[הוראות שימוש
החומר הזה הוא חומר טוב.
הוא טוב לקריאה לבד.
הוא טוב לקריאה בזוג.
צריך לקרוא לאט.
לא לרוץ קדימה…
טוב להקריא אותו בקול לבן הזוג. ולראות אותו מגיב ומה קורה לו כשהוא מקשיב. או היא. או להביט בו כשהוא קורא.
אפשר לקרוא אותו ביד אחת וביד השנייה לגעת. בך או בבן הזוג.
הוא טוב לקריאה במשרד.טוב לקריאה בבית.
אפשר בלבוש נוח ורפוי, עם גישה נוחה. עם כוס יין אדום ומוזיקה חרישית. סקסופון…
או במשרד בלבוש לא נוח. ואז השינוי מורגש. ואז אני אחשוב: "האם מישהו מרגיש? האם מישהו רואה?" ולהרגיש את הזיין מתקשה וטיפה שקופה מרטיבה שם… לא נוח.ממש לא נוח… או את הרטיבות בין הרגליים…
החומר הזה הוא פנטזיה. הוא לא המציאות.
רצוי לנסות בבית.
או בכל מקום.
כי אני לא שם. רק אתה או את. והדמיון שלך. והדמיון שלך הוא החלק החשוב ביותר.]
57 החל להבין היכן הוא נמצא.
שדרת הניהול הבכיר בחברה היתה כולה נשים.
הדרג הבינוני היה נשים.
שאר העובדים היו גברים. בכל הדרגות ובכלל רמות האחריות- רק לא הנהלה.
תקרת הזכוכית היתה ברורה.
אם אתה גבר- לא תהיה לעולם "הנהלה".
אתה יכול להיות טוב. אתה יכול להיות ערמומי ו"נחש". אתה יכול לרצות את ההנהלה. אתה יכול לרצות את המנהל(ת!) הישיר שלך. אתה יכול ללקק למי שתרצה (או שהיא תרצה…).
לעולם לא תהיה הנהלה…
בכל מקרה, הוא לא ראה אף גבר מעל דרגת עוזר בכיר.
רק נשים.
מה שאיפיין את כולן היתה הופעה מושלמת.תמיד ובכל מצב.
הקפדה על סגנון עסקי מסורתי: חצאית. בדרך כלל חולצה מכופתרת. ז'קט.
תמיד עקב.לא בהכרח גבוה אבל תמיד עקב.
איפור סולידי.
ולא משנה מה הפרופורציות- תמיד היה איזה רמז סקסי. איזו פינה שמשאירה מקום לדמיון.
איזה כפתור פתוח.
איזה שסע בחצאית.
מחשוף עמוק. אבל לא יותר מדי. אלגנט. מרמז ולא מראה. מאפשר פוטנציאל של הצצה והרבה משאיר לדמיון.
דמיון מודרך?
הן היו בכל יצוג אפשרי של כל סוג של דימוי נשי. או חלום רטוב…
החל במנהלת דסק הרספשן ששדיה הקטנים נלחצו בפוש~אפ דוחפני וכלה בסמנכ"לית כ"א "שלו" שופעת האיברים וגדולת המידות.
ואף אחת מהן, אף אחת, לא היתה בלתי מודעת לעצמה ולכוח שיש לה על סביבתה.
כולן שידרו עוצמה נשית בלתי מתפשרת. מודעות עצמית שמופרת לעיתים רחוקות. ביחוד במגע עם הכפופים.
זו לא הייתה חברת הייטק צעירה שבה אין כאילו דיסטנס ואין משמעות למעמד "כי כולנו ביחד למען הצלחת הסטארט אפ".
בדיוק להיפך. הקפדה מלאה על מרחק ברור בין הדרגות.
מ"גבירתי" בכל פניה ועד צייתנות עיוורת כמעט שנשלטה בעיקר על ידי משכורות גבוהות. מאד.
גינוני כבוד גבלו ביראת כבוד במשמעות המלאה של "יראה". תמיד היה פוטנציאל לגערה.נזיפה.כעס מתפרץ. שכבה דקה של נימוס קצת כיסתה. רק קצת.
