הכאב

"בדיוק מה שהייתי צריכה! תודה!" עיניה נוצצות בעליזות שובבית כשהתישבה. הפעם על ספת הטיפולים במקום על הכורסה. 

"אני כל כך שמחה שאהבת! בשלב זה של הטיפול התבקשה מתנה כזו. וסוד קטן … זו לא ממש מתנה.זה מעין תרגיל בית…"

"הו… אז אני מקווה שעשיתי מה שהייתי צריכה לעשות… לא נתת לי הוראות…"

"אני רואה בעינייך שלא הייתי צריכה לתת הוראות ועשית בדיוק מה שהיית צריכה לעשות. אהבה לעצמך. לגופך.לפנימיותך. את מתחילה בתיקון מה שקולקל. מחזירה לעצמך את הרגשות הנכונים. מוצאת את "כפתורי ההפעלה" לרגשות העמוקים שבתוכך ומשתחררת מהשדים שכלאו אותך"

"וואו… כל כך נכון…"

"ספרי לי קצת על ההתנסות האחרונה"

"עשיתי כמו שביקשת… פתחתי את המתנה רק במיטה, לאחר אמבטיה חמה…"

"יפה…"

"הופתעתי קצת…"

"מדוע?"

"זאת אומרת… ציפיתי למשהו שקשור, איך נאמר? למיניות. אבל זה היה "בול בפוני"…"

"אבל מצא חן בעיניך? בכל זאת, אנחנו עושות כאן תהליך מאד עמוק…"

"הו, כן! מאד!"

"בבקשה ספרי לי…"

"שכבתי עירומה"

"המממ…"

"בהתחלה ליקקתי ומצצתי אותו…" שני החלה להיות מודעת להשפעה שיש לדבריה על המאזינה הקשובה.

"האם חשבת שזה איבר מין זיכרי?"

"לא ממש .. לא חשבתי שזה באמת זיין"

"מה חשבת?" קולה של שירה הצטרד מעט

"לא ממש חשבתי על הגדרה. אולי עכשיו, כשאני חושבת על זה, אולי זו מעין הארכה שלי היד שלי. מעין חלק ממני ?"

"המממ … מעניין מאד… כלומר זה מין איבר שלך?"

"כן. כנראה. לא חשבתי על זיין…או על גבר. זה די מוזר לחשוב שזה זיין, לא?"

"מוזר באיזו צורה?" חזרה לקול של מטפלת, מכחכחת בגרונה.

"לחשוב שאני מחזיקה זיין אבל בלי גבר, כאילו? הרי זה יכול להיות זיין של חיה…"

"והמחשבה שזה זיין של חיה מוצאת חן בעינייך?"

"לא ממש אבל זה די… מגרה?"

"לכולנו יש מחשבות שונות. ההרגשה שהן חריגות, או משונות נקבעת על ידי מוסכמות חברתיות ואנחנו מחליטות אם להשתחרר מהן. או מתי"

"ומה את חושבת?"

"שהכל לגיטימי בדרך להנאה ולסיפוק העצמי"

"אהה… אני מאד אוהבת…"

"נחזור לסיטואציה בה את מוצצת את הויברטור. אגב, אהבת את הארנבון?"

"אוי, הוא כזה חמוד! ושובב!"

"שובב?"

"בהחלט! הוא שיחק בי.,. מתוק …"

כלומר?"

הראיתי לו את הדרך והחדרתי פנימה לתוכי, מצאתי לאחר חיפוש קצר את המקום הנכון והמדויק שעושה לי את זה, ואז גם האזניים שלו התמקמו בדיוק מול הדגדגן, מרטטות, מטריפות אותי… זה היה נפלא!"

"מצוין יקירה, מצוין… את בודאי שמה לב שכשאת מספרת לי אני עצמי מתגרה. למילים יש כח ועוצמה. לפעמים מספיק שאנחנו מתארים לעצמנו את האקט, את פרטי הפעולה עצמה, כדי להזדהות עימו, להבין ולהגיב בגופנו, גם אם אלו תגובות שאינן רצוניות. לגוף יש חוקים משלו"

"באמת? אני עושה לך את זה?"

