הסיפור הזה מתכתב עם הסיפור "עם אמא של רן" ולהבנת הדקויות שבו מומלץ לקרוא את "עם אמא של רן" תחילה אך לא חובה.
למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.
את נעמי פגשתי בפעם הראשונה בקפיטריה של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, יושבת עם כוס מיץ גזר ליד שולחן בצד מול המחשב הנייד שלה ונלחמת בו.
בדרך כלל אני יושב ב"מנזה של התלפיונים" הרועשת, יחד עם החברים שלי מהתוכנית, אבל הפעם רובם הגדול כבר נסע הביתה לסוף השבוע, אני עדיין התלבטתי אם לקחת חומר ולנסוע היום או לשבת ללמוד עוד קצת בלילה ולנסוע מחר, ובאתי לפה להתבודד קצת ולחשוב.
במבט ראשון לא התיחסתי אליה, נראתה לי מבוגרת, אומנם לא מהזקנות שבאות לשמוע הרצאות כי אין להם כבר משהו טוב אחר לעשות, אבל בערך בת 40 (כך לפחות היא נראתה לי אז) אבל איך שאמא קוראת להן : שמורה היטב, פנים נאות, לא גבוה, פטיט (petit) כזאת, גוף חטוב, כזה שרואים עליו שהיא מתאמנת הרבה במכון כושר ושומרת על תזונה נכונה, שדיים לא גדולים מדי ולא קטנים מדי, בוא נגיד תפוזים, בדיוק בגודל הפרופורציונלי לגובה שלה, לבושה בהידור מאופק, עוד ביטוי שלמדתי מאמא שלי, כזאת שלובשת בגדי מעצבים סולידיים ולא של כל אותם מותגים טרנדיים-צעקניים, יקרים אבל בצדק, לא משלמים רק על השם, אבל היה משהו שמשך אותי להביט לעברה שוב, אני חושב שהזה היה היאוש שהיא הקרינה במעשיה.
בהתחלה היססתי, להציע לה עזרה או לא להציע? אבל הגאווה המקצועית שלי לא הניחה לי ו…"אפשר לעזור?" נעמדתי לצידה ושאלתי.
לרגע היא הרימה אלי את הראש, רצינית, "אתה מבין במחשבים?"
"כן, קצת" הצטנעתי.
"החָרָה הזה נתקע לי כל הזמן, לא מבינה למה"
"עשית אִתחול, רִיסֶט (Rest)?"
"פעמיים" ושמעתי את התסכול בקולה.
"אני יכול לנסות?" הצבעתי על המחשב שלפניה.
"בבקשה" היא קמה ופינתה לי ת'מקום.
התיישבתי, כמה בדיקות קצרות ועליתי את הבעיה שלה, שינוי שתי הגדרות, ניקוי הזכרון מקבצים זמניים שהעמיסו עליו, עוד אתחול והמחשב עבד כמו שלדעתי הוא לא עבד גם כשהיה חדש.
כנראה שהייתי שקוע בטיפול כי כשהרמתי את הראש מצאתי לידי כוס קפה וקרואסון שוקולד, בדיוק מה שגם אני הייתי מזמין. "בשבילך, לא שמתי סוכר, על המאמץ" היא חייכה לעברי, "תַּרְאֶה" היא הסיטה את המחשב לעברה, "וואו, אתה לא מבין איך הצלת אותי," היא הודתה לי כשראתה שהקובץ שלא הצליחה לפתוח נפתח, "ו-וואו, באיזה ספיד (Speed) זה עלה, אף פעם זה לא נפתח כל כך מהר, אני חייבת לך".
ישבנו ושתינו, היא את המיץ גזר שלה ואני ת'קפה. דיברנו, בעיקר היא התעניינה בתוכנית תלפיות שבה אני לומד. אחר כך היא שוב הודתה לי, כאילו מי יודע מה כבר עשיתי, ואז לרגע היא היססה ואז שאלה, "גם המחשב בבית עושה לי בעיות, אתה חושב שתוכל לעזור לי גם שם?"
עד היום אני לא יודע מה גרם לי להגיד לה "כן", אני חושב שזה היה היאוש הזה ששמעתי בקולה, אבל ראיתי את החיוך עולה על פניה כשעניתי, "אני אשלם לך, אני גרה בבית-זית אבל אני מבטיחה להחזיר אותך" היא אמרה במהירות.
"אני לא צריך שתשלמי לי" אמרתי בקול נעלב.
"אז לפחות תסכים לאכול איתי ארוחת ערב, המינימום שאני יכולה לעשות בשביל להודות לךָ"
"אבל רק אם אני אצליח לעזור לך" חייכתי אליה.
הפתיע אותי האוטו שלה, בולט כל כך במגרש החניה של הסטודנטים, לא יודע למה אבל ציפיתי למשהו הרבה יותר קטן וסולידי משברולט-קאמרו-קבריולט. "אתה רוצה לנהוג" היא חייכה אלי כשראתה את המבט העוגב ששלחתי באוטו.
איך לא? כמובן שרציתי. מבחינתי, חולה הגה שמאז שקיבלתי רשיון נהגתי רק על הפיג'ו-208 של אמא, אומנם מכונית די חדשה אבל קטנה, זאת הייתה חוויה שרק בשבילה הייתי נוסע איתה לתקן ת'מחשב עד אילת.
הוויז (Waze) שהיא שמה הדריך אותי, השער כאילו ניחש אותנו ונפתח כשהגענו ושוב הייתה לי הפתעה, אף פעם לא הייתי בבית-זית וחשבתי מושב, מה כבר יכול להיות? והתברר לי שזאת בעצם שכונת יוקרה יותר ממושב חקלאי, אם כי נשארו שם גם כמה כאלה.