והיה העניין של הטרדות.
נכון. אף אחד לא העז להטריד אשה.
אבל אף אחד לא יכול להתחמק מלהיות מוטרד ע"י אשה…
לא פעם כשעבר במסדרון, ב"בגדי עבודה" מינימליסטיים ("בעצם מה העבודה שלנו כאן אם אלה בגדי העבודה?" חשב לעצמו וחשש מהתשובה האפשרית שהיה יכול לספק לעצמו), זכה לליטוף ישבנו, חשוף או עטוף בבגד קצר והדוק.
מילא זה אבל מגע אקראי בזיין… הבגדים המועטים לא השאירו מקום לדמיון. "כמו בשר במקרר תצוגה באיטליז" אמר לו מספר 15,בג'ים, באימון היומי, כשהוא רוכב על אופני הכושר, אשכיו ואברו נלחצים מצד לצד, מיטלטלים בלי בושה בכל תנועת דיווש. בחיוך, זה נאמר, אבל הדימוי היה ברור לגמרי.
הוא היה יכול לעבור במסדרון ולחלוף על פניה של אחראית מדור- ופתאום להרגיש, כאילו במקרה, איך ידה טופחת במקרה על הזיין שלו. או צביטה בתחת… או מישהי שממש-ממש חופנת אותו…
הערות בעלות אופי מיני ממש כבר הפכו לשיגרה. כשהיו מצחקקות ביניהן בנוכחות עובד. מעירות על גופו של גבר או על איברים מסוימים. מתבדחות בינן לבין עצמן, אבל מספיק בבירור, כדי שהמושא לבדיחה ישמע.
לא היתה ממש ברירה.
היה צריך לבלוע הכל.
לשמוע ולא להגיב.
"כן גבירתי". "בשמחה גבירתי". "לא.לא נעלבתי. אני מבין שהדבר נאמר בהומור" ולהמשיך הלאה.
גם העובדים הופיעו תמיד בקוד לבוש. פחות לבוש ויותר קוד.
בכל בוקר מצאו בגדי עבודה נקיים בלוקר הפרטי.
לעולם לא היו בגדי עבודה כמקובל.
תמיד זה יהיה משהו סקסי. משהו שיבליט. משהו הדוק. משהו נגיש למבט של עין, נשית בעיקר. או יד משוטטת ובוחנת.
היה צריך להתרגל למערכת חוקי הלבוש בחברה.
העקרון היה ברור: הופעתן של "הדרגים הגבוהים" היתה תמיד מטופחת וללא רבב, עם ניחוח קל, לא מודגש מדי של מיניות מרוסנת. משהו שעשוי להתפרץ בנסיבות מסוימות.
העובדים היו לבושים במיניות מוחצנת. ללא רמזים.ללא עדינות. איברים מודגשים.נגישים.חשופים. לעיתים על סף עירום. על סף של גסות פורנוגרפית, כזו שאינה מתחברת עם חברה עסקית מהוגנת.
הם לעולם לא באו במגע עם לקוחות מהחוץ.
רק עבודה כלפי פנים.
וצייתנות מוחלטת.
למבטים הישירים, מפורשים, 57 כבר התרגל. מהר מאד הבין שזו הדרך להגן על עצמו בתוך המקום הזה: לקבל את המבטים, את הנגיעות "המקריות" ולהתעלם. או להיפך: החצנה של מיניות זכתה להערכה…
התמתחות ליד השולחן, הבלטה של תחת שרירי במסדרון, התלטפות עצמית, פטמה חומקת, "סידור אשכים" או הסטה של הזיין למען הנוחות, כאילו בחוסר תשומת לב, אבל בהפניה רומזנית של הגוף למבט, זכו לתשומת לב חיובית.
לפעמים תשומת הלב התבטאה בלשון שמלחלחת שפה אדומה. לפעמים באנחה קלה נפלטת בין שפתיים פשוקות מעט.
לפעמים ב"מילה טובה".
