משחק תפקידים – שפחה בתשלום

מאת אלפרדו

הוא עמד והביט דרך חלון החדר, גשם שוטף, שלא פסק מלרדת, הישרה אוירה של קדרות על העולם שבחוץ.
ידיו משולבות מאחורי גבו, יציבתו זקופה וגאה ולבושו נאה. מפעם לפעם חלף חיוך קל על שפתיו לנוכח מחשבותיו, דמותו שידרה רוגע, סבלנות ולא חשפה במאומה את הציפיה הדרוכה וסערת הרגשות שהתחוללה בקרבו.
נקישה קלה נשמעה בדלת החדר, מעירה אותו ממחשבותיו. הוא ניגש ופתח אותה, מולו עמדה אישה שקשה היה להבחין בפרטיה תחת המעיל והכובע רחב השוליים, כולה נוטפת מים.
"אלון?" ספק שאלה, ספק קבעה.
"כן, היכנסי" ענה ופתח את הדלת לרווחה, "ואת?"
"מורן" ענתה והוסיפה "שלחו אותי מסוכנות ורד החורף." הביטה סביב והמשיכה, "נעים אצלך, אני זקוקה לחימום, הסופה בחוץ יכולה להקפיא אפילו אסקימואי, בדרך כלל איני יוצאת מהבית בימים שכאלה, אבל במשרד ביקשו, אמרו שרק אני יכולה לטפל בדרישותיך."
" הפסיקי לפטפט והיכנסי " ענה, "תלי את המעיל והכובע בחדר האמבטיה שבהמשך המסדרון."
כשחזרה נתגלתה לפניו אישה חטובה כבת שלושים, פניה נאות, שערה החום קצר, עיניה החומות משדרות שובבות ופיה, מהסוג המעורר חלומות אצל כל גבר בר דעת, מודגש בשפתון עדין.
לבושה מחויט, חולצת כפתורים לבנה, אשר בעדה ניתן
להבחין בחזיית תחרה לבנה, החובקת בתוכה חזה מלא, חצאית שחורה עם פסים לבנים דקים, כחצאיתה של אשת עסקים, גרבי ניילון שחורות עוטות את רגליה הארוכות
ומגפי עור שחורים, קצרים, משלימים את לבושה.
אלון הביט בה בסיפוק, אכן אישה מדהימה, חשב לעצמו, כאילו יצאה זה עתה מישיבת דירקטוריון של הבנק הבינלאומי הראשון.
"מורן" פתח את דבריו, "האם הסבירו לך בסוכנות הכול?"
"כן," ענתה, "שעתיים, הכול, בלי סייגים, אמרו שאתה נדיב אם אתה מרוצה ואתה תהיה מרוצה!"
אלון חייך אליה והתרווח בכורסה הגדולה.
היא נעמדה מולו, "אני כאן וזה הזמן שלך", פנתה אליו והבעת שאלה על פניה.
"עמדי מולי" אמר, מורן נענתה בלי מילה.
"פתחי את החולצה".
עיניו תרו אחרי אצבעותיה המטופחות, הפורמות כפתור אחר כפתור.
הוא נהנה מהמראה המרהיב הנגלה לפניו, קימורי שדיים שזופים ומלאים, מודגשים על ידי התחרה הלבנה של החזייה, ובטן שטוחה ומזמינה.
עצרה והמתינה להמשך הוראותיו, מבטו הבוחן גרם לה להרגיש אי נוחות מסוימת, 'הוא בוחן אותי, כמו שבוחנים סחורה בשוק' חשבה לעצמה, נשארה במקומה, מנסה לא לחוש מושפלת ומתמקדת בתשלום המחכה לה בסוף המשימה.
הוא סימן לה בראשו להמשיך, והיא הסירה את חולצתה, הניחה אותה על כיסא סמוך, הזדקפה, כדי לתת לו לספוג את המראה ובכדי ליצור מתח קל של צפייה, אך קולו החד החזיר אותה למציאות, "המשיכי" אמר.
היא הושיטה ידיה לאחור, שחררה את החזייה והניחה גם אותה על הכיסא.
שדיה המלאים רטטו לרגע ועצרו, פטמותיה היו זקורות, כאילו הייתה מגורה מהמעמד המשפיל ועיניו הבוחנות, או שהן זקורות מקור הסופה שחדר לעצמותיה.
פניו לא הסגירו שום רגש, והוא סימן לה להמשיך.