הבית שלה היה גדול וסולידי, פונקציונלי, בנוי בקווים ישרים ונקיים, אם כי מאובזר להפליא במיטב חידושי הטכנולוגיה והיה לי ברור, כבן של ארכיטקטית מצליחה, שארכיטקט ומעצב טובים שקדו פה על כל פרט.
הפעם זה היה אפילו יותר פשוט, שוב תיקון הגדרות וניקוי זכרון החזירו את המחשב לימיו הטובים, הפעם גם התקנתי לה תוכנת ניקוי חינמית ולימדתי להשתמש בה.
לאכול אכלנו ב"דרך הגפן" מסעדה במושב כמה בתים מהבית שלה. מכירים אותה שם והושיבו אותנו בחדר הארוח הפרטי שהיה פנוי בדיוק. מעיון קצר בתפריט הבנתי שסטייקים אין שם אז הסכמתי להצעה שלה שהיא תזמין ונחלוק כך שמהר מאד הגיעה פוקצ'ה עם מטבלים, וכמובן כוס יין, לבן, ואחריה פיצה קפרזה, סלט יווני ורביולי חצילים וכמובן עוד יין, הפעם אדום, מקומי, של אחד היקבים בהרי יהודה.
אכלנו ודיברנו. אחרי כמה שאלות קצת יותר אישיות מצידה העזתי ושאלתי אותה אם היא גרה לבד. "כן, לבד, אני אלמנה" היא אמרה וכששמעתי את הצער בקולה הצטערתי שבכלל שאלתי, "בעלי חשב שהוא גיבור והשתולל עם אופנוע" היא המשיכה באותו קול עצוב והרגשתי שהיא צריכה לפרוק אז לא עצרתי אותה, "והבת שלי, בת 21," הפתיעה אותי, לא חשבתי שיש לה ילדים שמבוגרים ממני, "לומדת מנהל עסקים בסטנפורד, מישהי צריכה להמשיך ולטפל בעסקים שלנו" ובפעם הראשונה היא חייכה.
עד הקינוח שתקנו. גם בקינוח קיבלתי את המלצתה, סיידר חם עם יין, אבל ביקשתי גם טירמיסו, העוגה האהובה עלי, והיא הזמינה.
בדרך חזרה אליה הביתה כדי שתסיע אותי חזרה לגבעת-רם שתקנו, הרגשתי שהיא חושבת על משהו, הנחתי שזה על בעלה המנוח או הבת שנמצאת רחוק בקליפורניה, ולא הפרעתי לה. "בן" היא פנתה אלי כשנכנסנו לקחת את התיק גב שלי שהשארתי שם, בן זה השם שלי, "אני יכולה לבקש ממך משהו? משהו חריג ואני אבין אם תגיד לי לא" היא עצרה והביטה בי במין מבט מפציר.
"ברור, תשאלי, מקסימום אני אגיד לא" צחקתי.
"אהה," היא שוב היססה לשניה, "הרבה זמן כבר לא עשו לי טובה" ותנועת היד הגסה לא השאירה ספק לאיזה טובה היא מתכוונת, "עזרת לי המון היום אז אולי תסכים לעזור גם בזה?"
הייתי המום, הלסת נפלה לי כמו שאומרים בסרטים, "את מתכוונת ש… שאני… את יודעת" גמגמתי, "שאני ואת אהה…"
"נזדיין" היא קטעה אותי, "כן, שאני ואתה נזדיין" והיא אמרה את זה במין התרסה כזאת, "שתשמן לי ת'מנוע" היא ציחקקה, "למה? אני לא שווה דפיקה?"
אני לא יודע מה הייתי יותר, המום, מזועזע או סתם מופתע אבל אני חושב שאתם כבר מכירים אותי, אצלי ההגיון לוחש והזיין צועק וגם הפעם הוא צעק! מאז אמא שלי ואמא של רן יש לי חולשה לנשים מבוגרות ובשלות, לא שמאז יצא לי אחת כזאת, הנשים שאני שוכב איתן הם בדרך כלל צעירות בגילי והרבה פעמים חסרות ניסיון מעשי, ופה עומדת אשה בשלה ומציעה את עצמה אז מה הפלא שהזין שלי יצעק וינצח? מה גם שאפילו ההגיון לא ממש התנגד, "את שווה אפילו יותר," חייכתי אליה, "אין שום בעיה".
"אז בוא" היא הושיטה לי והובילה אותי לחדר השינה שלה.
כמו כל הבית גם חדר השינה היה מתוכנן ומאובזר להפליא, מיטה זוגית ענקית מכוסה בסדין לבן מבהיק, גב מיטה מרופד ועל הקיר מולו מסך טלוויזיה ענק, את התקרה ואחד הקירות שבצד המיטה מכסות מראות ענקיות, ובקיר השני כניסות לחדר אמבטיה פרטי עם ג'קוזי וחדר ארונות.
התפשטנו לאט, פעם היא מורידה בגד ואני מַחְרֶה אחריה ופעם אני מקדים והיא משלימה. כשהיא הורידה את החזיה ראיתי סוף סוף את השדים שלה במלוא תפארתם, נכון לא גדולים כמו האשכוליות של אמא, בטח שלא כמו הפומלות של אמא של רן, כמו שאמרתי תפוזים אבל בניגוד לאשכוליות ופומלות שלהן התפוזים שלה ניצבו זקופים כאילו הייתה בת 20 עם עטרה כהה וגדולה ופטמות גדולות וזקופות.
