואליסון, היו עסוקים מדי בניסיון לבטל את צוואתה, לפיה הורישה את דירתה וכל שאר רכושה, לשני נכדיה. 

כל מה שעניין אותם, היה חלקם ברכוש ובכסף, שהזקנה הותירה אחריה במותה.

הם התכוונו להיאבק בברנדון ואליסון … שני הנכדים שאמם אהבה ביותר, שני היתומים שהיא הכניסה לביתה, לאחר מות הוריהם. 

ברנדון היה אז בן שש ואחותו אליסון, תינוקת בת כחצי שנה, כאשר נהג שיכור חצה צומת ברמזור אדום ופגע והרג את הוריהם. 

סבתם בת' פירס אפילו לא היססה, היא אספה לביתה את שניהם וגידלה אותם במשך יותר מעשרים שנה, היא אהבה אותם מאוד והם אהבו אותה.

דודתם, קרוליין ושני הדודים שלהם, ג'ונתן וטאקר, קינאו והתנגדו, תגובה שגרמה לניכור, בינם לבין אימם, בכל אותן  שנים ,עד יום מותה. 

יחסיה המתוחים עם שלושת ילדיה, איבוד בת אחת בתאונה ושלושת האחרים בגלל צרות עין וקנאה, שברו את לבה.  

עם השנים, היא הסתירה את צערה ואת המחלה הגוברת בתוכה, עד שלא ניתן היה להתעלם מהדמנציה שפגעה במוחה ובבריאותה הלקויה בלאו הכי.

ברנדון, בלב כבד, נאלץ לאשפז אותה בבית אבות. אבל בת' הבינה שהיא עדיין הייתה הסבתא שלהם, עדיין זכרה ואהבה אותם. 

כשהיא נקברה, כשהאדמה מילאה את קברה, שניהם עמדו חבוקים, כשהגשם שירד, מרטיב אותם. 

בסיום הטקס, ברנדון הניח את זרועו סביב אחותו והוביל אותה בחזרה למכוניתו. 

הוא נהג את הרכב, כשאליסון, שישבה כפופה, עטופה בצעיף, שערה רטוב, בוכה בשקט. 

הם חזרו לבית סבתם, הבית שנותר להם וכשהגיעו וחנו בחניה, חשו מיד שמשהו לא בסדר. 

בעודם במדרגות הקדמיות, הבחינו בדלת הכניסה שהייתה פתוחה, ברנדון דחף את הדלת, נכנס ונדהם על מה שראה.

הבית היה הפוך, הכל נעלם, התמונות, הכלים שבת' אספה במשך שמונה העשורים בחייה, מה שלא נלקח נשבר או הושחת.

ברנדון עמד במרכז הסלון, דמעות זלגו במורד לחייו, עיניו סוקרות את ההרס, כשהרגיש את זרועותיה של אליסון נכרכות סביבו, גופה נלחץ על גבו, שניהם מבינים מי עולל זאת. 

דודיהם לא הסתפקו במאבק על מותה, הם שדדו את חייה, גנבו כל מה שהם יכלו לשאת ופגעו ​​ב מה שלא לקחו.

ברנדון פנה לחדרו, זעם מילא אותו, גם לשם הגיעו המשחיתים, פגעו בבגדיו וברהיטים שבחדר, המראות היו דומים, גם בחדרה של אליסון. 

******

השעה הייתה מאוחרת כשהשוטרים סיימו ויצאו, לשניהם לא נשאר דבר מלבד לסדר ולנקות את הבית. 

עיניו של ברנדון היו עדיין רטובות, כשהוא אסף את השברים מהסלון, עורם את מה שנהרס בצד אחד ואת מה שאפשר להציל, מציב בזהירות בצד השני. 

תמונות של הוריהם, תמונות שלהם כילדים, תמונות של סבתם, כולן נקרעו ופוזרו, כל אחת כאבה כמו פצע, כשהוא אוסף ומניח אותם בצד, אולי יצליח להציל אותם. 

