יושבת על כסא עם גרבי רשת

מחוויותיו של קוקהולד נשוי – מאיה היקרה

"אין סיכוי שאני אצליף בך! לראות אותך מושפל זה דבר אחד, ולראות מישהו אחר מתעלל בך זה עוד איכשהו נסבל, אבל שאני אכאיב לך?! זה מעבר למה שהיחסים שלנו יכולים לספוג". כך הצהירה אשתי כשהעליתי את הפנטזיה החדשה שרציתי לממש איתה: הצלפות.

זאת לאחר שכבר ניסינו פחות או יותר את כל מה שפנטזתי עליו איי פעם…ולצערי הרב גם קצת יותר.

"ואם מישהי אחרת תעשה את זה? מישהי שאת תאשרי?" שאלתי אחרי כמה ימים.

זה עבד, יותר טוב ממה שקיוויתי. היא הסכימה עקרונית, אבל לא מצאנו מישהי שתעשה את זה.

אחרי חודש בערך, היא פתאום אמרה לי: "יש לי אולי מישהי…מאיה".

מאיה היתה חברה של אשתי כבר כמה שנים. היא היתה אחות בקופת חולים שאשתי הכירה באיזה קורס שהשתתפה בו לפני שנים.

אשתי סיפרה: "מאיה פעם סיפרה לי שהיה לה חבר שנהנה מכאב. באחת השיחות שלנו היא נפתחה אלי וסיפרה שגילתה שגם היא נהנית מזה. היא סיפרה לי שהיא הופתעה לראות שהיא התגרתה מאוד מצעקות הכאב שלו ובמיוחד מהתחנונים שלו, אבל בסוף, זה גם מה שגרם לה להיפרד ממנו. היא לא כיבדה אותו כבר. מבחינתה, אחרי כמה פעמים, הוא היה לא יותר מאפס שמתחנן, ובוכה, ולא גבר חזק שאפשר להישען עליו."

למאיה היה עור שחום ותספורת קארה והיא היתה גבוהה. אבל מעולם לא ראיתי בה מישהי מושכת. גם לא ממש חיבבתי אותה בגלל האופי הדיי מעצבן שלה. אבל בשלב זה, התלהבתי בטירוף. אם יש מישהי שאוהבת את זה, וגם אני אוהב את זה, אז מה רע.

לקח לאשתי כמה ימים לדבר איתה ולברר אם היא עדיין בענייני ה"כאב". לדברי אשתי מאיה שמחה מאוד על ההצעה, וציינה שהיא אפילו תביא את כל ה"אביזרים הנדרשים". בהמשך התברר של"שמחה" שלה היתה סיבה טובה.

כהרגלנו, שכרנו חדר מרווח במלון מפנק. אשתי הודיעה לי מבעוד מועד שאם הכל ילך כשורה, היא תלך לעשות אמבטיה מפנקת בזמן שאני "אבלה" בלחטוף הצלפות.

מאיה הגיעה לחדר קצת אחרינו, עם שקית עמוסה בידה, לבושה חצאית מיני ומגפונים שחורים. היא עדיין לא היתה מושכת בעיני אבל מגפיים או מגפונים, זה משהו שתמיד עוזר לאוהבי השפלות כמוני.

קשקשנו שלושתנו יחד, שתינו כמה משקאות מהמיני בר והשיחה זרמה. מאיה מאוד התעניינה בי. יותר נכון בתפקיד שלי בעבודה – כמה אנשים אני מנהל וכמה אני בכיר.

"יאללה, בוא נתחיל!" לפתע היא אמרה בקול ענייני ורציני. עברנו לחלק בחדר שהוגדר כסלון והיא החלה לפרוק את השקית: מחסום פה – גאג  (שבחיים לא ראיתי במציאות ולא חשבתי שאשתמש בכזה איי פעם), גומיות גדולות מוזרות, שוט עור ארוך, והאביזר המפחיד ביותר – מין מקל מתכת טלסקופי צר שנפתח לאורך של יותר ממטר, זה נראה כמו אנטנה עבה של רכב ישן. הוא היה גמיש ומאיה עשתה איתו תנועה באוויר שיצרה שריקה מפחידה.

