למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.
"חכי לי, רק רגע" צעקתי לעבר השכנה מקומה השניה שאחזה בדלת המעלית, רצתי בכבדות עם התרמיל הצבאי הגדול על הגב והשכנה חיכתה לי, מחייכת אלי, נכנסתי מתנשפת לתא המעלית וקפאתי, אם הייתי יודעת שהשכן מקומה השביעית מחכה גם הוא בפנים לא הייתי צועקת ורצה.
הוא חייך אלי, הנהנתי שלום מנומס לעברו ונעמדתי לצידו עם הפנים לדלת, בזווית העין ראיתי את המבטים שהוא שלח לעברי וניסיתי להתעלם, זה שהשכן מהקומה השביעית מזיין את אמא שלי ידעתי! מה שלא ידעתי זה אם הוא יודע שאני יודעת.
ידעתי כי תפסתי אותם על חם, את אמא שלי והשכן מהקומה השביעית!, זה היה בתקופת ההמתנה לגיוס, את התיכון כבר גמרתי והיה לי עוד בערך חודש עד ההתיצבות בבקו"ם כשערב אחד חזרתי הביתה במפתיע אחרי שהודעתי לאמא שלי שאני ישנה אצל נטע שבעצם נתנה לי כיסוי ללילה שאני מתכוונת לבלות עם אלחנן במיטה שלו רק שהמניאק חשב שאני בידים שלו!
ישבנו בקולנוע ולא הספיק לו שנתתי לו להכניס לי ידים לחזיה ולמזמז לי ת'ציצים הוא גם רצה שאני אמצוץ לו כמו שמיטל הפרחה מצצה לעוז, החבר שלו שישב לידו, רק שאני לא כזאת ולא הסכמתי, "איזה מין בחורה אתה חושב שאני?" לחשתי לו בזעם, מנסה לא לעורר סצנה מיותרת שתפריע לצופים מסביב והוא בתגובה… זרק אותי!
"למה מי את?" פתח עלי את הג'ורה שלו "יש עוד אלף כמוך!" המשיך בזעם באותו קול שחצני של אחד שחושב שאם הוא חייל אני צריכה לקפוץ לדום והתקשר לידי לנעמי "המזרון", זאת המפותחת שנשארה כיתה ולא אומרת אף פעם לא, "מאמי בא לי עליך" לחש לה בקול מפתה ולא הייתי צריכה לשמוע את התשובה שלה כי אלחנן קם, חיוך של חתול שהניחו לפניו קערת שמנת גדולה על פניו, ורץ לפגוש אותה בספסל המזמוזים בגינה.
נכנסתי הביתה בשקט, לא להעיר, אבל אז שמעתי את הגניחות האלה וידעתי בדיוק מה זה, לא הייתי בתולה וגנחתי בעצמי ככה פעם או פעמיים לפחות.
בהתחלה חשבתי שזאת שרל'ה אחותי הגדולה שמזדיינת עם החבר הסטודנט שלה, שרל'ה גדולה ממני בכמעט שנתיים אבל אז, כשהתקרבתי, שמעתי שהגניחות באות מהחדר שינה של אמא ונזכרתי ששרל'ה בכלל בעבודה, ממלצרת באותה מסעדת גורמה יוקרתית, התקרבתי עוד וראיתי את החריץ הפתוח בדלת של אמא ולא הצלחתי לעצור בעדי ו…הצצתי לה!
אמא שלי עמדה בדוגי על המיטה שלה וגבר עמד מאחוריה וטחן אותה, הם לא ראו אותי, עמדו במין זווית עם המבט מופנה לקיר שממול, אבל אני ראיתי טוב את הישבן שלו נע קדימה ואחורה, את הזיין שלו שנכנס ויוצא בכוס של האמא שלי ואת השדיים שלה שרוקדים בכל תקיעה שלו, תלויים תחתיה ומתנדנדים בקצב נעיצותיו.
הגניחות של אמא שלי לא השאירו ספק שהיא נהנת, "כן, זה טוב!" היא עודדה אותו להמשיך ולקח לי רגע להבין מי הגבר, מי הוא זה שמנענע את אמא שלי, אבל אז האסימון נפל לי, השכן מהקומה השביעית!
ברגע הראשון רציתי להתפרץ לחדר ולהפסיק אותם, לצעוק על אמא שלי שזה אסור! אבל מה אסור? זה לא שאמא שלי בוגדת, אבא שלי נהרג בתאונת עבודה טפשית קצת יותר משנה לפני ואתם יודעים איך זה, אמא שלי בדצמבר תהיה בת ארבעים ושש ויש לה צרכים, מישהו הרי צריך לדאוג לעונתה.
עמדתי והצצתי להם, יודעת שזה לא בסדר להציץ ככה לאמא אבל הפיתוי היה גדול מדי, התחרמנתי! הרגשתי את העקצוצים האלה בין רגליי ובלי לחשוב שלחתי יד אל תוך התחתונים שלי והתחלתי לשחק בעצמי, דופקת את עצמי עם האצבע, מתבוננת איך השכן מהקומה השביעית טוחן את אמא שלי ומתחרמנת עוד יותר, לרגע פינטזתי שאני היא זאת שעומדת ככה על המיטה ומזדיינת ודחפתי את היד השניה שלי מתחת לחזיה והתחלתי לשחק לי בציצי, למולל את הפטמות הזקורות בין אצבעותי, פטמות נוקשות ורגישות.
הגניחות של אמא שלי לא הותירו ספק שהיא גומרת ואני הצטרפתי אליה, חונקת גניחה שאיימה להתפרץ מגרוני וממשיכה לשחק בעצמי, המשכתי ככה להציץ ולאונן עוד כמה דקות, עוד שתי גמירות מפנקות וכשהשכן מהקומה השביעית עשה סימנים שתכף הוא גומר…ברחתי לחדר שלי, שכבתי על המיטה מאחורי הדלת הנעולה ושפשפתי את ערוותי בכרית הגדולה, מאוננת במהירות ושוב משפריצה, גומרת ודוחפת אגרוף בין רגליי ומתכרבלת סביבו, שכבתי ככה על הצד…ונרדמתי.
בבוקר פגשתי את אמא שלי במטבח, מכינה טוסט צרפתי ומיץ סחוט טבעי לארוחת הבוקר, נסיתי בכל כוחי לשדר עניינים כרגיל, הדרך שבחרתי אחרי הרבה התלבטויות, אבל לאמא כנראה יש חושים משלה.
"אמרת שאת ישנה הלילה אצל נטע, לא?" והיה משהו מאשים בקולה.
