ספונטניות

בתקופה האחרונה היא מבולבלת קצת.
אולי זה גיל 40 והמשבר המובטח שבא איתו, אולי זה הלחץ בעבודה, בבית, הילדים, הבעל.
היא מרגישה שהיא הולכת לפעמים במעגל סביב עצמה, מנסה להרים את הראש בכח מעל המים.
חברה ספרה לה על פורום באינטרנט, משהו קליל, קצת דיונים על מהות ואיכות, קצת פלרטוטים נחמדים.
היא נכנסה לשם באחד הערבים, מנסה למצוא משהו שיצוד את עיניה.
יום עובר ועוד אחד.
בפורום עולים נושאים מעניינים יותר ופחות.
יש בחור אחד שההודעות שלו נראות נחמד, בחור אינטליגנט.
אבל כולם בשמות בדויים, אין לדעת מי יושב מאחורי המקלדת.
היא ענתה לו על שאלה שהוא שלח, הוא הגיב מיד.
זה נמשך לדו שיח מרתק, לבסוף הוא שלח את המייל האישי, "אם בא לך, אני נמצא שם, יהיה יותר נח לדבר".
יומיים היא הלכה עם כתובת המייל בראשה, כמעט לומדת אותה בע"פ.
בסוף היא שלחה לו הודעה "הי, לא מאמינה שאני עושה את זה. אבל היית נראה לי באמת נחמד. ספר משהו מעניין".
והוא סיפר.
סיפר איך חיכה שמישהי נחמדה תשיב לו בצורה ראויה על ההודעות בפורום.
הוא אוהב את הנשים כשהן חכמות וחדות, והתגובה שלה פשוט היתה כזו.
הם המשיכו יום שלם בהודעות, כל רגע היא בדקה את המייל לא לפספס הודעה נכנסת.
כל הודעה, גרמה לה לחשוב על תשובה מספיק טובה, לא להוריד את רף הציפיות ממנה.
רק שלושה ימים עברו להן, והיא מרגישה שהיא מכירה אותו הרבה יותר זמן.
אמנם היא לא יודעת איך הוא נראה, מה השם, הגיל, או מה הוא עושה, אבל ה"שיחות" במייל מספיקות לה לעת עתה.
הודעה חדשה נכנסת, יש קובץ מצורף, תמונה.
היא פותחת אותה, לפניה בחור חמוד, צעיר ממנה, מעניין למה הוא מצפה בחזרה.
היא מתלבטת מה לשלוח בתגובה.
היא חייבת לשלוח תמונה טובה שלה, היא מבוגרת יותר, אמנם השנים לא מאוד ניכרות עליה, אבל בהרגשה…
רפרוף קצר על ספריית התמונות שלה, והיא שולחת- תמונה של נוף יפה, אשה יפה במרכז התמונה, מכנסיים, חולצה מחמיאה.
היא לא יודעת למה לצפות.
למה הוא ציפה מהתמונה.
למה הוא רגיל בשיטוטיו ברשת.
"מדהימה שאת" הוא שלח בתגובה, גורם לה להסמיק.
"תודה רבה" הם המשיכו להתכתב עוד קצת.
למחרת בבוקר הודעה חדשה מחכה לה "מה את לובשת היום? סקרני אותי"
"חצאית קצרה, מגף על עקב, קמתי יפה הבוקר :)" היא שולחת את ההודעה ומתלבטת אם להוסיף תמונה, לא, שידמיין.
"אני בא לראות, שלחי כתובת"
"עכשיו? אני בעבודה, אין לי ממש זמן, יום של ישיבות"
"לא צריך זמן, צריך 5 דקות, להתחיל איפשהו".
היא מקלידה את הכתובת של בניין המשרדים שבו היא עובדת, במרכז ההיי טק הירושלמי.
10 דקות אח"כ היא קולטת אותו בזווית העין, מחכה לה בצד המדרגות.
רגע, זה אמיתי? היא תוהה, רועדת. היא לא דמיינה שהוא באמת יפתיע ויגיע.
היא מוצאת משרד צדדי שמחכה שמישהו יאייש אותו.
הדלת נסגרת מאחוריהם.
הוא מגיש יד ללחיצה "הי, נעים מאוד. רק רציתי לראות אם הפנים ששלחת לי הם אמיתיים. אם את אמיתית"
היא לוחצת לו את היד מרגישה את הרעד שלו בידיה החמות. הוא מזיע, אולי מקור? מהתרגשות?
העיניים שלו מביטות בה, הן חמות ומלטפות.
"אני אמיתית, ואני עדיין בהלם שהגעת" היא עונה בשקט.
"מותר?" הוא שואל ושולח יד לאסוף אותה קרוב אליו, מריח את שערה, מנשק אותו קלות.
"יש לך ריח כ"כ טוב" הוא אומר בשקט.
