אהבה שניה בגוף ראשון – 12

בשיתוף עם חוליו איגלסיס.

לתחילת הסיפור

היא:
"כשיש לך זמן לשיחה, תתקשר אלי" אני כותבת למחרת בבוקר, מתכננת לך את ההפתעה הבאה.
"הכל בסדר?"
"כן, רק צריכה ממך כמה דקות בשקט, שיחת טלפון בלי הפרעות".
לא הספקתי לספור עד עשר, וכבר התקשרת "מה קרה?" הדחיפות נשמעת טוב בקולך.
"באמת ששום דבר מיוחד, זה זמן טוב בשבילך עכשיו?"
"הורדת לי את הלב, מתקשר עוד חמש דקות בדיוק".
"מחכה לך" אני עונה לשיחה שהסתיימה לה. מחכה…
סגרתי את דלת המשרד, מעדכנת על הפסקה של כמה דקות, שיחה דחופה שצריכה פרטיות.
"הי" אני עונה בקול הכי חושני שמצאתי.
"הי גם לך, מה קרה?"
"מה אתה עושה? אתה במקום פרטי?"
"כן, מצאתי לי מקום שקט פה, אני לבד" המתח שלך נשמע היטב.
"מעולה, אז בא תצטרף אלי. אני מרימה את השמלה שלי,
מגלה את התחתון הורוד" אני מתנשפת קלות לתוך הטלפון, מאמינה שכבר הבנת את כיוון השיחה.
"אני פותח את המכנס שלי, מעביר את היד על התחתון"
"אוה, אני ממש רואה את הבליטה שם. עכשיו תדמיין שאני שם, בין הרגליים שלך, נוגעת בזקפה שלך, אבל בעצם עכשיו אני נוגעת בעצמי, בין הרגליים, בתוך מיץ התאווה שלי".
אני שומעת את ההתנשפות שלי, את הדופק שלי שמרקיע שחקים.

הוא:
"אני כמעט מרגיש את האצבעות שלך מלטפות אותי, הזין שלי כ"כ קשה, אני מוציא אותו מהתחתונים ועוטף אותו בידי".
"תדמיין אותי מחזיקה אותו בשתי ידיים ומכוונת אותו אל הפה שלי, מלקקת את ראשו בלשוני".
אני מלטף באיטיות את איברי, שומע בשקיקה את קולך החושני והמחרמן, ומדמיין אותך בין רגליי, אך בו בזמן גם מענגת את עצמך מעברו השני של הקו.
"אני רטובה כ"כ, אם רק יכולת להרגיש"
"תתארי לי" אני מבקש,
"אני מלטפת את השפתיים ומדי פעם זולגת לדגדגן, ממנו אני ממשיכה לרדת אל החריץ הרטוב והחם, נכנסת מעט ויוצאת", את מתנשפת אל תוך אוזני.
"ביד אחת אני משפשף את הזין הקשה, עולה ויורד מעליו בעדינות, וביד השנייה אני מחזיק את האשכים, ממולל אותם בין האצבעות" אני מחזיר בתמורה.
"עכשיו הזין המתוק שלך ממלא לי את הפה, אני עוטפת אותו בשפתיי ומלטפת אותו בלשון חמה"
"אני מכניס ידיים לפתח הצווארון, מלטף את העורף החזק ואת הגב העדין, מרגיש את סגר החזייה בקצות האצבעות, וחוזר לחפור בשערך הרך"
"עכשיו אני מכניסה שתי אצבעות לפתח החם שלי, מדמיינת את הזין הקשה שלך נכנס אלי"
"אז בואי!" אני פוקד מעבר לקו, "שבי עלי! אני מושך את השמלה מעלייך מסיר את התחתונים ומכוון אותך למקום".