"כן, אבל התחרטתי" עניתי, מביטה ובודקת שהאף שלי לא התארך.
"למה? רבתן?"
"לא"
"ומתי הגעת?"
"בערך ברבע לשתים עשרה" עניתי, מחליטה בזה לא לשקר.
ראיתי את החישובים שרצים במוחה ואחרי שניה היא הסמיקה והתישבה לידי, אוחזת בידי, "ו…שמעת?"
הפעם תורי היה להסמיק, "כן" מלמלתי.
"תראי תמר" היא התחילה להסביר לי.
"אמא, את לא צריכה" קטעתי אותה.
"אני לא צריכה אבל אני רוצה" היא מלמלה והמשיכה לספר "תראי אני עוד צעירה ואת יודעת מדי פעם יצרי תוקף עלי" חייכה אלי "מאז שאבא מת זה…חסר לי" גמגמה, מתקשה לברור את המילים, "את יודעת ששנינו אהבנו את זה" ואכן ידעתי, מה שנכון נכון, היינו שומעים אותה ואת אבא מבעד לקירות הדקים בין החדר שלי וחדר השינה שלהם ושרל'ה אחותי הייתה שוכבת איתי במיטה שלי ומסבירה לי בפרטי פרטים מה אבא ואמא עושים, מסבירה ומדגימה אם להודות על האמת! "אז מדי פעם אנחנו חוטאים בזה", המשיכה אמא, "אני והשכן מקומה שבע" חייכה "את יודעת גם הוא לא נשוי כך שאין שום בעיה"
"אמא זה בסדר, את לא צריכה" ניסיתי שוב אבל היא כבר לקחה את זה למקום אחר, למקום שנוח לה.
"תראי תמר, אני רוצה שנהיה חברות, שלא יהיו ביננו סודות, את כבר ילדה גדולה, בוגרת!, ואני לא רוצה שתסתירי ממני דברים"
"כמו?" אמרתי נעלבת, האמת שלא הבנתי.
"כמו אתמול, את בכלל לא הלכת לישון אצל נטע" היא הפתיעה אותי, "דיברתי עם אמא שלה".
הסמקתי כמו עגבניה בשלה, מרגישה גל חום עובר בכל גופי והשפלתי עינים.
"היית עם בחור?" היא חקרה.
"כן" מלמלתי.
"איתמר?"
"כן"
"ונתת לו?"
"לא…זאת אומרת כן, אבל אתמול לא" תקנתי את עצמי "הוא רצה שאני אמצוץ לו בקולנוע ואני לא הסכמתי אז רבנו והוא עזב אותי" התחלתי לבכות ואמא שלי חיבקה אותי, מצמידה את ראשי אל שדיה הרכים ומלטפת את שיער ראשי הארוך.
"תמר" נישקה אותי במצח, נשיקה אמהית כזאת, "זה בסדר, גם אני בגילך חגגתי" ציחקקה "רק תשמרי על עצמך…את לא שוכחת לקחת גלולות, נכון?" המשיכה ללטף אותי ככה עד שנרגעתי והפסקתי לבכות, "ואת לא תספרי את זה לאף אחד, נכון?"
"גם לא לשרל'ה?"
"שרל'ה יודעת" הפתיעה אותי והאמת שזה קצת הרגיז אותי, אחותי ידעה ולא סיפרה לי! "היא סיפרה לך?"
"לא"
"אז גם את לא צריכה לספר לה!" קבעה אמא בפשטות "ועכשיו רוצה קפה?" קמה ממקומה והניחה את הקומקום על האש.
השכנה מהקומה השניה ירדה ונשארנו רק שנינו במעלית, עכשיו הוא הסתכל בי במבט ישיר, הרגשתי כאילו הוא מפשיט אותי בעיניו וניסיתי להתעלם, מה שרציתי עכשיו זה מקלחת טובה וללכת קצת לנוח, רק אתמול סיימתי קורס מש"קיות ועכשיו הגעתי לחופשת שבת עם רגילה בהמשכה, שבוע שלם בלי צבא!.
"אם את צריכה משהו אני למעלה" הוא חייך אלי לפני שירדתי בקומה הרביעית, הקומה שלי, ועכשיו אני יודעת שהוא ידע משהו שאני לא ידעתי.
"לא תודה" אמרתי בנימוס "שבת שלום" חייכתי חזרה, מין חיוך מאולץ כזה, וירדתי.
אמא לא היתה בבית והמפתח שלי לא פתח לי את הדלת! ניסיתי שוב ושוב אבל הוא לא הסתובב, בדקתי מתחת לעציץ הגדול שליד הדלת אבל המפתח הרזרבי לא היה שם וכל מה שנשאר לי זה להוציא את הפלאפון ולצלצל לאמא.
"אוי בייבי שכחתי" התנצלה כששאלתי, "שרל'ה איבדה את צרור המפתחות שלה אז החלפתי את המנעול" הסבירה "לא ידעתי שתגיעי כל כך מקודם אחרת הייתי משאירה לך מפתח" המשיכה באותו קול מתנצל.
כנראה שנשמעתי לה מיואשת כמו שבאמת הייתי, מתה לשטוף מעליי את הג'יפה של השבוע האחרון בקורס, כי היא ניחשה את זה "אם את רוצה להתרחץ תעלי לאלי, השכן מהקומה השביעית, את יודעת מי" ציחקקה "עד שתגיעי אני אדבר איתו" היא הוסיפה "תמר, אל תתבישי" המשיכה כשאמרתי שלא, שאני אחכה, "אני כאן קצת תקועה בעבודה ותמר…" היססה לרגע כשסוף סוף הסכמתי "תהיי נחמדה אליו, בבקשה כי…לא חשוב אני מתקשרת אליו" והיא ניתקה.
אלי, השכן מקומה השביעית חיכה לי כשיצאתי מהמעלית, הוא הספיק להוריד את הז'קט והעניבה ועכשיו הוא נראה לי קצת פחות מאיים, "אמא אמרה ש…" התחלתי אבל הוא קטע אותי, "כן, זה בסדר" עוזר לי לסחוב את התיק הכבד.
קודם הוא הציע לי קולה קרה, "תשתי, אני אביא לך בינתיים חלוק ומגבת" אחר כך הוא הוביל אותי למקלחת, מסביר לי איך לשנות מצבים בברז המשוכלל "ככה" הראה לי "זה הופך למסג', תתפנקי לך" הוא חייך ויצא, משאיר אותי לבד.
