למען הסר ספק:
עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני. כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.
שכבתי לי על הצד במיטה הגדולה, הראש נשען על יד אחת ובשניה אני מכסה את גופי העירום בסדין הלבן, כאילו מתביישת, כאילו לא ערכתי רק לפני רגע מופע סטריפטיז פרטי לגברבר הצעיר שעמד עכשיו מולי, נבוך, והתחיל להתפשט באיטיות.
"לאט, אל תמהר, אני לא אברח" לחשתי לו בקול מפתה, "תחרמן אותי קודם, תרקוד" הוספתי וכאילו במקרה חשפתי את אחד משדיי העסיסיים שבעזרתו האדיבה של ד"ר כהן עמד זקוף כאילו הייתי בת 18 או 20.
הגברבר חשף את חזהו השרירי, יאמי, אני אוהבת חזה שרירי כזה אצל גבר, רואֶה את מבט הערכה בעיניי ושולח יד לחגורת מכנסיו שלא הסתירו את הזקפה שהתחבאה מתחת לבד המתוח, מושך ופותח בתנועה מהירה ועובר לכפתור המכנסיים, פותח גם אותו וממשיך לרוכסן "לאט, תגרה אותי" לחשתי שוב לעברו, מעבירה לשון בתנועה מתגרה על שפתיי המשוחות בשפתון אדום לוהט, "בן כמה אתה?" שאלתי אותו בעוד הוא נאבק שלא ליפול כשהוא מוריד את מכנסיו.
"תשע עשרה" אמר כשהוא מנסה לרקוד עבורי כמו שאני רקדתי קודם כשהוא ישב והסתכל בי, "בעצם שמונה עשרה וחצי" הסמיק כשהוא מניע את אגנו בתנועות איטיות ומנסה לחרמן אותי כמו שחרמנתי אותו וגם לא ליפול.
"חשבתי שיותר, אתה נראה בן 21 לפחות" לחשתי לו חזרה, לא שהצטערתי, אני אוהבת אותם צעירים וחסונים אבל בפעם הבאה אני צריכה לבדוק יותר מוקדם, הנוער בימינו נראה מבוגר מגילו והדבר האחרון שאני צריכה זה שיתפסו אותי מזדיינת עם איזה קטין, "יותר ברגש גולני" קראתי לעברו.
"גבעתי" ענה שוב בגאווה "זוכרת, הכומתות הסגולות" הצליח להוריד את מכנסיו ונשאר בתחתוני הבוקסר שאוהל גדול בלט בין רגליו.
צדתי אותו באותו בר-מועדון ידוע שבו אני צדה אותם תמיד, הגיע עם קבוצת חברים רעשנית, כאלה שבטוחים שהם באים לעשות לנו טובה, ועמד בצד, בשקט, כאילו נסחף לכאן במקרה עם הזרם, כאילו לא שייך.
לא סתם קוראים לי קוגרית, אני אוהבת אותם צעירים חסונים ובמקרה שלי עדיף גם ביישניים, וכמו פומה אמיתית השוחרת לטרף הצלחתי לבודד אותו מהעדר, לבדוק "כאילו במקרה" את הסחורה שמסתתרת בין רגליו, למשוך אותו אחרי למקום שרציתי, לבר, ושם להנחית את המכה הסופית, לנעוץ בו את הטלפיים החדים שלי ולהוביל אותו אחריי אל מחוץ למועדון כשמבטי חבריו המקנאים בו ושריקות העידוד שלהם מלווים את צעדנו.
המוסטנג האדומה שלי תמיד עושה את העבודה. חייכתי למראה מבט הערצה שנמרח על פניו כשהתיישבנו במושבי העור המפנקים, מגיחים אל הרחוב בצווחת צמיגים מחרישה ומשתלבים בתנועה.
בזוית העין ראיתי את המבטים שהוא שלח לעברי, בוחן אותי מכף רגל ועד ראש. משכתי מעט את החצאית הקצרה, אחזתי בידו והנחתי אותה על ירכי שנחשפה, הייתה לו יד גדולה וחמה שכאילו קפאה במקומה, כאילו חוששת לזוז מהמקום שהנחתי אותה, כאילו מפחדת ללטף.
"גולני?" שאלתי, בחור חסון כמוהו חייב להיות בקרבי.
