הארוע
ענבל שבה אל הבית הריק חולמת על המנוחה המבורכת שצפויה לה. היא נכנסה אל המקלחת והתענגה על המים החמים, רוחצת את עצמה ו… חולמת על מאהב שיבוא ו"יעשה" אותה. היא התחילה לאונן, אבל החליטה לנוח. כשיצאה מהמקלחת לבשה חלוק סאטן כחול שבעלה קנה לה והיא מאוד אהבה, קשרה אותו ברישול והתקשרה אל בעלה, משתוקקת לשמוע אותו ואת הילדים. הם נשמעו מרוצים מהאתר, ממזג האוויר ומהאוכל. בעלה שאל מדוע לא היתה זמינה כל היום והיא ספרה לו על הכנות לישיבה חשובה מחרתיים, הוא הציע לה לענג אותה עם הצעצוע אבל היא ענתה שהיא עייפה. היא הלכה אל הספה בסלון, התישבה מול הטלויזיה, והחלה צופה בסיינפלד משתדלת לרוקן את ראשה ומחשבותיה ממה שעבר ועובר עליה. נשמעה דפיקה בדלת, מהצד השני עמד שליח וולט, "ענבל?" הוא שאל, והיא ענתה "כן בוא תכנס". הוא סירב בנימוס והלך. במשלוח היה מזון אסייתי שהיא מאוד אוהבת. איך ידע המפיק, זאת לעולם לא תדע. היא התיישבה ואכלה, שותה שתי כוסות יין לבן צונן, מגלה כמה רעבה היתה ולא שמה לב.
אחרי שאכלה, עייפות נעימה ירדה עליה והיא הלכה לישון.
בבוקר חיכתה לה הודעה במייל, עליה להתייצב בחנות בכתובת מסוימת, כהכנה לארוע. היא יצאה לשם באופן אוטומטי, לא שמה לב שבקרה בכתובת הזו רק לפני ימים ספורים. הדלת האטומה בכחול הזכירה לה לאן נשלחה.
היא לבשה שמלת קיץ קלילה עם חזיה ותחתוני תחרה לבנים ועדינים, ונעלה סנדלים שטוחים תואמים. כשנכנסה אל החנות, פגשה אותה בחיוך רחב הזבנית שמכרה לה את הצעצוע לפני כמה ימים. "כמה טוב לראות אותך" אמרה לה וענבל חייכה אליה במבוכה. "בואי, קבלתי לגבייך הנחיות מפורטות" אמרה המוכרת והובילה את ענבל אל חדר שבו לא בקרה בפעם הקודמת והיה מוקדש כולו לביגוד.
היו שם בגדי עור ולאטקס, חליפות מפתות מסיכות ונעליים תחתונים וחזיות, בקיצור הכל.
המוכרת נגשה אל קולבי השמלות, אמדה את ענבל במבטה והחלה מורידה מהקולבים שמלות שונות "תתפשטי" הורתה המוכרת, וענבל שכבר החלה להיות מיוחמת, פתחה את הרוכסן הקדמי שהגיע עד למחשוף שמלתה ונתנה לה ליפול על הרצפה. המוכרת הביטה בה וסימנה לה להיות עירומה לגמרי. "כאן? ככה?" שאלה ענבל, והמוכרת ענתה "מה הבעיה? רק אנחנו כאן". "ואם יבוא מישהו?" שאלה ענבל, והמוכרת ענתה "שיהנה". ענבל הבינה שהיא לא בעמדת מיקוח ופשטה את התחתונים והחזיה חושפת את שדיה המגורים ואת ערוותה המיוחמת. היא הרגישה את שפתי הערווה שלה מגיבות לגירוי והזבנית שהביטה בה בעניין אמרה "וואו בא לי עלייך שוב" ענבל חייכה אליה חיוך מזמין אבל אז אמרה הזבנית שאסרו עליה "להתעסק" עם ענבל.
