מאת אלפרדו
טיפות המים נוקשות על חלוני בקצב אחיד ואט אט חודרות להכרתי ולוחשות לי בשקט, באוזניים, "יום הולדת שמח הילה המתוקה".
עיניי עצומות אך אני ערה זה מכבר, גונבת עוד שניות מתוקות בחמימות השמיכה, החובקת את גופי, ומנסה להיאחז בכל כוחי בשרידי חלומי.
אני שולחת נשיקה וברכת תודה, לאלוהים שבשמיים, שענה לתפילותיי והשנה, לכבוד יום הולדתי, שלח לי יום גשום וסוער כפי שאני אוהבת.
אלוהים כמו שומע את תודתי החרישית ומברך אותי ליום הולדתי ,ברעם מתגלגל ברעש עצום.
בחוסר רצון בולט אני פוקחת את עיניי ומותחת את גופי לאורך המיטה בפינוק חתולי.
"בוקר טוב ויום הולדת שמח מתוקה שלי," מחייך לעברי רוני, בן זוגי ובידיו מגש גדול מלא בכל טוב.
"בוקר של אור," אני משיבה לו ומתמתחת שוב, שולחת את ידיי לצדדים, מופתעת לגלות בצידי הימני, על הכרית שלו, זר קטן של שלושה נרקיסים לבנים וצחורים.
חיוך גדול נפרש על פניי, אני לוקחת את הזר ושואפת את ריחם המשכר של הנרקיסים לקרבי.
"בתיאבון יקירתי", רוני מניח את המגש על ברכיי.
"אהממם, זה נראה ומריח נפלא ביותר", השבתי, כשאני חשה בקיבתי המתעוררת גם היא, לבוקרו של יום חדש.
"נו.. תאכלי. בתאבון" האיץ בי רוני.
"רוני.. מה שעה?", שאלתי, בעודי נוגסת בקובית גבינה צפתית, מתובלת בשמן זית וזעתר.
"שמונה וחצי," מחייך אלי רוני.
"שמונה וחצי?, שמונה וחצי! השתגעת?", קראתי לעברו, ספק שואלת ספק קובעת עובדה, "אתה לא נורמלי, אני צריכה להיות בעבודה מזה חצי שעה… ומה עם ניצן? עוד לא הלבשתי אותו לגן! ", הרמתי את המגש בידיי מנסה למסור לו, כדי לקום מהמיטה.
"תירגעי, ניצן בגן כבר מרבע לשמונה," השיב רוני, עדיין מחייך את חיוכו הנפלא, שכל כך אהבתי תמיד ועכשיו משום מה נראה לי מעצבן ביותר.
"אבל אני צריכה לקום בשעה.."
"כן כן אני יודע", השיב רוני, קוטע באחת את שטף מילותיי, "את צריכה לקום ברבע לשבע, בשבע וחצי לשים את ניצן בגן ובשמונה להיות בעבודה, אני יודע.
אבל לא היום, היום את כלת יום הולדת וביום הולדת לא קמים מוקדם, לא לוקחים את ניצן לגן ובוודאי שלא הולכים לעבודה."
"לא הולכים לעבודה?", תמהתי, משתרעת שוב במיטתי ונוגסת בכייף בעגבנייה עסיסית.
"לא, לא הולכים לעבודה", השיב רוני, מתיישב לצידי, מסדר את הכריות מאחורי גבי.
"למה לא הולכים לעבודה?", חידדתי את השאלה, בעוד אני בוצעת בידיי לחמנייה חמה.
"לא הולכים לעבודה, כי בעלך האוהב דאג לך ליום חופש היום ולפני שתשאלי, הוא גם דאג לעצמו ליום חופש, בסדר?, רגועה?", חייך אליי שוב וכעת חיוכו היה נפלא בעיני כמו תמיד, חיוך שמאיר את כל פניו, גורם לעיניו להתכווץ קמעה ולשלוח לכיוון עיני ניצוצות ירוקים.
"רגועה לגמרי," בלסתי בהנאה חתיכה מאומלט הפטריות.
"יופי. אני שמח לשמוע," השיב רוני, רכן לעברי ונשק לשפתיי נשיקה קצרה אך רטובה.
