חזי הגדול ופרשת האונס : חלק שני.

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

<<<< לפרק הראשון

למחרת בבוקר, כשחזי נכנס לבית הקפה של רוסו כמו כל בוקר, קטי כבר חיכתה לו שם, יושבת בשולחן הקבוע שלו כשלצידה שקית קרטון חומה קטנה ומחכה.

קודם הם התנשקו, על הלחי כמובן, אחר כך חזי התישב במקום הקבוע שלו, עם הגב אל הקיר והפנים לדלת הכניסה, וסלמוניקו שהלך אחריו התיישב בשולחן הסמוך, סוקר את מעט היושבים ושותים קפה של בוקר במבט חודר.

עוד לפני שחזי ישב רוסו כבר עמד ליד השולחן וחיכה, "כרגיל, גם לקטי" חזי חייך אליו וקטי חשבה לעצמה שבכלל מיותר שהוא בא לשאול, תמיד זה כרגיל.

הם שתקו עד שרוסו הביא להם את ארוחת הבוקר שלהם, מניח לפני כל אחד מהם בורקס גבינה חם שעכשיו יצא מהתנור, ביצה קשה חמינדוס, זיתים בכבישה ביתית שאשתו של רוסו מכינה במיוחד בשביל חזי, וכוס קפה שחור עם הל ורק לסלמוניקו ארבעה מלפפונים, עגבניה וכוס קפה כמובן, איך אפשר לפתוח את הבוקר בלי כוס קפה טוב.

רק כשסיימו חזי פנה לתכל'ס, "עשית?" הוא שאל בקצרה ואחרי השיחה שלהם אתמול הוא לא היה צריך לפרט.

"כן" קטי חייכה והציבה לפניו את שקית הקרטון הקטנה.

חזי משך אליו את השקית והציץ לתוכה, חֲפִיסָת שטרות ישראליים של 100 ו-200, חפיסת שטרות זרים, דולרים יורו ושטרלינגים, שעון ברייטלינג (BREITLING) מהודר, דרכון ישראלי, חבילת צ'קים חדשה, ארבע מעטפות מכתבים שעל כל אחת מהן רשום תאריך, מפתח לרכב ושקית עם כמה טבעות ושרשרות.

את ארבעת המעטפות הוא הוציא, הציץ לתוכם, חייךְ והניח לפניו. את השעון הוא לקח וענד לעצמו. מחפיסת השטרות הישראליים הוא שלף שלוש שטרות כחולים של 200 ₪, אחד הוא הניח על השולחן, "זה לרוסו, בשביל ארוחת הבוקר" הוא חייך לעבר קטי, "עם זה," הוא הגיש לה את שני השטרות האחרים, "תקני מתנה לחברה שלנו, קצינת הבילוש תמר, יש לה היום יום הולדת, תקני לה חזייה, כמו זאת שקניתי לך ואני מקווה שהיא תסתדר איתה," הוא חייך, "ותגידי לה שאני רוצה שהיא תלבש אותה כשהיא באה אלי, תחתונים כמובן היא לא צריכה" הוא חייך, "דרך אגב, את עם תחתונים?"

"לא בוס" קטי ענתה במהירות, רצינית.

"תוכיחי!"

קטי פתחה את חנות המכנסיים שלבשה ומשכה אותם מעט למטה, אוחזת בשוליים כך שרק חזי הגדול שיושב מולה יוכל לראות שהיא עירומה מתחת, נותנת לו רגע ארוך לצלם לה, להתענג על מראה התותה שלה, "לבוס באים בלי תחתונים" היא לחשה באותו פרצוף רציני וחיכתה עד שיסמן לה לסגור חזרה, "קטי יודעת, קטי לא שוכחת".

"יפה" חזי חייך לעברה, "את המעטפות תמסרי לתמר ותגידי לה להעביר אותם לחברה הבלשית שלה ושתגיד לה שבקרוב אני אקרא לה לשלם את התשלום שהיא התחייבה", הוא דחף לעברה את השקית, "את הדרכון ופנקס הצ'קים תשרפי, הוא לא יצטרך אותם בזמן הקרוב" הוא אמר בלִיגְלוּג, "והשאר שלךְ, הרווחת אותם ביושר" הוא צחק.

"ו…בוס, לא מגיע לי איזה בונוס?" היא השפילה עינים.

"מה את רוצה?" הוא חייך.

"אתה יודע, בוס" היא הסמיקה.

"אני רוצה שתגידי!".

"אני רוצה שתכניס לי"

"איפה?"

"איפה שתרצה, בוס"

"גם שם?"

"אם זה מה שבא לךָ, בוס" היא חייכה, חיוך זימתי מפתה.

"אז בואי!" הוא קם והתחיל ללכת לעבר המחסן והיא אחריו.