"גבעתי" תיקן אותי "הכומתות הסגולות" המשיך בגאווה "קוראים לי"
"בלי שמות!" קטעתי אותו לפני שהספיק להגיד את שמו והוא השתתק באחת "אני אקרא לך גבעתי" קבעתי.
"מה שתגידי" ענה וחייך, הוא לא היה טיפש, "ואיך את רוצה שאני אקרא לך?" נכנס מייד למשחק, "אולי… גברת רובינסון?".
הסתכלתי עליו וצחקתי, מצא חן בעיניי, "מתאים לי גברת רובינסון" הגברתי מהירות, עוקפת מכונית שנסעה לאיטה ומזמזמת את השיר המוכר של סימון וגרפינקל מהסרט "הבוגר", מאיצה ובקושי מתגברת על נהמת המנוע.
"ראיתי את הסרט?" התגאה ואני התפלאתי, סרט ישן, "אין בעיה גברת רובינסון" חייך לעברי רק שהפעם החדיר מעט את ידו אל מתחת לחצאית וליטף את ירכי, לא מעז יותר מזה, "מה שתגידי גברת רובינסון" המשיך בחיוך גדול יותר ואני השלמתי את המשפט שלו בליבי "רק תני לי לזיין".
דהרתי לעבר הבית שלי, וילה מפנקת המשקיפה אל הים, נכנסתי לחניה במהירות כמו נהגת שודים מדופלמת, עצרתי בחריקת בלמים וראיתי את הפחד בעיניו, אחזתי בידו ומשכתי אותו אחרי, "היי" נופפתי בידי הפנויה לבני והחברה התורנית שלו שהתמזמזו על ספת העור הגדולה בסלון, שקועים ב-69 מפנק ולא מנסים לכסות את מערומיהם, "תמשיכו, תמשיכו קינדרלך, אל תפריעו לעצמכם, אנחנו עולים למעלה" משכתי את הגברבר ההמום אל עבר המדרגות העולות לקומה השניה, מובילה אותו לחדר השינה הגדול שלי.
"מי זה?" הגברבר גמגם לעברי "שם למטה" הוסיף אם אולי לא הבנתי.
"אהה, זה הבן שלי" עניתי בשיא הטבעיות "והחברה שלו, עושים חיים" חייכתי "למה??"
"כלום" אמר בקול מתנצל והסמיק, שתק רגע, מהסס, "ככה מול העיניים שלך? את מרשה לו??" לא התאפק בסוף ושאל.
"מרשה?" צחקתי "קודם כל למה לא? שיהנה, וחוץ מזה הוא כבר בקורס קצינים" התגאיתי "הוא כבר מזמן לא צריך לבקש ממני רשות".
ראיתי את המבט המופתע על פניו, מבט לא מאמין כזה, "שב פה" הושבתי אותו על כורסה גדולה שעמדה בצד והפעלתי את המערכת שעמדה לידה, מנגנת את הדיסק של לאונרד כהן שהכנתי מראש, מוזיקה שקטה וארוטית, והתחלתי להתנועע מולו בתנועות איטיות, מתחילה לפתוח את כפתורי החולצה, לעשות לו את הצגת הסטריפטיז שאפילו בחלומות הרטובים שלו לא חלם שיראה…
********
לא נולדתי כזאת, אתם יודעים, קוגרית. היום אני בת 42, אשה בשלה, ככה אני אוהבת לכנות את עצמי, שונאת שאומרים עלי שאני מבוגרת.
לא נולדתי עם כפית של כסף אבל גם לא בשכונת מצוקה, עד גיל 18 פחות חודש היו לי חיים רגילים ואז נבחרתי לסגנית מלכת היופי, זאת שתמלא את תפקידה של מלכת היופי אם זאת לא תוכל למלא את תפקידה רק שבמקרה שלי היא יכלה.
את דורון, בעלי הראשון, הכרתי באחת המסיבות שלאחר התחרות, בחור גבוהה וחסון, יפה תואר, היה ביננו קליק כזה, אהבה ממבט ראשון, לא תאמינו אבל דורון היה גם זה שפתח אותי, קודם נתתי לו לקטוף את בתולי במושב האחורי של הרנו הצבאית שלו ורק אחר כך התברר לי שהוא טייס.
