אהבה שניה בגוף ראשון – חלק רביעי

בשיתוף עם חוליו איגלסיס.

לתחילת הסיפור

הוא:
לא הגזמתי! התרגשתי בזמן שקראתי את הודעת ההרגעה, את רוצה כמוני.
הימים עד לתאריך הנחשק עוברים בזחילה, כל יום שעובר מקרב אותך אלי, מקרב את המגע מעורר הגעגוע. אני צוחק לעצמי בזמן האריזה, מדמיין אותך בוחרת בגדים שיהלמו את האירוע, כמה זה שונה גבר שאורז לחופשה סקסית ולעומתו אישה שאורזת לאותה מטרה.
עולה על האוטו בשעות הבוקר המאוחרות ושולח "כתובת…" ויוצא לדרך.
הדרך בניגוד לימי ההמתנה עוברת במהירות, אני אפילו לא זוכר איך הגעתי ועל מה חלפתי, נסעתי כמו בתוך חלום. חדר עם מרפסת הצופה למדבר, בריכה קטנה ופרטית, מפואר בפשטותו, זה מה שקידם את פני עת נכנסתי אליו לראשונה.
בכוונה הגעתי מעט לפנייך, לראות ולבחון שאין טעויות בהזמנה ושהכל למורת רוחי.
ידעתי שיש לי עוד קצת זמן לבד אז פניתי למרפסת להינות מהנוף, "כשתגיעי פשוט תכנסי, הדלת פתוחה" שלחתי בזמן שאני נרגע מהנסיעה מול שממת המדבר.

היא:
כמה פעמים התאמנתי בדרך על המשפט שאני אכנס איתו לצימר. שיננתי מילים, הברקתי בחצי בדיחה, ואז ראיתי אותך במרפסת, מרחוק.
והמילים שלי נקטעו. היית טבעי כל כך במקום הזה, באינסוף של המדבר והחול.
וכל מה שבא לי עכשיו, זה להתמזג איתך לגוף אחד. להרגיש חלק מהנוף הטבעי של המקום. אני נכנסת בשקט, אוהבת את ההפתעה שנגלית לי. מבט מהיר אל החצר, מגלה לי את הבריכה, ובגד הים כבר קורא לי מהתיק הקטן.
לפי זה שלא הסתובבת, כנראה לא שמעת אותי נכנסת. אני שולפת מהר את החזיה והתחתון של בגד הים ומחליפה את השמלה בהם.
"שלום לך" אני אומרת, קרובה קרובה לגב הרחב שלך. אתה מסתובב אלי, מופתע מההפתעה.

הוא:
"שלום לך" את מעירה אותי קוראת אלי מאחור חזרה אל המציאות, אני מסתובב מיד לכיוונך בלב רוטט.
דמותך הזוהרת ניצבת בפתח היציאה אל המרפסת, בבגד ים קטן שמסתיר טפח וחושף טפחיים, מחסירה בעזרתו את פעימות ליבי.
"את הורסת לי את ההפתעה עם היוזמה המבורכת שלך, חשבתי שהפעם זה תורי?!"
"אתה יזמת את מה שאני לובשת בהודעה, אני פועלת לפי הוראות מדויקות" ענית מחויכת ונעמדת בפוזה של דוגמנית בגדי ים.
"מוצא חן בעיניך?" שאלת, בלעתי את הרוק המצטבר בחלל הפה לפני שאראה מטומטם, "את נהדרת" ושולח יד מזמינה לעברך. את מניחה את ידך בידי, נענית להזמנה ואני מושך אותך אלי, מתיישבת מעלי ונצמדת אלי לנשיקת געגועים, לחיבוק עמוק ואוהב.
ואז את מתנתקת ממני לרגע ומביטה לתוך עיני, "תלבש בגד ים ותבוא, אני מחכה לך בפנים" "אולי עוד רגע?" אני שואל ויודע שאת מרגישה את שמתקשה תחתך, "יש לנו מספיק זמן גם לזה" את מרגיעה את יצרי ושולחת אותי להחליף בגדים.

