ספור פשוט : סטוץ' בחוף תל ברוך

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

 

המוסיקה רעמה בקול, מחרישה אוזניים. ישבתי על יד שולחן המשפחה וצפיתי בנכדה שלי שרק לפני רגע התחתנה, זוהרת כול כך, מחייכת בשמחה, מאושרת, יושבת על כסא המורם על כתפי כמה חברים וחברות, בדיוק כמו בעלה, והצעירים שרים רוקדים סביבם, משמחים חתן וכלה.

"סבא'לה" אחותה התיישבה לצידי, מזיעה ומתנשפת, "אתה עצוב?"

"אני לא עצוב, אני חושב" עניתי, מחייך אליה.

"זה בגלל שסבתא לא פה?" היא חקרה.

"לא," שיקרתי, כל כך הייתי רוצה שאשתי תשב עכשיו פה לידי, "אני סתם חושב".

"סבא'לה, אל תהיה עצוב, אני בטוחה שהיא רואה אותנו ושמחה שם למעלה"

"אני לא עצוב" ניסיתי שוב לחייך אליה ונישקתי אותה על המצח, "לכי, תרקדי, אם הייתי קצת יותר צעיר הייתי מצטרף אליכם"

"סבא'לה, אתה בכלל לא זקן" היא ציחקקה ורצה חזרה לרקוד.

 

באמת חשבתי, החתונה הזאת הזכירה לי חתונה אחרת, מזמן, כשהמדינה שלנו עוד הייתה קטנה וצעירה והר-הבית עדיין לא היה בידנו, כשתחנת הרדיו האהובה עלינו הייתה רדיו רמאללה (ולא גלגל"צ), כשכולם רקדו טוויסט והוויכוחים שלנו על מי זמר יותר טוב היו בין אלביס פרסלי לקליף ריצ'ארד, כשסוף הדרך היה משהו שלילי ולבחורה שרואים את קצה כתפית החזיה קראנו שרמוטה ו…העתון של המדינה היה "דבר".

לא, זאת לא הייתה החתונה שלי, זאת הייתה החתונה של חיים, חבר טוב שלי, הראשון במחזור שמתחתן. כשהגעתי לאולם המארחת, או איך שקוראים לזאת שמחלקת את הפתקים איפה לשבת, נתנה לי פתק עם מספר 7 והוסיפה בחיוך, "החתן אמר ש-7 זה מספר מזל לרווקים ולכן הוא הושיב את כולכם בשולחן הזה".

השולחן היה כבר כמעט מלא והתיישבתי במקום פנוי ליד מישהי לא מוכרת לי. "אתה מהצד של הכלה?" היא שאלה.

"לא, החתן"

"אהה, אני מהצד של הכלה, חברה טובה שלה, דרך אגב קוראים לי נילי, אתה יודע, כמו המחתרת ההיא, נצח ישראל לא ישקר"

"נעים מאד, ירון, לא זה מחסמב"ה" ציחקקתי, "חבר טוב של החתן".

בדיוק הודיעו על החופה והלכנו לראות, כבר אז הרבנים ניסו לגנוב את ההצגה, מתישים חתן וכלה בפלפולים חסרי טעם. כשחזרנו הגישו את המנה הראשונה, בורקס עם פטריות מטוגנות עם הרבה בצל ורוטב פטריות שמזכיר מרגרינה ומרק מאבקה.

עוד לא ממש סיימנו את המנה הראשונה והמנה העיקרית הגיעה, רבע עוף מכובס ופירה שגם לו טעם של מרגרינה.

"יש לך אוטו?" נילי גחנה לעברי ולחשה.

"כן" עניתי, מסמיק קצת, אוטו אז לא היה שכיח כמו היום, "של אבא שלי, לעבודה" מיהרתי להתנצל ולהסביר.

"משעמם פה, בא לך ללכת לים?" היא שוב התכופפה ולחשה.

"לים?" התפלאתי.

"לים, חוף תל-ברוך, אין שם אף אחד ו…אם תיקח אותי אני אמצוץ לך" וכמעט התעלפתי אבל תראו לי גבר שיגיד לא להצעה כזאת ובכל זאת…"יש לי חברה" לחשתי לה.

