זריחה אל מול הרי מואב

גילוי נאות : הסיפור פורסם בעבר (2009) באתר אחר וצלל ונעלם במעמקיי המרשתת.   

למען הסר ספק: זהו סיפור דימיוני. עלילת הסיפור, השמות, הדמויות, העסקים, המקומות והאירועים הם פרי דמיוני או משתמשים בהם באופן פיקטיבי! כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים או אירועים בפועל, הרי הוא מקרי בהחלט.

הפעם הראשונה שדפקתי את טליה הייתה בפינה חשוכה בחניון של הקניון, נסעתי אחורה ומחצתי את הרכב שלה, סוזוקי סוויפט שחורה וחדשה, לרכב שלי, מיצובישי האנטר, לא קרה כמעט כלום, רק קימוט קטנטן מאחורה.

טליה לא הייתה ברכב, למזלי ולמזלה הטוב, אבל הגיעה אחרי כמה דקות, מסתבר שמערכת האזעקה ברכב שלה שולחת לה הודעה במסרון כשקורה משהו.

קודם כל היא צעקה עליי, מסבירה לי מה צריך לעשות למי שדופק ככה מכונית שעוד לא נסעה אפילו 500 ק"מ, "מגלה" לי מהו המקצוע העתיק שאמא שלי עבדה בו ומה בדיוק היא חושבת על הטסטר שנתן לי רשיון, אחר כך היא נרגעה קצת וצלצלה לאמא שלה.

"אבא שלי תכף יצלצל ויגיד לי מה לעשות" הודיעה בסוף השיחה.

"צריך להחליף פרטים, אני אתן לך את הביטוח שלי ואת תתני לי את שלך ומשם זה כבר בעיה של חברות הביטוח" אמרתי בביטחון.

"אני רואה שאתה מומחה בלדפוק" אמרה לי חזרה בציניות, "חכה! אבא שלי יגיד לי מה לעשות, לא אתה!".

לקח עוד קצת והצלחתי להרגיע אותה "אפשר להזמין אותך לקפה בקניון?" שאלתי "את יודעת, עד שאבא שלך יצלצל".

הזמנו, היא מקיאטו כפול ואני הפוך גדול וחזק, שמסתבר שגם לו יש איזה שם איטלקי שלא בדיוק קלטתי, וקרואסון שקדים. קיבלנו בהמשך הבר והתיישבנו באחד השולחנות הצדדים.

הקפה הרגיע אותה, ראיתי אותה בוחנת אותי והסתכלתי עליה ביתר תשומת לב, נראתה לי קצת צעירה, 17 או 18, שיער בלונד ארוך וחלק, פנים יפות, חזה לא גדול מדי אבל גם לא קטן, בדיוק כמו שאני אוהב.

"טוב אולי נתחיל להחליף פרטים" הצעתי "נחסוך זמן, עד שאבא שלך יצלצל".

היה לי טופס מהעבודה עם הפרטים שצריך לקחת במקרה של תאונה, מלאתי עותק אחד עם הפרטים שלי וביקשתי ממנה את רישיון הרכב והרישיון שלה כדי למלא עבורי.

ההפתעה הייתה ברישיון שלה, הסתכלתי עליה שוב במבט בוחן, טליה הייתה בת 24!

"מ-ה?" שאלה כשראתה את המבט שלי "נו תגיד, כמו כולם, את לא נראת".

"כלום" התכווצתי במקומי "אני במקומך הייתי רואה את זה כמחמאה".

"מחמאה בתחת שלי" קיטרה בקול "הבעיה שגם מתנהגים אלי כמו ילדה".

בדיוק אבא שלה צלצל, שמעתי אותה מתנצלת שהיא מפריעה לו בחו"ל ואחר כך הרגיעה אותו שהיא בסדר, שהיא לא הייתה באוטו וסיפרה לו מה קרה, שמעתי אותו עונה, לא הבנתי מה ואחר כך היא הקריאה לו את הפרטים שנתתי לה ושוב הוא ענה, עוד כמה משפטים והיא סגרה.

"אבא שלי אמר שזה בסדר" הכניסה את הדף עם הפרטים לתיק שלה "שאני אקח מונית הביתה והוא כבר ידאג שבבוקר יבואו מהמוסך ויגררו את האוטו".

"מה מונית? אני אקח אותך" הצעתי במין פרץ של ג'נטלמניות.

הסתבר שהיא גרה בכפר שמריהו, נסענו וראיתי אותה מסתכלת עליי במין מבט כזה.

"מה?" הפעם אני זה שאלתי.

"תגיד, מה איש הייטק כמוך עושה במיצובישי האנטר?" הפתיעה אותי "זה רכב של, של"

"אינסטלאטורים?" לא חיכיתי שתמצא את המילה הנכונה "אני אוהב לטייל בשטח" המשכתי, "לנסוע במקומות שסוזוקי סוויפט לא מצליחה להגיע" עקצתי אותה, "תגידי, ראית פעם את הזריחה מהמצוק שמעל ים המלח?"

"לא, ואתה?" ענתה בציניות.

"הרבה, כל פעם שאני רוצה להרגע, משהו מקסים" התלהבתי, מתעלם מהציניות, "את יודעת מה? תכננתי לנסוע לשם ביום שישי אז כפיצוי, אם את רוצה כמובן, אני אקח אותך איתי".

