לסבית חזקה

החטא ועונשו : שחצנות – קרב ראשון

למען הסר ספק:

עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

*********************************************************************

שחצנית, זה מה שאני, חשבתי שאין עלי ובגלל זה אני שוכבת עכשיו על הקרקע, דן שוכב עלי ומרתק אותי לרצפה, אני מנסה להשתחרר, מנסה עוד תרגיל, אבל לשווא, מנסה שוב, תרגיל אחר, ויודעת שאם לא אצליח להשתחרר במהירות האוויר יגמר לי ואאלץ להכנע ו…

***

קוראים לי דקלה, אני רווקה בת 27 ושלושה חודשים, דוגמנית מצליחה ואני בטוחה שראיתם אותי בכמה פרסומות, בעיקר לביגוד ספורט, מכוני חיטוב וכושר ולמזון בריאות אבל לא רק, יש לי חגורה שחורה דאן3 בקראטה ואני סנסאי, מדריכת קראטה למבוגרים במכון מוכר.

הכל התחיל כשבפעם הראשונה הדרכתי קבוצת בוגרים מעורבת, גברים ונשים, כולם מתחילים, לרובם חגורה לבנה ולמעטים חגורה צהובה שקיבלו לא מזמן, רציתי לדרבן אותם, לעודד אותם להשקיע יותר ובסוף השעור, ברגע של שטות, הודעתי להם ש…"מי שיצליח לנצח אותי בקרב אני אתן לו מה שהוא רוצה!".

כשאמרתי את זה לא בדיוק חשבתי מה אני אומרת, התכוונתי יותר במובן המטפורי, מין יעד שידרבן אותם להשגים, אבל השאלות שעלו מייד העמידו אותי במקומי: "כל מה שהוא ירצה?" חקר גברבר אחד והדגיש במיוחד את הכל.

"הכל, כל מה שאני יכולה לתת" עניתי.

"גם…אהה" שאלה דווקא אשה אחת מהקבוצה שאחר כך הבנתי שהיא לסבית ותנועת היד הגסה שלה לא השאירה ספק למה היא מתכוונת.

לרגע שתקתי, היססתי, על הכיוון הזה בכלל לא חשבתי כשזרקתי את אותה הצהרה לאוויר, אבל אז גיחכתי לעצמי, מי יכול עלי? יש לי חגורה שחורה, אני דאן3 והם בכלל מתחילים, טירונים חסרי כל נסיון וידע, "הכל, גם" חייכתי אליה וחזרתי על אותה תנועה גסה שלה, בטוחה בעצמי,

"זה נכון גם לגברים?" התערב שוב אותו גברבר והפעם עם חיוך זימתי על שפתיו.

"כולם, אצלי אין הפליה, גברים ונשים" הודעתי חגיגית, בטוחה בעצמי.

כבר בשעור הבא הם ניסו אותי, פתאום היו לי הרבה מתנדבים כשרציתי להדגים אבל זה לא כוחות וכולם חזרו למקומם מובסים עם הזנב מקופל בין הרגליים, וככה זה המשיך משעור לשעור, הם מנסים ונכשלים אבל מה אני אגיד לכם? השיטה הוכיחה את עצמה, הפרס הנכסף המריץ אותם והם השתדלו והשתפרו אבל לא מספיק כדי לאיים עלי.

דן הצטרף לקבוצה כחודשיים אחרי אותה הצהרה שלי. גבוה, עם גוף שרירי וחזק, לא שמן אבל היה משהו מגושם בתנועות שלו ויותר מזה חסר קואורדינציה, ככה לפחות זה נראה לי.

מהר מאד הוא הפך למתורגל המועדף עלי, היה משהו במגושמות שלו שעזר לי להדגים ואני מוכרחה להודות שהיה גם משהו אישי-אגואיסטי, להפיל גבר כמוהו פעם אחר פעם למזרון עשה לי את זה, מין קטרזיס כזה לדעת שהנה אני האשה מפילה גבר גדול וחזק.

 

קרב ראשון

באחד השעורים שוב קראתי לו כדי להדגים תרגיל חדש שלימדתי אותם, התחמקות מאדם שתופס אותך מאחור. הוא לא היה הראשון, לפניו הדגמתי את התרגיל על אחת הנשים אבל זה היה קל מדי והיה לי חשוב להדגיש שזה לא בגלל שהיא אשה חלשה.