התפנקתי, נתתי למים החמים להכות על גופי, אחר כך קרים ושוב חמים, רותחים. אחר כך התנגבתי במגבת הגדולה והרכה ובסוף התעטפתי בחלוק הגדול והמפנק שכיסה את כל גופי, מוותרת על החזיה המג'ויפת ולובשת רק חוטיני שהבאתי איתי.
אלי הכין לי בינתיים ארוחה קלה, טוסט עם ביצה ועגבניה ומלפפונים חתוכים גס בצלחת וכוס קפה "אמא שלך אמרה שאת שותה בלי סוכר" חייך אלי, יושב מולי ושותק, מביט בי ושוב היתה לי ההרגשה שהוא מנסה להפשיט אותי בעיניים.
לחלוק שלבשתי היה מין ריח מוכר שלא הצלחתי לזהות מהו, בטח הוא מכבס באותה אבקת כביסה שאנחנו עברה בי המחשבה בהתחלה אבל פתאום נפל לי האסימון, איך לא זיהיתי? זה הריח של הבושם של אמא שלי, מעניין אם גם היא לובשת אותו כשהיא עולה עליו ואני יודעת שהיא עולה עליו!
"אני הולך לנוח" קם אלי ונעמד לידי ופתאום הרגשתי אל ידו מלטפת אותי ויורדת לאט לאורך הצוואר אל החריץ שבין השדיים שלי "אם את רוצה את יכולה להצטרף" וידו ליטפה לי את הפטמה.
ברגע הראשון הייתי המומה אבל אחר כך נעמדתי וניסיתי להכניס לו סטירה.
אלי היה זריז ממני, תפס לי את היד "היי תרגעי!" והיה משהו סמכותי כל כך בקולו, "הצעתי, לא רוצה לא צריך!" המשיך "את יכולה לחכות בסלון עד שאמא שלך תחזור מהעבודה, תראי טלוויזיה או תנמנמי, לא אכפת לי, רק תדאגי להיות בשקט!" והוא קם ויצא.
הגוף רעד לי, ישבתי בסלון ובכיתי, ישבתי בדממה ובהיתי בטלוויזיה הכבויה, אפילו לא צלצלתי לאמא, בסוף לא יכולתי להמשיך ככה אז לבשתי חזרה ת'מדים וירדתי לקומה שלנו, ישבתי ליד הדלת וחיכיתי לאמא שלי.
הצלחתי לשמור על קור רוח עד שנכנסנו הביתה ורק אז, במטבח כשאמא שלי הניחה את הסל מהמכולת, פרצתי בבכי ואמא שלי חיבקה אותי, מבוהלת, "תמר, מה קרה?"
סיפרתי לה, בכיתי וסיפרתי לה וראיתי איך היא הופכת לבנה, אחר כך היא התישבה על יד השולחן ותפסה את הראש בידים, מושכת אותי לשבת בכסא לידה ופתאום היא הסתכלה לי עמוק בעיניים ושאלה, כאילו לא מאמינה, "הוא הציע לך ללכת איתו למיטה ואת סרבת?!?"
"כן" אמרתי באופן הכי טבעי שיש "ואני חושבת להתלונן עליו, הוא הטריד אותי! הוא נגע לי בחזה!!"
"תמר!" ולפי הטון הבנתי שמשהו פה לא בסדר, "את לא מתלוננת על אף אחד!" המשיכה בקול תקיף כמו שאני לא זוכרת מעולם שהיא דברה אלי ככה, "יש משהו שהייתי צריכה לספר לך כבר מזמן" והקול של אמא נשבר ורעד כשהיא התחילה לספר לי.
הרבה אידיליות התנפצו לי באותו יום! פתאום התברר לי שמול עיני התרחשו דברים שלא ראיתי בכלל, "רק תדעי שאנחנו חייבים לו ובגדול!… תגידי, מאיפה את חושבת שאני מצליחה לשמור על הבית?" היא שאלה במין תוקפנות כזאת.
"מאבא" עניתי, זה מה שהיה ברור לי עד עכשיו, "מהביטוח של אבא"
"תמר" והיה מין צחוק של יאוש בקולה "מאבא יש לנו רק חובות!" ופתאום הסתבר לי שהאבא המושלם שלי בכלל לא היה מושלם, שאבא שלי היה שקוע בהימורים וקלפים והיה חייב הרבה כסף, עוד למדתי שבכלל אבא שלי התאבד! מסתבר שבתאונת העבודה הוא היה אשם, הוא התרשל, הוא עבד שלא על פי הנהלים במטרה אחת שזה יקרה והוא ימות! יגאל מהלחץ של הנושים ובעלי החוב שאיימו על חייו! ושחוץ מלשלם הרבה כסף לעורך הדין לא ראינו כלום מהביטוח! וכשאמא שלי אמרה לי "מי לדעתך עזר לי כשהייתי צריכה כסף?" נזכרתי איך השכן מהקומה השביעית היה מגיע בשבעה כמעט כל ערב, תמיד מביא משהו טעים לאכול כמו מגשי פיצה או טייק-אווי מהמסעדה הסינית הסמוכה, ואחר כך יושב עם אמא בצד ומסתודד איתה.
"מי?" עניתי בשאלה למרות שהתחלתי לחשוד.
"השכן מקומה שבע!" היא ענתה לי, "רק שתדעי שאני חייבת לו הרבה כסף, הרבה הרבה כסף" והסתבר לי שהוא קנה את שטרי החוב של אבא והפך אותם לשטרי החוב שלה מולו, בהתחלה הוא לא לחץ אבל אחר כך היא כבר לא יכלה להגיד לו לא ולאט לאט זה התפתח! "ומי לדעתך סידר לי את העבודה?" המשיכה ושאלה.
"מי?" עשיתי את עצמי שאני עדיין לא מבינה.
"אלי, השכן מקומה שבע!" ענתה בקול רציני, "ותדעי לך שמילה אחת שלו ואני מפוטרת!" עצרה רגע, כאילו חושבת, "ומי לדעתך מימן את הטלויזיה החדשה בחדר שלך עם הפלייסטישן-3 וההירו-גיטר שכל כך רצית?"
"השכן מקומה שבע?" ספק שאלתי ספק עניתי.
"כן! השכן מקומה שבע! רק שתביני, אם הוא רוצה אנחנו ברחוב, בלי עבודה ובלי גרוש על התחת!" וכאילו לא היה לי מספיק ברור ממה שהיא סיפרה לי אז נכנסה שרל'ה, אחותי, זורקת "היי מאמי, היי סיסטר" עליז ומוציאה פחית קולה מהמקרר ושותה, "מה זה התשעה באב הזה?" שאלה במין צחוק כשלא ענינו.