בד"כ בהערה קשוחה שמסתירה משהו רך יותר. או תאווה שדורשת סיפוק.
תמיד היתה השאיפה לרצות. שהיא תהיה מסופקת.
שתהיה טובה אליו.
אפילו לרגע.
לטיפה על הלחי היתה יכולה להיות פרס ניחומים…
הוא הרגיש שברגע שהוא בא למשרד הוא ממלא תפקיד. הוא הופך למשהו אחר, שלא היה מעולם, למישהו אחר מהאדם שהוא. מחיים רגילים כרווק עירוני מצוי הוא הופך לאדם כמעט נחות, כמעט משרת? עבד? שיעשה הרבה כדי לרצות את אלה שמעליו.
הרבה?
הכל!
בינו לבין עצמו הוא החליט שהוא לא ישפיל את עצמו. הוא ינהג לפי הכללים אבל תמיד יהיה הוא עצמו. את מה שיש לו בפנים אי אפשר לקחת.
ואולי גם יהנה קצת בדרך?
שוב מצא את עצמו מול המסך, בכסא הארגונומי הנוח. היום הלבוש הרשמי היה מין ווסט שחור שישב על חזהו במדויק, סגור בשלושה כפתורים, ללא שרוולים, כמובן. וחלק תחתון שהוא בסה"כ כיסוי של הזיין והאשכים ושתי רצועות שסובבות את ישבנו משני הצדדים, משאירות את המרכז גלוי ופתוח. כן… הוא קיבל מיצמוצים מתפעלים במסדרון… כרגע רק הרגיש את ריפוד המושב מתלטף על החור שלו. לא יותר. התרגל. כמו לכל דבר.
היא נכנסה כרוח סערה למשרד והטיחה את כוס הקפה שהביאה עימה בשולחן הזכוכית-
"הכלבה הזאת!" רשפה בזעם לעצמה "אני עוד אראה לה. זונה!"
"מה קרה גבירתי? אני יכול לעשות משהו בשבילך?"
"אוי, 57, תסתום!"
היא היתה כל כך סקסית כשהופיעה כמו אש מהגיהנום. חשב. הסומק מפניה ירד לחזה, מצוארה לבין שדיה הגדולים. הסערה שאחזה בה פרצה עוד כפתור מתנשם.
אחוריה המלאים, מוצקים, נחתו על הכסא. להנהלה לא היה סתם כסאות ארגונומיים. היו להם כורסאות ארגונומיות… רחב יותר, גבוה יותר, רך יותר. פינוק קטן.
ריווחה את החולצה, מאווררת את החזה הסוער, מצננת את האש
"מה אתה מסתכל כמו איזה מתבגר בן 16? עוד מעט תתחיל להתחכך לי ברגל… עולב…"
"סליחה, גבירתי, אני, אני רק רוצה לעזור…"
"לעזור? אני עוד אזיין אותה…" מילמלה לעצמה את מה שלא היה מיועד לאוזניו. "בוא הנה! אני אראה לך איך לעזור!"
כשהתקרב בהיסוס אחזה ברצועת החלק התחתון ומשכה בגסות אליה.
"מה אתה מהסס? תראה לי מה יש שם בשק הזה"
וחפנה בדיוק את זה: את הזיין והאשכים שארוזים בפיסת הבד היחידה שעל מותניו.
קצת כאב. אבל התחיל להתחמם.
"תראה לי!" הסיטה את הכיסוי וחשפה את הזיין שנכנע לאחיזה התוקפנית
הכורסה הסתובבה והיא מיצבה עצמה מולו, פניה בדיוק מול הזיין העטוף.
"הוא הולך לעמוד או לא?!" אחזה בשתי הרצועות שחבקו אותו. בתנועה החלטית וחזקה הפשילה את המעטפת, חושפת זיין מתקשה ואשכים רכים ומתנועעים תחתיו. התנועה היתה קשה ורעה.וכואבת. משכה אותו אליה, שואבת אותו אל פיה, כשיד אחת חופנת, ולא ברכות, את האשכים ויד שניה סביב הישבן המכווץ את שריריו במגננה-
לרגע חשב שהוא בסכנה, מול חייתיות טורפת
"תירגע! אתה ממש לא מטריד אותי כרגע. אני צריכה את הזיין שלך ומיד. אתה לא מעניין אותי, מבין?"