הצעתי מתוך נימוס ולא חשבתי שהיא תסכים, נראתה לי צפונבונית מפונקת כזאת,  אבל להפתעתי זה קרה "מתאים לי" אמרה, "ותפנה שם בפינה ימינה, כן, ותעצור ליד הבית השני".

הבית השני הייתה וילה גדולה, "אבל תדעי שזה מוקדם מאד, צריך לצאת באמצע הלילה כדי להגיע" הוספתי לפני שירדה.

"קטן עליי" צחקה "רק תודיע לי מתי ותאסוף אותי, אתה יודע מאיפה".

הדרך עברה בשקט, חקרה אותי קצת על עצמי ואחר כך נרדמה. ההפתעה הראשונה שלי הייתה ליד צוק תמרור, כשירדנו מכביש 31 שבין ערד לים המלח ופנינו צפונה בדרך של טיולי ג'יפים החוצה את מדבר יהודה לכיוון מצדה, טליה ביקשה לנהוג!

"נהגת פעם?" שאלתי "את יודעת לנהוג ברכב שטח?"

"מקסימום" ענתה וחייכה "אתה הרסת את האוטו שלי ואני אהרוס את שלך, נהייה תיקו-תיקו" חייכה והיה לה מין חיוך כובש כזה.

טליה נהגה כמו נהגת שטח מקצועית, למרות החושך הצליחה לנווט בקלילות בין המכשולים "אתה יכול לסגור את הפה" צחקה בקול "ותירגע, בצבא הייתי נהגת האמר, בסוף אפילו מדריכה".

הגענו למקום שבחרתי בדיוק בדמדומי הבוקר, קו הרקיע של הרי מואב שממול מואר מאחור אבל עדיין לא רואים את השמש, ישבנו על שמיכה שפרסתי והסתכלנו, אוכלים ארוחת בוקר שהוצאתי מהצידנית, ארוחת בוקר של קיטנה, לחמניה טרייה שקניתי בדרך עם גבינה צהובה שהכנסתי לתוכה, עגבניה אורגנית בטעם של פעם, ושוקו, שקית שוקו קר.

טליה נצמדה אליי, היה קר, צינת הבוקר של המדבר, היא השעינה את ראשה על כתפי ואני תפסתי אומץ וחיבקתי אותה, משפשף ומחמם את היד שלה בכף ידי, "קר לך?".

"עכשיו כבר לא" נצמדה אלי יותר כשהקצה העליון של השמש הציץ מעל הרי מואב "מדהים" הוסיפה והיה משהו כל כך אמיתי בדבריה.

חבקתי אותה חזק, מצמיד את גופה לגופי, ונישקתי אותה על הלחי, נשיקה קלה, מהססת.

טליה לא התנגדה, כשניסיתי שוב לנשק אותה היא הפנתה אליי את פניה ושפתיי נשקו לשפתיה.

"עכשיו די! אני רוצה לראות, זה באמת מקסים" התכרבלה שוב בזרועותיי, מחבקת אותי חזרה והסתכלה מהופנטת על השמש העולה "כמעט שנתיים הייתי בנגב ואף פעם לא ראיתי מראה כזה".

נתתי לה את השקט שהיא רצתה, לא הפרעתי לה יותר, רק מלטף את ידה בעדינות.

"עכשיו אתה יכול לנשק אותי" הסתובבה אליי אחרי שכדור השמש הצהוב אדום התגלה כולו, מרחף כמו בלון גדול מעל ההרים שממול.

נישקתי אותה, השפתיים שלי נצמדו לשפתיה בנשיקה לוהטת והחזה שלי נלחץ לשלה, דוחף אותה בעדינות על גבה, משכיב אותה בעדינות ונשכב עליה, מרגיש שכואב לה, מהאבנים בגב.

הפעם השנייה שדפקתי את טליה הייתה במושב האחורי של המיצובישי האנטר שלי, שכבתי בין רגליה, תקוע עמוק בכוס שלה, ופמפמתי אותה, שפתיה צמודות לשפתיי בנשיקה, נותן ללשון שלה לחדור לפי, ואני מחליק לאט בכוס המשומן היטב, מרגיש את שרירי נרתיקה מתכווצים סביב האיבר הזקור שלי, הזיין שחדר לתוכם.

טליה הייתה זאת שהציעה שנעבור למושב של האנטר, "האבנים" הסבירה "אי אפשר ככה לעשות אהבה".

התפשטנו במהירות, רק מה שחייבים, טליה נשכבה על המושב "בוא" הזמינה אותי ואני נשכבתי עליה, עדיין לבוש בתחתוני הבוקסר שלי, רגלינו מבצבצות מבעד לדלת הפתוחה, הרוח מלטפת אותנו בעדינות, משכתי והרמתי את חולצת הטריקו שלה, את החזיה היא כבר פתחה קודם, וחשפתי את שדיה, רק עכשיו ראיתי באמת עד כמה הם יפים, "וואו" נפלט לי "יא-מי" נישקתי את הפטמה והתחלתי למצוץ אותה בעדינות, אחר כך עברתי לפטמה השניה, "שלא תעלב" הסברתי  ושיחקתי סביבה עם הלשון.

