מאת אבי. נערך בכשרון רב על ידי אלפרדו
לילה, התעוררתי בבהלה ממרפק של אשתי, יש אזעקה היא אמרה בהיסטריה, רוץ לילדים.
זינקתי ממיטתי לחדר הילדים, קורע אותם משינה ערבה, ממהרים ומתרכזים בקומת הקרקע של הבית, ליד הקיר הפנימי, ממתינים שהאזעקה תתחלף בצפירת הרגעה, הבת הקטנה שלי בוכה, שני הגדולים הצטופפו ביני לבין אשתי מחרישים, עברו עשר דקות, נשמעה צפירת ההרגעה והחזרתי אותם לחדרם, את הקטנה השכבתי ביננו במיטה, היא סירבה לחזור למיטתה וחזרנו לישון.
התעוררתי בבוקר מרעשי הבוקר שהגיעו מהמטבח, נכנסתי לשירותים, התרוקנתי, התרחצתי וירדתי למטבח, רואה למולי את אשתי, פניה קפואות, עיניה רטובות מדמעות, "עד כאן, אני לא מסוגלת יותר", לחשה, כדי שהילדים לא ישמעו.
*******
קצת עלינו, אני נועם בן שלושים וחמש, גר בצפון הארץ, עם אשתי דקלה ושלושת ילדינו, עובד בנגריה המשפחתית כמנהל חשבונות, דקלה, אשתי, מורה בבית הספר של הישוב, בכיתה ז.
הכרנו בשרות הצבאי, היא הייתה משקית השלישות של הבסיס, התחתנו כמעט מיד אחרי הטיול של אחרי הצבא. מיד אחרי שסיימתי את לימודי, אבי הכניס אותי לתפקיד, בעסק המשפחתי ואני שם עד היום.
התקופה בא התרחשו המאורעות שתיארתי, הייתה בקיץ 2006, כשכולנו שמענו את הבשורה המרה על החיילים החטופים, ראינו את הקפצת הכוחות לאזורינו, לקראת המבצע שלימים יקרא "מלחמת לבנון השנייה".
דקלה ואני הסכמנו באותו בוקר, שנמצא לנו מקום מפלט במרכז הארץ וכיון שרוב משפחתי מאזור הצפון, לא יכולנו להתארח אצל קרובי משפחה, בית מלון גם כן לא בא בחשבון, כי לא ידענו מה תהיה תקופת שהותנו מחוץ לבית ולא יכולנו להרשות לעצמנו, הוצאה כספית גבוהה.
החלטנו לחפש ידידים, שנוכל להתארח אצלם , לתקופה קצרה, או משהו בסגנון.
שנינו נשארנו בבית, אני, כיוון שלא היו לקוחות כבר שבוע ודיקלה נשארה, כי הלימודים ביישובי הסביבה, בוטלו מיד עם תחילת המלחמה.
בערב, התפרסמה בערוצי הטלוויזיה מודעה מטעם איזו עמותה, המזמינה משפחות מאזור העימות, להתארח אצל משפחות מהמרכז ומספר טלפון למעוניינים.
הבטתי בדקלה בשאלה, "אתה רוצה שאתארח אצל משפחה שאני לא מכירה, לא, אני לא הטיפוס לכך".
דקה אחרי, נשמעה אזעקה, אספנו את הילדים ורצנו למקום הקבוע, "אין מצב שנמשיך כך, אני מתקשר ויהיה מה שיהיה", אמרתי לדקלה, תוך כדי עמידתנו שם, היא רק הנהנה.
כחצי שעה לאחר מכן, כשהיא עלתה להרדים את הילדים, צלצלתי למספר הטלפון שפורסם, בחורה נחמדה ענתה לי, לקחה את הפרטים האישיים שלנו, מספר הילדים והטלפון, "יש לכם עדיפות למשפחה בסגנון מסוים", שאלה?.
"לא", עניתי, "רק הניקיון חשוב".
היא צחקקה והבטיחה לחזור מיד כשתמצא.
