נערך מחדש ע"י אלפרדו.
הוא משח את גופה בקרם ההגנה בתנועות ארוכות ואיטיות, כמו אינו רוצה לפספס ולו סנטימטר אחד בגבה המחוטב, שהיה חשוף לשמש הקופחת אשר הייתה כה נעימה אך, יחד עם זאת מסוכנת כל כך.
למעשה הבחורה הזו, אשר כה אהב אותה, היא כשלעצמה הזכירה לו את השמש, מחד חמה ונעימה ומאידך קטלנית ומסוכנת.
בעוד הוא מושח את גבה ברכות ואהבה, נזכר באמש, בו עיני האיילה שלה רשפו כלפיו גצים ושפתיה, שכה אהב לנשק, ירקו לעברו מילות נאצה קשות מנשוא, אשר פגעו בלבו כחצים משוננים.
בשבת זו הם הגיעו ביוזמתו לחוף הים, קיווה שאם יהיו קצת ביחד, מרוחקים מכל טרדות היומיום הקטנות שסובבו אותם ומן המריבה הסוערת שחוו אמש, יוכלו אולי, להתפייס ושוב לאהוב.
הוא כה רצה לאהוב אותה, עד כי היה מוכן לסלוח לה על כל גחמותיה, התפרצויותיה ולהבליג על עלבונו הקשה, אשר עדיין צרב בגופו.
במשך כל השבוע, מריבותיהם לא פסקו, רק הוציא הגה אחד מפיו וכבר, שצפה לעברו בכעס רב והטיחה בו מילים קשות וכואבות, יודע שהיא מתרחקת ממנו.
היא כעסה עליו בכל מאודה, אך לשמחתו, למרות כל זאת, באופן מפתיע, נענתה לעצתו לשהות יחדיו בשבת זו, בחוף הים שבו הכירו.
קובי נזכר בערגה ביום ההוא, אשר בו, לראשונה, עיניה החומות נצצו כלפיו בחום ושפתיה המלאות נפסקו בתשוקה מזמינה.
בתמימותו חשב כי חוף הים האהוב עליה, ישכיח ממנה את כעסיה והיא תחזור להיות שוב, הילה החמה והנעימה אותה כל כך אהב.
ידיו המעסות את גבה, העבירו בה צמרמורת ארוכה של עונג אשר התחיל בעורפה וירדה אט למפגש בין רגליה.
היא לא יכלה שלא לשים לב, כי ניצל את המעמד בו נזקקה לעזרתו במשיחת הקרם, אשר נועד להגן על גופה הבהיר, לעסות מעט את גבה ואף להוסיף ליטוף פה ושם.
הכעס שהיה בליבה עליו שכך, היא הודתה בינה לבין עצמה,
שלא זכרה את הסיבה לריב הגדול שפרץ ביניהם אמש, אך היא לא טרחה לנסות להיזכר. לאחרונה, מריבותיהם היו כה רבות, עד כי כעס נשזר בכעס ולסיבות כבר לא הייתה חשיבות.
לעתים הרגישה כי אף אופן לעיסתו את המזון שלפניו והרעשים אשר הפיק במהלך פעולה זו, יכלו להוציא אותה מדעתה, היא הבינה, כבר מזה זמן רב, שאין היא אוהבת אותו עוד.
הסלידה ממגעו גאתה בה ובתנועה אחת חתולית וארוכה היא קמה ממקומה ובשיניים חשוקות סיננה, "אני הולכת לשחות קצת".
"את לא מזמינה אותי להצטרף?" הוא הרים את עיניו לעברה, בציפייה לשעשועי המים אשר חלקו יחד.
"אני מעדיפה שלא, בא לי להיות קצת לבד", השיבה,
מנסה להעלות על פניה הבעה נעימה ככל האפשר, שתסתיר את הרגשות שסערו בתוכה ברגע זה ממש.
"כרצונך" הפטיר, נשכב חזרה על החול והרכיב על עיניו את משקפי השמש "אני אנמנם לי מעט".
"תהנה", זרקה מאחורי גבה, רצה בקלילות לעבר הים המזמין, לא מתייחסת למבטי הגברים, הטורפים את גופה המלא, מלא אך חטוב להפליא, משדר סקסיות ועסיסיות.
הילה זינקה אל תוך המים התכולים, מסמנת לעצמה כמטרה את שובר הגלים, מאז ומתמיד, המים הרגיעו אותה ונסכו בה שלווה אשר העניקה למחשבותיה דרור.