טליה שלחה יד ומשכה את תחתוני, מנסה להוריד, הרמתי את אגני, עוזר לה, והיא חשפה את הזיין העומד שלי, מלטפת אותו בידה, בודקת "מתאים לי" לחשה לאוזני, "זה רק כי התחרמנתי מהזריחה" צחקה, "בוא" כיוונה אותו בידה אל החריץ המוחבא בין רגליה.

טליה הייתה חרמנית, אף פעם לא חשבתי שאפשר להתחרמן ככה מזריחה, תהיה קסומה ככל שתהיה, או אולי זה בכלל בגללי? נעצתי את עצמי בתוכה בתנועת אגן חזקה, מיותרת, החלקתי בקלות, לא בגלל שהיה לי זיין קטן, בגלל שהיא הייתה רטובה בטרוף, עוד לפני שתקעתי את כולו בתוכה היא גנחה בהנאה, גניחה ראשונה "כן"  ארוך ובקול רם, מי כבר יכול לשמוע אותנו באמצע מדבר יהודה.

החדרתי את הזין עד הסוף, עד שאגני ואגנה נשקו זה לזה, מועכים בינם את שיער ערוותנו, הבלונדיני שלה, ההוכחה שהיא בלונדינית טבעית, והשחור שלי. "כן" היא המשיכה לגנוח "אני רוצה אותך" עטפה את ישבני ברגליה, מצמידה אותנו חזק יותר, ואני התחלתי לפמפם.

נצמדנו בנשיקה צרפתית לוהטת, כזאת כמו שרואים בסרטים, משחקים בלשון, נצמדים חזק, אוחזת בי בידיה וברגליה ומבקשת עוד ועוד…

"אף פעם אל תגמור ראשון בפעם הראשונה שאתה מזיין מישהי" ככה לימדה אותי אחת הדייטים שזיינתי "הרושם הראשון נשאר לתמיד" הסבירה לי אז, אחרי שגמרתי לפניה ולפני שנעלמה מחיי, ועכשיו רציתי לעשות על טליה רושם טוב בזיון הראשון, מי יודע אולי.

ניסיתי את כל הטריקים שהכרתי כדי לא לגמור לפניה וזה הצליח, הרגשתי את טליה נצמדת אליי חזק וצועקת בקול "כן, הנה, זה בא, זה בא לי, הנה, הנה, הנה עכשיו" וברגע היא נרגעה.

"גמרת?" שאלתי במין חשש.

"שתוק טמבל" צחקה "שתוק ותזיין ושלא תעז לברוח, אני רוצה את כל הדיל, פנסיון מלא" נצמדה אלי חזק יותר.

היא לא הייתה צריכה לחכות הרבה, זיינתי אותה במהירות, תוקע בחוזקה, להפתעתי היא גמרה שוב, יחד איתי, צועקת ומדרבנת אותי "בוא, זה טוב, תן לי, תן לי עכשיו" מצמידה חזק את רגליה סביבי שחס וחלילה לא אברח לה.

גמרתי. גמרנו ביחד. היה בזה משהו מיוחד, אני לא יודע להגיד בדיוק מה היה כל כך מיוחד, זאת לא הפעם הראשונה שאני מזיין במושב האחורי באוטו, גם לא הפעם הראשונה שאני גומר עם מישהי ביחד אבל הפעם היה בזה משהו שונה, לטובה.

המשכנו לאורך המצוק, מתפעלים מהנוף, עלינו למצפה בן-יאיר ועצרנו שוב, ארוחת עשר מאוחרת, שוב שוקו ולחמניה, הפעם עם מלפפון, אורגני, איך לא? קצת יותר יקר אבל הרבה יותר טעים!

ישבנו והסתכלנו בנוף שמסביב, את בן-יאיר היא הכירה, שלטה בסיפורי מצדה, אני תקנתי לה טעות נפוצה שמעלה-יאיר, שעברנו בדרך, לא נקרא על שם בן-יאיר ההיסטורי אלא על שם סרן יאיר פלד ז"ל קצין צה"ל שפרץ את המעלה מים המלח ונפל בשעת מילוי תפקידו בהתנגשות עם מסתננים בקרבת הגבול המצרי.

רק מהריח שלה נעמד לי שוב, מסתכל עליה ככה מהצד ונדלק, נצמד אליה כאילו במקרה, אחר כך התנשקנו, על השפתיים, אבל כשניסיתי להשכיב אותה שוב היא עצרה אותי, מלטפת את הבליטה במכנסיי "אני רואה שמישהו התעורר" צחקה בקול "אבל מצטערת, לא!, לא הפעם, אמא שלי אמרה לי לא לתת פעמיים בדייט ראשון" השאירה אותי ותאוותי בידי.

