האישה בורשה חלק חמישי

סיפור זה הוא בדייה ללא קשר למציאות, סורי.

כל חלקי הסיפור : 1 , 2 , 3 , 4 , 5 , 6

אחרי השיחה האחרונה עם אשתי, אחרי ששמעתי על כל מעלליה, אחרי כל העליות והמורדות הרגשיים הגיע הזמן לחזור למציאות.

השמש שקעה ממזמן והגיע העת להחזיר לראשותי את הילדים. נסעתי שוב לכיוון הוריה של אשתי, הפעם ללא לחץ וברגש התעלות. מצד אחד הרגשתי שמחה עצומה וגירויי עז על כך שאשתי נפתחה לעולם המיני שעד כה היא מנעה מעצמה ומצד שני העסיקו אותי כל מיני חרדות שקשורות במצבנו החדש.

הגעתי להוריה והתיישבתי לדבר עם חמי שיחה עולצת על הא ועל דא. קצת פוליטיקה, קצת כלכלה ועידכונים על מצבי בעבודה. לאחר מכאן קיבלתי קצת טרוניות מחמותי על כך שייבשתי אותם עם הילדים. נשארנו לאכול ארוחת ערב וחזרנו כולנו הביתה ישר למיטה לאחר מקלחות. לא יכולתי שלא לשים לב שאשתי ירדה לדממת אלחוט. לאחר שתקשרנו יום שלם ברצף, השקט היה מחריש אוזניים ובודד. לא הודעות, לא מהנשמע ולא שיחות טלפון. אני מצידי הייתי עסוק עד הגג בהכנות של הילדים למסגרות למחרת ולכן החלטתי לתת לאשתי קצת ספייס, במיוחד לאור העובדה שהיה את עיניין המפתח שחיכה אצל יוהאן. שאלתי את עצמי האם אשתי הלכה לקחת אותו ואם כן האם היא עמדה בפיתוי לצלול שוב לתוך המיטה שלו.

יום הלמחרת היה היום האחרון של אשתי בטיול. עבורי הוא עבר מהר, פיזורים, עבודה, איסופים מוקדמים, שיעורי בית, חוגים וחברים ועדיין….דממת אלחוט מעיקה מצד האישה, אף לא ביט של תקשורת. באזור הצהרים כשכבר נשברתי ושלחתי לה הודעת ממצב? ראיתי שההודעה התקבלה, נקראה ועדיין….כלום….לא יכולתי שלא לשאול את עצמי באיזה משחק חדש משחקת אשתי ומה קורה לעזאזל איתנו?

בערב, כשאני יושב בכיתת אומנות עמוסה בילדות עם צמות שמנסות לעשות חד קרן מלבד וולקרום אשתי סוף סוף החלה לתקשר שוב. 'אתה פנוי לקחת אותנו מנתב"ג בבוקר?' שאלה, 'הבעל של דנה לא יכול ורעות לא מרגישה בנוח לשאול את בעלה'.

'כמובן' השבתי, אשתי, להכעיס, חזרה לדממת האלחוט שלה. הייתי על קוצים לדבר עם אשתי, להבין מה קרה היום שהיא לא היתה זמינה וגם רציתי כבר לאסוף אותה בזרועותי, לחבק, להביט בעיניה ולדעת שהכל בסדר ואנחנו עדיין ביחד. דאגתי לשריין בייביסיטר ללילה כדי שאוכל לצאת ולאסוף את טריו הסוררות.

הדרך לנתב"ג בשעות הבוקר המוקדמות טסה לי, עם אריק שר ברדיו על הנסיעה שלו. זרקתי את הרכב בחנייה ורצתי לטרמינל הנחיתות אחוז תזזית, קדימה! קדימה! רק שתגיע כבר! הסתכלתי על מסך הנחיתות, הטיסה שלהן כבר על הקרקע, קדימה! קדימה! חיפשתי את פניה של אשתי על מסך הנוסעים, מחכה לראות אותה יוצאת ממבואת הטקס פרי. הינה הן! שלושת הסוררות, הזונה, הבוגדת והמקיאה! איזה פאר וכבוד למדינה שלנו. 