התחתנו חודש אחרי שסיימתי טירונות, הייתי בת 18 וחודשיים ובהריון, כן זה מה שקורה כשבוער לך בין הרגלים ואת לא נזהרת, רציתי לעשות הפלה אבל דורון לא הסכים "הוא שלי ואני רוצה אותו" טען בתוקף אז התחתנו! ואחרי ירח דבש קצרצר, סוף שבוע בדיוק, עברתי למגורי משפחות בבסיס מרוחק בנגב, משהו כמו קיבוץ עם ש"ג באמצע שום-מקום, הגעתי וקיבלתי הלם, זה לא שלא פינקו אותי אבל בכל זאת הכל שם היה שונה כל כך.
יש דברים שאף אחד לא מכין אתכם אליהם ואחד מהם הוא ביקור בית פתאומי של מפקד הבסיס כשהרופא מלווה אותו, יש לזה רק משמעות אחת לביקור כזה במגורי המשפחות ואני, שהייתי בסוף החודש השמיני, התעלפתי.
כשהתעוררתי קיבלתי את שתי הבשורות בבת אחת, הראשונה שדורון בעלי נהרג בתאונת אימונים, חלק מאותן תאונות אימונים ארורות המלוות את מי שרוצה להיות הכי טוב, והשניה שנולדה לי בת יפיפיה.
קראתי לה רות, על שם סבתו של אביה שלא תזכה לראות.
את יהודה, בעלי השני, הכרתי כבר בשבעה. חבר ילדות של דורון שבא לנחם, התאהב בי ולא עזב. התחתנו אחרי שנה בדיוק וחודש אחרי נכנסתי שוב להריון ו…גם אלון, הבן השני שלי, לא הכיר את אביו שנהרג באחד מפיגועי הטרור בירושלים, עבר במקרה, בכלל לא היה צריך להיות שם כשהמחבל המתאבד פוצץ את עצמו במרכז הכיכר ההומה.
לקח לי עוד שנתיים עד שהתחתנתי שוב, אני בת 24 עם שני ילדים והוא בן 43, תעשיין מצליח, ספורטאי אקסטרים מצטיין ורווק מבוקש שראה אותי פעם שוחה בבריכה והחליט שאיתי הוא רוצה למסד את חייו.
עברנו לגור בווילה הזאת המשקיפה אל הים, ירושה מהוריו שלא הכרתי, וחצי שנה אחר כך גם הוא נהרג בתאונת אופנוע, החליק עם ההרלי דייוידסון הגדול שלו בירידות מערד לים המלח.
הדביקו לי את התואר "האלמנה השחורה", זאת שהורגת את בעליה, וברחו ממני כמו ממגפה. כסף לא חסר לי, כל אחד מהם תרם את חלקו לקצבתי השמנה, ואל תחשבו לרגע שלא יצאתי פה ושם אבל אף פעם לא קשר אמיתי, היו סטוצים, בדרך כלל עם אנשים מבוגרים ממני, והיו מסיבות חשק פרועות, עושה מין לצורך הפורקן ולא בוחלת בכלום, משטרללת עם גברים ועושה 69 עם נשים ואם אפשר גם וגם – עדיף! מזדיינת בכל צורה אפשרית, מלפנים ומאחור, אבל לא ממש נהנית, מבלה בלי סוף אבל לא ממש מאושרת.
עם היה משהו שהקפדתי עליו בכל השנים האלה זה לשמור על עצמי, הרבה מכון כושר, שחיה בבריכה ותזונה נכונה, מעט מאד אלכוהול והכי חשוב לא לסמים!!
הרבה סמים עברו מול עיניי, לא הייתה לי בעיה להשיג, אבל החלטתי שלא והקפדתי על זה, אני וילדי! חינכתי אותם חינוך פתוח, הכי ליברלי שיש, אבל בנושא הזה הייתי האמא הכי קשוחה בעולם ולשמחתי הם קיבלו את זה, לא עישנו, אפילו לא סיגריה.
אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ וזה באמת ככה, כשאת חיה חיים כאלה, חיים של מין זמין וחופשי, אל תצפי שהילדים שלך יחיו אחרת ואכן הם הלכו בעקבותיי וברגע שהם הפכו בוגרים אני אפילו עזרתי להם, הלכתי עם רות, הבת שלי, לרופאת הנשים וקניתי לה את הגלולות הראשונות שלה, שוחחתי עם הבן וכשהוא התבייש קניתי לו בסופר-פארם את חבילת הקונדומים הראשונה אפילו שהוא לא סיפר לי עם מי הוא הולך לעשות את זה רק נשבע שהוא לא יעשה שטויות ושאני לא אדאג, היא כבר בת 18.
