בשיתוף עם חוליו איגלסיס.
הוא:
"עכשיו יותר טוב" אני שולח כתגובה לתמונתך בגופיה ותחתונים, "נראה לי שגם הגופיה מיותרת, אבל אני לא מתלונן" ומקווה שתביני את החיוך מאחורי העקיצה.
"יש דברים שהדמיון שלך יצטרך להשלים" את עונה ומוסיפה חיוך קורץ, "הוא כ"כ משלים, את לא מבינה כמה".
"אני חוזרת למיטה, אולי עוד אצליח לישון את הכמה שעות שנשארו, לילה טוב"
"יותר בכיוון של בוקר טוב" אני עונה וחוזר להביט בתמונתך, סופג עוד קצת ממך לעוד יום בלעדייך.
בדרך לעבודה אני חושב, אולי לא הבנת את כוונתי, אולי לא הייתי מספיק ברור בשאלת הערב הפנוי.
חיכיתי מעט שהיום יתקדם ושלחתי הודעה "פנויה?" בכדי להבהיר את כוונתי, רגעים ספורים לאחר מכן הטלפון מצלצל ושמך מופיע על הצג.
"בוקר טוב הפעם באמת" אני עונה מיד,
"בוקר טוב" את עונה בחיוך שנשמע בבירור.
"רק רציתי להרגיע אותך"
"מה זאת אומרת?"
"נראה לי שלא הבנת נכון את כוונתי כששאלתי אם תוכלי לפנות ערב" אני מתחיל להסביר, "לא התכוונתי להלחיץ, רק רציתי לבדוק אם הכיוון נכון"
"אני מקשיבה" את מגיבה וממתינה להמשך,
"התכוונתי ליציאה משותפת, לא לשינה משותפת וזה לא צריך לקרות מחר, בעצם עדיף שזה לא יקרה מחר"
"עכשיו הכל יותר ברור, עכשיו אני צריכה לבדוק איך אני עושה את זה", רוגע נעים התפשט הגופי בעקבות הבנתך.
"התמונה שלך עדיין מלווה אותי" אני ממשיך בשיחה, "לא מחקת?" את נלחצת, "מחקתי מהטלפון אבל לא מהראש" אני מסביר,
"אם מחקת אז בכיף, מותק" את מפרגנת ואנו מסיימים את השיחה עד לפעם הבאה.
היא:
יום מוזר. ממש מוזר.
אולי זה חוסר שעות השינה, או המחשבות שמציפות אותי כל היום, אבל היום הזה מוזר.
בחלון השמש מתחילה לשקוע, ואני מכינה לעצמי קפה, מתיישבת לסיים את היום בעבודה. התמונה היחידה שעולה לי היא שלך, מגיש לי קפה טעים ומר. ושוב הפרפרים הקטנים שם בתחתית הבטן, קמים לתחיה.
אני עוברת על היומן, מחפשת את התאריך המושלם להעלם לערב מהבית. איזו ישיבה מאוחרת להמציא או משהו כזה.
יומולדת לחברה, כזו שאפשר לחגוג לה בכיף ואז לברוח, מופיע לי בלוח, אבל רק עוד חודש.
חודש? חודש שלם בלי להפגש?! מתלבטת איך אפשר לחיות בלי חמצן, בלי לנשום אותך כל כך הרבה זמן.
"אני עובדת על תאריך" אני שולחת לך, שתדע שלא נלחצתי ממש, שאני לא מפסיקה לחלום.
"מקווה שהוא בקרוב" אתה עונה "כל יום שעובר הוא נצח".
"גם אצלי מתוק" ומוסיפה מיד "תכף יוצאת, אם אתה זמין, תתקשר".
אני נכנסת לרכב, מחכה לשמוע אותך בדרך, אבל הילדים מקדימים אותך ברגע אחד. הצלצול שלך הוא בשיחה ממתינה, ואני מפרידה מלחמות ילדים, במקום להתפנק בשיחת אוהבים.
הוא:
"ניסיתי, נסיעה טובה" שלחתי בעקבות צליל ההמתנה שנשמע מעברו השני של הקו.
טעם של אכזבה ופספוס, כי אם לא לראות אותך זה קשה, אז לא לדבר איתך זה עוד יותר קשה.
לקראת ערב נוסף בלעדייך, רגע לפני שאני נכנס הביתה אני שולח "שיהיה לך ערב טוב, תתקשרי אלי מחר?" ודקות ספורות לאחר מכן את מחזירה לי "ברור! מצטערת על הממתינה, הילדים הקדימו אותך".
