לידיעתכם : הסיפור דימיוני וכך גם השמות, כל קשר בין הסיפור/שמות ובין מקרים/שמות אמיתיים הרי הוא מקרי בלבד.
ישבתי בשרותים וחשבתי, השמועות במשרד על פיטורים הלכו והתחזקו, המצב בשוק לא משהו והמשרד איבד לקוח גדול וחשוב. התסריטים מה עלול לקרות לי רצו במוחי כשלפתע שמעתי את הדלת הראשית נפתחת, מישהו נכנס אבל מבעד לדלת התא הסגורה יכולתי רק לשמוע, חכיתי לקולות הרגילים, ברז מים נפתח או דלת התא הסמוך נפתחת ונסגרת בחריקה אבל הפעם הקולות היו שונים, נעילת הדלת משמאלי הייתה אומנם צפויה אבל מצמוץ השפתיים המוכר של התנשקות שבא אחרי לא היה הדבר שציפיתי לו.
'מעניין מי זה?' חשבתי לעצמי כשאני יושבת קפואה במקומי ומקשיבה "מזמן לא נפגשנו" שמעתי את רינה, מזכירת הסמנכ"ל פונה אל מישהו ואחר כך שוב קולות התגפפות ואוושת חולצה הנשלפת ממקומה, "אני כבר מתגעגעת לזיין הגדול שלך…" רינה הדהימה אותי כי ידעתי שרינה נשואה ואמא לילדה, 'מעניין אל מי היא מדברת?' חשבתי בליבי רק שלא הייתי צריכה לחכות הרבה כדי לקבל את התשובה "גם אני מתגעגע" שמעתי את קולו של אורי, הבוס שלה, קול עמוק ומוכר שאי אפשר לטעות בו.
התכווצתי במקומי, מפחד לזוז שלא ישמעו אותי, גם אורי נשוי אבל לא לרינה. "תודיעי בבית שיש לך עבודה דחופה ותזמיני לנו את החדר הקבוע להערב" שמעתי אותם מתנשקים שוב ולא נשמתי, מה יהיה אם הם יתפסו אותי?, עוד כמה קולות התגפפות והם יצאו, קודם אורי ואחר כך גם רינה, ישבתי בתא הקטן וחיכיתי, רציתי להיות בטוחה כשהראש שלי התחיל לעבוד שעות נוספות, המידע שברשותי שווה הרבה וצריך לתכנן תכנית פעולה.
עד שהגעתי חזרה למשרדי ידעתי בדיוק מה אני רוצה והרמתי טלפון לחנן, חבר וותיק מהשרות הצבאי שעובד כיום כבלש במשטרה, הרבה זכרונות משותפים היו לנו, הרבה לילות סוערים עברנו ביחד, חנן הקשיב לדברי, שאל כמה שאלות, ביקש את מספר הטלפון של המשרד של רינה, "מקרה מעניין" אמר כאילו לעצמו, אומנם לא בתחום שאני מטפל אבל מה אני לא אעשה בשבילך אהובתי" הוא ציחקק, "אל תדאגי, אני אהיה בקשר" הוסיף וסגר.
למחרת הגעתי לעבודה באיחור ומייד ישבתי על אחד הפרויקטים שטיפלתי, מעבדת ומשפרת את התוכניות, מכינה את הפרזנטציה הקרובה ללקוח אבל הראש שלי לא היה שם, השמועות על הפיטורים התחזקו עוד יותר וברכילות הקפטריה גם שמי עלה כמי שמופיעה ברשימה.
לקראת הצהרים חנן התקשר ישירות לסלולרי שלי, "יש לי את החומר בשבילך, נפגש בשעה אחת לצהרים, יש לי חבר שידאג שנקבל שולחן מבודד" הסביר לי לאן להגיע וסגר.
באחת בדיוק הגעתי, חנן כבר ישב ואכל סטייק גדול, הצטרפתי והזמנתי סלט. חנן לא חיכה שיגישו לי ועבר מייד לתכל'ס, העביר לי מעטפה שמנה, "תסתכלי" הוא אמר והמשיך לאכול.
פתחתי והוצאתי חבילת תמונות, ודיסק און קי.
כבר בתמונה השניה הבנתי שיש לי חומר חם מאד ביד, עברתי על התמונות במהירות, התמונות של אורי ורינה לא השאירו שום ספק לגבי היחסים שלהם, "איך הצלחת" שאלתי את חנן בתדהמה והוא חייך, "זה מקרה קל מאד, אחרי השיחה אתך הרמתי טלפון לחבר ודרכו איתרתי את המלון שאליו התקשרה רינה להזמין את החדר" חנן עצר לרגע, נגס נגיסה גדולה מהסטייק שלפניו והמשיך בפה מלא "חבר טוב אחר מכיר את מנהל המלון וזה דאג שאוכל להתקין מצלמות בחדר שהם הזמינו, הבוקר אספתי חזרה את הציוד, פיתחתי את התמונות והתוצאות מונחות לפניך".
