ושוב עם שין-לינג

ושוב עם שין-לינג

……….לא יכולתי להסיר את עיני ממנה. היא נראתה כאילו אין לה גיל. לבושה בקפידה עם מחשוף שאינו מאפיין את בנות המקום. מחשוף שמדגיש את השדיים הכדורים שלה. שיערה השחור והחלק אסוף לאחור מבין זנב סוס נערי שנוגד את המראה המוקפד והעיסקי שלה. עיניה חודרות אל תוך גופי ומשייטות להן מעלה ומטה………….

. 

נכנסתי אל המשרד שלה בלב רועד. היא קיבלה את פני בחיוך השובה שלה. חשתי כיצד רגלי נמסות. היא הביטה בי במבטה החודר וחייכה.

"בוא גליאן, היכנס"

אחזה בידי והוליכה אותי אל מעבר לדלת הכניסה אל חדר ההמתנה. מאחורי השולחן גדול ורחב ישבה אישה צעירה מאוד ומאוד שמנה. מעולם לא ראיתי באוריינט אישה כל כך שמנה. פניה רחבות, זרועות עבות ושדיים גדולים כמו שלא רואים בדרך כלל במזרח. היא הביטה בי בחיוך ביישני. סוג של חיוך ילדותי שנגד את המראה הגדול והמעט מגושם שלה. 

"תכיר, זו המזכירה החדשה שלי, שמה לי-דונג. היא גרה הרבה שנים ביפאן"

התקרבתי את השולחן ולחצתי את ידה. הלחיצה המעודנת שלה לא יכלה להסתיר את העוצמה הגדולה שלה. חשתי מיד שיש לה כוח פיסי עצום למרות שהיא בקושי נגעה בכף ידי.

חלפנו על פני חדר ההמתנה ונכנסנו לחדר הגדול של שין-לינג.

"שב" אמרה והצביעה על הכסא הנוח שליד שולחן הדיונים רחב הידיים.

"אהבת את המזכירה החדשה שלי? היא היתה מתאבקת ביפאן וחזרה לא מכבר"

אמרה והחלה בדיון העיסקי מבלי לאפשר לי זמן לעכל את האינפורמציה שזה עתה מסרה לי.

הדיון, כמו תמיד אצל שין-לינג, לא נמשך יותר מדי זמן. היא הניחה את החוזה עם עיקרי הדברים הסבירה בזריזות ולא ממש ציפתה לוויכוח או דיון של ממש.

"אתה יכול לחתום" אמרה כשהחיוך המטריף שלה אינו מש מפניה

לא יכולתי להסיר את עיני ממנה. היא נראתה כאילו אין לה גיל. לבושה בקפידה עם מחשוף שאינו מאפיין את בנות המקום. מחשוף שמדגיש את השדיים הכדורים שלה. שיערה השחור והחלק אסוף לאחור מבין זנב סוס נערי שנוגד את המראה המוקפד והעיסקי שלה. עיניה חודרות אל תוך גופי ומשייטות להן מעלה ומטה.

"רגע, אני רוצה לחשוב" אמרתי בשקט

"טוב, תתפשט ושב שם" ענתה לי בשקט והצביעה על ספסל בצד החדר. ספסל מעץ שחור מצופה בלכה מבהיקה בסיגנון יפאני

היססתי.

שין-לינג לחצה על כפתור בצד השולחן.

המזכירה שלה נכנסה, בצעד קליל שנגד את חזותה הכבדה.

"תושיבי את גליאן על הספסל בבקשה" פנתה אליה באנגלית

"אין בעייה, שין-לינג" ענתה המזכירה בחיוך שלרגע לא מש מפניה

לפני שהספקתי לזוז, היא הניפה אותי בקלילות, כאילו אינני שוקל 80 ק"ג והרימה אותי בזרועותיה העבות אל הספסל.

"אתה רוצה להתפשט בעצמך או שאני אעשה את זה בשבילך?" שאלה בנימוס

לקח לי כמה שניות לענות

כמה שניות יותר מדי………………..

ושוב עם שין-לינג

נכנסתי אל המשרד שלה בלב רועד. היא קיבלה את פני בחיוך השובה שלה. חשתי כיצד רגלי נמסות. היא הביטה בי במבטה החודר וחייכה.

"בוא גליאן, היכנס"

אחזה בידי והוליכה אותי אל מעבר לדלת הכניסה אל חדר ההמתנה. מאחורי השולחן גדול ורחב ישבה אישה צעירה מאוד ומאוד שמנה. מעולם לא ראיתי באוריינט אישה כל כך שמנה. פניה רחבות, זרועות עבות ושדיים גדולים כמו שלא רואים בדרך כלל במזרח. היא הביטה בי בחיוך ביישני. סוג של חיוך ילדותי שנגד את המראה הגדול והמעט מגושם שלה.

"תכיר, זו המזכירה החדשה שלי, שמה לי-דונג. היא גרה הרבה שנים ביפאן"

התקרבתי את השולחן ולחצתי את ידה. הלחיצה המעודנת שלה לא יכלה להסתיר את העוצמה הגדולה שלה. חשתי מיד שיש לה כוח פיסי עצום למרות שהיא בקושי נגעה בכף ידי.

חלפנו על פני חדר ההמתנה ונכנסנו לחדר הגדול של שין-לינג.

"שב" אמרה והצביעה על הכסא הנוח שליד שולחן הדיונים רחב הידיים.

"אהבת את המזכירה החדשה שלי? היא היתה מתאבקת ביפאן וחזרה לא מכבר"

אמרה והחלה בדיון העיסקי מבלי לאפשר לי זמן לעכל את האינפורמציה שזה עתה מסרה לי.

הדיון, כמו תמיד אצל שין-לינג, לא נמשך יותר מדי זמן. היא הניחה את החוזה עם עיקרי הדברים הסבירה בזריזות ולא ממש ציפתה לויכוח או דיון של ממש.

"אתה יכול לחתום" אמרה כשהחיוך המטריף שלה אינו מש מפניה

לא יכולתי להסיר את עיני ממנה. היא נראתה כאילו אין לה גיל. לבושה בקפידה עם מחשוף שאינו מאפיין את בנות המקום. מחשוף שמדגיש את השדיים הכדורים שלה. שיערה השחור והחלק אסוף לאחור מבין זנב סוס נערי שנוגד את המראה המוקפד והעיסקי שלה. עיניה חודרות אל תוך גופי ומשייטות להן מעלה ומטה.

"רגע, אני רוצה לחשוב" אמרתי בשקט

"טוב, תתפשט ושב שם" ענתה לי בשקט והצביעה על ספסל בצד החדר. ספסל מעץ שחור מצופה בלכה מבהיקה בסיגנון יפאני

היססתי.

שין-לינג לחצה על כפתור בצד השולחן.

המזכירה שלה נכנסה, בצעד קליל שנגד את חזותה הכבדה.

"תושיבי את גליאן על הספסל בבקשה" פנתה אליה באנגלית

"אין בעייה, שין-לינג" ענתה המזכירה בחיוך שלרגע לא מש מפניה

לפני שהספקתי לזוז, היא הניפה אותי בקלילות, כאילו אינני שוקל 80 ק"ג והרימה אותי בזרועותיה העבות אל הספסל.

"אתה רוצה להתפשט בעצמך או שאני אעשה את זה בשבילך?" שאלה בנימוס

לקח לי כמה שניות לענות

כמה שניות יותר מדי………………..

תגובות ? (אין צורך להזדהות)