אם זה היה אמור להרגיע אותו אז זה לא ממש עבד…
אבל פיה החם, שהיה רטוב מרוק כועס-לוהט עטף אותו בחיבוק, בשאיבה מוצצת ומתלקקת, בלשון מתרוצצת מתנחששת ותוך שניות הוא היה קשה ומוכן, כשנשלף נוצץ,רטוב ומתוח
"זיין אותי! כמו כלב שמזיין כלבה! תיכנס בי מאחור. בכוח!"
היא דחפה אותו- למעשה הוא נשאר במקום כשהיא נגחה את הכורסא לאחור, קמה ומורידה במהירות את החצאית ואחריה את התחתונים שנשארו על קרסולה, עדיין מתנשא על עקב דק וגבוה.
היא הפנתה את גבה אליו, אחוריה הנפלאים מתעגלים מולו, ידיה נשענות על משטח השולחן, מפנה ראשה לאחור בלי להביט בו
"כמו כלב שמזיין כלבה, מבין?"
לא היה צריך הסבר או מילה נוספת
הוא אחד בידיו את התחת, עד על כל צד, מרווח ומפשק את הכניסה- וחודר פנימה בתנועה חלקה עד שכולו היה שם, כולו.משתטח מול ישבנה הפשוק, מול החור הפועם במרכזו, מזמין אותו בסערה, מתכווץ ומתרפה ללא שליטה רצונית, מרמז על אפשרויות כמוסות…
"כן! תזיין! דפוק אותי… חתיכת זיין שכמוך…"
היא עברה לרכינה על מרפקיה, שדיה מעוכים אל שפת השולחן, שולי חולצתה נופלים מטה
"תפוס! תעשה משהו עם הידיים שלך! כלב לא יכול לתפוס את החזה של כלבה כשהוא מזיין אותה- אתה יכול… כן, תכניס את היד ותפוס! את הפיטמה, טמבל! חזק! יותר! תמעך-תמשוך-צבוט… כ-ה-ה-ה-ן… תזיז את התחת!"
זה היה משפיל ומדליק באותה עת
הוא הזיז את התחת בקצב, בהתלהבות.
אם היה אפשר להביט מהצד (לא הפעם. קירות הזכוכית היו מכוסים בתריסים ונציאניים מופשלים מטה לכל גובהם) הדמיון לכלבים מזדיינים היה מתבקש: אשה לוהטת רכונה על שולחן וגבר להוט לא פחות מתנשף-מזיין אותה בקצב מהיר. מהיר מדי
"שלא תעז לגמור לפני! אתה מבין?"
"כן גבירתי! כן…" התנשף אל גבה תוך כדי תנועות זיון נמרצות, מכה בבטנו בתחת הרוטט כגל סוער עם כל מכה, מזיע מהמאמץ, שרירי ישבנו מתכווצים-כואבים, רגליו מתוחות כשהוא מכופף מעליה, יד אחת נשענת על השולחן לצד פניה ויד שניה מתחתיה, מועכת בכוח שד, צובטת פטמה לוהטת-
הוא ניסה בכל כוחו לכווץ את שרירי העכוז, את השריר הפנימי שעוצר את יציאת הזרע-
לעצור את תנועות הזיון
לא לגמור! לא לגמור! חשב בבהלה- הוא ידע שמה שיבוא אחר כך בודאי לא יהיה נעים-
"אני גומר, גבירתי! סליחה סליחה סליחה אה אה…."
"חתיכת אידיוט! כלב עלוב! הזהרתי לך שלא לגמור!"
בכעס מחודש, הפעם לא מהעימות שהיה במקום אחר, הפעם ממוקד בו כאילו עבר עבירה נוראית- כעס של חוסר סיפוק זועם, היא הזדקפה מולו, שולפת מתוכה את הזיין שלא התרכך עדיין, נוצץ ונוטף, ריח של זרע ממלא את החדר- וסטרה לו.