בדרך הביתה היא גילתה לי על עצמה קצת יותר, לא יותר מדי, בת יחידה, האמא הביולוגית שלה מתה בלידה, סיפרה בקיצור על האבא המבוגר שלה, איש עסקים מבוסס שעל הצלחותיו קראתי לא פעם במוספים הכלכליים, הרחיבה קצת יותר על האמא החורגת שגידלה אותה ודאגה לה כמו אמא אמיתית ולכן, הוסיפה, שאני לא אתפלא שהיא קוראת לה אמא. אמא שצעירה מאביה בהרבה, מלכת יופי שהיתה ועדיין נשארה יפיפיה, מפארת את מדורי הרכילות השונים, פעם באירוע התרמה מכובד ופעם בפתיחת תערוכה של אומנית ידועה או אומן שהיא ובעלה חפצים ביקרם.

הפעם השלישית שדפקתי את טליה הייתה אצלי בדירה השכורה, לקח לי שבוע עד שתפסתי אומץ וצלצלתי לה לפלאפון, יום שישי בערב, בטח יש לה כבר תוכניות אחרות, בחורה יפה כמוה לא נשארת לבד בבית, אבל.

"רמי, איפה אתה?" הפתיעה אותי, מזהה מיד את הקול או את המספר "חשבתי ששכחת אותי, שעשיתי לך משהו רע, מה קרה? לא נתתי לך פעם שניה ונעלבת?" ציחקקה והיה משהו מדליק בצחוק שלה.

הסמקתי, טוב שלא רואים את זה דרך הפלאפון, "חשבתי ש…" גמגמתי "בעצם רק רציתי לשאול אם את רוצה לשתות קפה ביחד" התנצלתי.

"למה אני לא שווה יותר מקפה?" שאלה בקול מתגרה.

"שווה" ניסיתי לתקן את הרושם "אבל"

"קפה בתור התחלה זה בסדר" הפסיקה אותי "מתי אתה אוסף אותי?".

שתינו קצת יותר מקפה, "אל תפחד, אם צריך ניקח מונית" הושיטה לי טליה כוסית נוספת, "מחר שבת ולא עובדים אז עוד אחת ודי, תקפיץ, אחת, שתים, שלוש" ושתינו ביחד, בשוט אחד.

"אצלך או אצלי?" שאלה עוד לפני שהתאוששתי מהצריבה הזאת בבטן "בעצם אצלך, אין לי כוח עכשיו לשאלות של אמא שלי" ענתה לעצמה "אתה גר קרוב?".

טליה קפצה עליי עוד לפני שהספקתי לסגור את הדלת, נתלית עליי בידיה וברגליה ומצמידה את שפתיה לשפתיי בנשיקה, החריץ שבין שדיה הטריף אותי, מזמין כל כך שלא עמדתי בזה, דחפתי את ראשי בין שדיה ונישקתי, נשיקה רטובה וקולנית.

"אתה רוצה אותי!" לחשה בקול מתגרה באוזני, קובעת עובדה, לא שואלת, "תספר לי מה אתה רוצה לעשות לי, אני רוצה לשמוע"

ניסיתי לספר לה, בורר בזהירות את המילים שלא להעליב, אבל היא עצרה אותי באמצע "תגיד, מה אתה? פייגלה? הום-הומו? אני רוצה לשמוע גסויות! תחשוב שאני החבר שלך, גבר לא אשה, שניכם לבד ואתה מספר לו מה אתה רוצה לעשות לי"

סיפרתי, הפעם במילים הכי גסות שיכולתי, דיבורים של חיילים חרמנים שלא יצאו הביתה חודשיים.

"אז למה אתה לא עושה לי את זה?"

לא הייתי צריך יותר, תוך כדי הליכה קרעתי ממנה את החולצה במשיכה, כפתורים שנתלשו התגלגלו על הרצפה מסמנים את המסלול לחדר השינה, אחר כך דחפתי יד מתחת לחצאית המיני שלה ותלשתי מעליה את התחתונים, קורע במשיכה חזקה וזורק את הבד הקרוע לרצפה, מרים את החזיה ומשחרר את שדיה רק כדי להכניס שד לפה ולמצוץ.

זרקתי אותה על המיטה שלי, בתנועה מהירה קרעתי את חולצתי מעליי, פתחתי את מכנסי ודחפתי אותם למטה, עד הברכים, ואחריהם התחתונים, עמד לי, זיין מתוח ומוכן לפעולה, נשכבתי עליה וכאילו מעצמו הזיין שלי נצמד אל בין שפתי הכוס שלה, מרגיש את הרטיבות המזמינה בעטרה ודוחף חזק באגני, פורץ לתוכה, חודר למעמקי נרתיקה הרטוב, נכנס עד שלא נשאר מה להכניס, כל הזיין היה שקוע עמוק בתוכה ושם עצרתי, שוכב עליה, מוחץ את גופה תחת משקלי, מרגיש את הפטמות הנוקשות בקצה שדיה הנמעכים אל גופי, מדביק את שפתיי לשפתיה בנשיקה  ולא זז, נ-ה-נ-ה.

"כיף לשכב לך ככה בכוס" לחשתי לה באוזן.

"ברוך הנמצא" לחשה לי חזרה "כיף להרגיש אותך ככה בפנים, אני מרגישה אותו נמתח כל הזמן" נצמדה עוד יותר "ורק שתדע שכבר גמרתי" פעם ראשונה שראיתי אותה מסמיקה, "כשנכנסת, אף אחד לא עשה לי את זה לפניך" חיבקה אותי.

