ריקוד מושחת

העיר שלנו היא עיר קטנה, היא תמיד הייתה, וככל הנראה גם תמיד תיהייה. עד לפני הגראדים היו אנשים שאפילו לא שמעו עליה-אשקלון.
בעיר שלנו היו הרבה מועדוני סלסה שנפתחו ונסגרו אינספור פעמים, כל פעם בהתחלה הייתה היענות גדולה ולאט לאט הותיקים החלו להפתזר למועדונים במרכז, כדי להתפתח ולהתקדם וככל שכמות הרקדנים פחתה כך גם תהילת המקום עד שבסופו בלית ברירה המועדון היה נסגר.
בסוף שנת אלפיים ותשע לאחר שברון לב הצטרפתי לאחד ממועדוני הסלסה או יותר נכון מועדון הסלסה היחיד שהיה בעיר ועד מהרה הכרתי חברים וחברות חדשים, הלב מעט נרפא והתחלתי פרק חדש בחיים.
באותו המועדון רקד גם רז, הוא כבר רקדן ותיק ומאוד מתקדם והוא גם מגיע לעיתים די רחוקות ובשעות המאוחרות של הערב.
לא כל כך יצא לי להכיר את רז באופן אישי כי הוא כל הזמן נשאר עם מעגל החברים המצומצם שלו ולמרות שמבטנחו הצלבו מספר רב של פעמים, אף אחד מאיתנו לא באמת העז לגשת ולהציג את עצמו. מבחינתי הוא ממש לא הטיפוס שלי, אז ככה שאין לי בעיה לוותר על ההיכרות איתו, מצד שני זה נורא מעליב שאתה רואה אותי ולא פעם ראשונה ולא בא להציג את עצמך.
באחת הערבים בשעות הלילה המוקדמות החברים התחילו להתפזר וחלקם יצאו לספות, רק אני ורז נשארנו בתוך האולם, הוא כדי להחליף חולצה ואני כדי להחליף נעליים ועוד לפני שהספקתי לפתוח את רצועת הנעליים הראשונה אני שומעת "היי, אני רז, נעים להכיר", אני מרימה את עיניי, רז עומד מולי מחייך ומושיט יד………………………. "נעים מאוד, טליה" אני מושיטה את ידי, רז מושך אותי לעמידה "Shall We Dance?" הוא שואל ואני מגיבה בחיוך לחיוב.
נהנתי מאוד לרקוד איתו, הוא גם לימד אותי כמה טריקים כדי לא להסתבך יותר מידי עם הוריאציות וריקוד אחד הוביל לשני, השני לשלישי ונשארנו באולם לבד. בריקוד הרביעי הפלייליסט פתאום החל לנגן סלואו, במקום לעזוב אותי ולהציע לי שנצטרף לחבר'ה או להחליף לשיר סלסה, הוא חיבק אותי, קירב אותי אליו והחל לרקוד איתי סלואו. לא נרתעתי ממגעו כי כבר עשרות ידי גברים נגעו בי במהלך הערב, הוא רק עוד אחד וגם כי היה לי נעים. "טליה זה רק ריקוד, אל תפתחי אשליות", חזרתי על המשפט בראש שוב ושוב כי אני יודעת שאני ממש טובה בליפול ל'מלכודות' האלה של עצמי.
הוא החל ללטף אותי בגב, הנחתי את ראשי על כתפו והרגשתי ממש בנוח לרקוד איתו. השיר השני גם היה סלואו והמשכנו לרקוד, צמודים פיזית, אבל רחוקים מכל בחינה אחרת, או לפחות כך חשבתי. את חלק מהחבר'ה מאוד סיקרן מה אנחנו עושים שם עם השירי סלואו והם נכנסו להציץ, כשראו אותנו רוקדים עזבו אותנו לנפשנו והחלו ללחשש. אני ורז פרצנו בצחוק והחלטנו לצאת לספות כדי שלא יתחילו להפיץ עלינו שמועות. למרות כל החבר'ה רז דיבר איתי, ממש כאילו רוצה להכיר אותי.