היא מתקרבת ומתרחקת לסירוגין, נושמת אותו לתוכה, מנסה לעכל את המפגש הספונטני.
הוא מקרב אותה אליו "אל תחששי, נזרום ביחד, לפי הקצב שתכתיבי" הוא מרגיע.
משהו בקול שלו, ביציבות שלו, משדר רגיעות פנימית.
היא מתמסרת לאט לידיו שעוטפות אותה, עוברות לאורך גווה, יורדות לכיוון התחת.
"אני אוהב את מה שאני מרגיש" הוא לוחש.
היא מרגישה דרך הבגדים את זקפתו גדלה.
"את מרגישה את זה?" הוא שואל "רוצה יותר?"
היא פותחת לו את המכנס, נותנת לזין שלו לצאת החוצה, היא מלטפת אותו בעדינות.
הוא שולח יד אל החזיה שלה, תחילה על הבד הנעים, ובאצבע מהססת הוא מנסה לגעת בפטמות.
הוא מתכופף אליה, מנשק את פתח המחשוף, מלקק את צווארה העדין, משאיר טעימות קטנות ממנו לאורך גופה.
היא נדרכת, לא חשבה שזה יבוא כ"כ מהר, אבל טוב לה. היא רוצה להצליח להנות.
מגע ידיו על גופה מעורר אותה, החום בין רגליה מתגבר, תחושה כ"כ טובה. לא להמין שהוא כבר עושה לי את זה, היא מציינת לעצמה.
ידיו כבר נשלחות על גופה, מוצאות לעצמן את מפת הדרכים שלהן.
סוללות דרכים חדשות, בלתי נראות לאחר.
היא עוטפת את הזין שלו ביד אחת, השניה מסובבת סביב הגב שלו, מרגישה את החום שעולה ממנו, מעורבב עדיין עם הרעד הקל.
"וואו, את מדהימה, אני יכול להשאר ככה כל היום" הוא אומר.
הוא מרים אותה באוויר, פער הגבהים משחק לטובתו, מושיב אותה על השולחן המשרדי ומסיט בעדינות את החצאית הקצרה.
תחתון חוטיני סקסי סגול נגלה לעיניו "את תמיד ככה, או שזה בשבילי?"
"תמיד, עושה לך את זה?"
הוא חופן את התחת שלה בשתי ידיו, לא מוכן לעזוב. הוא גונח קלות, מרגיש איך הוא מתעורר עוד ועוד עם כל דקה שעוברת.
"אני לא רוצה להשבית שמחות, אבל אני באמצע עבודה" היא לוחשת, משתדלת להגיד את זה בקול החושני ביותר.
"מעולה, אז תעבדי עלי ואח"כ תחזרי למשרד שלך"
היא מתרוממת מהשולחן, נשארת בלי החצאית, היא נשענת עליו קצת, משכיבה אותו על השולחן הגדול.
עכשיו, כשהוא שוכב ככה, יש לה יותר שליטה. היא מחליטה להתגבר על המבוכה הראשונית ולתת לו להרגיש שאשה בת גילה כבר יודעת דבר או שניים.
הזין שלו עומד לדום, חשוף כ"כ.
היא עוטפת אותו בפיה, נותנת לו להרגיש את חום הפה שלה עליו.
הלשון שלה עוברת על הזין לכל אורכו, מלקקת את כתר האבר, אוספת אל פיה את ההפרשות הרבות.
הוא שולח יד את שדיה "בואי כבר, אם אין לנו עוד הרבה זמן לפחות נהנה ביחד".
היא מטפסת על השולחן. הוא שוכב שם במבט רעב.
היא נעמדת מעליו, מורידה את התחתון הקטן, חושפת מולו את ערוותה החלקה.
"תשבי כבר" הוא כמעט מתחנן.
לאט לאט, היא מתיישבת עליו, מכניסה את כל הזין לתוך הכוס שלה, החם כ"כ, המחכה, הרוצה.
הוא פולט לתוכה את השפיך החם, שמתערבב עם הזרמים החמים שלה.
הם גונחים ביחד, בהתאמה, כאילו הם עושים זאת כל יום.
היא זזה מעליו, מכווצת את האגן, נותנת לו לגמור כמו מתבגר חרמן.
השעון מעליהם מראה את השעה והיא נלחצת "אבדנו את עצמנו קצת, כבר חצי שעה נעלמתי מהמשרד".
היא ממהרת לקום, מודעת לפרצוף המסכן שלו שלא ממש מבין איך הוא נזנח ככה.
"נשאר טעם לעוד" היא אומרת "לא?!"
"מבחינתי העוד הזה יכול לבוא כבר עכשיו" הוא מחייך.
היא יוצאת מהחדר, משאירה את הריח שלה באוויר.
הוא מתלבש מהר ויוצא למסדרון הריק, עובר ליד המשרד שלה, מהנהן לשלום ונעלם במדרגות.