תמיד, כשהרגישה שמחשבותיה מתבלבלות בתוכה, הייתה זורקת לתוך תיקה מספר חפצים הכרחיים ושמה פעמיה אל הים.
כעת הרגישה שהיא זקוקה יותר מתמיד למים, אשר ירגיעו את נפשה המעורערת וישליטו סדר ברגשותיה הסוערים.
ההכרה כי אינה אוהבת יותר את קובי עוד הקשתה עליה.
בתנועות אחידות וחדות היא חתרה, יד אחר יד התקדמה לעבר סלעי שובר הגלים, הממתין לה, אשר היה מרוחק מהחוף השוקק משפחות רועשות, אשר גדשו את החוף.
בקלות וכמעט ללא מאמץ גופני היא הגיעה אליו, התמקמה בקצהו השומם מדייגים, אשר רובם ככולם היו מרוכזים יחדיו מעברו השני.
בידיה מיששה את הסלעים המשוננים, עד אשר מצאה סלע חלק יחסית ונשענה עליו בראשה, עוצמת את עיניה, נותנת לרוח הקלילה לייבש את תלתליה השחורים ולפזר את מחשבותיה לכל עבר.
שדיה אשר היו נתונים בחזיית הביקיני הכסוף, עלו וירדו עם נשימתה ופטמותיה היו זקורות מן המים אשר הפתיעו אותם בקרירותם למרות השמש הקופחת.
הילה התענגה על המים אשר ליטפו את גופה, כמו תנועות ידיו של קובי, אשר פעם אהבה אותן כל כך.
היא ניסתה להתמקד בקובי אך ליטוף השמש והמים, עשו את שלהם והיא הרשתה לעצמה, להתמכר לתחושות שהם נסכו בה ואט אט חשה כיצד מוחה מתרוקן מכל מחשבה, שלווה נעימה התפשטה בגופה, מרגיעה את נשמתה.
היא נשארה עצומת עיניים דקות ארוכות, כשקול בס עמוק, שקרא בשמה, "הילה?", הקפיץ אותה ממקומה, כמעט ומפיל אותה חזרה אל תוך המים.
"כן", אישרה ובידה סוככה על עיניה, מבחינה בגבר זר הנשען על הסלע הקרוב, "מי שואל?"
"אורי".
הגבר חייך אליה חיוך רחב חושף טור שיניים ישרות ובוהקות, שיערו הקצוץ דבק לקרקפתו, משווה לו מראה של שחין, מראה שמאז ומתמיד מצאה כמושך במיוחד, מראה שהיה כל כך מנוגד למראהו של קובי שלה, נזכרה בצער.
"איזה אורי?"
"כמה אורי את מכירה?"
"אני מכירה רק אורי אחד אבל…"
"בלי אבל. זה אני". שוב חייך את חיוכו הממיס.
"אורי? מהפורום?" היא בחנה שוב את פניו מנסה להיזכר בתמונה ששלח לה.
"כן, אורי הזה " הוא קרב אליה מצמיד את שפתיו ללחייה הקרה ונשק לה.
ליבה דילג על פעימה.
"אבל, איך, מה…" היא גמגמה מופתעת מעצמה שלא מצאה את המילים הנכונות.
היא שכל כך אהבה את המילה העברית לפתע לא מצאה ולו מילה אחת מתאימה לשימוש במעמד מוזר זה.
"תיזכרי בשיחה שלנו מאתמול".
הילה אימצה את מוחה, נזכרת בשרידי שיחתה עם אורי מאתמול, שיחה שהתקיימה אחרי שרבה עם קובי, חיפשה מקלט לסערה שבתוכה , הדליקה את המחשב, ובכל מאודה ציפתה כי אורי יהא שם עבורה.
אורי, שבמהלך החודש האחרון בו הכירו, שוחחו כל לילה, בחצות בדיוק. אורי, שהיא נפתחה אליו באופן הגלוי ביותר, לעתים אף נדהמה מגילוי הפתיחות שלא אפיין אותה.
עם הזמן הרגישה שהוא חברה הטוב ביותר, סיפרה לו את הכול, הטוב והרע, השמח והעצוב, גם אתמול, בחצות, הוא המתין לה שם, כתמיד.
היא פרקה בפניו את כל אשר על ליבה, כמו בוכה על כתפו, מבקשת ממנו נחמה, לאחר המריבה עם קובי.
רק לאחר שעתיים של שיחה, הייתה רגועה לחזור למיטתה ולישון בשלווה.
נזכרה כי בסוף השיחה סיפרה לו שלמחרת היא תשהה בחוף ים זה.
"אבל איך זיהית אותי? הרי לא שלחתי לך תמונה שלי…" הקשתה.