"עצור ברן … בבקשה עצור …" נשמע מאחוריו קולה הרך של אליסון, "אני לא יכולה …" היא רעדה בכל גופה, חיבקה את עצמה ונראתה אבודה, "לא הלילה … אני לא יכולה לעשות את זה הלילה…, בבקשה בראן … בבקשה תפסיק",  אמרה והתחילה להתייפח, מתפרקת, כפי שלא עשתה חודשים, לא מאז שנאלצו לקבל את ההחלטה להעביר את סבתם, מהבית שבו התגוררה יותר משישים שנה, לבית האבות, שבו סיימה את חייה.

"בסדר, אלי", הוא אמר, ניגש אליה, כרך את זרועותיו סביבה, מחזיק אותה צמוד והדוק לגופו.

הם פשוט עמדו שם בין ההריסות בלי לזוז, מעיניהם זולגות דמעות האובדן והבגידה, צמודים זו לזו, בין ההריסות של ביתם.

*******

הוא תמך באליסון, מוביל אותה לחדרה, סידר את המזרן שלה על הרצפה, הביא לה את אחת החולצות שלו, שנשארה שלמה, כדי שתוכל להחליף, כדי לישון בה. 

הוא חזר לחדרו, הניח גם את המזרן שלו על הרצפה, פשט את בגדיו, נותר רק בתחתוני הבוקסר שלו ונשכב על המזרן, כדי לנסות לישון. 

בחלון החדר כבר לא היו וילונות וכל מכונית שעברה במקום שלחה אור שנזרק על הקירות והוא לא יכול היה להירגע מספיק כדי להירדם. 

אחרי מספר דקות, שמע נקישה רכה בדלת, התיישב ממתין.

זו הייתה אלי, עטופה בסדין קרוע, כשרגליה הארוכות מציצות מתחת לחולצתו של ברנדון.

 

"יש ריח לא נעים בחדר שלי …" היא מלמלה, "אני יכולה לישון כאן איתך?". 

ברנדון הנהן בראשו, "כן, בטח, קדימה", הרים את הסדין והיא השתרעה לצידו, עם גבה אליו.

ברנדון שמע אותה זזה, מנסה למצוא תנוחה מתאימה, הוא שכב על גבו, ממתין לרגע שגופה יירגע.

היא נהגה לבוא לישון במיטתו, כשהייתה ילדה קטנה, במיוחד כשהייתה סערה בחוץ והיא נבהלה מהרעמים והברקים.

"ברן", שמע אותה לוחשת.

"כן". 

"אתה מסכים לחבק אותי, להרגיע אותי, כמו שהיית עושה כשהיינו קטנים?, רק לערב הזה? ".

"בטח", ענה, הסתובב והחליק את זרועו סביבה, מתחת לסדין. 

לתדהמתו, הוא הרגיש את עורה החשוף מתחת לכף ידו, מבין, אליסון פשטה את חולצתו ושכבה לצידו עירומה. 

ברנדון ניסה למשוך את ידו חזרה, להתרחק, אך אליסון אחזה בכף ידו ומשכה אותה למעלה, אל בין שדיה המלאים והעירומים, מחזיקה אותה שם.

ליבו דהר כששכבו כך, ידו מחבקת את גופה העירום של אחותו, והיא הייתה מכורבלת לאחור, נלחצת לחזהו.

הוא הרגיש את בשר שדה הרך בידו, חש את דופק ליבה הפועם, הרגיש את מגע פטמתה הזקורה כנגד ידו. 

אף אחד מהם לא אמר דבר במשך זמן רב, כשניסה להזיז את ידו, היא החזיקה בה, סירבה לשחרר אותו.

"אנא … " היא אמרה בשקט, "אל תתרחק ממני …, בבקשה אל תגיד לי לא", ביקשה.

לאחר מספר דקות היא הסתובבה, נשכבה על גבה, מביטה אליו, פנסי מכונית שעברה בכביש, שטפו את החדר, מבעד לחלונות, ומשליכים עליהם אור עמום. 

ברנדון הביט באליסון, שיערה היה פרוע ומשוחרר, עיניה הביטו בו בעיניים פעורות, גופה העירום נגלה לעיניו, שדיה המלאים והרכים, בטנה השטוחה, מתחתה פלומת שיער בלונד חיוור, מסתלסל בין ירכיה. 

