אנה מריה וההגמון – חלק שני

……………..אחות ויקטוריה נראתה נחושה ובצעד בטוח התקרבה אל המזבח. (שמא לגמה כמה מנות של וודקה רדבול לפני התפילה?) הרימה את רגלה הארוכה ובקפיצה קלילה התמקמה ממש מעל גופו של ההגמון הזקור והכנוע. בלא כל השתהות, היא השילה את גלימתה האפורה ולנגד עיניהן המשתאות של חברותיה למינזר החלה לעלות ולרדת על הזרג המפורסם………..

מוצצת זרג של ההגמון
האחות ויקטוריה מוצצת זרג

 

האחות ויקטוריה
אנה מריה הביטה על הקהל. היה לה ברור שלא מעטות מבין המנזירות שהקיפו את המזבח בטבעת הדוקה, צפופה חונקת, היו שמחות לעלות על הזרג הגדול של ההגמון ששכב על המזבח כנוע וצייתן. היא הביטה סביב סביב.
לפתע, מן השורות האחוריות, בקע הקול: "אני"
זו היתה האחות ויקטוריה. אנה מריה הביטה בה. למעשה היא לא הכירה אותה. היא היתה מן הנזירות הפחות בולטות במינזר. צנועה ושקטה.
אנה מריה התבוננה היטב באחות ויקטוריה, סקרה אותה. גבוהה, כ 1.75 מטר, שיער שחור וחלק עד גובה הכתפיים, זוג עיני שקד גדולות ושחורות. כל כך שחורות שדבר לא נראה דרכן. ואת זוג העיניים מעטר זוג משקפיים עבות האחות ויקטוריה
אנה מריה הביטה על הקהל. היה לה ברור שלא מעטות מבין הנזירות שהקיפו את המזבח בטבעת הדוקה, צפופה חונקת, היו שמחות לעלות על הזרג הגדול של ההגמון ששכב על המזבח כנוע וצייתן. היא הביטה סביב סביב.
לפתע, מן השורות האחוריות, בקע הקול: "אני"
זו היתה האחות ויקטוריה. אנה מריה הביטה בה. למעשה היא לא הכירה אותה. היא היתה מן הנזירות הפחות בולטות במינזר. צנועה ושקטה.
אנה מריה התבוננה היטב באחות ויקטוריה, סקרה אותה. גבוהה, כ 1.75 מטר, שיער שחור וחלק עד גובה הכתפיים, זוג עיני שקד גדולות ושחורות. כל כך שחורות שדבר לא נראה דרכן. ואת זוג העיניים מעטר זוג משקפיים עבות מסגרת, שמקנות לה מראה של הייטקיסטית טורפת ספרי פנטזיה, ולא של נזירה חסודה. לא מן המבוגרות שבחבורה אך גם לא מן הצעירות ביותר. נראית כבת 30. גוף חטוב עם שדיים בינוניים
הנזירות הכירו היטב את האחות ויקטוריה. הדבר האחרון שציפו ממנה היה להתיישב על הזרג של ההגמון כשהוא במצב של כניעות שמעולם לא ניצפתה, ועוד בפומבי! מי פילל. דווקא האחות ויקטוריה.
אם המינזר היתה המומה. "האחות ויקטוריה? דווקא את?" קראה תוך שהיא סופקת כפיים. "מריה שלי" הוסיפה קריאה לחסדי השמים וחזרה להצטלב בשצף קצף.
אבל האחות ויקטוריה נראתה נחושה ובצעד בטוח התקרבה אל המזבח. (שמא לגמה כמה מנות של וודקה רדבול לפני התפילה?) הרימה את רגלה הארוכה ובקפיצה קלילה התמקמה ממש מעל גופו של ההגמון הזקור והכנוע. בלא כל השתהות, היא השילה את גלימתה האפורה ולנגד עיניהן המשתאות של חברותיה למינזר החלה לעלות ולרדת על הזרג המפורסם.