התחלתי לפמפם, לאט, לוקח לי את הזמן ונהנה, שומע את טליה גונחת בהנאה ולוחשת לי באוזן, מספרת לי עד כמה היא נהנית, "עכשיו יותר מהר" הדריכה אותי ואני הגברתי את הקצב, אגני מכה באגנה בכל תקיעה "כן, חזק, אני אוהבת חזק" גנחה וחרמנה אותי עוד יותר "הנה זה בא, עוד אחד, כן, אל תפסיק, כ-ן" צרחה וגמרה שוב, גמרה ורצתה עוד, רצתה וקיבלה, לא יודע מאיפה היה לי הכוח אבל טחנתי אותה, הכי מהר והכי חזק, מרגיש שזה בא, עולה לי, עוד רגע וזה מתפרץ "בואי, בואי, בואי" זרזתי אותה והיא באה, פעם שלישית, בדיוק בזמן כדי לגמור ביחד, להגיע לשיא חדש!

שכבנו על הגב, מתנשפים בקול, "מגיע לך גלידה ממני" צחקה.

"מה?" לא הבנתי.

"איפה גדלת? לא מכיר שפעם שלישית גלידה? אז גמרתי שלוש פעמים" הסבירה.

"אצלנו זה היה בקונוטציה אחרת" אמרתי.

"גם אצלנו אבל בשביל מה אלוהים נתן לנו דמיון?"

עשיתי קפה שחור, זה מה שאני יודע וזה גם מה שהיה לי בדירה, לפחות סוג טוב, עם הל, זה ועוגיות פתי-בר, הכי פשוטות והכי טעימות.

"מזכיר לי את הצבא" אמרה כשהיא יושבת מולי על המיטה ברגלים משולבות, החריץ הרטוב שבין רגליה גלוי ומזמין, השדים חשופים וחצופים, עומדים זקופים ולא צריכים תמיכה, "אהבתי את הלילות של התרגילים הגדולים" נזכרה, "היינו נוהגות ברכבי ביום אויב ובשעה שהם, הטובים, היו עושים תחקירים ותדריכים אנחנו, בנות האויב הרעות, היינו יושבות, מוציאות גזיה, עושות קפה, בוץ צה"לי תקני, ומרכלות" נזכרה "תחשוב על זה, חמש או שש בנות חרמניות אחרי שהאמר הרעיד לנו את הדגדגן יום שלם, יושבות ומדברות, אין סודות, מספרות הכל, אבל ה-כ-ל, ממה ששמעתי שם אפשר לעשות סדרה מצליחה בערוץ למבוגרים בלבד".

הסתכלתי עליה והרגשתי את ההתעוררות בחלצי, הזין שלי שכב בין רגלי, עדיין לא זקוף אבל התחיל להראות סימני חיים, "ואת? גם את היית מספרת?".

"בטח, מה אתה חושב שלא היה לי מה לספר?" הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהשמים וצחקה, מסמיקה, "האמת שלא היה לי הרבה, לא באמת השתרללתי, אבל לספר סיפרתי, מוסיפה איזה שקר קטן פה ושם, בשביל הרושם, אתה יודע, כמו כולן", בסך הכל היינו בנות מבית טוב, כולנו.

"לא יודע, אני זיינתי בפעם הראשונה רק אחרי שגמרתי טירונות" הצהרתי והסמקתי.

"שלא תחשוב לרגע שאני הייתי המזדיינת של הכתה" התנצלה והסמיקה שוב "גם אני התגייסתי לצבא בתולה ותמימה!" המשיכה בוידוי "הרבה ניסו עד שבא המילואימניק המניאק ההוא, שאחר כך הסתבר שאני לא הראשונה שהוא עשה לה את זה, והצליח לקטוף את הדובדבן שלי, לשכנע אותי לעשות איתו את זה" עצרה רגע "כשאני נזכרת איך איבדתי את בתוליי" ראיתי מין חיוך של לעג על פניה "היינו בבסיס, פספסתי את ההסעה והוא הציע לי טרמפ הביתה, היה לו פורד מוסטנג עם גג פתוח" צחקה "מכיר ליד קיבוץ אשלים את מצפור-הקומנדו-הצרפתי?"

"בדרך משבטה למשאבי שדה?"

"כן, שם איבדתי את בתוליי למניאק בן מניאק שידע להגיד לי בדיוק את המילים הנכונות, הוא רק רצה להראות לי משהו יפה במצפור, ורק החמיא לי כמה אני יפה ואיזה שדים מדליקות יש לי, ומפה לשם עברנו למושב האחורי במוסטנג שלו, והוא ליטף אותי כמו שאף אחד לא ליטף אותי לפניו וכשהוא ביקש לראות את השדיים שלי לא היה לי נעים להגיד לו לא" הפסיקה רגע, נזכרת, "ואפילו עזרתי לו להלביש קונדום על הזין שלו, אתה יודע איך זה, הכל בהסכמה, אין אונס, ואז בא הכאב הזה, כשהוא נכנס ופתח אותי, כשבתולי נקרעו מהזין שלו שחדר עמוק לתוכי, אבל אז זה כבר היה מאוחר, הוא היה כל כך שקוע בלזיין אותי ואני רק חיכיתי שיגמור כבר, ישפריץ וייצא"

טליה עצרה שוב באמצע, כאילו כל הזכרונות הכו בה שוב, בבת אחת, הושטתי לה ידים והיא באה אליי, נשענתי על הקיר והשענתי אותה עליי, אחוריה נושקות לאגני, גבה נלחץ אל החזה שלי, חבקתי אותה, עוטף אותה וחופן את שדיה בכפות ידיי, כף יד ימין את שד שמאל וכף שמאל את שד ימין, ראשה נשען עליי "זה בסדר, את לא צריכה לספר לי" לחשתי באוזנה כשאני מעסה בעדינות את שדיה ומנשק בעדינות את עורפה.

