הסיפור הוא כמובן, דמיוני וכך גם כל הדמויות והאירועים המתוארים בו.
***
את נעלי העקב שמעתי עוד מתחילת העלייה במדרגות. זו יכולה להיות אחת משתיים.
אחת -גרפיקאית – פרודה טרייה – ילדה מבולבלת שכבר תקופה ארוכה בורחת מהבית לכאן, למשרד, מפרסמת כל היום תמונות של עצמה חוגגת את החיים כדי לשדר שהכל בשליטה אבל מי שמכיר , יודע שהכל הצגה, לא כל כך מוצלחת.
בכל מקרה, היא כוללת כחמישים ק"ג של גוף רזה, חזה קטן, רעמת תלתלי זהב וטוסיק חמוד.
עדיין – יש משהו בהתנהגות שלה שתמיד גורם לי לא להמשך.
השניה –מנהלת בפועל של חברה קטנה – גרושה ותיקה , מבוגרת סביב גיל 50 גבוהה וכבדה עם רגליים ארוכות וחזה ענק, מיושבת, שולטת, תמיד משדרת שהיא לא צריכה שום דבר מאף אחד ולא מצפה לכלום מהחיים האלה.
היא לא ממש הטעם שלי אבל משהו בכוח שהיא משדרת גורם לי לרצות אותה ובדרך מאוד מסויימת!
זה לקח אולי עליה של שלוש-ארבע מדרגות כדי להעריך את האפשרויות ולהבין שהגברת שעולה עכשיו במדרגות היא דווקא השניה. קומת המשרדים שלנו משותפת לכמה עסקים וחברות קטנות ודלתות הזכוכית החלבית מאפשרות לראות את הצללית של מי שעובר בלובי.
שמחתי קצת, היחסים בין החבר'ה בקומה טובים ותמיד מי שמגיע נכנס לברך לשלום, להציע קפה משותף ולקשקש. עכשיו כשהבנתי מעבר לכל ספק מי זו שעולה במדרגות, לא היה לי ספק שהיא תכנס עוד רגע בדלת הזכוכית של משרדי. המשכתי בענייני.
בתוך דקה הרגשתי צללית מתקרבת לדלת הזכוכית , נשענת עליה ובתנועה מהוססת מציצה עם הראש פנימה .
הרמתי את הראש מערמת הניירות שעל השולחן, "בוקר טוב – איזה קור היום" המנכ"לית זורקת,
"כנסי וסגרי את הדלת – החימום עובד" זרקתי בחזרה בחיוך קל אבל בטון מצווה.
אני קצין בכיר במילואים, אף פעם לא הייתה לי בעיה לעבור בשנייה לטון פיקודי ומצווה ולמרות שביום יום אני בחור פשוט וממש לא רשמי, הפעם הפוזה הזו ממש התאימה לי.
קמתי ומבלי לדבר משכתי כיסא מרופד והצעתי לה לשבת ובו בזמן גררתי את כסא המנהלים שלי מאחורי השולחן אל מול הכסא שלה כדי לשבת מולה, מספיק קרוב כדי ליצור הבנה שהסיטואציה לא רשמית.
תוך כדי, הבטתי עליה חוצה את החדר בכמה צעדים כבדים.
היא לבשה חצאית מחויטת וזקט חורפי תואם, שחור ומאופק אבל גם הז'קט המחוייט לא הצליח להסתיר את שתי פצצות הגרעין שהלכו לפניה, עלו וירדו ובכלל הביעו את דעתם באופן בולט עם כל מחווה קטנה של גופה הכבד.
הגרביונים השחורים האטומים הבליטו את הרגליים הארוכות ובמיוחד את היריכיים השריריות שלה.
כשהיא הגיעה והתיישבה בחיוך מתיילד כבר הבנתי שהביקור הזה הוא מעבר ל"בוקר טוב".
אם זה לא הספיק, המנכלית התיישבה מולי, ומבלי לשים לב, הצמידה את הברכיים, והפנתה את חודי נעלי העקב שלה זה לזה כמו ילדה. במבט מהצד זה נראה כאילו מנכ"לית מכובדת מתיישבת מול ידיד ותיק. אך למי שיכול לראות בין השורות, כל שפת הגוף שלה צעקה "אני רוצה".