"בוודאי. יש בך כוח. אהבתך את עצמך מקרינה מיניות משלך. כל אחת מאיתנו בדרכה שלה אבל זו בדיוק הדרך וזו האינדיקציה שהדרך נכונה"

"תודה…"

"הבה נעבור שלב ונתקדם"

"הווו… בכיף…"

"לגיטימי שתצפי להנאה נוספת. אבל כדי להרגיש הנאה וסיפוק אנחנו צריכים לסגת. להרפות.להרגיש משהו אחר כדי שנוכל להשוות רגשות. מה לדעתך הרגש ההפוך להנאה גופנית כל כך עוצמתית? מה יעצים את רגע הסיפוק?"

"אולי…לא… אולי כאב?"

"בהחלט! כאב נשלט , פיסי, גופני שנגרם לנו מעצים את הסיפוק ומגביר את ההנאה. אבל בעוד שההנאה, האורגזמה, היא רק שלנו, פרטית לגמרי ואפילו מי שגרם אותה לא יכולה להרגיש אותה בגופו, הכאב הפוך: הוא חייב להיגרם מבחוץ. מישהו אחר צריך לשלוט בו"

"אני חושבת שאני מבינה…"

"כפי שאינני יכולה לדגדג את עצמי ולגרום לעצמי לצחוק כך איני יכולה ליהנות מכאב שאגרום לעצמי. רק לכאוב…להרגיש את עצם הכאב"

"כן…"

"בואי נעשה ניסוי. לטפי את עצמך. לא חשוב היכן. את השד המתוק…את הישבן…"

"דרך הבגד?"

"אם את רוצה… את יכולה גם תחתיו או להסירו "

בחיוך מבויש נפרמים כפתורי החולצה וכפתור המכנסיים שעדיין לא הוסרו …

"יפה. עכשיו צבטי את הפטמה…" מצטרדת ולוחשת … שני לא היתה זקוקה לחזיה כדי לתמוך בשדיים הקטנים שאפילו לא יצרו מגע תחתם ולא נחו על גופה… רק ניצבו בדיוק ובגאווה. מחכים שנים להכרה ביופיים…

"איי…"

 "עוד. מישכי חזק"

"סתם כואב לי…ככה?"

"כן.ככה…"

"סתם…לא כיף"

"בדיוק. עכשיו" מתקרבת למרחק נגיעה, פנים נוגעות כמעט בפנים, ידה עוטפת בקלות את השד הקטן, מעגלת סביבו "עכשיו אני אעשה אותו הדבר" אוחזת את הפטמה בשתי אצבעות, בלי לצבוט, ומושכת "איך עכשיו?"

"ההההא… כואב … הההה… אבל כואב טוב… "

"א-הא. מרגישה את הכאב שם למטה בכוס? מרגישה איך במסע מלמעלה לשם הכאב הופך לגירוי? הנה, תרגישי" מושיטה אצבע לשם, בין רגליה של שני המתפשקות בהיסוס, הישר לכוס, נרטבת בו ומביאה לשני, לשפתיה

"אני רטובה לגמרי, שירה!" בפליאה

"המממ… הגירוי שיצר כאב המגע בפטמה זרם לשם והפעיל מנגנון שאינו בשליטתך"

"זה מעניין… לדעת שיש לנו כח כזה…"

"רוצה לנסות?"

"אני? איתך? להכאיב לך?"

"כן. את צריכה לחוות את הכאב משני צדדיו. לכאוב.  ולהכאיב. כדי להבין את צריכה לדעת מה כוחך.כיצד את יכולה להפעיל מישהי אחרת"

"אבל כל הזמן אנחנו מתעסקות בעצמנו ואני עדיין כואבת, נפשית, את האונס.את הגבר ההוא שגרם לזה…"

"מדויק. האם זה מפריע לך?"

"לא ממש.תראי…אני לא חושבת שאני לסבית…"

"לא מדובר בזה. מדובר בעניין שונה. האמצעי הטוב ביותר להבין את עצמך, לאהוב את גופך, הוא גוף דומה. גוף נשי. הצרכים של שתינו די דומים.אפילו זהים. התגובות באות מתוכנו. העונג הוא שלנו. גבר לא יכול להבין אשה כמו חברתה. הוא יכול להיות עדין, מתחשב, לרצות באהבה- עוד נגיע לזה- אבל הוא לא אשה. ולעולם לא יהיה…"

"אני מבינה…"

"הוא לא מסוגל להבין את החדירה למרכז גופו. את הרכות בגופה של אשה. את הצורך בעדינות משולבת ברגשות אחרים. לפעמים בגסות.בכוח. אבל תמיד יש את המקום שהוא לא מסוגל להיכנס אליו."