הוחלט שנוסעים לטורטייה בר לנשנש בשעת לילה מאוחרת כהרגלנו, קודם שורפים קלוריות ואז מעמיסים פי שתיים חזרה. רז שאל אותי אם אני מצטרפת, הורדתי את מבטי למטה ואמרתי בשקט "אני לא יכולה הפעם, אין לי כסף", רז פלט צחוק קטן ואמר, "הערב אני מזמין אותך, יאללה בואי, יהיה כיף". נסעתי עם אחד המדריכים, אבל בטורטייה בר רז התיישב לידי, היה באמת כיף, מלא צחוקים, אנשים הסתכלו עלינו כמו על חבורת משוגעים.
בסביבות השעה שתיים בלילה התחלנו להתפזר ורז הציע לי לקחת אותי הביתה, הסכמתי. ישבתי לידו מקדימה ונסעו איתנו עוד שתי חברים מאחור, הוא בהתחלה הוריד אותם והחל לנסוע לכיוון הבית שלי. עצרנו בחניה מתחת לבית שלי, היה חשוך. הודתי לו על הכל ועמדתי לצאת, "חכי, מה עם איזה חיבוק, נשיקה על הלחי, אנחנו ידידים עכשיו, לא?", חייכתי ובלי לומר מילה התקרבתי אליו לחיבוק. יד אחת שלו הונחה על רגלי החשופה, המגע החם שלו היה לי נעים, לא נרתעתי ואפילו השתהתי מעט, כשהרפתי מהחיבוק המשכתי לשבת בלי לזוז וחיכיתי לראות האם הוא שם את היד שלו בכוונה, או שהיא נחתה לשם בטעות. "אפשר?" רז שאל והחל לטייל עם ידו על הרגל, קצת מתחת לחצאית ואני הנהנתי לסכמה, "יואו את כ"כ חלקה ונעימה, את ככה בכל הגוף?" רז שואל בחיוך, עיניו נוטפות חרמנות. המגע שלו מטריף אותי ואני מהנהנת בראשי לאישור על שאלתו האם אני חלקה ונעימה ככה בכל הגוף. רז מוביל את ידו לאיזור המקדש שלי, שואל "אפשר", בלי לומר מילה אני מסכימה ומפשקת מעט את הרגליים, "אני לא מאמין, את חלקה לגמרי גם למטה. אני לא עומד בזה יותר, לאן אפשר לנסוע פה בלי שיפריעו לנו?", אני מנסה להתאפס על עצמי אחרי שהיד שלו במקדשי ניתקה אותי לרגע מהמציאות ואמרתי "יש פרדס נטוש שתי דק' נסיעה מפה".
תוך דקה כבר היינו עמוק בפרדס הוא התנפל עליי בנשיקות והתחיל להפשיט אותי מהחלק העליון, הוא הוריד לי את הגופיה ואני התחלתי לפתוח לו את החולצה שלו תוך כדי שאני מנשקת אותו בצוואר. החזייה שלי נפרדה ממני מאוד מהר ופיטמותיי מצאו עצמן בפיו, הוא הטריף לי את כל החושים. ידי חיפשה את האזור במכנסיו והרגשתי שהוא כבר מוכן, פתחתי את מכנסיו והתחלתי לרדת לו וקיללתי את הרכב שמגביל את טווח התנועה שלי. הוא נאנח בקול ונתן לי אישור לכך שאני עדיין עושה את זה נכון למרות שאין לי מקום לזוז. הוא הרים את ראשי הושיב אותי עליו, הכניס את ידו מתחת לחצאית, הסיט את תחתוניי לצד ודחף לתוכי שתי אצבעות, פלטתי צעקת הפתעה שהפכה בתוך שניה לגניחה, עבודת ידיים מבורכת יש לו "אוי, את כ"כ צרה, חמה ורטובה" רז פלט בחצי לחישה והגביר את תנועת אצבעותיו בנרתיקי וסיבובי אגודלו על דגדגני, ממש כאילו הוא מכיר את הגוף שלי שנים ויודע בדיוק מה אני אוהבת. הוא הטריף אותי, התחלתי לנוע על אצבעותיו בתנועות רכיבה "רז, אני עוד שניה גומרת", אני לוחשת ועיניי מתחילות לדמוע וידי בטעות נלחצת על הצופר שנשמע היטב באמצע הפרדס הנטוש באמצע הלילה, שנינו צוחקים ורז מורה לי לעבור למושב האחורי, הוא משכיב אותי, רגל אחת על גב המושבים והשנייה איפה שהמקום לרגליים, "את גם גמישה?" רז חצי שואל וצוחק "ממש חלום של כל גבר", אני מחייכת ומסמנת לו במבט "תחדור כבר אליי", הוא בזריזות פותח את הקונדום, מלביש אותו על האדון וחודר אליי.