היא:
"מקווה שאתה מרגיש אותי עליך" אני לוחשת בשקט ומכניסה את האצבע שלי עוד קצת, אני משמיעה קול חנוק ואתה מיד מגיב "ברור שמרגיש, אני בתוכך, מצמיד אותך אלי", אני מדמיינת אותך קרוב כל כך, והאצבעות שלי ממשיכות לשחק בי, עושות בי כרצונן.
"את יודעת מה אני עושה עכשיו?" אתה שואל אחרי רגע שקט, שרק הנשימות שלנו נשמעו בו.
"תגיד לי"
"אני מלטף את הזין שלי, מדמיין את הפה שלך, את הלשון, את השפתיים שנסגרות עליו" אתה מתנשף ואני ממשיכה אותך "הפה שלי מענג אותך, מביא אותך לשיאים חדשים. אתה מרגיש אותי?" אני לוחשת ומיד ממשיכה "האצבעות שלי עמוק בפנים, מרגישות את הרטיבות שהקול שלך עושה לי" אני גונחת, כאילו להצדיק את המילים.
"מי היה מאמין שלשמוע אותך דרך הטלפון, יגרום לי לגמור ככה" אתה אומר וגונח, ואני כבר מזהה את הרגע, את הצליל שאתה מפיק ברגע שלפני.
"חכה לי, נגמור ביחד"
"אני ממשיך לשחק עם עצמי, מרגיש את היד שלך"
"וזה טוב לך?"
"את באמת שואלת? אני גומר עוד רגע" ואני מצטרפת אליך.

הוא:
סילון סמיך נורה לחלל החדר, מלווה ברעידות עונג נהדרות.
"איך חשבת על זה?" אני שואל לאחר שהוסדרה נשימתי, "לא ידעתי מתי ניפגש שוב וחשבתי לנסות יחד איתך את הסגנון הזה" את עונה חלושות, נרגעת גם כן מהגמירה המשותפת.
"זאת הייתה הפעם הראשונה שלי" אני מסביר, "מקווה שהייתי בסדר?" אני ממשיך.
"היית נהדר" את מפרגנת, "זה לא שאני עושה דברים כאלה כל יום, אבל יצא לי פעם או פעמיים להינות מהחוויה הזאת" את מסבירה.
"עשית לי יופי של חוויה ראשונית, תודה" אני מפרגן לך בחזרה, "באהבה" את עונה ברכות חושנית.
"עכשיו אני צריכה לסגור לפני שמישהו יתחיל לשאול שאלות, אז נדבר מאוחר יותר, ביי אהוב"
"רק שתדעי, זה מחליף את האחריות שלך להפתעה הבאה, להתראות אהובה" וניתקתי מהר לפני שתספיקי למחות.
הכנסתי את איברי בחזרה למקומו, מרגיש בו את הדופק שעדיין לא הפנים שסיימנו להפעם.
דמותך המאוננת ליוותה אותי אל מחוץ לחדר, הולכת איתי יד ביד להמשך היום הנהדר שיצרת.

היא:
רגע, אני חושבת לעצמי, מנסה להפנים את מה שאמרת בסוף, אז הפעם הבאה היא עלי?
אני מתחילה לטוות את הפעם הבאה, מיליוני רעיונות ממלאים את הראש שלי, אבל הגוף עוד רוצה להשאר בתוך החוויה שזה עתה נגמרה לה.
צמרמורת עוברת בי למחשבה שלך, נוגע בעצמך וחושב עלי.
"היה טוב" אני שולחת לך הודעה.
"היה מעולה, עדיין מתאושש" התגובה מגיעה מיד. אני מחייכת, שמחה להיות זו שחנכה אותך בחוויה כזו.
"לא חייבים להתאושש, לפעמים עדיף לסחוב את הרגשות עוד קצת" אני שולחת ומיד מוסיפה ""להתאושש זה בעצם לנחות, להסכים לחזור לחיות כאילו כלום לא קרה".
"לא", אתה שולח חזרה "להתאושש זה להבין שלמרות מה שעברנו פה, שנינו, צריך להמשיך את היום שלנו".
"יצאת הבוגר הפעם, נשיקות" אני שולחת וקריאה מהמסדרון מבהירה לי יותר מתמיד כמה צדקת. מחפשים אותי בעבודה, נעלמתי להם פתאום.
מסתבר שאין ברירה אלא לנחות בחיים.