היא:
אני נכנסת למים הקרירים, שומעת אותך בפנים.
אתה יוצא אחרי כמה רגעים עם בגד ים צמוד, שמבליט את הבולט. בידך בקבוק מיץ קר, בדיוק מה שאני זקוקה לו.
"תכנס כבר"אני משפריצה עליך מים ואתה בתגובה קופץ למים, ממש לידי. כולך במים הקרים.
אני מרגישה את הידיים שלך עולות עלי, אתה מתקרב בתוך המים, עוטף אותי לנשיקה טובה.
"התגעגעתי כל כך" אני לוחשת לך, צמודה אליך.
"אני יותר"
"אל תתחיל להתווכח, אני תמיד מנצחת"
אתה מתרחק לרגע, שוחה ממני והלאה "בואי כבר" אתה קורא אלי, ואני צוללת אליך, עוברת בין רגליך הפשוקות במים, ידי נוגעת בעדינות בתפר בין שני הרגליים שלך, מרגישה את הרעד שעובר בך.

הוא:
את עולה מהמים ונעמדת מאחורי, עוטפת אותי בין זרועותייך, ממששת לי את החזה והבטן.
"אז מה התוכנית שלך?" את שואלת לתוך צווארי, מצמררת אותי שוב.
"האמת שמפה חשבתי לאלתר" ושולח יד לאחור מרגיש את ירכייך הצמודות אלי ואת שדייך נמחצים אל גבי.
"הדבר האחרון שתכננתי זה הבירות במקרר" ובזריזות אני מתנתק ממך ורץ להביא את הבירות.
אני יוצא כשהבירות בידיי ונעצר למראה התמונה שמולי, את בגבך אלי נשענת על שפת הבריכה ומביטה בנוף השומם עוצר הנשימה, נראית כאילו את חלק ממנו.
אני נכנס לאט למים נעמד לידך, נשען גם כן על השפה ומגיש לך את הבירה הקרה.
"לחיים" את מאירה אלי, "לחיים" אני עונה מהופנט, ואנו כמו היינו אחד, לוגמים מעט מהבירה ונהנים יחד מהצחיחות שמעבר למרפסת.
לאט לאט ראשינו קרבים זה לזה, לחי נצמד ללחי ואז בהטיה איטית השפתיים נפגשות ובעקבותיהן הלשונות.

היא:
נשיקה בטעם בירה, הסתברה כטעם מנצח. ללא ספק.
היד שלך עוטפת אותי, והלשונות נפגשות איפה שהוא באמצע. הקור של הבירה מקרר אותנו והשמש שמעלינו מחממת את מה שחם בכל מקרה.
אתה נושק לכתפי, מוריד בתנועת אגב את הכתפיה הדקה.
"עדיף ככה" אתה אומר ומנשק שוב.
"שלא יראו אותנו" אני אומרת ומסתכלת הצידה, אבל מכל מקום רק מרחבים וחול. אף אדם לא נראה באופק.
"בחרתי בקפידה את המיקום" אתה מרגיע ושולח יד לכתפיה השניה "נראה לי מיותר" ומוריד אותה לאט…

הוא:
הכתפיות גולשות מכתפייך ונחות לאורך ידייך, עכשיו לחזיית בגד הים כבר איך תמיכה מלמעלה רק הרטיבות מחזיקה אותה במקומה.
"את רוצה להמשיך במקום אחר" אני שואל למראה עינייך הבודקות סביב בחשש, "אפשר גם לעצור עם זה וסתם להינות ביחד, יש לנו מספיק זמן להכל" אני מוסיף בנסיון להבין אותך.
"בוא נהנה עוד קצת מהמים, נהנה מהביחד הלבוש" את לוקחת את הרעיון ללבך, מנסה להתרגל לרעיון וההרגשה של שנינו יחד, כאן, ליומיים הבאים.
אני מרים בהבנה את הכתפיות שנשרו חזרה לכתפיים, ועובר להישען על הדופן בגבי אל הנוף.
"תספרי לי…" אני מעביר נושא, "מה לספר?"
"כל מה שאת רוצה וגם מה שלא" אני מחזיר את הבירה לידי ואנחנו שוקעים בשיחה מרתקת, שבחלקה אני שותף ובחלקה אני בוהה וחושב כמה טוב לי להיות איתך פה.