לא ציפיתי לא לשיחה ולא להודעה אבל עוד לפני שהספקתי להתעורר לגמרי בבוקר המחרת, צליל הודעה משך את תשומת ליבי, ההודעה הייתה מרז. "בוקר טוב, רק רציתי להגיד לך תודה ושמאוד נהנתי מהריקודים איתך ובעיקר מהבילוי הקטן שלנו בפרדס", זה היה תוכן ההודעה, לא רציתי לענות מיד וגם לא ידעתי מה לענות, החלטתי שאענה לו כשאהיה במצב קצת יותר עירני וכשהראש שלי יעבוד בהגיון.
אחרי ארוחת הבוקר לקחתי את הנייד והתחלתי להקליד תשובה להודעה מרז, כל פעם הקלדתי ומחקתי ושוב מקלידה ומוחקת, מה עונים על הודעה כזאת?????????? גם לי היה כיף, אבל אני לא רוצה להשמע מתלהבת מידי שלא יחשוב שאני איזה קלת דעת שהייתה הולכת עם כל אחד, מצד שני אני גם לא רוצה להישמע רגשית מידי כדי שלא יחשוב שאני מתחילה לפתח רגשות ויירתע ממני, מה אני אמורה לכתוב כדי שהמצב יישאר סטטי??????? בסוך החלטתי לכתוב לו , "בוקר טוב, גם לי היה כיף, המשך סופ"ש נעים", תגובתו לא איחרה להגיע, כאילו חיכה לתשובה שלי והוא שלח לי סמיילי עם כוכבים בעיניים, החלטתי להשאיר את זה ככה, לא לענות.
השישי שבת והשבוע החדש עד יום חמישי עברו די כרגיל, השילוב של הלימודים והעבודה לא נתנו לי יותר מדי זמן לחשוב על החיים שלי וטוב שכך, לא בא לי לשקוע במחשבות חסרות תועלת שלא יובילו אותי לשום מקום וסתם יעיבו על מצב הרוח שלי. יום הלימודים של חמישי נגמר, אני ממהרת הביתה לארוחת צהריים להחליף בגדים ולרוץ למשמרת אחה"צ במרפאה. אמא שלי הכינה לי מכנס וחולצה, אני מחליפה את המענס במיני ג'ינס וגופייה עם מחשוף נדיב כי היום מהעבודה אני נוסעת ישירות למועדון הסלסה היקר שלי, לסגור את השבוע בשחרור אנרגיות מטורף.
אני נכנסת למגעל של חיבוקים ונשיקות אבל העיניים שלי, השפתיים והזרועות מחפשות את רז, למה הגוף משתוקק אליו???????? מה קורה לי????????? למרות שבראש ממש כעסתי על עצמי וניסיתי לשחרר עדיין כל הזמן סרקתי את בחלל בחיפוש אחר דמותו של רז. הוא לא הגיע השעה כבר עשר, השיעורים בקבוצות נגמרו ותיכך נתחיל במסיבת ריקודים אל תוך הלילה, רז עדיין לא הגיע ואני לא מעיזה לשאול אף אחד לגבי אי הגעתו כדי לא לעורר שאלות.
נעשה כבר ממש מאוחר ואני לא מסוגלת יותר לרקוד, כבר רקדתי עם כל הבנים וממש לא בא לי שהמדריך המעצבן יידבק אליי, כבר כל המועדון יודע שהמדריך חם עליי, אבל אני ממש לא בעניין, הוא מבוגר מדי וגם אפילו לא בכיוון של הטעם שלי.
אני מתיישבת כדי להחליף נעליים, חצי גוף שלי רוכן קדימה ואני נאבקת ברצועה שמסרבת להיפתח, "הערב לא נגמר עד שאת לא רוקדת איתי", הקול המוכר של רז קוטע את המאבק שלי ברצועת הנעליים, אני מזדקפת וידו כבר מושטת ומחכה לידי.