הוא:
עכשיו הצורך למגע גדול עוד יותר, את חסרה לי בשביל להשלים את התמונה האירוטית שפינטזתי.
עירומה וגאה את מלווה כל מחשבה, כמו תמונה קטנה בפינה של מסך הטלוויזיה.
מידי פעם נוגעת בעצמך, מלטפת ומגרה, מזכירה לי שאת שם, אם לרגע שכחתי.
"אנחנו צריכים לעשות את זה יותר" אני שולח ברגע של שקט, "אתה כבר לא בתול, תרגיש בנוח ליזום את הפעם הבאה" את עונה ומעלה סומק על לחיי.
את החלק החסר בשיחה איתך השלימה אשתי, גופותיכן התחלפו בראשי, מתחתיי ומעליי, לידי ולפניי.
גמרנו ברעד משותף ונרדמנו חבוקים ועירומים, בטני צמודה לגבה, איברי לישבנה, וידיי עוטפות את שדיה המוכרים.
אך בחלום זאת את שהיית בין ידיי, ישבנך הענוג צמוד לאיברי המתקשה בעקבות החלום, שדייך המלאים תחת ידיי ושיערך האדמוני מדגדג את נשימתי.
התעוררתי מזיקפה סוררת באמצא הלילה, מחפש דרך להרגיע אותה מהמראות שחלפו בחלומי, חופר בין רגליה ומחפש אחר סדק צר אליו אוכל להיכנס, להירגע ממך לרגע.
"תודה, אהובה" אני שולח בשעה שאני יוצא ליום חדש, "בבקשה, מותק, רק תסביר תודה על מה" את מבקשת, "על הלילה שנתת לי" אני ממשיך במסתוריות ואת שולחת סימן שאלה בודד.

היא:
אז התודה היא בעצם מאשתך" אני כותבת ומרגישה צביטת קנאה קטנה, למה היא היתה שם ולא אני…
"כן. אבל בעצם זה ממני".
אני רוצה לשמוע אותך אומר את המילים האלו, לראות אותך מוציא את האותיות מהשפתיים שלך, ולנשק אותן.
היום מתמלא בעבודה, הראש גדוש בשטויות של העולם האמיתי. אין לי זמן לחשוב. על כלום.
וכשאני מערבבת את הקפה החם במטבח, אני שומעת קטעי שיחה בין שני עובדים על יום ההשתלמות ההוא בדרום, והתמונות חוזרות אלי. בהירות ונוגעות.
אני כמעט ומושיטה יד ללטף אותך, להרגיש אותך.
"הכל בסדר?" קול שואל אותי, ומסתבר שלרגע מלמלתי משהו, הברה לא ברורה.
"כן, מעולה. סתם עייפות מהיום הזה" אני יוצאת מהמטבח, ממהרת לחדר, לשמוע אותך.
הטלפון מצלצל שוב ושוב, וכבר לא נעים לי להפריע, אבל אתה לא עונה.
אני מציירת עיגולים על דף לבן, משרבטטת את השם שלך בשפות שונות. הכל רק להעביר את הזמן.
הקפה מתקרר על השולחן לידי, תכף אקום להכין חדש.
"עסוק מדי, חושב עלייך כל הזמן", זהו, זה מה שהייתי צריכה. הודעה אחת קצרה והחמצן שב אלי.
"תודה" אני עונה, ומוסיפה פרצוף מחייך, מאושר.