כשהורדתי את התחתונים שלי המבט שלה ננעץ בנשר שלי, מאז שאמא של רן הכריזה על הזין שלי שזה לא בולבול זה נשר גם אני משתמש בשם הזה, "וואו" היא לחשה לעצמה ולמרות שכבר שמעתי את זה כבר הרבה פעמים עדיין בכל פעם זה ממלא אותי גאווה מחדש, "גדול" היא הביטה בי וחייכה, "הצליח לךָ" וגם היא הורידה את תחתוני הביקיני שלה וחשפה מברשת שיער קטנה ומעוצבת מעל לשפתי הכוס הבשרניות והכהות והחריץ הוורוד המבריק שחצה בינם.
"אימא'לה" היא ציחקקה שתפסתי אותה והרמתי אותה על הידיים אבל לא התנגדה, "אופס" היא המשיכה באותו קול מתפנק כשזרקתי אותה במרכז המיטה על הגב, "פותחת רגליים" חיקיתי מבטא רוסי כבד של שומר בשער קניון, ירדתי על ברכיי בין רגליה שנפתחו לצדדים ושלחתי יד חוקרת אל בין רגליה, העברתי את האצבע לאורך חריץ הכוס ובדקתי לה שמן, "לא יש מספיק, לא מתנגד! צריך בודק מקרוב" המשכתי באותו מבטא סטראוטיפי-משובש למרות שהיא הייתה משומנת היטב ועוד לפני שהיא הספיקה להתנגד או לסגור רגליים הצמדתי את שפתי לשפתי הכוס שלה והתחלתי לפנק אותה.
"אתה לא צריך" חלשלוש שברור שהיא לא מתכוונת אליו היה ההתנגדות היחידה שהיא הפגינה וה-"כן!" הנהנתני החזק שהדהד רגע אחרי בחלל החדר לא השאיר ספק שנעמי אוהבת את מה שאני עושה לה. השתדלתי, את כל הידע התאורטי שלי שילבתי בניסיון הלא כל כך נרחב שלי, בדרך כלל הן שיורדות לי ולא אני להן, השתדלתי וראיתי תוצאות, נעמי לא ניסתה בכלל לעצור את גניחות ההנאה שלה, מרימה את אגנה ומצמידה אותו יותר חזק לשפתי, מזמינה אותי לתקוע את הלשון עמוק יותר לתוכה, מדריכה אותי איפה למצוא את פעמון תשוקותיה ואיך לצלצל בו, שולחת ידים לצדדים, תופסת באגרופיה את הסדין ונמתחת, "בוא" היא צרחה באקסטזה, "בוא תכניס לי!" המשיכה בקול תאוותני, "בוא, אני רוצה להרגיש את הזין שלך, אני רוצה את הדבר האמיתי בתוכי" אז עליתי עליה, מחצתי את גופה בגופי ריתקתי אותה למזרון, הרמתי את אגני אבל לא הייתי צריך שהיא תעזור לי למצוא את המקום הנכון, הזין שלי כאילו נמשך מעצמו אל פתח הכוס שלה, רגע עצרתי בשער, נשענתי על כפות ידי והרמתי את פלג גופי העליון, הבטתי לה עמוק בעיניים ונתתי לה את מה שהיא כל כך ביקשה ממני, בתנועת אגן חזקה תקעתי את כל הנשר שלי עמוק בּכּוס הרותח שלה והתחלתי לזיין אותה, פמפמתי אותה בתנועות ארוכות וחזקות ו…אין ספק שנעמי הייתה מיוחמת כי לא הייתי צריך להתאמץ הרבה כדי לתת לה את האורגזמה הראשונה שלה.
"אימא'לה, כבר שכחתי כמה זה טוב," שמעתי אותה ממלמלת לעצמה, "כמה אני אוהבת את זה", "עוד, בבקשה, עוד" היא הישִׁירה אלי מבט וביקשה ואני המשכתי ויותר מזה הגברתי את הקצב.
"אתה רוצה שאני אסתובב על הבטן?" היא הציעה פתאום.
"כן" שלפתי את עצמי מתוכה והתגלגלתי ממנה, נעמי הניחה שתי כריות ונשכבה עליהם, סידרה אותם מתחת לערוותה וישבנה התרומם, פישקה רגליים ואני לא חיכיתי, שוב עליתי עליה, הפעם מאחור, כיוונתי את עצמי וחזרתי לזיין אותה, סגרתי את רגליה ברגליי, הצמדתי אותם והשפשוף הנעים של הזין המתוח המתחכך בין שפתי הכוס רק התגבר, "כן, תטחן אותי" היא התנשפה בקול, "כן, חזק! אני אוהבת חזק!" היא הניחה את כפות ידיה על עורפה, כאילו מפקירה את עצמה בידי, ומשום מה זה גירה אותי ברמות.
החלקתי את כפות ידיי מתחתיה, חפנתי את שדיה ובלי להפסיק לפמפם שיחקתי בהם, עיסיתי, לשתי, מוללתי את הפטמות-הכל-כך-נוקשות, הרגשתי את הכיווצים החזקים בנרתיק שלה וידעתי שהיא דוהרת אל עבר הגמירה השניה, מתקדמת במעלה האורגזמה כשהיא לא מפסיקה לעודד אותי להמשיך ולטחון אותה.
נעמי התקדמה במעלה שלה ואני רצתי לאותו מקום בשביל המקביל וכל מה שרציתי זה שנפגש בשיא. השתמשתי בכל תרגיל שאני מכיר כדי שזה יקרה, שחלילה לא אגמר לפני שאתן לה את השני ואם אפשר שזה יקרה ביחד הרי זה משובח וכך אכן קרה! "בואי" הצמדתי את שפתי לאוזנה ולחשתי לה, "בואי, בואי" זרזתי אותה והרגשתי איך הפטמות שבין אצבעותיי מתקשות עוד יותר, "לגמור לך בפנים?" לחשתי לה באוזן, מזל שנזכרתי פתאום לשאול.