"תתפשט, ורד על ארבע" אמרה כמעט בציווי. עשיתי כדבריה, והיא זרקה על הרצפה את הגאג. "שים את זה!" הפעם היא כבר נשמע הרבה יותר מצווה.

אח"כ התכופפה אלי וציוותה עלי לקפל את הידיים. כלומר לגעת עם כל כף יד בכתף שמעליה. היא הרכיבה על כל יד גומייה עבה מכיוון המרפק המקופל כך שהידיים שלי תישארנה מקופלות כל הזמן.  נזכרתי שראיתי את זה פעם באיזה סרט פורנו. עכשיו ירדתי על ארבע בחזרה והחלק הקידמי של הגוף היה על המרפקים בלבד. זה לא רק כאב פיסית – איכשהו זה גם היה משפיל מאוד. אני חושב שנראיתי כמו איזו מוטציה. מה שהיה עוד גרוע בזה, זה שלא יכולתי לשחרר את עצמי לבד. לא ידעתי כמה זמן אוכל להישאר ככה אבל את מאיה, כפי שניראה בהמשך, זה לא ממש עניין.

תחושת חוסר האונים היתה גדולה. ואז נזכרתי, ששוב, אין מילת ביטחון, ושוב, אם היתה, לא הייתי יכול להגיד אתה – בגלל הגאג. התנחמתי בעובדה שמדובר בחברה של אשתי, ולכן לא נגיע למצבים קיצוניים, עבורם שמורה, לרוב, מילת הביטחון.

אשתי, ישבה עדיין ליד השולחן בו שתינו כולנו יחד. אני כבר הרגשתי לא נעים שאשתי רואה אותי בתנוחת המוטציה הזו, אבל היא צפתה בנעשה ונראתה די משועממת, כאילו זו היתה משימה לא מעניינת שהיא היתה צריכה לעשות, לא יותר. לפתע אשתי אמרה: "טוב, נראה לי שאתם מסתדרים, אני הולכת לעשות אמבטיה ארוכה ומפנקת. תקראו לי כשתסיימו". ולפני שהצלחתי לחשוב אם זה טוב לי או רע לי, היא נעלמה לה לתוך חדר האמבטיה ואני נשארתי על ארבע – על המרפקים ועל הברכיים, עם מאיה מעלי, נתון לחסדיה ללא הגנה, אבל מגורה מאוד, יש לציין.

ואז, מאיה החלה מסתובבת מסביבי כמו טורף שבוחן את טרפו. סיבוב אחד, שניים, שלושה…עד שסוף סוף היא החלה לדבר:

"לא באתי לעשות טובות לאשתך למרות שהיא חברה טובה" אמרה. "אני עובדת בקופת חולים, כמו שאתה יודע, ולכן אני משלימה הכנסה פעם או פעמיים בשבוע עם גברים כמוך, בדיוק כמוך. אפסים נשלטים שיכולים לשלם. פעם או פעמיים בשבוע אני מבקרת עלובים כמוך ומרוויחה יותר מהעבודה שלי בתור אחות. ואני יודעת שאתה בכיר שמרוויח טוב מאוד". היא אמרה בטון קר וזחוח שהלחיץ אותי מאוד.

כסף? שאלתי את עצמי. מי בכלל דיבר על כסף? חשבתי שהיא נהנית מלראות גבר צורח מכאב. אשתי פספסה את זה שהיא כבר מקצוענית, או שאני, כרגיל, לא הקשבתי?

"ועכשיו תקשיב טוב כלב. מעכשיו, אתה מהנהן למעלה ולמטה עם הראש כמו כלב כדי שאדע ששמעת אותי. ברור?" הנהנתי כמובן.

"ואת כל הרוק המגעיל הזה שאתה מטפטף על הריצפה אתה תשתה אח"כ ותלקק כמו כלב מהרצפה. ברור?" הנהנתי שוב, כפי שצוויתי לעשות.