"אלי ניסה להתחיל עם אחותך והיא כמעט דחפה לו סטירה" הודיעה לה אמא שלי בקול היסטרי וראיתי איך פניה של שרל'ה מתכרכמים, ראיתי איך החיוך נמחק מפניה והיא הופכת אדומה "תגידי, את דפוקה?" היא צרחה עלי בהיסטריה כאילו שברתי הרגע את לוחות הברית.
"מה?" התממתי "לא ידעתי" ניסיתי לתרץ.
"תגידי סתומה, מי לדעתך מממן לי את הלימודים שלי באוניברסיטה?" תרמה משלה "ואיך לדעתך אני יכולה להחזיק את הסוזוקי שלי?" המשיכה בהתקפה, לא מחכה לתשובה, "ומי לדעתך סידר לי את העבודה כמלצרית במסעדת היוקרה עם הטיפים השמנים?" שאלה במין הטרסה כזאת.
לא עניתי, גם לא ציפו ממני שאענה, אמא שלי הסתכלה על שרל'ה אחותי והיא עליה וראיתי את הפחד בעיניים שלהם "תמר, מה שעשית זה אסון בשבילנו!" התחילה אמא ופתאום הרגשתי שאני הופכת האשמה "תדעי לך שאם אלי רוצה משהו אנחנו עושות, הכל!" הצטרפה אליה שרל'ה "אני שכבתי איתו… ואני מוכרחה להודות שנהניתי, אלי יודע לזיין כמו שאף אחד מהגברברים שהיו לי לא ידע!" חייכה אלי אחותי, ותאמינו לי יש לה ניסיון, "אנחנו עושות הכל" חזרה גם אמא על דבריה משתלטת חזרה על השיחה "הוא השולט בנו ואנחנו הבובות, הוא קורא ואנחנו באות! הוא מבקש ואנחנו מתפשטות!! הוא שורק ואנחנו פותחות את הרגלים!" ניסתה להמחיש עד כמה הן עושות "ונצטרך לפצות אותו" מלמלה כאילו לעצמה ושרל'ה חיזקה אותה, "כן" הוסיפה משלה, "אני רוצה לגמור את התואר ובלעדיו אני גמורה!"
הם המשיכו לדבר, פתאום הסתבר לי שהן עשו את זה גם ביחד, אמא ושרל'ה ביחד במיטה שלו! ואם כל זה לא הספיק לי אז פתאום הפלאפון של אמא צלצל, הרינגטון של סופרמן, כל כך לא מתאים לאמא, אבל ראיתי אותה מחווירה, ממלמלת "זה הוא!" ועונה.
שמעתי קול תקיף אבל לא הבנתי מה הוא אומר, אמא השתמשה במילים מועטות, רובן "כן" אבל היו גם "אני מצטערת, אני יודעת ו…בטח".
"הוא רוצה שנעלה אליו לפנטהאוז, עכשיו!" היא מילמלה כשסיימה את השיחה, "שלושתנו!"
הן לא החליפו אפילו בגדים, ככה כמו שהן הן עלו אליו, גם לי לא נתנו זמן להחליף ועליתי על מדים. בדרך הן עסקו רק בדבר אחד, להדריך אותי, להכניס לי טוב טוב לראש שכל מה שהוא רוצה אנחנו עושות, אבל הכל! "את לא אומרת לו לא! גם אם הוא ירצה לבקר בדלת האחורית שלך!" הסבירה לי אמא ושרל'ה חייכה "אצלי הוא כבר ביקר שם", "ותזכרי" סיכמה אמא כשכבר עמדנו ממש ליד הדלת שלו "את עושה הכל בלי ויכוחים ובלי תלונות!" וכאילו לשבור את המתח היא חייכה אלי וליטפה לי את הראש "מעכשיו אנחנו שלושת המוסקיטריות, אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת!"
הדלת היתה פתוחה, מחכה לנו, נכנסנו ואמא נעלה אחרינו, מובילה אותנו לעבר הסלון אל מול הכורסה הגדולה שאלי, השכן מקומה שבע, ישב עליה, כוס יין לבן בידו, וחיכה לנו.
עמדנו מולו כמו ששלוש תלמידות שסרחו עומדות אל מול מנהל בית הספר, המבט מושפל לרצפה, עומדות ומחכות שיפתח את פיו.
אלי לא הלך סחור סחור "הבת שלך סיפרה לך מה היה פה היום?" פנה לאמא שלי.
"כן" מלמלה אמא "אני מתנצלת, זה לא היה צריך לקרות, היא היתה צריכה ללכת אתך"
"את יודעת מה זה?" מסר לאמא שלי קלסר גדול עם דפים וראיתי אותה מחווירה.
"כן" מלמלה אמא.
"תראי לה" הצביע עלי "ותסבירי לה"
אמא מסרה לי את הקלסר, על כל דף היה רשום שזה שטר חוב, סכום החוב וחתימתה של אמא, דפדפתי ובלי להיות רואה חשבון מדופלם ראיתי שהסכומים שם אסטרונומיים ואין שום סיכוי לאמא להחזיר אותם אם לא תזכה לבד בפרס הראשון בלוטו. "זה שטרי החוב שלי לאדון אלי" הסבירה לי אמא והפתיע אותי שהיא קוראת לו אדון אלי אבל שתקתי, "התאריך שלהם עבר והוא יכול לדרוש ממני לפרוע אותם בכל זמן שירצה" מלמלה.
"זה הצילום של שטר החוב, המקור בכספת שלי" צחק השכן מקומה שבע, מדגיש את הצילום כאילו רצה להזהיר אותי שלא אעשה איזה שטות ואנסה להשמיד או להעלים אותם ו…חזר לאמא, שואל בקול תקיף, "את ספרת לה?"
אמא החווירה "רק היום, אחרי" התנצלה בקול רועד.
"ומתי היית צריכה לספר לה?"
"כשהיא היתה בת שמונה עשרה"
"ולמה לא ספרת?"
הפעם אמא הסמיקה, עומדת נזופה ומביטה ברצפה, "אהה" מלמלה "אתה יודע, התכוונתי אבל זה לא יצא ו…"
"הבטחת?!" קטע אותה.
"כן"
"ומה עושים למי שלא מקיימת הבטחה?" הפתיע אותי בשאלה.
"זובור" שמעתי את אמא שלי ממלמלת ולא האמנתי "מענישים אותה" הוסיפה אמא, כאילו זה לא היה מספיק ברור עוד בפעם הראשונה.