הן החלו במדידות, הזבנית כל הזמן מתחככת ונוגעת בענבל, מגרה את שתיהן. הן צחקו ונהנו מאוד זו מחברתה של זו. הלחלוחית בערוותה של ענבל נצצה באור הנורות בחדר והיה קשה לה להסתיר את סערת הייחום שהתחוללה בגופה. לפתע היא פנתה אל הזבנית, "תתפשטי בבקשה". הזבנית ענתה שאסור להן, וענבל אמרה "רק אני אפנק אותך, את לא תגעי בי" וקרצה אליה. הזבנית שהיתה מיוחמת מאוד נפטרה מבגדיה במהירות חושפת את ערוותה הלחה מתאווה. ענבל דחפה אותה לישיבה על כורסה שעמדה בחדר והחלה מלקקת אותה. לשונה עברה בין שפתי הערווה הרטובות ועלתה אל הדגדגן הנפוח. הזבנית גנחה בתענוג מכווצת את רגליה על ראשה של ענבל. ענבל לחלחה את אחת מאצבעותיה בנקטר האהבה של הזבנית, וכשהאצבע מסוככת היטב החלה להעלות אותה במעלה הרקטום של הזבנית. היא זיינה אותה עכשיו עם הלשון במערת תאוותה ואצבע בתחת, הזבנית התקרבה במהירות אל האורגזמה המיוחלת. לפתע נשמעה חריקת צירי הדלת, השותף של הזבנית במשמרת הציץ פנימה ותפש את מבטה, קורץ לעברה ולוחש "תהני". הזבנית אכן נהנתה וגמרה, מאיצה בענבל לסיים ולהחליט מה תלבש לקראת הארוע הערב…. לענבל היה ברור שהיא תרצה עוד מהזבנית הזו אחרי שיגמר המשחק שלה.
לבסוף נבחרה השמלה שענבל לבשה עתה, ואתה נבחרו הנעליים עם עקב הסטילטו הגבוה. מתחת לשמלה לבשה כאמור חוטיני מינימאלי וחזיה שרק תמכה בשדיה אבל השאירה את הפטמות החשופות להתחכך בבד השמלה. זה היה מגרה וענבל חשה את הפרפרים בבטנה כאשר יצאה מהחנות לבושה בחזרה בבגדיה ה"רגילים" היא הלכה אל מכוניתה ונסעה במהירות הביתה, חוזרת שוב אל הלבטים והחששות שכאילו נבלעו במוסיקה שבקעה ממערכת הסטריאו של הרכב.
ענבל ירדה אל החניון של בית הדירות שלהם ועלתה אל ביתה. מה עכשיו? שאלה את עצמה, יודעת שעליה לנוח אהל לא מוצאת לעצמה שלווה. לפתע, בסערת רוח לקחה את הטלפון ושלחה מייל אל מפיק הארועים, אולי נבטל? שאלה. שיחת הטלפון הגיעה מייד, "לא תסלחי לעצמך לעולם" אמר בקצרה וניתק. ענבל הסכימה עם המשפט ונשכבה על המיטה העטויה מצעים נעימים. היא כיוונה שעון ל 19:00 ונרדמה כמעט מייד. היא חלמה חלומות שאת פשרם לא הבינה, הופיעו שם דמויות מעורבבות מהחוויות המיניות שלה בימים האחרונים אבל לא היה מין, היא התעוררה מאוכזבת והלכה להתכונן.
ההוראות היו מאוד מפורטות, גוף חלק לגמרי (לזה לא היתה צריכה לדאוג כי היא ככה כבר שנים), חוקן יסודי שישאיר את הכניסה האחורית שלה נעימה לחדירה, ובשעה 19:30 נמסר לה שתגיע מאפרת.
היא סיימה להתכונן ויצאה מהמקלחת בדיוק כשנשמע צלצול בדלת. עמדה שם אשה בשלה ולא צעירה אבל סקסית במיוחד, חייכה אליה חיוך מתגרה ושאלה "מוכנה?" ענבל הנהנה ואמרה "בואי תכנסי את נראית נפלא."
האשה ערכה את הציוד שלה על שולחן האוכל והורתה לענבל התיישב על כסא. ענבל התיישבה והעבודה החלה, האמת היא שלא היה צריך הרבה, אחרי שכל גופה נמשח בקרם ריחני ונעים, מה שהעביר בה צמרמורות של ריגוש מחודש, לק אדום וזנותי במיוחד, שפתון אדום גם הוא, עם קו שחור תוחם, כמו נערה עובדת. צלליות ירקרקות בעיניים הבליטו את גון פניה היפה, הביטה בה המאפרת בתאווה הורתה לה להתלבש והנהנה בשמחה. אז נסוגה המאפרת שני צעדים לאחור, שלפה טלפון וצילמה את פניה של ענבל. הודעה נכנסה אל הטלפון שלה עם הוראה לצלם את כל הגוף בעירום. היא הורתה לענבל להתפשט שוב וזו אחרי שגמגמה התנגדות והובהר לה שאלה ההוראות, פתחה את חלוק הסאטן ונתנה לו ליפול מעל כתפיה. המאפרת הביטה בה שוב בתאווה לא מוסתרת וצילמה שוב. "את נראית נהדר" אמרה, "הלוואי והיו מרשים גם לי לטעום אותך". ענבל חייכה אליה והשיבה "אחרי שכל זה יגמר, את יודעת איפה למצוא אותי" וקרצה בהתרסה.