***

״ושוב יום הולדת שמח״ רות ותמר השיקו את כוסות הקוקטייל השניות שלהן, את הערב הן פתחו בשוט טקילה, אחריו בא המנהטן ועכשיו הן הזמינו אורגזמה, ליקר קפה, אייריש קרים ושמנת שעורבבו היטב בשייקר עם קוביות קרח, ״מי יתן ויתגשמו כל משאלותיך״ רות המשיכה, מצחקקת ומברכת את תמר החוגגת כשזר יום הולדת עטור לראשה.

את יום ההולדת הזה הן תכננו כבר לפני שבועיים, ערב בנות, רק שתיהן, קודם לשתות קצת בשביל המצב רוח, אולי גם קריוקי, ואחר כך מסיבת פיג׳מות אצל תמר, בינג׳ של כמה פרקים מהסדרה סקס והעיר הגדולה שכבר הרבה זמן הן זוממות עליה ואחר כך הכל פתוח ובלי לדבר על זה שתיהן ידעו לאן זה יוביל.

בבוקר רות עוד חשבה לבטל, מצב רוח טוב לא בדיוק היה לה, הבוס שוב קרא לה, בדק אם יש התקדמות וחזר על אותו איום שלו על העברתה לירוחם, אבל בסוף היא החליטה שלא לאכזב, היא הבטיחה וכזאת היא, הבטחות היא מקפידה לקיים!

כבר בתחילת הערב, אחרי שרות עדכנה את תמר שכלום לא קרה מצד חזי הגדול, הן סיכמו שלא מדברים על מה שקרה בליל אמש, גם לא על העבודה שלהן או פוליטיקה, חוגגות יום הולדת ותו לא.

צלצול הפלאפון של תמר קטע את השיחה שלהן, ״וואו, חברה טובה, מצטערת,״ תמר התנצלה כשראתה על הצג ממי השיחה, ״אני חייבת לענות, סליחה״ ובלי לחכות היא ענתה.

רות שמעה רק את תמר, אומנם היא הצליחה לשמוע מהצד השני קול אשה אבל ברעש שמסביב היא לא הבינה מה היא אומרת.

״היי,״ היא שמעה את תמר עונה לשיחה, ״תודה,״ היא חייכה אחרי רגע של הקשבה, ״כן, יצאתי עם חברה לחגוג את זה, בקטנה״ היא ענתה לשאלה שכנראה נשאלה ושוב הקשיבה, ״כן, ההיא… כן עשינו…״ תמר הסמיקה, ״רגע, אני אשאל אותה״, ״החברה רוצה לבוא אלי לתת לי מתנה אז אכפת לך אם נוותר על הקריוקי, נחתוך אלי הביתה ונמשיך אצלי כמו שתכננו?״ היא חייכה לעבר רות, חיוך מפציר כזה, ״אני אפצה אותך״ היא חייכה וקרצה לה, ״וחוץ מזה יש לי קאווה טובה במקרר״.

״יום הולדת שלך, את מחליטה״ רות חייכה חזרה, ממילא היא הסכימה לקריוקי רק כי תמר לחצה, והן קמו ללכת.

החברה כבר חיכתה להם ליד הכניסה לבנין שבו תמר שכרה דירה, תמר עשתה להן הכרות מהירה ועכשיו הן ישבו בסלון ושתו מהקאווה בכוסות גבוהות ודקות.

המבט של רות התמקד בקטי, כך היא למדה שקוראים לחברה, בדרך תמר הפתיעה אותה כשסיפרה לה שהיא שכבה גם עם קטי ועכשיו, כשהיא בחנה אותה מקרוב ובאור, היא מצאה בה משהו גברי למרות שאין ספק שהיא בחורה נאה ויפה, אולי בגלל השילוב הזה של נעלי הפלדיום השחורות שהיא נעלה, כל כך שונות מנעלי העקב שהיא ותמר נעלו, מכנסי הג׳ינס הצמודים שהבליטו זוג רגלים ארוכות וחטובות וחגורת עור עבה שכאילו החזיקה אותם מליפול ובעצם הדגישה את מותניה הצרות, חולצת הטריקו השחורה הצמודה לבטן החלקה ולשדיים הזקופים הקטנים עם הפטמות שבלטו דרך הבד המתוח והפנים החדות העטופות בשיער בלונדיני קצר עם המבט הנוקב בעיניים הכחולות שנתן לה, לרות, הרגשה שהיא מפשיטה אותה.

הן סיימו כוס אחת ותמר מזגה את השניה. ״לחיי ילדת היום הולדת״ הן השיקו שוב כוסות ואין ספק שהאלכוהול השפיע ואווירה עליזה ריחפה באוויר, עוטפת אותם. קטי לקחה את שקית הקרטון השחורה, שלפה משם כמה מעטפות, קיפלה והכניסה לכיס האחורי של הג׳ינס שלה. ״זה בשבילך, את יודעת ממי״ היא חייכה לעבר תמר ומסרה לה את השקית וזאת שלפה מתוכה קופסה מהודרת, הציצה לתוכה וחייכה, ״רוצות לראות?״.