אני נכנס הביתה מעודד מעט ומיד נסחף אל שיגרת הערב, הילדים מושכים אותי למשחק ושיחה.
אני משתדל להיות איתם, אך הראש מסרב להשתתף, הוא חושב דברים אחרים שהם לא לידי כרגע.
"הכל בסדר" שואלת אישתי בדאגה, "סתם יום קשה וחם, הכל בסדר" אני עונה במצפון רוגש.
היא עוברת לידי ונושקת בעדינות לראשי, כאילו מרגישה ששם הבעיה ומנסה להרגיע.
ובלילה, במיטה, היא מרגיעה אותי באהבה, נותנת לי את גופה המוכר בכדי לפרוק את רגשותיי.
אך רגשות אלו הפעם הם לא שלה, הם שלך, המגע שלי הוא שלה, אבל לא המחשבות.
היא:
אם רק הייתי יכולה להעביר לך את הרגשות שלי, ככה במין צינור ארוך או בטלפתיה.
אם רק היית יודע כמה זמן לקח לי להרדם בלילה, ואילו חלומות ליוו אותי בשעות המתוקות של השינה.
"בוקר טוב" אני שולחת לך כשאני יוצאת מהבית, מקווה לשמוע את הקול שלך.
והצלצול ממלא את הרכב בשיר מרגיע "בוקר אור" אתה פותח את השיחה, ואני מתרווחת בכיסא, מרגישה את הקול שלך עוטף אותי, מפנק.
"אני מתגעגע"
"גם אני"
"חייבים כבר להפגש, או לפחות לקבוע זמנים לשיחות קטנות" אתה מנסה למצוא פתרון בתוך הטירוף,
"רק תגיד מתי, איפה ואיך, ואני שם".
"מעולה, חיכיתי לתשובה שלך" אתה עונה ואני מחכה להמשך, לפרטים הקטנים שיסגרו לי את הפינה הזו, את המפגש או השיחה, העיקר זמן איכות איתך.
אני מחייכת למראה הקטנה שברכב, יודעת שהיום הזה יעבור עלי במחשבות טובות.
הוא:
"משהו בנוסח הפגישה הראשונה יסתדר לך היום" אני שואל ובתוכי כבר יודע את התשובה, ועד שתתקבל ההודעה ממך אני כבר יוצא לכיוון החניון.
צליל הודעה מעיר אותי מחלום הציפייה "אני בדרך" כתבת, ויחד עם ההודעה החלום הולך ומתגשם.
הגעתי מספר דקות לפנייך, החניון היה ריק ושומם, פניתי בדיוק לאותה נקודה בה חניתי בפעם שעברה והעמדתי את הרכב.
בזמן ההמתנה הקצר שנותר הוצאתי את הגזייה, פתחתי את דלת הארגז של הטנדר והרתחתי את המים לקפה, שואל את עצמי כמה באמת צריך אותו.
מאחור אני שומע צליל אבנים הנרמסות תחת גלגלי רכב, ליבי מחסיר פעימה ואני מסתובב לראות האם את היא זו שמפרה את השקט.
את מחייכת אלי מבעד לשמשה הקידמית וממשיכה להתקדם עד לעצירה לצידי, אני ממהר בצעד נירגש לפתוח את דלתך ומושיט לך יד.
את אוחזת בה ברעד קל ואני מושך אותך לחיבוק מלא געגוע, כמעט מוחץ את גופך הרך בין זרועותיי.
"התגעגעתי" ונושק לצווארך, "גם אני" את לוחשת ומפנה את פנייך אל מול פניי, דורשת את הנשיקה שכ"כ חיכיתי לה.
טעמך המוכר והאהוב נטעם בשפתיי ולשוני, ריח גופך חודר לאפי ומרגיע את נשימותיי המתרגשות.
את מתרחקת מעט "אני מריחה קפה?" את שואלת, ובחיוך אוהב אני נותן לך יד ומלווה אותך אל חלקו האחורי של הרכב, "את מריחה נכון" ומורה על הגזייה.
"זאת לא הפגישה שתכננתי, אז תתיחסי לזה כתרופת הרגעה" אני מסביר ועוזר לך לעלות ולשבת על דלת הארגז, "יותר בכיוון של סיפוק זמני" את עוקצת ומנדנדת את רגלייך בילדותיות.