אני ורז לא לבד ברחבה אבל אני לא מרגישה את נוכחות האחרים, נראה לי שרק אני ורז שם, מבטינו מצטלבים ואני לא מסירה ממנו את המבט, חיוך שבע רצון מתוח על שפתיו ואני לא מסוגלת להתאפק ומחייכת גם. אנחנו מסיימים לרקוד ואני תיחילה לתחקר את רז, "איפה היית כל הערב? חשבתי שלא תגיע ולא העזתי לשאול אף אחד", רז פולט צחוק קטן ועונה בשאלה "מישהי ממש התגעגעה אליי?", אני מביאה לו מכה קטנה בזרוע והוא מבין שאני מבקשת שיענה ברצינות, "נתקעתי בבסיס וחזרתי גמור, נחתי קצת והחלטתי לבוא לפרוק קצת מתחים שהצטברו השבוע", אני מביעה שביעות רצון מתשובתו באמצעות חיוך קטן ובורחת לכיסא להחליף נעליים, כי אני כבר באמת לא מסוגלת לעמוד יותר.
הדיון הקבוע של לאן נוסעים להעמיס מתקיים כסדרו בספות, אני ורז מצטרפים, כמה זוגות בודדים עדיין נשארו באולם ואז רז מודיע "חבר'ה הפעם אני לא מצטרף , אני גמור מעייפות אז אני זז", אם רז לא בא אז גם אני מחליטה לא לבוא. "אני גם לא אצטרף אליכם, אני צריכה מחר לקום מוקדם, ביקשו ממני לתת משמרת ואני חייבת ליהיות עירנית כמה שיותר", רז שומע את הודעתי ושואל "את צריכה טרמפ?", אני מחכה כמה שניות לראות אם עוד מישהו התחרט מאלה שגרים בכיווני ולאחר שאף אחד לא קפץ אמרתי "כן. בבקשה, אם זאת לא טרחה", אחרי הכל רז גר בכלל לא בכיוון שלי.
אנחנו מגיעים לבית שלי, אני מתקרבת אל רז לפרידה, "לא אמרת שרצית לפרוק מתחים????? יש לי דרך מצויינת לגרום לך לפרוק את ככככככככללללללל המתחים" , אני לוחשת לו באוזן תוך כדי שיגדי מלטפת את איברו מעל הג'ינס.
רז נושך את השפתיים, "שששיייייטטטטט, אנ גמור, אבל את מטריפה אותי", רז מתניע ואנחנו מגיעים לפרדס.אני מתנפלת על רז כמו לביאה על טרף, כמעט וקורעת ממנו את החולצה, אני טורפת את שפתיו בנשיקה, מחפשת אחר לשונו, מוצצת את שפתו התחתונה, מלקקת את הצוואר ונושכת, רז פולט אנקת כאב מהול בהנאה ואני נאבקת במכנסין שמסרבים לרדת."תוריד אותם כבר" אני מבקשת בקול מתחנן, רז מרחיק את הכיסא אחורה ובמהירות מעיף מעצמו את המכנס ביחד עם התחתונים, איברו ניצב איתן ותפוח, אני מסתכלת עליו, ומלקקת את שפתיי כאילו אני רואה מולי את המנה המועדפת עליי, אני אוספת את שיערי לצד עם יד אחת, ביד השנייה נתמכת במשענת בכיסא ובולעת איברו של רז עמוק לתוך הגרון "פאק, מה את עושה לי?", רז פולט כולו משתנק בזמן שאני מוצצת לו, אני נהנית מאיך שרז מגיב אליי ועוד יותר מאיך שאיברו מגיב לשתפיי וללשוני. רז מושך אותי אלייו, כמעט וקורע ממני את בגופייה, מעיף ממני את החזייה בשנייה ונושך את הפיטמה הימנית שלי, אני פולטת אנקה קטנה, הוא מפליק לי על הטוסיק מתחת לחצאית, מזיז את החוטיני שלי לצד ודוחף שתי אצבעות לתוכי, אני נוטפת על כף היד שלו, רז מגביר את קצב אצבעותיו, תוך כדי שהוא נושך ומלקק לי את הפטמות אגדולו מצטרף ומעסה לי את הדגדגן, אני גונחת בקול ורק מצליחה לפלוט בלחישה "רז, אני תיכף גומרת", רז מגביר את הקצב ומבקש "קדימה, תגמרי לי על היד", אני משתחררת ומתפוצצת לרז על האצבעות, המיצים שלי נוטפים ממני, מרטיבים את ירכיו, אני כולי רועדת, רז מחייך ואומר, "ביקשתי שתגמרי לי על היד, לא שתשברי לי את האצבעות", אני מתרוממת רז מוציא את האצבעות שלו, כמו פקק שעם מבקבוק יין.
