אהבה שניה בגוף ראשון – חלק שלישי

בשיתוף עם חוליו איגלסיס.

לתחילת הסיפור

היא:
עוברים להם כבר יומיים, ואני עסוקה במחשבות, בתכנונים. כל כך הרבה רעיונות רצים לי בראש, ואין לי מושג מה מתוכם לבחור.
השיחות בינינו זורמות לי טוב, אבל המתח הסמוי של ההפתעה, מורגש בכל מילה.
סדרתי יום חופש, ארזתי כמה דברים קטנים, ואני בדרך אליך, להפתיע.
מרחוק אני מזהה את הרכב שלך, מדמיינת אותך עובד, וכל נים בגופי רוצה להיות איתך הרגע. אני מחנה בצד הדרך ומתקשרת אליך, אתה עונה בצלצול  השני, דרוך.
"אני חושבת שנתקעתי עם הרכב" אני מתחילה, בטוחה שתציע לי עזרה, וזו אכן באה, אני אומרת את המיקום ומחכה.
"אני יוצא לקראתך, רבע שעה אני מגיע", מרחוק אני רואה אותך מדבר עם הבחור השני, שוטף ידיים ויוצא אל הרכב שלך. אני יוצאת לקראתך, מחכה לך בשקט בכיסא שליד הנהג.
הוא:
בום!!!
אני חושב שזה התיאור המדויק לאותה הרגשה שהרגשתי כשנכנסתי לרכב, כאילו ליבי החסיר פעימה ומיד פיצה על זה בסדרת פעימות נרגשות.
"את פה?!" אני פולט תוך כדי הסדרת נשימותי, מתמודד עם ידיי המשתוקקת לחבק אותך, לגעת בכל מה שאת, "איך…? מה…? מתי…??" גמגמתי בקושי.
"אני פה" את עונה בחיוך רועד, נרגשת כמוני מהתוצאה, נהנית מתגובתי להפתעה שנראה כי הצליחה לך.
"לפני שאני בכלל שואל מה התוכנית, אני חייב להרגיש אותך" אני מניע אות הרכב בזריזות ולוקח אותנו למקום שקט, שם אוכל להראות לך את געגועי. תוך שתיים שלוש דקות של נסיעה מהירה מצאתי נקודה שקטה, עצרתי את הרכב בחריקה ומשכתי אותך אלי לנשיקת געגועים.
עטפתי אותך בין ידיי, מרגיש את החום המוכר, את הגוף האהוב ואת הריח המשכר שלך.
"אל תתפזר לי פה" הרגעת אותי, "זו רק ההתחלה" המשכת בהסבר.
במאמץ רב הצלחתי להשתלט על גופי המתקשה והמתנתי למוצא פיך, על הכיוון אותו תכננת, בוחן את דמותך, משתוקק לחזור ולאחוז בך.
היא:
אנחנו ניסע ברכב שלי" אני מתנתקת ממך רק לרגע "אחרי הכל, ההפתעה הפעם שלי". אנחנו חוזרים אל הרכב שלי ועוברים אליו, ברור שמושב הנוסע פחות נח לך.  אני מניחה עליך את היד, מרגישה אותך קרוב, ויוצאים לדרך.
"לאן?"
"תחכה בסבלנות, אל תתן לי לסגור לך את העיניים, או אולי דווקא כן". לפי החיוך שלך, לא היית מתנגד לקשירה…
אני עוצרת בצד, מורידה את המטפחת מהראש שלי וכבר עוטפת את העיניים שלך בבד הצבעוני.
"הריח שלך משכר" אתה לוחש לי.
"אז עוד קצת עיניים מכוסות וזהו, כבר מגיעים" אני מרגישה את הדופק שלך פועם, הלחץ מלא לראות.
"הגענו" אני אומרת ומשאירה לך את הכיסוי, ביד בטוחה אני מובילה אותך איתי, קרוב. אנחנו מתיישבים ואז האישור שלך מגיע "עכשיו תפקח עיניים".