היא שחררה את הרוכסן, חצאיתה נשרה לרצפה, היא יצאה ממעגל הבד שיצרה החצאית על הרצפה, רגליה הארוכות, היו נתונות עדיין, בתוך הגרביים השחורות, המסתיימות במעלה ירכיה ומוחזקות על ידי ביריות תחרה לבנות, מתחתן היו תחתונים לבנים תואמים, שקופים מעט, דרכם נשקף משולש שיער כהה ומטופח.
היא הביטה בו שוב, שואלת בעיניה, ומשלא קיבלה מענה, המשיכה באיטיות, הסתובבה בגבה אליו, התכופפה כדי לחלוץ את מגפיה, חושפת למבטו הבוחן, את עכוזה המוצק, העגלגל.
היא חשה את עיניו המביטות, הבוחנות, מבלי לחשוף כל רגש, וצמרמורת עברה בגופה.
אף על פי כן, היא חשה לחלוחית קלה מתחילה בין רגליה. היא המשיכה, שחררה את גרביה מתפס הבריות, גלגלה אותם במורד רגליה, הבריות הלכו בעקבותם, עד שנותרה לבושה בתחתונים הדקים בלבד, התקרבה אליו אט, אט, ונעמדה לפניו למבחן.
באותו ריחוק מרגיז, הוא הושיט ידיו ובחן את מוצקות שדיה, כאילו בוחן תפוח בחנות, חפן את פלחי עכוזה והחליק אצבעותיו מתחת לבד התחתונים הדק.
אצבעו חדרה אל בין רגליה, מצאה את שפתי ערוותה, חדרה ללחלוחית שביניהן.
"תורידי את התחתונים ופשקי רגליים", אמר, כאילו באדישות.
מצייתת, עשתה כדבריו.
הוא הושיט ידו למפשעתה, מלטף קלות את המשולש המטופח ואחר כך את השפתיים שנחשפו עתה, כעס עלה בתוכה, אך התפוגג מיד, כאשר לפתע חייך אליה.
"בסדר," אמר, וקולו מרוכך מעט, "את יכולה להישאר"
ומיד הוסיף, "רדי עכשיו על הברכיים למולי, תוציאי את הזין שלי ותמצצי."
מופתעת מהניגוד בין הופעתו המכובדת, לבין דיבורו הישיר והגס, עלו שוב במוחה הכעס ותחושת ההשפלה, מעורבים בריגוש בלתי מוסבר.
בזמן שירדה על בירכיה, בין רגליו ופתחה את רוכסן מכנסיו, חשבה לעצמה, 'הרבה יותר קל לי, עם גברים שרוצים אשליה של חום ואהבה, איתם אני מרגישה בשליטה, חזקה', אבל גברים כמו אלון גרמו לה להרגיש זולה ומושפלת, כלי ריק לתענוגותיהם, וערכה כערך המחצלת בה הם מנגבים רגליהם.
היא הוציאה את איברו הזקור, ובניגוד לרצונה, הרגישה את הלחלוחית שבין רגליה הופכת לרטיבות של ממש.
'זה הדבר הנורא מכל, חשבה לעצמה, לא די שהוא מתנהג בי כבחפץ, אני גם מתרגשת מכל זה?, אני רוצה לתת נשיכה חזקה באיברו, ללמדו לקח, לחבוט בחזהו, לשרוט אותו בציפורנים, למרוד נגד העריץ הזה שרכש שעתיים מחיי לסיפוק תאוותיו'.
אך היא המשיכה בשלה, מענגת אותו ככל יכולתה, מלפפת לשונה סביב עטרת ראש האיבר הזקור, מרטיבה, מחליקה, לוחצת בשפתיה הנעות לאורכו, משועבדת לגבר, לכספו ולהתרגשות הגואה בה על אף ניסיונה להדחיקה.
כמה מרגיזה ההתרגשות הזאת, הקושרת אותה לגבר העושה בה כבשלו.
אם רק יכלה להינתק נפשית, להביט בעצמה מן הצד, אך אין בכוחה לעצור את ההתרגשות והרטיבות הגואים באיברה, וגוברים ככל שהוא מאלץ אותה לשרתו.
'אולי אצליח להפיק ממנו סיפוק, גמירה שקטה ועזה, שארגיש שגנבתי ממנו משהו, בתמורה לשעבודי לרצונותיו', חשבה לעצמה.