"עכשיו בואי תתלבשי" הורתה המאפרת והלכה עם ענבל אל חדר השינה. ענבל לבשה את החוטיני והחזיה, אחריהם את הגרביונים העשויים רשת שחורה ואז סייעה לה המאפרת להדחק אל תוך השמלה, נוגעת בשדיה ללא כל בושה וממזמזת אותה כאילו במקרה. ענבל שלחה יד מגששת אל שדיה המלאים ואל שיפולי בטנה של המאפרת תרה אחרי הכוס שלה שהיה ברור שהוא רטוב מתאווה. אבל המאפרת נסוגה, אסור היה לה. כשסיימה ענבל להתלבש, חייגה המאפרת בנייד ואמרה בקצרה, "תכנס לחניון התת קרקעי ותחכה ליד המעלית". "תפתחי את שער החניון, בואי נרד" היא הורתה לענבל והן יצאו מהבית. המאפרת נעלה את הדלת והכניסה את המפתח אל התיק שלה. בחניון, ליד המעלית עמדה מונית והן נכנסו אליה יחד. המאפרת נתנה כתובת והמונית יצאה.
ענבל רעדה בפחד וציפיה, מה הולך לקרות לה…
בנקודה מסויימת המונית עצרה והמאפרת נתנה לענבל כתובת שהיתה מרחק הליכה קצר משם. "תגיעי ברגל" אמרה, והמונית נסעה. בהליכתה אל הכתובת שנתנה לה הלכו החששות והתגברו, הכתובת התקרבה והיא חשה בטחון מסויים בהגעה אל היעד. עמד שם שומר גדול מימדים, "ענבל?" הוא שאל, והיא הנהנה, "הולך להיות כיף" הוא קרץ לה והיא הגיבה בחיוך מבוייש.
היא נכנסה אל מבואה חשוכה ודלת נפתחה מעברה השני, אשה במיני קצרצר וחולצה עם מחשוף עד לטבור הושיטה לה יד והובילה אותה אל האולם שהיה מואר באור אדמדם. "בואי לעבוד זנזונת" היא אמרה וענבל נרתעה. ידה אחזה בה בכח והיא הובלה אל במה שנראתה כמו זירת איגרוף שהורידו ממנה את החבלים. הכרוז קרא בשמה והציג אותה לקהל. "ענבל בקשה חוויה", הוא קרא, "בואו ניתן לה אותה". על הבמה עמדו כמה רהיטים, כורסה, הדום גדול, וספה פתוחה. ענבל הבינה שזה יהיה מגרש המשחקים שלה, היא חייכה. הכרוז שאל אותה "רוצה לומר משהו?" והיא ענתה "בואו אלי".
אל הבמה עלו ארבעה גברים כהי עור גדולים כמו שחקני כדורסל. הם היו עירומים ולא ניתן היה לפספס את הזרגים הענקיים שלהם. מסביב התרוצצו צלמי וידאו שתיעדו הכל ומכל זוית.
מהר מאוד הקיפו אותה המאהבים האלמוניים והחלו למזמז אותה. זו היתה תחושה משכרת. ענבל שלחה ידיים אל הזרגים שחלקם כבר החלו להזדקר, זה היה גדול יותר מכל מה שחוותה עד אותו הרגע, והיא כבר לא יכלה לחכות לטעום אותם.
ידיה הורמו והשמלה הופשטה ממנה לקול תשואות הקהל, הידיים הגדולות החלו לחפון וללוש את שדיה, זה היה מגרה, מאחור נצמד אליה זרג זקור והחל מתחכך בין פלחי עכוזה. האשה שהכניסה אותה הביאה אל הבמה חמר סיכה, והיא הרגישה איך אצבע מעסה אותו אל בין ישבניה. זה היה אלוהי.