איכשהו השיחה שהתגלגלה הייתה מלווה בהמון מחוות לא רצוניות מצידה, החל מלטוף היריכיים כדרך אגב וכלה במבטים עמוקים לתוך העיניים שלי. לא נשארתי חייב וכשהיא דיברה, הסתכלתי לה עמוק לתוך העיניים, לא מסתיר את העובדה שהראש שלי נודד למחוזות אחרים.
השיחה התגלגלה והיא התחילה לדבר על יהלומים (אל תשאלו אותי איך הגענו לשם, באמת שאין לי מושג…) שאלתי אותה אם יש לה יהלומים. המנכ"לית שלפני לא התבלבלה והגישה לי שתי ידיים שהגיל אמנם ניכר בהן בבירור אך עם ציפורניים מטופחות והראתה לי שתי טבעות שבכל אחת מהן משובץ יהלום בגודל שונה. אחזתי בשתי ידי באצבעות שהוגשו לי והסתכלתי להעריך את היהלומים, כאילו יש לי איזשהו מושג…..תוך כדי, חיככתי את אצבעותי באצבעותיה קצת יותר ממה שצריך כאילו אני איש מקצוע הממשש סחורה יקרה והסתכלתי לה בעיניים.
"מדהים" לחשתי….
"יפים נכון" שאלה היא, "…לא לא, עניתי מדהים המגע של העור שלך….." יריתי לעברה תוך כדי מבט ישיר לעיניה, לחצתי קצת את אצבעותיה בידי והרפיתי מייד.
"….אוקיי…..?!" ארוך מצידה היה מלווה במבט נבוך שידעתי שיגיע. "אל תדאגי " אמרתי, "פשוט הייתי חייב להגיד לך משהו על הידיים היפות שלך, TAKE IS EASY , לא התכוונתי להטריד אותך".
"שנלך להכין קפה? עוד לא שתיתי הבוקר…" שיקרתי, כדי להוציא את העוקץ מהסיטואציה המביכה.
היא קפצה על המציאה וניגשנו יחד למטבחון שבלובי להכין קפה. הדקות הקרובות עברו בסמול טוק הרגיל ועד מהרה הצטרפו אלינו אנשים נוספים ולאחר כמה דקות פרשנו איש איש למשרדו.
חזרתי לעינייני אך ידעתי שכרגע יריתי חץ אשר עושה דרכו כעת אל המטרה, בטוח שהמשך יבוא. לא ידעתי כיצד ולאן אבל החלטתי לתת לדברים להתפתח בקצב שלהם ולהגיב בהתאם.
זה לקח עד למחרת בדיוק.
המנכלית לא היתה בעבודה באותו היום כי התחיל אצלה שיפוץ בבית – כך היא ספרה לי ביום הקודם.
" השיפוץ אמור להתחיל, אשמח אם תבוא להעיף מבט" קפצה לי הודעה בנייד.
המנכל"ית בקשה ממני שאבוא לייעץ לה לגבי שיפוץ שעמד להתחיל בביתה ואני הסכמתי ברצון, נראה שאצטרך לפרוע את הצ'ק הזה בקרוב.
"אני אמנם בסביבה אבל עסוק כרגע – אוכל להגיע בהמשך היום" כתבתי, כי באמת הייתי עסוק אך גם לא רציתי להישמע להוט מדי. היה לי ברור שהיא מובילה למפגש ורציתי שתתאמץ קצת בשביל מה שהיא עומדת לקבל ממני.
התעכבתי בעבודה עוד כשעתיים לפני שחזרתי אליה והודעתי שאני בסביבה ואם היא עדיין רוצה "שאכנס אליה" – ככה כתבתי בכוונה כדי להיות דו משמעי ולשעשע את עצמי.
"אני בבית, תבוא …." כתבה לי והוסיפה תיאור של הכתובת והדרך להגיע.