קדנו והתחלנו. דן תפוס אותי מאחור, חיבק חזק ו…התרגיל לא הצליח, לא השתחררתי, במקום זה שנינו התגלגלנו על המזרון, הוא מחבק בידיו ורגליו ואני מנסה להשתחרר, מנסה עוד תרגיל, אבל לשווא, מנסה שוב, תרגיל אחר, והוא רק מגביר את אחיזתו ומתחיל ללחוץ ו…"אני יכול לנצח אותך סנסאי, אבל אני לא רוצה לבייש אותך" הוא קרב את ראשו לראשי ולחש לי באוזן ושחרר מעט, מספיק כדי שאוכל להשתחרר ולקום, להתחיל מחדש והפעם לעשות בדיוק את התרגיל שרציתי ולנצח.

למרות שניצחתי האגו שלי נפגע, הלחישה שלו "אני יכול לנצח אותך אבל אני לא רוצה לבייש אותך" רעמה לי בראש ובעיקר פגעה לי באגו, מי הוא הטרונצ'ו הזה שינצח אותי?.

לשמחתי זה היה כבר סוף השעור, קדנו את הקידות המסורתיות והתלמידים התחילו להתפזר, "חכה! אני רוצה לדבר איתך" סיננתי לעבר דן כשהוא עבר לידי והוא עצר וחייך.

כולם יצאו. ניגשתי וסגרתי את הדלת. "אתה באמת חושב שהייתה מצליח לנצח אותי" נעמדתי מולו ושאלתי.

"במקרה הזה כן, סנסאי" הוא השפיל עיניים אבל חייך חיוך מתגרה.

"היית מת, לא הייתה מנצח!" הודעתי לו חגיגית.

"אם את אומרת, סנסאי" הוא שוב חייך והיה משהו שחימם אותי עוד יותר בנימה שבה הוא אמר את זה.

"אני בטוחה! רוצֶה שאוכיח לךָ?".

"ומה ייצא לי מזה?" הוא זרק לעברי וחייך.

"הפרס שהבטחתי, אם תנצח כמובן, וזה לא יקרה," גיחכתי, "אני אתן לך מה שתרצה".

"את מבינה מה אני ארצה, אני גבר!" הוא חפן את מבושיו בתנועה גסה ואפילו דרך מכנסי הקראטה הרחבים ראיתי שעומד לו ויותר מזה שאין לו מה להתבייש במה שעומד שם.

"אני מבינה, למרות שזה לא יקרה" עניתי באותו קול שחצני, "אבל מילה שלי זאת מילה!" האגו הפגוע שלי השתלט עלי וכאילו ענה במקומי, "אם תנצח אני אתן לך לעשות לי כל מה שתרצה".

"אז אני מוכן" הוא שוב חייך, "קרב לחיים ולמוות, עד שמישהו נכנע?" הוא ספק שאל וספק הציע.

ההבדל בין קרב לחיים ולמוות וקרב תחרותי הוא שאין נקודות, אפילו איפון לא מביא לנצחון, צריך להכניע, שהמתחרה שלך יודיע שהוא נכנע, שיכריז על זה או יאותת עם היד או שניהם. זה לא קרב המוכר על ידי ההתאחדות, חוטפים שם מכות כואבות, אבל זה התאים לי, ככה לפחות חשבתי, לא רק שאני הולכת לנצח אני גם אכאיב לו, לחוצפן, אתן לאגו שלי לפרוק את כעסו.

"לחיים ולמוות" אישרתי, "בלי ניקוד, עד שמישהו נכנע אבל גם בלי מכות בנקודות מסוכנות ורגישות מדי בגוף, בלי נשיכות ובלי משיכות בשיער" הרגשתי שאני עדיין חייבת להיות פה המבוגר האחראי, למרות שהוא נראה מבוגר מעט ממני, וחזרתי על הכללים מה אסור.

התייצבנו אחד מול השני, קדנו את הקידה המסורתית שלפני קרב וחיכיתי, חיכיתי שהוא יעשה את הצעד הראשון ואכן הוא עשה, התקפה פשוטה שלא הייתה לי בעיה לחסום ועוד להוסיף בעיטה שפגעה לו בשוק.