"נכון" חייך, חיוך זימתי כזה של אחד שיודע שכל הקלפים הטובים בידו, "ואת מוכנה לשלם את המחיר או?" לא השלים, רומז אבל לא אומר במפורש את האיום.
"כן"
"ואת? תעזרי לה?" פנה לשרל'ה והיה מין חיוך זימתי על פניו כשאמר תעזרי.
"כן" אחותי ענתה בלי היסוס.
"ואת?" פנה אלי "את יודעת שאת לא מוכרחה כי אמא שלך היא זאת שלא סיפרה לך" הטמין לי מלכודת.
היססתי, לרגע נתקעתי במקום וכמעט נפלתי במלכודת, אבל המשפט של אמא על המוסקיטריות והמרפק החזק משרל'ה בצלעות החזיר אותי לתלם ולחשתי "כן!".
"אני לא שומע!"
"כן" והפעם כבר אמרתי את זה ברור.
אלי שפשף את ידיו בהנאה, "יופי! אז נתחיל…שרל'ה, קחי את אחותך ותשבו שם, את יודעת איך אני אוהב שאת יושבת!" חייך כשהוא מצביע על הצד של השטיח הגדול עליו עמדנו.
שרל'ה לקחה אותי ביד ומשכה אותי אחריה, מתיישבת ישיבה מזרחית עם הפנים אל אמא שעמדה במרכז השטיח, מרימה קצת את החצאית ומסדרת שכל התחתונים שלה יציצו "שבי פה" סימנה לי על השטיח לידה ואני התישבתי, ישיבה מזרחית כמוה, מביטה באמא שעומדת זקופה, מבליטה את שדיה אבל עם המבט מושפל, "תרימי קצת" לחשה לי שרל'ה, נועצת לי מרפק בצלעות "ת'חצאית" והיא לא הסתפקה בלהגיד ועזרה לי, מרימה לי את החצאית רק שאני לבשתי חוטיני קטנטן שלא הצליח להסתיר הרבה וראיתי את החיוך הזימתי שנמרח על פניו של השכן מקומה שבע.
"שרל'ה, מה צבע החזיה שלך?" הפתיע אותי אלי בשאלה.
"אדום" ענתה אחותי במהירות, כנראה שאותה זה לא הפתיע "למה? רוצה לראות?".
"כן!"
נדהמתי מהתשובה אבל שרל'ה לא, בלי היסוס היא פתחה את כפתורי החולצה והורידה אותה, מגלה את החזיה האדומה שלא הצליחה להכיל את כל החזה השופע שלה.
"נחמד, ומה הצבע של החזיה שלך?" פנה אלי.
הסמקתי, האינסטינקט הראשון היה להגיד לו שזה לא ענינו, ראיתי את המבט המודאג בעיניה של אמא שעקבה אחרי מזווית העין ושוב המרפק של שרל'ה פגש את צלעותי "אהה…לבן" עניתי בהיסוס.
"בטוחה?"
"כן"
"תראי!"
כשהתחלתי לפתוח את כפתורי החולצה הצבאית שלי ראיתי את אמא שלי נושמת לרווחה, פתחתי לאט, כפתור אחרי כפתור, אחר כך הורדתי את החולצה וחשפתי את גופי, ראיתי את הכאב במבט של אמא ואת המבט החרמני בעיניו של אלי, מחייך כשהוא בוחן את העמק הקסום שנגלה בין שדיי.
"מה את אומרת אמא'לה" ופתאום שמתי לב שהוא קורא לה אמא'לה ולא בשם שלה, רות, "מיותרת החזיה נכון?" ולהפתעתי אמא עשתה עם הראש כן, "אז תורידי את החזיה של שרל'ה ותתני לי אותה!"
הסתכלתי איך אמא שלי נגשת ומורידה לאחותי את החזיה וחושפת את שדיה העסיסיים ולא הצלחתי לקלוט את זה, אמא לקחה את החזיה שהורידה בידיה והושיטה אותה לאלי, מוסרת לו והוא לוקח ומריח, שואף חזק את הריח של אחותי אל אפו, עוד נשימה חזקה והוא פנה שוב אל אמא "עכשיו את החזיה של השניה!"
קפאתי, הרגשתי איך אמא מפילה לי את הכתפיות ומנסה לפתוח את הקרס מאחור, רציתי לעזור לה אבל אלי עצר אותי "לא! שאמא'לה תוריד לך!" ורגע אחרי היא חשפה בפניו את שדיי, ניסיתי לכסות אותם בידי, להסתיר ושוב הוא אמר "לא! אל תסתירי!" ושרל'ה שוב דחפה לי מרפק לצלעות והורדתי ידים, מסמיקה, רואה את המבט החרמן שהוא שולח לעבר שדיי ורואה גם את האוהל שצמח במכנסיו.
גם את החזיה שלי הוא הריח, נושם עמוק ומחייך, "אמא'לה, מה עם השדיים שלך?" הוא חייך אל אמא "לא תראי לנו אותם?"
אמא התפשטה, לא מביטה לעברנו, מורידה את החולצה ואחריה את החזיה ונשארת בחצי גוף עליון עירום, כמונו, "נראת טוב אמא שלכן" הוא פנה אלינו "המתחיל במצווה אומרים לו גמור, נכון אמא'לה? אז תתפשטי לגמרי!"
אמא התפשטה, עומדת עירומה במרכז השטיח ואצבעות כפות ידיה משולבות על העורף, המרפקים משוכים לאחור ושדיה עומדים זקופים ומפתים ולא יכולתי שלא להבחין בערוותה החשופה, חלקה ובלי אף שערה.
"ככה הוא אוהב שאנחנו עומדות" לחשה לי שרל'ה.
"מה אמרת?!?" והיה מין איום בשאלה של אלי.
"הסברתי לה… שככה אתה אוהב שאנחנו עומדות" גמגמה שרל'ה.
"ואת אוהבת לעמוד ככה?"
שרל'ה הסמיקה, יודעת את התשובה שהוא רוצה לשמוע, "כן, אבל רק מולך" חייכה אליו, מספקת לו את הסחורה ואפילו עם ליקוק קטן לאגו שלו.
"אז תעמדו ככה ליד אמא! שתיכן!"
התפשטנו, חשפנו גם את פלג גופנו התחתון, כמו אמא. עמדנו שלושתנו עירומות עם הידים על העורף ופישוק קטן בין הרגלים, את הפישוק אף אחד לא אמר לי לעשות אבל ראיתי את אמא ושרל'ה אחותי עושות אז עשיתי גם.
אלי קם מהכורסה שלו וניגש אלינו, "את מרשה לי לבדוק אותך אמא'לה?" הוא חייך אליה.