המכונית חלפה והאור דעך, אבל תמונת גופה העירום, עדיין הייתה צרובה בעיניו, לא נמחקת, הוא הרגיש את גופו מגיב אליה, אפילו שמוחו התנגד, הסתובב על גבו, מתרחק ממנה.

אליסון הסתובבה אליו, הניחה את ראשה בשקע כתפו ובידה חיבקה את  חזהו, "הם לקחו מאתנו את הכל, אתה יודע שהם רוצים גם את הבית", לחשה ברכות לתוך צווארו.

"על פי הצואה, הם לא יקבלו אותו, אני אשרוף אותו, לפני שאניח להם לעשות זאת", אמר. 

היא הנהנה, "אני יודעת … תמיד יהיה לנו את הבית ותמיד נדאג האחד לשני … אבל רק לערב זה", היא הרימה את ראשה והוא הרגיש את שפתיה מגיעות חזהו, מנשקות את פטמותיו, "בבקשה … בבקשה אל תגיד לא …" היא אמרה, והוא יכול היה לשמוע את התחינה בקולה.

ידיה חיבקו את כתפיו, משכו אותו להתרומם ולשכב על גופה.

הוא נענה לה, לא יכול היה לעמוד בפניה, נשכב על גופה העירום, נשען על מרפקיו, מגע גופותיהם היה קל, מכונית נוספת חלפה בחוץ, מאירה את חלל החדר, הוא הביט לעברה, היא לא חייכה, לא התייפחה … הוא לא היה בטוח מה פירוש ההבעה על פניה, עד כמה יפה היא הייתה באור החיוור, הוא מעולם לא הביט בה כך, מעולם לא ראה את אחותו בעיניים אלה, אך כעת לא יכול היה להסיר עיניו ממנה. 

הוא שכב מעליה בחושך, מוחו אומר לו שזה לא בסדר, זה היה טאבו, אך גופו הגיב לה, רגליה נפסקו, ירכיה עטפו אותו, מצמידות את אגנו לאגנה, היא הרימה את ראשה ושפתיה רפרפו, רכות נוצה, כנגד שפתיו.

"בבקשה …", היא לחשה, ידיה אחזו בפניו ומשכו אותו כלפי מטה, כששפתיה נצמדות לשפתיו שנית.

ספקותיו ופחדיו נעלמו, אברו הזדקף בין גופותיהם, קשה וחם, לא היה עוד מקום למילים, לא עוד מקום לספק, הוא נזקק לה בדיוק כמו שהיא נזקקה לו.

ידיו אחזו בה, פיו חגג על בשרה והוא שמע אותה גונחת ומתייפחת בחושך, ידיה חיבקו את גופו, נשימתה מהירה ורדודה, היא הקשתה את גבה, לוחצת את בשרה אל פיו, אל גופו, כשהיא מתייפחת ומתפתלת.

הצורך שלהם, הרעב שלהם האחד בשני, היה כביר, איברו הזדקף וגדל, ככל שהמשיכו במעשה האהבים. 

הוא הרגיש את הידיים שלה נעות על גופו, מכנסיו נדחפו כלפי מטה והוא ניער אותם מרגליו, עכשיו שום דבר לא הפריע למגע המושלם בין גופותיהם העירומים.

הוא חש את החום שהקרין גופה, בחדר היה חם קודם לכן, אבל עכשיו, ביניהם, זה הרגיש כמו להיות בתוך תנור.

הוא חגג על בשרה, חופן ומנשק את שדיה, נושך קלות את פטמותיה, גורם לה להתפתל, ידיה ורגליה כרוכים ונעולים סביבו, גורמים לשניהם להרגיש כגוף אחד. 

ברנדון הרגיש את זיעת שניהם על עורו, טעם את המלח שלה ושלו, ערוותה צמודה הייתה לזין שלו, הוא נאנח, חש בה רטובה ומוכנה, שפתיה התחתונות נפערות לקבל את זקפתו, הוא הרגיש את החום האופף את הזין המתוח, כשהחליק לתוכה, דחיפתו ארוכה ואיטית ויציבה והיא התייפחה מהתחושה כשהוא ממלא אותה לגמרי. 