הוא:
אני רוצה למצוא את הזמן הזה, לפנות את הרגע בשביל לשמוע אותך מעברו השני של הקו, אך היום עמוס מידי.
אני מרגיש אותך לידי בכל פעולה במשך היום, ידיי העובדות מלוות במגע ידייך, מנגבות זיעה ממצחי ומלטפות את עורפי החם.
שיחה שלא נענית ממך מבאסת ומעודדת כאחד, אני לא יכול לענות אבל אני יכול לראות את השם שלך מחפש אותי.
"יום בלי זמן, מצטער" אני פותח בשיחה בדרך הביתה, "אתה תצטרך לפצות על זה" את משיבה בעוקצנות רכה.
"אז לפנות זמן מחר לשיחה נועזת?" אני מנסה, "זה רעיון מפתה, אבל הוא לא מספיק" את מבהירה.
"אני מבינה שפתחתי תיבת פנדורה עם השיחה אתמול?"
"את באמת לא מבינה!" אני מבהיר את התמונה, "אבל את צודקת, שיחה באמת לא תספיק".
"אז מה אתה מציע?" את שואלת למרות שאת כבר מנחשת את התשובה, "על זה את צריכה לענות, למרות שאם זה היה תלוי בי…" אני עונה במיסתוריות.
"אם זה היה תלוי בך אז מה?" את מושכת אותי לתשובה שאת רוצה לשמוע, "אז באמצע היום הייתי דופק על דלת משרדך" אני ממשיך ברמיזות גסות.
"אתה מאיים?"
"אני מפחד להרוס לשנינו"
"אתה צודק, אני סתם נהנית לעקוץ אותך"
"ואני נהנה להיעקץ"
"אני יודעת"
"הגעתי הביתה, יהיה לך רגע בלילה לברך אותי בלילה טוב?"
"אני אמצא רגע כזה"
"מצוין, אז נתראה, ביי"
"להתראות מאוחר יותר".

היא:
נכנסתי למיטה אחרי הודעה קצרה, לפעמים גם איחול לילה טוב תמים, יכול לחמם את הלב.
כשהעיניים נעצמות, המחשבות באות. שוטפות את הגוף, מעצימות את התחושות. בניסיון להפיג את הדימיון, אני מסתובבת לחבק את בעלי הישן, מחייך מתוך שינה.
ואולי היא מחייך כי הוא חולם עליה, על מישהי אחרת שעושה לו נעים?! וכשרגשות הקנאה משתלטים עלי, אני מנסה לפרגן לו, כי למה רק לי מותר.
ובבוקר, כשאני רואה ששלחת הודעה באמצע הלילה, אני פותחת מתרגשת "היה לי קשה לישון, מחכה לך בבוקר".
"בוקר טוב" אני שולחת חזרה "אז איפה כבודו מחכה לי הבוקר?"
"איפה את רוצה שאחכה" אתה שולח מיד, ממש כאילו חיכית להודעה שלי.
"בכל מקום, רק לראות אותך לרגע"
"סבבה"
"סבבה ו…?"
"תלבשי משהו נח, ביי"

הוא:
החורף המתקרב מצמצם את האפשרויות לפגישה חטופה, הקור מתחיל לתת את אותותיו והחניון הקבוע שלנו לא יתאים הפעם.
נזכרתי במבנה ישן ונטוש הניצב לא רחוק משם ליד דרך עפר שכוחה, הוא יוכל להתאים בתוספת מחצלת ושמיכה ישנה.
"בשעה… תחכי לי בחניון שלנו" שלחתי בידיעה שאת תביני בדיוק איפה זה, "אהיה שם" שלחת בהבנה ברורה.
הנחתי ברכב את המחצלת והשמיכה ויצאתי לדרך, הקפה מונח דרך קבע ברכב, עכשיו נישאר לראות אם יהיו לך שעה או שעתיים לתת לי.
התרגשות נעימה מתפשטת בגופי, ההגה תחת ידיי מתחלף לרגע בידייך הרכות, אצבעותייך משתלבות באצבעותיי, מלוות אותי בדררכי אלייך.
אני גולש מהדרך הראשית אל חניון העפר המוכר, רכבך כבר חונה בקצהו, מעלה את סף הגעגוע מדרגה נוספת כשאני חושב עלייך ישובה בפנים.
ועוד יותר מרגש על לחשוב שבעוד רגע תשבי לידי באוטו, תמלאי את חלל הרכב בריח המוכר בדרך הקצרה אל היעד.

4 מחשבות על “אהבה שניה בגוף ראשון – 12”

  1. פשששש
    סייבר סקס … ועוד בעבודה …
    דרדסית – עשית פעם סייבר סקס ?
    לפי מה שהזוג מתאר כאן – זו חווית חושים מעלפת …

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)