נסיבא ומי עוד : חלק ד

לחלק ראשון של הסיפור, לחלק שני, חלק שלישי

 

אביגיל והקוף נגשים לאבלים , פולטים את המשפטים הנדושים שהאבלים שמעו כבר אלף פעם.

אביגיל מתיישבת בקרבת הנשים, החדר בהפרדה מלאה, עיני כל הנשים עוקבות אחריה ,הגברים לבטח מזוויות העין 

 שומעים שיעור מתלהב מהרב, העומד ולועס בפתוס שיעור נדוש, שכולם שמעו כבר אולי מיליון פעם.

 אביגיל לבושה בפאה יקרה , שמלה ארוכה ,מכסה כל, ומאופקת, מותג יוקרה בוודאי , נעליים תואמות  עם עקב נמוך, איפור קל  וללא תכשיטים…שיא הצניעות  

הדמות זוהרת, וההופעה המאופקת, הנפקנית משחקת להפליא את האישה החרדית, החסודה,

בצניעות הבתולית השקטה שהיא מפגינה, ובמקצועיות מרשימה,  תנועותיה ,וצורת הישיבה עם רגליים צמודות מוטות הצידה , הדמות האלטרנטיבית של "החרדית הסופר צנועה" .כל אמא בחדר הייתה מאחלת לבנה מציאה יקרה ,מרהיבה, וצנועה כמוה. 

מנחם נשען ליד דלת הכניסה , תוקע מבט מקובע , חולמני, באביגיל (בחיים לא עשה חשבון לאף אחד ,על הזין שלו  מה חושבים האחרים, כלום לא מזיז לו , החוצפה הבוטה, וחוסר הבושה, שהוא מפגין, שבלי למצמץ תוקע  מבט חשקני  באשת איש )

אני מציץ מידי מפעם לכיוון אביגיל ,היושבת בסבלנות מרוכזת בשיחה המדהימה, ומרתקת, עם הזקנה . לבסוף מנחם זז מהמקום ליד הדלת ויוצא למסדרון , מעט זמן אחרי אביגיל מתנצלת בפני הזקנה השיחה איתה ממש מרתקת אבל היא חייבת לעשות משהוא חשוב. קמה יוצאת מבעד לדלת ..למסדרון , דקה אחרי אני קם ועף החוצה, 

לבני זונות הבוגדניים , בטח יש סימנים קטנים מהעבר שרק הם יודעים , היציאה שלהם מושלמת, מתואמת, מדויקת  אף אחד לא חושד , ואני לא שותפתי במזימה המנייקים.

בקצה המסדרון עומד מחכה מנחם, ברור לו שאני לא מטומטם, עושה לי תנועות למהר אליו , איך שאני מגיע אליו מנחם דוחף אותי לתוך החדר, המשמש אותו,  אביגיל כבר שם עומדת עם חיוך רחב ומתוק  .

מנחם כורע על ברכיו לפניה , משיל את נעליה שטוחות העקב, שולף אותה מהגרביונים הלבנים שקופים, אני מאחוריה נושק לצווארה ופותח את הרוכסן עוזר לה לצאת מהשמלה , הלבנים המתגלים לעיני סקסיים בטרוף.

הראש של מנחם תקוע בתוך התחתון המכסה את הערווה , אני משחרר את סגר החזיה ומפשיל אותם ממנה, מצידי מותניה, אוחז בתחתונים ומוריד אותם ממנה , אביגיל מרימה רגל ועוד רגל יוצאת מתוכם ,

התחתון מרופד בפד נקי ומבושם ,אני תוחב אותו לאפי מריח אלפי שושנים צחורות, מנחם נושם עמוקות

נושם לתוכו את ניחוח הוורדים , בקול גדול  מברך "בורא מיני  בשמים",

אביגיל האוחזת בראשו מתגלגלת בצחוק,  "אתה כזה משוגע מנחם ,  משוגנגע על כל הראש.  כמה וכמה ביקרו שם"

"פעם ראשונה שמברכים".  