צחקקתי כששלושתן ראו אותי, כל אחת מהן בירכה אותי באופן שונה, דנה עברה נבוכה מולי בלי להסתכל בעיניי, רעות עברה מולי וברכה אותי במנוד ראש רפה, היא נראתה אפורה וחסרת אנרגיות, רק אשתי באה לקראתי בצעד קליל כמו מלכה. היא חיבקה אותי, כיבדה אותי בטפיחה על הישבן ותוך שהיא מכרסמת את אוזני היא לחשה לי "שלום, סוטה קטן, התגעגעת אלי?". היא השאירה את המזוודה אחריה בלי להגיד מילה כדי שאני אקח אותה. בשטח החלו להצטבר סימנים שאנחנו במשחק חדש לגמרי עכשיו.

רצתי קדימה עם המזוודה לרכב, העמסתי את המזוודות של כולן, רעות ואשתי תפסו את המקומות שלהן, רק דנה נשארה לידי, נראה היה שהיא מתחבטת עם משהו ולא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא ניסתה להתחיל להגיד משהו כמה פעמים ולא הצליחה. לבסוף ויתרה והתיישבה ברכב ליד רעות. בדרך חזרה אשתי התקשקשה איתי על מה היה עם הילדים ואיך היה בורשה. רעות נשענה על החלון עם עיניים עצומות, ידעתי שהיא נאכלת על ידי שדים פנימיים. זה דבר אחד להיזדיין מהצד כשאתה שיכור וכועס בחול וזה דבר אחר לחזור למציאות ולחיות עם עצמך כשאתה מנסה להתמודד עם החיים, הבן זוג והילדים. דנה, שמתי לב, ישבה מאחור בשקט ובחנה אותי ואת אשתי במבטים מהירים, היא נראתה מהורהרת והבנתי שיש מצב שלמרות החמרמרת הקשה יש מצב שהיא לא הייתה כזו קלולס לגבי מה שקרה בורשה. כנראה שהיא לא ידעה שאני יודע, חייכתי לעצמי.

פיזרנו את הבנות בחזרה לבתים שלהם, מילות פרידה נדרשות נאמרו מהר ויצאנו בזריזות לביתנו. איך שנותרנו לבדנו ברכב פניתי לאישתי ואמרתי "נו! תשפכי! מה קרה יום שלם שסיננת אותי ומה קרה ביניכם שחזרתן כמו אחרי הלוויה והאם יהואן קיבל את המפתח שלו?!!".

אשתי הסתובבה אלי עם חיוך מטורף ואמרה "אני אתחיל מהסוף, יוהאן נתן לי את המפתח של הדירה ועוד כמה דברים אחרים. האמת שהסתובבנו ביום האחרון בורשה כמו זוג אוהבים ונהנתי מאוד. דנה בשלב הזה כבר עשתה אחד ועוד אחד והיא חושבת שבגדתי בך, לא בגדתי בך ממי? נכון?" עצרה פתאום את ההתלהבות שלה ושאלה אותי בדאגה. מהאולימפוס לגיא בן הינום בשנייה חשבתי. "ברור שלא ממי….מה שהיה בורשה, נישאר בורשה" הוספתי.

"עוד נראה" אמרה אשתי בהתרסה והשאירה אותי המום, אבל עוד לפני שהספקתי לחקור על המשפט האחרון הגענו לביתנו וכל השאלות והסקרנות יאלצו להידחות לזמן אחר. השחר כבר עלה, שחררנו את הבייביסיטר והערנו את הילדים. הם התרגשו מחזרתה של אמם והתנפלו עליה בחיבוקים ונשיקות, היא מצידה הצהירה על אהבתה אליהם והראתה להם את המתנות שהביאה להם. אם הייתם יודעים מה היא עשתה עם הגוף הזה, חשבתי, מי נגע בה ואיך, האם עדיין הייתם אוהבים אותה? אבל נפנפתי את המחשבה הטורדנית ממני. לאחר מכן שילחנו את הילדים למסגרות והבית נשאר דומם. "אתה הולך לעבודה היום?" שאלה. "יש לך כנראה הרבה שאלות אלי" אמרה בשקט. "כן, ברור שיש לי" הסכמתי, "אני אתקשר להגיד שאני חולה". 