 

וידויו של ההגמון
האחות ויקטוריה גמרה בשקט האופייני לה. לבשה את גלימתה האפורה, ירדה מן ההגמון ונעלמה בחזרה אל תוך השורות האחרונות בקהל. אנה מריה הביטה סביב, סקרה את קהל הנזירות בחיפוש אחרי המתנדבת הבאה שתעלה על הזרג של ההגמון.
עוד היא מחפשת את המתנדבת ואם המינזר התעשתה:
"נזירות, כולכן להתפזר, לכל אחת יש מה לעשות, התפילה הסתיימה. קדימה, לצאת מן האולם" פקדה ואכן האולם התפנה תוך דקותיים
"ואתם", פנתה אל פרח הנזירות הצעירה, אנה מריה, אל ההגמון וצמד עוזריו ואל צמד המענישות שלה, שכל אותו זמן עמדו בצד המומות מן התופעה שהתרחשה נגד עיניהן ולא ידעו אם להתייחס לזה כאל נס, או שמא לחשוב שאנה מריה היא מכשפה. "כולכם אלי לחדר. מהר"
ובחדרה של אם המינזר, כשכל הנוכחים אוספים את נשימתם, ההגמון לובשת בחזרה את גלימתו היוקרתית ויחד איתה את ארשת החשיבות שתמיד אפפה אותו
"הוד קדושתו ההגמון, תוכל בבקשה להסביר לי מה קרה שם באולם התפילות?" שאלה
ההגמון חייך ואמר: "בוודאי ילדתי" פנה אל אם המינזר.
"את אולי לא יודעת כי תמיד היכרת אותי בתור ההגמון אבל לפני שנכנסתי לבית הספר לנזירים ברומא, הייתי שובב לא קטן. למעשה הייתי אפילו די פרוע" אמר בחיוך והצביע על הקעקועים על זרועותיו. "היו לי המון נשים ואת בטח מנחשת למה נשים נמשכו אלי כל כך, אבל אחת מיוחדת היתה לי, אהבת חיי – קרלה. ויום אחד נודע לי שקרלה, נכנסה להריון. אני הייתי בפאניקה מוחלטת וכשקרלה ילדה את ילדתנו המשותפת, במקום לקחת אחריות על מעשי, נמלטתי כשפן אל בית הספר לנזירים ולא ראיתי מעולם לא את קרלה ולא את ביתי שהשארתי בידיה. ומאז התקדמתי בתפקידי עד שהפכתי להיות הגמון וככה היכרת אותי. מעולם לא התעניינתי ולא ידעתי מה עלה בגורלה של קרלה ולא בגורלה של ביתי התינוקת שמעולם לא ראיתיה. אבל היום, כשעמדתי מול המזבח מול אנה מריה. אתם כולכם לא יכולתם לשמוע אבל מה שאנה מריה אמרה לי היה שהיא ביתם המשותפת של קרלה ושלי. את מבינה? אנה מריה היא הבת שלי. ומאותו רגע לא יכולתי שלא לציית לה. נכון, אנה מריה?"
ההגמון השלים את וידויו והביט אל אנה מריה, הלוליטה הקטנה שלא חייכה. רק הביטה בהגמון במבט אטום.
"נכון אבא" היא אמרה.
את השקט שהשתרר בחדרה של אם המינזר, אפשר היה לחתוך בסכין.

