ישבן בחוטיני

הטיטנים ואפרודיטה – חלק ט' – אפיזודות

סיפור מאת קוסמופוליטנית

לתחילת הסיפור

אפיזודה ראשונה – שלחתי לו מיקום. אנחנו בחוף פלמחים. מתכופפת לחלון דלתו שואלת "מעוניין? 200 מציצה ו-200 זיון. 300 בלי קונדום". "תכנסי". ג' משעין לאחור את מושב הנהג. שולף 200 ₪ ונותן לי. אני טומנת את השטר בחזייתי. מפשילה את האימונית שהוא לובש וטומנת את ראשי בריח מפשעתו השעירה. ריח של זיקנה מעורבת באפטר שייב. אברו קטן ומכווץ. מגדילה בהדרגה את אברו בפי. ג' אוחז בראשי ושוגל את פי. תוקע למעמקי הגרון שלי. הוא שילם, הפה שלי עכשיו שלו. אני משתחררת ואומרת לו "תדע שאני לא בולעת" וממשיכה למצוץ במיומנות שכל כך מוכרת לו. ג' מפסיק אותי. "קחי עוד 300, בלי קונדום", דוחף לידי את השטרות. אני מפשילה את החצאית, מימילא אינני לובשת תחתונים כבר כשלש שנים. עולה בסירבול על גופו, מפנה גבי אליו, נאחזת בהגה ומתחילה לשגול אותו בקצב מהיר ומעשי. פנס מאיר ישר אל תוך עיני. כריזה של רכב משטרה עם אור מהבהב. אני מתלבשת ויוצאת מהרכב. תשאול קצר. השוטר אינו מאמין לי שאיני זונה, במיוחד כאשר שטרות הכסף נופלים מחזייתי בזמן היציאה מהרכב. השוטר אינו מוכן לשמוע הסברים. תעלי הוא אומר. לא עזרו כל ההסברים. עליתי. "ניפגש בתחנה" ג' אומר". בדרך לתחנה השוטר, כבן 40 ונראה שחוק, רומז לי שמציצה טובה תשחרר אותי. אינני נרמזת. הוא אומר בבוטות "מה זה משנה לך עוד מציצה או פחות מציצה". דקות ארוכות מנסה לשכנע אותי. אני שותקת ובסוף אומרת לו "תשמע, הכל מוקלט. את השם שלך אני כבר יודעת. אם אני אמצוץ לך אתה עלול להישאר בלי זין ואני אשאר עם זין שאין לי מה לעשות איתו". הכרחתי אותו להביא אותי לתחנה. ג' חיכה לי בתחנה. הכניסו אותי לחדר קטן. נכנס קצין תורן וביקש לברר אם איימתי באלימות על השוטר. הוצאתי את עותק "הידועים בציבור" שלנו. הקצין קרא בעיון, הביט בי. "טוב, לא היה כלום. לא נרשם כלום. את משוחררת. משטרת ישראל מתנצלת על ההפרעה". בדרך החוצה ראיתי את השוטר עם מבט מבוהל על פניו. ניגשתי אליו מספיק קרוב כדי שיריח את הבושם שלי, העברתי אצבע על שפתיו, עם שרידי ריח האיבר האלוהי שלי ואמרתי לו. "שששש, אל תדאג. לא הקלטתי אותך, עכשיו תחזור לאישתך ואני מרשה לך לפנטז על גוף בת ה- 19 שלי".

אפיזודה שנייה – ג' ואני יושבים במסעדה. המלצרית, כבת גילי מתנחמדת ושואלת "סבאל'ה, מה בשביל הנכדה?" אני מפילה, כבדרך אגב, את סלסלת הלחם וכשהיא מתכופפת להרים, מבטה פוגש את ידו החופנת את ערוותי ואת ידי המונחת על אברו. היא מתרוממת בבהלה, סמוקה. "הוא לא סבאל'ה, אין לו ילדים ואני לא נכדה שלו". המלצרית בורחת בבהלה. בשארית הערב הגיש לנו מלצר זעוף פנים. בדרך החוצה לחשתי למלצרית "כדאי לך לנסות זקנים, יותר מעניין מצעירים, תאמיני לי ניסיתי הכל" ויצאתי בריצה קלה משיגה את ג' ומשלבת את זרועי בזרועו.