היא הורמה על ידי ארבעת הגברים והבאה אל ההדום. שם השכיבו אותה על גבה, ראשה שמוט לאחור, שתי ידיים פישקו את רגליה ולשון עבה וחקרנית החלה מלקקת ומנשקת במעלה ערוותה. זה היה נפלא. היא התכווצה אבל הידיים החזקות מנעו ממנה לסגור את ירכיה וכך המשיך הלקקן בעבודתו ללא הפרעה. מעל ראשה השמוט מעט לאחור הופיע זרג שעדיין לא עמד. היא נסתה ללקק אותו בלשונה והוא שיחק בה, מתחמק ממגעה, מה שגביר את תשוקתה לסגור עליו את שפתיה. היא נסתה לשלוח אליו את ידיה אבל אלה שאחזו ברגליה ריתקו אותן ולא אפשרו לה לזוז. הזרג מעל ראשה החל להתקשות וללטף את שפתיה, הנה זה בא היא חשבה לעצמה ופתחה את פיה לקלוט אותו אל תוכה. הוא היה עכשיו זקור והחל להחליק אל לועה פנימה והחוצה. היא הפרישה רוק רב בנסיון לסכך את דרכו אליה. אחרי מספר תנועות הוא הגיע אל פאתי גרונה. ענבל השתנקה, והוא יצא מייד מאפשר לה לנשום לרווחה. הוא היה רטוב מרוק סמיך שנמשך בחוטים בינו לבין פיה הפעור של ענבל. הוא חזר לזיין, והפעם עדין, מאפשר לה ללקק ולמצוץ את הזרג שהרגיש לה אין סופי.
עבודת הלשון שעשה עליה בינתיים המאהב השני הניבה תוצאות, היא היתה רטובה ומגורה, הדגדגן שלה נפוח ורגיש והשפתיים שלה שנלחצו בין אצבעותיו, נפוחות ומגורות אף הן. הנחשול ההחל לרדת במורד בטנה מכין אותה להתפוצצות של אורגזמה ראשונה. סף הגירוי שלה היה נמוך, וגופה הגיב מהר מאוד למגע המטריף. שריריה התכווצו והיא גנחה אל הזרג שהיה בתוך פיה סוגרת עליו את לסתותיה נזהרת לא להכאיב. הוא נעצר במקומו מאפשר לה ללקק ולמצוץ. האורגזמה הגיעה בהתכווצות אדירה והשפרצה מתאימה בצידה. הקהל שאג בהתלהבות ומחיאות הכפיים לא נעצרו. ענבל הרגישה כמו כוכבת על במה, מה שהיה תיאור מדוייק למצבה.
היא לא יכלה לראות את הזוגות בקהל שמתגפפים ומגיעים גם הם לשיאי הנאה לנוכח ההצגה המדהימה שצפו בה. ידידה אחזו עכשיו בשני זרגים גדולים, נעות על העור המתוח וחשות את הורידים המשתרגים לאורכם. ענבל היתה באקסטזה. הלקקן שלה (כך חשבה עליו) הוציא מתוכה את לשונו וחדר אל תוכה בפתאומיות. זה היה מדהים. הנרתיק שלה נמתח בצריבה שמהר מאוד הפכה עונג, וזרג אדיר מילא את גופה היא חשה אותו עמוק בתוך בטנה מתנועע וסוחט מתוכה לחלוחית ועונג. זה היה אדיר. הוא לא שהה בתוכה זמן רב כי העניק את מקומו לאחר. הם היו ארבעה שדפקו והרביעו אותה מכל צד. כל אחד בתורו חדר אל הכוס הפתוח לרווחה, ואחרי כן אל הפה, ומי שלא היה בשני אלה, היה בין אצבעותיה שעבדו במרץ לענג אותם. היא הגיעה לשיא נוסף כשהזרג השלישי היה בתוכה והשפריצה שוב את מטעניה על הבמה המוגבהת לקול תשואות הקהל. ענבל היתה באקסטזה כשהראשון ביניהם החדיר זרג קשה אל פיה כדי לירות אל תוכה מטען זרע סמיך וחם. זו היתה כמות אדירה, וענבל התמכרה אל הטעם. היא בלעה, רק כדי להיות מוכנה שוב למטען נוסף אשר נורה מתוך הזרג הבא. הם גמרו בזה אחר זה יורים לתוכה מטעני זרע אדירים וזה הרגיש לה כאילו הם מסונכרנים ביניהם. זה היה אדיר. היא התפנתה להביט סביב וראתה את הקהל הגדול, את צלמי הוידאו ואת הכוס הפעור שלה על אחד המסכים בקלוז-אפ אדיר. היא היתה זונה והיא אהבה את זה…