"ממי, אני אענה לך על כל שאלה כמו שהבטחתי ואני אספר לך הכל, אבל אני גמורה מהטיסה של הלילה ואני חייבת לישון קצת" וכך בלי לחכות לתשובה שלי או להוסיף מילה הגברת השאירה אותי לבד והלכה להתקלח. משם היא יצאה ערומה ונכנסה למיטה. חיכיתי, אבל לא קיבלתי הזמנה להצטרף, אז התפשטתי גם ונכנסתי למיטה, נצמד אליה מאחורה, חובק את גופה הרך וחופן את שדיה. נשקתי את צווארה קלות, אך אשתי הורידה את ידי משדייה והתנתקה ממלמלת משהו על זה שהיא גמורה. המשכתי לשכב קרוב אליה, מרגיש את חום גופה מתחת לשמיכה ומנסה לבדוק אם אני יכול להריח את יוהאן משערה וגופה. ככה נרדמנו לכמה שעות.

כשהתעוררתי, המיטה הייתה ריקה כבר, רעשים מהמטבח כיוונו אותי אליה. אשתי ישבה ושתתה תה, היא היתה לבושה רק בחולצה גדולה שלי שנחה ברישול על גופה. הכנתי קפה והצטרפתי לשולחן, יושב מולה. הבטתי בה בשתיקה לרגע ואז לפני שהספקתי לשאול אותה על הפגישה השנייה עם יוהאן היא התחילה לספר על היום החסר.

"לקראת הצהרים דנה הצליחה לישון סוף סוף בלי להקיא. רעות בדיוק התעוררה אז ניצלנו את הזמן אחרי שהיא התקלחה והתאוששה כדי להחליף חוויות ולהתעדכן. מסתבר שהיה לה לילה יותר מטורף משלי שהתחיל במועדון ונגמר בחדר של בריאן. אני לא ארד לפרטים אבל היא עשתה דברים שוואו! היא גם שאלה אותי מה קרה איתי וסיפרתי לה הכל, חוץ מאת הקטע שאתה יודע!" צחקה אשתי מכל הלב "עכשיו היא חושבת ששתינו שותפות לקשר הבגידה! אבל אחרי שהאלכוהול ירד והזמן חזרה לארץ התקרב היא התחילה ממש להיתחרפן!".

"כנראה שהיא לא שלמה אם המעשים שלה, נקמה לחוד ולחיות עם זה אח"כ לחוד" הסכמתי. "רגע!" קטעה אותי אשתי בגסות "סיפרתי לה שאני הולכת לקחת את המפתח מיוהאן ועל הדרך לראות האם אני ארגיש את אותם הדברים שהרגשתי כלפיו והאם אני אתרגש כמו בפעם הראשונה שוב". היא הביטה בי ממושכות, מאתגרת אותי לגבי הזיון השני שעליו לא שאלה או ביקשה רשות. בשלב הזה הייתי כבר די מודלק על הסיטואציה והבנתי שאני לא בפוזיציה לכעוס או להעניש את אשתי על הזיון הגנוב הזה  "ו …?" הודתי בתבוסתי. אשתי נחרה בבוז והמשיכה "ביקשתי מרעות לחפות עלי מדנה, יוהאן השאיר לי את הכרטיס שלו, אז שמרתי את המספר ושלחתי לו הודעה. הוא חזר אלי מיד וכתב שהוא שמח שאני מדברת איתו ושהוא בדיוק חשב עלי. זה חימם לי את הלב, העלה לי את הדופק, ממש הסמקתי! שאלתי אותו אם אני יכולה לקבל את המפתח שלי והוא ענה כמובן, את יודעת איפה החדר שלי נמצא. אני מחכה לך. זרקתי על עצמי את הביגוד חורף שלי, אמרתי לרעות שתתקשר כשדנה תקום סוף סוף ואמרתי לה לאן אני הולכת. היא אמרה לי תהני חלש כזה, כנראה שכבר בשלב הזה התחילו אצלה ספקות. רצתי את כל הדרך ממי! רצתי כמו ילדה בתיכון! הגעתי למלון של יוהאן, עברתי את הלובי בזריזות, מבויישת ונכנסתי למעלית. מצאתי את עצמי מול דלת חדרו של יוהאן. הלב שלי התרוצץ לי בחזה! היה לי ריגוש מטורף! עמדתי שם תקועה מול הדלת שלו, נלחמת בעצמי, יודעת שאם אני נכנסת, אני מזדיינת איתו! שלא אוכל ולא ארצה להתאפק! הינה, אמרתי את זה….הלכתי לשם כדי לשכב עם יוהאן, בלי תרוצים הפעם! לא שיכורה ולא נעליים! לא היה לי נקיפות מצפון או מחשבות שניות, לקח לי רגע להתגבר על ההלם מעצמי ואז נקשתי בדלת בתחושת ניצחון."

