אלפרדו

הלווייתה של בת'  נקבעה ליום שבת, קביעה שבת' הייתה מתנגדת לה, בכל ליבה, אבל לנכדיה, ברנדון ואליסון לא הייתה שום אמירה בנושא.  בת' גידלה אותם, היא זו שטיפלה בהם עד סוף חייה, גם לאחר שמחלת האלצהיימר פגעה במוחה, שדדה אותה מכל זיכרונותיה האחרים, היא לא שכחה אותם, את שני הנכדים שגידלה בשני העשורים האחרונים לחייה, … להמשך קריאה

נערך מחדש ע"י  אלפרדו.   הוא משח את גופה בקרם ההגנה בתנועות ארוכות ואיטיות, כמו אינו רוצה לפספס ולו סנטימטר אחד בגבה המחוטב, שהיה חשוף לשמש הקופחת אשר הייתה כה נעימה אך, יחד עם זאת מסוכנת כל כך. למעשה הבחורה הזו, אשר כה אהב אותה, היא כשלעצמה הזכירה לו את השמש, מחד חמה ונעימה ומאידך … להמשך קריאה

התקופה הייתה ספטמבר 1992, נהגתי בכביש 70, אי שם בין סנט צ'רלס מיזורי לקנזס סיטי, באזור שנקרא "סמטת טורנדו". זה היה יום בהיר, כמעט ללא סימן לענני הסערה שיבואו. נהגתי בכביש המהיר, זרם עמודי הטלפון האינסופי, עף, בזווית הראיה שלי, במטושטש. לחצתי על דוושת הגז כאילו אני ממהר לתפוס את החיים ולחיות אותם במלואם.  נרשמתי … להמשך קריאה

היא   בקושי פקחתי את עיני, רק לפני שלוש שעות נרדמתי, אחרי שהעברתי את הערב הקודם מול מסך המחשב, מקיימת סייבר סקס, אחד מיני רבים, עם טינקי, בן זוגי הבלתי נראה, שרק סגנון כתיבתו וקולו מוכרים לי, מהמפגשים הווירטואליים שלנו, בכל החודש וחצי האחרונים.  מאז היום ההוא, שבו גיליתי שבעלי היקר שוכב עם ענת, בת … להמשך קריאה

לתחילת הסיפור   התעוררתי לקולות שקשוק כלים מהמטבח, קמתי מהמיטה, לבשתי על גופי את מכנסי, ויצאתי מחדר השינה, פונה למטבח. לילי עמדה בגבה אלי, מכינה משהו, על גופה תחתונים בלבד. כחכחתי בגרוני והיא הסתובבה אלי, חיוך נבוך על פניה, "הערתי אותך?,  מצטערת, אני מכינה לי חביתה, אני רעבה, רוצה גם?". "גם אני רעב, אבל תכננתי … להמשך קריאה