היא:

המחשבה היחידה שעוברת לי בראש היא, כמה טוב שהוא מבין ולא דוחק. עברנו כבר קצת ביחד, ואני שמחה להיות מובנת.
משהו בי משתחרר.
אני מדברת והמבט שלך עלי, מחמם לי את הנפש, מאשר לי כי טוב שבאתי להרפתקאה בת יומיים.
"עכשיו תורך" אני אומרת ומחכה לשמוע דברים שעוד לא שמעתי, לטעום אותך אחרת.
"מעדיף לדבר במיטה, אם מתאים לך" אתה עונה ומחייך את החיוך הקטן שלך שגורם לי לפרפרים בבטן.
"אחריך" אני עונה ומסיימת את הבירה שעוד נותרה לי.
אתה אוחז בידי ומלווה אותי אל הסולם הקטן, שמש של אמצע היום מלווה את הצעדים שלנו במים, הגוף שלנו הופך לאחד כשאתה מרים אותי על הידיים, נושא אותי איתך אל המיטה הרחבה.

הוא:
רגע לפני המיטה אני נעצר, "מה קרה?" את שואלת ברכות, "לא מסתדר לי בגד ים רטוב במיטה יבשה, אני חושב שאכנס רגע להתקלח, תחכי לי רגע?" ופניתי לעבר המקלחת.
"אני לא מחכה" ענית תוך הליכה בעקבותיי, מורידה בדרך את פיסות בגד הים שהסתירו את גופך.
הורדתי בחדר המקלחת את בגד הים שלי וכיוונתי את טמפרטורת המים, פושרים מעט קרירים, נעמדת לידי נוגעת לא נוגעת ממתינה מרוגשת לאור הירוק.
"עכשיו" פקדתי כאילו באמת המתנו ברמזור, ליוויתי אותך בידי מנחה אותך להיכנס ואני מיד אחרייך.
עומדים יחד תחת זרם המים, המרחק בין גופינו אפסי, אך עדיין נשמר, אני שוטף אותך במבטי ואת שוטפת אותי במבטך.
את מקרבת את ראשך לחזי ומתחילה להישען באיטיות, אוחזת ברכות את ידיי מכוונת אותן לחיבוק, לעטוף אותך.
לאחר שהבנתי את הרמז הדק את עוטפת אותי בחזרה ואנו נצמדים תחת הזרם לחיבוק רטוב מלא רגשות געגועים ואהבה.

היא:
המים מאחדים אותנו, עוטפים אותנו בזרם אחיד.
אני מעבירה את היד שלי בתנועה סבובית על הגב הרטוב שלך, ואתה בתגובה, מנגן עלי מנגינה מבטיחה.
אנחנו נשארים מחובקים עוד רגע, ואני כבר מרגישה את היד שלך יורדת לי לצידי הגוף. נוגעת בקימורי הגוף, כאילו אתה עושה את זה כל יום. בטבעיות.
והמגע נעים ומשכר. אני עוצמת עיניים, מתמסרת למים וליד, הזורמים בקצב אחר.
"אל תעצור" אני לוחשת, מקווה שהקול נשמע.
ואתה, בלי מילים, נושק לצווארי, יורד לחזה וממשיך בנשיקות.

הוא:
מסובב אותך כשגבך פונה אלי, זיקפתי מחליקה ונשענת על מעלה ישבנך ובמורד גבך.
ידיי חופנות את שדייך, עוברות משני צידי גופך, באצבעות עדינות אני ממולל את פטמותייך המתקשות וממלא את צווארך בנשיקות ארוכות.
את שולחת יד מגששת ומחפשת את איברי הניצב, בקצות האצבעות את כבר מרגישה אותו, מגורה וקשה.
"לא רצית לשמוע אותי במיטה?" אני שואל לתוך צווארך, "רציתי…" את ספק אומרת ספק גונחת "עכשיו אתה תאלץ לחכות" וזזה מעט מאפשרת לידך גישה נוחה ומשפשפת באיטיות.
"אם זאת הגישה?!" אני אומר תוך כדי סיבוב נוסף ומצמיד אותך אלי, אוחז בישבנך ומגביה אותך מעט לנשיקה עמוקה, לש בידיי את לחיי אחורייך.
עובר ביד אחת לקידמת גופך מחליק במורד הבטן חש את ההתכווצות המרוגשת, מדרבנת אותי להמשיך בדרכי.
את הדרך הקצרה עד לפתח הצר אני עושה באיטיות, נהנה מכל רעד וגניחה שנגרמים מההמתנה הדרוכה שלך.
כשאצבעי מוצאת את קצה איברך ידי השנייה מצמידה אותך לקיר, ואת נתמכת בידייך לאחור ומתמכרת לתחושות.