מצאתי את הבית בקלות , דפקתי בדלת.
המנכ"לית פתחה לי את הדלת כשהיא לבושה בטייץ שחור צמוד על רגליה הארוכות והשריריות ועליו חצאית ביתית צמודה. וחולצת גולף שחורה שהבליטה את שדיה הענקיים. אלוהים יודע איך היא לבשה אותה – אולי בהשתלה של מנתח פלסטי.
איך שנכנסתי משהו היה חשוד – הבית היה שקט, שום זכר לקבלנים, פועלים או שיפוץ.
ביקשתי קפה וצעדתי בבטון פנימה- סוקר את הבית ושואל קול רם "אז איפה השיפוץ?"
תוך כדי הכנת הקפה הסבירה לי המנכ"לית שהקבלן התעכב ויגיע רק מחר וכמה חבל שהיא לקחה יום חופש במיוחד ..ובלה בלה בלה……
"אני שמחה שבאת ואני לבד …" ירתה בי את מה שהרגשתי מזמן…. והניחה את ידה על ידי גולשת לירך שלי. "אני רוצה אותך" ורכנה לנשק אותי.
ידעתי שמה שאעשה עכשיו יגדיר את מה שהולך לקרות בינינו ולא היה לי עניין באיזה רומן ונילי משעמם – יותר כאב ראש מהנאה.
עצרתי אותה באסרטיביות ואמרתי "תראי , גברת מנכ"לית – בשביל סתם סקס אני לא מתכוון לקחת את הסיכון עם מישהי כמוך שעובדת איתי.
עכשיו יש שתי אפשרויות" הוספתי:
" או שאת מסכימה לתנאים שלי – או שאני מסתובב עכשיו והולך ולא קרה כלום"
זה היה ללכת על "שתי הציפורים שעל העץ" במקום על ה"ציפור שביד" אבל החלטתי להמר!
זה לקח כמה שניות של מבוכה אבל התשובה שלה הייתה חד משמעית ונאמרה בכזה בטחון שלא יכולתי לבקש יותר מזה.
"אני מסכימה – ברצון" אמרה המנכ"לית, "מה התנאים?"
"אוקיי" אמרתי.
"אני יוצא עכשיו מהבית וחוזר עוד כמה דקות, תשאירי את הדלת פתוחה – כשאני חוזר את מחכה בלי מכנסיים, שם בחדר האמבטיה, נשענת קדימה על השיש. תדאגי להיות רטובה"
אמרתי ובלי לחכות קמתי וניגשתי לדלת. לפני שיצאתי הסתובבתי "..ועוד דבר – אם לא תקפידי על כל ההוראות – יש גם סעיף עונשים". אמרתי וטרקתי אחריי את הדלת.
המתח הרג אותי, אבל קבעתי כללים, והיא מצפה שאעמיד אותה בכללים האלה- לא יכולתי לסגת. יצאתי לנסיעה של 5 דק' לתחנת הדלק הקרובה, הזמנתי אספרסו כפול ושתיתי על הבר במהירות.
"אני לא מכירה אותך מפה" ניסתה המוכרת לקשור שיחה, ביום אחר הייתי זורם איתה ומפלרטט במיוחד שזו לא היתה נערה טיפוסית מאלה שמוכרות בחנויות הנוחות אלא מישהי קצת יותר מבוגרת ובשלה. אבל כרגע יש לי משימה.
" אני לא מהסביבה " אמרתי, " אבל עכשיו אהיה פה קצת יותר – אעבור פה…אחלה קפה" זרקתי ויצאתי לרכב.
***
חזרתי לדירת המנכ"לית. הדלת היתה פתוחה והבית חשוך.
נכנסתי בצעדים בוטחים לחדר האמבטיה המפואר שלה ולא האמנתי למראה עיניי:
המנוולת שיחקה את המשחק עד הסוף, האור היה מעומעם. על השיש מול המראה נשענה המנכ"לית כשעל עינייה קשור סרט בד רך, לגופה חולצת הגולף השחורה ומתחתיה חשוף וחצוף התחת האגסי המנופח שלה, כדורי, מתוח ובולט.