הקפה נמזג לכוסות קטנות ואני מתיישב לצידך, חוגג בלגימה מאושרת את היותך לצידי.
היא:
פגישה קצרה מתוכננת לנו, ויש לי כל כך הרבה מה להגיד, במילים וגם במבט עיניים.
אני מניחה את הראש שלי על החזה שלך, שומעת את הלב שלך פועם קרוב אלי.
"אפשר להשאר ככה שעות" אני אומרת.
"ימים" אתה מתקן אותי ונושק לשערי "ימים ושבועות".
אני מניחה את הכוס הריקה בצד הרכב, וקופצת לאדמה. מתקרבת אליך עוד קצת, נעמדת בין רגליך, כשאתה עוד יושב על הארגז.
"מחפשת תנוחה טובה יותר" אני מתרצת את הרגליים שלי שמחפשות מקום קרוב.
"יותר קרוב מזה, זה כבר לשבת עלי"
"וזה רע?"
"להפך, בזה הרגע הצעתי" אתה מסדר את הרגליים שלך בתשעים מעלות, ואני, כמו ילדה קטנה, מתיישבת עליך, מפסקת את הרגליים שלי סביבך, מצמידה אגן לאגן.
"ככה נח לי" אתה לוחש לי באוזן, מצמיד אותי אליך בידיים אוהבות. אני מחייכת, מנשקת אותך בפה רעב, מביאה את כולי אליך, הכי קרוב שאפשר.
הוא:
שפתייך פוגשות את שפתיי ולשונך חודרת לפי, מחפשת אחר לשוני, ידיי מקרבות אותך אליי ותומכות בגבך.
במורד גופי אני חש במגע ידייך מגששות אחר רוכסן מכנסיי ומוצאות אותו לחוץ מעל זיקפתי, בזהירות חושנית את פותחת את הרוכסן ומשחילה יד רועדת.
בינתיים ידיי יורדות אל ישבנך, אוחזות בו מתחת לשמלתך הרכה, חופנות את לחייו מעל בד תחתוני התחרה הנעים.
בתנועה מהירה את מתרוממת מעט ומכוונת את איברי לעברך, תוך כדי שאת מסיתה מעט את התחתונים וחושפת למולו את איברך הלח.
ידי האחת נשארת לתמוך בישבנך בעוד ידי השנייה עוברת לאחוז בבסיס הזין הקשה ועוזרת לך להחדירו פנימה.
את עוטפת את עורפי בידייך ומתחילה לנוע לאורך איברי, קריאת עונג נפלטת מפיך בזמן שאיברך בולע את איברי בשקיקה.
אני משחיל את היד התומכת מתחת לבד התחתונים וחש את עור ישבנך, אני אוחז בו בגעגוע ותאווה על גבול הכאב.
"את חושבת שעוד נספיק לדבר אח"כ" אני שואל ברגע של הומור, "בקצב הזה נראה לי שיישאר לנו קצת זמן גם לזה, אבל עכשיו אני צריכה אותך מרוכז בלזיין" את מבהירה את הנקודה ומצמידה את ראשי אל החזה שלך.
היא:
לשמוע אשה מבקשת זיון" אתה נאנח באושר, מצמיד אותי אליך עוד קצת.
אני מרגישה את פעימת האבר הגדול בתוכי, את הזין שלך שגדל עוד קצת ועוד קצת, לפני שהוא מתפרץ בי, כמו הר געש שרק חיכה להתפרצות, גם אני רואה כעת את האש שניצתת בנו, את החום שעולה מהחיבור שלנו.
"כל פעם, טובה יותר" אתה מסכם במשפט קצר, מילים ארוכות שהייתי אומרת
"תודה לך" אני נשענת עליך, יודעת שגם אם אנחנו לא נפגשים הרבה, אתה פה בשבילי "תודה על הספונטניות".
"אני שונא את זה, את חוסר הזמן בנחת"
"זה חלק מהעניין, ידענו את זה כבר מראש, לא?!"
"למה את תמיד כל כך מעשית, ממוקדת?"
"אשה, כזו אני" אני מנשקת אותך ברכות, מעבירה יד בשיער שלך, שהרוח מסביבנו פורעת אותו בהתמדה "ולכן אתה אוהב אותי".
"אוהב אותך בלי קשר" אתה מחזיר לי נשיקה, סוערת, אוהבת, טועמת, וכעת, נשיקת פרידה ממפגש קצר, קצר מדי.