אנחנו יושבים בתוך חורש טבעי סבוך ויפה, השקט שסביב מרגיע.
הוא:
ריח החורש משכר ובתוספת דמותך הוא כמו סם ממכר.
נשכב לאחור, מניח ראש על העלים היבשים, נרגע מההתרגשות, מתרגל לצל העצים, מעכל את האינטימיות שסידרת לנו. את נשכבת לידי, מניחה את ראשך על חזי, מאזינה לדפיקות הלב, בידך האחת את עוטפת אותי, בעוד ידך השנייה מוטלת לצידי. אני מלטף בחום את שערך, מעביר יד על הגב השרוע מעליי בודק שלא השתנה דבר מהפעם שעברה.
"התגעגעתי אלייך" אני לוחש לאוזנך, "גם אני" את מחזירה לחישה אל תוך החזה שלי.
"בואי" אני מפנה את ראשך אלי, מנשק אותך, מוצץ אותך, טועם את פיך ולשונך, נזכר ומזכיר.
עוטף עם ידיי את גופך, מחבק אותך, מחזיק אותך כמו מפחד פן תקומי ותלכי. יורד לישבנך ועולה לראשך, עובר על צידי גופך, חש את מותנייך את צידי שדייך הנמחצים על גופי.
"הכנת לנו עוד הפתעות או שאפשר לעבור לשלב הבא?" אני שואל תוך כדי השתחלות חצופה מתחת למכנסייך.
היא:
"חכה עוד רגע" אני קמה ומוציאה מהרכב קופסא יפה. שולפת מתוכה בקבוק יין ושתי כוסות גבוהות "לפני הכל, בא נרים לחיינו".
אני מוזגת מהיין הקריר, בדיוק בטמפרטורה הרצויה. אתה מביט בי במבט רעב, אני נצמדת לתוכנית שלי. היא שלי.
"לחייך" אתה מחייך אלי "יש עוד הפתעות?"
"אל תאתגר אותי, אין לך מושג איזה הפתעות אפשר לא לארוז" אני מחזירה מבט, מפשיטה אותך לאט במבט אחד.
אני חולצת את הסנדלים, ופותחת לאט את המכנס הצמוד. הוא יורד לי לאורך הרגליים, חושף את העור הבהיר שתחתיו.
"תשווה" אני מצווה אותך. ואתה, במבט מהופנט מתפשט מולי. תחילה הנעליים הכבדות, אחר כך המכנסיים ואתה ממשיך עם החולצה, לאט, מושך את הרגע.
אני עומדת צמוד אליך, הזיעה שלך עלי, ואני מלקקת אותה מהצוואר החשוף.  אתה גונח בשקט, ואני מרגישה את הידיים שלך מושכות את החולצה שלי אל על.
הוא:
חושף אותך באיטיות, בתחילה את הבטן המתנשפת ובהמשך הקילוף מוצא את שדייך, ארוזים בחזיית תחרה לבנה ודקה. מושך את החולצה מעל ראשך ולוקח צעד אחורה, שוטף את עיניי בגופך הענוג.
"תמשיכי מפה" אני מורה לך בתמורה, "כי לי אין יותר מה להשוות".
מביט בך מתפשטת מולי, מלאת בטחון, חזקה ויציבה, איברי מתקשה ומגיב לקראתך.
לוקח לרגע את כוס היין ולוגם בשקיקה, מרגיע ומרעיב את עצמי יחד, שוטף את הרוק המצטבר בתחתית הפה. פטמותייך מצביעות לעברי מגורות וזקורות, שדייך עולים ויורדים לקצב הנשימה, איברך החשוף נוצץ אל מול קרני השמש הבוקעות מבין העצים.