לרגע עמדנו האחד מול השני, דן שפשף את השוק שפגעתי בו ונראה מעט צולע, הפעם אני התקפתי, תרגיל פשוט והוא הצליח להתחמק.

המשכנו, שוב הוא תקף ואני בלמתי ומייד תקפתי חזרה אבל הפעם הוא הצליח לבלום במין תנועה אינסטינקטיבית. לרגע עצרנו, בוחנים האחד את השני ומסדרים את חליפת הקראטה, שוב הוא תקף ואני בלמתי תקפתי חזרה והוא התחמק אבל אז תפסתי אותו בשולי חולצת הקראטה וניסיתי להפיל אותו אבל הוא תפס בחולצה שלי, נצמד ושנינו נפלנו והתחלנו להתגלגל על הרצפה.

אין פה שופט שיפסיק את הקרב והמשכנו, מנסים לתפוס האחד את השני, כמה גלגולים והוא תפס אותי, מחבק אותי מאחור בידיו ורגליו. ניסיתי כל תרגיל כדי להתחמק מהאחיזה שלו, לבעוט לא יכולתי, רגליי היו תפוסות בין רגליו, גם תנועת הזרועות שלי הלכודות בחיבוק שלו הייתה מוגבלת מאד וניסיתי לשחרר אותן אבל הוא היה חזק ולפיתתו התחזקה עוד יותר בכל רגע.

הרגשתי איך כף היד שלו מחליקה אל מתחת לחולצת הקראטה שלי, מלטף לי את הבטן, ניסיתי להשתחרר אבל לא הצלחתי, כף היד שלו התקדמה ועלתה, גולשת אל מתחת לגוזית הספורט שלי ונוגעת לי בחזה, ממזמזת! כל שופט היה מפסיק את הקרב בו ברגע אבל פה אין שופט, פה הקרב נגמר כשמישהו נכנע ולהכנע לא הסכמתי עדיין. בתנועה מהירה דן הפך אותי על הגב ונשכב עלי, מרתק אותי לרצפה, איפון מארץ האיפונים אבל פה איפון לא נספר, פה נדרשת כניעה!

ניסיתי שוב להשתחרר, ניסיתי עוד תרגיל, אבל לשווא, ידו הונחה על צווארי ולחצה, ידעתי שאם לא אצליח להשתחרר במהירות האוויר יגמר לי ואאלץ להכנע, ניסיתי תרגיל אחר, מנסה להשתחרר אבל הוא היה גדול וחזק ממני, כנראה שדן הבין את מצבי כי הלחיצה שלו על צווארי התחזקה, "נכנעת?" הוא לחש, מחייך.

"לא!" והלחץ על צווארי התחזק עוד קצת והיה קשה לי לנשום.

"ועכשיו?".

"לא" וזה היה לא חלש, כמוני באותו הרגע, ובכל זאת ניסיתי עוד תרגיל.

"ועכשיו?"

הלחץ שוב התגבר והפעם הרגשתי שאני לא יכולה יותר, "כן" גנחתי וסימנתי לו בכף ידי שאני נכנעת, "נכנעת" התנשפתי וניסיתי לשאוף אוויר ומייד דן הרפה את הלחץ על צווארי.

שכבנו על הרצפה והתנשפנו. ידעתי שהפסדתי, ידעתי מה הבטחתי לדן אם הוא ינצח אותי, ידעתי מה דן ירצה ממני, לזיין אותי, הוא הזהיר אותי מראש והתלבטתי, אני מודה שהמחשבה שלא לקיים את ההבטחה שלי עלתה במוחי.

דן קם, סידר את חליפת הקראטה שלו, קשר את החגורה הלבנה והושיט לי יד לעזור לי לקום.

קמתי והתחלתי לסדר את החליפה שלי, "אתה הולך לספר לכולם שניצחת?" שאלתי אותו והלב שלי פעם במהירות.

"לא, זה רק ביננו, בשביל זה סגרת את הדלת, לא?".

"לא תספר להם כלום?" חקרתי שוב כשאני קושרת את החגורה השחורה שלי.

