מועדון קרב – על טעויות משלמים

זהו חלק שביעי של הספור "מועדון קרב" ולהבנת העלילה מומלץ לקרוא את הפרקים הקודמים תחילה

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

אזהרה : הסיפור מכיל תאורי מין כוחניים בהסכמה ולא בכפיה!

כשהגעתי לדירה הדלת של החדר של נעמי הייתה סגורה ולפי הקולות היא לא הייתה לבדה. שכבתי במיטה ולא נרדמתי. מעבר לקיר נעמי עשתה חיים עם איזה סטוץ' שאני לא יודעת איפה היא תפסה. שמעתי את המיטה שלה חורקת ואותה גונחת בקול, גרגורים של מי שמקבלת את עונתה בגדול, גומרת פעם ועוד פעם. לרגע היה שקט אבל מייד זה התחיל מחדש, כנראה שהם החליפו תנוחה, על פי חריקת הקפיצים הוא טחן אותה, גם הגניחות שלה, שהלכו והתגברו הבהירו את זה, אבל אז שמעתי אותו גונח בקול, מילים לא ברורות, ואז "כן" חזק שלו, "רגע" מתחנן שלה ו-"קחי!!" חזק וארוך ואחריו שקט ואני לא יודעת למה אבל חייכתי לעצמי, בעצם אני כן יודעת, זו שמחה לאיד, הגברבר השאיר אותה רגע לפני השיא שלה, רגע לפני הקתרזיס, השאיר אותה ותאוותה בידה.

****

כשהיינו במונית בדרך לפגישת המועדון נעמי הודיעה לי שהיא מתכוונת להזמין את הקברנית לקרב, "אם היא תעז לבוא" היא הוסיפה וציחקקה, בטוחה בעצמה.

"את לא נורמלית, היא תקרע אותך לגזרים" הזהרתי אותה.

"לדעתי היא שבורה, אחרי מה שעשית לה היא איבדה את כל הבטחון שלה" נעמי הסבירה לי, מין פסיכולוגיה בגרוש, "וחוץ מזה היא בטח חושבת שאת החברה שלי ואת תתנקמי בה"

"אבל אני לא" עניתי בקול תקיף.

"את יודעת את זה ואני יודעת את זה אבל היא לא יודעת את זה" ונעמי הדגישה את ה-היא לא יודעת.

"לא הייתי בונה על זה" הזהרתי אותה שוב, "היא חזקה ממך והיא תנצח אותך".

"אני מרגישה שהיום זה היום שלי" נעמי התעקשה, "היה כתוב לי בהורוסקופ שבקרוב אני אנצח בקרב חשוב".

"באיזה הורוסקופ? זה של 'לאשה' או זה של 'ישראל היום'?" צחקתי.

"תצחקי, תצחקי, הרבה פעמים הם צדקו"

"אוקיי, את ילדה גדולה, תעשי מה שבא לך אבל אל תצפי שאני אנקום בה, אני והיא לא נלחם יותר, לא איתה ולא עם הבת זוג שלה אלא אם אחת מהן תזמין אותי ולדעתי אף אחת מהן לא תעשה את זה"

לרגע היא השתתקה והביטה בי במבט בוחן, אולי קצת מופתע, "עשית איתה ברית?".

"לא ברית, הפסקת אש" ואני חושבת שהסמקתי, "זה גם שומר עליך, היא לא תזמין אותך!" הוספתי במהירות, "אבל אם את תזמיני אותה או את הבת זוג שלה אין ביטוח! אני מזהירה אותך, היא תקרע לך תצורה".

"זה לא שאני סולחת לך אבל תודה שהזהרת אותי" נעמי התרחקה מעט ממני, "אבל בכל זאת אני אקח צ'אנס ואני מקווה שההורוסקופ צודק ולא את".

המאבטחות בכניסה חייכו אלי, "את מי את הולכת לקרוע היום?" אחת מהן ציחקקה לעברי, גם המארחת חייכה אלי את אחד החיוכים המתחנפים שלה כשנתנה לי את המפתח ללוקר.

הרבה עיניים עקבו אחרי כשהורדתי את החצאית והחולצה ונשארתי רק בתחתונים וחזיית ספורט לבנים, אחר כך לקחתי כוס יין לבן והסתובבתי מעט בין הבנות והפעם הם אמרו לי שלום לבבי, ביחוד אלה בתלבושת הלוחמת, מחייכות וידעתי מה הן חושבות בלב, שרק לא תזמין אותי.