"כן" ושמעתי את הרעד בקולה של אמא שלי.
אלי בדק אותה, זאת אומרת מזמז אותה מול עיננו, נוגע לה בכל המקומות הפרטיים, מקפיץ לה את השדיים ומשחק לה בפטמות, ממולל אותם בין אצבעותיו והן הזדקרו והפכו קשות, יורד עם היד לאורך הבטן ודוחף אותה בין רגליה, מלטף ודוחף לה אצבע לכוס והיא נמתחת אבל לא אומרת מילה, מחזיקה חזק את הידים על העורף כשהוא תוקע את האצבע יותר עמוק ומשחק לה בכוס "את רטובה אמא'לה" הוא חייך אליה והוציא את האצבע רטובה, מריח ונותן גם לה להריח, "אמא'לה חרמנית?" שאל אותה במין ציניות כזאת והחזיר את האצבע לכוס שלה, מפמפם במהירות.
"כן" גנחה.
"אמא'לה רוצה לחטוף?" ובידו הפנויה הוא חפן את מבושיו בתנועה גסה.
"כן" גנחה שוב בתאווה והיה לי ברור שאמא מתחרמנת, שזאת לא סתם הצגה.
"אבל קודם יש לנו עוד עונש קטן, נכון אמא'לה?"
"כן" השיבה לו, כן של הנאה, ולרגע נראה לי שהיא תכף גומרת מכל זה, "אמא'לה היתה ילדה רעה ומגיע לה עונש" חייכה אליו והעבירה את לשונה על שפתיה בתנועה מגרה "אמא'לה לא סיפרה לתמר ואדון אלי הולך להחטיף לה בתחת!" חייכה לעברו כשהיא מבליטה את שדיה.
אלי הציב כסא מולנו והתיישב עליו, בהתחלה לא הבנתי למה אבל אז הוא קרא לאמא "בואי אמא'לה" מסמן לה על ברכיו ולהפתעתי היא נשכבה עליהם, אגנה על רגליו, רגליה בצד אחד, נוגעות ברצפה, וידיה וראשה בצד השני, שדיה נמחצות לרגלו וישבנה חשוף בפניו, שני פלחים לבנים ועסיסיים שהוא ליטף בהנאה.
המכה הראשונה הפתיעה אותי, הפתיעה גם את אמא, "אייי" נפלט מפיה כשידו ציירה חמסה אדומה על פלח ישבנה הלבן, שולחת יד אחת לאחור ומשפשפת את המקום הכואב.
"מה זה אמא'לה? לא סופרים??"
"אחת" הכריזה אמא בקול "זה בגלל שלא סיפרתי לתמר!"
הפליק השני נחת על פלח ישבנה השני, מצייר גם עליו את טביעת כף ידו באדום, "שתים" הודיעה אמא בקול והשלימה "זה בגלל שלא סיפרתי לתמר"
האמת שזה חירמן, לראות ככה אשה שוכבת עירומה על הברכים ומפליקים לה חירמן אותי אפילו שזאת היתה אמא שלי, עמדתי והסתכלתי איך היד שלו מלטפת את ישבנה וכאילו במקרה מחליקה אל בין רגליה ועולה כשהאצבע שלו חודרת אל בין שפתי הכוס המיוחמות שלה ומעבירות רעד בגופה.
עוד פליק נשמע, "שלוש, זה בגלל שלא סיפרתי לתמר" אמא לא שכחה להכריז ואני הרגשתי שאני מתחרמנת.
שמונה עשרה פליקים הוא החטיף לאמא, צובע את אגנה באדום בוהק, שמונה עשרה פליקים כי היא היתה צריכה לגלות לי כשהייתי בת 18 הסביר והפליק השמונה עשרה היה החזק מכולם, מצלצל בחלל החדר וסוחט מאמא צעקת "אייי" חזקה.
"לא ספרת!" ציחקק אלי והפליק לה שוב, שידור חוזר, "אייי, שמונה עשרה, זה בגלל שלא סיפרתי לתמר" צעקה אמא, משפשפת את ישבנה אבל נשארת ככה לשכב על ברכיו, מפשקת רגלים ונותנת לו לשחק לה עם האצבע בכוס שלה.
"בנות" הוא הודיע לנו, מחייך וממזמז את אמא מול עיננו, "אתכן גמרתי, תלכו ואמא תבוא עוד מעט" הוסיף מחייך, מסמן לה שתקום.
התלבשנו במהירות, מוותרות על החזיה, אבל מבחינת אלי כבר לא היינו שם, הוא הוביל את אמא אל גב הכורסה וכופף אותה עליה, נעמד מאחוריה והתחיל להוריד את מכנסיו ותחתוניו, משלשל אותם עד ברכיו ועוד לפני שעזבנו את החדר הוא כבר היה בתוכה, לא שראיתי לו ת'זיין אבל לפי הגניחה שלה לא היה ספק שהוא גדול ושהוא נעץ לה אותו עמוק אל הכוס המגורה שלה, אוחז במותניה ומתחיל לטחון את אמא שלנו מול עיננו ו…ברחנו, שומעות את גניחות התאווה שלה "כן, זה טוב! תמשיך!!" וסוגרות את הדלת.
הדבר הראשון שעשיתי בבית זה ללכת להתרחץ, משפשפת חזק כאילו לכלוך נדבק בי, עומדת תחת המים החמים, משחזרת בראש את כל מה שעבר עלי היום ולא מאמינה.
הדבר השני היה להכנס למיטה, מין בריחה שכזאת. שכבתי ככה, בשכיבה עוברית על הצד, ברכי צמודות לשדים שלי ומכסה את כל גופי עם השמיכה.
שרל'ה אחותי נכנסה לחדר, "אפשר להצטרף?" שאלה ועוד לפני שעניתי היא היתה כבר מתחת לשמיכה, שוכבת גם היא על הצד, מולי, עירומה!
"תתישרי" היא לחשה לי, דוחפת אותי בעדינות, "אני נופלת, אין לי מקום" צחקקה.
יישרתי רגלים, נצמדת אליה, פעם היינו שוכבות ככה הרבה אבל מזמן כבר לא עשינו את זה, בעצם מאז שרבנו בגלל אלחנן, המניאק שזרק אותי בקולנוע.
כבר אחרי הפגישה הראשונה שרל'ה אמרה לי שאלחנן סתם ערס ולא כדאי לי לצאת איתו אבל אני הייתי מאוהבת ולא שמעתי לה ורבנו, היינו צ'ילבות רק שאחרי שהוא זרק אותי הכבוד לא נתן לי להודות שהיא צדקה ופשוט התרחקנו, עד הערב, עד שהיא באה אלי כמו פעם.