"נכון אך תיארת לי את בגד הים החדש שרכשת, שאני חייב להודות, הולם אותך להפליא.
גם תיארת את שובר הגלים, כמקום האהוב ביותר עלייך. " אורי נעץ את עיניו בשדיה האחוזים בחזיית הביקיני, שהגלים השקטים, חשפו כמעט לגמרי, יכול להישבע לעצמו, כי הוא רואה את קצה פטמתה הוורודה, מציצה מן המשולש הכסוף של חזייתה.
"לאחר שיחתנו אתמול, תיארתי לעצמי כי תגיעי לכאן, בשלב כזה או אחר של היום והחלטתי שאני חייב לעשות מעשה, להמתין לך, כי אני חייב לראות אותך, פנים מול פנים".
הילה שוב שתקה. לא מוצאת את המילים הנכונות להגיד,
"התמונה ששלחת לי, עושה לך עוול" הפטירה ללא מחשבה.
"תודה", הוא חייך כאשר הוא שוחה סביבה, עד אשר נעצר מולה, מציב את שתי ידיו לצידי ראשה אשר נתמך בסלע.
הוא נעץ את שתי עיניו התכולות בעיני האיילה שלה ולחש "את כל כך יפה…"
היא שתקה.
"אני מתנצל שהגעתי לכאן ללא הודעה מוקדמת אך, לאחר כל שיחותנו בחודש האחרון וההתחמקויות שלך מפגישה, לא יכולתי לנקוט בצעד אחר, אלא לנסות את מזלי ולהפתיע אותך. אני שמח שהצלחתי בכך."
´שיחותנו בחודש האחרון´, משפטו זה, הדהד בראשה משליך אותה לימים קודמים, נזכרת באחת השיחות היותר נועזות שלהם, בה פרקה כל עול וסיפרה לו את כל מאווייה המיניים.
היא הרגישה ערומה, חשופה בפניו ולא בגין בגד הים הנועז אשר לבשה, אלא כיוון שנשמתה הייתה חשופה בפניו.
"הילה", שמה היה כמו מנגינה ערבה בפיו, "אל תשתקי".
"אין לי מה לאמר", לחשה משפילה עיניה.
"את כועסת עלי?"
"לא".
הוא קרב את ראשו אליה, מהדק את אחיזתו בסלע וקרב שפתיו לשפתיה בנשיקה מרפרפת.
הוא השהה את שפתיו על שפתיה, שניות ארוכות כמו מחכה לתגובתן.
המחשבות התרוצצו במוחה כדבורים עמלות בכוורת, אך היא גרשה אותן הצידה, פסקה שפתיה, מקבלת בצימאון את לשונו של הגבר, אשר כיכב בחלומותיה.
משיחתם הראשונה, בה נשמע חכם, מצחיק, שנון וחריף, גם יחד, היא הרגישה שלכד את ליבה, כעכביש הטווה קורים, הוא לכד אותה ברשתו והיא נעתרה, חושקת בו בכל מאודה.
לשונו של אורי התערבבה עם לשונה, מוצצה ויונקת אותה בתאווה, שמעה אותו גונח את שמה, חשה איך כל חומות ההגנה, אשר ניסתה לבנות סביב תשוקתה כלפיו, התמוטטו באחת.
היא כרכה זרועותיה סביב צווארו והידקה את גופה אל גופו הארוך.
הוא נשק לה בתאווה, יונק את שפתיה המלאות, מעביר את לשונו על שפתה התחתונה, טועם את טעמה המתוק אשר גבר על המלח שבים.
אורי הצמיד אותה אל הסלע, מעביר את ידיו על גופה, בטנה השטוחה, ישבניה החצופים, מעביר ידיו, במגע קליל, על שדיה המלאים, מעל חזיית בגד הים, זוכר היטב שסיפרה לו כי ליטופים מרומזים שנוגעים ולא נוגעים משגעים אותה, בידו היה מידע רב עליה והוא השתמש בו בחכמה.
הילה ניסתה להניח את ראשה על כתפו הרחבה ולחבקו אך הוא עצר בעדה, ממשיך להצמיד אותה, בכוח מסוים, אל הסלע החלקלק.
"אל תזוזי", פקד, ידיו ניתקו את קרס חזייתה, משחררות לחופשי את שדיה המלאים, טיפות מים נצצו על פטמותיה הוורודות אשר היו, זה מכבר, זקורות וקשות.