כשנעמדתי בפינה האהובה עלי טלי ניגשה ונעמדה לצידי. "החלטתי" היא לחשה לי, כמו תמיד מדברת איתי בלחש ולא מביטה בי, כאילו אנחנו סתם עומדות ולא מדברות, "את צודקת, עדיף שאני אזמין אותך"

"את בטוחה?" שאלתי בקול מאיים.

"בטוחה" היא לחשה, "ואל תשכחי, בלי הנחות!"

"אבל לא בסיבוב הראשון" התניתי, "יהיה שם קרב שאני רוצה לראות"

כשטלי הלכה נועה ניגשה אלי, הרבה מבטים הופנו לעברנו כשהתחבקנו והתנשקנו על הלחי, כמו שתי חברות שנפגשות, "תגידי לאנה שנעמי מתכוונת להזמין אותה ושאם זה יקרה אני משחררת אותה מההתחיבות כלפי נעמי, מצידי שתקרע אותה אבל לא עם הלונג-תום! הכול, כל מה שהיא רוצה רק זה לא"

הצלצול בישר על פתיחת המפגש, הייתה מועמדת חדשה, פליטת ראליטי מוכרת שדקות התהילה שלה כבר מזמן עברו. זה שהיא פליטת ראליטי מוכרת לא נתן לה במועדון הנחות סלאב, להפך, מנהלת טקס החניכה שלה העבירה אותה את כל הטקס ואחרי שטחנה אותה טוב טוב בתחת באותה עמידת דוגי משפילה, היא גם כופפה אותה לקינוח אל החבלים וזיינה אותה רק שבשניה שלפני הדובדבן שבקצפת, האורגזמה המיוחלת, מנהלת הטקס ברחה לה והשאירה אותה ומלוא תאוותה בידה.

כשהפעמון שוב צלצל והמארחת הודיעה "בנות, הזירות פתוחות לקרבות, מי רוצה להיות הראשונה להזמין?" הבטתי בנעמי, מתפללת בלב שהיא לא תעשה שטויות, בסך הכל היא בחורה אינטליגנטית ומבינה עניין, אבל תפילתי לא התקבלה ונעמי עלתה במהירות לבמה ו…"את!" היא הצביעה על הקברנית, "כן, את" היא שוב חזרה, "אני מזמינה אותך לקרב!".

גם בזירה השניה התארגן קרב, מישהי מבוגרת הזמינה את החדשה שהתקבלה במפגש הקודם, אז בחרתי במקום שיאפשר לי לצפות בקלות בשני הקרבות.

הבנות הימרו, להפתעתי היו שתים שלושה שהימרו על נעמי, אולי גם להם היא סיפרה על ההורוסקופ שלה והן, בניגוד לי, קנו את זה.

הקרבות התחילו. מהר מאד התבררו לי שתי עובדות, הראשונה שאם לא יקרה פתאום נס נעמי הולכת להפסיד, וזה מבחינתי היה די צפוי, והשניה שהחדשה בכלל לא רעה, בטח לא בשר תותחים כמו שהרושם הראשוני שקיבלתי עליה לפני שבועיים בטקס החניכה שלה, וראו עליה שהיא למדה קצת קרב מגע, אולי בצבא ואולי בחוג, חובבת שתעשה כנראה הרבה צרות לבנות שהיא תזמין או שיזמינו אותה.

בסוף סבוב הראשון הקברנית כבר הוליכה 9:0, בזירה השניה הקרב היה הרבה יותר צמוד (ומעניין) והתוצאה 3:2 לטובת החדשה.

גם הסיבוב השני היה די דומה, הקברנית פשוט  התעללה בנעמי, יש בה משהו סדיסטי בקברנית, היא אוהבת להכאיב וזה בדיוק מה שהיא עתה לנעמי, במקום לגמור את הקרב בהכנעה היא העדיפה להמשיך ולהכאיב לה, להכאיב, לצבור נקודות ולסיים עם יתרון מבטיח של 16:0. בזירה השניה התנהל קרב הרבה יותר צמוד ומעניין, המבוגרת הצליחה להשוות ולהוביל אבל החדשה התאוששה והסיבוב נגמר בשיוויון, 6:6.