אני דוחף את מנחם, מתמקם במקומו, ושולח לשון ארוכה לתוך הכוס  הבלונד הריחני , מלקק , ולוגם ממה שהבן דוד השאיר, מנחם דוחף אותי בחזרה, אוחז בישבניה ושולח את לשונו לתוכה , 

מלחמת לקקנים מתפתחת ביננו ,כמו בילדות המוטרפת שעברתי אתו. לאביגיל לא חשוב מי נמצא בין רגליה, ומנקה אותה במקור, אוחזת בחוזקה , בכל ראש באותה מסירות.

מנחם נשכב במיטה על גבו , הזין שלו עומד זקור ,פושט ידיו וצועק לאביגיל  שתבוא לשבת עליו,  אביגיל מתנתקת ממני , עולה ומתיישבת על מנחם ,משחילה אותו לתוכה, משפשפת את הכוס על המפשעה , נוהמת את האנגלית העסיסית שלה. אני עולה על המיטה מאחורי אביגיל, יורק על היד מרטיב את הזין, דוחף את אביגיל בגבה עד שהיא משתרעת על מנחם, שחובק אותה ומוצץ את שפתיה. אוחז במותניה ותוקע את התחת הלבן העגלגל .דוהרים בתוכה מנחם ואני.        

התנועות שלנו מוטרפות ,ולא מתואמות, אביגיל המושחלת כפול ,פולטת משפטים שהזונות הכי הכי, היו מסמיקות מבושה,

דקות ארוכות אנחנו מזיינים אותה , בהכירי את מנחם אני מתאפק, עד ששומע אותו שואג כשהוא מתפרק בתוכה,

אוחז במותניה, עדיין תקוע עד הסוף בישבנה נרגע , נותן לה זמן להתענג ולגמור עם מנחם. 

במחשבה שניה אני נשלף מהתחת המדהים שלה ,מוריד הילוך לקומה ראשונה ,יש לי צורך חזק להיות שותף פעיל  לילדים הבלונדיים  שיצאו ממנה.

וחודר לתוך הכוס הפעור, הרטיבות  מוגברת בתוכו ,ממש שיטפון ,למנחם כמויות נדיבות של זרע , ואביגיל מרטיבה ממדרגה ראשונה, מפמפם בתוכה וגומר בעונג שמימי.

בהיותי חששן מיסודי אני מודיע לחבר"ה שצריך לקום , הקוף עוד יתחיל לחפש את אשתו היקרה, והלחשושים יתחילו, מנחם ואביגיל אדישים, מנחם אומר שהקוף יכול לתפס על העץ שלו ,הבן זונה בר המזל, אביגיל מצחקקת  היא בכלל לא שמה זין ..או כוס על כולם. כולל הקוף.

סוף סוף קמים לאמבטיה , נשטפים במים , אביגיל משתלטת על ראש הדוש, מכוונת זרם חזק של מים לתוכה ,  אני בקצה השני של האמבטיה, ישוב מסבן את עצמי, ביננו מנחם ,מקבל מידי פעם שפריצים של מים מאביגיל, 

מנחם שוב מיוחם הזין שלו עומד, מסובב את אביגיל, ידיה תומכות בקיר ממול , אוחז במותניה ומשחיל אותה שוב התחת שלו המופנה אלי, נע הלוך, ושוב, בתוכה , רגלי אביגיל מפוסקות, עומדת על קצות אצבעותיה,  מקבלת אותו  גונחת ונאנחת , מנחם מכניס לתוכה עוד כמה תקיעות עמוקות, נאנח ונשלף מתוכה ,זרעו רב הכמויות ניתז מהחור הפעור, זולג ממנה, ולאורך רגליה הרטובות ממים וזרע, אני מחליף אותו הנבל עומד ומשתוקק לעוד סיבוב ,אוחז במותניה וחודר בפראות,כל הזין קבור בתוכה בחדירה אחת, לנפקנית התקיעה הפראית לא מטרידה, אביגיל מקבלת אותי בסבלנות, עונה לי נדחפת אלי לאחור, 

בין ,לבין ,לוחש לאביגיל שאני רוצה ילד ממנה, ורצוי שיהיה בלונדיני כמוה,( לאביגיל שתי בנות קטנות קופי אמא), מפנה ראשה אלי, ואומרת שממש במקרה השבוע , הבטיחה לקוף עוד תינוק ,החלום שלו זה בן זכר שימשיך את העסק המשגשג, ואת השושלת הדפוקה שלו, ובתמורה הקוף מבטיח, להעביר סכום רציני לחשבון הבנק שלה, לשימושה הפרטי.