הוא התרומם ממקומו, כשבעקבותיו קריאתי, "רוצה עוד נשיקה"..
" תקבלי, אחר כך" ענה לי, "כעת סיימי לאכול, גשי להתקלח ולאחר מכן אנחנו יוצאים".
"לאן אנחנו יוצאים?" שאלתי
"יוצאים", השיב קצרות וסגר אחריו את הדלת.
המשכתי לאכול בהנאה בעוד לבי מתרונן משמחה, ´ייששש´.
אינני יודעת לחובת מי, או בעצם לזכות מי, עלי להטיל את עצם העובדה, שבימי הולדת אני ילדה קטנה ונרגשת.
אולי אימא שלי ה"אשמה" בכך, שמאז ילדותי פינקה
אותי בכל יום אך בימי הולדת הייתי מלכה קטנה ואימא תמיד ידעה כיצד להעביר לי את היום מבוקרו ועד ערבו בהתרגשות גדולה ומתמשכת.
מאז אני אוהבת ימי הולדת, להתפנק, להתרגש, להתלהב, להיות מופתעת, פשוט אוהבת.
במשך שנותיי עם רוני, ימי ההולדת שלי, אומנם נחגגו, אך לא בדרך שבה רציתי.
מתנה, קטנה או גדולה, אולי יציאה לארוחת ערב, או מפגש עם חברים, לא מעבר לכך, אף פעם הוא לא ריגש אותי, הפתיע אותי, גרם לי לדפיקות לב מואצות מהתרגשות. אפילו מתנה ליום הולדת לא ידע איך לקנות ותמיד שאל
אותי, מה רצוני לקבל כמתנה.
בכל שנה קיוויתי שהשנה הזו הוא ישקיע, הפעם הוא ישתדל ויתאמץ עבורי ויהיה אחרת, אך כל שנה מפח הנפש היה גדול ומדי פעם דמעות של אכזבה שטפו את פניי.
היום, רוני עשה עלי רושם אחר לגמרי ותמהתי על כך, דווקא עכשיו?, מצבנו הכלכלי לא אפשר לנו חגיגה או מתנה, כל שהיא, אפילו קטנה ועל אחת כמה וכמה, גדולה וכבר הכנתי את עצמי לכך שהיום הזה יהיה כמו כל ימות השנה, למעט ברכת מזל טוב, לא יקרה שום דבר יוצא דופן.
פתאום ארוחת הבוקר במיטה, ניצן בגן, יום חופש, חייכתי לעצמי והחלטתי לא להעלות ציפיות, פשוט לזרום עם רוני ועם היום הזה.
סיימתי את ארוחת הבוקר הטעימה וקמתי מן המיטה, מדשדשת לעבר חדר האמבטיה, קולטת, בזווית העין, את המטבח וחלק מן הסלון, מסודרים להפליא, למרות הבלגן ששרר בהם אמש.
חדר האמבטיה הואר באמצעות מספר נרות ריחניים, שבד"כ, תפקידם התמצה בקישוט חדר השינה שלנו.
האמבטיה היה מלאת קצף ואדים לוהטים עלו ממנה.
נטועה במקומי בהיתי במראה המלבב והרהרתי בעונג הצפוי לי.
מאחוריי שמעתי את הדלת נפתחת, סבתי לאחור, "היכנסי למים, שלא יתקררו", אמר רוני, ניגש אלי, חובק את מותניי בזרועותיו.
"וואו רוני.. זה נפלא כל כך", השענתי את ראשי על כתפו.
הוא הרים את זרועותיי למעלה, פשט את חלוק הלילה שלבשתי, נשק לקדקודי, חפן את שדיי בשתי ידיו.
"את קפואה, תיכנסי למים," נשק לי שוב ויצא מן החדר.
נכנסתי לתוך המים הכמעט רותחים, בדיוק כפי שאני אוהבת, גלשתי לתוכם, נעטפת בקצף הריחני, עוצמת עיניים ומחייכת בהנאה, מתמכרת לתחושות המענגות העוטפות אותי, נעה באיטיות בתוך המים מעבירה אותם מצד אחד של גופי לצידו השני, מרימה מדי פעם, רגל מעוטרת
בקצף לבן.
שעה ארוכה שכבתי שם.