כבר בדקה הראשונה של הסיבוב השלישי הקברנית גמרה עניין, תפיסה חזקה, הטלה על הבטן, רגל לגב וחיבוק לגרון והיא עשתה לנעמי את מה שאני עשיתי לה, כופפה את גבה לאחור ולנעמי לא נשארו הרבה ברירות אלא לדפוק חזק עם גב כף היד על המזרון ולצעוק בקול הכי חזק שיצא לה "נכנעת!".

בשעה שהקברנית הלכה לבחור סטראפאון הקרב בזירה השניה המשיך, עוד תרגיל טוב של החדשה העניק לה עוד נקודה והגדיל את יתרונה ל-8:6, ניסיון מוצלח של המבוגרת אומנם צמצם את ההפרש אבל מייד הקרב הסתיים בנצחון 8:7 של החדשה שקפצה משמחה ולא פלא, אין יותר טוב מלפתוח את החברות במועדון עם נצחון, וגם היא רצה לבחור לה סטראפאון.

טקס ההשפלה הפומבי של נעמי התחיל ואני נעמדתי קרוב והבטתי בה, עומדת במרכז הבמה כשהיא מסמיקה ומבטה מושפל לצידה של השופטת שאוחזת בידה וביד של הקברנית שמצידה השני, עומדת זקופה ומחייכת כשהתותב הגדול של הסטראפאון המוצמד לערוותה מתנדנד בכל תנועה שלה, אומנם לא הלונג-תום אבל תותב מספיק גדול כדי שנעמי תלך אחר כך באותה הליכת ברווז מצחיקה של מי שפתחו לה ת'תחת, ולא היה לי ספק שהקברנית תעשה לה את זה.

"המנצחת בקרב היא הקברנית!" השופטת הכריזה בקול והניפה גבוהה את ידה של אנה, "לוזרית!", היא פנתה לנעמי, המפסידה בקרב, "הודעת בפני כולנו שאת נכנעת, מעכשיו את שבויה! תרימי ידים ותני למנצחת לממש בך את זכותה!".

ריחמתי על נעמי, אומנם היא ילדה גדולה והיא ידעה בדיוק מה יקרה לה אם היא תפסיד ולמרות שהזהרתי אותה שלא להזמין את הקברנית אבל עדיין, כשראיתי אותה ככה עומדת מול הקברנית עם ידיים מורמות ומבט מושפל, הרגשתי נקיפות מצפון שלא התעקשתי יותר, אבל עכשיו כבר לא היה מה לעשות, בעצם מהרגע שהיא הזמינה לא היה מה לעשות, לא יכולתי לבקש מהקברנית להפסיד בכוונה.

הקברנית לא עשתה לה הנחות, מעבר לגודל התותב שאני אילצתי אותה, ברגע שנעמי מסרה לה את התחתונים ונשארה עירומה היא הורידה אותה למצוץ לה, אחר כך לדוגי כשראשה מורד וישבנה מורם וזיינה אותה, טחנה אותה וגרמה לה לגמור! ורק אז, כשהתחתונים מולבשים על ראשה, כופפה אותה אל החבל ותקעה אותה מאחור, ברקטום האומלל שלה, ואם זה לא הספיק היא גם הורידה אותה לעמידת המגש וחזרה לדפוק לה ת'תחת עד לצלצול הגואל.

גם אחרי הצלצול הזובור של נעמי המשיך ולראות אותה מובלת עירומה ואזוקה אחרי הקברנית בין הבנות במין מסע נצחון עשה לי צביטה בלב אבל אז טלי עלתה לזירה שהתפנתה והזמינה אותי לקרב.

רחש עבר בין הבנות כשהמארחת הודיע על שלב ההימורים, ראיתי אותן מסתודדות ומצחקקות אבל אף אחת לא ניגשה להמר. הקרב התחיל, טלי לא הייתה באמת יריבה אמיתית והתחלתי לשחק בה, להשתעשע ולצבור נקודות.

ממרומי הזירה המוגבהת ראיתי את הקברנית עומדת וצופה בי כשנעמי כורעת לפניה ומפנקת אותה, גם החדשה עמדה בסמוך כשתחתוניה מופשלים עד הברכיים וגם לפניה כרעה המבוגרת שהפסידה לה, אזוקה כמובן, ופינקה אותה.