עליתי לחדר השינה, דקלה כבר הייתה במיטה, "התקשרתי למספר שהתפרסם והשארתי את הפרטים שלנו", הודעתי לה, נשכבתי לצידה הכנסתי את ידי האחת מתחת לכתפיה ומשכתי אותה לעברי, היא לא הביעה התנגדות, ידי השנייה החלה לטייל על חזה, עוברת משד אחד לשני, מלטפת ומועכת בעדינות, פטמותיה הזדקרו ולפתע דחפה את ידי ממנה, "אני רוצה אבל לא מסוגלת להתרכז נועם, באמת, אני מצטערת", אמרה, "אתה רוצה שאעזור לך לגמור?".
"לא, אני צריך שגם את תיהני, אתאפק עוד קצת", עניתי.
למחרת בבוקר, הטלפון שלי צלצל ומספר שאני לא מכיר הופיע על הצג, "הלוא, מדבר נועם, עם מי אני מדבר?", שאלתי.
"מדבר אולג", נשמעה התשובה מעבר לקו, "קיבלתי את פרטיך מהמרכז להתנדבות, משפחתי תשמח לארח אתכם בביתנו, עד שיירגע המצב".
המשכנו בשיחה מספר דקות, מחליפים פרטים, כמה ילדים, איזה גילאים וכו', "נטלי אשתי ואני כבר מצפים לכם", הוסיף.
דברתי עם דקלה ארזנו תיקים לשהייה ממושכת, העמסנו על הרכב ויצאנו לדרך, לאשדוד, שם גר אולג.
הגענו לאשדוד לפנות ערב, על פי הנחיותיו של אולג, נכנסנו לרובע טו' והגענו אל הבית.
הם קיבלו אותנו בלבביות, מעניקים לנו תחושה של אורחים רצויים, דקלה מצאה מיד שיחה משותפת עם נטלי, אשתו, שהייתה אישה נאה מאוד, מטופחת, בעלת גוף חטוב וחיוך מאיר פנים.
אחרי שארגנו את הדברים והשכבנו את הילדים, פנינו אולג ואני לגינה עם בירה קרה ופיצוחים, התברר לי שאולג עובד כמהנדס באלתא, מרוצה מאוד בעבודתו, נטלי קוסמטיקאית, מהופעתה כבר היה ברור לי, שתחום עבודתה קשור ליופי, באיזה שהיא צורה.
סיפרתי לאולג על עבודתי בנגריה משפחתית, הוא התעניין בנימוס וסיפר, שכילד היה אוהב לגלף בעץ, כך שיש לו סיכוי בתחום העבודה שלי, גיחכתי ואמרתי לו, שלצערי אין לי שום חיבור עם העץ ותחום עבודתי מתחיל ומסתיים במספרים, תחום שבו לאבי אין שום מושג.
החלטנו שהיום היה מעייף וכדאי שנפרוש לשינה.
נפרדנו בידידות ופרשנו לשינה, לשימושנו קיבלנו מעין אגף נפרד מהבית, עם שני חדרים ושירותים הצמודים אליהם, מעין יחידת דיור בתוך הדירה, תנאים סבירים בהחלט.
בחדר ההורים מצאתי את דקלה כבר ישנה, התקלחתי והצטרפתי אליה במיטה הזוגית, נרדמתי כמעט מיד.
התעוררתי כשאור השמש שטף את החדר, בני משפחתי עדיין ישנו, כולם, נכנסתי לשירותים, התרוקנתי, התגלחתי ונכנסתי למטבח להכין לי קפה.
נטלי הייתה שם, לבושה בבגדים המחמיאים לגיזרתה, "בוקר טוב", ברכה אותי, התעוררת?, יופי, אולג כבר יצא לעבודה הילדים ללימודים, גם אני יוצאת מיד", היא הראתה לי היכן הכוסות, קפה ושוקו, כלי המטבח, "תרגישו חופשי, אני אחזור בארבע עם הילדים ואולג בערך בחמש וחצי". הודיתי לה בחום, היא פנתה לעבר הדלת, כשעיני עוקבות אחר ישבנה המושלם, המותח את בד חצאיתה.