הוא משך מעליה את חזיית הביקיני, הניחה על הסלע שמאחוריה, שלח את ידו הימנית מלטף במעגלים את שדה המלא, מקפיד שלא לגעת בפטמתה המשתוקקת אליו.
היא שלחה ראשה לאחור מקמרת את גבה אליו וזוקפת עוד את שדיה לידיו המענגות.
תלתליה, הרטובים עדיין, נפרשו על הסלע והיא גנחה את שמו בתשוקה עזה, "גע, גע בי, אורי ".
ידו הימנית המשיכה לנוע בין שדיה מעניקה לכל אחד מהם תשומת לב מרבית, גורמת לפטמה להתקשות אף יותר, בעוד ידו השמאלית, חומקת לתוך מכנסוני בגד הים, חופנת את ישבנה, מעביר אצבעו בחריץ שבין כדורי עכוזה, מפי הטבעת לערוותה וחזרה.
התשוקה הטריפה אותה, היא טלטלה את ראשה מצד לצד, חשה, כיצד הרטיבות שבין רגליה מטפטפת ומתמזגת עם מי הים אשר עטפו את פלג גופה התחתון.
"אורי, גע בי עוד, אל תפסיק" התחננה מיוחמת, והוא בתגובה סגר את שפתיו על פטמתה, מלקק אותה בלשונו, כאילו הייתה גלידה, מדי פעם מצץ אותה או נשך לה קלות.
מעשיו הטריפו אותה, שלחה את ידיה, פשטה מעליה את תחתוני הביקיני, מניחה אותם ליד החזיה, מסירה מעליו את בגד הים, משחררת את הזין שהיה קשה, וזקור לעברה. אורי לקח מידה את בגד הים, והניח גם אותו על הסלע, היא הרימה את רגליה, כרכה אותן סביב גבו, מושכת אותו בתנועה חדה וחזקה, מהדקת זין זקור לכוס משתוקק.
"אני צריכה אותך עמוק בתוכי, עכשיו", ידה האחת חפנה את אשכיו, השנייה אחזה בזקפתו, עולה עד לעטרה, לוחצת עליה, לפתה את הזין, מנסה לכוון אותו לתוכה, אך אורי הקשיח את גופו, לא מאפשר לה, שלח את ידו אל בין רגליה מכסה בכפו את ערוותה, אצבעו מעסה את דגדגנה.
"לא כך אורי, לא כך, אני רוצה את הזין שלך בתוכי" זעקה.
הוא צחק, הצמיד אותה אליו, בנשיקה רטובה וארוכה, ממשיך בליטוף ערוותה וכפתור תאוותה, מתעלם מבקשתה.
"אורררררי", התחנחנה אליו.
"מה?" היתמם זה אליה.
"נוווווו"
"מה נו?"
"אני רוצה אותך!"
"תגידי את זה בבירור".
"אני רוצה אותך!"
"לא ככה הילה…" סנט בה, לא מפסיק ולו לרגע אחד, מלהסעיר את מקור אהבתה, מלטף את ירכיה מדי פעם
ושולח אצבע לעבר הדגדגן התפוח, מוציא אותה מדעתה.
"בבקשה, אני רוצה שתלטף לי את הדגדגן, שתכניס את
הזין שלך לתוך הכוס שלי ותזיין אותי כאן ועכשיו, עד צאת נשמתי" הילה פלטה בשצף, בנשימה אחת, ולרגע נבהלה מן הגסויות שיצאו מפיה.
שוב צחק, "ככה אני מבין אותך", השיב, ובתנועה אחת החדיר את אצבעו לכוס המשתוקק שלה.
קפלי הכוס שלה נפתחו לעברו כעלי כותרת בבוקר לח, אצבע אחת שלו, זיינה את הכוס בעוד האגודל נח על הדגדגן מעסה אותו במעגלים רכים.
נשימתה נעתקה, גופה נדרך, מתרכז בעונג הרב שהעניקו אצבעותיו המיומנות של אורי.
"כןןןןןןן", שאגה, שורטת בפראות את גבו וישבניו המוצקים,
מחדירה את לשונה לפיו, בשפתיה לכדה את לשונו, יונקת אותה ,כאילו הייתה הזין שלו.
אורי הסיר את ידו מערוותה, על אף מחאתה, אחז במותניה, הרים אותה בקלילות גבוה, הושיב אותה על הסלע, פשק את ירכיה, מיקם את ראשו ביניהן, שוזף בעיניו כוס חלק שואף לקרבו את ריח תאוותה.
הוא שלח את לשונו ובליקוק ארוך ואיטי עבר מישבנה עד פתח מקדשה, מוצץ לתוכו את עסיס תשוקתה.