את הסבוב הראשון סיימתי ב-6:0 לטובתי, את השני ב-9:2, נתתי לה לצבור נקודות כדי לעודד אותה ולתת לה ביטחון, גם בסיבוב השלישי נתתי לה לצבור נקודות והקרב הסתיים ב-14:6 והרבה מחיאות כפיים לטלי, הראשונה שלא נכנעה ו"רק" הפסידה בנקודות.

הבטתי בטלי, עומדת מולי עם ידים מורמות ומביטה בתותב הגדול המזדקר בין רגליי, ארוח מלא היא ביקשה, בלי הנחות, והיא יודעת שהיא הולכת לחטוף אותו בכל חור שלה.

"את החזיה!" הושטתי יד וציוויתי בקול קר וקשוח, טלי מהרה להוריד את החזיה ומסרה לי אותה ואני, כמקובל, הנפתי אותה גבוה באוויר והצגתי אותה בגאווה וטלי הסמיקה, "התחתונים!" המשכתי באותו קול קר וטלי מהרה והורידה גם אותם ומסרה לי, נשארת לעמוד מולי עירומה ובידים מורמות.

כרכתי את  התחתונים סביב פרק כף ידי ו-"על הברכיים!" הצבעתי על המזרון לפניי וטלי ירדה על ברכיה, "תמצצי לי!" הגשתי את התותב אל פיה והיא התחילה למצוץ.

לא נתתי לה הרבה למצוץ לי, בעיקר בשביל הטקס, והובלתי אותה בשיער אל החבלים שסביב הזירה, "תפתחי רגלים ותתכופפי" העמדתי אותה במקום שרציתי, בדיוק מול הקברנית, והיא נעמדה בפישוק והתכופפה לכבודי, מבליטה לאחור את ישבנה.

בתנועה ראוותנית העברתי אצבע חוקרת ובדקתי לה שמן, חייכתי לעצמי, טלי הייתה מגורה, רטובה ומשומנת היטב. קודם זיינתי אותה, מהר וחזק, מרקידה את שדיה התלויים תחתיה, מרגישה איך היא דוהרת לשיא שלה, השיא שכל כך רציתי לתת לה ולא רק כדי להלביש לה את התחתונים על הראש אלא כי מגיע לה, כי ידעתי שהיא אוהבת את זה וזה בדיוק מה שהיא רוצה שאתן לה.

"תזכירי לי, מה את?" שאלתי וטחנתי אותה.

"אני לוזרית!" טלי צרחה בקול, מתנשפת בכבדות, "הפסדתי ואני השבויה שלך".

"ומה עושים ללוזרית?".

"מזיינים אותה!".

"כן, מזיינים אותה" ציחקקתי, "מזיינים עד שהיא משפריצה, את מתה לגמור" עודדתי אותה, "נו, יאללה, תשפריצי, תעשי לי את היום" וכמו אצל הקברנית זה עבד! עוד פמפום או שניים וטלי גמרה בסערה, מתעלמת מהצחקוקים בקהל ומודיעה על כך בקולי קולות, "תרימי ת'ראש" הורדתי את התחתונים שלה מהיד והלבשתי לה אותם על הראש.

לא נתתי לה להרגע, לסדר את הנשימה שלה, והורדתי אותה לדוגי, "תעשי לי כבוד!" גערתי בה כשהיא ירדה ונעמדה כשראשה נושק למזרון ואחוריה מוגבהים, והפלקתי לה על אחוריה, "יש עוד חור אחד שעדיין לא ביקרתי בו" הודעתי לה בקול ולחצתי את ראש התותב אל פי הטבעת המכווץ שלך, "פאק!!" היא צרחה בכאב כשבתנועת אגן חזקה נעצתי את התותב עמוק בישבנה, דוחפת חזק עד שכולו היה בפנים, "ועכשיו אין" צחקתי והקהל איתי.