בגלל הגאג הארור הזה, טפטפתי מלא רוק על הרצפה מתחתי. דמיינתי אותי מלקק את הריצפה כשמאיה עומדת מעלי עם המגפיים שלה, וזה גירה אותי מאוד. הרגשתי שאני מוכן להצלפות ומגורה מספיק כדי להנות מזה.

ואז ללא שום אזהרה, באחד הסיבובים של מאיה מסביבי, הרגשתי מכה אדירה ממוט הברזל הטלסקופי. הוא נחת לי על התחת תוך שהוא מצליח להכות גם בביצים שבלטו אחורה.

כאב חד ביותר עבר בכל החלק התחתון של הגוף שלי!

ואז נחתה עוד הצלפה ואז עוד אחת…

לא הבנתי מה קורה. בכל הסרטים שצפיתי, תמיד מתחילים "בקטן", עם שוט מרובה רצועות שנראה כאילו הוא מלטף אותך בכלל. ועוד משהו שזכרתי היה שמתחילים לאט לאט, ושבין הצלפה להצלפה יש כמה שניות לצרוח, להתחנן, לבכות. כל זה לא היה אצל מאיה.

אצלה, המכה השנייה הגיעה מיד אחרי שהראשונה נחתה לי על התחת והביצים. ואז השלישית והרביעית והיא המשיכה והמשיכה עם עוד ועוד מכות חזקות שלא מפסיקות. לא הבנתי איך היא כבר היתה בטירוף הזה. מאיפה כל המרץ הזה התפתח כל-כך מוקדם בסשן.

לא יכולתי לחשוב בבהירות. הייתי דיי בשוק, כאוב וחושש מאוד, שהרי רק התחלנו. היו בערך כ-20 מכות כאלו שכל אחת מהן יכולה היתה להספיק לבד כדי לגרום לי לבכות ולספק את הסדיזם שלה.

למאיה, כך אני הבנתי בדיעבד, היתה שיטה. היא לא התקדמה לאט לאט ובנתה את הכאב. היא "שברה" את מי שלרגליה במהירות ובנחישות כבר בתחילת הסשן. אחר-כך, כשהאומלל שמתחתיה, היה מבוהל, מבולבל, מטושטש מכאב ואחוז אימה, היא היתה ממשיכה עוד קצת. ואז כשהוא בוכה ומילל מכאב ופחד, מפורק לגמרי נפשית, היא מתחילה "לבנות" אותו מחדש כעבד שמוכן לעשות הכל כדי שזה יפסק, והכי חשוב – לשלם הרבה.

עשיתי קולות ויבבות של אומלל. "אסור לך להשמיע קולות כלב!! תחנוק הכל!!" כך ציוותה ואני המשכתי להשמיע רק יבבות קטנות. היא המשיכה עם ההצלפות וזה היה איום ונורא. בשלב מסויים חשתי שמשהו מטפטף לי על התחת וזה כנראה היה דם מאזור שכבר בער. המכות היו נמרצות וחששתי שהביצים, במקרה הטוב, תהיינה כחולות למשך חודש, ובמקרה הרע –תזדקקנה לטיפול רפואי.

יבבתי ויבבתי עם הגאג עד שהיא הפסיקה. הנשימות שלי היו מהירות כמו של כלב שרץ קילומטרים. לפתע היא שחררה את הגאג וציוותה בקור: "שתה את כל הרוק המגעיל מהרצפה, אח"כ תלקק מה שנשאר ובסוף ואז תנגב הכל עם הגוף שלך כדי שהכל יהיה יבש". הנהנתי עם הראש, אבל לפני שהתחלתי במלאכת הליקוק היא בעטה לי בראש בחוזקה, והעיפה אותו הצידה. ואז היא טבלה את הסוליה של המגף שלה ברוק והוסיפה ככה עוד מנת חול ולכלוך והרבה השפלה.

"תתקרב!" ציוותה ואני זחלתי לכיוון המגפיים שלה. ואז היא ניגבה לי על הראש את הסוליה ולחצה על הראש שלי לכיוון שלולית הרוק.