"אבל אני רוצה" ליטפה את ידי החובקות אותה, "כן, תחבק אותי ככה ותקשיב, תקשיב ותשתוק" המשיכה "הוא שכב עלי ואני הסתכלתי לשמיים, נשר או עיט דהו בשמים, כאילו עוקבים אחריי, רואים מה אני עושה, המניאק גנח וגמר, יצא מתוכי והתחיל לקלל, לצעוק שלכלכתי לו את ריפוד המושב בדם, דם בתולי, ושזה לא יורד. לדעתי הוא היה משאיר אותי שם, במצפור הנטוש, אבל למזלי הוא ידע שחברה טובה שלי עמדה בש.ג וראתה אותי יוצאת באוטו שלו אז בבאר שבע הוא הוריד אותי ליד התחנה המרכזית, סיפר איזה סיפור וברח"

"והתלוננת עליו?"

"לא, על מה? הייתי מעל גיל 18, הכל היה בהסכמה, לא אמרתי לו אפילו פעם אחת לא"

"אז ככה נתת לו ללכת?"

"נראה לך? ככה אני נראת?" נעלבה "אתה עוד לא מכיר אותי!"

"מה עשית לו?" נישקתי אותה בצוואר ושיחקתי באצבעותיי בפטמה הימנית, מעמיד לה אותה "ספרי לי" המשכתי בקול מתפנק.

"עשינו, פעמיים, פעם אבא שלי ופעם אני עם החברות מהצבא"

"אבא שלך?"

"כן, אבא שלי הרגיש מייד כשהגעתי שקרה משהו, מין חוש אבהי כזה, עד מוצאי שבת הוא הצליח להוציא ממני את כל הסיפור" עצרה רגע, כאילו חושבת אם להמשיך והמשיכה "בהתחלה חשבתי שהוא לא עשה עם זה כלום, הוא גם לא סיפר לי, עד שיום אחד אמא שלי גילתה לי שאבא שלי דאג לתת לאשתו של המניאק תיק חקירה מסודר מלא תמונות לוהטות" ראיתי את החיוך על פניה של טליה "היא עזבה אותו, אשתו, ולקחה לו את הכל, את הבית, את החנות, את המוסטנג הפתוחה, את כל הכסף בבנק, בקיצור השאירה אותו בלי גרוש על הנשמה"

"ואת?" לא התאפקתי "מה את עשית לו?"

"כשחזרתי לבסיס סיפרתי למלכה, החברה הכי טובה שלי עד היום, קצת בריונית כזאת אבל ראש טוב, אתה חייב לפגוש אותה פעם, בכל אופן למלכה לקח בדיוק דקה לתכנן תוכנית" הפסיקה לרגע, נזכרת וצוחקת, "בערב חברה אחרת, שאפה עם שדיים ענקיים, הציעה למניאק לעשות סיבוב בהאמר" עצרה שוב, אחזה בכף ידי החופנת את שדה ונישקה אותה, "או במילים אחרות אמרה לו בוא ניסע ונחגוג בין השיחים, ושם, בין השיחים, אנחנו חיכינו להם, מתחבאות. החברה לחשה לו משהו באוזן והם התחילו להתפשט וכשהוא היה עירום והזיין שלו עמד בדום מתוח קפצנו מהשיחים, אספנו את הבגדים שלהם, עזרנו לחברה לעלות וברחנו לו בהאמר, צוחקות בקול ומשאירות אותו שם לבד, עירום וצועק, וזה עוד לא הסוף… דאגנו גם שיחכו לו, שיתפסו אותו מנסה להתגנב לאוהל לבוש רק באיזה ארגז קרטון צה"לי שמצא בדרך, המניאק הפך לבדיחת המחנה ולדעתי עד היום המילואימניקים בבסיס עוד מספרים את הסיפור הזה"

"שיחקתם אותה" נישקתי אותה שוב בצוואר, הפעם בצד השני, מרגיש איך הזיין שלי מתחיל להימתח.

"ואתה?"

"מה אני?"

"איך אתה אבדת את בתוליך?"

"ס-תם" ניסיתי להתחמק.

"מה סתם?" הסתובבה לעברי ונישקה אותי על השפתיים "אני ספרתי לך ועכשיו אני רוצה לשמוע אותך" חזרה ונשענה עליי, "ערב מספרי סיפורים" התכרבלה ועטפה את עצמה בידי, מסדרת אותם חזרה על שדיה.

"זה משעמם" ניסיתי שוב להתחמק.