הקדשתי לתחת שלה פחות מדקה לפני ששחררתי את רצועות הסטראפאון, משאירה את התותב תקוע בישבנה והעמדתי אותה על ברכיה מולי, "תלקקי לי!" משכתי והורדתי מעט את התחתונים שלי, "כן, ככה" גנחתי אחרי הליקוק הראשון, ליקוק תאוותני, "כן, תמשיכי" גנחתי בקול כשהלשון שלה חדרה לכוס החמים שלי והצמדתי חזק את ראשה אל ערוותי, "כן, תמשיכי, תמשיכי, כן, שם, בדיוק שם" הדרכתי אותה ודהרתי אל עבר האורגזמה שלי.

הספקתי, גמרתי עוד לפני סיום הסיבוב, המשכתי להחזיק את ראשה בין רגליי והיא המשיכה ללקק ולפנק אותי עד שהצלצול נשמע. שלפתי את התותב שעדיין היה תקוע בישבנה, אזקתי אותה והובלתי אותה באותה תהלוכת נצחון שלי.

במונית בדרך לדירה לא דיברנו. כשהגענו הכנתי לה אמבטיה חמה אבל היא לא הזמינה אותי להכנס איתה לא לאמבטיה ולא אחר כך למיטה.

למחרת בערב נפגשנו שוב במטבח, "אני מתנצלת, הייתי מטומטמת" היא ניגשה וחיבקה אותי, "את הזהרת אותי אבל אני לא הקשבתי לך, חשבתי שאני חכמה, שאני גיבורה, אבל מסתבר שאת צדקת ואני טעיתי ועל טעויות משלים" היא ציחקקה, "באמת אני מוגנת ממנה?"

"כן, אם את לא תזמיני אותה או את נועה היא לא תזמין אותך"

"וגם אני יכולה לעשות אתך ברית כזאת?"

"את יכולה אבל אני לא בטוחה שאת רוצה, את הרי לא רוצה שיפסיקו להזמין אותך"

"לא"

"אני מבטיחה לך שאם מישהי תגזים אני אנקום בה, אם זה מה שאת רוצה זה מה שנעשה"

"זה מה שאני רוצה, חברות?"

"חברות" חייכתי אליה, "עכשיו לכי תכיני לנו אמבטיה".

*****

ביום חמישי יצאתי עם נעמי לבילוי הקבוע שלנו, לתפוס לנו סטוץ', זיון של לילה אחד בלי התחייבויות. תפסתי איזה גברבר עם מה שנראה כמו זיין גדול אבל במיטה הוא התגלה ככשלון מאכזב, עסוק רק בעצמו, מין נרקיסיסט כזה, שכבתי תחתיו והוא זיין אותי אבל לא נהניתי, לא היה שום סיכוי שאגיע לשיא וזה לא היה אכפת לו בכלל, הוא היה עסוק בשלו, דואג לעונתו ואם זה לא מספיק אז גניחות ההנאה הקולניות של נעמי מעבר לקיר הפכו אותי לעוד יותר מתוסכלת.

אותו לילה לא נרדמתי, חשבתי על נועה, היה משהו באיך שהיא פינקה אותי שלא הרפה ממני, משהו  טוב, משהו עם טעם של עוד, הרבה עוד, ולמחרת לא התאפקתי וצילצלתי אליה. "אני יכולה לבוא היום?" שאלתי אחרי מילות הנימוסים המקובלות והיה משהו מתחנן בקולי.

"את זוכרת את התנאים?"

"זוכרת?"

"מה?" נועה לא הסתפקה בתשובה הלקונית.

"שגם אני אצטרך לשלם"

"לשלם מה??" ולמרות שלא ראיתי ידעתי שהיא מחייכת.

"גם אני אצטרך לשרת אותך, לפנק אותך כמו שאת תפנקי אותי"

"ואנה?" נועה הפתיעה אותי.

"את תחליטי, בבית שלך את זאת שקובעת"

"כן, בבית שלי אני הקובעת" היא אישרה ושוב שמעתי בקולה שהיא מחייכת, "ואם אני אדרוש ממך לפנק את אנוצ'קה?" והיה משהו כוחני באיך שהיא אמרה אדרוש ולמרות זאת לא היססתי, "אז אני אפנק" התחיבתי.