״ברור״ רות לא התאפקה, סקרנית.

״ווא-לה (wah-lah)״ תמר שלפה חזיית תחרה לבנה מהקופסה והציגה אותה בגאווה לפניהן, חזייה זנותית שאומנם תתמוך בחזה השופע של תמר אבל ברור שלא תסתיר לה את הפטמות, ״יש הוראות הפעלה?״ תמר חייכה לעבר קטי.

״שתלבשי אותה כשאת באה אליו״ אבל לפני שרות הספיקה לשאול על מי הן מדברות קטי הקדימה אותה, ״ועכשיו למתנה ממני, הפינוק האהוב עליךְ״ היא חייכה לעבר תמר, ״תתפשטי!״ ואם היה צריך הוכחה שהיא רצינית היא קמה ובתנועה חתולית פשטה את חולצת הטריקו שלה.

רות קפאה במקומה כשגם תמר קמה והתחילה להתפשט במהירות אבל עיניה ננעצו מהופנטות בחזה של קטי שנחשף, שדיי אגס זקופים עם עטרות כהות ופטמות נוקשות במרכזן  שפשוט הזמינו למצוץ אותן ורות הרגישה את העיקצוצים המתחילים בין רגליה ואיך הפות שלה הופך לביצה טובענית.

תמר נשארה עירומה ראשונה בזמן שקטי עוד נאבקה להוריד את הג'ינס הצמוד. "את לא כועסת, נכון?" היא חייכה לעבר רות, נשכבה על הגב במרכז השטיח ופישקה רחב את רגליה, פותחת את הדרך אל גינת השעשועים הפרטית שלה.

"כמו שאמרתי, מגיע לך פינוק מיוחד לכבוד היום הולדת" קטי לחשה בקול מפתה כשהיא נשכבת וראשה בין רגליה של תמר, "אני אשמח לעזרה" היא המשיכה "אז אולי תזמיני את החברה שלך להצטרף" וזה היה יותר קביעת עובדה משאלה ובלי לחכות היא נישקה את שפתי הכוס הנפוחות מתאווה של תמר והעבירה את קצה לשונה לאורך כל החריץ שבין השפתים המגורות סוחטת מתמר גניחת הנאה קולנית, "מזל טוב" קטי הצמידה את שפתיה לשפתי הכוס של תמר וחדרה לתוכה עם הלשון בנשיקה צרפתית קולנית וגניחת ההנאה התאוותנית של תמר לא השאירה ספק מה היא עושה לה שם..

"כן" תמר גנחה בקול נהנתני, "בואי, אני מזמינה אותך להצטרף" היא חייכה לעבר רות שישבה והביטה בהם מהופנטת.

"אבל בשביל זה את צריכה קודם להתפשט, כמונו" קטי הפסיקה לשניה לפנק, הכריזה ומייד חזרה במשנה תוקף.

לרגע רות היססה, נראה לה מביך לעשות את זה ליד מישהי שהיא לא מכירה, אבל אז גם הפטמות הנוקשות הצטרפו לפות המגורה שלה שצרח "את רוצָה! תצטרפי!" ורות קמה והתחילה להתפשט, מורידה בגד אחר בגד וכל הזמן הזה מבטה נע בין ראשה של קטי הקבור עמוק בין רגליה של תמר ופניה של זאת שהבעת הנאה עילאית מתוחה עליהם, מלווה באותן גניחות והתנשפויות של מי שדוהרת את עבר האורגזמה שלה.

עוד לפני שרות סיימה להתפשט תמר גמרה בפעם הראשונה, צועקת ומודיעה על כך בקול שחלילה לא יפספסו את ההנאה שלה. תמר גמרה אבל קטי לא הפסיקה. "בואי תחליפי אותי," קטי לחשה לרות כשזאת עמדה עירומה לצידן ובמין אינסטינקט כיסתה את ערוותה בכפות ידיה, "מגיע לה יותר" היא ציחקקה ופינתה את המקום שבין רגליי של תמר ורות, כאילו מכושפת, נשכבה והחליפה אותה רק שבמקום שקטי תשב בצד ותשקיף, כמו שרות חשבה שתעשה, היא התיישבה על ברכיה מעל ראשה של תמר והגישה לה את הכוס שלה למציצה וזאת, כאילו קיבלה סוכריה שכל כך רצתה, התחילה ללקק לה, ללקק, לנשק, לדחוף את הלשון ולפנק חזרה.

כשתמר גמרה פעם שניה, גמירה עוצמתית ומטלטלת, הן שוב התחלפו, קטי חזרה אל בין רגליה של תמר ורות התיישבה מעל ראשה והגישה לה את הכוס שלה למציצה, הן התחלפו גם אחרי הגמירה השלישית של תמר וגם הרביעית רק שאחרי הרביעית היא לא יכלה יותר, "אני מתה" היא התנשפה בכבדות, "אימא'לה, הפסקה" היא התחננה אבל קטי לא הפסיקה עד שתמר גמרה בפעם החמישית, "תדעי לך, כשאת חושבת שאין לך יותר כוח עדיין יש לך לפחות 33 אחוז" היא הסבירה לה אחר כך גם למה, "אני יודעת, הייתי מד"סית".