רז מסמן לי לעבור למושב האחורי, אני עוברת למושב האחורי בפנים הרכב, רז יוצא ומצטרף אליי דרך הדלת האחורית, הוא משכיב אותי, מוריד ממני את החוטיני ומפשק את רגליי, אחת על המושב ואחת איפה שהמקום לרגליים, עיניו נוטפות חרמנות בזמן שהוא מלביש את הקונדום והוא מביט בי שוכבת עם החזה חשוף ורגליי פשוקות לרווחה, חושפות את מקדשי החלק לגמרי, כשרק החצאית עדיין עליי, מונחת על מותניי. רז חודר אליי, אני נאנחת, הוא זז בקצב איטי וקבוע, אני מרגישה אותו כל כך עמוק וחזק ומרגישה שהגמירה השנייה שלי לא תאחר להגיע, רז מרגיש את נרתיקי מתכווץ סביב איברו, הוא תופס את החצאית שלי, מקבע אותי ואני מרגישה כאילו עוד כמה סנטימטרים חדרו אליי, אני גונחת בקולי קולות, צורחת מעונג, רז מגביר את הקצב עוד יותר, מזיין אותי כמו חיית פרא ואני גומרת בשאגה.
"עדיין לא סיימתי איתך, רז תופס אותי, מעמיד אותי על ארבע, תופס אותי מהחצאית וחודר אליי, אני לא מצליחה להוציא הגה מגרוני, אני צורחת בלי קול, עיניי דומעות ואני מרגישה ברקיע השביעי. איברי עדיין מכווץ ואני ממש מרגישה איך איברו של רז נאבק בצרות שלי ואיך כל סנטימטר שנכנס מרחיב אותי יותר ויותר, אני משתחררת ואיברי נפתח מחדש כולו נוטף, "פאק, את כל חמה ורטובה", רז פולט, תנועותיו איטיות, "רז, תזיין אותי, תזיין אותי חזק ועמוק", אני מבקשת , רז עוצר ורגע "את לא אמורה לעבוד מחר?" הוא שואל, "לא" אני עונה, "יופי, אז אין לך בעיה שאני אגזול ממך את היכולת ללכת" רז אומר ולפני שאני מעכלת טאת מה שהוא אמר, רז תופס ביד אחת את מתניי ביד השנייה את החצאית ומזיין אותי כל כך עמוק וכל כך חזק שאני מוכנה להישבע שלרגע שכחתי איפה אני ומי אני. אני מתמוטטת על המושב האחורי, רז מתמוטט עליי וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה לשאול את רז "מה היה אצלך בבסיס השבוע שהיו לך כל כך הרבה מתחים לפרוק?" , רז נושף ואומר, את המתחים פרקתי שגמרת בפעם השנייה, ההמשך היה סתם כי התחשק לי לפרק אותך.
רז עזר לי להתלבש ולעלות הביתה, למזלי היה מספיק מאוחר וכולם ישנו עמוק ולא ידעו שאת דרכי לחדר השינה עשיתי בצליעה. התעוררתי בבוקר עדיין מתקשה לעמוד על הרגליים, בנייד מחכה לי הודעה מרז, "אני לא יודע מי את או מה את, אבל רק רציתי שתדעי שאף אחת אף פעם לא הצליחה לגרום לי לעשות את מה שעשיתי אתמול?", חייכתי ועניתי, "אף פעם לא גזלת מאף אחת את האפשרות ללכת בזכות זיון?" עם סמיילי קורץ ורז מייד ענה, "לא, אף אחת אף פעם לא הצליחה לגרום לי לזיין אותה שאני גמור מעייפות ובטח לא כמו שזיינתי אותך אתמול. מי שיהייה בעלך ללא ספק יהייה בחור בר מזל". חשבתי הרבה מה לענות לו על המשפט האחרון ובסוף רשמתי לו "אולי לא תיהייה בעלי, אבל אתה יכול בינתיים ליהיות הבן זוג שלי ולהינות מכל הטוב הזה". רז לא ענה מיד, לקח לו כמה דקות ובסוף הוא רשם "אני קצת עסוק, נדבר אחר כך".

תגובות ? (אין צורך להזדהות)