"כלום, מבטיח" הוא חייך לעברי והיה בו משהו שגרם לי להאמין לו ויותר מזה להחליט שאני מתכוונת לעמוד במילה שלי!

נמתחתי, הרגליים צמודות, הידיים מונחות לצידי הגוף, כפות הידיים ישרות והאצבעות מופנות כלפי מטה ודן הֶחְרָה אחרי, "קידות" לחשתי מבויישת ושנינו קדנו האחד לעבר השני כמקובל בסוף קרב, "אני לרשותך, תגיד מה אתה רוצה ואני אעשה" הבטתי בו ואמרתי ולדעתי גם הסמקתי.

"זה בסדר" הוא חייך.

"זה לא בסדר" לא נתתי לו להמשיך, "הבטחתי ואני אקיים, אף אחד לא יגיד שדקלה לא עמדה במילה שלה".

"אף אחד לא יֵדַע" דן הבטיח.

"אני אדע! אני מתעקשת" לא האמנתי שאני אומרת את זה.

"גם אם אני הולך להשפיל אותךְ?" הוא שאל והזהיר אותי.

רעד עבר בגופי, שוב חלפה המחשבה לא לקיים את ההבטחה שלי אבל הכבוד העצמי שלי שוב ניצח, הבטחתי ואני אקיים, "אני אעמוד בזה" הבטתי בו ישר בעיניים ואמרתי.

דן חייך. מבט אחד אל מכנסיו הבהיר לי מה מחכה לי. אני לא בתולה, עשיתי את זה כבר עם גברים ואפילו נשים, אין חור בגופי שלא ביקרו בו, אבל הופתעתי, הופתעתי כשהרגשתי פתאום את הרטיבות המוכרת שפושטת בין רגליי ואת הפטמות שלי מתקשות כשאני מגורה, אני לא יודעת מה יותר חירמן אותי, ההשפלה שהוא מתכנן לי או הידיעה שהוא הולך לזיין אותי אבל דבר אחד ידעתי, אני ממשיכה, נכון, הפסדתי ואני הולכת לשלם את המחיר אבל מי יודע, אולי אני גם אצליח להנות מזה.

"מי שנכנע מרים ידיים" דן הביט בי ואמר בקול שקט ורגוע.

זהו, האקשן מתחיל, לא ציפיתי לזה, חשבתי שהוא יבוא ויפשיט אותי אבל זרמתי, "נכנעת" הסמקתי והרמתי ידים.

"תפתחי את החגורה!".

אז ככה הוא הולך להשפיל אותי, חלפה המחשבה במוחי כשפתחתי את קשר החגורה, שאני אתפשט בפניו, אעשה לו סטריפטיז, הסמקתי והנחתי לחגורה השחורה לצנוח על המזרון, אוחזת בעצמי שלא לתפוס בשולי החולצה שנפתחו וחשפו את בטני השטוחה והמעוצבת ואת הגוזיה הלבנה שמתחת שמחצה את שדיי.

"יפה" דן עמד מולי זקוף, הביט בי וחייך, "עכשיו החולצה, לאט, אנחנו לא ממהרים", "יותר לאט!" הוא הדגיש כשהתחלתי לפשוט את החולצה.

שוב הסמקתי ובתנועה איטית המשכתי לפשוט את החולצה, אני יודעת למה הוא דרש ממני את זה, להתפשט לאט, זה חלק מההשפלה שלי, להוכיח לי שעכשיו הוא השולט, הוא זה שאומר ואני זו שמצייתת.

"עכשיו המכנסיים, לאט!" הוא שוב הדגיש כשגם החולצה נפלה אל המזרון. הורדתי לאט, כמו שהוא רצה, הורדתי וחשפתי את תחתוני הביקיני הלבנים שלי, מקללת את הרגע שבו בחרתי ללבוש אותם ולא את תחתוני המזל שלי.

רגע עמדתי ככה ואז נתתי להם להחליק לאורך רגליי החטובות והארוכות וליפול למזרון, קולטת את החיוך שהתרחב על פניו ולאן הוא מביט ושוב מסמיקה, אין ספק שהוא ראה את כתם הרטיבות הקטן שעל התחתונים שלי.