רגליה הארוכות והשריריות לבנות ומפושקות מאוד כך ששפתי הכוס הבשרני שלה מציצות מתחת לישבן המפואר. ואם כל זה לא מספיק, המנוולת נשארה עם נעלי עקב שחורות כאילו יצאה עכשיו מסט של סרט כחול גרמני. את כל זה דמיינתי עד היום דרך הבגדים. ואילו עכשיו כל היופי הזה פרוש לפני ומחכה שאטפל בו.
ניגשתי אליה והנחתי את שתי ידי על הישבנים המפוארים שלה. איזה תחת!
החלקי את יד שמאל על גבה וניגשתי לשד השמאלי הענק שלה, מעל החולצה הצמודה, שעכשיו הסתבר לי שאין תחתיה כל חזיה. עוד דבר התברר לי מייד – אני זקוק לפחות לשתי ידיים כדי לחפון שד כזה ועוד יישאר לי עודף.
עם יד ימין החלקתי אל תחתית ישבנה מחפש את החריץ הלח שלה.
מצאתי אותו , בשרני ותפוח, חם בצורה קיצונית ותוך שניה האצבע שלי טיילה בתוכו. היא אכן דאגה להרטיב את עצמה, הזנזונת!
החלטתי לשגע אותה לאט ותוך כדי שאני לש את השד הכביר שלה, אני מטייל עם אצבעותיי לאורך החריץ שלה מקצה הדגדגן ועד החלק העליון של החריץ של התחת שלה, עולה עד עצם הזנב מתעכב שם כמה שניות כדי לשגע אותה וחוזר באיטיות רק כשהיא מתחילה לעשות תנועות נואשות של האגן.
יד שמאל שלי נכנסה עכשיו מתחת לחולצה והתחילה לטייל בחריץ שבין השדיים האימתניים נוגעת לא נוגעת בפטמות שהרגישו לי ענקיות כרגע – גם את זה עוד נצטרך לברר, אבל עוד מעט.
יכולתי להמשיך כך עוד המון זמן, אבל ידעתי שאם אני רוצה לתת לדבר המשך, אני חייב להשאיר אותה מסופקת.
פתחתי את כפתורי הג'ינס שלי ושלפתי את הזין רק כמה שצריך. התותח כבר עמד מוכן לפעולה ולא היה צורך בכל שכנוע נוסף.
דחפתי לה אותו בלי להודיע חזק ארוך ועמוק היא קפצה ופלטה אנחה עמוקה של אוויר. הכוס רתח מבפנים. יד שמאל עזבה את השדיים ועברה לצבוט את הדגדגן עם קצת פחות עדינות ממה שצריך ועם יד ימין לפתתי את ישבנה הימני תוך כדי שאני מזיין בכוח, מדי פעם מפליק לה עליו ונועץ את הזין הלוך ושוב לתוכה.
לא מדבר, לא שואל ולא מתחשב. אני יודע שזה מה שהיא צריכה!
לפי הקולות שהשמיעה וההתכווצות הפתאומית של הכוס שלה, הבנתי שהיא גומרת ובענק!
זה נתן לי סימן והשפרצתי לה לתוך הכוס כל מה שהיה לי ועוד קצת, בלי להפסיק לדפוק חזק וארוך.
היא רעדה עוד דקה או שתיים תוך כדי ואני עברתי לאחוז לה בכתפיים והמשכתי להשחיל לה אותו, הפעם לאט לאט, יוצא החוצה כמעט עד הסוף וחוזר פנימה.
אחרי עוד דקה או שתיים כשהמנוע התקרר שלפתי את הזין החוצה. כמות של נוזלינו המעורבבים החלה זורמת מייד מהכוס ועל רגליה הלבנות השריריות והארוכות.
קיפלתי את עצמי ויצאתי מהחדר.
במדרגות כבר רצתי .
הנעתי את האוטו ונסעתי בפול גז – לא יודע לאן, הייתי צריך לחגוג את מה שכרגע קרה וברור שהוא תחילתה של תקופה….