ציפורניה חלפו לאורך גבו, עיניה מביטות אליו, כששטיפת אור נוספת האירה את החדר, חשפה אותו לעיניה, היא עצמה את עיניה וייללה מעונג, דחיפה נוספת שלו, הספיקה כדי לשלוח אותה לפגוש באורגזמה אדירה, גבה נקשת, ידיה ורגליה סביבו, שומרים אותו קרוב אליה. 

כשהאור דעך והחדר שוב נחשך, הוא יצא מתוכה, התיישב בין ירכיה, נשאר דומם, ממתין להתאוששותה, אבל היא לא נרגעה, ידיה ליטפו את זרועותיו ואת חזהו, גופה התפתל היא נאנחה, מתנשפת, הוא הרים את מבטו אליה ואז זז, רק הזיז ירכיו, רק גלש, מעט קדימה, נוגע בקצה הזין הזקוף, בפתח מערתה הרטובה, תנועות איבריה, שפת גופה אמרו לו את כל מה שהוא צריך לדעת והוא דחף את אגנו בחוזקה, הזין שלו חודר לתוכה שוב, מגרונה נשמע בכי נוסף, ללא מילים אך ברור לגמרי, "ככן, אני רוצה עוד, זה מגיע שוב".

הוא שמע אותה, גם ללא מילים, כשחליק לאחור ואז קדימה, קשה ועמוק ואז שוב כשהוא דוחף נאנק, עיניו נעולות עליה, היא הביטה אליו בחזרה והוא מילא אותה. 

הוא הרגיש את הלחיצה הקשה של הזין שלו, עמוק ביותר, מגיע לצוואר הרחם שלה, הוא הרגיש את רגליה מאחורי עכוזו, לוחצות ודוחקות, מתחננות לחדור מהר יותר, לדחוף עמוק יותר, לעולם לא תפסיק, להמשיך. 

ריח הסקס שלהם מילא את האוויר החם של החדר, ראשו פנה אליה, כשמכונית נוספת הכניסה אור מבעד לחלונות, ראה אותה מביטה בו, חש את ידיה על לחייו, ראה את עיניה, בהירות וצלולות כל כך, ממוקדות על פניו. 

האור דעך והוא נע, דוחק בחוזקה, לא עוצר, נסוג לאחור עד שרק ראשו היה בתוכה ואז דחף קדימה, חזק ככל יכולתו והיא התייפחה וזעקה, לפתע גבה קשת ועם הדחיפה הבאה היא הגיעה שוב לשיא, גניחותיה והתייפחויותיה הפכו לצרחת שחרור ותשוקה, היא רעדה בכל הגוף, כשהוא נאנק, אברו יוצא ונכנס מתוכה, בקושי הצליח לנשום, נע כמו חיה בטבע,  מצורך פראי, הוא היה קרוב לשיאו..

אורות המכונית הבאה, אפשרו לו לראות אותה מביטה בו, לראות את השמחה והאהבה בעיניה, ידו האחת חפנה את שדה המלא, אצבעותיו מעכו את בשרה, היא הניחה את ידה על ידו, שומרת אותו שם, ידה השנייה התרוממה, ליטפה את לחיו, חייכה אליו באהבה והבנה, רגליה ננעלו מאחוריו לא מאפשרות לו לצאת מתוכה, פורקנו הציף את אשכיו, הוא זעק כשהוא כשהחל לפרוק את שפיכתו בתוכה, מציף אותה בזרעו, גנח ואז התייפח, ראשו רכון מטה, מונח על חזה, בין שדיה.

ידיה ליטפו את שערו וצווארו בעודו מתנשף, שוכב על גופה, נתמך במרפקיו.

הזין שלו החליק מתוכה, היא עטפה אותו בזרועותיה, והחזיקה אותו צמוד לגופה, כשהיא מנשקת את עיניו העצומות, את צווארו ואת שפתיו, "אני פה, רק בשבילך, אני אוהבת אותך ".