"כן" היא צווחה במִין התלהבות בלתי נשלטת, "כן, בפנים!" המשיכה באותה אקסטזה שלה, "תגמור לי בפנים, רק בפנים! הנה, עכשיו, כן, עכשיו!!" הרגשתי את הכיווץ החזק בנרתיקה, כיווץ של מי שמגיעה לשיאה אז הצטרפתי אליה, "קחי!" צרחי, כנראה שנדבקתי ממנה באותה התלהבות שלה, "הנה! קחי!" נעצתי את עצמי הכי עמוק שיכולתי וקפאתי שם בתוכה, "הנה, קחי! קחי!!" יריתי את המטח הראשון בתוכה, מטח של שפיך חמים וריחני, "קחי" התנשפתי בכבדות, נעצתי את עצמי שוב ויריתי מטח נוסף ומייד אחריו עוד אחד ועוד אחד וצנחתי עליה מתנשף בכבדות, מוחץ אותה תחתיי ולא זז, מחכה שהזיין יתכווץ ויחליק מתוכה.
"תודה שהצעת לי עזרה בקפטריה," נעמי הודתה לי בזמן שהתלבשנו, "תודה שהסכמת לבוא לעזור לי עם המחשב בבית ותודה מיוחדת שהסכמת לעשות אותי, וואו, אתה לא יודע עד כמה הייתי צריכה את זה".
לרגע שתקתי, לא ידעתי מה להגיד לה, אבל להתחמק לגמרי לא יכולתי אז "לא, תודה לךְ," חייכתי אליה, "תודה שביקשת ממני לעשות אותך, תודה שהרשית לי לשמן לך ת'מנוע," ציחקקתי, משתמש במילים שלה, "באמת ששמחתי לעזור, אני לא יודע למה לא עשית את זה הרבה זמן, זה גם לא ענייני, אבל חשוב לי שתדעי שאת זיון טוב ושלא יגידו לך אחרת"
גם בדרך חזרה היא נתנה לי לנהוג, נסענו בשקט, אני לא יודע למה היא שתקה אבל אני פשוט בדקתי כל מיני תכונות ומאפינים שהשברולט-קמארו מציעה.
"אתה רוצה להפגש איתי שוב?" היא הפתיעה אותי כשעצרנו בחניה ליד האוניברסיטה, "אתה לא מוכרח, רק אם אתה רוצה".
שתקתי, לא התכוננתי להצעה כזאת, נכון, זה מאד מפתה, כמו שאמרתי נשים בשלות עושות לי את זה, ועדיין לא ידעתי מה להחליט וחוץ מזה גם לא זכרתי אם לא מתוכנן לנו משהו ביום חמישי הבא בערב.
"אתה יודע מה?" היא הציעה, "ביום חמישי הבא אני אחכה באותו מקום ובאותה שעה בקפטריה, חצי שעה אני אחכה לך, תבוא, נהדר, לא תבוא, גם בסדר, מסכים?"
הסכמתי, הייתי צריך את הזמן הזה כדי להחליט סופית. רק אחרי שהיא נסעה קלטתי שבעצם לא לקחתי את הפלאפון שלה ולא נתתי לה את שלי ואני לא אוכל להודיע לה מראש באם אחליט לא להגיע.
***
ביום שישי נסעתי הביתה. רק כשעליתי במעלית נזכרתי שכבר לפני שבועיים אמא הודיעה לי שהיא הזמינה את רן ואמא שלו לארוחת ערב לכבוד היום הולדת של אמא של רן.
קצת הלחיץ אותי, מאז אותו לילה שחגגו לרן ולי יום הולדת וכמתנה האמהות נתנו לנו לאבד את הבתולים שלנו בין רגליהן, אני בין רגליה של אמא של רן ורן בין רגליה של אמא שלי, לא אכלנו ביחד. זה לא שלא נפגשנו, אמא והיא נפגשות הרבה, רן ואני לומדים יחד בתלפיות, אבל ארבעתנו נפגשנו רק באותם ארועים משותפים בטירונות שעשינו ואחר כך בתלפיות ושם כלום לא יכול לקרות.
בערב עזרתי לאמא, פתחתי בקבוק יין ומזגתי אותו לדקנטר שינשום ויהיה נעים יותר לשתייה וערכתי את השולחן כמו שהיא אוהבת.
"בן, לפני שהם באים אני צריכה לדבר איתך" אמא פנתה אלי כשגמרתי לערוך, "שב" היא הצביעה על הכסא והתיישבה מולי מצידו השני של השולחן.
"קרה משהו? עשיתי משהו לא בסדר?" התפלאתי, בדרך כלל 'צריכה לדבר' מתחבר למשהו שעשיתי ולא מצא חן בעיניה.
"לא, תרגע" היא חייכה אלי אבל היה משהו מאולץ בחיוך, "ותן לי להסביר עד הסוף לפני שאתה עונה" היא עצרה לרגע, מהססת משהו או אולי מתכננת איך להגיד, ואז המשיכה, "זוכר את חגיגת יום ההולדת שעשינו לכם?"
חגיגת יום ההולדת זה שם הקוד שלה כשהיא רוצה להזכיר את אותו לילה שבו רן ואני אבדנו את בתולינו ולהזכיר אותו דווקא עכשיו נראה לי חשוד. "זוכר" עניתי, סקרן.
"וזוכר שאתה עשיתָ את אמא של רן גם מיסיונרי וגם בדוגי והוא רק במיסיונרי?"
הופה, משהו מסריח פה, חלפה מחשבה במוחי, "זוכר," עניתי עם חיוך גאה על פני, "אבל זה רק בגלל שהוא גומר כל כך מהר ואני לא".