סדרת התמונות שבידי תעדה את המפגש מכל זווית אפשרית, התמונות היו חדות וברורות "הוידאו שבדיסק עוד יותר מעניין" השלים חנן את התמונה "חומר חם, שמרתי גם לי עותק" הוא חייך לעברי וחזר אל הסטייק.
עברתי שוב על התמונות ולא האמנתי למראה עיני, אורי דפק אותה מכל כיוון אפשרי, חודר לתוכה, צילום מקרוב של פניה לא השאיר מקום לטעות, רינה נהנתה מכל רגע, "בוידיאו גם שומעים" חנן גיחך למראה ההבעה על פניי, "הלוואי עלי גונחת כזאת" והוא עשה תנועת זיון גסה עם היד.
"תודה" אמרתי, ועצרתי לרגע, מהססת, "אתה לא יודע כמה עזרת לי" הסמקתי והסברתי לו מה אני מתכננת לעשות עם התמונות אם חלילה יזמינו אותי לשימוע. "כמה אני חייבת לך?" הוספתי אחרי רגע ששנינו שתקנו.
חנן הסתכל עלי במבט ארוך "רותי… את מעליבה אותי, זאת מתנה, לזכר הימים הטובים שעברנו… ".
חנן ואני נפגשנו בצבא, שלושה חודשים הייתי חברה שלו עד שהוא הועבר לבסיס אחר, שלושה חודשים של שיכרון חושים, רק מהמחשבה על מה שעשינו יחד הסמקתי, ניסינו הכל, כדרך הטבע ושלא כדרך הטבע, מין אורלי ומין אנלי, בחדר שלו ובאוטו הקטן, במשאית האספקה מאחור ובעמדת השמירה, על חוף הים ובתוך הים, בלי מעצורים, חסרי גבולות, שני צעירים חרמנים ללא גבולות שרק דבר אחד עניין אותנו, סקס, הרבה סקס או כמו שאומרים בהגדה וכל המרבה הרי זה משובח.
"…אבל אולי, את יודעת" חנן גמר את הסטייק והתרווח לאחור, "אם את כל כך לוחצת אז אולי איזה בונוס קטן" הוא חייך לעברי. לכל אחד יש את השריטה שלו, המשהו המיוחד שעושה לו את זה, וגם לחנן היה שריטה כזאת, הכרתי אותה ולא הייתי צריכה שהוא יסביר לי למה הוא מתכוון.
"לך לשרותי נשים ותחכה לי בתא האחרון, אני אדפוק פעמיים, ואחר כך פעם ושוב פעמיים" הודעתי לו ונזכרתי בפעם האחרונה שעשינו משהו דומה, אז זה עלה לנו ביוקר, קצינת הח"ן תפסה אותנו על חם במקלחת הבנות שבבסיס, עומדים עירומים מתחת למים, עירומים ומאוחדים, אני מתכופפת קדימה ונשענת על הקיר והוא מזיין אותי, טוחן אותי מאחור, משחק עם ידיו הגדולות בציצים שלי ותוקע את החרב שלו עמוק בנדן שלי, זקפה גדולה ונוקשה שעשתה לי שם רק טוב במנוש עד שהבת-זונה הפתיעה אותנו באמצע החגיגה והשאירה אותנו כשתאוותנו בידנו.
לחנן היו כבר אז "חברים" ולכן יצאנו בזול, אותו העבירו לבסיס אחר בנגב ואני רותקתי חודש לבסיס, מאז דברנו הרבה בטלפון אבל אף פעם לא נפגשנו והנה עכשיו יש לנו הזדמנות לסגור את החשבון.
חנן קם ראשון והלך, לוקח איתו את חבילת התמונות, ככה הוא חנן, לא סומך על אף אחד, פעם חשדן תמיד חשדן. חיכיתי כמה דקות וסימנתי למלצרית, לאחר ששילמתי לה את החשבון והשארתי טיפ מכובד שאלתי "את רוצה להרוויח עוד 100 שקל?".
היא רצתה, מי לא היה רוצה? "בעוד כעשר דקות תכנסי לשרותי נשים, תזמזמי לך איזה שיר, תשטפי ידים ואחרי כמה דקות תצאי" אמרתי ודחפתי לידה את השטר עם תמונתו של לאה גולדברג.