"אז מה? גם לי יש חבר! חבר זה לא בעל! רוצה?" היא ציחקקה.

נסענו בטנדר 'וויליס' החבוט של אבא שלי, בכביש המוביל עמדו הזונות והציעו את מרכולתן, חיפשתי את זאת שבין רגליה איבדתי את בתוליי, קצת לפני שהתגייסתי באתי לכאן עם חיים ויחד עשינו את זה, קודם הוא ואחר כך אני, אולי בגלל זה הוא גם התחתן הראשוןJ  .

במגרש החניה המאולתר החניתי את האוטו, לקחתי את השמיכה שאבא שומר באוטו אם נלך לים בשבת, וירדנו לחוף, באור הירח המלא הלכנו לאורך קו המים צפונה, לכיוון הרצליה, עד שהיינו בטוחים שאנחנו לבד ורק אז פרשתי את השמיכה על החול.

"אני רוצה להכנס למים, לשחות" נילי חייכה לעברי ושלחה ידים לאחור והתחילה לפתוח את הרוכסן בשמלה שלה, "תתפשט, אל תתבייש, אני לא אוכל אותך" היא ציחקקה.

"אבל אין לי בגד ים"

"גם לי" היא צחקה, "נשחה בעירום!"

"אבל, הבטחת שתמצצי לי"

"אני אמצוץ, אל תפחד, אני אוהבת מלפפונים במלח" היא צחקה והחליקה את השמלה מעליה, ניצבת מולי רק בתחתונים וחזיה ולא החלטתי אם להעלב מזה שהיא קראה לזיין שלי מלפפון, "נו, יאללה, אני לא אוהבת להכנס לבד" היא פתחה את קרסי החזיה שלה והניחה לה ליפול על השמיכה, חושפת זוג שדיים עסיסיים ומדליקים, "יאללה, מה אתה? ילד?" היא ציחקה והורידה במהירות גם את התחתונים שלה, עומדת מולי עירומה וחורשת שיער ערוותה השחור בולט על רקע העור הלבן.

התפשטתי במהירות, חולץ סנדלים ומוריד את החולצה והמכנסיים, רגע עמדתי רק עם תחתונים ואז גם הם ירדו, "בואי" אחזתי בידה ומשכתי אותה אל עבר המים, רץ והיא רצה לידי ומצחקקת, "וואו" מלמלתי כשהרגשתי את המים החמימים, ממשיך לרוץ, להכנס, עוזב את ידה, קופץ וצולל והיא אחרי.

שחינו לעומק, לא יותר מדי אבל מספיק כדי שהמים יכסו את כל הגוף שלנו, עמדנו זה מול זה, מרוחקים מעט, קופצים, צוחקים ומשפריצים אחד על השני ואין מראה מדליק יותר מאשר לראות את שדיה של נילי נחשפים באור הירח המלא בכל פעם שהיא קופצת ומתיזה עלי.

לאט לאט התקרבתי אליה, הפסקנו להשפריץ ובמקום זה נגענו, נגיעות בישניות, תמימות, מרפרפות משהו אבל עדיין מספיקות כדי לשלוח זרמים נעימים בכל נגיעה כזאת. אחזתי בידה, משכתי בעדינות, בוחן את התגובה וכשהיא נענתה הצמדתי אותה לגופי, מרגיש את שדיה הנלחצים לחזה שלי ואת הפטמות הנוקשות, עוד רגע של היסוס והגשתי את שפתיי לשפתיה, בוחן, והיא נצמדה עוד יותר וקירבה את שפתיה לאלה שלי בנשיקה מרחפת, בוחנת, נשיקה ראשונה ואחריה עוד אחת, צמודה יותר, ועוד אחת, תאוותנית, עוצמת עיניים, פותחת שיניים ומאפשרת ללשון שלי לחדר לפיה בנשיקה צרפתית, לרגע שוב השפתיים נפרדות אבל האחיזה מתחזקת, אני מצמיד אותה חזק לגופי, מוחץ את שדיה ומרגיש את הדקירות של אותן פיטמות נוקשות הדוקרות בגופי ושוב מנשק בתאווה, מנשק למעלה ומנסה להתרחק למטה, שלא תרגיש עד כמה עומד לי, שלא תבהל ותברח.