*********

ברנדון התעורר בשעות הקטנות של הבוקר, אירועי הלילה הקודם חזרו אליו, ריח גופותיהם המזיעים, עדיין תלוי באוויר, נזכר בקולות הרכים של יבבותיה, ובזעקות שהשמיעה כשפורקנה הציף את מוחה, הוא סובב את ראשו, הביט בגופה העירום השרוע לצידו, גבה אליו, מבין שלא חלום עבר עליו, גבה רעד, הוא שמע אותה מיבבת בשקט,  הרגיש את ליבו נופל, האם הוא הבין אותה לא נכון?, האם גרם לשניהם לעשות טעות איומה?, הוא הושיט יד לגעת בה.

"הו אלוהים, אלי … אני … אני כל כך מצטער …", הוא אמר, כשדמעות נוזלות על פניו. 

אליסון הסתובבה להביט בו, עיניה הגדולות רטובות מדמעות, גופה העירום, עדיין חלקלק מזיעה.., "למה?", היא שאלה והוא שמע את הפגיעה ואת כאב האשמה בקולה. 'למה …' היא הנידה את ראשה, דמעות זולגות על לחייה.

"אוי אלוהים … אני כל כך מצטער … חשבתי שאת …", הוא התייפח והיא התיישבה.

 

 "למה אתה מתנצל?", שאלה, פניה תערובת של כעס וכאב. "לא רצית בזה, כמו שאני רציתי?", שאלה. 

הוא נדהם, התיישב עם הגב לקיר, בהה דקה ארוכה לפני שענה: "חשבתי שכפיתי את עצמי עלייך", אמר בשקט, "שאנסתי אותך", הוא נאנח הרכין את ראשו, מביט אל המזרון. 

הוא הרגיש את ידה על לחיו, הרים את ראשו והביט עליה.

 

"אתה לעולם לא… גם אם תהיה שיכור", היא אמרה ברכות מניעה בראשה, "באתי אליך, ביקשתי את זה, הייתי זקוקה לזה, שנינו היינו זקוקים ואתה נענית", היא חייכה, רגועה, הוא הרגיש שגם הוא נרגע.

אליסון נשענה לאחור, מציגה לעיני את גופה העירום, חסרת בושה, "שנינו היינו צריכים את ההתפרקות הזאת, השחרור הזה, אין לי חרטות ולך?", שאלה.

ברנדון חייך קלות והניד בראשו, "לא, עכשיו כבר אין".

היא חייכה, נשענה קדימה, מתקרבת אליו, שפתיה נצמדו לשלו, מלאות תשוקה ואהבה, הוא נישק אותה בחזרה, נשיקתם לא דומה לנשיקה שאח ואחות יחלקו.

*******

ראשו היה תחת זרם המים, עיניו סגורות, ומחשבותיו פזורות, לא היה ער לכך, שהיא הצטרפה אליו. 

לפתע חש את ידיה מחבקות את גבו, את שדיה המלאים נדבקים ונצמדים אל גבו הרטוב. 

הוא הסתובב כלפיה, זרמי מים נופלים על פניו, על כתפיו, על זרועותיו, הוא בחן את שדיה הבשלים, סמל נשיותה, 

ידיו חפנו את שדיה, באצבעותיו הוא לכד את פטמותיה הזקורות, נשימתה נעצרה מעוצמת התחושה, הוא כרך את שתי ידיו מסביבה, נשק את שפתיה, הצמיד את ידיו לעכוזה והטה את אגנו כלפיה. 

ליבה גאה, חולמת על מה שהולך להתרחש, חשה את גבריותו מתקשה, נצמדת לגופה, לוחצת על ערוותה,

 

שפתיה דבוקות לשלו, הוא לא מרפה, אחוז תשוקה, לשונו חדרה לפיה ועוררה את לשונה לריקוד שדים, היא נסחפה אחריו, ידיה חבקו את צווארו, כפות ידיו חפנו את ישבנה, הוא הרים אותה על ידיו, הצמיד את גופה לקיר המקלחת, ירכיה חבקו את מותניו, הוא החל מוריד את גופה לאט, קצה אברו המתוח נגע בפתח מערתה המצפה, מפשק קלות את השפתיים הנפוחות, רגע אחד קפאו כך, חשים שניהם את המגע, היא לא יכלה לשאת עוד, אגנה נדחף מטה בכוח, הוא חש את אברו מחליק אל תוך נרתיקה הרטוב ולא ממימיי המקלחת.