היא:
האצבע שלך סובבת סביב פתח הסתרים שלי, ולי לא נותר אלא להתמכר למגע.
אני גונחת ואתה מצטרף אלי. היד שלך בתוכי והיד שלי עליך, גורמת לך להשמיע קולות מופלאים.
"תסתובבי" אתה אומר ואני מצייתת, מוכנה להכל, רק להיות איתך.
אתה מכופף אותי מעט, ואני מרגישה את הזקפה שלך מאחורי ובתוכי. ממלאת אותי.
אתה תופס במותניים שלי ומצמיד אותי אליך, חזק.
אנחנו גונחים יחד, נעים יחד, המים ממשיכים לזרום עלינו, מסווים את האושר הנשמע במקלחת.

הוא:
נתזי המים אשר משפריצים מהמפגש בין גופינו, מעידים על התשוקה המתפרצת וגועשת.
מנסה לטפוס כמה שיותר ממך בשעה שאיברי ממלא אותך, ידיי מחזיקות וממששות כל אשר נקרה בדרכם, חושק את שיניי מפחד שינגסו בעורך הרך.
בתנועות קצובות אני נכנס ויוצא, מתחכך בדפנות איברך הרטוב, אני חש את רטיבות העונג שהיא שונה מעט ממטר הברז שמעלינו.
גניחותייך מעידות על הסוף המתקרב ובאיברי גם כן עולה התחושה, בדחיפה אחת אחרונה אני מתפוצץ לתוכך ואת מצטרפת אלי בגניחה רועדת.
אני נשען עלייך, לא ממהר לצאת, מנשק לצווארך "אני אוהב שיחות שמתחילות בהרפיה", "אני אוהבת לשחרר מתחים לפני שיחה" את צוחקת לעברי.
ובסיבון ושטיפה הדדית אנחנו לומדים ומנקים האחד את השנייה, מכינים את עצמינו לפרק ב' של הערב שהחל יורד.

היא:
טלפון הביתה, מילות התנצלות ואיחולי לילה טוב, ואני כבר איתך. כאן ועכשיו.
"עם התחלה כזו, מעניין איך ימשכו היומיים האלה" אני אומרת בשקט, מחכה לתגובה שלך. ואתה, רק מוזג לי עוד יין ומגיש לי את הכוס הגבוהה "תזרמי ותהני".
ואני נהנית, מהשקט, ממך, מהזמן שלנו יחד.
"את רוצה לאכול משהו? נראה לי כדאי"
"חשבתי שאני מספיקה בתור ארוחת ערב" אני מחייכת, מתגרה בך.
"את המנה האחרונה, הדובדבן שבקצפת" וכדי להוכיח לי, אתה נושך את הפטמות שלי "דובדבנים כאלה אני אוהב" .

הוא:
"לצאת או להזמין?" הצעתי כאילו אנחנו בצימר במרכז הארץ, "לצאת" את עונה חצי ברצינות "אני מקווה שהבאת בגדים מתאימים" ומושך אותך אלי, מכסה אותך בגופי.
"יש לי בדיוק מה שצריך" את הודפת אותי ברכות וניגשת למזוודה, "תתלבש ותכין את המרפסת, אני כבר יוצאת".
אני מתלבש בזריזות וניגש לערוך את המרפסת לארוחת ערב קלילה, מוציא את המצרכים פורש אותם על השולחן הקטן ומתיישב לידו בציפייה.
בינתיים דיברתי קצת עם הבית, שאלות של מה העיניינים ומה חדש וברכת לילה טוב, כשלפתע את נעמדת ביציאה מהצימר בשימלת ערב שחורה.
אני מסיים במהירות את השיחה ומתפנה להתפעם מהופעתך, שמלה הדוקה מחמיאה לקימורי גופך, תלויה על כתפייך בכתפיות עדינות ופוערת מחשוף עדין, משם היא גולשת באלגנטיות עד קצת מתחת לברך.
רגלייך החלקות ניגלות תחת השמלה וניגמרות בנעליים בעלות עקב עדין שמעניקות לרגלייך מראה יציב ומטופח.
"סגור את הפה, אתה מביך אותי" את גוערת בי בחביבות ביישנית, "אאא… אני… את מדהימה" אני מצליח לפלוט בקושי רב.
"די…" את מסמיקה " מה די? אני צריך לבקש שתעצרי, כי אני לא יודע אם אצליח לעכל גם אותך וגם את האוכל".