"שתה הכל!" היא ציוותה ואני התחלתי ממש לשאוב את כמויות הרוק שהיו שם על רצפת חדר בית המלון, שקיוויתי שניקו אותה מתישהו. כשסיימתי לשאוב, ליקקתי, ושסיימתי ללקק ניגבתי עם הראש והכתפיים הכל. מהצד כנראה נראיתי ממש כמו כלב שמתגלגל על הרצפה לצד בעליו.

היא מצידה, עמדה ליד הראש שלי ולא זזה. כל הסיטואציה, יכלה היתה לגרות אותי מאוד, אבל זה לא קרה. הייתי כל כך כאוב שלא עמד לי בכלל. רק רציתי שכל הסיפור יסתיים. פחדתי להגיד לה שזה לא מתאים לי. פחדתי שזה יטריף אותה עוד יותר ואזכה לעוד מנה הגונה של הצלפות.

סיימתי ליבש הכל והיא קשרה לי שוב את הגאג ולפני שהבנתי מה קורה היא הנחיתה עלי עוד חמש מכות איומות: "זה לחימום אחרי ההפסקה" אמרה והצלחתי לשמוע את החיוך הזדוני תוך כדי המשפט. החימום הזה, אחרי ההפסקה, כאב אפילו יותר משום מה. בדיעבד, אני מבין שהוא בא להגיד לי ששום דבר לא הסתיים, אין תקווה לסיום, וכך לשבור את רוחי עוד יותר. היא הצליחה כמובן. הייתי בייאוש.

שוב היתה הפסקה לכמה שניות ולפתע יכולתי לראות את המגפונים מאוד קרובים לראש שלי. הייתי זקוק לגירוי באופן דחוף וקידמתי את הראש שלי כדי ללקק לה את המגפיים ובמיוחד את העקבים. היא חכתה שאגיע ואז הלכה לאחור. עם המרפקים זזתי שוב לאט לאט לכיוונה והיא שוב הולכת לכיוון אחר. זחלתי עוד ועוד כאוב כולי.

לבסוף כשהגעתי בפעם הרביעית למגפיים, היא כבר לא זזה. כבר עמד לי סוף סוף שוב, והלשון כבר היתה בחוץ. יכולתי להריח את ריח העור של המגפיים והנה אני מיד אתחיל ללקק אבל אז, היא הרימה את הרגל והניחה את המגף בכח על הראש שלי, שנדבק לרצפה בלחץ ובכאב. הרגשתי כל חלק בסוליית המגף. ידעתי בדיוק איפה החלק הרחב ואיפה העקב.

אני לא יודע אם איי פעם יצא לכם, להיות קשורים ועירומים, כשהראש לחוץ לרצפה תחת רגל של אישה במגף, אישה ששולטת בך. אם לא, אז אספר לכם, שלמי שאוהב השפלות זו התנוחה המושלמת ואין יותר טובה ממנה. אם הייתי יכול הייתי נשאר ככה כל החיים. בטח ובטח העדפתי את זה על ההצלפות הכואבות. התפללתי שזה ימשך עוד ועוד.

אבל אז היא הורידה את הרגל ואמרה: "יש לי משחק נחמד לשחק איתך אבל לפני שנתחיל אני חייבת לברר משהו".

לפתע הרגשתי יד חזקה ובעלת בטחון רב, חופרת בין רגלי, ואוחזת בחוזקה בביצים שלי. ואז משיכה חזקה לאחור. הרמתי אינסטינקטיבית את התחת למעלה כדי שיכאב לי פחות.

ואז הגיעה לחיצה על אחת הביצים שלי. מאיה לחצה במדויק עם אחת האצבעות שלה על הביצה הימנית שלי והכאב היה בלתי נסבל. מאיה שלטה בחומר, זה בטוח. הרי הגברים שבינינו יודעים שלא כל לחיצה ומעיכה באיזור הביצים כואבת, יש אפילו כאלו שמענגות יותר מאשר כואבות. אבל מאיה ידעה ללחוץ בדיוק איפה שצריך, ואני קפצתי מכאב נוראי שחשבתי שיביא לעילפון שלי, עד כדי כך. הגברים שבינינו יודעים – שברגע שדבר כזה קורה, אנחנו נעשה הכל, ממש הכל כדי שהכאב הזה יפסק, ומהר.