"נכון, אבל הוא טוען שזה בגלל שהוא היה השני ושהוא גמר יותר מהר ממך רק בגלל שהוא ראה מה אתה עושה לאמא שלו"
"אז הוא טוען" אמרתי בנימת ביטול, "למה? מה הוא רוצה?" וברגע שסיימתי הבנתי שעשיתי טעות.
"השלמה"
"מה?!!?"
"רוצה להשלים, הוא לא מפסיק להציק לאמא שלו, יושב לה על הוריד כמו שאתם הצעירים אוהבים להגיד, וכמתנת יום הולדת שלה היא ביקשה ממני שאני אתן לו להשלים".
"אי-מא!" מִחִיתִי, "את לא מתכוונת שגם הערב אני אראה אותו מזיין אותך!"
"לא בדיוק, זאת אומרת הוא ישלים אבל אתה לא תראה," היא הסמיקה, "סיכמתי עם נטע שרן ישן אצלי הלילה ואני אתן לו להשלים ובתמורה אתה תישן אצלה והיא תתן לך לעשות לה מה שאתה רוצה"
אולי הייתי צריך להגיד 'לא' אבל הסכמתי, אתם יודעים למה? לא רק כי הזין צעק וההגיון לחש, אלא בעיקר כי וִידִּיתִי ש'מה שאתה רוצה' זה 'כל מה שאתה רוצה' וכשאמא התקשרה אליה לידי כדי לאמת את זה היא הבטיחה שלא תגיד לי 'לא'.
הארוחה עברה בניחותא, כמו תמיד הצלי שאמא הכינה למנה עיקרית היה מצויין והשתלב היטב עם הפריקה, אותם גרגירי חיטה ירוקה שאמא מבשלת, שגם היא הייתה מעולה ואל זה הצטרף בקבוק יין משובח שאמא של רן הביאה ו…מה צריך יותר מזה כדי שיהיה מצב רוח טוב? קרם שניט לקינוח וזה בדיוק מה שאמא הכינה, את הארוחה האהובה עלי.
אמא של רן הפתיעה אותו כשהודיע לו שהלילה הוא ישן עם אמא שלי והיא תתן לו להשלים, מסתבר שהן שמרו את זה כהפתעה בשבילו, לרגע הוא הביט בי, כאילו מחכה לראות את התגובה שלי, האם אני מתנגד? אבל אז אמא שלו, שכנראה קלטה את המבט, הסבירה לו שאני הולך לישון אצלה והוא הסמיק קצת ושתק.
את הדרך הקצרה אליה הביתה עברנו בשיחה על האוניברסיטה, עניין אותה איך רן מסתדר חברתית. כשהגענו היא הציעה לי שנשתה קצת קוניאק "לעידוד" אז ישבנו בסלון ושתינו וכאילו אין טבעי מזה היא שלפה חפיסת קלפים שברור שהכינה מראש ו…"משחק מקדים?" היא חייכה אלי.
שיחקנו מלחמה בכללים הידועים, המנצח מוריד למפסיד פריט לבוש אחד רק שהפעם הורדנו נעליים מראש ומזמזנו פחות כשהורדנו, כנראה ששנינו רצינו כבר להגיע לתכל'ס.
אלילת המזל האירה לי פנים ולמרות שהיא הייתה עם פריט לבוש אחד יותר ממני לסיבוב האחרון הגענו כששנינו רק בתחתונים, אם אפשר לקרוא תחתונים לאותו חוטיני זנותי זעיר שלה.
אלילת המזל המשיכה להאיר לי פנים גם בסיבוב האחרון כשהמלך שלי גבר על המלכה שלה ונעמדתי מולה, מחייך, להוריד את התחתונים שלה. "חמש דקות או עד שהתחתונים נוגעים ברצפה?" חייכתי אליה.
"אכן" היא הסמיקה, אולי מנחשת שאני לא הולך לסיים את זה במהירות.
"פישוק קל" נצמדתי אליה מהצד ולחשתי לה באוזן, "קחי זמן" ציחקקתי ובעדינות הורדתי את החוטיני עד שנמתח בין ירכיה וערוותה נחשפה, "מתחילים" ציחקקתי ודחפתי לה אצבע לכוס והתחלתי לפמפם אותה.
"אתה רוצה להגמיר אותי" היא ציחקקה אחרי כמה שניות שפמפמתי אותה עם האצבע, "לא תצליח" היא חייכה והוסיפה בקול בטוח אחרי עוד כחצי דקה. "בן, זה משפיל" היא התנשפה אחרי עוד כדקה של פמפום ואני המשכתי, "בן, בבקשה, זה משפיל" היא התנשפה בכבדות ושמעתי את התחינה בקולה ויאמר לזכותה שלמרות זאת היא לא ניסתה לברוח, אבל אני לא הקשבתי, המשכתי לעשות לה ביד ואפילו הגברתי ת'קצב, "פאק" היא מלמלה לעצמה והרגשתי את הכיווצים החזקים בכוס שלה, "פאק!" והפעם זאת כבר לא הייתה לחישה והרגשתי איך היא סוגרת רגליים סביב היד שלי אבל זה לא הפריע לי להמשיך לעשות אותה עם האצבע ואם זה לא מספיק גם שלחתי את היד השניה ושיחקתי לה בעדינות בפי הטבעת, תרגיל שקראתי באחד מהסיפורים ההם וניסיתי על מישהי והיא עפה מזה, מה שגם אצל אמא של רן הגביר עוד יותר את ההתנשפות החרמנית שלה, "פאק!!" והפעם היא צעקה והסמיקה כעגבניה בשלה, "פאק! הנה!" והרגשתי איך הכוס שלה הופך לביצה טובענית, "בן, זה משפיל, זה לא פייר (fair), בן, זה לא הוגן" והכוס שלה התכווץ בחוזקה סביב האצבע שלי, "פאק! אימא'לה, גמרתי!!" וזה היה גמרתי שטוף זימה ותשוקה, "אימא'לה, אני מתה" והברכים רעדו לה אז עזרתי לה להתיישב על הכסא לפני שהורדתי לגמרי את התחתונים.