"לקח דקה, ואז הדלת נפתחה, יוהאן חיכה לי, הוא לבש טריינינג ללא תחתונים לפי איך שזה נראה מהבליטה שם והיה ללא חולצה. שוב חשבתי לעצמי כמה הוא נראה טוב ביחס לגילנו. הוא פשוט הושיט את ידיו ומשך אותי אליו לנשיקה לוהטת. כל המחשבות שלי על מה יקרה ומה אני אעשה נמוגו, הייתי פשוט שלו והתמסרתי במאה אחוז".

אשתי הביטה בפני בעת שהכריזה את המשפט האחרון בצורה ברורה שלא משתמעת לשני פנים. המסר שלה היה ברור, גבר אחר כבש אותי ולקח אותי לשלו ולך אין שום מילה בנושא. המשך דבריה הבהיר את הנקודה וגרם לי לתהות מי זו האישה הזו שחזרה מורשה והאם הכרתי אותה באמת אי פעם. "הוא משך אותי איתו לתוך החדר טורק את הדלת מאחורינו. תוך דקה הוא כבר הוריד ממני את הכובע, כפפות וצעיף. עם המעיל עזרתי לו ואז פניתי להוריד לו את המכנס. הוא אחז בידי והרחיק אותם, מבהיר לי שהוא זה שקובע את הקצב ומה יקרה עכשיו. הרגשתי כל כך חרמנית ורטובה שחיפשתי רק להיצמד אליו. הוא הרים את חולצתי והרמתי את ידיי כדי לעזור לו להפשיט אותי אך הוא השאיר אותה מורמת כך שהיא חשפה את החזייה שלי וחסמה את הראייה שלי. הוא קילף ממני בזריזות את החזייה ואז יכולתי רק להרגיש את פיו יונק את הפטמות שלי בחוזקה. הוא פתח את מכנסי והוריד ממני את התחתונים, עזרתי לו ואז בעטתי אותם ממני…..". היא נעצרה רגע ואז אמרה במבט נחרץ "זוכר שקנינו קונדומים יום לפני? אז….טוב, אותם גמרנו במהלך הלילה ולא עצרתי לקנות חדשים, הרגשתי כל כך חרמנית וצמאה לזין שכשיוהאן אמר לי שאין עליו אחד פשוט השבתי לו שאני בטוחה מילדים ושיתקע מצידי את הזרע שלו עד הרחם שלי והתחננתי שיתן לי כבר את הזין שלו". 

"מה?" קפצתי בתדהמה "ומה אם היתה לו מחלת מין או משהו? איך יכולת להיות כל כך חסרת זהירות?" כעסתי. "הייתי חרמנית ממי ורציתי זין ממנו לפני שאני חוזרת אליך, אבל אל תדאג, אנחנו לא נעשה סקס לפני שאני אעבור בדיקה למחלות מין". עכשיו היא הביטה בי בריכוז ואמרה "האם לא מימשתי לך פנטזיה? האם לא לזה התכוונת? באמת חשבת שאתה יכול לומר לי מה לעשות אחרי שהוצאת את השד הזה מהבקבוק?".

הלטתי את פני בידי כלא מאמין, הרגשתי שהפנטזיה שלי יצאה משליטה ואז הרגשתי משיכה בחלציי והבנתי שאני מגורה מהמצב החדש, כמה מוזר. "תמשיכי…." ביקשתי בקול שבור.