הן עשו הפסקה, רות הכינה להן קפה כי תמר הייתה מותשת מדי. בזמן שהן שתו תמר המליצה לרות לתת לקטי לפנק אותה, "את לא מבינה, מלקקת הכּוסים הכי טובה שעשתה אותי" תמר הסבירה "חוויה שלא תשכחי, מבטיחה לךְ, את מסכימה, נכון?" תמר חייכה לעבר קטי.

רות הביטה בקטי, היא הייתה חרמנית בטרוף וזה התאים לה מאד אבל שוב לא היה נעים לה, קטי לא חברה שלה והיום זה לא יום ההולדת שלה, אבל קטי פתרה לה את הדילמה, "בשמחה, חברה שלך היא גם חברה שלי" ציחקקה, "בואי, תשכבי" היא הזמינה את רות לשכב על השטיח שרק קודם תמר שכבה עליו, נכנסה בין רגליה ו…תמר צדקה, רות לא תשכח את הטיפול שזכתה לו מקטי, עושה לה הכרה עם נקודות עינוג שמעולם לא ידעה על קיומן.

רות אמנם נשארה לישון אצל תמר, כמו שהן תכננו, אבל קטי לא. רגע לפני שהיא הלכה היא שלפה את המעטפות מהכיס האחורי של הג'ינס שלה. "זה בשבילךְ" היא מסרה אותם לרות, "מחבר משותף שלנו" היא חייכה אליה, "יש פה את כל מה שאת צריכה ו…הוא אמר שבקרוב תשמעי ממנו" היא השאירה את רות המומה והלכה.

רק כשקטי נעלמה רות העזה להציץ בארבעת המעטפות שניתנו לה, על כל אחד היה רשום תאריך, שלוש מהם היא זיהתה מייד, תאריכי מקרה האונס שהיא חוקרת, את הרביעי לא ואחר כך התברר לה שזה עוד מקרה אונס של אותו אנס סידרתי רק שהנאנסת לא דיווחה, ובכל אחת מהמעטפות שנים או שלושה רכיבי זכרון של מצלמה שמהר מאד התבררו כרכיבי הזכרון ממצלמות האבטחה שנעלמו ושהיא כל כך רצתה להניח עליהם את ידה.

***

רות עמדה בצד והביטה במפקד שלה מתראיין לטלוויזיה, האנס שנתפס הודה, סרטי מצלמות האבטחה שרות הביאה לא השאירו שום מקום לספק. המפקד שלה אומנם ניסה לדלות ממנה את מקור הסרטים אבל הוא לא לחץ והיא לא גילתה, 'אזרח אלמוני שלח את זה בלי סימנים מזהים' הם סיכמו את הגירסה הרשמית אבל משיחה עם האנס רות הבינה שהם היו בכספת שלו שנפרצה ורוקנה בלי שירגישְ.

רות זכתה לשבחים על הפיצוח שלה, אפילו המפכ"ל צלצל לברך אותה אחרי שהלחץ מאותו אבא רב השפעה ירד ממנו, אבל היא ידעה שבקרוב היא תצטרך לשלם את המחיר.

שבוע עבר וכלום לא קרה, עוד שבוע ושקט מכיוונו של חזי הגדול.  רות התחילה לחשוב שאולי הוא החליט לוותר לה, אולי המצפון האזרחי לא נותן לו לגבות את המחיר, רק שבכל לילה היו שתי תמונות חוזרות  ועולות מול עיניה, זה של הזרג הגדול של חזי חודר אל בין רגליה של תמר ומייד אחריו הבעת ההנאה המרוחה על פניה של זאת והיא ידעה שבאיזה מקום היא מאוכזבת, שגם היא רוצה, אבל אז הגיע שליח עם זר פרחים ואליו מצורף פתק בלי חתימה או שם, "הערב ב-8 בבית הקפה" ורות לא הייתה צריכה אותם כדי לדעת ממי זה או לאיזה בית קפה הכוונה.

רות פסעה באותו רחוב צר לעבר פתח בית הקפה של רוסו, החנויות הסמוכות כבר סגורות ותריסי המתכת מוגפים. את 'אהלן וסהלן' של להקת 'שפתיים' המתנגנת בקול היא שמעה עוד לפני שפתחה את הדלת, כאילו מנוגן במיוחד לכבודה. אור אפלולי, עשן, ואותם אנשים היושבים על ספסלי קש נמוכים סביב שולחנות העץ, משחקים שש-בש ושותים עראק או קפה שחור וחלקם סתם יושבים, מסתכלים במשחקים או מעשנים נרגילה, קידמו את פניה כשנכנסה ובדיוק כמו אז כל המבטים הופנו לעברה, מפשיטים אותן בעיניהם.