אותו לילה עשינו את זה פעמיים, בפעם הראשונה התחלנו במיסיונרית ומהר מאד עברנו לדוגי שאותו היא סיכמה ככתישה הכי חזקה שהיא זוכר שכתשו אותה, מה שכמובן ליטף לי ת'אגו, לפני שנצמדתי לאחוריה עוד הספקתי לראות את שדי הפומלה הענקיים תלויים תחתיה, כוח המשיכה הגדיל אותם עוד יותר והם נראו כמו עטינים מלאים.
בין לבין היא הסבירה לי שהיא אמרה שזה משפיל אותה כי היא כבר מזמן לא בת טיפש-עשרה שלא הולכת עד הסוף ולהגמיר אותה עם האצבע במקום עם הדבר האמיתי זה משפיל ושאם אני לא מאמין אז אני יכול לשאול את אמא שלי, מה שכמובן לא עשיתי, קצת מביך לשאול ביחוד שידעתי שאמא תרצה לדעת למה.
בפעם השניה היא רכבה עלי בתנוחת ה-כאו-גירל (Cow-Girl), או איך שהיא הגדירה את זה "תנוחת ה-תן לי לעשות בשבילך את העבודה" וזה בדיוק מה שהיה, שכבתי על הגב, עמד לי כמו טיל–לשיגור-חלליות-לירח ואמא של רן השתפדה לי והתחילה לדהור, עולה ויורדת, משתפשפת קדימה ואחורה, כפות ידיה נשענות על החזה שלי וכפות ידי משחקות לה בציצים הענקיים, בפומלות שלה, מקפיצות וסוחטות אותם, לשות וממוללות ת'פיטמות הנוקשות ובעיקר סוחט ממנה גניחות תשוקה נהנתניות.
שני דברים אני אוהב במיוחד בתנוחה הזאת, מעבר להנאה שבזיון עצמו, הראשון שהרוכבת גומרת הרבה, אני חושב שיותר מזיון מסיונרי רגיל ואפילו יותר מדוגי, והשניה שאני, אם תרצו האוכף שלה, גומר לאט מה שהופך את הזיון עבורי למהנה עוד יותר.
***
עד יום ראשון לא פגשתי את רן, כשעזבתי את הבית שלו הוא עדיין לא הגיע וכשהגעתי לבית שלי הוא כבר לא היה ובאופן מפתיע לא נפגשנו בדרך. ביום ראשון אומנם נפגשנו, באוניברסיטה, אבל על מה שעשינו באותו לילה כל אחד במיטה עם אמא של השני לא דיברנו, לעולם.
עוד משהו טוב שקרה לי מהלילה ההוא עם אמא ששל רן זה שההתלבטות שלי, האם להגיע לפגישה עם נעמי או לא? הסתיימה. החלטתי לפעול על פי הכלל הידוע 'נותנים תיקח, מכים תברח' והיא נתנה, נתנה בדיוק את מה שכל גברבר בגילי רוצה, נתנה לזיין אותה, ואם היה לי עוד חשש בגלל הפרשי הגילים ביננו הוא פג כששכבתי בין רגליה של אמא של רן וחגגתי כך שביום חמישי, בדיוק בשעה היעודה, התייצבתי בקפטריה ופגשתי אותה.
גם הפעם היא נתנה לי לנהוג בשברולט-קאמרו-קבריולט שלה. גם הפעם הלכנו למסעדת "דרך הגפן" לאכול, אוכלים ומחסלים יחד בקבוק של "גרנד וין 2010" של יקב "קסטל" במחיר שנראה לי שערורייתי אבל לא לה.
כשחזרנו לבית שלה היא הובילה אותי ישר אל חדר השינה שלה. התחלנו להתפשט כבר בדלת והשארנו את הבגדים מפוזרים לאורך כל המדרגות והמסדרון אל חדר השינה שלה.
"הפעם תורי" היא ציחקקה כשעמדנו עירומים זה מול זה, התישבה על שפת המיטה, משכה אותי אליה והתחילה למצוץ לי ואני אפילו "את לא צריכה" רפה של נימוס לא אמרתי, עמדתי מולה בפישוק, עצמתי עינים והתמסרתי לפה החם שלה.
"אם תמשיכי זה יגמר בפה שלך" לחשתי לה בקול מגורה.
"לא! רוצה בין הרגליים" היא הפסיקה למצוץ ועברה לעמוד על ארבע על המיטה כשכפות רגליה בולטות לעברי, "בוא תזיין אותי, בוא תכניס לי אותו, בוא"
נעמדתי בין כפות רגליה, נצמדתי לישבנה המוצק, כיווני אותו עם היד ונעצתי אותו, תקעתי לה את כל הזין עמוק בכוס המשומן והחם שלה, דחפתי אותו הכי עמוק שיכולתי, עד ששיער ערוותי נמחץ אל ערוותה, אחזתי חזק במותניה והתחלתי לפמפם אותה, לזיין.
מבעד למראה הגדולה שמכסה את הקיר ראיתי את שדיה רוקדים לכל עבר בכול פִמפום שלי. הרגשתי איך היא מתחממת, מתיחמת, שמעתי את זה בקולות התנשפותה וחשתי בכיווצים החזקים של קירות הנרתיק סביב הזין המשתפשף בתוכם.
"רוצָה לשכב" היא לחשה והתחילה לרדת אל עבר המזרון ואני איתה, לא יוצא עד שהיא שכבה על הבטן, מפשק את רגליה ברגליי וטוחן אותה.