נפגשנו בבית קפה קטן ליד הבית שלהן, נועה ואנה כבר ישבו שם כשהגעתי. הזמנו חליטת תה צמחים וחלקנו צלוחית עם עוגיות חמאה ביתיות. אנה התעניינה בנעמי, למה היא הזמינה אותה? ולא הייתה לי תשובה טובה אז עניתי לה בדיוק מה שנעמי אמרה לי ולא יכולנו שלא לצחוק כשסיפרתי להם על ההורוסקופ שהיא קראה בעיתון כי התברר שאנה ונעמי בנות אותו מזל וגם לה כתוב בדיוק את אותו הדבר.

"ענת" נועה פנתה אלי כשכבר כמעט גמרתי את חליטת הצמחים שלי, "את בטוחה שאת מוכנה לשלם?".

"בטוחה" חייכתי והיה ברור לי מה היא מתכננת.

"תוכיחי!" היא חייכה לעברי.

"המבחן הידוע?" חייכתי חזרה.

"כן, המבחן הידוע, זה שעשית לאנוצ'קה, לכי תורידי אותם! תוכיחי לה שאת רצינית ו…ענת, אל תשכחי שאני לא מסתפקת בחזיה בלבד!".

למרות שציפיתי לזה, הייתי עם חצאית ארוכה וחולצה רחבה ובעיקר לא שקופה, ולמרות שאין לי שדיים גדולים כמו לאנה שמקפצים בכל צעד, עדיין הרגשתי מבוכה כשחזרתי וביד אחת החזקתי את התחתונים ובשניה את החזיה, מין הרגשה כזאת שכל הנוכחים מביטים רק בי, רואים את שדיי המפזזים ומגחכים למראה מה שאני אוחזת בידים.

"הנה" הסמקתי והנחתי אותם מולה, "הוכחה מספקת?"

"מספקת" נועה חייכה אלי, "כל הכבוד" היא התכופפה לעברי ונישקה אותי על השפתיים, בדיוק כמו שאז אני נישקתי אותה, "בואו הביתה" היא קמה והושיטה יד לאנה ויד לי, "הגיע הזמן להתפנק קצת ביחד".

התחלנו כמו בפעם הקודמת, אנה התפשטה ראשונה, ביקשה מנועה רשות, לקחה את הויברטור והתישבה על הכסא לצפות בנו, אני התפשטתי שניה, עליתי על המיטה, נשענתי עם הגב על הכרית הגדולה פישקתי רגליים והרמתי את הברכים ונועה התפשטה אחרונה ובלי הרבה הקדמות נשכבה בין רגליי והתחילה לפנק אותי.

נועה לא הייתה צריכה הרבה כדי שאתחיל לגרגר ולילל כמו חתולה מיוחמת, הלשון שלה עשתה בי פלאים, אותם כישופים שזכרתי, אותם זרמים שכל כך התגעגעתי אליהם, "כן, תמשיכי" יללתי בקול, "כן, הנה, עכשיו, שם, תמשיכי" התנשפתי ודהרתי במהירות לגמירה הראשונה שלי, "כן, גמרתי" הודעתי בקול ושמעתי ברקע את זמזום הויברטור של אנה, "כן, בבקשה, עוד, תמשיכי" ונועה המשיכה, מדהירה אותי לאורגזמה השניה ואחריה גם לשלישית ורק אז, כשאני מתנשפת בכבדות וכל כך מסופקת, היא הפסיקה, "עכשיו תורך" היא חייכה אלי, חיוך גאה, "בואי נתחלף, נראה מה את שווה".

התחלפנו. שכבתי בין רגליה וטעמתי אותה. נועה הייתה רטובה ומיוחמת, עשיתי לה את כל מה שאני יודעת, את מה שאני כל כך אוהבת שעושים לי, קודם נישקתי, מוצצת ומלטפת עם קצה הלשון בין השפתיים הרגישות, אחר כך דחפתי לה את הלשון והתחלתי לגעת באותן נקודות קסם נשיות וגניחות ההנאה שלה מילאו את חלל החדר, גניחות הנאה קולניות שלא השאירו ספק שאני עושה לה שם טוב, "כן! זה טוב, תמשיכי" היא הניחה את רגליה על כתפיי וחיבקה את ראשי, מצמידה, "כן, אלוהים, זה טוב, זה בא, הנה! עכשיו! אני גומרת!" והרגשתי את זה גם בטעם שלה שמילא את פי, "כן, תמשיכי, תמשיכי!" ואני המשכתי, "אנוצ'קה, גמרת?" היא פנתה אל הבת זוג שלה שישבה וצפתה בנו.