הדלת נפתחה, "הישארי עם עיניים עצומות", נשמע קולו של רוני מבעד לאדי המים שהקיפו אותי, שמטתי את הספוג מידי ונותרתי עם עיניים עצומות כשחיוך מצפה נסוך על
שפתותיי.
"נעים לך?" לחש רוני
"מאוד מאוד" עניתי.
"אני אוהב אותך ילדת יום הולדת", אמר רוני, נוגע באצבעותיו בשפתי, פישקתי את שפתיי ותפסתי עם שיני את אצבעו של רוני.
ליקקתי את אצבעו של רוני כמו הייתה הזין שלו, מבסיס האצבע ועד לציפורן הנקייה.
"נראה לי שאת נהנית" אמר רוני, חותם את דבריו בנשיקה ארוכה, איטית ורטובה, לשונו חודרת בעיקשות בין שפתיי מוצאת את לשוני ומוצצת אותה בתאווה.
גנחתי בהנאה שולחת את ידיי לעבר צווארו מפזרת טיפות מוקצפות לכל עבר.
"לא כעת אהובה", רוני התרומם ממקומו, "עכשיו צאי והתלבשי, אנחנו צריכים לצאת".
"לאן יוצאים?" פקחתי את עיניי.
"יוצאים" ענה ולא פירש.
בצער נפרדתי מן המים, שכבר החלו להתקרר וניגבתי את גופי במהירות.
התנור שבחדר האמבטיה הפיץ חום נעים, שומר על חום גופי, ניגבתי את האדים מהמראה והתבוננתי בדמותי הסמוקה.
עיניי נצצו בהתרגשות ושפתיי צחקו לעבר דמותי הנשקפת, ´יום הולדת שמח,´ ברכתי אותה, משחתי את גופי בקרם גוף ריחני ואת פניי בקרם לחות מגן וסרקתי את שערי עד כי היה חלק לגמרי.
´להתאפר או לא להתאפר… זו השאלה. מה את אומרת?´ שאלתי את דמותי שבמראה.
החלטתי על מעט סומק ומסקרה שחורה ופניתי לחדרי להתלבש.
חדר השינה היה מסודר להפליא, לא היו בגדים זרוקים על השטיח, המאפרה מרוקנת ונקיה, המצעים מתוחים בדייקנות של חדרנית בית מלון מצטיינת ועליהם היו פזורים שלושת הנרקיסים, ביניהם גרביונים שחורים, חצאית ארוכה, שחורה, סוודר אדום ולמרגלות המיטה מגפיים שחורים גבוהים.
הבגדים הללו לא היו מוכרים לי.
"מוצא חן בעיניך?", רוני עמד בפתחו של החדר
נעצתי מבטים בבגדים על המיטה, "זה מקסים רוני, פשוט מקסים".
"אז תתלבשי כבר, עוד מעט נגמר היום", האיץ בי רוני מתקרב אלי ותולש את המגבת שעטפה את גופי.
"קרררררר", צווחתי.
"אז תתלבשי!", צחק רוני, שולח ידיים חקרניות לחמוקיי החשופים בפניו.
"אולי שלא אתלבש?", התגריתי בו, מחככת את גופי על מפשעתו, מעוררת את הזין שלו.
ידיו של רוני חפנו את ישבניי, מפשקות אותם, כשתוך כדי, הן מרווחות את שפתי הכוס שלי, שלא נשאר אדיש לגירוי, והחל להגיר נוזלים.
הצמדתי את שפתיי בנשיקה לוהטת לשפתיו של רוני, מחדירה את לשוני לפיו וחוקרת את עומקו.
רוני שיתף עמי פעולה נושק לי בתאווה ומצמיד אותי עוד
יותר לגופו חש בחום גופי מבעד למכנסי הג´ינס בהם היה לבוש, הרים אותי, מנתק את רגליי מן הרצפה ונשא אותי על ידיו.
כרכתי את זרועותיו סביב צווארו, לא מנתקת את שפתיי מפיו, יונקת בתאווה עוד ועוד מטעמו המשכר, כאילו זו הפעם הראשונה בה אני מתוודעת למופלאות נשיקתו.