אני מתקרב אלייך לאט לאט ואת לא נותרת אדישה ומקצרת גם כן את המרחק אלי. אוסף אותך אלי לחיבוק מלא תשוקה, חופן את ישבנך בין ידיי, תומך בך לנשיקה עמוקה ורטובה, שדייך נמרחים על החזה שלי, פטמותייך דוקרות את עורי ואיברי מתחכך בערוותך.
היא:
העלים נמעכים תחת המשקל שלנו, אנחנו צמודים אחד לשני, מרגישים את הגוף החם. ציפור קטנה חגה מעלינו, מפריעה לנו ברגע אינטימי שכזה.
"מענין מה היא תספר לחברות שלה" אני צוחקת.
"היא תספר על אשה מהממת באמצע היער, שמצאה לה את הגבר המושלם לבלות איתו את היום" אתה מנשק אותי שוב, יורד מהצוואר אל החזה החשוף.
"אני מקווה שהיא לא בטראומה או משהו"
"גם ציפורים עושות סקס"
"אנחנו עושים סקס?"
"לא, אנחנו עושים אהבה", איזו תשובה מושלמת. אני מחייכת אליך, נושקת בערגה את השפתיים שהוציאו המילים.
"אהבה זה סבבה".
הוא:
"עכשיו תני לי להראות לך איך אני אוהב" אני משתיק את דיבורך ומתחיל לרדת בנשיקות לצווארך, משם ממשיך אל השדיים מוחץ אותם ברכות, מתעכב מעט אל הפטמות הזוהרות וממשיך. עוצר להפסקה סביב טבורך, מעליו ומתחתיו מתענג על הרכות הקשוחה שבמגע איתה.
ושוב חוזר לדרך בה התחלתי, לאורך הירך משם אל השוק, ממלא אותם בנשיקות רטובות.
קול אנחותייך מורה לי שאני בכיוון הנכון, ידייך המלוות את ראשי מהדקות את אחיזתן. אני חוזר על עקביי ופונה שמאלה בלשוני, מוצא את ערוותך תחת שפתיי, לחה וחמימה, מבקשת בתנועות רכות מגע. מלווה את לשוני באצבע מגששת אני מתחיל לאהוב את איברך, טועם את מיציך את שפתייך, אותך.
ידייך מהדקות את ראשי, חופרות בשערי, מצמידות את שפתיי לשפתייך, מוכיחות לי את שכבר ידעתי בליבי.
היא:
אני מרגישה את הגלים הקטנים בשיפולי הבטן, את הר הגעש שמבקש להתפרץ. החום מציף אותי מבפנים, וזה טוב, ככ טוב. כשהמיצים שלי כבר ניגרים עליך, אני גונחת בקול, גורמת לענפים מעלינו להתנועע.
אני רוצה להחזיר לך גם, ועכשיו. אני מרחיקה אותך קצת, אבל רק בשביל לקרב עוד רגע. המבט שלך מעיד כמה אתה מחכה לזה כבר. הנשימה שלך מואצת לרגע.
אצבע אחת שלי עוברת לאורך האבר הזקור, מרגישה אותך חם. ואז, בלי הכנה מוקדמת,  אני מתכופפת אליך, אוספת אותך אל הפה שלי.
הלשון שלי עוברת על הזין, השפתיים שלי סוגרות עליו. ההתנשפות שלך מגיעה מיד. אתה מעביר יד בשיער שלי, מצמיד אותי עוד קצת..
הוא:
איברי נכנס ויוצא מפיך, לשונך מחוללת סביבו ועליו, מרעידה אותי בפיך מרטיבה ומכריחה אותי לגנוח מהנאה. היד שקודם קרבה אותך, כעת מאטה את הקצב, מרחיקה את ראשך בעדינות ובחוסר רצון.
"עוד רגע אני גומר" אני גונח לאוזנך,
"היום עוד ארוך" את מפסיקה לרגע בכדי להרגיע אותי.