הפעם הראשונה ששכבתי עם מישהו שצעיר ממני בעשרים שנה הייתה עם הבת שלי! מדהים נכון? אבל זה בדיוק מה שהיה.
אלון, הבן שלי, היה בטראק בתורכיה, מנצל את החופשה האחרונה לפני הגיוס, כשרות, הבת שלי, חזרה מוקדם מהצבא ומצאה אותי יושבת מבואסת מול הטלוויזיה, רואה "אודטה" ויורדת על חבילה גלידה שמנת טובה.
"אמא בואי" משכה אותי ביד "תתלבשי, אני רק מתרחצת ונצא לזמן איכות" התחילה להתפשט מולי, זורקת את המדים לכל עבר ופותחת את החזיה, מתגרה בי וכמו תמיד מחייכת למראה המבטים שאני שולחת בחזה שלה, שדיים גדולים צעירים וזקופים שמעוררים בי תמיד קנאה.
לזמן איכות יש רק משמעות אחת אצל הבת שלי, אמא קחי את המאסטר-כארד פלטינה שלך ובואי נלך לגהץ בקניון, וזה בדיוק מה שעשינו.
קודם נסענו לקניון רמת אביב, אוהבים אותנו שם עובדה חייכו אלינו או אולי יותר נכון להגיד שחייכו כשראו את כרטיס האשראי שלי נשלף, נכנסו ל"אפרודיטה" ורות בחרה לה שם חזיה וחוטיני זנותיים, כאלה שבקושי מסתירים, ביחוד החזיה, "רון" שזה החבר שלה "מת שאני לובשת כאלה, זה מחרמן אותו" לחשה לי ושיכנעה גם אותי שאני צריכה זוג כזה כולל חגורת ביריות תואמת, ומשם ביקור קצר אצל "סיגל דקל" ונעלים אצל "מארי" ואחרי עוד כמה קניות המשכנו לסיבוב המשך בנמל תל-אביב ובסוף ישבנו בשולחן קצת מבודד קרוב למים ב"קום-איל-פו" שלצערי מאז כבר נסגרה.
"את עיפה, לא ישנת בלילה?" שאלתי למראה פיהוק קטן שנפלט לה.
"לא" הסתכלה לעברי בסקרנות "למה? שמעת משהו אתמול?"
השאלה שלה סיקרנה אותי, בדרך כלל אחרי שרון, החבר שלה, מבקר אותה והם הסתגרו בחדר שלה היא מפהקת ככה למחרת, "למה רון היה? הייתי צריכה לשמוע?"
"לא, אתמול זאת הייתה נועה" וחיוך של אושר נמרח על פניה "רון הקפיץ אותי שלשום, במוצאי שבת"
"הקפיץ?" לא הבנתי, את המושג הזה לא שמעתי עדיין למרות שהחיוך הזימתי שנמרח על פניה לא השאיר ספק למה שרון עשה לה.
אין ביננו סודות, אנחנו מספרות אחת לשניה פרטים כל כך אינטימיים שאפילו החברות הכי טובות לא מספרות, "כן, את יודעת" גחנה לעברי, שלא ישמעו, והתחילה לתאר לי בפרטי פרטים מה קרה עם רון, קודם איך הוא הפשיט אותה ואחר כך איך היא הפשיטה אותו, איך הוא נישק אותה בכל הגוף, גם שם למטה, ואיך הם עמדו והתמזמזו, איך היא מצצה את הדרדס שלו, ככה היא קוראת לזין שלו שלדבריה הוא הכי גדול ממה שהיא ידעה ותאמינו לי שהיא יודעת למרות שרק בסוף התיכון "פתחו אותה", כמו שהיא בישרה לי אז בגאווה, "ואז הוא אחז בי בידיו המסוקסות" סיפרה כשהיא משתמשת בעוד ביטוי שהיא למדה ממני ואני למדתי מחוברות "פטריק-קים", עלילותיו של סוכן ה-C.I.A השרירי שהייתי קוראת בשקיקה כנערה, "הרים אותי ושיפד אותי על הדרדס המתוח שלו, אני מחבקת אותו בידיי וברגליי וידיו תומכות בישבני כשהוא מטייל בחדר ומקפיץ אותי על הזיין הזקור שלו" חייכה חיוך גדול כאילו נזכרה מה זה עשה לה ואני הרגשתי את הרטיבות המתפשטת בין רגליי "מעלה ומוריד אותי, השדיים שלי קופצים והדרדס שלו מחליק בתוך הכוס שלי ועושה לי טוב" ליקקה את שפתיה ושלחה יד אחת אל מתחת לשולחן "כל כך טוב שגמרתי, אפילו גמרתי פעמים" לחשה וגחנה עוד קצת לעברי, "שתי אורגזמות שהרעידו את גופי והשאירו אותי חסרת נשימה לפני שגם הוא גמר" הוסיפה והשתתקה והמבט המצועף על פניה סיפר בדיוק מה היא עושה שם מתחת לשולחן.