חזי הגדול ישב בשולחן הפינתי ולהפתעתה של רות תמר ישבה מולו. רות התחילה להתקדם לעברם כשסלמוניקו התרומם וחסם את דרכה, עומד בפישוק קל, ידיו משולבות על חזהו בעמידה מאיימת, אף שריר לא זז בפניו חסרות ההבעה ורק עיניו הקרות משדרות "עד כאן!".

"זה בסדר," רות שמעה את קול הבס הרגוע של חזי, רגוע אבל יחד עם זה סמכותי, כזה שאתה מציית לו, "תן לה לעבור" ובלי להוציא מילה מפיו ועם אותו מבט חסר הבעה סלמוניקו התיישב חזרה בשולחן הסמוך.

היה לה דז'ה-וו כשרוסו מיהר ונעמד לידם, "תעשה לנו שחור, מהקפה שלי עם שתים סוכר" גם הפעם חזי לא שאל אותן, קובע.

"את בטח שואלת מה תמר עושה פה" חזי שאל עד שרוסו חזר, מגיש את הקפה ומוסיף צלוחית עם קוביות בקלוואה קטנות ומדגיש "על חשבון הבית" שלא יהיה ספק, "את ראית איך היא חוטפת אז חשבתי שראוי ומגיע גם לה לראות אותךְ" הוא חייך לעבר רות, "אני מקווה שאת לא מתנגדת" וזאת לא הייתה שאלה.

סימן קטן מחזי ורוסו הגביר מעט את הווליום ברדיו-דיסק שהשמיע שוב ושוב את להקת 'שפתיים', 'אהלן וסהלן' כבר סיים ועכשיו התנגן 'ללה-עישה'. סלמוניקו התרומם ממקומו ושוב נעמד לפני השולחן, חוצץ בינם ובין היושבים בבית הקפה, שילב ידיו וקפא במקומו כמו פסל אינדיאני וכל בר דעת מבאי בית הקפה יודע שכשסלמוניקו עומד כך ורוסו מגביר את הווליום אוי לו, ואבוי לו, למי שיעז להפריע לחזי או חלילה לנסות לצותת לדבריו.

קודם הם שתו את הקפה ואכלו את הבקלוואה נוטפת הדבש, שותקים. רות הביטה בחזי מהופנטת משהו, חשה את הפרפרים בבטן אבל זוכרת היטב את ההנחיה של תמר בפעם הראשונה שנפגשו איתו, לא לדבר אם לא פונים אליה, ומחכה לו שיתחיל כבר, מרגישה איך בכל לגימה קטנה וקולנית שהוא שותה מהקפה שלו הפטמות שלה הולכות ומתקשות והווגינה שלה הופכת רטובה יותר ויותר, יודעת שהיא רוצה אותו כבר בתוכה ומנסה להכחיש את זה לעצמה, הכבוד העצמי לא הרשה לה להודות, אבל לא הצלחה.

"אז בשביל מה באת?" חזי סיים את הקפה שלו והניח את הכוס על השולחן.

"באתי להודות לך על העזרה, תודה"

"רק להודות?".

"להודות ולשלם את חובי," רות הסמיקה, "מילה שלי זאת מילה".

"אני אוהב נשים שעומדות במילה שלהן" חזי חייך, "את זוכרת מה המחיר?"

"כן"

"מה?"

"סקס, אהה, אתה יודע, מה שעשית לתמר" היא גמגמה, מסמיקה.

"מה עשיתי לתמר?" הוא חייך.

"עשית אותה" רות מילמלה.

"תזכירי לחברה שלך, מה עשיתי לך" הוא פנה פתאום לתמר.

"קודם מצצתי לך ואחר כך זיינת אותי" היא ענתה בלי היסוס.

"כן, זה המחיר שסיכמנו, את מוכנה?"

"כן"

"ואת תעשי את זה מרצונך החופשי?" הוא הפתיע אותה.

"אהה…כן" היא השפילה עינים ובלעה רוק, מסמיקה עוד יותר, "כן, מרצוני החופשי" היא חזרה, הפעם בקול ברור וצלול והיישירה עינים.

"אז בואי!"  חזי הרעים בקולו, דופק בידו על השולחן וקם ממקומו. השתררה דממה בחדר, כל אחד יודע שכשחזי לוקח מישהו למחסן טוב לא יוצא מזה ויותר מכך, כשהוא לוקח בחורה למחסן יש לזה רק מטרה אחת.

כל העיניים הופנו לעברם, מציצים בהחבא ומנסים להסתיר את חיוך הזימה הקטן. חזי הגדול הלך ראשון, אחריו רות ותמר ובסוף הלך סלמוניקו, מחכה עד שחזי הגדול והנשים יכנסו למחסן וסוגר אחריהם את הדלת, נעמד לפניה באותה עמידת האינדיאני-שלוב-הידים המאיימת שלו, זאת שאומרת, 'דיר באלאק! תתעסקו בעניינים שלכם!'.

