ואני, צופה אך לא יכול לעשות כלום, נידונתי לצפות בכל המתרחש שם במשך שבועיים שלמים. החלון החד צדדי לא איפשר לנזירות לראות אותי, אך היה ברור שהן יודעות היטב שקיר הזכוכית הגדול שנישקף על כל מקלחת ומקלחת
3. הכלוב השקוף
דלת פלדה נמוכה נפתחה וה"מענישות" דחפו אותי פנימה, אל הכלוב השקוף אשר רבים במינזר כה יראים ממנו. מעולם לא "ביליתי" בתוכו אבל השמועות התרוצצו.
הכלוב היה מעין חדר מאורך וצר עם מיטה צמודה לקיר ומול הדלת קיר זכוכית ענק.
לא היה מקום לטעות, קיר הזכוכית היה חד צדדי וגדול מאוד, מן הריצפה ועד התיקרה כמעט ורוחבו כרוחב החדר כולו. אבל מה שהיה מיוחד בחדר הזה, היה הנוף שנשקף ממנו. מן הצד השני של החדר, היו המקלחות של הנזירות. כל חדר המקלחות נשקף מולי, הקיר היה אטום לרעש ולמרות שכשנכנסתי לחדר היו שם ארבע או חמש נזירות שהתקלחו פיטפטו וצחקו, לא יכולתי לשמוע דבר.
המקלחות של הנזירות שירתו את כל הנזירות של המינזר. עשרות רבות של נזירות, צעירות ומבוגרות, מתחילות ובכירות, כולן עד האחרונה שבהן, למעט, אם המינזר.
ואני, צופה אך לא יכול לעשות כלום, נידונתי לצפות בכל המתרחש שם במשך שבועיים שלמים. החלון החד צדדי לא איפשר לנזירות לראות אותי, אך היה ברור שהן יודעות היטב שקיר הזכוכית הגדול שנישקף על כל מקלחת ומקלחת, הינו הקיר של הכלוב השקוף ובתוכו היו מי שזכו ונענשו לשהות בתוכו.
הנזירות היו במקלחת עם כניסתי היו מודעות בבירור להימצאותי בחדר שמעבר לקיר הזכוכית האטום (עבורן) שכן הן טרחו להפנות אלי את מיטב אברי גופן בצורה שבבירור נועדה להגביר אצלי את התשוקה ובהחלט גרמה להתנגשות בלתי נמנעת של זיקפתי עם הכלובון. התנגשות שתמיד הסתיימה בניצחונו של הכלובון.
זו היתה סיטואציה איומה ונוראה. כל בנות המינזר התעתדו להתקלח מולי במשך השבועות הקרובים, ואני, אפילו לאונן לא היה ביכולתי. איזה ביזבוז משווע. ידעתי שהסבל שאני עומד לעבור בשבועיים הקרובים – אין דומה לו. מנותק מן העולם, לא אינטרנט ולא אמיילים, כלום. ככה אני עומד לבלות את השבועיים הקרובים בתשוקה בלתי ממומשת ובהזדקרות מכאיבה שאין לה שיחרור.
אז כאן אני נפרד מכן, בנות הכלוב היקרות. נתראה בעוד שבועיים אחרי שאשתחרר מן הכלוב השקוף
כל כך גרוע !
תשמע, אנונימי, אני מצטער שאתה לא נהנה מן הסיפורים שלי, אשמח שלא תקרא אותם יותר! ובכלל, לשם אוננות אני ממליץ על הסיפורים של אריה, הוא באמת כותב מצויין