הילה נאנקה , אחזה בראשו, פשקה ירכיה ככל יכולתה והצמידה את ראשו לערוותה המשתוקקת.
אורי לפת בידיו את שדיה, ממולל בין אצבעותיו את פטמותיה הזקורות, בעוד לשונו אינה מפסיקה ולו לרגע אחד את מלאכתה, ממשיכה בעקביות בליקוקים ארוכים ואיטיים, מחור ישבנה ועד לדגדגן.
הילה צורחת מעונג , מטלטלת את ראשה מצד לצד, קולטת, לפתע, בזווית עינה, דייג, העומד על סלע, חכה בידו, צופה במעשיהם, נועץ את מבטו בשדיה הזקורים הנתונים בידיו של אורי ובראשו, אשר עדיין היה טמון בין ירכיה.
העונג אשר העניק לה אורי, הסיר מעליה כל שמץ של בושה או הגינות, ומראה הדייג המציצן, הסעיר עוד יותר את רוחה, היא גנחה בקול, מעודדת את אורי להמשיך וללקק לה את הכוס.
היא המשיכה לעקוב, בעיניה אחר הדייג, רואה אותו מתיישב על הסלע שלו, מבחינה, למרות המרחק, כי ידו
טמונה עמוק בתוך מכנסיו.
מראה הדייג אשר צופה בהם ומאונן, גרם לה לפרץ תשוקה עזה אף יותר, היא ניתקה את ראשו של אורי, מבין ירכיה, הסתובבה, מפנה לו את גבה, פשקה רגליה, נשענה עם ראשה על הסלע, מבטה פונה לכיוונו של הדייג המאונן, "די, הכנס אותו עכשיו".
שדיה זהרו מתערובת השמש והמים, מצפה לזין המתוח, שיחדור לתוכה.
אורי לא התמהמה ובתנועה חלקה חדר לתוכה והחל מזיין אותה בקצב אחיד.
ידיו נשלחו אל שדיה, אוחזים במלאותם, אגנו חובט בעכוזה בקצב הזיון.
"ככןןןן….ככה, זיין אותי….חזק, יותר מהר" האיצה בו.
והוא זיין אותה, מסיר יד אחד משדה, שולח אותה אל הדגדגן משפשף אותו בחוזקה.
האורגזמה הציפה אותה, מרעידה את גופה, נוזליה שטפו את ערוותה ואת הזין שלו.
הוא לא עצר, המשיך לשגול את גופה ולהפתעתה חשה בגל נוסף אשר מציף את גופה באורגזמה מענגת, בעת שחשה את זרימתו של אורי, ממלאה את רחמה ונשטפת החוצה ממנה עם מי הים.
הילה, שלא הפסיקה לנעוץ את מבטה בדייג המאונן, ראתה אותו שולף את ידו ממכנסיו, ניגש אל קצה המזח, מתכופף ושוטף את ידיו במי הים.
´הם גמרו ביחד´ צחקה בליבה.
"את נפלאה", אברו המסופק של אורי נשלף מגופה, וקולו החזירה למציאות.
הילה סובבה את גופה אליו נושקת ברכות לשפתיו.
"גם אתה היית נפלא, אך עם כל הצער, אני נאלצת לחזור עכשיו, לפני שקובי יזעיק את משטרת החופים לחפש אחריי. ניפגש כרגיל בחצות?"
"כמובן".
הילה אספה את חלקי הביקיני, עטתה אותם על גופה, טיפסה חזרה אל הסלע, התבוננה שוב לעבר הדייג,
אשר עדיין נעץ בה את מבטיו, נופפה לעברו בידה, חייכה את חיוכה הזוהר ביותר, וזינקה לתוך המים.
גופה פילח את המים, בתנועה מדויקת, היא חתרה חזרה אל החוף, משאירה מאחוריה את אורי, יודעת היטב, שבחצות, הוא יחכה לה שוב בחלון הקטן אשר על צג המחשב.
היא יצאה מן המים, קרבה אל קובי, בליבה גמלה ההחלטה, מצאה אותו באותו מקום ואותו מצב, בו השאירה אותו, לפני שיצאה לשחייה מרגשת וגורלית זו.
"חזרת" הוא הסיט את משקפי השמש מעל פניו.
"כן, בינתיים" השיבה לו, ליבה הולם, "אנחנו צריכים לדבר".
"אני יודע", ענה, עצב בקולו.
************
קרדיט לאתר ישן שנעלם.
טוב מאד
סיפור
טובבב מחרמן ברמות,גמרתי יחד איתם ????