אם המינזר יודעת את המלאכה
אם המינזר היתה הראשונה להתעשת.
"טוב, אם כך אז זה ברור שאנה מריה חייבת לעזוב את המינזר" אמרה
ההגמון שישב על הכורסה מול אם המינזר לא יכול היה אלא להנהן לאות הסכמה.
"קחו את אנה מריה לחדרה, מחר נחליט לאן נשלח אותה" אמרה אם המינזר לזוג המענישות שמיהרו לצאת מן החדר כשאנה מריה הצעירה, הלוליטה הקטנה, לחוצה בין שתי הנשים הגדולות והחזקות.
"ואתה, הוד קדושתו, נותרתה עם זיקפה בלתי פתורה"
ההגמון הביט באם המינזר וחייך: "נכון ילדתי"
"בוא, אני אשחרר אותך, הוד קדושתו, הרי לא תוכל ללכת ככה בחזרה ללישכתך" אמרה אם המינזר והתקרבה על ההגמון כשהיא מתבוננת בזיקפה האדירה הבולטת מגלימתו.
העוזרים זזו מעט לצדדים ואם המינזר ניגשה אל ההגמון וכרעה על ברכיה בין רגליו המפושקות. היא הפשילה את גלימת ההגמון לצדדים ושלפה את הזרג הענק שלו. היטתה אותו קדימה והחלה ללקק אותו לאט לאט. ההגמון כבר ידע את אם המינזר אבל אחריה לקח לעצמו לא מעט מן הנזירות הצעירות החל באחות מרי ועוד רבות אחרות. הוא שכח כבר עד כמה המיומנות של אם המינזר והסבלנות שלה גורמות לו להנאה. ואכן אם המינזר ידעה לעשות בזרג הגדול של ההגמון מעשים ששום נזירה לפניה או אחריה לא ידעה. הלשון של אם המינזר עלתה וירדה לאורך הזרג, חוללה בסיחרור מרגש מתחת לעטרתו המלאה והתפוחה, ירדה אל הביצים הכואבות מרוב לחץ וריפרפה על פני החריר הרגיש שלו. ידיה אחזו במוט הגדול באחיזה בטוחה ונעימה, עלו וירדו במהירות. היא ידעה שבידיה הבוטחות והמנוסות, ההגמון ייגמור.
ההגמון פרנציסקוס מצידו פתח את הגלימה האפורה של אם המינזר, ולא הופתע לגלות שאם המינזר אינה לובשת דבר מתחת לגלימה. הוא אחז בשדיה הרכים והנפולים של אם המינזר ושיחק בהם בכוח ובגסות תוך שהוא אוחז בפיטמות הגדולות שהזדקרו למגע ידיו לוחץ ומסובב. ידיה הגרומות של אם המינזר לא הירפו מן הזרג, עלו וירדו והחליקו על פני המוט הענק של ההגמון ששימעו יצא בכל הבישופות.
ואכן, תוך פחות מ 10 דקות, ההגמון המוטרף ירה מטח לבן וחם היישר אל בין שדיה הרכים של אם המינזר.

 

הגירוש מתקרב
המענישה הבכירה נכנסה מבלי לדפוק בדלת. אם המינזר הביטה בה במבט זועף.
"את לא רואה שאנחנו עסוקים כאן?" אמרה. המענישה הבכירה הביטה בהגמון שיש על הכורסה בעוד שני עוזריו מנקים אותו עם מגבות קטנות וחמות.
"כן, אני מבינה, אני רואה אבל רציתי רק לאמר לך שהאחות ויקטוריה שוכבת בחדרה, פניה טמונים בכרית והיא מסרבת לדבר. אני קצת מוטרדת ממצבה. יכול להיות שההגמון הכאיב לה יותר מדי כשעלתה וירדה עליו בפראות?"
"אין מצב" התערב ההגמון בשיחה. "היא אמנם נראית לכם צרה אבל אני מבטיח לכם שהיא קלטה אותי בקלות רבה, לא הרגשתי שום קושי והיא החליקה מעל השרביט שלי בקלילות. אני בטוח שהיא מאוד מנוסה והכוס שלה כבר ראה לא מעט כניסות ויציאות."
"נו טוב, אם הוד קדושתו אומר, אני בטוחה שהוא יודע היטב להבחין" ענתה המענישה הבכירה.
"טוב, תאמרי לה שתתכונן, בקרוב אני אעביר גם אותה למוסד אחר. אותה ואת אנה מריה. אנחנו לא יכולים להחזיק כאן זנזונת כמו האחות ויקטוריה ובוודאי שלא את פרח הנזירות אנה מריה שהציגה את עצמה כנערה תמימת דרך ושיעבדה בדרכה התמימה והערמומית גם את הנזיר וגם את ההגמון. זה לא יעבור בקלות" הינחתה אם המינזר
המענישה הבכירה יצאה במהירות מחדרה של אם המינזר

תגובות ? (אין צורך להזדהות)