"שתדעו לכם" היא אומרת לנו , "אתם מזיינים,ומעברים בפעם השניה, אשת איש , שהורידה את המתקן לא מזמן , ומבייצת בעצם היום הזה. דניאל אהובי כל הסיכויים שמשאלתך תתקיים, אתה בטח מבין שהזרע של מנחם, פזיז חסר אחריות, ומטומטם לא פחות ממנו". אביגיל לעולם לא תסלח למנחם שלא נשא אותה לאישה.

 

חוזר מנמל התעופה ,כל המשפחה חזרה הביתה, אבא ודוד שמול משכנעים אותי לחזור איתם , על מנחם אין מה לבנות הם מקוננים, ועומס העבודה עליהם עצום , אני מבטיח לחזור, לא לפני שאני סוגר כמה עניינים פרטיים כאן. ומממלא, עוד חודש הם חוזרים , ועד אז מבטיח לחזור איתם.

הבית נעול עם מפתח , נכנס עם תקוה עמומה, המטבח נקי מערמות הקניות , סדר בבית, ושקט  החדר של נסיבא מסודר, החדר של הסבתא נקי ומסודר, זו יכולה להיות רק פניא , רק לה יש מפתח לבית.

יושב לשולחן כותב צ'קים ,אחד לסוכנות המעסיק של פניא, ואחד לפניא מענק קבוע שסוכם ביננו, וצ'ק פתוח עם סכום גדול , כמעט כל היתרה שבבנק. 

בלילה מתהפך במיטה כמעט שלא נרדם, בבוקר מוקדם לוקח מונית לבית חולים בצפון, מגיע מוקדם בבוקר, בקבלה אין איש , ואני מגיע למעליות  פנימית ב' בקומה 2 , עולה , נכנס למחלקה עם פרוזדור ארוך שלא נגמר, וחדרים  משני הצדדים, פוסע לאורך לחפש אחות , מגיע לחדר עם לוחית "ד"ר א. בית-הלחמי " מנהל המחלקה.

דלת פתוחה הרופא יושב מול מחשב מקליד ,אני דופק קלות בדלת, הרופא מרים ראשו מביט אלי 

"שלום אני דניאל ממרכז הארץ ..באתי לחפש את נסיבא"

עיניו טרוטות בטח ממשמרת לילה ארוכה …"אין כאן שום נסיבא, דניאל ממרכז הארץ "

הפנים שלו מוכרים ,  "דז'א וו" חזק כאילו ראיתי אותו פעם.

"היא סיפרה לי שהיא עבדה כאן פעם .. עם ד"ר חילמי "

"אף פעם, לא היה כאן ד"ר עם שם כזה, איש צעיר ."

הרמזים הקטנים שנתנה לי שקריים , אני חושב כבר להרים ידיים, יהיה טוב לחזור הביתה לשכוח מהכל.

"שב" אומר לי הד"ר "ספר לי עליה."

אני מתיישב ומספר, על המפגש, ואיך מצאתי אותה, על ההצעה ,והטיפול המסור, והמקצועי לסבתא שנפטרה,  על פניא (מדלג על היחסים הסקסיים ביננו  הכנסתי את פניא שלא יעלו לו מחשבות לא רצויות ) ובסוף על ההיעלמות.

הרופא קם "בא איתי בחור צעיר" לוקח אותי לחדר סגור עם לוחית  חדר אחיות ואין כניסה

הרופא פותח את הדלת ,ארבע אחיות מסביב לשולחן, שותות קפה של בוקר , "תכירו את דניאל ממרכז הארץ". האחיות מנענעות בראשן , והנה היא ממול יושבת מול הלפטופ הישן שלי, עם קפה ביד, שיער אסוף בקוקו, ופוני שובב מכסה את המצח.

המום אני מביט בה , נסיבא מעיפה בי מבט קצר וחוזרת ללפטופ, הד"ר סוגר הדלת חוזרים לחדרו .