שכבנו, מסתכלות אחת על השניה, ושותקות. הרגשתי את הידים שלה מלטפות אותי, נוגעות לי בפרטיים, כשהיא משכה מעלי את הפיג'מה שלבשתי נתתי לה, לא התנגדתי ואפילו עזרתי לה, אחר כך נצמדנו יותר, בטן נוגעת לבטן והשדיים נמחצים אלה לאלה, שרל'ה נישקה אותי על השפתים ואני דחפתי את הלשון לפיה בנשיקה צרפתית שהפכה לוהטת, "עם אחות זה לא לסבית" היא לחשה לי את המשפט הקבוע שלנו והתחבקנו.
התחלנו לדבר, קודם התנצלתי על אלחנן ושרל'ה שאלה "מי לעזאזל זה אלחנן?" וצחקנו. אחר כך היא סיפרה לי על הפעם הראשונה שלה עם השכן מקומה שבע, "אמא לקחה אותי" היא לחשה לי וסיפרה בדיוק איך "אני שוכבת איתו רק כשהוא קורא לי אבל בכל פעם שאני שוכבת איתו הוא מחזיר לאמא שטר חוב אחד" היא הוסיפה והרגשתי את האצבע שלה חודרת אל בין שפתי הכוס שלי והיא מתחילה לזיין אותי כמו פעם, "ו…לא יפה להגיד אבל אני גם נהנית" חייכה אלי, מובילה עם היד השניה שלה את היד שלי אל בין רגליה ומשם כבר המשכתי לבד, החדרתי את האצבע אל הכוס שלה, מוצאת שהיא רטובה, ומתחילה לזיין גם אותה, "התחרמנת היום? כשהוא הפליק לאמא?"
"כן" גמגמתי, נזכרת בעיקצוצים שיו לי בווגינה כשהסתכלתי בהם "הייתי רטובה".
"כמו עכשיו?" צחקקה אלי.
"כמו שאת עכשיו" ציחקקתי חזרה "רוצה כמו פעם?".
שרל'ה רצתה, בדיוק כמוני, רגע אחרי שכבנו ב-69 לוהט, הראש שלי בין רגליה, שפתי צמודות לשפתי הכוס שלה והלשון שלי מחפשת את כפתור תענוגותיה, בדיוק מה שהלשון של אחותי עשתה בכוס שלי.
לא הרגשנו איך אמא נכנסה, עומדת בצד ומסתכלת בנו, לא הרגשנו גם כשהיא יצאה, רק למחרת היא ספרה לנו, היינו עסוקות בעצמנו, מפנקות אחת את השניה, גומרות, מרגישות את זה בטעם וברעידות הגוף, וממשיכות, רוצות עוד ומקבלות את זה.
לא ספרתי כמה פעמים גמרתי, גם לא כמה פעמים אחותי גמרה, אבל בסוף נשארנו תשושות ונרדמנו, כפיות, אחותי מחבקת אותי וחופנת את הציצי שלי, כמו פעם, כמו לפני שרבנו בגלל גברים, בגלל שטויות.
בבוקר חיכתה לנו ארוחת בוקר מפנקת במטבח אבל אמא כבר לא היתה, יצאה לעשות קניות כמו בכל יום שישי.
כשאמא חזרה ישבנו לשתות קפה ביחד, אמא לא סיפרה לי מה השכן מקומה שבע עשה לה ואנחנו העדפנו לא לשאול.
"ראיתי אתכן אתמול בלילה" אמרה לנו אחרי שכמעט גמרנו לשתות "והייתן כל כך מושכות שבא לי להצטרף" הסמיקה.
"אז למה לא הצטרפת?" שאלה שרל'ה, גמרה את הקפה מהכוס בלגימה אחת וחייכה אליה.
"לא רציתי להפריע" חייכה אליה אמא חזרה "אנחנו צריכות לעשות את זה פעם, רק שלושתנו"
אמא חיכתה עד ששרל'ה תצא ורק אז שאלה אותי בגמגום קל "תמר, איך היה אתמול בערב? את שונאת אותי??"
"היה בסדר" קמתי וחיבקתי אותה "ולא, אני לא שונאת אותך…כואב?" ליטפתי את ישבנה.
"קצת" חייכה אלי "אבל זה מחרמן"
"אני יודעת, גם אותנו, בטרוף!" אמרתי לה "בגלל זה עשינו מה שעשינו"
"ואם הוא ירצה אותך תלכי?" בדקה אותי.
"כן, אל תדאגי אמא" "אני אלך ואעשה כל מה שהוא רוצה רק ש…" נתקעתי "רק שאני מקווה שגם לי הוא יחזיר שטר חוב שלך" ומיד הצטערתי, ראיתי את הכאב על פניה מהמילים שלי אז חיבקתי אותה שוב, "בואי, אני אמרח לך משחה" הובלתי אותה לחדר השינה, משכיבה אותה על הבטן ומורידה את התחתונים שלה, לוקחת ג'ל אלוורה ומורחת לה כמות מכובדת על פלחי ישבנה שטביעות כף ידו עדיין התנוססו עליהם "אל תדאגי אמא" נישקתי את פלח ישבנה הימני, "אני אוהבת אותך" נישקתי את השני שלא ירגיש מקופח, "בשבילך אני אעשה כל מה שהוא ירצה" נישקתי שוב, את שניהם.
לא הייתי צריכה לחכות הרבה כדי לקיים את הבטחתי לאמא, צליל הרינגטון של סופרמן הדהד בחלל הדירה ואמא רצה במהירות לענות.
נדרכתי. שוב שמעתי אותה עונה במילים מועטות, בעיקר "כן", ואחר כך היא באה אלי לחדר "בואי תמר, הוא רוצה אותנו אצלו, את שתינו, עכשיו!"
"רגע" נמתחתי "אני רוצה להחליף בגדים"
"לא, בואי" והיתה מין בהלה בקולה "הוא לא אוהב לחכות, הוא…" נתקעה.
"הוא מה?" חקרתי, רואה אותה מתפתלת "שיחכה, מה הוא יעשה?"
"הוא יעניש אותנו…בואי!"
"יעניש?" ופתאום הרגשתי את העקצוצים האלה בין רגלי "איך יעניש? כמו שאתמול הוא העניש אותך??"
"כן!"
חייכתי אליה, "דווקא מתאים לי" הורדתי את חולצת הטריקו שלי בתנועה חתולית והתחלתי ללבוש את החזיה.