"קצינת המשטרה תמר!" חזי פנה אליה מיד כשהדלת נסגרה, "שבי שם!" ולהפתעתה של רות הוא הצביע על ערמת שקי החומוס והאורז, "ואת," הוא פנה לרות, "תתפשטי!".

למרות שהיא ידעה שזה יקרה כשהיא שמעה את המילה תתפשטי היא קפאה לרגע ורעד עבר בגופה אבל מייד התעשתה והתחילה לפתוח את רוכסן השמלה שלבשה.

רות חשבה הרבה על הרגע הזה שבו תאלץ לחשוף את גופה לפניו, זכרה את מה שתמר עשתה ותכננה את צעדיה, ומרגע שהיא התחילה היא פעלה כמו אוטומט,

אחרי השמלה ירדה גם החזיה, רות ראתה את המבט החושק שחזי שלח בשדיה המפוארים שהיא כל כך התגאתה בהם, גדולים וזקופים, עד כמה ששדיים גדולים וטבעיים יכולים להיות זקופים בלי חזייה, ובראשם העטרות הכהות והפטמות שעכשיו היו קשות כאבן, לרגע היא עמדה ככה, נותנת לו להביט ואז התכופפה והורידה גם את התחתונים, נשארת לעמוד עירומה על נעלי העקב שלרגליה ורק התכשיטים על גופה.

לרגע, במין אינסטינקט כזה, היא כיסתה את ערוותה בכפות ידיה אבל מבט נוזף בעיניו גרם לה להורידה אותם, לשלב את כפות ידיה על ישבנה ולעמוד חשופה בפניו, נותנת לו לצפות במברשת שיער ערוותה המעוצבת, בשפתי הכוס הכהים הפרושים ככנפי פרפר ובפס הוורוד והרטוב המבריק ביניהם.

רגע היא עמדה כך בפניו, נותנת לו להנות מהנוף, ורק אז ירדה על ברכיה, הרימה אליו את מבטה והביטה לו בעיניים, הושיטה את ידיה אל עבר אבזם החגורה שלו ועצרה, כמו שזכרה שתמר עשתה, "ברשותךָ" היא חייכה לעברו, מחכה לאישורו.

"בכבוד" חזי חייך לעברה, חיוך של הנאה וסיפוק וגם הפעם לא היה לרות ספק שחזי אוהב את המעמד הזה, את התנוחה המשפילה הזאת של קצינת המשטרה הכורעת לפניו עירומה ופותחת את מכנסיו ולא קשה לנחש גם למה.

קודם היא הורידה לו את המכנסיים עד קרסוליים ואז משכה והורידה את תחתוני הבוקסר הצמודים. למרות שידעה למה לצפות גם הפעם עיניה של רות נפתחו לרווחה כשחשפה את הזין שלו, מביטה באיבר הענק שמקרוב נראה עוד יותר מאיים, זין ארוך, שמן ומתוח שהזדקר בגאון מול עיניה וכמו אז גם עכשיו חלפה המחשבה בראשה שכמוהו היא לא ראתה במציאות בחייה והמחשבה שהיא צריכה עכשיו למצוץ לו אותו העבירה רעד בגופה, חשש מהול בערגה וכמיהה, אבל יותר מזה היא הביטה בעינים קרועות לרווחה באתגר הזה שלפניה, 'אם תמר הצליחה גם אני יכולה' היא חשבה, משכנעת את עצמה ומרגישה איך היא הופכת יותר ויותר מיוחמת.

"תפתחי!" חזי אחז בזקפתו בידו וכיוון אותו אל עבר פיה של ורד, "עכשיו תמצצי לי!" ורות פתחה פה גדול, הכי גדול שהצליחה והתחילה להכניס את כל הזיין הגדול שלו לפיה, חוזרת על אותה טכניקה שלמדה מתמר, מוציאה ומלקקת אותו ושוב מכניסה לפיה, דוחפת עמוק יותר עד שכמעט ונחנקת ושוב מוציאה, משתדלת, מתאמצת ומוצצת ומרגישה את אותו כאב בלסת שתמר סיפרה לה עליו.

חזי הביט בה ככה מלמעלה וחייך בהנאה, אם יש משהו שהוא אוהב זה לדפוק את המשטרה ומה יותר לדפוק את המשטרה מקצינת בילוש שכורעת על ברכיה לפניו ומוצצת לו ועוד רגע תפתח את הרגלים לכבודו ותזמין אותו לזיין אותה?