הוא היה המום. גופו עדיין מתוח, עדיין מרטט וטיפה שנזלה לאורך ירכה מנצנצת, חלבית ועכורה,
והכאב הצורב
"סליחה, בוס, גבירתי, מצטער-"
"מצטער? לקק! לקק, כלב!" כשהיא מצביעה על הטיפה שממשיכה לאיטה את דרכה על הירך.
"אבל גבירתי… אני יכול לנגב…"
"ל-ק-ק!" כשהיא מדגישה כל הברה, ידה נשללת אל עורפו, מורידה אותו בכובד משקלה למצב כריעה, ראשו מול הכוס שלא בא על סיפוקו, מפנה בכוח שלא ציפה שיהיה לה את פניו- וליקק.
מעולם לא הרגיש את טעמו של זרע גברי. אפילו את שלו. הוא לא אהב את זה. ממש לא. זה היה לו קשה. לא נעים. אבל לא היתה ברירה.
שתי ידיה אחזו את צידי ראשו וקירבו אותו לחיקה. בהחלטתיות. ללא פשרות.
הריח והחום הציפו אותו.
ניסה להתנגד.
"עכשיו אתה תביא אותי. לא מעניין אותי איך. עם הלשון שלך.עם האצבעות. עם האף שלך! ואל תלכלך כאן את הרצפה!"
הזרע ששפך בתוכה ביצבץ-טיפטף על שפתי הכוס, מאיים לרדת מטה. בהיסוס ובחוסר רצון החל ללקק בקצה לשונו-
"הכל. עם כל מה שיש לך, עולב." פקדה כשהיא מושכת את פניו בכוח לתוכה "כהההההן! הכל!שתה,מצוץ, לקק… תבלע…"
57 הרגיש שהוא נחנק בין הרגליים המלאות, השריריות. הרכות שלה לא הייתה חמה ומזמינה. לוהטת וחונקת היתה ההגדרה קרובה יותר לאמת. היה לו קשה עם ריח הזרע.הזרע שפלט לתוכה לפני רגע. חלק ממנו. משהו שלא נועד לו. "נוזל מבחיל" שנפלט ממנו ולא נועד לחזור לתוך גופו. הוא עדיין נרתע מהטעם. אבל לא הייתה לו ברירה.כמו ויברטור אנושי היא דחפה אותו בידיה לתוכה, מנענעת את פניו לתוכה וממנה בכוח. כשפער את פיו לאויר מצא את עצמו מלא אותה, את כל פניו סביב ובתוך הכוס הלוהט, מרוח בזרעו שלו כשהיא מטלטלת אותו בכוח, בלהט רוטט
בלי ברירה ליקק את הזרע לתוכו, הרצון לרצות אותה, שכבר היה חלק ממנו, הרצון להשיג ממנה סיפוק ממעשיו, לעשות "עבודה טובה", לקבל איזו מחמאה, לטיפה, יחס אנושי….
ליקק בשקיקה, מוצץ את שפתי הכוס בשפתיו, לשונו סביב הדגדגן-
"תכניס את היד שלך!"