"בן" היא גנחה בקול, "אני אוהבת כשאתה טוחן אותי ככה" היא התנשפה, "תגיד לי בבקשה גסויות, זה עושה לי את זה כשאומרים לי גסויות".
"גסויות?"
"כן, גסויות, תגיד לי שאני המזרון שלך" היא הכריזה, "אל תפחד, זה אני שמבקשת, אני רוצה שתגיד לי גסויות".
"את המזרון שלי" לחשתי לה באוזן, "מזרון עם חור שאני מזיין" המשכתי, שוב נזכר באיזה סיפור שקראתי וגם שם היא רצתה שיגידו לה גסויות וזה מה שאמרו, "אני מנקנק לך ת'תותה" המשכתי באותו קול עוגבני שלי והרגשתי איך היא תכף גומרת, "כן, את השרמוטה שלי! השרמוטה המזדיינת שלי"
"כן, אני השרמוטה שלך" היא צרחה בקול היסטרי, "כן, חזק! נקנק לי ת'תותה" היא המשיכה וכל גופה שידר 'אני גומרת', "כן, השרמוטה אוהבת את השטרונגול שתוקעים לה" היא התנשפה בכבדות וכל גופה נמתח בחוזקה, "כן, הנה, עכשיו! כן! השרמוטה גומרת! השרמוטה משפריצה!"
לא רק לה גסויות עושות את זה, גם לי, והרגשתי איך אני מתקרב אל עבר הגמירה שלי, "תסתובבי" ירדתי מעליה, סובבתי אותה במהירות על הגב, עליתי עליה, שוכב בין רגליה וחדרתי לתוכה, ממשיך לזיין בתאווה, "רגליים למעלה!" צרחתי והיא הרימה אותם גבוה באוויר, "תפשקי!" והיא פישקה אותם חזק לצדדים והרגשתי איך אני חודר לתוכה הכי עמוק שאפשר, "כן, כמו שרמוטה" התנשפתי בכבדות אבל לא מפסיק לזיין באותו קצב מהיר, "את אוהבת את זה יה שרמוטה?"
"כן!" וזה היה כן של מי שעומדת לגמור פעם נוספת, "כן, אני השרמוטה שלך! כן, תדפוק אותי, תן לי! תן לי אותו! תדפוק ת'שרמוטה שלך" הרגשתי את ההתכווצות החזקה בנרתיק כשהיא גומרת והצפתי אותה בשפעת זירמתי החמימה.
שכבנו על הגב, מנסים לסדר את הנשימה שלנו, שותקים ומביטים אחד בשני דרך המראה הגדולה שעל התקרה. "בן," היא שברה ת'שתיקה, "אמרתי לך שאני אוהבת אותם צעירים?"
"את מי?"
"את הגברברים שעושים אותי"
"מה? אני לא היחיד?" הופתעתי.
"כרגע אתה היחיד, אני לא מערבבת" היא ציחקקה, "אבל אתה לא הראשון ולא תהיה אחרון, רק רציתי שתדע שבקרוב זה יגמר ואני אחפש לי מישהו צעיר יותר, בוגר כמובן! עם קטינים אני לא מתעסקת! אבל עד אז תחגוג, אני לרשותך" ואולי כדי להדגיש למה היא מתכוונת היא פישקה רגליים.
שתקתי. ברגע הראשון אומנם נעלבתי אבל מהר מאד זה עבר, שוב החלטתי לפעול על פי הכלל הידוע 'נותנים תיקח, מכים תברח' נעמי היא זיון טוב וקל אז כל זמן שהיא נותנת אין סיבה שאני לא אקח.
"בן," היא שוב שברה ת'שתיקה, "נעלבתָ?"
"כן, קצת"
"סליחה אבל חשבתי שכבר אמרתי לך את זה פעם"
"לא, לא אמרת".
שוב שתקנו, שוכבים ובוהים במראה שמעלינו. "בן," היא עצרה לשניה ומייד המשיכה, "אתה רוצה לעשות לי מה שבעלי היה עושה לי כשהייתי מעליבה אותו או לפחות היה טוען שאני מעליבה אותו?"
"מה?"
"משפיל אותי"
"איך?" והרגשתי שהזין שלי מתעורר לחיים מחדש.
"קודם הוא היה מעמיד אותי בפינה לחשוב" ודרך המראה שבתיקרה ראיתי שהיא מסמיקה, "ואחר כך דורש ממני שאני אעשה לו את ההצגה, היה יושב עירום על שפת המיטה עם רגלים פתוחות ואני כורעת על ברכיי לפניו, מביטה בשקיקה בזין שלו, מאוננת עם הויברטור ומבקשת סליחה עד שהוא היה מסכים לסלוח לי וכדי להוכיח לי שהוא סלח לי הוא היה מזיין אותי בתנוחה שאני בחרתי"
"ואהבת את זה?"
"מאד, גם הוא, לפעמים הייתי מעליבה אותו בכוונה רק כדי שנעשה את זה, אתה לא מבין איזה משחק מקדים מגרה זה"
"אז למה את מחכה? לכי תעמדי בפינה!".
ישבתי במיטה, נשענתי על גב המיטה והבטתי בנעמי שעמדה בפינת החדר, עירומה, הפנים שלה מופנות אל הקיר וכפות הידים משולבות על העורף, המבט שלי התמקד בישבן המוצק שלה, עוד הוכחה לעבודה המאומצת שלה בחדר הכושר הפרטי שבמרתף הבית ויותר מזה כל המעמד הזה חירמן אותי עד שהתחלתי לשפשף לעצמי באיטיות.
"תגידי!" והפעם הייתי אני זה ששבר את השתיקה שבחדר, "זאת הדרך היחידה שהוא היה משפיל אותך?"