"כפות ידים על העורף! מרפקים משוכים לאחור!" הוא ציווה ואני שמעתי בקולו, הפסדתי ואני משלמת עכשיו את המחיר. "הגוזיה!" הוא אמר אחרי רגע ארוך שבו הוא סקר אותי ככה, עומדת מולו בתחתונים וגוזיה כשהפטמות הנוקשות בולטות דרך הבד הלחוץ, "תורידי אותה!".

עצמתי עיניים, משכתי למעלה את החזיה ושחררתי את שדיי, המשכתי ומשכתי אותה מעל לראשי, הורדתי והנחתי אותה על המזרון ליד החולצה והמכנסיים שלי ובהחלטה של שניה חזרתי לאותה עמידה זקופה כשכפות ידי מונחות על עורפי, המרפקים משוכים לאחור ואני מבליטה את השדיים החשופים שלי ולא סתם, אומנם אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל יש לי שדיים גדולים, יפים וזקופים, הרבה כבר אמרו לי את זה וגם המבט של דן שהתרכז עכשיו באותם שדיים המוצגים מולו לראווה לא השאיר ספק שהוא מתלהב מהם, ההבעה על פניו והבליטה שצמחה עוד יותר במכנסיו סיפרו לי את זה.

"התחתונים!" ושמעתי התרגשות קלה בקולו.

הורדתי לאט, דחפתי אצבעות מתחת לגומי משני צדי התחתונים ומשכתי אותם למטה, מגלה בפניו את ערוותי המרוטה למשעי וחושפת לאט את שפתי הכוס הבשרניות ואת החריץ הוורוד החוצה בינם. המשכתי והורדתי באותה תנועה איטית ומגרה, מנענעת בישבני, אם נגזר עלי להתפשט ככה לפניו לפחות אעשה את זה עם סטייל, הרמתי רגל כדי לחלץ את התחתונים וידעתי שהוא רואה עוד יותר, הרמתי את השניה, לאט, ולהפתעתי גיליתי שזה דווקא מגרה אותי.

עמדתי שוב באותה עמידה מתגרה, כפות ידי על עורפי ומרפקיי משוכים לאחור רק שהפעם הייתי עירומה לגמרי, כל אברי צניעותי חשופים בפניו והוא ניצל זאת, מביט בי, מחייך ומתחיל לפתוח את קשרי החגורה הלבנה שלו.

כשדן הוריד את החולצה ראיתי עד כמה הוא שרירי, לא פלא שהוא חזק כל כך, כנראה שהוא הרגיש במבט שלי כי הוא חייך, "אם לא אמרו לך את כוסית-על" הוא סינן לעברי כשחיוך של אושר וזימה מרוח על פניו, "ואני הולך לזיין אותך" הוסיף כשהוא מושך ומוריד את המכנסיים ונשאר רק בתחתוני בוקסר צמודים שהבליטו את החבילה המוסתרת בתוכם, "אבל לפני זה אני רוצה שתמצצי לי" משך והוריד את התחתונים ועיניי נפערו לרווחה כשבפעם הראשונה ראיתי מה מחכה לי, זיין גדול ומפותח שעמד מתוח וגאה בין רגליו, "אנחנו הרי לא רוצים שיכאב לך" הוסיף, מצחקק, למראה עיניי הפעורות לרווחה, "בואי! עכשיו!" הפך רציני והצביע על המזרון לפניו.

הייתי רטובה בין הרגליים, רציתי להגיד לו שאני לא צריכה, אני משומנת גם ככה וזה לא יכאב לי, אבל שתקתי, שתקתי וירדתי על ברכיי מולו בדיוק במקום שהוא סימן לי, במין חרדת קודש אחזתי בזיין המתוח שרטט למגע כף ידי, הכנסתי אותו לפה והתחלתי למצוץ לו.

אני יכולה להסביר שעשיתי את זה כי זה חלק מהעונש, כי הוא דרש ממני וכיוון שהבטחתי שאני אעשה כל מה שהוא רוצה והפסדתי אני חייבת לעמוד במילה שלי אבל זה יהיה שקר, מצצתי לו כי רציתי למצוץ לו, היה משהו מפתה בזיין המפואר שלו שכאילו הזמין שיטעמו ממנו וזה בדיוק מה שעשיתי, הכנסתי את כל הזיין ומצצתי, טעמתי מהמעדן שבפה שלי, מהזיין שהפה לא מספיק כדי לקלוט את כולו והוא גולש לגרוני.