שתיתי לי את הקפה בשתיקה ותכננתי את סדר היום שלנו,
לא רציתי להעיק על מארחינו, הרגשתי חוסר נעימות, ליפול כך על משפחה זרה, נחמדה ככל שתהיה, הערתי את דקלה והילדים התארגנו ויצאנו למרכז העיר לאכול ארוחת בוקר.
שיתפתי את דקלה במחשבותיי , "אנחנו צריכים ליזום עמם שיחה, לשתף אותם בהרגשתנו, גם כדאי שנסכם על תשלום מסוים, שיכסה לפחות את שהותנו", הציעה דקלה.
הסכמתי איתה, הסתובבנו במשך היום בעיר, לומדים להכיר את אשדוד, שלתושבי הצפון, היא חו"ל.
חזרנו בסביבות השעה שש, אולג ונטלי כבר חזרו מעיסוקיהם, קיבלו אותנו בלבביות, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים, הילדים פנו לשחק עם הילדים של אולג ונטלי.
צפינו בחדשות בשתיקה, אח"כ עזרתי לדקלה לארגן את הילדים והשכבנו אותם לישון.
יצאנו לגינה, ארבעתנו, שוחחנו על המצב, "הופתעתי עד כמה שונים החיים במרחק של שלוש שעות נסיעה, הסתובבנו בקניון ובעיר", אמרתי, " אנשים קונים ומבלים, כשבאזור הצפון ישנה ממש מלחמה".
"אתה צודק", ענתה נטלי, "אבל עליך להבין, צפון הארץ רחוקה מפה, כמו שאשדוד רחוקה מצפון הארץ, כשהדרום מתחמם גם אתם, בצפון, מרגישים, במידה מסוימת, שזה לא נוגע אליכם".
הנהנתי בראשי להסכמה, מביט בה, שם לב, מתרשם שוב ממראה המצודד, אישה יפה ומטופחת ועכשיו גם אשת שיחה.
דקלה העלתה את נושא ההשתתפות הכספית, "לא בא בחשבון", מיהר אולג להגיב, "אין צורך, לא לשם רווח כספי הזמנו אתכם".
"דקלה התעקשה, אולג לא ויתר, לבסוף התרצה, הסכים לקבל סכום מסוים.
במשך הוויכוח הידידותי ביניהם, החלפתי מבטים עם נטלי, בתחילה מבודחים שבהמשך התחלפו במבטים חצופים, שבחנו את גופה, כשעיניה עוקבות אחרי עיני ובשפתיה חיוך קל.
שוחחנו אל תוך הלילה, סיפרנו על הלילות הקשים, שעוברים עלינו, כשהחשש הוא, האם נתעורר בבוקר או באמצע הלילה, עם קול האזעקה.
"יש בכל המתח הזה, זמן לכם , לעצמכם?", שאלה נטלי.
"תחשבי שבמשך כל התקופה הזו לא היה לנו רגע אחד לעצמנו, הילדים היו סביבנו כל הזמן, חרדים ומבוהלים מכל רעש או סירנה כלשהי", ענתה דקלה.
"זה חסר לכם?", שאלה, הייתם רוצים, לו יכולתם, להיות לבד?".
דקלה חייכה בעצב, " ברור שזה חסר, לא יכולנו אפילו להיות אחד עם השני, במובן הכי פשוט של המילה".
נטלי השתתקה לרגע, ונבוכה מעט כשהבינה למה דקלה התכוונה, היא הסתכלה על אולג והוא מעט משועשע אמר: "אז לא הייתם יחד, כבר כמעט חודש?".
הסתכלתי על דקלה וצחקקנו במבוכה, "אכן כן".
הם שתקו לרגע ואולג הביט בנטלי כמו שואל אותה בעיניו, היא הנהנה קלות והוא אמר: "אנחנו נשאר לשבת פה, אתם תכנסו לחדר שלנו, שרחוק משאר חדרי הבית, נשים לב גם לילדים".
התפדחתי וראיתי איך דקלה מסמיקה אף היא, הרגשתי כאילו אני ערום באותו רגע.