הסיפור על רון היה אומנם מחרמן והשכיח לי לרגע את הפיהוק אבל אז נזכרתי, הייתי עדיין סקרנית אבל חיכיתי עד שהיא תשתה שוב מהמיץ גזר הסחוט שלפניה ורק אז שאלתי "נו רותי אז מה הייתי צריכה לשמוע אתמול בלילה?" הדגשתי את האתמול.
"זיינתי את נועה" חייכה חיוך של חתול ששתה את כל השמנת.
"זיי" נפלט לי בקול ועצרתי באמצע, מתקרבת אליה ועוברת ללחישה, "זיינת את נועה?"
"כן, היא הביאה לי מתנה סטראפאון, את יודעת מה זה סטראפאון?"
"כן" עניתי בקול נעלב.
"אז זיינתי אותה איתו" המשיכה עם אותו חיוך כובש "אמא את לא יודעת איזה כיף זה" המשיכה מתכופפת ולוחשת לי "אנחנו חייבות לנסות" הוסיפה כאילו אין טבעי מזה "הערב!".
עשיתי הרבה דברים בחיי, השתוללתי והשתרללתי בלי סוף, אבל את זה באמת עוד לא עשיתי, אשה עוד לא זיינה אותי עם סטראפאון. ברגע הראשון היססתי, לא כי פחדתי אלא אתם יודעים זאת הבת שלי "רותיל'ה, זה גילוי עריות"
"אמאל'ה, בשום מקום לא כתוב שבת עם אמא זה גילוי עריות! אח עם אחות כן, אמא ובן כן, אבא ובת גם כן אבל אמא ובת לא כתוב!" ואני לא יודעת מאיפה הידע הזה שלה ואם בכלל היא צודקת, "וחוץ מזה" עצרה לרגע, מסתכלת עליי וזרקה לי עוד פצצה לפרצוף "גילוי עריות זה לא יהיה משהו חדש במשפחה שלנו, שכבתי כבר עם אלון, אומנם את בתוליו הוא איבד אצל אמא של דני הקטן" חייכה, "אבל כשאת לימדת אותו תאוריה אני תירגלתי איתו עבודה מעשית" היא צחקה.
זה שלא התעלפתי על המזח של נמל תל-אביב היה נס, אמרתי לכם כבר שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ אבל פה אפשר לומר גם שהתלמיד עלה על רבו "אמא של דני הקטן??" מלמלתי אבל רות התעלמה באלגנטיות ולא נתנה לי הרבה זמן לחשוב "בואי נלך, אני כבר מתה להשחיל אותך" אמרה בשפה הגסה האהובה עליה כל כך וסימנה למלצרית להביא את החשבון "נו בואי, אל תהיי מרובעת" המשיכה למראה המבט המזועזע בעיניי "הכל התחיל מהסרט "החולמים" שאת הבאת מספרית הוידיאו, את זוכרת רק שאצלנו לא היה שלישי" הפסיקה לרגע לבדוק את החשבון ולתת את כרטיס האשראי שלי למלצרית "כמו בסרט התחלנו באוננות וכשאלון הפסיד הוא אונן עם התמונה שלי" הזכירה את בסצנה המחרמנת מהסרט "אבל מהר מאד הגענו לדבר האמיתי… וחוץ מזה, אם תהיי ילדה טובה אני אתן לך גם לזיין אותי" חייכה את החיוך שאני לא יכולה לעמוד בו וחתמה במקומי על החשבון.