גניחותיו הקלות הוציאו אותה מהרהוריה לרגע קט, היא השקיעה את המיטב שבה, מצפה, שאם יגמור עכשיו, ייקח זמן עד שיתאושש וירצה להמשיך, ובכך ייתן לה אתנחתא, לחזור ולשלוט בזרמי הריגוש העוברים בגופה, בעל כורחה, בנזילה החמה והמרגיזה שבין רגליה.
איברו הזקור תקוע בגרונה, שפתיה מעסות את בסיסו, לשונה נעה ומלקקת, מטריפה כל עצב באיברו.
אכן, הוא לא טעה בבחירתו, היא הייתה טובה, הכי טובה שיש, פיה נסוג וחזר, נסוג וחזר, רטט עבר בגופו, עיניו
נעצמו, כל מהותו מרוכזת במעשיה של מורן המופלאה הכורעת לרגליו, כששפתיה הרכות פשוקות סביב איברו. היא חשה כיצד הוא מתקרב לפורקנו, האיצה תנועותיה, הניצחון בידיה כמעט, אם רק תצליח להביאו לפורקן, תהיה לה הפוגה ממנו, מהבריון הזה, שמכתיב את מעשיה בגסות וגורם לה השפלה כל כך מרגשת, ריגוש כל כך משפיל.
'בוא, בוא שפוך את כוחך, את דמך, ואהנה לראות אותך מרוקן מכוחך ומגינוניך', קיוותה בליבה.
לפתע הרים ראשה מחלציו וצחוק בפיו, "האם באמת חשבת שכך אגמור?", שאל והיא מאוכזבת, רוטנת, כועסת, רואה את תכניתה נמוגה וניצחונה הקרוב חומק מבין אצבעותיה. זעקת אכזבה נחנקה בגרונה, בה בשעה, חשה בבערה הגוברת, הבלתי נסבלת, באיברה הבוגדני.
חייכה אליו בעיניים בורקות "לא, לרגע לא חשבתי כך, ענתה, "אתה נראה אדם בעל תכניות מרחיקות לכת…".
"שכבי על המיטה" ציווה, והחל להתפשט.
מורן עשתה כדברו, והוא הביט בה משועשע, סוקר את גופה היפה מכפות רגליה המטופחות ועד לקצה ראשה.
נהנה מהמחשבה שיתענג עתה באישה היפה הפרוסה לפניו, ושהיא כאן רק כדי לשמש כלי לעינוגו, לא יותר ולא פחות.
אינו חייב לחשוב על העדפותיה, גם אם שונות הן משלו, כל תנוחה שירצה וכל פתח, שלו הם לעשות בהם כרצונו.
סיים להתפשט ונשכב לידה, החיוך עדין על פניו, 'חיוך ניצחון שחצני' חשבה לעצמה, תשוקה ניכרה בעיניו.
היא פנתה לעברו, נצמדה, זזה מעט כדי להעצים את המגע ביניהם, לגרום לו לחוש את כל חמוקיה, הוא חש את שדיה הרכים על חזהו, נעימים, שיער ערוותה מתחכך באיברו, מחזיר אותו לזקפתו שהתרופפה מעט, בשעה שהתפשט. ידיו החליקו על גבה, סופגות את חום גופה, חשות ברטט העובר בה, המשיכו בדרכן לאחוריה הנפלאים, נעשות תובעניות במגען עם עכוזה, מחפשות, מחפשות, ומוצאות לבסוף את שיפולי ישבנה התחתונים, הקימור הנפלא, במקום בו גולשים פלחי העכוז אל הירכיים, ידיו החזיקו בה לרגע, מצמידות אותה, כשליבו הולם בחוזקה, התשוקה גואה בו, איברו לכוד בין בטנה לבין גופו, הוא הרפה מעט מאחיזתו, "שבי עלי" אמר לה בקול צרוד, והתגלגל על גבו. היא מיהרה למלא את מבוקשו, עלתה על ברכיים, רגליה פסוקות מעל גופו, והחלה לרדת אט, אט אל איברו הזקור לקראתה, הביטה בעיניו, שואלת, תוהה, מנסה להבין כיצד הוא, לקוח בסך הכול, גורם לה לאבד את הריחוק והניתוק ומעורר בה תערובת של התרגשות וכעס.
יצרה מגע בין שפתי ערוותה לבין איברו החם, החזק, רטט עבר בה, עבר בו, הוא שילב ידיו מאחורי ראשו, נותן לה לעשות הכול, לענג אותו, לפנק אותו.