"אני לא ממהר, אבל הייתי רוצה לגמור בו אחרת" אני משיב מחויך ומושך את ראשך מעלה, מנשק אותך בתאווה, מערבב טעמים כמו היו קוקטיל של אהבה.
אני משכיב אותך לאחור, לא עוזב את פיך לרגע, עולה מעלייך ומכוון את איברי לפתחך. באיטיות רועדת, אני נדחף אלייך, נכנס ועוצר נכנס ועוצר, מרגיש כל סנטימטר, לומד אותך מבפנים.
רגלייך מפוסקות בחוזקה, מטפסות מעל גבי לקצב החדירה, ידיי תחת כתפייך וידייך מעל ראשי מהדקות את שפתיי לשפתייך.
"כן…" את זורקת בקול כשאיברי נכנס עד תום, "כן…" את ממשיכה כשאני מתחיל לנוע בחזרה.
היא:
התנועה נעימה, מרגיעה את השרירים. אתה מצטרף אלי לגניחה אחרונה, רגע לפני שהזיקוקים שבראש מצטרפים אלינו בקולות שמחה.
אתה עלי, תשאר עוד קצת. אל תקום. כיף לי להרגיש את משקל הגוף שלך עלי. הוא מחמם אותי, בחוץ ובפנים.
אני מרגישה את רפיון השרירים שאחרי, את הנשימה הכבדה, הנרגעת.
"וואו" אני אומרת לבסוף "זה היה פשוט וואו".
"שמח שאת מרגישה כמוני" אתה נושק לצווארי, ואני מחייכת.  פיסת שמיים נגלית לי בין העצים הצפופים שמעלינו, השמש מחייכת אלי.
"תודה על ההפתעה" אתה לוחש לי ומביט לי בעיניים "לפעמים הפתעות זו הדרך הטובה ביותר ליום מוצלח".
הוא:
אני מתגלגל מעלייך, נשכב לצידך על גבי, העלים מתפצפצים תחת משקל גופי. עירום גופינו מרגיש נכון ונוח, אני רואה על גופך הרגוע שאת שותפה להרגשתי.
אנו שוכבים כך זה לצד זו, ידיי תומכות תחת ראשי וידייך גם כן תחת ראשך, מביטים אל הצמרות, חולמים בהקיץ.  העיניים מתאפללות יחד עם הריפיון המתפשט בגופי ושינה מזדחלת תחת עפעפי, "זה היה בדיוק מה שזה היה צריך להיות" אני חושב לעצמי ונרדם.
להרגשת מגע רך של אצבעות המטיילות על צווארי וחזי אני מתעורר, "את עוד פה?!"
"אני מסתכלת  עליך ישן כבר חצי שעה, לא הצלחתי להתאפק יותר, וחוץ מזה אם הייתי הולכת איך תחזור".
"עכשיו זה כבר לא משנה לי, הייתי מחכה לך פה עד להפתעה הבאה".
אני מתענג על מגע אצבעותייך, שוכח את העולם הרוגש שממתין מחוץ לרגע שלנו, מתמסר לעכשיו.
"אם תמשיכי ככה לא תשאר לי ברירה" אני מזהיר כשהחרמנות פושטת בי שוב,
"אל תאיים אם אתה לא מתכוון לבצע" את עוקצת חזרה.
היא:
"את מאתגרת אותי?" אתה שואל ואני לא עונה, רק מחייכת. יש מילים שלא חייבות להיאמר. הן נוכחות בינינו. אני מגניבה מבט אל ערוותך, מגלה את האיבר שלך מתעורר לחיים.
"המנוחה עשתה לך טוב" אני אומרת וכבר מתיישבת עליך, רוכבת עליך, משפשפת את האבר שלך בי.
אתה שולח ידיים קדימה, כל יד חופנת שד אחד, ואתה מרקיד אותי עליך, בקצב אחיד. המוזיקה הפנימית שלנו מתגברת, ואיתה גם היצרים. אני מרגישה את הבליטה שלך בין הרגליים שלי, הולכת ותופחת עם כל תנועה.