עמדתי על ברכי לפניו ומצצתי לו, ממצמצת בשפתיי ומשמיעה קולות מציצה, הבטתי למעלה, אליו, אין ספק שאני יודעת למצוץ, אמרו לי את זה כבר קודם, וראיתי את הבעת ההנאה המרוחה על פניו, מחייך באושר כמו חתול ששתה צלחת שמנת גדולה.

"הגיע הרגע הגדול" דן הודיע לי אחרי כמה דקות שמצצתי לו, "אני רוצה שתלכי אל הקיר" והוא הצביע על הקיר שמולו, "תתכופפי, תשעני עם הידים על הקיר ותחכי שאני אבוא לדפוק אותךְ!".

הסמקתי. ידעתי בדיוק מה הוא רוצה ממני. כנראה ששנינו רואים את אותם סרטונים כחולים באינטרנט על האבקות נשים בעירום ומה עושים שם למפסידה. קמתי, לרגע עמדתי מולו, הבטתי לו בעינים וסיננתי בין שיניי "אם זה מה שאתה רוצה" לפני שהסתובבתי והתחלתי ללכת אל הקיר. קצת לפני הקיר עצרתי, עמדתי כשגבי אל דן ופישקתי רגלים, אחר כך התכופפתי קדימה, יורדת ונוגעת עם כפות ידי הפתוחות בקיר, עומדת ככה, עירומה, גופי כפוף בצורת 'ר' כששדיי הגדולים תלויים תחתיי, מתנדנדים קלות בקצב נשימתי, וחיכיתי, חיכיתי שדן יבוא ויקטוף את הפרס הגדול, שיבוא ויזיין אותי!

הייתי מגורה בטרוף, הרגשתי טיפה נוזלת מהכוס שלי לאורך הירך הפנימי. למה אני מגורה לא בדיוק הבנתי, האם משהו אצלי לא בסדר? דן השפיל אותי, דן הולך לזיין אותי ואני מתגרה מזה?

אז כן, בניגוד לכל הגיון הייתי מיוחמת, רציתי שהוא כבר יבוא ויכניס לי! מבעד לרגליי המפושקות ראיתי אותו מתקרב, לאט, הרגשתי את מבטו חורך את הכוס שלי, גלוי ופתוח בפניו, עוד רגע והוא נצמד אלי מאחור, הרגשתי איך הוא מכוון, הרגשתי את העטרה המתוחה מוצאת את מקומה בין שפתי הכוס שכאילו נפתחו לכבודו, הרגשתי את הלחץ הקל, מספיק כדי שיוכל לשחרר את ידיו והזיין ישאר במקומו שבפתח, הרגשתי את כפות ידיו החזקות אוחזות במותניי ואז הרגשתי איך כל הזיין הגדול שלו ננעץ בתוכי באבחת אגן אחת חזקה, פולש אל מעמקי מקדש צניעותי, חודר ומתחיל לפמפם, לזיין אותי.

הפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם שרק כשאת נֶחְדֶרֶת על ידי גבר את חוֹוָה את יחסי הכוחות בין המינים בשיא עוצמתם ואכן אין רגע שהבליט יותר את ניצחונו של דן מאשר הרגע שבו הוא תקע לי את הזיין שלו למקום הכי פרטי ונשי שבּי.

פעם, כשרכבתי על מישהו, הוא שוכב על הגב מתחתי ואני דהרתי עליו, חשבתי שאני מזיינת אותו אבל לא, היום אני יודעת שהוא זה שזיין אותי, אני רק זאת שקבעה את הקצב ועכשיו, כשדן עמד מאחורי וכתש עם העלי הגדול שלו במכתש שלי, אפילו את זה לא אני קבעתי, הוא גם זה שקבע את הקצב!

אני יודעת שזה לא הגיוני אבל דן לא היה צריך הרבה לפני שגמרתי בפעם הראשונה, כן, דן ניצח אותי, דן השפיל אותי, ועכשיו הוא מזיין אותי, ידעתי שהוא יזיין אותי, זאת לא הייתה הפתעה, אבל חשבתי שאני אהיה אדישה, שאני אתן לו לזיין ולגמור וזהו, לא חשבתי שאני אגמור מזה והנה זה קרה ועוד כל כך מהר.