אליסון הניחה את ידיה על כתפיו של ברנדון, החלה נעה מעלה ומטה, הזין המתוח שלו נשלף מתוכה ושב וחודר לתוך נרתיקה הרותח, היא חשה את האורגזמה הקרבה, הוא היה מרוכז כולו בתחושות העונג של חיכוך האברים, אנקה פרצה מפיה, כשכל גופה הזדעזע מהאורגזמה ששלחה ניצוצות בכל גופה, מעצמת ההתכווצויות, ציפורניה ננעצו בגבו, היא נצמדה אליו בכל כוחה, פניה בצווארו, רגע אחרי והיא תלויה עליו, מסופקת.

ברנדון הצמיד את גבה אל קיר המקלחת, חפן שוב את אחוריה ונשא אותה לחדר השינה, הזין שלו, שלא בא על סיפוקו, נעוץ עדיין בתוכה.

הוא הניח אותה רטובה, על המזרון, ירכיה נפסקו, התרוממו ונכרו סביבו, גופו נע כמטורף קדימה ואחורה, תחושת העונג הפכה למתח נורא, הוא חש את פורקנו מטפס לאורך אברו, 

בדחיפה אחרונה, נצמד אליה, שוקע בה כולו,  מרוקן את אשכיו בתוכה, בזרם לוהט. 

עוד רגע שכבו חבוקים, המים מקררים את גופם, היא הרימה ראשה, שפתיה לכדו את שפתיו, "אני אוהבת אותך, ברן", לחשה ומשכה אותו לשכב על המזרון לצידה.

הוא נענה ברצון, ברעב והם התנחמו זה בזרועות זה, מסופקים.

*********

מספר ימים לאחר מכן, ברנדון החזיר את אלי למכללה, היא הלכה בחוסר רצון.

הם לא חלקו מיטה אחרי אותו לילה, ולא הזכירו את האירוע מלא התשוקה והאסור, שעבר עליהם, כאילו מעולם לא התקיים.

ברנדון לקח על עצמו לסדר את עניין הירושה שקיבלו מסבתם.

בעזרת עורכי דין, הצליח ברנדון לסיים את התהליך במספר שבועות, לגרום לבית המשפט לפסוק מה על דודיהם להחזיר לאחותו ולו, ניתנה ההחלטה להעביר את הדירה לרשות שניהם וברנדון טיפל בזה לבדו. 

הקיץ הסתיים, פינה את מקומו לסתיו ולחורף, אליסון אמורה הייתה לחזור הביתה, לחופשת חג המולד שלה, לבית שהיה מעתה שלהם.

ברנדון נסע לשדה התעופה, להפתיע אותה ולאסוף אותה, אך הופתע בעצמו בשתי הפתעות.

הראשונה הייתה בן זוג שעימו הגיעה, קווין. 

בחור ידידותי וחכם, היה ברור שהוא מאוהב בטירוף באלי. ההפתעה השנייה הייתה הבטן הבולטת שלה. 

הם ישבו לארוחת ערב, קווין סיפר כיצד נפגשו כבר בשבוע הראשון שלה במכללה ואיך, לאחר מספר ימים החליטו לעבור לגור יחד וכיצד לאחר מספר שבועות, היא נכנסה להריון. 

הוא סיפר שלא רצה לאבד אותה או את התינוק, שהם החליטו להתחתן ועכשיו הם באו, מבקשים את ברכתו לנישואיהם. 

ברנדון נתן מיד את ברכתו, אבל כשקווין הלך לשירותים, הוא שלח מבט ארוך לאלי, היא הנהנה, מלטפת את בטנה בידיה, עונה על שאלתו האילמת, הוא הסתכל על אחותו באהבה ושלושתם חזרו לביתם, להתחיל את חייהם יחד, כשאח ואחות חולקים סוד, שאף אחד לעולם לא יגלה.

2 מחשבות על “טאבו”

  1. יפה מאוד …
    בבקשה המשך ..
    או סיפור נוסף בקטגוריה זו

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)