היא:
ערכת יפה" אני מתיישבת לשולחן "גם יפה וגם אופה, נחמד".
"לא כזה, אל תחמיאי סתם" אתה מחליף קצת גוונים, תופס לי את התפקיד "הבאתי כמה דברים קטנים מראש מהבוקר".
אתה מוציא מהמקרר הקטן ירקות ובשר, הכל עטוף ומסודר. ללא ספק, קבלת עוד נקודה קטנה.
אנחנו אוכלים בשקט, והשקט מבורך, יורד עלינו בברכה. אני מרימה עיניים ופוגשת את המבט שלך, בוהה בי.
"את יפה גם כשאת אוכלת".
"די, תפסיק עם זה כבר".
"אני פשוט יושב פה ומדמיין את המשך הערב, וכבר קשה לי לחכות".
"קשה לך" אני מחייכת, ולא ממשיכה מעבר, לפי החיוך שלך, אתה איתי במאה אחוז.

הוא:
" נעבור לקינוח?" אני פונה אלייך בקריצה ונשען לאחור, את מביטה בי לרגע ומחייכת בחושניות.
את כמה מכסאך ונעמדת לידי, אני מסתובב עם הכסא לעברך ומחכה לצעד הבא שלך, שנראה כי תיכננת אותו כבר.
את נשענת על ידיות הכסא שלי בידייך ומקרבת את ראשך לראשי, שפתייך מרפרפות על שפתיי ונצמדות לנשיקה מלאת תאווה.
אני מושך אותך אליי לשבת על ברכיי, את מושכת מעט את השמלה מעל ירכייך ומתיישבת.
ידייך עוטפות את ראשי ומהדקות את הנשיקה, ידיי מקיפות את גופך ותומכות בגבך.
"אני צריכה לבדוק כמה קשה לך" את לוחשת בין נשימה לנשימה בעוד ידייך יורדות לאורך בטני, מתירות את חגורת מכנסיי, פותחות במיומנות את הכפתור והרוכסן ושולפות את איברי החוצה.
"צדקתי!" את מכריזה תוך לפיתת איברי העומד, "צדקת" אני עונה מרוגש מלחץ ידייך עליי.
עולה ויורדת בידייך על איברי, ברכות קשוחה את עוטפת אותו, בעוד לשונותינו מתפתלות אחת סביב השנייה.
אני מחפש אחר פיסת עור להניח עליה את ידיי, ומוצא את עור ירכייך, זוחל לאורכן עד מתחת לשמלתך ומגלה אותך חשופה וגלויה, מוכנה למגע.

היא:
הגעת לזה מהר, אני חושבת לעצמי בשקט, יודעת שהפתעתי אותך, יודעת שלטובה.
"איך לא אמרת כלום כל הערב?" אתה שואל, וידייך לשות את העור החשוף.
"אם רק היית מתכופף לרגע" המשפט נשאר פתוח, ואני שומעת את גלגלי המח שלך תוהים איך לא חשבת להתכופף "למדתי מהטובים ביותר שאפשר להיות בלי תחתונים" והיד שלי מתהדקת על האבר הגדול שביד שלי, רוטט בנחת ואושר.
"אני רוצה את זה לאט" אתה אומר, ומשחרר את היד שלי "יש לנו את כל הלילה".
אני מסדרת את הישיבה שלי עליך, נותנת לידיים שלך דרור, לקחת את הקצב של הלילה, בקצב שלך.
סומכת עליך.