אפיזודה שלישית – ערב ראש השנה. ג' כבכל שנה, מוזמן לארוחת חג אצל אחייניו. אחיו הגדול נפטר, אבל ילדיו מקפידים להזמין את ג' כל חג ובאירועים משפחתיים. ירושה הממתינה במערכה הראשונה, תפתח במערכה השלישית…

אני מגיעה עם ג'. ידענו שזו פרובוקציה אל מול אחייניו, נשותיהם, הורי נשותיהם, הגיסים והגיסות והילדים. אנחנו נכנסים. עשרים וחמישה אנשים בחצר. דממה מושלמת "ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה…הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש". שני אחייניו נחפזים אלינו. חסרי מילים. מתבוננים בי, לבושה בשמלה ארוכה נטולת כתפיות בסגנון הוליוודי, מזכירה קצת את ריטה היוורת'. ג', הם לוחשים בלחישה רמה "בבקשה בו נדבר בפנים". אנחנו נכנסים אחריהם לחדר העבודה. "אפשר לדבר איתך לבד?" הם שואלים. "ג' מסביר להם שאנחנו ביחד, אז לא נאה לדבר מאחורי גבי. "אבל היא יכולה להיות הבת שלך". "נכדה שלו" אני מתקנת אותם. טינתם אלי גוברת, מתלוננים כיצד ומה יאמרו לילדיהם. "תאמרו שג' מצא זוגיות חדשה אחרי 15 שנות אלמנות", אני מציעה. הם מבקשים שנישאר בחדר. מבקשים לברר מה לעשות. אני מביטה בעיני ג', הוא קורא אותי ללא מילים. "בסדר, נחכה כאן" עונה. הם יוצאים ואני מיד מסתובבת אל השולחן, נשענת לפנים ומרימה את שמלתי. מציגה בפניו את ישבני הקטן המושלם. יודעת היטב את האפקט הזה עליו. ג' שולף את אברו. עם יד לאחור אני מעמידה לו והוא מכניס את אברו האהוב לאברי האלוהי. הפעם מזיין אותי, זו המילה. מהר וקשוח ואני, כהרגלי, זקוקה לשתי דקות וכמה סיבובים על הדגדגן כדי להודיע לו בלחישה שגמרתי. ג' ממשיך בקדחתנות, עמוק, כרסו צמודה לישבני ואני לוחשת לו "תרגיע, אתה לא חייב לגמור עכשיו". ג' עונה לי "אני חייב" וממשיך לבעול אותי בעמידה, מתנשף, אגני נחבט בשולחן, ברור לי שמחר יהיה לי כתם כחול בשיפולי הבטן ואני נעתרת וגומרת יחד איתו. בהעדר תחתונים, הזרע זולג על פנים ירכי. אני מוצאת טישיו, מנגבת ומשאירה על השולחן. אחייניו חוזרים. שנינו עומדים מולם נינוחים, מתעלמים מהריח הברור של זיון, תערובת זיעה, נוזל ברטוליני וזרע, שעומד בחדר. הם מתפתלים ארוכות ובסוף אומרים שלא יכולים לארח את שנינו. מפצירים בג' להישאר ומתנצלים עמוקות בפני. ג' מרגיע אותם ומסביר שהנחנו שזו תהיה התגובה ואולי בעתיד יתרגלו לרעיון. בדרך החוצה, היצר הרע, של מרדנית בת 19 גובר עלי ומאחורי גבו של ג', אני לוחשת לאחד האחים "תשמור את הטישיו. יש אחד עם ריח של הדוד שלך ואחד עם הריח שלי".

אפיזודה רביעית – אחרי שבועיים מתקשר אלי אחד הדודנים ומתנצל שוב, מנסה להבין את אופי הקשר ביננו. אני מזהה לאן חותר ומערפלת את תשובותי, מניחה שהכל מוקלט. מקפידה לדבר רק על הקשר לאחר יום הולדתי ה-18. בהדרגה אני מקלפת את חרמנותו. הוא מספר ששמר את הטישיו. הסברתי לו שאני לא זונה ולא מקבלת כסף ושוכבת רק עם מי שאני רוצה. סיכמנו שמותר לו לאונן ולפנטז עלי.