"בוא נצא לשמיכה" היא לחשה בין נשיקה לנשיקה, "אבל קח אותי שק-קמח" היא הוסיפה בקול מתפנק וטיפסה ועלתה על גבי, נתלית ומחבקת ואני אוחז בירכיה ותומך שלא תחליק ותיפול, "הבטחתי שאני אמצוץ לך" היא לחשה לי באוזן ואני התחלתי לרוץ.

שכבתי על השמיכה ברגליים פשוקות ונילי כרעה על ארבע בינם ונישקה בעדינות את העטרה המתוחה של הזיין הזקוף וזקור, "רק שתדע" היא התחילה ללקק אותו, מעבירה את לשונה לאורך האיבר העומד, "בפעם הראשונה אני לא בולעת" היא ציחקקה והעבירה עוד ליקוק תאוותני לכל אורכו לפני שהכניסה אותו לפיה והתחילה למצוץ לי.

שכבתי על הגב, ראשי מונח על כפות ידי, הבטתי בשמיים, מיליוני כוכבים חייכו לעברי והתמכרתי לתענוג, לפה הרטוב והחם שעטף את הזיין שלי, לשפתיים הרכות שהחליקו לאורך העור המתוח, לשיניים שתופפו וחרצו בעדינות מענגת סביב האיבר הנוקשה, הראש של נילי נע באיטיות מעלה ומטה לאורך הזין הניצב בין רגליי במין קצב איטי מהפנט, דוחפת את כל האיבר הזקור עמוק לגרונה, מוצצת ומשחררת, יוצאת אבל לא עד הסוף, לוקחת אוויר ושוב מכניסה.

המחשבה מי מבצע במי מין אורלי? חלפה במוחי, האם אני הוא זה שמזיין לה ת'פה או אולי זאת היא שמזיינת אותי אבל בעצם מה זה חשוב? העיקר שאני נהנה ולפי המלמולים וההתלהבות שהיא מצצה לי גם היא נהנתה לא פחות ממני.

הרגשתי שזה בא לי! "זה בא" הזהרתי אותה, "זה בא!" חזרתי שוב בקול רם יותר, כזה שהיא לא יכולה לא לשמוע, עוד מציצה תאוותנית והיא הוציאה את הזיין מהפה ועלתה ונשכבה לצידי, נצמדת ומוחצת את שדיה אל צלעותי והכי חשוב מתחילה לעשות לי ביד, לשפשף לי עם כף היד העדינה שלה לאורך הזיין הרטוב ברוק שלה, "זה טוב?" היא ציחקקה ונצמדה עוד יותר "להפסיק?".

"לא!" צווחתי בקול מבוהל, "לא, אל תפסיקי! כן, זה טוב" נאנחתי בקול מלא תאווה ותשוקה, "כן, תמשיכי, זה טוב" גנחתי בקול כשהיא צחקה והמשיכה לשפשף לי.

"חרמן" נילי ציחקקה ונצמדה אלי עוד יותר, מוחצת את השד העסיסי שלה אל גופי ודוקרת אותי עם הפטמה הנוקשה, "להמשיך?".

"כן!".

"ואחר כך גם אתה תרד לי?"

"כן!!" צרחתי, אין ספק שהיא הפתיעה אותי אבל באותו רגע עברתי את השלב שהייתי כשיר להתווכח, הייתי מסכים לכל דרישה שלה רק שתמשיך, "כן, תמשיכי, אני ארד לךְ! מבטיח"

"אז תשבע" היא ציחקקה והגבירה את הקצב.

"נשבע לךְ" התנשפתי, "שלא יעמוד לי אם אני לא ארד לךְ" יצקתי גם תוכן לשבועה.