הגירוי היה עז והרטיבות פשטה בין רגליי, מרטיבה את ירכיי, התפתלתי בזרועותיו נושקת לו בשקיקה, הוא פיתל את ראשו, משתחרר מבין זרועותיי, זורק אותי על המיטה.
הבטתי בו מופתעת.
"תתלבשי כבר!", צחק ויצא מן החדר.
מאוכזבת מעט, מהעונג שלא התממש, פניתי למלאכת הלבישה תמהה על חסרונם של תחתונים וחזייה.
"אל תלבשי תחתונים וחזייה", קולו של רוני הגיע אלי מן המטבח, משיב לשאלה שעמדתי לשאול.
'שובב קטן', הרהרתי ובמהירות גרבתי את הגרביונים על גופי העירום, עוטה מעליהם את החצאית שעטפה את גופי בשלמות ונשפכה בגלים עד לקרסוליי.
המגפיים השחורים היו גבוהים וקצותיהם הסתתרו מתחת לחצאית.
חפנתי בידיי את שדיי המלאים, מנסה להיזכר, ללא הצלחה, מתי הייתה הפעם האחרונה בה יצאתי מן הבית ללא חזייה. לבשתי את הסוודר שהיה מעט גדול, בעל צווארון וי, שרמז על גבעות שדיי.
התבוננתי מרוצה בדמותי, המשתקפת במראה, רוני ידע היטב לבחור את הבגדים והם היו מונחים עלי באופן מושלם.
יצאתי מחדר השינה ושמתי פעמיי לעבר המטבח, רוני עמד שם מתבונן בי ולמראי פלט שריקה חרישית, "את נראית נפלא, יפה שלי, מוצאים חן בעיניך הבגדים שבחרתי?".
"כן", השבתי לו בחיבוק גדול, "תודה, זה מקסים".
"מוכנה לצאת" שאל.
"קדימה", השבתי.
יצאנו מהבית ונכנסו לרכב, כאשר רוני אוחז בהגה ואני יושבת לצידו.
"לאן נוסעים?" שאלתי.
"קצת רחוק ", השיב יואב, בלי לחשוף יותר מדי פרטים, "תיהני מהנסיעה ואל תשאלי יותר מדי שאלות".
"או קי, תדליק בבקשה את הרדיו", ביקשתי, מתמקמת לי בנוחיות במושב.
"בקשתך היא פקודה לי" השיב רוני והדליק את המכשיר.
קולו החם, הצרוד משהו של אושיק לוי מילא את חלל המכונית, נאנחתי בעונג למשמע הזמר האהוב עלי ביותר.
"מה… ברדיו יודעים שיש לי יום הולדת היום?", פניתי לעברו של רוני.
"אני בטוח שברדיו אוהבים אותך אבל, זו מתנה קטנה ממני והושיט לי את עטיפת דיסק אוסף של אושיק לוי.
לבי מחסיר פעימה, הוא זכר, אמרתי לו, לא מזמן, שאני רוצה לרכוש את דיסק האוסף של שירי אושיק לוי, הוא קצת צחק ממני וטען כי הוא זמר מזדקן ומה אני אוהבת בשיריו בכלל, אבל הוא זכר.
המחווה הזו ריגשה אותי ותהיתי בלבי איזה עוד הפתעות טומן בחובו יום זה.
לאחר כשעה של נסיעה במזג אוויר חורפי וגשום עד מאוד ושוב תודה לאלוהים שנענה לתפילותיי, הגענו לחוף הים במכמורת.
רוני פיתל את מכוניתנו במיומנות , בחול הרטוב, עד לקו המים הסוערים, שגעשו ושצפו ברעש, אשר באוזניי נשמע כמו מוזיקה מופלאה.
רוני המשיך לנהוג עוד מעט על חוף הים, עד שהגענו למערה קטנה, שהייתה זכורה לי היטב מהפעם האחרונה בה שהינו במקום.
רוני דומם את המנוע ושלח את ידו למושב האחורי שולף מתוכו תיק גדול, יצא מהרכב, הקיף אותו במהירות ופתח בפני את דלת הרכב, הושיט לי את ידו בציפייה".
"רוני תיכנס לרכב יורד גשם !" קראתי.
"וממתי הילה, אוהבת הגשם, חוששת ממנו?" סנט בי זרועו עדיין באוויר לצידי.