חזי אהב את המציצה שלה, מתפעל מהגרון העמוק שלה, לא הרבה הצליחו להכניס את הזין שלו כל כך עמוק כמוה בלי להחנק ואולי, חלפה המחשבה בראשו, אולי גם פעם הוא יגמור לה בפה אבל לא עכשיו, עכשיו הוא רוצה לזיין! לזיין אותה! "בואי" הוא שלף את גבריותו המתוחה מפיה, ניגש לכסא שעמד בצד והציב אותו במרכז, "תתכופפי!" הוא הצביע על גב הכסא ולשמחתו הוא לא היה צריך להסביר, רות נעמדה בפישוק קצת לפני הכסא, התכופפה ואחזה בידיה את המשענת, עומדת ככה ושדיה תלויים תחתיה, מתנדנדים בקצב נשימתה, "פישוק!" הוא אותת לה ברגלו לפשק עוד יותר את רגליה, מעמיד אותה בדיוק בתנוחה שרצה ונצמד לאחוריה, לרגע תופף באברו הגדול על חריץ ישבנה ואז כיוון בידו את העטרה המתוחה אל בין שפתי הכוס הנפוחות שלה, לחץ מעט, לא חודר רק נותן לה להרגיש, להתייחם עוד יותר ושהזיין לא יברח ממקומו, "עכשיו תבקשי, שהחברה שלך לא תחשב בטעות שכפיתי עליך" הוא הפליק בחיבה על פלח ישבנה של רות כשהוא חוזר על אותן המילים שאמר אז לתמר.

רות לא שלטה בעצמה, היא הייתה מיוחמת כמו שלא הייתה מיוחמת בחייה, "תכניס לי" היא צרחה בקול חרמני-מתאווה.

"מה להכניס לך" הוא שיחק בה, מרגיש עד כמה היא מחורמנת, עד כמה היא רוצה אותו בתוכה, ונהנה להתעלל בה.

"ת'זין!" היא צרחה בתגובה, "תכניס לי ת'זין שלך, בבקשה, תכניס לי אותו!" המשיכה באותו קול צווחני מתחנן ולא אכפת לה שכל יושבי בית הקפה שומעים אותה, "תכניס לי ת'זין הגדול שלך, זיין לי ת'צורה" היא המשיכה באקסטזה, מרגישה איך הוא אוחז חזק במותניה, "כן-ן-ן-ן! פאק-ק-ק-ק!" היא צווחה בכאב כשהוא נעץ את עצמו לתוכה במכת אגן חזקה, לא מרחם ודוחף בחוזקה, תוקע לה את כל הזין בתנועה אחת חזקה, תוקע עד העצם, עד שהרגישה את הביצים הגדולות שלו נלחצות לשפתי הכוס שלה, "כ-ן-ן-ן! הנה!" היא התנשפה בכבדות והפעם זה כבר לא היה מכאב, זאת הייתה צווחת הנאה וחזי הרגיש את קירות נרתיקה מתכווצים בחוזקה סביב הפולש שחדר.

"גמרת?" הוא שאל, מצחקק.

"כן" היא התנשפה.

"לצאת?"

"לא!" היא צווחה, "עוד! רוצה עוד, בבקשה".

חזי אחז חזק במותניה והתחיל לפמפם, לזיין, מחליק בין קירות נרתיקה הכל כך משומנים באותו שמן סיכה טבעי שלה, יוצא כמעט עד הסוף ובמכת אגן חזקה דוחף חזרה, אגנו מכה בישבנה ומרעיד את גופה, מרקיד את שדיה הגדולים התלויים תחת גופה, "את זיון טוב" הוא טפח על ישבנה והגביר את הקצב והתוצאות לא אחרו לבוא, "הנה!" רות התנשפה בכבדות כשהיא דוהרת במהירות אל הגמירה השניה שלה, "כן, תמשיך, עוד!" היא ידעה שהיא משפילה את עצמה אבל לא הצליחה לשלוט, "כן, עוד, חזק, עוד!".

"החברה שלך אוהבת את מה שאני עושה לה" חזי ציחקק ופנה לתמר, "ואני רואה שגם את".

"כן" רות שמעה את תמר מתנשפת והיא הפנתה אליה את מבטה. תמר ישבה כשידה הימנית תקועה בתוך מכנסיי הג'ינס שלבשה, רגליה קְפוּצוֹת והיה ברור שהיא מאוננת וידה השמאלית בתוך החולצה, משחקת בציצי שלה, "מה לעשות, זה מחרמן בטרוף" היא התנצלה במבוכה.

"כן-ן-ן!" רות לא שלטה בעצמה וצווחה כשהאורגזמה השניה התפוצצה בתוכה, מפוצצת זיקוקים מול עיניה ושולחת זרמי הנאה בכל גופה, "כן, גמרתי, גמרתי, עוד, בבקשה עוד" היא התנשפה בכבדות, "כן, ככה, תמשיך" היא לחשה כשחזי הגביר את הקצב, "קצינת המשטרה אוהבת את זה?" הוא ציחקק וטפח שוב על פלחי ישבנה.

"כן" רות התנשפה.

"אז תגידי לי!"

"אני אוהבת את זה!" היא צרחה.