בשרותים עמדה אשה כבת חמישים, שטפתי ידים וחיכיתי שהיא תצא, נגשתי לדלת התא האחרון ונקשתי את הקוד שקבענו, שתי נקישות והפסקה, נקישה נוספת, הפסקה ושוב שתי נקישות , שמעתי את המנעול והדלת נפתחה.
חנן היה מחורמן, הרגשתי את הזיין העומד כשגופו נצמד לגופי, חנן סגר במהירות את הדלת והצמיד אותי אליה, ידיו טיילו על גופי כאילו קיבלו חיים משלהן, חודרות מתחת לחולצה, נכנסות לתוך תחתוני, מחלצות את שדיי מתוך החזיה, פיו נצמד לפי בנשיקה ארוכה, מחדיר את לשונו, פותח את כפתורי חולצתי, שלחתי את ידי ופתחתי את רוכסן מכנסיו, חילצתי את הזיין התפוח מתחתוניו, אחזתי אותו בידי והתחלתי ללטף אותו בעדינות, משפשפת ברכות, משחקת בשק האשכים התלוי, מחרמנת אותו ומרגישה איך הזיין שבידי מזדקף עוד יותר.
כשהגיע הרגע הנכון, לדעתי, הסתובבתי ודחפתי את חנן אל מושב השרותים הסגור, מגיעה לו מציצה טובה על התמונות חשבתי בליבי וירדתי על ברכי אוספת את האיבר המתוח אל פי, חנן הפקיר עצמו למעשי, נהנה מהמציצה, מזוית העין ראיתי את המבט שעל פניו וידעתי שאני בדרך הנכונה… תמיד הוא אהב שאני אמצוץ לו, גם אז, בצבא.
חנן קפא במקומו כשדלת השרותים נפתחה בחריקה, ידיו שאחזו בראשי עצרו במקומם אבל אני לא הפסקתי, "שקט" הוא סימן לי כשהוא מניח את אצבעו על שפתיו אבל אני המשכתי למצוץ, הבחורה שבחוץ זימזמה שיר מוכר, משבשת את המילים ואני חבקתי את חנן בידי ואחזתי בפלחי ישבנו, הזיין שבפי נמתח עוד יותר, הרגשתי אותו פועם, מתרומם, חנן נעמד ואני לא עזבתי, רוכנת על ברכי ומוצצת בתאווה, כשברז המים נפתח קמתי ממקומי והסתובבתי עם גבי לחנן, התא הקטן לא בנוי לשני אנשים ובכל תנועה התחככתי בו, משתפשפת ומתגרה, הרמתי את החצאית והורדתי את התחתונים, הנחתי את ברכי על מכסה האסלה ונשענתי על הניאגרה, הישבן החשוף הזמין אותו והוא בא, הרגשתי את הזיין חודר בין שפתותי המגורות וננעץ למערת תענוגותיי הרטובה, חנן אחז חזק במותני, כאילו חושש שאברח, והתחיל לדפוק אותי, מגביר את הקצב. הבחורה שבחוץ סגרה את הברז, שמעתי אותה קורעת נייר ומנגבת את הידים, הידיעה שיש עוד מישהו בחדר הטריפה את שנינו, מין זריקת אדרנלין כזאת, ביד אחת חנן חסם את פי, כאילו פחד שאצעק, ובשניה שיחק בציצים שלי, לש ומעביר בין הבוהן והאצבע המורה את הפטמות שעמדו לי, ממזמז וממשיך לדפוק אותי בקצב, מחליק בתוכי, חודר בחוזקה, הזיין המתוח שלו משתפשף בין שפתי הכוס המגורות שלי ושלח בתוכי זרמים של הנאה.
הדלת שנפתחה ונסגרה היו הסימן לחנן, בעצם לשנינו, עוד כמה נעיצות חזקות והוא ואני הגענו לשיא, כמו בימים הטובים גמרנו ביחד! חנן גמר, השפריץ בתוכי ומילא לי ת'כוס בשפיך הלבן והריחני שלו ואני לא התאפקתי וגנחתי באושר, אין ספק שחנן יודע להביא אשה על סיפוקה.
"היה כדאי" חנן חייך ולחש לי כשהתלבשנו חזרה, "בונוס כזה כבר מזמן לא קיבלתי".
"היה שווה, כמו תמיד" חייכתי אליו חזרה כשאני מחזירה את שדיי למקומם בחזיה וסוגרת את החולצה, "גם התמונות" ציחקקתי ולקחתי את מעטפת התמונות השמנה מידיו, "ותודה … על הכל" נופפתי לעברו בביטוח התעסוקה שבידי ועם חיוך גדול על פני יצאתי.