באיטיות ראויה לעינוי סיני, בלעה את איברו לתוכה, עיניו נעצמו לרגע למגע הרטוב אשר הלך ועטף אותו, ונפקחו שוב, כאילו יונקות את מראה הגוף המדהים הזה היורד ובולע את איברו.
הוא הביט בשדיים הזקופים, הפטמות הזקורות, החושפות את התרגשותה שהתעוררה, בעל כורחה, הבטן השטוחה והשזופה, ומשולש השיער שבין רגליה החטובות, אשר מכסה את שפתותיה, שלתוכן חודר איברו לאט.
חייך לעצמו, אכן, מראה נהדר, חשב לעצמו והביט בה
בסיפוק.
אנחה נפלטה מפיה כאשר הגיע לכך שכולו בתוכה, מבוכה קלה על פניה, ידעה כי לא יראה זאת בעין יפה, הרי הזמין אותה כדי שתענג אותו, ולא כדי להתענג בעצמה.
סגרה עליו בשריריה הפנימיים, סוגרת ומרפה לסירוגין, מלטפת את איברו שבתוכה, משכיחה ממנו את פליטת פיה במהירות, ונענית בגניחה משלו.
בתנועה איטית, החלה במלאכתה, עולה ויורדת עליו, עולה לכל אורכו, ראש איברו בפתח שפתיה ויורדת, עד שכולו בתוכה ושפתי ערוותה נושקים, חובקים את בסיסו.
מבטו נעשה מעורפל, "כן, המשיכי כך" אמר לה, והושיט ידיו אל שדיה, מחזיק, לופט, מלטף, מועך, ממולל וצובט את הפטמה הזקורה והמתוחה, מרפה ושוב מענג ידיו בשדיה. היא הביטה בעיניו כמנסה לקרוא מתוכן את רצונו, הגבירה מעט את קצב תנועותיה, מחניקה את הריגוש העולה בה וחושבת , 'איך אבי אותו לשיא, שלא יוכל לעמוד בפניו ולא יוכל לעצור אותי , כפי שעשה מקודם'.
עולה ומכווצת שריריה, מושכת באיברו בתוכה, מוציאה ממנו אנחת תענוג, יורדת ומרפה, מקלה על חזרתו לחיקה, כל כולה הייתה ממוקדת בעינוגו, באיש שהשתלט על גופה, ולהביאו למקום בו המחשבות נגמרות, ונשאר רק הפורקן.
נשימתו נעשתה כבדה יותר ומהירה יותר, כשהוא המשיך
להביט בעיניה, מחייך, ובעיניו מצווה עליה להמשיך, כאילו אומר לה "את טובה לי, הביאי אותי למקום ההוא, תני את כל כולך".
לפתע זה הגיע, כל שרירי גופו נמתחו, גבו התרומם מהמיטה, כמנסה להדוף את איברו עמוק עוד יותר לתוכה, ידיו סגרו בחוזקה על שדיה המלאים, נפשו הפכה באחת, להבזק אור והזמן פסק מלכת הסכר נשבר וזרעו קלח אל תוכה, עמוק, קילוח אחר קילוח, מלווה בגלי הנאה עילאיים, נענה לשריריה החולבים אותו בתוכה ואז הכול נרגע, רק נשימתו הכבדה הסגירה את הסערה שחלפה בו, גל לאות וסיפוק התפשט בו, חום הציף אותו, חייך לאישה שידעה כל כך טוב לענג אותו, אמנם תפקידה לענגו כך, אך היא עשתה זאת במסירות יוצאת מן הכלל.
היא נשכבה עליו, מצמידה שדיה לחזהו ואת לחיה ללחיו, שמחה בתענוג שגרמה, שמחה בהצלחתה.
"קומי" שמעה אותו לפתע, מנתק את שרשרת הרהוריה, "הביאי לנו מהיין שעל השולחן".
היא התרוממה, נטלה מגבת נייר וניגבה את עצמה, סופגת את נוזלי פורקנו ופורקנה, פתחה את בקבוק היין, כפי שהורה לה ומזגה לשתי כוסות.
יין משובח הביא, היא מיד זיהתה, התרכך מעט כעסה, נמהל בהערכה כלפיו, הבחור מבין עניין, נשים משובחות, יין משובח, חזרה והתיישבה לידו, והגישה לו את היין.
הוא כרך זרועו סביב מותניה והידק אותה אליו, הרים כוסו לקראתה, הביט בעיניה מחויך, ולגם בהנאה מהיין, כשהיא כמוהו, הצדיעה לו בכוסה ושתתה.