"מי אוהב את זה?" הוא התעלל בה.

"אני אוהבת את זה, קצינת המשטרה אוהבת את זה," היא ענתה והפעם נזהרה לא לצעוק, "כן, תמשיך! בבקשה" התחננה כשהרגישה איך הגמירה השלישית נבנית בתוכה.

"תגידי לחברה שלך איך אני אוהב שאת אומרת" הוא פנה לתמר, מצחקק.

גם תמר כנראה הגיע לשיא, "קצינת המשטרה המזדיינת, הוא אוהב שאני קוראת לעצמי קצינת המשטרה המזדיינת" היא התנשפה בכבדות, "הנה, עכשיו, קצינת המשטרה המאוננת גומרת" היא הכריזה, "אימא'לה, אני גומרת".

"עכשיו את!" חזי שלף את עצמו כמעט עד הסוף ועצר, "תגידי!".

לרות כבר לא היה אכפת מכלום, הכבוד העצמי שלה כבר מזמן טבע בים התשוקה, "תכניס לי!" היא צרחה, "תכניס לקצינת המשטרה המזדיינת! תכניס לקצינת המשטרה המזדיינת ת'זין הגדול שלךָ…כן-ן-ן-ן!!!" וזה היה כן ארוך ותאוותני כשחזי נעץ בה את כל הזין במכה חזקה וחזר לזיין, לטחון בהנאה, לפמפם אותה חזק ומהר, לשלוח אותה בטיסה אל הגמירה השלישית שלה רק שהפעם הוא גם הצטרף אליה, הרגיש את הכיווצים המוכרים בנרתיק, חיכה ל-"כן-ן-ן!! עכשיו!" שיבוא ורק אז ירה בתוכה את כל ארגז הפעולה הכל כך מלא שלו, צרור אחר צרוך של שפיך סמיך וחם שמילא את הכוס שלה.

"קצינת המשטרה רות, שמחתי לעזור לךְ" חזי חייך לעברה כששניהם התלבשו חזרה.

"אני יכולה לבקש ממךָ משהו?" רות לחשה כשהיא לובשת חזרה את התחתונים שלה ולדעתה היא ראתה שמץ חיוך על פניה של תמר.

"נשמע" חזי צחק כאילו יודע כבר מה היא רוצה לבקש ממנו.

"אהה," רות הסמיקה והשפילה עיניים, לא מאמינה שהיא הולכת להגיד את זה קרה לה בדיוק מה שתמר אמרה לה שיקרה, שזה כמו סם, שאחרי פעם אחת מתמכרים לזה, שהיא תרצה עוד, "אפשר עוד? לא עכשיו, פעם"

"עוד מה?"

"אתה יודע"

"אני יודע אבל אני רוצה לשמוע ממךְ"

"עוד סקס," היא הסמיקה עוד יותר, "אני רוצה ששוב תזיין אותי"

"את מי?"

"אותי" היא בלעה רוק, יודעת היטב לאיזה תשובה הוא מצפה, "את קצינת המשטרה המזדיינת" היא הוסיפה והפעם כבר היה לה ברור שתמר מחייכת.

"את יודעת, אין מתנות חינם"

"אני יודעת" והפעם היא הביטה בו ישר בעיניים, מתמר היא ידעה שזאת גומלת לו במידע וכמו נרקומנית טובה גם היא הייתה מוכנה לשלם כדי להרגיש אותו בתוכה, "אני מוכנה".

"כמו תמר, אותם התנאים, טובה תחת טובה, וגם אותן הדרישות!" הוא חייך לעברה, חיוך של אחד שבטוח בעצמו, "תמר!" הוא פנה לתמר, "תסבירי לחברה שלך איך אני דורש ממך שתבואי אלי?"

"בלי תחתונים"

"תראי לה, היא לא מאמינה" הוא צחק.

תמר נעמדה, פתחה את המכנסיים והורידה אותם, חושפת את הכוס שלה ומוכיחה שהיא בלי תחתונים.

רות מיהרה והורידה את התחתונים שרק עכשיו לבשה והכניסה אותם לתיק שלה, "הנה, גם אני כמוה, בלי תחתונים".

"ועכשיו תראי לה את החזייה שלךְ!" חזי שוב פנה לתמר.

רות ידעה איזה חזייה תמר לובשת, ראו את סימני הפטמות הלא מכוסות בולטים דרך בד החולצה, אבל היא עצרה מעצמה להתערב כשתמר פתחה במהירות את החולצה והראתה את החזייה שלבשה, זאת שקיבלה ממנו ליום ההולדת, זאת שתומכת אבל לא מסתירה, " גם את תקבלי כזאת ליום ההולדת אם תִּהֲיִי קצינת משטרה מזדיינת מוצלחת כמוה" הוא צחק.

"אני אהיה" רות ענתה בביטחון, "מבטיחה".

 

לפני שהן הלכו רות קיבלה את המשימה הראשונה שלה.