הפטמות שלי יציבות בין האצבעות שלך.
"מוכנה לרכב איתך ככה עד השקיעה" אני אומרת לך וממשיכה לנוע בקצב הפנימי שאנחנו קובעים.
הוא:
"אני מקווה שהשקיעה לא תגיע" אני עונה ומניח את ידיי על ישבנך, מכוון את הקצב. זקופה וגאה את יושבת עלי, ידייך מלטפות את ידיי ואת זרועותיי, נמתחת לאחור ומבליטה את שדייך למולי.
כל מה שאני רוצה עכשיו זה להמשיך ולהביט בך, בפנייך המתעוותים בהנאה, בפיך הפעור עקב גניחותייך, בטיפות הזיעה הקטנות שזולגות במורד החזה על פני הבטן.
אני מתרומם בכדי לטעום את אותן טיפות מלוחות מהחריץ בין שדייך, וממשיך ממנו אל הפטמות הזקורות, ידיי תומכות בישבנך מחזיקות אותך יציב בזמן שאני מתישב. את עוטפת את עורפי בידייך, נצמדת בגניחות לאוזני מעבירה צמרמורת במוחי, לשוני לוחכת את צווארך הלח והענוג.
"את כ"כ יפה" אני גונח לצווארך כשאני מרגיש אותך מתכווצת על איברי ומחבקת אותי בכוח, מכריחה אותי לחזור ולשכב תחתייך. אנו נשכבים על הצד, פנים אל מול פנים, איברי עוד בתוכך ואני חוזר לנוע, מזיין אותך בכל כוחי, מזיין באהבה, בתאווה חייתית.
לשונך לא עוזבת את פי, ידך מונחת על מותני, מלטפת את הצלעות הרטובות מזיעה, מדרבנת אותי לגמירה נוספת. ובתנועה אחרונה אני מתפוצץ ברעידות, מוחץ אותך אלי, כמעט מועך מאהבה והנאה.
היא:
"מה אתה אומר, נתחיל לזוז?"
"את באמת שואלת?"
"לא רוצה לשאול, אבל נראה לי שאין ברירה"
"איך את תמיד משחקת את המבוגר האחראי?!" אתה שואל בחצי קריצה, מזכיר לי בעדינות את פער הגילאים בינינו.
"כזו אני" אני עונה לך ומטביעה בך נשיקה רטובה.
"אני רוצה לעבור לגור פה, תצטרפי אלי?"
"ברור, פה יהיה החדר הזוגי שלנו, וזהו, לא צריך יותר מזה כלום" אני מחייכת, מציירת עיגולים בלתי נראים על החזה שלך, גורמת לך לחייך.
"פה נשכב ביחד, כל יום כל היום. מוכנה?"
"ומה חשבת, שסתם נהיה פה?"
אתה מתיישב, מביט בחטף בשעון שמבשר על יום שמתקרב לו לקיצו "אני אקח את האחריות לידי, ונראה לי שהגיע הזמן לחזור".
אתה מגיש לי יד ועוזר לי לקום, מצמיד אותי אליך לחיבוק ערום אחרון.
הוא:
"קחי אותי" אני קורא בציניות בדרך לאוטו, "כבר הרבה מאוד זמן לא ישבתי ליד הנהג, אני מרגיש כמו שיכור".
"שנינו שיכורים אבל אני המבוגר האחראי" את מחזירה לי בעקיצה.
עכשיו כשאני נוסע איתך בעיניים פקוחות אני מבין איפה היינו, מבין שיש לנו עוד כשעה יחד עד שנגיע לאוטו שלי. שיחה נעימה מלווה את הנסיעה חזור, על החיים ומה שביניהם, הומור וחוויות שלא הצלחנו להעביר בכתיבה. הבטחון שבשיחה הסתמית מבהיר לי שזו לא סתם שיחה, זו שיחה בין אוהבים, זו שיחה של שניים שיודעים שהם יחד למרות הפרידות הארוכות.