אולי אין הוא קר כל כך, בסופו של עניין, חשבה לעצמה.
היין חימם את גופם, והם הביטו חרש בגשם היורד מבעד לחלון, כל אחד שקוע בהרהוריו, היא ליטפה את רגלו בהיסח הדעת, ונהנתה מהחום והפינוק שזכתה להם פתאום. מהניגוד שבין החדר הסגור האינטימי, לבין הסופה המשתוללת מחוצה לו.
הרהוריה נקטעו לפתע כאשר ידה נפגשה בדבר מה חם וקשה במעלה רגלו של אלון, מיד הבינה כי חזרה לעבודה ואין יותר מקום למנוחה.
אלון הניח את כוסו הריקה על השידה לצד המיטה והורה לה לעשות כמותו, היא ניסתה לנחש מה ירצה עכשיו, אך באין רמז מצדו, נשכבה בין רגליו, החליקה את איברו הזקור שוב אל פיה החם, עוטפת אותו ברוך ובחום רטוב.
'אין גבר שיכול לעמוד בפני מציצה טובה', הרהרה לעצמה, 'אולי אעשה חיים קלים הפעם'.
שוב גניחה שלו ושוב רטט המוט שלו בין שפתיה, אצבעה מצאה דרכה אל העור הרגיש שבין האשכים לבין פי הטבעת, מלטפת, שורטת, בקושי נוגעת, מגרה ומטריפה. גניחותיו העמיקו, היא חשה כיצד גופו נמתח, "קומי, הסתובבי", צווה פתאום.
שוב חשה את תחושת ההחמצה, 'מה עכשיו? מה היה
רע, לגמור כך לתת לי ללכת?'.
"על ארבע", שמעה את קולו ההחלטי, היא הפנתה גבה אליו, יורדת באיטיות מטריפה על בירכיה וידיה.
המראה הנשקף ממקום מושבו מדהים, ישבנה העגול
והמוצק, שובב ומגרה, היה חשוף לפניו.
היא הייתה גאה בו, אבל מבטו החודרני, שוב הרגיז אותה. יושב לו ומביט, כאילו היא תערוכה במוזיאון ישראל,
'מה הוא חושב לעצמו', עבר במוחה, 'אולי נגמור עם זה כבר'?.
אך הוא בשלו, המשיך וסקר את חמוקיה המוצגים עתה לראווה לפניו, עתה, כשהיא על ארבע, הוא הביט בפי הטבעת בתאווה, ומבטו הסוקר ירד אל שפתי ערוותה, הבולטות בתוך משולש שיערה המטופח, כאשר הלחלוחית כבר מבצבצת ביניהן על אפה ועל חמתה.
שפתיה הפנימיות בצבצו באדמומיות, נפוחות, מוכנות בשבילו, רגליה היפות היוו מסגרת ראויה למראה שביניהן. הוא חש כיצד מבטו השלו והחוקר הביך והרגיז אותה, השהה את ההמשך, כאילו גמר אומר להוציא אותה משיווי משקלה.
כל התנהגותו הקרינה מסר של "את שלי, לעשות בך כרצוני, בחדר הזה אין לך זכות קיום אלא דרך העונג שלי ואדאג לכך שלא תשכחי מהו תפקידך".
לבסוף קם על בירכיו מאחוריה, היא לא יכלה לראותו, רק להמתין ולנסות לנחש מה המהלך הבא, 'שוב השליטה המרגיזה שלו, אני פתוחה וחשופה בפניו והוא יעשה
כעולה על רוחו ,בזמן המתאים לו'.
חשה לפתע בידו על ערוותה, אצבעותיו מכסות את משולש השער המטופח ואצבעו בטיול מחוצף בין שיפתי נרתיקה, מחפשת פתח, מוצאת מעיין נובע.
החליק אותה למעמקי איברה הרך, מופתעת, רעד עבר בגופה, עונג בעל כורחה, כעסה גובר על הגבר שלוקח הכול, בלי הכנה, ליטוף או ריכוך.
היא שמטה אחיזתה בידיים, הורידה את ראשה אל תוך הסדינים, נשענה על מרפקים ועכוזה מורם.
עיניה עצומות, מצפה, אצבע עושה דרכה בתוכה, בוחנת, מתחככת, מרגשת.
'אל תפסיקי אצבע', אומרת בליבה והאצבע מפסיקה, כאילו להרגיז, יוצאת, נעלמת.