דן גחן מעלי וחפן את שדיי הגדולים, "אני מזיין אותך" הוא לחש, "ואני מרגיש שאת אוהבת את זה" הוא המשיך באותה לחישה ארסית שלו שהשפילה אותי עוד יותר, "גמרת?",

שתקתי. מה אני אגיד לו, לשקר אני לא אוהבת אז התחמקתי, לא עניתי לו. האצבעות שלו שיחקו בפטמות הרגישות שלי ושלחו זרמים נעימים, הזיין שלו החליק בין שפתי הכוס המגורות שלי והדליק אותי עוד יותר, שרירי נרתיקי התכווצו בחוזקה סביב הזיין הגדול המחליק בתוכי, משומן היטב בעסיס תענוגותיי שמילא את הוָגִינָה שלי, עוד כמה פמפומים חזקים שהרקידו את שדיי לכל עבר והוא שלף עצמו מתוכי, "תרדי לדוגי!" הוא ציווה ואני, כמו מהופנטת, ירדתי, עומדת על ארבע על המזרון ומרגישה איך הוא שוב חודר לתוכי, נועץ את כל הזיין הגדול שלו וחוזר לפמפם, לטחון אותי, להריץ אותי לעבר עוד אורגזמה ומייד אחריה עוד אחת.

"תתהפכי!" דן שלף את עצמו מתוכי רגע לפני שהאורגזמה השלישית התפוצצה בתוכי, משאיר אותי ותאוותי בידי. "על הגב!" הוא זרז אותי, אוחז בקרסוליי ומושך את רגליי לעבר שדיי, "תחזיקי!" הוא נתן לי לאחוז בברכיי, "תפשקי!" המשיך לביים, אוחז בכפות רגליי המורמות באוויר ומושך אותם לימין ולשמאל, "כן, ככה" הוא חייך ונעמד כשכפות רגליו מתחת לפלחי ישבני שהתרוממו והתחיל לשפשף לעצמו בעדינות.

ידעתי שאני חשופה בפניו, שלא רק שדיי גם הכוס שלי מוצג אל מול עיניו בשיא תפארתו, ששפתי הכוס שלי פתוחות והוא רואה לעומקי, מבחין עד כמה אני רטובה שם בפנים, עד כמה אני מיוחמת!

דן עמד כך מעלי ושפשף לעצמו, מגביר את הקצב, ידעתי מה הוא הולך לעשות ולהפתעתי זה חירמן אותי עוד יותר, רציתי לעצום עיניים, לא לראות איך הוא משפיל אותי עוד יותר, אבל לא יכולתי, הבטתי מהופנטת בזיין המתוח שהוא שפשף במהירות וחיכיתי למטח הראשון שיבוא ולא הייתי צריך לחכות הרבה כי הוא בא! מטח ראשון של אגלי שפיך לבן וסמיך שהתעופפו באוויר לעברי וצנחו להם על פניי ושדיי ואחריו עוד מטח שכיסה את שדיי וביטני, ועוד אחד ואחריו עוד אחד, עומד מעליי, עושה ביד ומכסה את גופי באותו שפיך גברי חמים שמילא את החדר בריח המוכר של גבר שבא על סיפוקו.

שכבתי על הרצפה, על הגב, עירומה ומתנשפת כשכתמי השפיך הלבן והסמיך מרוחים על פניי, שדיי וביטני. הבטתי בו, בדן, מתלבש לאיטו כשחיוך נצחון על פניו ובצדק, לובש את התחתונים ומעליהם את מכנסי חליפת הקראטה, ממשיך ולובש את החולצה הלבנה של החליפה, קושר לעצמו את החגורה הלבנה, מרים את התיק שלו המונח בפינה ומביט לעברי, "מזל של מתחילים" הוא אמר וחייך, "מזל של מתחילים" הוא חזר שוב והלך.

 

להמשך   ….החטא ועונשו : שחצנות – קרב חוזר

 

 

 

 

4 מחשבות על “החטא ועונשו : שחצנות – קרב ראשון”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)