אפיזודה חמישית – ג' ואני בחוף הנודיסטים ליד געש. גברים צעירים, גולשי גלים, מהממים, חולפים על פנינו. אנחנו דנים בנחת בגופם, בעודי משחקת, בהיסח הדעת, בשערות חזהו. ממרחק אני רואה אותם מדברים. אחד מהם ניתק מהחבורה וצועד אלינו. בהתרסה אני מפסקת את רגלי חושפת איבר מגולח. הבחור, אל צעיר, משתדל במאמץ עליון להתבונן בי מקו החזה ומעלה. שואל בגמגום, אם אני רוצה להצטרף אליהם. אני משנה נושא משוחחת איתו קלות, מחליפים שמות, האווירה משתחררת מעט והוא שואל, "ככה זה במשפחה שלכם?" "מה הכוונה במשפחה שלכם?" אני עונה. "הורים מתנהגים בחופשיות כזו עם הילדים והנכדים?" שאל והפגין את מבוכתו. ג' מתנער מאדישותו, מניח את ידו על ירכי. גבוה מאוד על ירכי. אגודלו, בצד הפנימי של הירך, אנכי, מילימטרים מערוותי המגולחת, ואני, מרגישה את פיטמותי מזדקרות עד כאב. מתחילה להריח את עצמי, בתנועה מתפנקת אלכסונית, מפנה את רגלי ואגני כלפי ג', מסמנת עם גופי, אישור למגעו, בעוד מבטי פוגש את מבטו של הגולש. "אני לא אבא שלה ולא סבא שלה. אנחנו "ידועים בציבור" ומה שאתה עושה זה לא מנומס". הגולש הצעיר מסמיק במבוכה קשה. "זה בסדר" אני אומרת לו, "אנחנו רגילים למבטים". שוב, המרדנית בת ה-19 שבי זוקפת ראש. "תדע לך שהיום אחר הצהריים כאשר נזדיין אני אפנטז עליך". הבנתי שהגזמתי. התנצלתי בפניו ואמרתי שהוא חמוד ואולי אשאיר את מספר הטלפון שלי על חול הים הלח. כשקמנו ללכת ג' אמר "את רוצה להשאיר את מספר הטלפון שלך? את צריכה להיפגש גם עם צעירים". הבטתי בעיניו "אני אחליט מה אני צריכה ומתי".

אפיזודה שישית – במעלית נצמד אלי גבר מזדקן, מתחכך בצד גופי וידו חופנת את ישבני, לוחש באוזני "אז מה, את אוהבת זקנים? כמה תקחי ממני?" אני מביטה בעיניו, מרחיקה את ידו לאט ובעדינות ואומרת "תקשיב טוב. אני אקח את צילומי מצלמת האבטחה מהלובי ומהמעלית. עותק אחד אעביר עם תלונה למשטרה ועותק אחד לאשתך. אני אקח ממך את הכבוד שלך, את אשתך, ואשאיר לך את הבושה ואת הבדידות". לרגע חשבתי שיקבל התקף לב. הוספתי "אני בחורה טובה, מבית טוב ומכבדת מבוגרים, אז אם תבקש סליחה אוותר הפעם ואפילו מרשה לך לאונן ולפנטז על האיבר האלוהי המגולח שלי". הוא הביט בי בהלם, מלמל את סליחתו ועף מהמעלית. סיפרתי לג'. הוא הביט בי בחומרה ואמר, "את אכזרית. לא לימדתי אותך להיות אכזרית. הגבת נכון, אבל כשאמרת לו שיכול לפנטז על האיבר האלוהי המגולח שלך, נתת לאכזריות לצאת ממך". "אתה צודק, נסחפתי. עכשיו אני צריכה שאיבר אהוב ילמד את האיבר האלוהי שלי את מידת הרחמים". לא, לא היו רחמים במשגל שג' שגל אותי על השטיח, גופו הכבד עולה ויורד עלי אני מבחינה שהוא מתקשה אבל מתמיד ואברי עוטף באהבה גדולה את אברו ואני מהמהמת לעצמי את הלחן של "סליחות" ומילות השיר צפות מאחורי שמורות עיני הסגורות, "אם היו עינויים – הם הפליגו אליך, מפרשי הלבן אל האופל שלך, תנני ללכת תנני ללכת, לכרוע על חוף הסליחה". מהמהמת את הלחן וגומרת בהתערסלות נינוחה ושלווה, בגלים איטיים עוד ועוד, ממתינה בסבלנות, גל אחרי גל, בחוף הסליחה של אברו האהוב.

תגובות ? (אין צורך להזדהות)