"תן לי להחליט מה מגעיל לי ומה מגדיל לי" ציטטה מהגשש החיוור, "ספר!" המשיכה בקול של אחת שלא רגילה שיגידו לה לא.

"אבל אל תגידי שלא הזהרתי אותך"

"ספר!!!"

"טוב, אצל השכנה"

"מה?"

"הייתה לנו שכנה רומניה, אולי בגיל של אמא שלי ואולי קצת יותר, אבל גרה לבד, משהו כמו" עצרתי, חושב, "דומה לסטלה המגמרת, ההיא מ'אסקימו לימון', שדים גדולים, שפתיים של מוצצת, תמיד עם חלוק שהכל מציץ לה".

"רק שתדע שאני לא מוצצת!" הפסיקה אותי באמצע בקול נחרץ.

"מה??" לא הבנתי ברגע הראשון.

"אני לא מוצצת! ניסיתי פעם, לא מצא חן בעיניי והחלטתי! לא יודעת, אולי פעם, לאביר שלי על הסוס הלבן, אבל עד אז אני לא מוצצת, זה לא אישי אבל רציתי שתדע, ועכשיו תמשיך, דווקא מעניין הסיפור שלך".

"חזרתי מוקדם, חייל שזוף במדים, 16M מקוצר תלוי עליי ברישול אופייני ליחידה מובחרת, לא היה אף אחד בבית ושכחו להשאיר לי את המפתח בארון החשמל, ישבתי במדרגות וחיכיתי כשהיא יצאה, עומדת קומה מעליי והזמינה אותי לבוא לשתות משהו קר"

הרגשתי את טליה דוחפת את היד שלה מאחורי ישבנה, בינה לביני, ואוחזת בזין שלי שנעמד עוד יותר, משפשפת אותו בעדינות "תמשיך, אם זה מה שאני חושבת אז מתחיל להיות מעניין"

"בהתחלה סרבתי, אחר כך הסכמתי, הייתי באמת צמא, פעם ראשונה שהייתי אצלה לבד בתוך הבית. היא עשתה לנו שפריץ, מין משקה רומני של יין לבן וסודה, ישבנו ליד שולחן האוכל ושתינו, הדלת לחדר השינה הייתה פתוחה וראיתי תמונה גדולה תלויה מעל המיטה הזוגית שלה, אשה שופעת אברים שוכבת עירומה, היה נדמה לי שזאת היא כשהייתה צעירה אבל לא הייתי בטוח, עד שהיא ראתה אותי מסתכל ואישרה שזאת באמת היא, חבר טוב צייר אותה, וכאילו בלי משים קמה למזוג לי עוד כוס מהשפריץ הקר והחלוק שלה נפתח, נותנת לי לראות את חזיית התחרה השחורה שלא כיסתה הרבה משדיה הגדולים ותחתוני חוטיני מתחרה תואמת שהתחבאו בין קפלי השומן"

"מה? היא הייתה שמנה?" הפסיקה אותי בשאלה.

"תלוי את מי שואלים" צחקתי, "בואי נגיד שהיא הייתה מלאה, מלאה ועסיסית, ואני, הטירון עם נשים, הרגשתי את הזיין שלי נעמד ומנסה לפרוץ ממכנסיי, ניסיתי להסתיר אותו מתחת לשולחן אבל היא עמדה מעליי וראתה, 'אני רואה שאתה שמח לראות אותי' התכופפה, שדיה מונחות מתחת לאפי וליטפה את האוהל שצמח במכנסיי 'מה קרה? חברה שלך לא דואגת לך?' שאלה במבטא הרומני המתגלגל"

"רגע, חרמנת אותי" טליה עצרה אותי, שחררה את ידי האוחזות בה והתרוממה מעט, החזיקה את הזיין שלי שהפך בינתים גדול ונוקשה בידה, כיוונה אל בין שפתי הכוס שלה, משפשפת ובודקת שהוא בדיוק במקום הנכון והתיישבה עליי, מחדירה את הזיין לתוכה, הזיזה קצת את ישבנה, מסדרת את עצמה ושוב עטפה את עצמה בידי, מניחה אותן על שדיה "זהו, עכשיו תמשיך".

"סיפרתי לה שאין לי חברה" המשכתי לספר, "ראיתי מבט מוזר בעיניים שלה 'מסכן שלי, בטח בקבוקים שלך מלאים' כאילו נדהמה מהעובדה 'תן לי מטפלת בך' הפילה מעליה את החלוק וירדה על הברכים, פותחת את המכנסיים שלי ושולפת את הזיין מהתחתונים 'אני רואה יש לך זין גדול' אמרה לי, התכופפה וליקקה אותו מכל הצדדים, כאילו היה איזה ארטיק, ורק אחר כך הכניסה אותו לפיה, את כולו בבת אחת, והתחילה למצוץ"

עצרתי לרגע, מרים את אגני וטליה איתו, מנדנד אותה ודוחף את הזין עוד טיפה.

"תמשיך" זרזה אותי "ואל תחשוב שהסיפור יעזור לך, אני לא מוצצת!"