שקט, אין מגע, 'מה קרה לו? האם התאבן כמו אשת לוט שהביטה יתר על המידה?'.
פתאום חוזרות ידיו אל עכוזה, ספק בוחנות, ספק מלטפות, תאוותו עלתה וגברה, אכן עכוז מושלם לפניו, בדיוק כפי שהוא אוהב.
נהנה, מתגרה, מתמכר לאיבר המופלא, מחליק אצבעו על פי הטבעת ורטט עובר בה שוב, לוחץ, מעסה את הפתח, מחליק מטה וחוזר עם רטיבות מהבאר הנובעת תחתיו, חוזר ולוחץ, החלטי, אין מנוס, היא חייבת לתת לו להיכנס למקום הפרטי הזה שבגופה, נכנעת לדרישתו, מרפה, נפתחת, מכניסה אותו פנימה, אנחה נפלטת מפיה, מסגירה סודה.
הוא שולט, מחליט ולוקח כרצונו, היא אינה אלא כלי לתאוותו, ידיו ממשיכות בדרכן, אצבעו זונחת את מחבואה החם והיא חשה ריקה לפתע, זנוחה, עזובה.
שתי ידיו אחזו בחוזקה במותניה ושרביטו פילח את שיפתי נרתיקה, ללא עדינות וללא טכס, נכנס כדרך כובש בעיר אויב שהכניע, חודר, מחליק בשמניה החמים, נעטף בחום גופה, נעצר רק כשמותניו נושקים בפלחי עכוזה.
היא כפרפר על סיכת האספן מתפתלת, קרועה בין גופה הבוגדני שצועק 'כן, כן, תעמיק, קח לך הכול, אין לי דרך להתנגד, להגן על אוצרי, שיפחה אני לפניך, תן לי אך מעט הנאה מהנאתך, אל תפסיק עתה, מלא אותי, תן לי את המוט המשויף שלך, הנע אותו בתוכי'.
איברו הנע בתוכה בחוזקה ובתובענות לא הרפה, גופה, כך ניכר, הסב לו הנאה מרובה, הוא הזיז אותה אנה ואנה ולא הרפה, היא גנחת לתוך הסדין ונתנה לו לעשות ככל העולה על רוחו, חום ממלא אותה, ריגוש זורם ממעמקי ערוותה,
היא מתפללת שלא יפסיק, שרק ימשיך, ויסחף אותה איתו לעבר גבהים, לפסגת הנאתם.
'גבר חצוף, שליט אכזר, קח אותי ואל תפסיק', מתפללת בנפשה.
הוא מפסיק, כקורה את מחשבותיה, נחוש למנוע את הנאתה, הוא שולף את איברו הקשה, בתנועה איטית
ומרגיזה, זעקת אובדן ואכזבה נתקעת בגרונה, נחנקת בקושי.
'שטן שכמוך מדוע הבאת אותי לכאן? להנאתך או על מנת להתעלל בי?', קיללה אותו בליבה.
שוב חיכתה, לא יודעת מה יעשה עתה, עוד עשר דקות בלבד ויגאל אותה צלצול הטלפון הנייד שבארנקה, ישים קץ לשליטת העריץ הזה, שלקח אותה כצעצוע לעצמו.
דבר מה נגע בפי הטבעת, מלטף מסביב, אוסף רטיבות מבין רגליה, חוזר, הפעם נכנס לתוכה, זו אצבעו, היא מזהה.
האצבע מחפשת, מרחיבה, מגרה את דפנות נקב ישבנה, שוב יוצאת, משהו טפטף ונזל לאורך חריץ ישבנה, צמרמורת עברה בגופה, הנוזל זרם ישר אל פתחה האחורי, הפרטי כל כך, מתאסף שם, ידיים חזקות משכו מותניה מעט לאחור, מכינות את הפלישה.
וותר לי, בבקשה וותר, זעקה בנפשה, זה המקום הפרטי שלי, תשאיר לי קצת כבוד עצמי, גם אם אתה משלם לי, אל נא תיקח הכול.
אבל הוא לקח, איברו הזקור נגע בפתחה וזעזוע עבר בה.