"וואו" היא צחקה "שבועה שבועתית" והיא נישקה אותי על השפתיים, "ואחרי שתרד לי גם תזיין אותי?" היא לחשה לי באוזן בקול מפתה אבל זה כבר היה יותר מדי בשבילי ועוד לפני שעניתי גמרתי, השפרצתי רסס אגלי שפיך חמימים וריחניים לכל עבר, "יש לך קונדום?".

"לא" הסמקתי, בדרך כלל יש לי אחד בארנק אבל דווקא באותו יום הוצאתי אותו כי לא חשבתי שאצטרך אותו.

"אז תצטרך לברוח!".

כשנרגעתי קצת נכנסנו שוב לים, התרוץ היה לשטוף את טיפות השפיך אבל בעצם התמזמזנו, התחבקנו והתגפפנו, התלטפנו, בלי בושה נוגעים זה לזה במקומות האינטימיים, והתנשקנו, הרבה, נשיקות צרפתיות תאוותניות ורטובות, ולאט לאט הזין שלי התחיל להתרומם מחדש.

"תסחוב אותי שוב" נילי קפצה שוב על גבי וחיבקה את צווארי, נצמדת, ונשאתי אותה שק-קמח אל השמיכה.

נילי נשכבה על השמיכה כמו שאני שכבתי רק קודם, עירומה, על הגב, הרגלים פתוחות והברכיים מורמות, מציגה לראווה את החריץ הוורוד שנצץ בין שפתי הכוס הכהות והנפוחות משהו. "ירדת כבר פעם למישהי?" היא חייכה לעברי.

"כן" עניתי במין טון נעלב, אומנם לא שיקרתי אבל האמת היא שלא עשיתי את זה הרבה פעמים.

"יופי" היא שוב חייכה ופישקה עוד קצת את רגליה, "אז אתה יודע מה צריך לעשות".

כרעתי על ארבע בין רגליה המפושקות, הצמדתי את שפתי לשפתי הכוס שלה וליקקתי, ליקוק קטן, בודק, מרגיש את המלח שדבק בה בים, "כן, שם, תמשיך" היא גנחה בתשוקה ואני המשכתי, הפעם ליקוק יותר רציני, מעביר את קצה הלשון לאורך החריץ ומפשק את השפתיים הרכות, חודר ודוחף את הלשון לתוכה ומתחיל לחפש את הדגדגן שלה.

מה אני צריך לעשות לימדה אותי נועה. את נועה אני מכיר עוד מהגן, גרנו באותו בנין ויחד שיחקנו ברופא וחולה, בדרך כלל אני הרופא והיא החולה אבל לא רק, וככה ראיתי בפעם הראשונה איך נראה הקן הנשית, בדיוק כמו שהיא עשתה הכרות עם הבולבול שלי, גם בתיכון למדנו ביחד, אפילו באותה מגמה, ראלית, ואפילו היינו חברים איזה חודשיים, התמזמזנו בלי סוף, ירדתי לה והיא ירדה לי ואז היא לימדה אותי מה עושה טוב לאשה, אבל עד הסוף לא הלכנו, היא לא נתנה לי לדחוף ת'בולבול שלי לקן שלה ובצבא נפרדנו, אני הלכתי לשריון, היא לחיל האוויר, פקידת מבצעים בטיסת ושם היא הכירה את ארז, טייס קרב, וידוע ש"הטובים לטייס והטובות לטייסים" אז הם התחתנו ומאז לא נפגשנו אבל את כל מה שלמדתי ממנה הפעלתי עכשיו על נילי וזה הוכיח את עצמו, גניחות ההנאה שלה הלכו והתגברו והתחלתי להרגיש את טעמו המדליק של אותו צוף נשי הממלא את הכוס שלה ואני אומר מדליק כי הטעם שלו העמיד ומתח עוד יותר את הזין שלי.