"אז בואי אלי" שירה פורמת את כפתורי חולצתה, לבנה תמיד.מכופתרת תמיד ברשמיות מהודקת סביב שדיה המלאים כל כך. חזיה שחורה עוטפת בקפדנות. חזיה עניינית כזו.ממש לא סקסית בפני עצמה, אבל החיבוק שהיא מעניקה לשדיים הרכים משנה הכל… ניכר בה שהיא מרוגשת. ההתעגלות המתפרצת ומתנשמת מסגירה…

שני פוקחת עיניים ענקיות, בלי משים ממששת את שדיה שלה, מנסה להסתיר?

"אל תתחבאי, שני… תני לי לראות… הנה ראי אותי" והסירה את גביעי החזיה לאט, משחררת שדיים מושלמים, גדולים ורכים, מעוטרים בפטמות חומות גדולות.משפשפת את הפטמות שהיו לחוצות לתוך עצמן ומתחילות להיענות, להזדקר ולהשתחרר…

"וואו וואו… איזה יופי… אני רוצה… רוצה לגעת…"

"קחי…" חופנת שד אחד בשתי ידיה, מגישה לשני שמתקרבת, סוגרת את שפתיה סביב הפטמה, כמו תינוקת…

שירה מלטפת את ראשה בעדינות ומתהדקת בחיבוק לוחצת אליה את הראש הנלהב.

"עכשיו תמשכי"

שני נושכת בעדינות ומושכת בהיסוס

"לא לא השיניים. רק שפתיים… סגרי חזק… כהההן … בדיוק…עכשיו מישכי! אל תחששי. משכי את הפטמה ואת השד כולו" השד שעדיין נתון בידיה נמשך אחרי פטמתו "הו… זה טוב… שחררי!" והשד חוזר ומונח על חזה, נופל מעט, מתעגל ופטמתו סמוקה…

"שוב! תמצצי! תמשכיייי! בכוח! תכניסי לי אצבע עכשיו!"

בלי להשפיל מבט ידה מטיילת מטה על הבטן הרכה, השופעת בלי שתיפול, קפליה המעטים הדוקים… מתעגלת סביב שפתי הכוס ואצבע חודרת ביניהן "וואו! איך שאת רטובה!" שירה לוחצת את עצמה אל האצבע "עוד אחת! כן.ככה! ועכשיו תביאי את האצבעות, העבירי ביניהן את הפטמה הזו… תריחי את הריח שלי… תלקקי… טעים …"

"אני אני…אני אוהבת את הריח…את הטעם שלך…" 

"הביאי את הפטמה שלי לפי… "

"ככה?" שני מרימה את השד את פיה של שירה, שמושכת-נושכת-מוצצת את פטמתה שלה… וכל השד מתרומם ונמשך בעקבותיה כשהשני מתעסה בחוזקה בידה השניה, ושני מביטה מעלה מחפשת את העיניים הכחולות שהצטמצמו לחריצים קטנים…

"אני רוצה ללקק אותך, שירה"

"לזה חיכיתי, מתוקה…" ודוחפת מטה את שני בעדינות אסרטיבית שאינה משאירה מקום לספק

שני המומה מהריח.משפע הבשרים הזה.מהחום.מהרכות.מהכוס הגדול,עטור השפתיים הבשרניות, מהשפתיים הפנימיות שמעטרות את הדגדגן שמוגש ללשונה המתפתלת סביבו בתאווה

כשראשה נתון בין ירכיה של שירה והיא עסוקה בזלילת המטעמים היא אינה מסוגלת לשמוע את אנחותיה…

שירה נשענת לאחור, שדיה מתרווחים על גופה, נרעדת במאמץ לנווט את שני לתוכה "תכניסי לי תכניסי לי!" ודוחפת לידה ויברטור שצץ משום מקום "תכניסי את המתוק הזה לכוס שלי, מתוקהההה…"

פניה של שני רטובות לגמרי, לא ברור אם רוק או נוזלי גופה של שירה, או זיעתן של שתיהן והיא מלקקת ומחדירה עוד ועוד עד ששירה מרטטת בסיפוק נפלא…

"אח…הכאב המתוק… את גורמת לי לאבד שליטה…"

 

"אני רוצה גם… לאבד שליטה"

"אהמממ… אכן קו מנחה אצלך הוא השליטה העצמית וההסתגרות בתוך הבועה שמאפשרת לך לא להכניס אף אחד פנימה…"

"אני רוצה לפוצץ את הבועה הזו."