"זיהיתה אותה ?"

"בודאות זו הנערה עם הפוני, והלפטופ הישן שלי, נתתי לה במתנה."

הד"ר מסביר, שלנערה הזו איי.קיו כל כך גבוה, שאישיות אחת לא מספיקה, בטח הבחנת שבאו איתה כמה וכמה, היא מאד מאד חכמה , מנפולטיבית, ושחקנית מלידה, במעט זמן,ועיקוב, אחרי אחות ערביה – והיא ערביה, ואחות יותר טובה מהמקור.

קשה להגדיר רפואית את ההפרעה שלה , דו-קוטביות ? אולי, הרופאים לא סגורים על זה, היא מסרבת לקחת כדורים, מתי שהוא, נראה שהיא מאבדת את האישיות המרכזית שלה, ונכנסת לאחרת, ונעלמת לכמה ימים ואו חודשים , בהתחלה עוד המשטרה, ובלשים פרטיים, חיפשו אחריה, עם הזמן התרגלנו ..תמיד היא חוזרת, ותמיד  שלמה ובריאה, 

"למה היא לא מאושפזת ?" אני שואל

"בבית חולים ?  היא לא מסוכנת, לא לעצמה ולא לאחרים, אני אחראי לה ,האפוטרופוס על פי הגדרת החוק."

"כל הכבוד ד"ר בית-הלחמי מאד נדיב מצידך. "

"אין כאן  שום נדיבות, היא אחותי." (עכשיו אני מבין את הדז'א וו  שהיה לי איתו)

כל הפנטזיות שבניתי סביבה קורסות, ואני מבין את החיבה הרבה ,כשהיא סיפרה על ד"ר חילמי. שהוא בכלל  ד"ר א.בית-הלחמי, ואחיה .

אני שולף את המעטפה מכיסי, מושיט לד"ר , הוא פותח את המעטה מציץ בצ'ק העצום מופתע .

"זה השכר שלה עם בונוסים, היא טיפלה במסירות בסבתא שלי, יום ולילה כולל שבתות."

"אין לה חשבון בנק דניאל , מעולם לא היה לה."

"הצ'ק פתוח תפקיד בחשבון שלך ,ותשתמש בו, לצרכיה, לרווחתה."

אני קם לוחץ לד"ר יד, פונה לצאת, בדלת אני שואל 

"מה שמה העברי ?  שמה האמיתי, ד"ר ?"

הד"ר עדיין מציץ בצ'ק..   "חפציבה, שמה  העברי הוא חפציבה"  

"זה מעניין ממשיך הד"ר , מכל ההעדרויות שלה ,אתה ראשון שבא לחפש אותה , נמסרו לך כמה וכמה רמזים,"

"כניראה רצתה שתחפש ותגיע לכאן ,  ד"ר חילמי…נסיבא…שמות מאד קרובים למקור."

"כן אבל ראיתה שהיא לא זיהתה אותי ד"ר . "

"ראיתי, ולא הייתי בונה על זה, היא מאד מאד מניפולטית , מתעללת כרונית."

"דניאל אתה בחור צעיר כל החיים לפניך. ואני מבין שאתה מחבב אותה, תנסה לשכוח אותה היא עול כבד,"

אני יוצא למסדרון , ממולי אולי 50 מטר ,עגלת טיפולים גבוהה נדחפת למחלקה, אני מבחין בפוני, גבות, ועיניים 

נדבק לצד שמאל של המסדרון, נותן מקום לנערה עם העגלה, העגלה עוברת אותי, מאחור אני שומע .

"אתה דניאל ממרכז הארץ , מבטא מתוק ארץ ישראלי."

"כן, זה אני" – בקולה אני שומע שמץ של פתיחה, מאד מוכרת להתעללות.

מקרבת , ומקרבת את פיה לאוזני, לוחשת במבטא ערבי כבד

"אתה אל תסתכל עלי ככה, אני לא שוכבת עם יהודים"

 נפרדת ממני, חוזרת לעגלה, דוחפת אותה לאורך המסדרון, 

לא מפנה לאחור אפילו לא מבט אחד