נילי הייתה בדרך לאורגזמה שלה, שמעתי אותה מתנשפת בכבדות, "כן" היא מילמלה לעצמה, "כן, הנה" המשיכה, "כן, שם, בדיוק שם" הניחה את ידיה על ראשי והצמידה אותו חזק לערוותה הגועשת, "כן, שם, בדיוק שם. כן, שחק בו! שחק בו!" לחשה בתאווה כשהיכיתי בלשוני על פעמון תאוותה המגורה, "כן! עכשיו! עכשיו!" הרגשתי איך כולה נמתחת והכּוס שלה מוצף באותו צוף נשי משכר, "כן! הנה! עכשיו! עכשיו!!" היא שוב נמתחה, מצמידה חזק את ראשי לכוס שלה, קופאת ככה לרגע, לשניה, ואז בבת אחת כל גופה רפה, "וואו, היה מעולה" היא ציחקקה, "עכשיו בוא, בוא תתקע לי!".

לא חיכיתי להזמנה נוספת, עליתי עליה, שכבתי ומחצתי אותה תחת גופי, לא רק לי בער, גם לנילי בער והיא אחזה בזין שלי והובילה אותו למקום הנכון, לא סומכת עלי שאמצא את הדרך,  שנינו היינו מחורמנים בטרוף ובלי הרבה משחקים נעצתי בה את זקפתי, תוקע ומחליק בקלות בווגינה הכל כך משומנת שלה, עוד נעיצה וכל הזין היה תקוע בתוכה ו…"כן!" היא גנחה, כן נהנתני ומלא תאווה, "כן, זיין אותי" היא לחשה בתשוקה ואני התחלתי לזיין.

שכבתי בין רגליה וזיינתי אותה בתנועות מהירות וחזקות, מוציא כמעט עד הסוף ושוב תוקע ובכל פעם כזאת סוחט ממנה גניחת הנאה, "אל תשכח שאתה צריך לברוח" היא לחשה באוזני, מזכירה, "פעם הבאה תביא קונדום" הוסיפה מתנשפת והצמידה את שפתיה לשפתיי בנשיקה צרפתית.

זה לא כמו היום, גלולה נגד הריון הייתה מצרך נדיר ליחידי סגולה עשירים ואת הפוסטינור, גלולה היום שאחרי, עוד לא המציאו והדרך היחידה לשמור שנילי לא תיכנס להריון היה משגל נסוג, לברוח כמו שהיא קראה לזה, מה שהוריד קצת מהכיף כי הייתי צריך כל הזמן לעמוד על המשמר אבל עדיין חגגתי, זיינתי בכיף, מרגיש את הזרמים הנעימים המתפשטים בגופי מהשפשוף הנעים של הזיין בין שפתי הכוס העוטפות אותו, "כן" טחנתי אותה והיא גונחת בתאווה, "כן, הנה" הרגשתי איך אני מתקרב אל השיא, "כן, זה טוב, זה טוב!" גנחתי וניסיתי לגנוב עוד פמפום לפני שאני בורח, "כן, אני מזיין אותך" גנחתי בקול וגנבתי עוד פמפום מהנה ו… "סבא'לה," נכדתי-הכלה קטעה את מחשבותיי והחזירה אותי למציאות, "סבא'לה, תראה" היא התישבה לידי, קורנת מאושר וחיוך ענק על שפתיה וכמו אחותה לפניה גם היא מזיעה ומתנשפת, "תראה, אני נשואה" ציחקקה והציגה לי את טבעת הנשואים שלה, "סבא'לה, בוא, אני רוצה שתרקוד איתי".

"נועה'לה, אני כבר זקן לכל הריקודים האלה" נכון שלא אומרים 'לא' לכלה בליל כלולותיה אבל בכל זאת ניסיתי להתחמק.

"אתה לא זקן סבא'לה, אבל בוא, נשים מוזיקה של זקנים" היא ציחקקה ואחזה בידי, "בוא, לפני שסבתא נילי מתה היא אמרה לי שהבטחת לרקוד איתי בחופה שלי, אז בוא!" היא קמה ומשכה אותי אחריה, "בוא," היא המשיכה והובילה אותי לרחבת הריקודים והמוזיקה, כאילו במיוחד עבורי, התחלפה לטנגו שקט, "סבתא נילי בטח מחייכת עכשיו בשמיים" היא חייכה לעברי כשהנחתי יד סביב מותניה והתחלנו לרקוד.

 

***סוף***