אחרי מנוחה קצרה ובקבוק מים שהוגש לה, חזרו הארבעה לטפל בה. הפעם היא הועמדה על ברכיה ראשה מונח על הספה והתחת שלה פתוח כלפי מעלה. אצבעות גיששו בין ישבניה מרחיקות אותם וחושפות את השושנה שלה. לשון החלה מטיילת עליה מנסה לחדור בעדינות אך בנחישות. האצבעות חזרו ושימנו אותה כהכנה לחדירה. החור שלה הורחב ואז זה הגיע. זרג גדול החל לחדור. נע באיטיות פנימה והחוצה מרחיב את השושנה למימדי ענק. הוא מילא אותה והיא יכלה לחוש אותו בכל גופה. הוא נע פנימה והחוצה ואז יצא וחדר אל הכוס, חודר פעם הנה ופעם הנה. "אני רוצה שניים" אמרה ענבל, ושוב לקול תשואות הקהל היא הורמה, אחד שכב מתחתיה והשלושה הורידו אותה משפדים אותה על הזרג שלו. אז התייצב בין רליה שפושקו על ידי שניים עוד זרג וחדר אל התחת. היא היתה משופדת על שני זרגים ענקיים, ולראשונה הבינה מדוע היתה נחוצה ההכנה אצל הדוקטור לפני הארוע.
ענבל נדפקה ושוגלה על ידי ארבעת המאהבים כשהשיא היה אחד בתחת אחד בכוס ואחד בפה. היא שלחה שוב מבט אל המסך כדי לראות את עצמה משופדת וחשבה מה יגיד בעלה על ההרפתקאה הקטנה שלה. זה היה נפלא.
היא חוותה אורגזמות רבות בזו אחר זו וכבר הפסיקה לספור. אחרי שעה של זיונים, הכריז הכרוז על הפסקה.
ענבל והמאהבים שניצלו אותה הלכו להתקלח ולשתות משהו רק כדי לחזור אחרי 20 דקות אל הקהל. הכרוז הזמין נשים שרוצות לקחת חלק בהצגה. לא הרבה הרהיבו עוז לגשת, חמש או שש נשים באו ונישקו, נגעו וליקקו, זה היה מענג. הרוך הנשי אחרי האגרסיביות והפולשנות הזכרית היה מרגיע ומענג.. מהר מאוד התערבבו הגופות של כולן בארוע לסבי מגרה ומענג. לשונות חדרו מלפנים ומאחור, אצבעות ניגנו על מיתרי התאווה, ואורגזמות נעימות מילאו את כולן. ענבל אהבה את הטעמים וליקקה במרץ זה היה נעים ומענג. צוות הצילום לא הפסיד שום זווית והארוע נמשך זמן רב. בסוף נעמדו 4 מהבנות והסתודדו, הן החליטו לגרום לענבל את האורגזמה האחרונה מכל אחת מהן.
בכל פעם אחזו בה שתיים ברגליה ואחת בידיה והרביעית ליקקה, מצצה וטיפלה עם האצבע עד לאורגזמה. זה נמשך כמו נצח אבל היה נעים ומענג…..
הארוע הסתיים. ענבל נלקחה אל חדר מלון עם שתי מטפלות שרחצו אותה, עיסו את גופה, נהנו ממנה וענגו אותה עד שנרדמו שלושתן על המיטה.
בבוקר כשהתעוררה, היא היתה לבד בחדר, על השולחן היתה ארוחת בוקר וסט בגדים שלה חיכה על הכסא.
על השולחן היה גם זר של צפרנים בצבע בורדו ובתוכו היה פתק:
היית נפלאה ומקווה שכך גם הרגשת
מפיק הארועים
וואו חשבה לעצמה רק בעלי יודע שזה הפרח האהוב עליי, איך ידע זאת גם מפיק הארועים???
בבקשה להמשיך במהירות
מעולה ממש ממש..מחכה להמשך הזיונים של ענבל מול קהל.
מדהים ומחרמן, עוד זיונים הפנטזיות של ענבל.