הוא לא היה צריך לאמר מעבר לכך, אחזתי בידו ויצאתי אל מחוץ לרכב, אל הגשם השוטף, טורקת את הדלת מאחוריי. רוני חבק את כתפיי והריץ אותי לעבר המערה.
"זה נפלאאאא", קראתי בקול פניי שטופות מן הגשם.
"את זוכרת את המקום?", שאל רוני, תוך כדי שהוא עוזב את ידי, נבר בתוך תיקו ושלף ממנו שמיכת צמר גדולה.
הוא פרס אותה על האדמה הקשה, שנותרה יבשה, בתוך
המערה המוגנת.
"בוודאי שאני זוכרת", חייכתי מחבקת את גופי, בניסיון קל להתחמם.
לעולם לא אשכח את המערה הזו, רוני ואני בילינו כאן סופשבוע קסום לפני שלוש שנים, הגענו למקום הזה שניים וחזרנו שלושה, רוני, אני וניצן.
במקום הזה בדיוק, במערה המופלאה הזו, יצרנו באהבה רבה את ניצן, ומאז הייתה שמורה פינה חמה בלבי, לחוף הים של מכמורת.
"זה מקסים מצידך להביא אותי לכאן, רוני", דמעות של התרגשות נקוו בעיניי.
רוני נשכב על השמיכה והושיט אלי את זרועותיו, "בואי", הזמין אותי.
אחזתי בידיו, "אני רטובה מעט", אמרתי.
"לא נורא… גם אני", השיב וחיבק אותי בחוזקה.
"אני אוהב אותך", רוני נשק לאפי.
"כמה אתה אוהב אותי?", התכרבלתי בין זרועותיו.
"כמספר טיפות הגשם הללו", השיב לי נושק על מצחי ומלטף את שערי.
חייכתי בסיפוק, נועצת מבטי במראה המרהיב, של טיפות המים שכמו רוקדות על פני הים הסוער, שגליו מתנפצים אל החוף.
הרמתי את פניי אליו, נועצת בו את עיני בשקיקה של ילדה הממתינה להפתעות נוספות, אף כי לא יכולתי לחשוב על יום מוצלח וגדוש מעבר ליום זה.
רוני חתם את פי בנשיקה אוהבת.
התמכרתי לנשיקתו ולידיו, אשר לטפו את גופי מתחת לסוודר, מעסות את שדיי, החופשיים מחזייה.
רוני נשק לי ללא הפסק, ממולל בין אצבעותיו את פטמותיי הזקורות בגין הגירוי העז שהעניק לי, צובט אותן באצבעותיו.
הוא סובב על צידו, ואני במקביל כרכתי את רגליי סביבו, נצמדת חזק יותר אליו, חשה בחומו ובהזדקרות שבין רגליו.
נשיקותיו התלהטו וידיו מימשו את כל גופי בתשוקה עזה.
הוא השכיב אותי על גבי וירד עם ראשו, אל בין ירכיי, מרים את חצאיתי עד למותניי.
"פשקי את רגלייך אהובתי", גנח לעברי בשקיקה.
פישקתי את רגליי, הגרביונים נמתחים על מפשעתי.
רוני שלח את ידו לעבר החיבור והעביר את אצבעו מעל הגרביונים, ספק נוגע ספק לא נוגע בכוס ובדגדגן.
"גע בי.. גע בי רוני" נאנקתי.
רוני מצא את התפר שבגרביונים ומשך אותו בחוזקה יוצר חור קטן במכנס שלהם.
צעקתי בהפתעה.
הוא אחז בחור שיצר בשתי אצבעותיו ובמשיכה הרחיב אותו מגלה את הכוס העירום שלי שואף את ריח התאווה שנטף ממני.
הוא טמן את ראשו בין רגליי ונשק לי, מעביר את לשונו הרטובה באיטיות משוועת מחריץ הישבן שלי ועד לדגדגן שהתנפח למגעו המרטיט.
ידיו נשלחו לעבר הסוודר שלי, נכנסות מתחתיו וחופנות את שדיי שהיו צמאים למגעו.
לשונו לא הפסיקה לענג אותי תופחת קלילות על הדגדגן הנפוח, נושקת, מוצצת, יונקת ובעיקר מלקקת כפי שאהבתי יותר מכל.