הדרך עד הבית עברה בשתיקה. חשבתי על מה שרות אמרה לי ורציתי לשאול אותה יותר פרטים על אלון ואמא של דני הקטן שהיא חברה טובה שלי אבל משום מה התביישתי. דני הקטן הוא בכלל לא קטן, חבר טוב של אלון אני חושבת שעוד מכתה א' או ב' ובקרוב מאד גם הוא צריך להיות בן 18, זה פשוט הכינוי שאלון נתן לו כי הוא היה הכי צעיר בכיתה ולמרות שהוא גבוה ממנו בראש לפחות.
אותו לילה הזדיינו כמו שלא הזדיינתי עם אשה בחיי, היה לה כושר, לרות הבת שלי, והיא דפקה אותי עם הסטראפאון שקיבלה מנועה בתנועות מהירות וחזקות, שוכבת עלי, שדיה נלחצות לשדיי, בטנה לבטני ושפתיה מוצצות לי את תנוך האוזן ולוחשת לי בדיוק את המילים הנכונות, אלא שמחרמנות אותי עוד יותר.
ישבנה עלה וירד בתנועות ארוכות, כמעט יוצא ושוב יורד ונועץ בתוכי את כל התותב הגדול המוצמד לערוותה במכה חזקה, אגנה נוגח באגני והיא לוחשת לי "זה טוב לדפוק אותך אמא" ואני מצטמררת, מהנאה, מרגישה איך עוד אורגזמה מתפוצצת בתוכי ולא רוצה שתפסיק.
היה משהו מיוחד במגע הגוף הצעיר שלה שהדליק אותי, מין מגע מרענן שכל כך שונה מאותם גברים ונשים בני גילי שאתם שכבתי לאחרונה, אני חושבת שגמרתי ארבע או חמש פעמים לפני שהיא אמרה "אמא בואי נתחלף, עכשיו את תדפקי אותי… בדוגי" ושלפה את התותב מתוכי, הורידה מעליה את הסטראפאון בתנועות מהירות ועזרה לי להלביש אותו עלי, "כן, בואי" נעמדה על ארבע בקצה המיטה "תעמדי, אני מתה על התנוחה הזאת" הסבירה לי ואני לא אכזבתי אותה, אחזתי במותניה ונעצתי את כל התותב הרטוב במיציי למעמקי הכוס שלה, מרגישה שאני מחליקה בקלות, שגם היא רטובה כמוני, מהמראה הגדולה שעל הקיר ראיתי את שדיה מתנדנדים תחתיה, רוקדים בכל תקיעה שלי והגברתי את הקצב "כן, זה טוב, תמשיכי אמא, כן זה טוב, עוד" צעקה בקול "כן אני גומרת, הנה, הנה!!" המשיכה "לא! אל תפסיקי, אני רוצה עוד אחד!!" ואני המשכתי, הפלתי אותה על המיטה ושכבתי עליה, שדיי נמחצים לגב השרירי שלה ואגני טוחן בה.
פמפמתי בה עוד אורגזמה גדולה ואחריה עוד אחת עד שנפלנו שדודות, מתנשמות, שוכבות על הגב וצוחקות, "כן, היה טוב, היה 10, היה…" לא מצאתי את המילה ונתקעתי, מסתכלת בשדיים שלה שעולים ויורדים בקצב נשימתה, "תודה רותיל'ה, אף פעם לא ידעתי שאני אהנה כל כך לזיין מישהי" הוספתי אחרי רגע, עדיין מתנשמת אבל עם חיוך גדול על פניי.
"עכשיו ספרי לי מה היה עם אמא של דני" ביקשתי אחרי שנשימתה הסתדרה קצת "איך פתאום אלון שכב איתה?"
לרגע היא היססה, מסתכלת עלי, "אמא" התחילה "לא הייתי צריכה לספר לך, אם את רוצה אז תשאלי את אלון… אבל אל תספרי לו שספרתי לך!" השלימה במהירות והסתכלה בי במבט מתחנן "או אולי בכלל תשאלי ישר את אמא שלו?" חייכה, הסתובבה והתכרבלה באותה תנוחה עוברית שאהובה עליה כל כך "אני עייפה" פיהקה "זה מעייף לזיין" ציחקקה ורגע אחרי זה כבר לא היה עם מי לדבר.
חשבתי שאני אשאל את אמא של דני כשאפגוש אותה בקאונטרי אבל היא לא הייתה, המדריכה בחוג פילאטיס אמרה לי שהיא נסעה לקלאב-מאד בצרפת וחוזרת כנראה ביום שני, הסקרנות הרגה אותי אבל מה אפשר לעשות, חיכיתי.