לשניה היא שתקה, לדעתי גם הסמיקה, "אהה, לא"
"איך עוד?!?"
"הוא היה דורש ממני לרדת למצוץ לו"
"דורש?" קטעתי אותה.
"כן" וזה היה כן של מה לא ברור, "הוא היה הגבר שלי אז הוא יכול לדרוש ממני כל מה שבא לו"
"ועכשיו אני הגבר שלך?" קטעתי אותה שוב
"אהה, כן, מרגע שאני לוקחת אותך מהאוניברסיטה ועד שאני מחזירה אותך אתה הגבר שלי ו… אהה… כן, כשאתה הגבר שלי אתה יכול לדרוש ממני הכל"
"ולדרוש למצוץ זה משפיל?"
"אהה, לא, אבל אחר כך הוא היה אומר שלא מצצתי לו טוב והוא היה מעניש אותי, משכיב אותי על ברכיו ומפליק לי על ישבני כאילו הייתי איזו ילדה קטנה"
"ואהבת את זה?"
"מאד, עוד משחק מקדים מגרה בטרוף" וגם בלי לראות את פניה ידעתי שהיא מחייכת, "וגם הוא, הוא אמר שאין כמו לראות את התחת האדום שלי כדי שיעמוד לו".
עמד לי, הייתי דופק אותה על המקום אבל ההצגה שהיא הבטיחה סיקרנה אותי, "תסתובבי, עכשיו תעשי לי את ההצגה!" דרשתי, אומנם דגדג לי באצבעות להפליק לה ולמרות שזה מאד פיתה אותי, החלטתי לדחות את זה לפעם הבאה והתיישבתי על שפת המיטה בפישוק רגליים.
נעמי ניגשה במהירות לשידה שבצד המיטה שלה ושלפה ויברטור ורוד. היה משהו בעינים שלה שהפתיע אותי, מצד אחד מושפלות, כמי שבאמת מרגישה מושפלת, ומצד שני היה בהם מִין שימחה של מי שמקבלת מתנה שכל כך רצתה, "אני מצטערת שהעלבתי אותך" היא לחשה כשירדה לפניי על ברכיה וזמזום חרישי מילא את חלל החדר כשהיא הפעילה את הויברטור, "אני מקווה שתוכל לסלוח לי" היא המשיכה כשהיא מצמידה את ראש הויברטור הרוטט אל בין שפתי הכוס שלה והתחילה לדחוף אותו לעצמה, "פאק!" היא לחשה במין יצריות כזאת כשכל הויברטור שקע בתוכה ומבט חושני נמתח על פניה, "כן" היא התנשפה והתחילה לפמפם את עצמה עם הויברטור, "כן, הנה, סליחה, סליחה שהעלבתי אותך".
אין ספק שההצגה שלה הוא משחק מקדים מעולה, שנינו היינו מגורים בטרוף, היא גמרה וגמרה, הפסקתי לספור כמה, ולי עמד עמוד-מתח-גבוהה עד שלא יכולתי יותר וכששוב היא ביקשה בקול מתחנן "בבקשה, בן, אני מצטערת, בבקשה סלח לי" הודעתי לה שסלחתי ושאלתי באיזו תנוחה היא רוצה שאני אדפוק אותה.
נעמי עמדה על הברכיים במרכז המיטה, רגליה מפושקות בדיוק במידה הנכונה, ראשה מורד ונשען על כרית שהניחה וישבנה מורם אל על בצורה מזמינה ואני עומד מאחוריה, ברכיי מכופפות ועטרת הזין הכל כך מתוח שלי מוצמדת בין שפתי הכוס הרכות שנפתחו בפניו, לוחץ מעט, שלא יברח לו חלילה, ומרגיש עד כמה היא רטובה שם, במקום שתכף אהיה בתוכו.
"תבקשי" לחשתי לה בקול מתגרה.
"תכניס לי!" היא צרחה בתאווה בלתי נשלטת, "בן, תכניס לי, תתקע אותי, תשחיל אותי, בבקשה" ו…השחלתי, לא הייתי צריך להתאמץ הרבה, היא הייתה כל כך משומנת שפשוט החלקתי לתוכה, החלקתי עמוק, תוקע לה את כל הזין ו…נעמי גמרה בצריחה!
אחר כך חגגתי, זיינתי אותה חזק ומהר, שנינו התנשפנו, שנינו צרחנו, שנינו סיפרנו כמה זה טוב לנו רק שהיא גמרה עוד פעמיים לפני שגם אני פרקתי את עצמי בתוכה.
"נו?" היא חייכה לעברי כשהתפתלתי בפיתולים ביער ירושלים בדרכנו לגבעת-רם, "איך המשחק המקדים?"
"מעולה" חייכתי חזרה, "מחרמן בטרוף, בפעם הבאה את תמצצי לי וכדאי שזה יהיה טוב!".
"כל מה שהגבר שלי ירצה" היא ציחקקה ולשנינו היה ברור מה אני מתכנן לנו.
בשבוע אחרי נשארתי בתורנות, כן, יש לנו כאלה מדי פעם ביחוד בשנה הראשונה, ובשבוע שאחריו, כשנפגשנו במקום הרגיל, היא הודיעה שקיבלה את המחזור שלה אבל זה לא מנע ממנה להזמין אותי לאכול איתה ב"מחנהיודה" מסעדה קצת רועשת לטעמי אבל עם אוכל באמת מעולה ולקינוח היא מצצה לי בפינה נטושה באחד החניונים של האוניברסיטה רק שזאת לא הייתה המציצה שדיברנו עליה, כאן ובמצבה לא היה מקום לעונשים, אז דחינו את זה.
מחרמן בטרוף