"אני אוהב את זה" אני אומר לך לפתע,
"את מה?"
"את מה שבינינו, את הסתמיות הזאת שלנו, סתמיות עם לב" אני מסביר את עצמי.
את מחייכת אלי כהסכמה ומיישרת מבט אל הכביש, שותקת לכמה רגעים וזו לא שתיקה מביכה זו שתיקה של הבנה וחיבור.
באופק אני כבר רואה את האיזור המוכר, את מקום הפרידה.
היא:
הרכב שלך מולנו, זהו.
"היה לי כיף היום" אני אומרת, הראש שלי נשען על מסעד הכיסא, העיניים מביטות בך במבט.
"גם לי" אתה שולח יד ללטף את הלחי, משהה אותה קצת, להרגיש.
"אז, נגמר היום שלנו. מתחיל להיות מאוחר"
"אני מבין שהפעם הבאה, היא עלי" אתה מחייך, ואני רואה כבר את המחשבות שלך רצות בראש.
"אם בא לך, אני כנראה אזרום"
"בא לי ללכת איתך עכשיו למיטה קרובה, להניח את הראש שלך על החזה שלי, ופשוט לישון ביחד, תזרמי?"
"אתה יודע את התשובה" אני מחייכת "בפעם הבאה".
עוד נשיקה קטנה, עוד התעכבות, ואתה סוגר את הדלת מאחוריך.
הוא:
אני רואה אותך מתרחקת בנסיעה אבל מרגיש אותך לידי, עלי, איתי.
בסוף היום כשהראש נח על הכר, מתחילות המחשבות להתרוצץ במוחי, הפנטזיות מקבלות צבע, את עכשיו ברורה יותר גם בחלומות. אני ממקם אותנו בכל מיני מיקומים, בוחר את הבגדים, בוחר את השעה ומסדר את התנוחות. אנחנו כבר מכירים אחד את השנייה מספיק אינטימי בשביל לעבור למיטה נוחה, בשביל להתלבש במיוחד.
אני יודע שהפעם זאת תהיה הפתעה עם תאריך שיקבע מראש, הפעם אני ארדם איתך בלילה ואתעורר לצידך בבוקר. לא נמהר הפעם, לא נדאג שתגיע השעה, נעשה אהבה בלי לגמור ואח"כ נעשה אהבה ונגמור.
במשך מספר ימים תכננתי וקבעתי, "תאריך… שעה… תמצאי תירוץ טוב ליומיים ותביאי תיק, אני בטוח שתדעי מה להכניס אליו" שלחתי לך, ואז מתוך התלבטות וחשש הוספתי "מקווה שלא הגזמתי".
היא:
תירוץ ליומיים, אני קוראת את ההודעה ולא מאמינה. יומיים. מה אומרים? איך מתרצים?
אני נקרעת בין הרצון שלי להיות איתך יומיים שלמים, לאהוב ולגמור, לבין המחויבות לחיים האמיתיים. שולחת הודעה אחת, מתנצלת. ואחרי שעה שולחת להתנצל על ההתנצלות ולעדכן שאני אגיע.
הפתרון הגיע מהר משחשבתי, השתלמות מהעבודה, ניתנת האפשרות לבחור את התאריכים, לקחת שלושה ימי חופש, ולהשתתף בשתי הרצאות.
מגוון התאריכים נופל גם על התאריך שלך.
אורזת בגדים, ומוציאה. מתלבטת מה נכון.
בגד ים אחד קטן נכנס אוטומטי, ולידו סט סקסי לישון איתו. לא מיותר? אני חושבת לעצמי, ומוסיפה גם שמלה שחורה קטנה. שיהיה על בטוח.

תגובות ? (אין צורך להזדהות)