הוא:
מתוך רצון עז לגרום לערב הזה להתארך, למשוך ולמצות אותו עד תום, אני מתגבר בקושי רב על הרצון למלא אותך ברגע זה בלי להפשיט ולהתפשט, להיכנס תחת שמלתך היפה ולתת לך לנוע מעלי.
את נשארת לשבת על רגלי ומתרחקת מעט מאיברי המשתוקק, מזדקפת ומקרבת את כוס היין לפיך, שותה באיטיות ומתענגת על מגע ידיי מתחת לשמלתך.
במגע איטי ומרומז אני חולף על פני איברך ועולה מעט אל טבורך הרך, חש את היין נלגם ונבלע בעומק בטנך.
בהמשך המסע על גופך אני פונה לעבר הישבן שלך, לש את לחייו ההדוקים משני צדדיו ובודק את גבולות הקימורים עד לחריץ שביניהם וחוזר לחפון את הבשר הרך.
את מניחה את הכוס על השולחן ביד רועדת ומפנה את ידייך למגע, מכניסה אותן תחת חולצתי ובודקת שדבר לא השתנה מאז המקלחת.
"לאן תקח את זה עכשיו?" את שואלת, "עכשיו אני חושב לזרום לאט" ואת בחיוך מבין פונה לנשק את צווארי בעוד ידייך מטפסות אל חזי ופטמותי.

היא:
הכל אותו דבר, אולי אפילו השתנה לטובה, או שזו השפעת היין שגורמת להכל להראות ככ טוב ורטוב.
"את בסדר?"
"כן, רק היין קצת ממסטל אותי".
"ממסטל זה טוב" אתה מחייך ולוגם בעצמך מהיין "סקס מתוך חצי ערפול חושים, נשמע לי הבטחה מוצלחת".
הידיים שלי מטפסות עליך, החולצה שלך מופשלת כמעט לגמרי, ואני מתכופפת קצת, נושקת לפטמות שלך.
אתה גונח, מאשר לי את שאני מרגישה, אני בדרך הנכונה.
"עכשיו תורי" אתה אומר, ומרים את השמלה שלי גבוה, אני כמעט ערומה מולך, ואתה מחזיק בשתי ידיים את השדיים שלי, נושק לכל אחת מהם.
"טעים לי" אתה מחייך, והנשיקות שלך טעימות לגוף שלי, הרבה יותר משאתה מסוגל לדמיין.

הוא:
"לאכול אותך זאת ההוכחה שאפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" אני מכריז בהפסקה בין נגיסות פטמותייך.
ידייך חוזרות לאחוז את איברי המשתוקק, בוחנות במגע את קימוריו, בוחנת בעינייך את הבעות פניי כתוצאה מכך.
"בוא, אני צריכה מיטה" את נעמדת באחת ומצווה, שמלתך חוזרת לכסות את גופך, ואני מזדקף מיד אחרייך הולך אחרייך כשאת אוחזת בידי.
את נעמדת מולי גבך למיטה ופושטת את השמלה בתנועה זריזה, "למה אתה מחכה?!"
"אני לא רוצה לפספס אותך מתפשטת".
ברגע שסיימת לפשוט את שמלתך אני מצטרף אלייך במהירות ומתפשט, מתקרב אלייך בצעדים בטוחים ושולח יד תחת ישבנך, מושך אותך לנשיקה עירומה.
ידיי מתחפרות באדמוניות שיערך, מתפנקות בתוך רכותו.
"תשכב על הבטן, אני רוצה להדגים לך איך אפשר להינות ממסאז'"

היא:
המיקום שלי מצויין. אני מתכופפת קדימה, הידיים שלי לשות את העור החם שלך.
"אל תזוז" אני פוקדת, וקמה להוציא מהתיק שלי בקבוק קטן, שמן לעיסוי.
"הגעת מצויידת" אתה צוחק, ואני רק שופכת מעט מהשמן הריחני על הידיים שלי, וממשיכה בעיסוי נמרץ.
קולות האנחות שלך לא ברורות,אבל לדעתי אתה נהנה מזה.
אני מתכופפת אליך עוד קצת, והשדיים שלי נוגעות בגבך.
"אם היו עושים לי ככה עיסוי, אני בטוח שלא הייתי מתנגד לפעם בשבוע".
"פשוט אף פעם לא עשית אצל האדם הנכון".
אתה מנצל את רגע הדיבור, ההפוגה של הידיים, ואתה מסתובב, מרים אותי עליך, מושיב אותי ישירות על האבר הזקור שלך…