ללא היסוס החדיר בקלות לתוכה שתי אצבעות, מחפש את הנקודה בתוך כוס נוטף, בתוך הריח החזק, כשאינו מפסיק לרגע-
"כן, תזיין! תזיין!" היא כבר גלשה אליו בכל כובד פלג גופה התחתון כשהוא נלחם לשמור על שיווי משקל מול גופה, כורע בחוסר יציבות בין רגליה, אחוריו חשופים, זיין רפוי בין רגליו-
ואז היא גמרה בסערת ירכיים מחניקה כשהוא נאבק להשתחרר ונופל לאחור
"אתה מבין עכשיו למה מסוגלת כלבה מיוחמת?" פלטה בשקט שלאחר הסערה, מתנשאת מעליו, כוס מבריק , בטן מתנשמת וחזה סמוק תחת פנים עטורות בשיער סתור, שנאסף לאחור בכף ידה, מצננת את צוארה…
תוך אנחת סיפוק שלאחר אורגזמה, שלחה את כף רגלה אל בין רגליו, מפשקת אותו מעט. משתעשעת באשכים, מטלטלת את הזיין שכבר התייבש מהלחות והתכווץ- מרימה באצבעות כף רגלה טיפת זרע שאיך שהוא היתה עדיין תלויה- מגישה לפיו כאילו היתה טיפת דבש
"כן גבירתי, אני מבין…אני מבין", לחש, מתנשם על השטיח למרגלותיה, ומצץ את אצבעות רגלה, מנקה מהן את ה"שאריות"…
מוצץ כל אצבע לחוד.בין האצבעות נודפות את ריח העור של הנעל השחורה שהיו בהן. מליחות קלה.
מוצץ כאילו היו סוכריות חמימות, ציפורניהן צבועות באדום לוהט-
משכה את האצבעות מפיו ובהנאה עברה עם רוקו על פניו, ממצחו מחליקה עד סנטרו, נהנית לראות אותו מתפתל, מפשקת את שפתיו בכף רגלה-
"כלב טוב…" ליטפה את לחיו המיוזעת "כלב טוב…"
"תודה, בוס…" לחש בהכרת טובה… "תודה, גבירתי…"
בקשר לזיונים אני עדיין צריכה להעביר לך כמה שיעורים. יש מקום לשיפור. אני רוצה לעשות בזיין הזה שימוש טוב יותר. יש פוטנציאל… אבל מציצות? יש לך לשון קטיפה, מתוק… תן לי אותה בכל מקום… בכל זמן… הממממ…"
הוא היה כל כך נרגש ואסיר תודה על המחמאה, המילים שנאמרו כמעט ברכות אנושית, כמעט בחיבה… הזיין שלו החל שוב להזדחל למצב קשוי,
"לא. מספיק! אבל בגלל שליקקת כל כך יפה, כלבלב, אתה יכול לאונן לפני. אין מה להתבייש. הכלבה כבר לא מיוחמת…"
57 השפיל את מבטו במבוכה אבל ידו כבר היתה שם.
"אני רואה שיש בעיה שם? יבש לך, מסכן…"
מיד צברה רוק בפיה והתכופפה מעט מעליו, מפשקת לרווחה, רוכנת ומכוונת פניה מעליו ומשחררת נטף רוק בדיוק אל היד שחובקת את האיבר
"מה אומרים?"
"תודה גבירתי, תודה!"
משפשף ברטיבות משתדל לא לאבד טיפה, אוחז באשכיו, מושך, מועך, נאנח
והיא מסתכלת מלמעלה כפי שמסתכלים בכלב שמלקק את אשכיו, קצת רתיעה מעורבת בסקרנות מגורה…
"כ….ן, עוד… מותר לך ליהנות עוד פעם… הנה- תביט בכוס, תנשום אותי, תריח" בברכיים כפופות מעט ומתרחקות זו מזו, אחזה את מעלה ירכיה ופישקה את שפתיה, חושפת את אדמומיותה במרחק קצר מפניו
והוא גמר.
בכוח, במאמץ סחט עוד נוזל ריחני מתוכו… ישר אל כף רגלה המושטת אליו, כמו מלכה שמצפה לשירות כנוע, שוב הביאה אותה אל פניו "לקק!" ציוותה ברוך אסרטיבי. "לקק!"
והפעם ליקק הכל ובלע ללא התנגדות.ללא חשש. הרי כבר הכיר היטב את הטעם.
וכבר התחיל קצת למצוא חן בעיניו…
ועוד יום ארוך נגמר במשרד.
ולשם שינוי שניהם היו מרוצים ומסופקים…
חזק מאוד אני מעדיף את הסיפורים קלים יותר פחות אסרטיביים
מיועד לותיקים מאוד עם שריטות שליטה קשות
אני סתם התחרמנתי וגמרתי ,
תודה גברתי