"ואני כאן בשבילך"

 

אני רוצה את הכאב שהרגשת. אני רוצה גם לגמור כמוך"

"מה שיפה אצלנו, הנשים, בניגוד לגברים, הוא שאנחנו יכולות לגמור עוד ועוד. אם אנחנו רוצות…"

"אני רוצה להרגיש. כזה. כאב מתוק"

"בואי אלי"

שני מתקרבת, למרחק נגיעה. שירה עדיין יושבת, חובקת את מותניה  ומקרבת אותה אליה, מושכת את פניה לנשיקה רטובה, מוצצנית,פולשנית שמשאירה את שני חסרת אויר לרגע- 

"הריח… הפנים שלך עדיין מוצפות בריח שלי… אני אוהבת את הריח של הכוס שלי…"

שני מזחילה לשון חמה בין השפתיים המלאות, מגששת אחר הלשון בתאווה, מעוררת שוב את שנרגע לרגע. ידה של שירה מתלטפת על ישבנה של שני, עוברת מחליקה אל מותניה ואל בטנה ומטפסת אל השד הקטן, מכסה אותו בכף ידה. אפילו לא חופנת… רק מכסה, פטמה תופחת… וצובטת. כואב… שני מתכווצת אך אינה מרפה את נשיקתה .רק אנחה חנוקה נשמעת… שירה מושכת את הפטמה… מותחת את העור הרגיש ומשתהה

"אההה…איייי…." מצליח להתמלט בין שתי הלשונות ונשימה מופסקת בכאב

ידה השניה מטיילת מטה, מלטפת בעדינות את פנים הירך הרזה בעוד אצבעותיה מגלגלות את הפטמות- ואז אוחזת בחוזקה את הירך, ומלמטה, את פלח הישבן המרטט בהתרגשות, אצבעותיה החזקות חובקות את שריר הישבן, הזרת מרפרפת האזור הרקטום-

"איי…לא שם… "

"מדוע? זה חלק ממך. הפיקי ממנו הנאה…" בלי להפסיק.נגיעות קטנות, מרחפות, בניגוד לאחיזת פלח הישבן החזקה.כמעט חזקה מדי.

"את כל כך קטנה…אני יכולה לתפוס כל כך הרבה ממך ביד אחת…" ואצבעותיה עוברות אחת אחרי השניה בחריץ, אחת אחרי השניה אל שפתי הכוס- ולרגע איננה מפסיקה את עיסוי הפטמות המגורות עד קצה.

שני לוחצת נחוזקה את גופה אל כף היד שתחתיה "כן… הכניסי… כן… זייני אותי… תעטפי אותי בשדיים הענקיים שלך… תני לי לטמון את עצמי ביניהם…כן…עמוק…עמוק…את כל היד שלך…"

שירה חובקת את הגוף הנערי לתוכה, את פניה לבין שדיה, חונקת אותה ברכות החמה הזו ומחדירה אצבע אחר אצבע לתוך הכוס החם, הרטוב המתפתל בידה, אגודלה מחפש ומוצא את הדגדגן המבקש מגע ומלטף… מרפרף… מפרפר…

כמו פרפר שבוקע מהגולם כך שני הופכת לחתולה סקסית, מגופה הגבעולי פורח הכוס כפרח סחלבי בעונג שמשתלט על איבריה, מועצם פי כמה בכאב שעדיין מלפף את פטמותיה, בזכרון האחיזה בישבנה המהודק עדיין, כאילו באמת לא עזבה את גיל 16 לפני כמה שנים…

"הוווו…. חזק… תפסי לי את התחת,,, תכנסי אלי, לכוס הבוער שלי… אני גומררררת עליך, שירה שלי…אני שלך, שלך…" היא נוהמת לתוך שדיה של שירה, מטלטלת את ראשה ואותם עימה … וגומרת וגומרת וגומרת …

 

"בפגישה הבאה נחקור רגשות שלא ביקרנו. אזורים שמורים להרפתקאות מיוחדות. התקדמנו המון!"

"אני כל כך שמחה שאת אומרת את זה… את גורמת לי סיפוק אדיר. אני מרגישה כל כך טוב איתך… עד הפגישה הבאה!"