כשהבעת הנאה וסיפוק על פניו, הוא סקר את המראה הנפלא שלפניו, הגב האצילי הקמור לפניו, כגב פנתר מוכן לזינוק, שיערה החום המסתיר תחתיו את ראשה הנעוץ בסדינים, ישבנה הנפלא המשוך לאחור, עגיבותיה מופרדות לרווחה, פי הטבעת שלה נוצץ מרטיבות, קורץ לו בהזמנה, איברו נוגע לא נוגע, מוכן להתפרץ פנימה, עוד רגע קט ייכנס לתוכה כך או כך.
הנאה מרובה הפיק ממאבקה הפנימי, הנמרה מאולפת עתה תחתיו, עוד רגע קט ויגמע מגופה את הנאתו וסיפוקו, כאשת עסקים באה, גאה, שולטת, רגילה לכוון גברים נצרכים כרצונה, אך עתה כנועה היא לרגליו, ממתינה לפלישתו המוחלטת, רועדת, נבעתת, מצפה, רוצה.
התרגשותו גאתה, הוא לחץ את איברו לפתחה הצר והאפל, אט, אט נכנע פיתחה הסרבן ללחץ העקשני שלו, לאיברו המשוך בנוזל שנסך עליו, נכנע ונפתח, ראש איברו נכנס, הוא בפנים.
גניחה נפלטה מפיו ואנחה מפיה, עצר, רוצה למשוך את
ההנאה מכל רגע, מכל מילימטר של חדירה לתוכה, לתוך עכוזה הלוהט והצר מכל.
הנה, כל איברו בפנים, עוצר, סופג את המראה והתחושה, ותשוקתו גוברת בו, נשברת, לוקחת פיקוד על גופו והוא מתחיל לנוע בתוכה בתנועות ארוכות, נכנס ויוצא, בכל פעם מפלח אותה מחדש וכובש אותה באיברו המתוח, גופה
נפתח יותר ויותר, משתף פעולה, בערה גדולה פושטת בה, רוצה את הפולש, גונחת שוב ושוב, הוא רוכב עליה ללא מעצורים, תנועות קצובות, ארוכות ומהירות יותר ויותר. נשימתו כנשימתה גוברת, נעשית כבדה יותר, מהירה יותר, חושיו מתערפלים, אין עולם, אין גשם, אין חדר, יש רק אישה נפלאה המשרתת את תאוותו, חום בחלציו, תרועת ניצחון בוקעת מגרונו, תרועה קדמונית, פרימיטיבית, וזרעו פורץ בקילוחים עזים אל תוכה, עוד ועוד, עד שתש כוחו והוא נופל ומפיל אותה תחתיו, מתנשף, מסופק, מאושר.
קריאת שבר נפלטה מפיה, מחאה, תחינה, "עוד לא, עוד לא! אני כל כך קרובה, אני.. אני חייבת, אני בוערת", התייפחה שרועה תחתיו, "בבקשה, עזור לי, אנא, עזור לי", התחננה, בשעה שנשימתו נרגעה, ושמיעתו שוב חזרה לתפקד, "אל תתאכזר אלי כל כך", פלטה וניסתה להגיע בידה לדגדגן המגורה, אך הוא עליה בכל כובד משקלו והיא לא מצליחה.
הוא התגלגל מעליה והביט בה מחויך ומשועשע, בנדיבות של מנצחים הציע את עזרתו, הפך אותה על גבה, משך אותה לקצה המיטה, כרע לפניה, בין רגליה, הביט במערתה היפה, הנוטפת נוזלים מבין השפתיים הנפוחות, בזרעו הנוזל
מתוך פי הטבעת, ניגר אל הסדין המקומט.
הוא קירב את פיו אל שפתיה, נושף בהן אויר חם, להרגיז, להתל, וידיה נשלחו אל ראשו, לוחצות, מושכות אותו אליה,
ומילות תחינה נפלטות מפיה כל אותה עת.
מגעו הראשון העביר זרם חשמלי עז בגופה, וזיקוקים בראשה, הוא מצא את דגדגנה במהירות ואושרה לא ידע גבול.
ליקוקיו המעגליים הטריפו את דעתה, וריגושה גבר עם כל סיבוב. הנה, הנה זה מגיע, השחרור מתקרב, הפורקן המוחלט, היא חשה עוצמה אדירה עולה מבין רגליה,
תופסת תאוצה, הנה, הנה, עוד סיבוב או שניים, עוד רגע יגיע פורקן אדיר בעוצמתו, תמשיך, אל תפסיק עכשיו… צלצול הטלפון הנייד שלה פילח את השקט, הצלצול, שאך
לפני דקות ספורות, יחלה לו, הגיע עתה כקללה משאול תחתיות.
