מאת ניר כהן – עולמו של קוקהולד מירב שכבה במיטה, עיניה מביטות בתקרה וראשה מנסה לעכל את מה שביקש ממנה אמיר, בן זוגה, שישב בקצה המיטה, שפתיו צמודות לכפות רגליה ועיניו שולחות אליה מבט מתחנן כשל כלבלב מורעב, מעבר לגופה העירום. הנושא הזה לא היה חדש עבורה אולם היא חשה באי נוחות. הם נשואים מזה … להמשך קריאה
לתחילת הסיפור אלי לא יצא מהחדר כבר יומיים, למעט ללכת לרגע להביא לעצמו את האוכל. אולי ככה אני אצליח לעמוד בפיתוי הזה שנקרא, סיוון, הוא חשב לעצמו. ביום הראשון, הוא שמע דפיקות על הדלת, הוא קם לבדוק מי זה, סיוון עמדה מולו, יפה כל כך, הוא מלמל מילות התנצלות וסגר את הדלת. הוא נשכב במיטה … להמשך קריאה
חלק ראשון. הסיפור הוא פרי דמיונה של כותבת משועממת בבידוד (לא במלונית המדוברת). הדמויות בדויות ממוחה הקודח, ואינן קשורות למציאות. ** אלי נכנס לבית הכנסת של המלון. הוא לא דמיין ככה את חודש ניסן. חסרות לו ההכנות בבית, הלימוד המשותף שנגדע בראש חודש, ריח חומרי הניקוי הרבים והעצבים. המתח מי ינקה, ומי יעשה, ומי יקנה. … להמשך קריאה
למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט. את ענת וגידי הכרנו במסיבת 'קערת מפתחות' אצל חבר משותף, היינו שם שבעה או … להמשך קריאה
כשהייתי בגיל 28, עבדתי במוסד לילדים ונוער, שהיה להם פיגור קל עד בינוני, בתוספת לקות גופנית. אחד הילדים שם היה רפי. היה לו פיגור מאוד קל, ממש על הגבול. היה לו עיוות איברים גנטי, הוא נולד עם ידיים מעוותות, קצרות ועקומות ומוגבלות בתנועה. הרגליים נראו בסדר, אבל הוא יכל ללכת רק כמה צעדים. הוא לא … להמשך קריאה
את רעיה פגשתי לראשונה כשהיתה בת 61. עורכת לשונית שעובדת מהבית. תספורת קצרה שהיא ערמה קטנה של תלתלים לבנים לא צפופים, גוף קצת עבה, כמו ששכיח בגילה, לבוש פשוט, בלי איפור ותכשיטים. עיניים כחולות עירניות, מיוחדות. לא של סבתא שהשגרה היא כל עולמה, למרות שחייה מאוד שגרתיים. נשארה קצת טום בוי, קצת שמו"צניקית (חברה בתנועת … להמשך קריאה