"אני מבינה אתכם מאוד ובאמת מציעה שתיקחו זמן לעצמכם, תהיו בחדר שלנו כמה זמן שתרצו, אנחנו נחכה לכם פה, אנחנו רגילים לשבת בגינה עד שעות הלילה המאוחרות".
הסתכלתי על דקלה, והיא עלי ואז דקלה התרוממה שלחה את ידה, אחזה בכף ידי, "בוא", היא אמרה.
נבוך לרגע נעמדתי ואז פרצנו בצחוק ארבעתנו, הידקתי את אחיזתי בידה של דקלה ונכנסנו לחדר שלהם.
החדר היה גדול ומרווח, עם שירותים ואמבטיית ג'קוזי צמודים, המיטה הייתה רחבה, תמונה גדולה שלהם, מתנשקים ביום נישואיהם, הייתה תלויה מעל המיטה ומסך טלוויזיה תלוי בקיר שממול.
סגרתי את הדלת מאחורי והצמדתי את דקלה לגופי, שפתי ירדו לעבר שפתיה והתנשקנו נשיקה מלאת תשוקה, שכמוה לא התנשקנו זמן רב.
פשטנו את בגדינו, דקלה שכבה על גבה, רגליה פסוקות, שדיה זקופים, התבוננתי בה נפעם, 'היא יפה, אשתי', הרהרתי בראשי, התכופפתי לעברה, היא אחזה בראשי, הצמידה שפתיה לשפתי, נשיקתה הביעה געגועים וכמיהה, אח"כ משכה את ראשי וקרבה אותו אל ערוותה, שפתי נרתיקה הבהיקו, היה ניכר שהיא מגורה, היא ויתרה על המשחק המקדים לגמרי, ירדתי לה ועינגתי אותה עם הלשון, היא אחזה ביד אחת בזין ושפשפה אותו קלות , הרטיבה את ידה ברוק ועלתה וירדה לאורך כל איבר המין שלי, מהכיפה למעלה ועד בסיס האיבר יכולתי להריח את החרמנות שלה, היא רצתה אותי כאן ועכשיו.
נשכבתי בין ירכיה הפעורים למולי, אוחז בראשה ומנשק את שפתיה, היא אחזה באיברי המתוח וכיוונה אותו לתוך מערתה הלוהטת, היא חיבקה את אגני ברגליה, בכוח, "דחוף אותו בכוח", היא לחשה בעיניים עצומות, "זיין אותי, נועם, אני זקוקה לפורקן, תן לי אורגזמה.
מפלס החרמנות שלנו היה בשמיים, והסיטואציה לזיין את אשתי במיטה של זוג אחר כשהזוג מחוץ לדלת ומנחש מה אנחנו עושים בפנים גרמה לי תחושת ריגוש מוזרה שלא הכרתי.
"אני מזיין אותך עכשיו", לחשתי באוזנה, "אני בועל אותך אשתי היפה והחמה", יודע שהמילים הללו מגרות אותה מאוד, "אני מתקרב, תגמרי איתי", לחשתי.
"תקע אותי חזק, אני גומרת", זעקה דקלה באקסטזה, אוחזת בראשי, לשונותינו התחברו במחול, הרגשתי את פורקני מתקרב, זרם של עונג התחיל באזור חלצי, "אני גומר לחשתי" והתפוצצתי בתוכה.
דקלה שהייתה קרובה לשיא נעה על המיטה, "עוד קצת, זיין אותי עוד טיפה", התחננה בסערת רגשות.
האיבר הזקוף שלי, התכווץ אט אט, טיפות של זרע טפטפו מערוותה היפה, דקלה חיבקה אותי, "אני אוהבת אותך, מתוק שלי".
הרגשתי נבוך לרגע, על כך שלא סופקה תאוותה.
"לא נורא, יהיו עוד הזדמנויות", אמרה ונישקה את שפתי. התקלחנו מהר, התלבשנו וחזרנו לנטלי ואולג שהמתינו לנו בגינה.
מחכים להמשך תודה רבה מראש
וואוו, יכול להתפתח לכל כך הרבה מקומות.
מקווה ממש שלחילופים- אשה-אשה, גבר-גבר.
אחלה סיפור רוצים המשך
המשך דחוף