"כן" ומשום מה זה היה כן נבוך ומתנצל.

"אני לא כועסת" נועה התנשפה והרגיעה אותה, "עכשיו בואי תנשקי אותי".

אנה נשכבה לידה והן התנשקו, קודם נשיקות תאוותניות על השפתיים ואחר כך אנה ירדה והתחילה לנשק ולמצוץ לה ת'ציצים ואני התחרמנתי בטרוף, "אני גם יכולה לאונן?" שאלתי בקול מתחנחן, לא יודעת למה אבל הרגשתי שאני צריכה לבקש רשות.

"את יכולה" נועה התנשפה בכבדות והיה ברור שהיא קרובה לעוד אורגזמה, "כן, אני מרשה לך" היא הוסיפה ואני שלחתי יד אל מתחת לבטן והתחלתי ללטף את שפתי הכוס המגורות שלי, מלטפת וחודרת, דוחפת אצבע ומשתפשפת, מפנקת אותה ובו בעת מאוננת ולא פלא שהפיצוץ הגיע מהר, פיצוץ שלה ושלי, הכי קרוב שאפשר לגמירה משותפת, אורגזמה חזקה שהשאירה את שתינו חסרות נשימה.

"עכשיו תתחלפו, לכי לשבת על הכסא ולראות איך אנוצ'קה מפנקת אותי" וזה לא היה טון מבקש, זה היה טון שפוקד, מצווה.

אנה נשכבה במהירות במקום שאני שכבתי, בין רגליה המפושקות של נועה, והתחילה לפנק. אני התישבתי בכסא והושטתי יד לקחת את הויברטור הכסוף, "לא!" וזה היה לא תקיף שעצר אותי מלקחת אותו, "אנוצ'קה, תסבירי לה"

"את צריכה לבקש מנועה רשות" אנה הביטה בי לרגע והיה לה מין חיוך לגלגני על השפתיים ומיד חזרה ודחפה את ראשה בין רגליה של נועה והמשיכה לפנק אותה.

"ואם לא מבקשים?" הסתקרנתי.

"אז נועה מענישה!" אנה מיהרה לענות וכאילו הרימה לנועה להנחתה כי…"הרשיתי לך לענות?" נועה שאלה בקול תקיף וכועס.

"לא" ואנה הסמיקה,

"אז מה מגיע לך?"

"עונש" אנה ענתה בקול מבויש,

"אז בואי!" ולהפתעתי נועה התיישבה על שפת המיטה ואנה נשכבה על ירכיה, רגליה המפושקות מצד אחד, ידיה מהצד השני, תומכות שלא תיפול, וישבנה באמצע, "זה רק אחד מהעונשים שלנו" נועה ציחקקה והפליקה לה על אחוריה.

הייתי חרמנית כבר קודם אבל לראות ככה את אנה החזקה, זאת שמנצחת תמיד ושיכולה בקלות לפרק אותה, שוכבת ככה כנועה על רגליה של נועה וזאת מפליקה לה, חירמן אותי בטרוף, "אני יכולה לאונן עם הויברטור?"

"בתנאי!" נועה הפתיעה אותי.

"מה?"

"שבבית שלי את מצייתת לחוקים שלי" היא חייכה, "לא כשאנחנו משלמות דמי חידוש החוזה שביננו" היא מיהרה להוסיף.

"מסכימה" עניתי במהירות, הייתי כל כך מיוחמת שכל מה שעניין אותי באותו הרגע היה לדחוף לעצמי את הויברטור ולאונן איתו.

"אז אני מרשה לך" היא חייכה ואני לקחתי את הויברטור, דחפתי לי אותו והפעלתי אותו, מביטה בהן, מרגישה את הרטט המפנק בין רגליי ודוהרת לעוד אורגזמה.

חזרתי לדירה שלי ברגליים רועדות. עד סוף הערב איתן עוד הספקתי לרדת לאנה והיא ירדה לי ו…איך לא? לקבל מנועה עונש, לשכב עירומה על ירכיה ושהיא תפליק לי בתחת, ולא תאמינו אבל נהניתי מזה, מין סוג של כאב מענג, ביחוד כשהאצבעות שלה פגעו לי בשפתי הכוס הכל כך מיוחמות ורגישות.

לפרק הבא >>>>