הוא הרים את ראשו מבין רגליה, חייך חיוך עדין ואמר "זמננו תם כמדומני, היית נפלאה, נתראה בפעם הבאה."
"לא, אתה לא יכול, אל תשאיר אותי כך, ניצחת, שברת את המגן המקצועי שלי, אז אל תשאיר אותי ככה", התייפחה, כאשר ידיה חובטות בתסכול במזרון.
מבט חטוף בעיניו גרמו לה להתעשת, הבינה כי אין דרך שייעתר לתחנוניה, מובסת קמה ממקומה, אספה את בגדיה והתחילה להתלבש חרש, אינה מביטה בו, עיניה מושפלות.
הוא ישב על המיטה, שעון על הקיר כאשר שתי כריות בגבו, הביט בה מחויך, לוגם שוב מהיין, כמה יפה לראות אישה מתלבשת, הרהר לעצמו, לא פחות מלראותה מתפשטת.
"מורן" שבר את שתיקתו לבסוף, "היית מדהימה, בדיוק כפי שאני אוהב."
מורן סיימה להתלבש מבלי להגיב, דמעות בעיניה, נלחמת להחזיר לעצמה מעט מכבודה, כבודה האבוד.
היא פנתה חרישית לאמבטיה וחזרה עם המעיל והכובע, פנתה לכוון הדלת, כאשר אלון קורא לעברה, "על השולחן יש שתי מעטפות, באחת שכרך ובלבנה הבונוס שלך, באמת היית טובה, בטוח שאזמין אותך שוב מהסוכנות."
"בחיים לא!" סיננה חרש בין שיניה, חטפה בכעס את המעטפות מהשולחן, יצאה , טרקה את הדלת בכוח, פנתה אל המעלית ולחצה על כפתור ההזמנה.
"עיצרי", נשמעה פקודה מאחוריה.
היא עצרה, גבה אליו.
הוא צעד אליה, עדיין עירום, אחז בידה ומשך אותה חזרה לתוך הדירה, משנכנסו לחדרו וסגרו את הדלת מאחוריהם, התפרצה עליו כסופה, כנמרה שלוחה, מכה באגרופיה בחזהו.
בלי מילים חיבק אותה, מצמיד אותה אל גופו, מרגיע ומלטף, עד שסערת רגשותיה שכך, גופה רעד, בכי חרישי בקע מגרונה, הוא נישק את עיניה, לחייה, אפה, פיה עד שבכייה שכך.
לאט הפשיט אותה, מוריד כל בגד מבגדיה בעדינות, מנשק את חלקי גופה הנגלים לעיניו בזה אחר זה, כשהייתה
עירומה לגמרי, הרימה בזרועותיו, השכיב אותה על מיטתו,
ניגש, ליטף, נישק, הרגיע, נשכב בין רגליה ומצא חיש מהר את דגדגנה, אפון חמוד וקשה.
בלי להמתין, החל ללקק אותו בלשונו החמה, חזור ולקק, בעדינות, במעגלים אין סופיים.
נשימתה נעשתה מהירה, גופה מתוח וקולות בקעו מגרונה, ספק גניחות, ספק בכי.
הוא החדיר את אגודלו לתוכה והיא הניעה את אגנה כלפיו בקצב הולך וגובר, רוצה הכול, הלשון, השיניים, האצבע, הכול.
נשימתה מהירה, גניחותיה מתחזקות, היא פולטת שטף של מילים, מעודדת, מפצירה, מתרגשת, תופסת את ראשו ומצמידה אותו לערוותה.
"תלקק, בן זונה, תלקק" היא פולטת, והנה היא דואה, עולה אל על ובצריחה עזה נופלת נפילה חופשית, בלי מעצורים, בלי רשת בטחון, פורקן אין סופי, גלי חום שוטפים את גופה בזה אחר זה, התכווצויות גליות חבקו את אצבעו שבתוכה, גלים דועכים, נמוגים, ושקט.
הוא התרומם מבין רגליה ונשכב לצידה, אוסף אותה לחיקו,
מלטף, מרגיע, מעניק חום וביטחון, נשימותיה נרגעות אט, אט וגופה נרפה בזרועותיו.
"נמרוד, היית כל כך אכזרי אלי היום ועל כך אני אוהבת אותך כל כך", אמרה, עיניה בעיניו, מסופקת.
הוא חייך אליה חיוך אוהב, והיא התכרבלה בזרועותיו ונרדמה.