כשפתחנו את הדלת של המעלית בקומה השביעית שמענו את הדלת שלו נטרקת. "את רואה!" האשימה אותי אמא "בגללך" נעמדה מול הדלת ודפקה בנימוס.
הוא נתן לנו קצת להתייבש מול הדלת, לחכות לו, "אחרתם!" זה כל מה שהוא אמר כשפתח לנו סוף סוף והלכנו אחריו בדממה לסלון.
"כמה אני צריך לחכות לכן?" נזף בנו שוב כשהתיישב בכורסה שלו ושתינו נעמדנו מולו נזופות כמו אתמול.
"זה בגללי, אני עכבתי אותה" אמרתי בלי להרים את העינים.
"אמרת לה שאני לא אוהב לחכות?!?" הוא שאל את אמא.
"היא אמרה" עניתי עוד לפני שהיא הספיקה לענות "אבל אני החלפתי בגדים לכבודך".
לרגע הוא שתק, כנראה שהוא לא ציפה לתשובה כזאת, "היא אמרה לך מה אני עושה למי שנותנת לי לחכות?" והפעם הוא דיבר אלי.
"כן" מלמלתי, מסמיקה.
"מה?"
"מעניש אותה, כמו שהענשת את אמא אתמול"
השכן מקומה שבע היה החלטי, "אמא'לה תכיני כסא!" הוא ציווה על אמא שלי וראיתי אותה מחווירה, לרגע היא היססה אבל אז היא ניגשה והציבה את הכסא הגדול באמצע החדר.
"בואי!" הוא סימן לי על ברכיו אחרי שעבר והתיישב בכסא ואני ניגשתי אליו, קצת עם פיק ברכים, ונשכבתי על ברכיו, רגליי בצד אחד, נוגעות ברצפה, וידי בצד השני.
הרגשתי את היד שלו מלטפת לי את הירך ועולה לעבר התחת, מרימה את החצאית ומגלה את תחתוני הטנגה השחורים שלבשתי, לרגע הוא ליטף את ישבני ואז משך לי את התחתונים, מנסה להוריד ואני הרמתי קצת את אגני ועזרתי לו.
שכבתי ככה על ברכיו, תחתוני משולשלים עד הברכים וישבני חשוף, ידו מלטפת את אחורי, מנסה לחדור בין רגלי ואני פשקתי אותן מעט, כמה שהתחתונים המתוחים בין ברכי אפשרו לי, נותנת לו להכניס את היד ויותר מזה מרגישה את האצבע שלו מלטפת וחודרת בין שפתי הכוס ובאופן פרדוקסלי התחרמנתי מזה, הרגשתי שאני רטובה.
את הפליק הראשון שלו אני לא אשכח, הזרם הזה שעבר בכל גופי, גל החום שהתחיל בפלח הישבן והתפשט בכל הגוף והכאב, מין כאב מוזר, יותר מחרמן מאשר כואב, כזה שהופך את הכוס לרטוב עוד יותר.
"מה אומרים?" שמעתי אותו.
"אחת" צעקתי במהירות "זה בגלל שאחרתי!"
"יפה" שמעתי את ההנאה בקולו "פעם הבאה אני לא אזכיר לך!" הוסיף בנוקשות והפליק לי עוד מכה, חזקה, על פלח ישבני השני.
"איי" לא התאפקתי "שתים, זה בגלל שאחרתי" הכרזתי מיד אחרי, משפשפת את פלח ישבני הכואב.
אלי נתן לי רגע לשפשף ואז הזיז את ידי, מלטף את ישבני, "אמא'לה מה את אומרת, נבדוק לה שמן" גיחך והעביר אצבע חוקרת עמוק בין שפתי הכוס המגורות שלי, מציג את האצבע הרטובה בפני אמא שלי ומחייך "צריך עוד קצת, נכון?"
אמא הסמיקה, "כן" גמגמה והרגשתי איך היא מהססת, "אבל רק עוד אחת" ניסתה להגן עלי.
"לפחות שתים" הוא צחק והפליק לי שוב, שולח עוד גל בגופי.
"שלוש, זה בגלל שאחרתי" לא שכחתי ומיד ספגתי עוד פליק "ארבע" נשכתי שיניים, חונקת גניחת כאב, "זה בגלל שאחרתי"
המשכתי לשכב ככה, מפשקת רגלים ונותנת לו לחקור במעמקי הכוס הרטוב שלי, מוציא שוב את האצבע ומציג לאמא שלי ולא הייתי צריכה לראות כדי לדעת עד כמה היא רטובה "נו אמא'לה, מה את אומרת?"
"אהה…מספיק"
"עוד אחד ודי!" קבע והפליק לי שוב, מוצא אותי לא מוכנה וגניחת "אייי" חזקה התפרצה מגרוני "איי, חמש, זה בגלל שאחרתי" צעקתי.
"לא, הפעם זה בגלל שאמא'לה אחרה" ציחקק והחדיר שוב את האצבע לכוס שלי, מפמפם במהירות ואני שומעת את הקולות הבוקעים משם ולא משאירים ספק שאני מוצפת, "וחל עוון אמהות על בנות" ניסה להשמע רציני ולא הצליח, "ועכשיו" הפסיק לפמפם ואני הרגשתי מין אכזבה "אני הולך עכשיו לנוח, את רוצה לבוא איתי?"
רגע האמת הגיע, הסתכלתי על אמא שלי וראיתי את המתח על פניה, לא היה ספק לאף אחת מאתנו למה הוא מתכוון בלנוח ואמא פחדה שאני אגיד לו גם הפעם לא.
"כן, בכיף" צחקקתי "דווקא מתאימה לי איזו מנוחה קטנה עכשיו" הוספתי, מתבדחת.
"אמא'לה" הוא פנה לאמא שלי שעמדה והביטה ברצפה "הבת שלך נורא מזיעה, תרחצי אותה בבקשה לפני שהיא נכנסת למיטה שלי" והוא הדגיש את הנכנסת למיטה שלי כאילו הוא נהנה לראות את המבט המושפל על פניה של אמא.
גילוי נאות : הספור פורסם כבר בעבר בבלוג שירד ולכן מפורסם מחדש
אזהרה : סחיטה באיומים היא עבירה פלילית ודינו של הסוחט הוא מאסר !
תגיות : למבוגרים בלבד, הטרדה מינית, סחיטה מינית, תשלום במין, מין כתשלום, אמא ובת, אחיות, ספאנקינג,
ארוך מדייי אבל סיפור טוב
ארוך מדיי