אשתי מדדה אותי שוב ואז המשיכה בריכוז תוך שהיא מסתכלת עלי "עכשיו יוהאן לקח אותי ועזר לי להישען כנגד הקיר, אגני מופנה אליו. הוא קשר יותר טוב את החולצה על עיני ואז משך את ידי מאחורי גבי והשתמש בחזייה שלי כדי לקשור אותם. כך מצאתי את עצמי כשראשי מושען כנגד הקיר, הוא משך עם רגליו את רגלי ופיסק אותם מעט כך שהישבן שלי היה מופנה אליו. הרגשתי את קצה הזין שלו נלחץ כמה פעמים כנגד שפתי הכוס שלי. כל פעם כשהבלטתי את אגני כדי שיחדור אלי סוף סוף הוא סטר לי בכוח על ישבני עד שהפסקתי לזוז. הייתי רטובה ועם צורך עז לזיין. יוהאן נצמד אלי ולחש באוזני 'כמה את רוצה את הזין שלי?', שוב אמרתי לו שאני אעשה כל מה שהוא רוצה,רק שיזיין אותי כבר". פתאום היא הפסיקה והסתכלה במכנס שלי ובתורן שהתרומם לו שם. "הממ…סוטה קטן, נראה לי ששנינו חרמנים לזין של יוהאן" אמרה ואז תפסה את הזין שלי מבעד למכנס, משכה אותו והובילה אותי לחדר השינה שלנו כמו שמובילים כלב עם רצועה. היא דחפה אותי על המיטה ועלתה עלי לרכיבה, מוחצת בנוקשות את הזין שלי במכנסיי עם משקלה. היא נשכה את אוזני עד רמת אי נוחות, תוקעת את ציפורניה בבשר גבי ואז אמרה לי "אני שוב חרמנית ולכן ארשה לך לעזור לי להגיע לפורקן. תדע לך שהייתה לי טיסה שלמה לקרוא על הפנטזיה שלך ואם אחליט שהתנהגתה יפה אתן לך פרס בסוף שנראה לי שתאהב!". 

היא נשקה לי בחוזקה, חוסמת את פי כך שהתקשתי לנשום ונשכה אותי בכתפי כשכל אותו זמן אגנה נע וגיהץ את הזין שלי. "זה מדהים" הכריזה, "אני נוגעת בך וחושבת רק איך יוהאן נגע בי, מעניין אם זה יעבור לי מתישהו!". 

"אני לא אחזיק אותך קצר" צחקה עלי וממש לא איתי, "יוהאן התרצה וחדר אותי באיבחה אחת. כאב לי, לא היה לי נוח, לא הייתה לי שליטה וזה הטריף אותי ברמות. לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלספוג את החדירות שלו. ידו של יוהאן נשלחה לדגדגן הנפוח שלי משחקת איתו בעיגולים ולחיצות עד שלא יכולתי להתמודד עם זה וגמרתי באנקות. יוהאן המשיך עוד כמה דקות ואז הזהיר אותי שהוא עומד לגמור. אמרתי לו שימלא אותי כבר בזרע שלו, שאני רוצה להרגיש אותו מציף וזורם בי! לא גמרתי את המשפט ויכולתי להרגיש איך הזין של יוהאן מתכווץ ובסדרת מטחים הוא ירה את הזרע שלו כל כך עמוק לתוכי שאחרי זה חשבתי שהוא לא גמר כי כמעט לא מצאתי אותו!" צחקה. "יוהאן נשען עלי, מוחץ אותי קצת לקיר והחזיר את הנשימה שלו לסדרה. לאחר מכן הוא יצא ממני וקצת התאבלתי על זה שלא נוכל להמשיך להיות מחוברים ככה לעוד קצת זמן. הוא השאיר אותי שעונה על הקיר מתנשפת ונעלם". היא עצרה את דיבורה והורידה ומיקמה את הזין שלי על הדגדגן שלה כך שעכשיו כשהניע את אגנה כיפת הזין שלי שפשפה אותו והחלה להתנשף. 

"מה שקרה הלאה, לדעתי" הוסיפה "ממש יטריף אותך. אבל בשביל זה אני צריכה שתביא שנייה את הדילדו מקופסת הצעצועים שלנו!

2 מחשבות על “האישה בורשה חלק חמישי”

  1. וואו. נשמע שהיא השתוללה שם…
    כתוב ממש יפה.
    האם זה אמיתי?

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)