הוא:
את קמה מעלי ויורדת לעמוד על רגלייך, מסדרת את שמלתך ומסרקת באצבעותייך את שערך האדמוני.
את מרימה את מבטך ופוגשת את מבטי משדר הגעגוע, "מה איתך?" את שואלת כשאת רואה אותי ממשיך לשבת ללא תנועה.
"אני מחכה שתסיימי להתארגן, לא רוצה לפספס אותך לרגע" ובחיוך נבוך את ממשיכה להסתדר.
"חכה רגע" את אומרת וממהרת לרכבך וחוזרת מיד עם עם חבילת מגבונים, את מגישה לי את החבילה ומורה במבט על איברי החשוף.
"הייתי עוזרת לך אבל הזמן כבר ממש ניגמר"
אני מושיט את ידי ולוקח ממך את החבילה, מלטף באגביות את ידך טועם במגע אחרון את עורך האהוב.
"אני חייבת ללכת, תן לי נשיקת פרידה" את מבקשת ומעירה אותי למציאות, "חיכיתי שתבקשי" אני עונה ויורד מיד, נעמד מולך מנשק ומחבק אותך לשלום.
"שלחי הודעה כשאת מגיעה" אני מבקש כמו הורה מודאג, "כן אבא" את עונה בציניות ומושכת אותי לצחוקך המתגלגל.
"אני באמת אוהב אותך" אני אומר לך רגע לפני שאת מתרחקת, "אני באמת אוהבת אותך" את מחזירה יחד עם נשיקה ופוסעת בצעדים מהירים לעבר רכבך.
היא:
אני מתחילה לאהוב את הפגישות הקצרות האלה. זמן גנוב באמצע היום, שמטעין בכוחות ואנרגיות לימים שלמים.
הרדיו מנגן לי שיר ברקע ואני מגבירה, ממלמלת את המילים בלי משים. מעבירה את הזמן בנהיגה, במחשבות עליך. על הידיים שלך, על העיניים.
צלצול שיחה נכנסת קוטע את המחשבות ואת השיר "הי, איפה את?" בעלי שואל.
"בעבודה, למה?"
"כי קפצתי אליך, ואמרו לי שיצאת"
לרגע ראיתי שחור, ואז אפור, והמילים ברחו לי מהפה, ואיפה לעזאזל התירוצים כשצריך אותם.
"קפצתי לקנות משהו בקניון" אני זורקת "מתי הגעת?" ואני כבר מחשבת זמנים ודקות, ומתי יצאתי ומתי אחזור.
"לפני עשר דקות" הוא עונה "והדלת של המשרד היתה סגורה, אין שם אף אחד". אני נושמת לרווחה, רק שהוא לא ישמע את האנחה שלי דרך הטלפון.
"כן, יצאתי אחרונה, כבר תכף חוזרת. תחכה לי ונצא לשתות משהו ביחד".
"מחכה" הוא עונה, והשיחה מתנתקת.
הוא:
נשארתי לשבת על ארגז הרכב אחרי לכתך, מדמיין את העתיד שלנו, עד מתי אוכל להמשיך בפרדות הארוכות האלו.
נוגע בשפתיי וחולם בהקיץ על זמנים שכנראה לא יגיעו, על לילות משותפים בהם את ואני הם אחד.
היום כבר מגיע אל קיצו ואיתו הזמן הפרטי למחשבות, חוץ ממני וממך יש חיים נוספים הקשורים אלינו בעבותות וקשה מאוד להפריד ביניהם.
זה לא איזה אוסף פרטי השייך רק לי, אלו חיים מסובכים שכל אחד קשור לשני.
בנסיעה שקטה אני שב לבית שהולך ומתרחק מליבי, האוטומטיות תופסת את מקום הלב והרגשות מונחים בכניסה לבית.
גם המחשבות עלייך מחכות לרגע של שקט, ובתקווה שהוא ימצא אני נכנס אל הבית השוקק.
כשאני נכנס למקלחת אני מוצא את הרגע המיוחל, עומד עירום מול המראה ומריח את גופך הנרמז מבין חלציי, נזכר בך לוחשת לאוזני מילות זימה ותאווה.
היא:
אני שונאת את הלילה" אני אומרת במקום משפט פתיחה, ואני יודעת שאתה מבין אותי.
התעוררתי בלילה מתוך סקס, לא כזה שבחלום, אלא האמיתי. ליטפתי, נשמתי, הרגשתי.