"עמד לי כמו טיל" התעלמתי מההערה שלה, "אף פעם לא עמד לי ככה, בערך כמו מה שאת מרגישה עכשיו" צחקתי, הרמתי אותה שוב באגני והמשכתי, "היא מצצה לי בתאווה, משחקת ביד אחת בשק האשכים שלי, מגלגלת בביצים התלויות 'בוא מותק' קמה והורידה את החזיה, נותנת דרור לשדיה הגדולים, 'בוא עם שכנה' הובילה אותי לעבר חדר השינה שלה 'תגיד לי חייל, כשהיתה לך חברה זיינת אותה?' השתיקה שלי וההסמקה שבלטה כל כך למרות העור השזוף הסגירו את סודי, לא הייתי צריך לענות לה, 'בוא מותק חייל, בוא אני אלמד אותך' היא נשכבה על המיטה והורידה את התחתונים 'תתפשט חיילצ'יק ובוא אליי' הושיטה לי את ידיה ופשקה את רגליה, נותנת לי לראות את היעד הלא מבוצר המתחבא בין שפע שער ערוותה"

שוב עצרתי בסיפור, מקפיץ את טליה על הזין המתוח שלי בכמה הנפות אגן טובות, "תסתובבי" אמרתי לה והיא הסתובבה בתנועה אקרובטית, בלי להוציא את הזיין מתוכה, והתיישבה כששדיה עומדים זקופים מול עיניי, מזמינים ומקבלים מציצה לפני שהמשכתי לספר,

"התפשטתי במהירות, אולי פחדתי שתתחרט, ונשכבתי בין רגליה, מנסה לצלוף ולא מצליח 'תרגע חיילצ'יק' אחזה בזין שלי והובילה אותו למקום הנכון 'הנה פה לתקוע' ואני תקעתי, הכי חזק שיכולתי, דוחף באגני ונועץ את הזין אל בין שפתי הכוס שלה, מטביע אותו בקלות במעמקי ביצת נרתיקה הרוגשת, תוקע עד הסוף ומתחיל לפמפם, במהירות, כאילו אני עושה עם מישהו תחרות והיא רק מזרזת אותי, קודם הזהירה אותי 'לא לגמור לי בפנים מותק, כשתרגיש גומר תברח מותק חייל' אחר כך היא צווחה בתאווה 'יותר מהר מותק, כן ככה מותק' צורחת בקול עד שפחדתי שמישהו יבוא לבדוק מה קרה, ואז היא גמרה, שוב בקול גדול, וקצת אחרי גם אני הרגשתי שזה בא, ברחתי ממנה, שולף את הזין המכוסה במיציה, עומד על הברכים מעליה, משפשף עוד שני שפשופים ביד והשפרצתי את כל המטען הרותח שנצבר בתוכי על שדיה ופרצופה".

"ולזה אתה קורא משעמם, מניאק, גמרתי כשסיפרת לי" הצהירה טליה "עכשיו בוא מותק" המשיכה, מחקה מבטא רומני כבד "בוא תזיין אותי מותק".

הפכתי את טליה על הגב, ככה כמו שהיא, שוב בלי לצאת מתוכה, שכבתי עליה וזיינתי אותה, מפמפם במהירות והיא דורשת יותר, גניחות ה"יותר מהר מותק" שלה התערבב עם ה"קחי" המהירים שלי, נשענתי על הידים, לא להכביד עליה, מעלה ומוריד את ישבני וטוחן אותה במהירות.

לא היינו צריכים הרבה, היא חיבקה אותי והצמידה אותי לגופה, עטפה אותי ברגליה ולחצה "בוא, עכשיו, אני באה, הנה, עכשיו, כן, בוא, בוא!" וגמרנו, ביחד, נפלתי עליה בכל כובד משקלי, שוכב מתנשף והיא מחבקת אותי ולא נותנת לי לרדת.

אותו לילה טליה ישנה אצלי, בבוקר הספקנו עוד סיבוב, זיון מיסיונרי פשוט ומהנה, כזה שעושה לך טוב לכל היום, מה יום?  שבוע.

לפני שלקחתי אותה הביתה היא נכנסה להתרחץ, נתתי לה מברשת שיניים חדשה וכשסימה היא שמה אותה בכוס ליד המברשת שלי "תשמור לי עליה, נראה לי שאני עוד אצטרך אותה" אחר כך היא נכנסה למקלחת, עמדתי והסתכלתי עליה, רציתי להתקרב ולגעת אבל היא עצרה אותי ב"לא!" תקיף, אחר כך הוציאה תחתונים מהתיק הקטן שלה, חוטיני קטנטן, מסבירה לי שבחורה הגונה לא הולכת בלי זוג תחתונים נוסף בתיק לכל מקרה שלא יהיה, באופן הכי טבעי היא פתחה את הארון ולבשה את אחת מחולצות הטריקו שלי במקום החולצה שקרעתי לה, "זהו, עכשיו תקח אותי הביתה!".

"אל תצלצל אליי, אני אצלצל אליך" טליה אמרה לי בדרך, "לא שהיה לי רע, חס וחלילה, להפך, אבל, אתה יודע, לפעמים אני צריכה את הקצב שלי".

לחלק  שני >>>>

6 מחשבות על “זריחה אל מול הרי מואב”

  1. קראתי את זה באתר ההוא וגם אז אהבתי בבקשה בבקשה תמשיך לפרסם את ההמשך

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)