בשיתוף עם חוליו איגלסיס. לתחילת הסיפור הוא: לא הגזמתי! התרגשתי בזמן שקראתי את הודעת ההרגעה, את רוצה כמוני. הימים עד לתאריך הנחשק עוברים בזחילה, כל יום שעובר מקרב אותך אלי, מקרב את המגע מעורר הגעגוע. אני צוחק לעצמי בזמן האריזה, מדמיין אותך בוחרת בגדים שיהלמו את האירוע, כמה זה שונה גבר שאורז לחופשה סקסית ולעומתו … להמשך קריאה
אני לא יודעת מה עובר עלי בתקופה האחרונה, אבל כל לילה פוקדים אותי חלומות מטורפים, מלאי זימה. איברים קשים, זקורים וחמים שממתינים למלא אותי. פועמים וניצבים מולי אני בטירוף חושים, רטובה ומוכנה לקבל אותם לתוכי. רעב שלא יודע שובע. במחשבה שנייה זה לא איברים, אלה איבר אחד. שחוזר ורודף אותי בכל לילה. שאני מתעוררת מחלומות … להמשך קריאה
ימים נעימים ולילות קרירים, כבר לילה הבית שקט סוף כל סוף והחדר חשוך מלבד האור שבוקע מהמרקע. שכובה על הגב עם ברכיים מורמות. מביטה במסך, אין דבר מעניין שמשודר או שמספק את סקרנותי, ממשיכה לזפזפ בין הערוצים עד שהדלת נפתחת בשקט. קרניים של אור מתגנבים לתוך החדר אבל עצם זר חוסם את רובו. זה בני, … להמשך קריאה
אני מתעוררת ,כבר בוקר, אבל זה בוקר של יום שבת, היום היחיד בשבוע שהתריסים סגורים בבוקר ולא ממש ברור מה השעה. אתה שוכב לידי, ואתה כל כך יפה כשאתה ישן, מלאכי כזה ותמים (למרות שאתה כל כך לא). לאט גם אתה מתעורר, פוקח את עינך, מחייך אליי חיוך מסומם משינה, אני מציקה לך בליטופים ונשיקות … להמשך קריאה
נטע ואורי הם הרכילות היומית של המשרד, שניהם נשואים כבר שנים, מגדלים משפחה לתפארת. אבל בעבודה הם חברים. הלשונות הטובות דואגות לעדכן על כל כוס קפה או הפסקת אוכל שהם מבלים ביחד. ברור לכולם שאין שם משהו רומנטי-פיזי, אבל את המתח שעובר ביניהם, אפשר לחתוך בסכין, ממש קשה לא לשים לב לזה. שייהנו המרכלים….. נטע– … להמשך קריאה
מאת הספרן המעשה שברצוני לספר התרחש לפני חמש עשרה שנה, אני זוכר את הגבהים שעפתי אליהם כאילו התרחש אתמול. הכרתי את מיכל בזכות הספר שכתבתי על שלמה זלמן שוקן, אחת המתנות שקיבלתי בזכות הספר הזה. באותה תקופה ראינתי אנשים שהכירו את שוקן שהיה איש עסקים מוכשר וגם אספן ספרים ומו"ל חשוב בגרמניה לאחר מכן בישראל … להמשך קריאה