ידיים עשו בי אהבה, לשו את העור החשוף, החם. כשהאצבעות שלו בקשו להכנס אל בין רגלי, פישקתי אותן ברצון, נותנת לו להביא אותי לאורגזמה עוצמתית שלא תשכח עוד הרבה זמן.
והייתי עם עיניים עצומות. העדפתי לדמיין מאשר לראות.
""וואו, היום זה היה פשוט וואו", הוא אמר לחלל החדר, אחרי שהוא גמר ונשכב לידי. ואני רק רציתי להגיד לו, שהיום זה היה ככה, כי הייתי עם מישהו אחר, מנטלית לפחות. וכשההוא העיר אותי מתוך חלום להצטרף אליו לטנגו סוער במיטה, אז אתה הרווחת מהריקוד הפראי שלנו.
אבל לא אמרתי כלום, רק חיבקתי אותו ונרדמנו ביחד.
"אני דווקא אוהב את הלילות" אתה עונה לי "יש לי זמן לחלום עליך בלי בגדים".
"תמשיך" אני עונה, ולא מספרת לך כל מה שקרה בלילה, רק מתענגת על תיאורי הגוף שאתה מיטיב לתאר.
הוא:
"אני מתגעגע ל…" אני מתחיל בתיאור האירוטי "להעביר יד בשערך, להרגיש את ידי חופרת בתוכו.
לפנייך החלקות ולעיניים הרכות, שמבינות אותי כל פעם מחדש.
לצווארך הלבן והזקוף שנמתח בכל צליל וקול שיוצא מבין שפתייך.
לבית החזה הגאה ולפעימות הלב שמחזירות לי אהבה, שבכל נגיעה מורגשות בו נשימותייך המתרגשות.
לידיים המשולבות סביב עורפי, מקרבות ומלטפות בעדינות ובגסות מעורבת, מביאות ומרחיקות את הקץ.
לשדייך המלאים שהזמן רק עושה להם טוב, ובפסגתם עומדות זקוף פטמותייך וסביבם עטרה רכה, כמו כתר לראשם.
לבטן היציבה ובסתירה לא מובנת גם רכה ושלווה, מזמינה אותי להניח עליה את ראשי ולשכוח.
לאגן הנחשק ולערוותך המתוקה, נוצצת ומבריקה לקראת מפגש שבוא יבוא.
לרגלייך החזקות והחלקות הנמדדות לאורכן בין ידיי, אלה שיודעות להיפתח בהזמנה ולהיסגר על גוף אוהב".
כך סיימתי את התיאור וחיכיתי למוצא פיך,
"זה היה מוגזם? פיוטי מידי?" אני שואל כשההמתנה מרגישה ארוכה.
דרדסית היקרה
את כותבת נהדר
ומשאירה אותנו תמיד עם הלשון בחוץ
מחכים להמשך בצורה שלא חשבנו עלינ
העיקר חושבים עלייך כל הזמן
בשימחה.
והתודות הן גם לחוליו שעשה פה חצי מהעבודה.
דרדסית יקרה , שוב , הכוכבים בסיפור חווים חוויות מרגשות ומסעירות ..
חוויות שמטלטלות אותם בין המציאות לעולם המקביל והאסור …
עולם של פנטזיות ומימושים , עד כדי אובדן חושים …
אשר לפעמים יכולים לגרום לסיבוך במציאות …
כמו שקרה לאשה שבעלה חיפש אותה בעבודה ..
היא קלטה שהיא עומדת להסתבך וזרקה תירוץ …שאולי הפעם התקבל – אבל מה יקרה בפעם הבאה ?
אז כבר החשדות יתחילו ..
וכשהם יתחילו – מה יהיה עם המפגשים הסוערים ?
ומה יהיה עם המציאות ?
כרגע … הריגוש והתאווה מנצחים ומתווים את הדרך …
דרדסית – אין עלייך !!!
מרתקת כמו תמיד …
המשיכי ככה , ובבקשה אל תפסיקי …
צמא לעוד ממך ..
תודה – ד.פ.
תודה לך.
איזה כיף לקבל ממך כל פעם תגובות מעודדות.
סקסי לאללה!!! בא לי עליה!!!????????
חחחחח. תפוסה כבר.
חח נכון , ואת ??
הי. מאוד סקסי ומחרמן מצידך דרדסית נחאה. מתחיל לחשוב עלייך כל הזמן. מתי תתפני אולי תוכלי ליצור איתי קשר??!!