כופפתי את רגליי, כך שברכיי הצביעו על תקרת המערה והרמתי את פלג גופי העליון, אוחזת בשערות ראשו, שהיה טמון עמוק בין רגליי, מהדקת אותו יותר לכוס הלוהט שלי.
גניחותיי מילאו את חלל המערה הצר, חותכות את צליל הגשם, שלא הפסיק לשטוף את פתחה של המערה ואת חוף הים.
ליקוקיו של רוני הטריפו אותי וצרחתי באקסטזה, לא יכולתי לשאת יותר את ההמתנה ומשכתי אותו אלי, מנתקת את פיו ממוקד הלהט שבגופי ומצמידה אותו בטירוף לפי, דוחפת את לשוני עמוק לפיו ומוצצת ממנו את צוף האהבה שינק
מתוכי.
פניו של רוני היו אפופות בריח הכוס שלי וטעמו היה משכר, הידיים והרגליים שלנו לופפו זה בשל זו, ידיי נשלחו אל בין רגליו, מתמקדות בזין שלו, שהיה קשה ונלחץ למכנסי הג´ינס שלו.
הדפתי את רוני מעליי, השכבתי אותו על גבו, מפשקת את רגליו ובאמצעות שיני פתחתי את כפתורי מכנסיו משחררת את הזין שלו מכבליו לאוויר החופשי.
ידיי ליטפו את הזין באהבה, העברתי את ציפורניי על אשכיו ואת הזין שלו, שעמד זקור ונפוח, השחלתי לתוך פי בבת אחת, ינקתי אותו, סוחטת מרוני אנקות עזות.
נהניתי כל כך מאנקותיו, המשכתי עוד ועוד ולו רק כדי לשמוע אותו צורח בהתלהבות "כן.. עוד..".
הפסקתי למצוץ לרוני את הזין והתרוממתי מתיישבת על ברכיי.
"את מדהימה אהובה שלי"
"אני אוהבת אותך וצריכה עכשיו, את הזין שלך בתוכי", החזרתי לו, הורדתי מעלי את הסוודר שכבר העיק עלי
מן החום ששרר במערה או שמא היה זה החום שיצרו גופותינו, פישקתי את רגליי והתיישבתי על הזין של רוני עוטפת את שנינו בחצאית הארוכה שלי.
רוני גנח בחוזקה תפס בפיו פטמה וינק אותה בשקיקה, בעודני עולה ויורדת על הזין שלו, מזיינת אותו בפראות, ידיי כרוכות סביב צווארו ופי ממטיר נשיקות קטנות ורטובות על פניו.
רוני ניתק את פיו מפטמתי וכרך את ידיו סביב מותניי מושיב אותי עליו, שפתיי הכוס שלי, עוטפות את הזין, מגירות צוף סביבו.
"הילה" .
"מה", עניתי לו, עדיין שרויה בזיון שלנו, לא מפסיקה לעלות ולרדת עליו.
"אני רוצה עוד ילד, הפעם ילדה גם ניצן רוצה אחות, מה את אומרת?", חייך לעברי ועיניו שוב הצטמצמו שולחות לעברי זיקוקים ירוקים.
התבוננתי בו, פי פעור קמעה, "כן" השבתי לו בשקט, גם אני רוצה, אבל שזו תהיה ילדה בלבד !, אם זה בן אני לא מסכימה ומחזירה חזרה".
"עשינו עסק" צחק רוני והידק לפיתתו סביב מותניי, משכיב אותי עליו, שדיי נמעכים על חזהו הרחב, והסתובב כשאני צמודה אליו, השכיב אותי על גבי, כשהוא מעלי והזין שלו עדיין נעוץ עמוק בתוך תוכי.
"הילה" אמר
"מה עכשיו לעזאזל?", עניתי, קצרת רוח, משוועת לאורגזמה המשחררת.
"יום הולדת שמח", ענה והתחיל לפמפם אותי בקצב האהוב עלי.
כרכתי את רגליי סביב גבו והנעתי את אגני בתיאום מושלם עמו מעלה ומטה, נכנס ויוצא, מוציאה ומכניסה עד לפורקן המיוחל ששחרר את גופותינו באלפי טיפות קטנות של מיצי אהבה.