התחלתי לבכות, מכאב ועם הרבה תחנונים. גם הדמעות לא איחרו להגיע. התחננתי למאיה שתפסיק.

אבל היא המשיכה ושאלה ברוגע: "אני מבינה שאתה מוכן לעשות בשבילי הכל, או שאני טועה?"

"הכל!!!" אמרתי בכאב "בבקשה, אעשה הכל גבירתי!" הדגשתי שוב.

"יופי!" אמרה ביובש. היא שחררה קצת מאחיזה, ואני נרגעתי לשתי שניות אבל אז שוב לחיצת אימים: "א…ת…ה   ב…ט…ו…ח?" שאלה בכוונה לאט מאוד.

ואני, על סף עילפון אמרתי בבכי: "אני הכי בטוח בעולם, גבירתי!"

מאיה שחררה מאוד לאט את היד. ואני ניסיתי לסדר את הנשימות שלי.

הדופק שלי היה מהיר, הזעתי, ושלולית רוק נוספת היתה מתחתי. לא דמיינתי שהיא תהיה כל כך אכזרית איתי – היא הרי חברה של אשתי.

ואז היא שוב הניחה באגביות את הרגל על הראש שלי, והחלה לדבר על המשחק  – שמטרתו, כך הבנתי בדיעבד, היתה להראות לי שהיא זו שיכולה להוריד אותי לתהומות הייאוש והיא זו שיכולה להציע תקווה. וגם…לקחת אותה שוב.

"תקשיב טוב כלב!" אמרה כשראשי עדיין מתחת למגף. "יש לי בראש סכום שאתה צריך לשלם לי עבור העבודה הקשה שלי כאן. התחת האדום שלך הוא עדות להשקעה הרבה שלי כאן. אתה תגיד עכשיו מספר שאתה מוכן לשלם כדי שהסשן יסתיים. אם הסכום הוא הסכום שאני חשבתי עליו או יותר, אז אני מרוצה ואתה תקבל רק חמש הצלפות. אם הוא מתחת, אז אני לא מרוצה וגם אני מבינה שאתה רוצה להמשיך, ולכן תקבל 20 הצלפות."

"ברור כלב?" הצלחתי להנהן תחת לחץ המגף על הראש שלי.

ואז, שוחררתי מאחיזת המגף, והמשחק האכזרי שלה החל.

תוך כדי המשחק כבר הבנתי את האכזריות שבו. במהלך חמש המכות הראשונות, אתה מקווה שהסכום שאמרת יהיה מתאים ושבהצלפה החמישית זה הכל יפסק. אבל אם השישי מגיע, אתה מבין שיש לך עוד 15 מכות. וזה…מרסק אותך לגמרי. אלו לא עוד חמש הצלפות דומות לאלו שקיבלת ושרדת, אלא עוד חמש עשרה.

חשבתי על הסכום הגבוה ביותר שנראה לי שיכולים לקחת לכזה סשן. מסיפורים שקראתי, הבנתי שהעלויות נעות סביב מאות שקלים. כשהיא הורידה לי לרגע את הגאג אמרתי: "3,000 שקל גבירתי" כי ממש רציתי שזה יסתיים.

היא לא הגיבה, סגרה לי את הגאג והנחיתה עלי את המכה הכואבת ביותר שנחתה עלי עד היום. זה היה שוט אחר, מעור, כזה שמצליפים בו בחיות קרקס. אוושת השוט נשמעה חזק, ואני התקפלתי ושוב בכיתי ויבבתי בקול. השנייה השלישית והרביעית היו גם הן חזקות במיוחד, החמישית הגיעה ואיתה התקווה שנסיים וניפרד.

ואז, היא שוב שיחקה בי. היא חיכתה חמש שניות בהן לא אמרה דבר ורק נתנה לתקווה שלי לצמוח. כ"כ שמחתי וכבר ראיתי עצמי מתלבש ואומר לה שלום ולא להתראות. אבל אז…הגיעה המכה השישית שריסקה אותי מנטלית לגמרי. הייתי ממש אומלל. חמש עשרה המכות הנוספות היו הכואבות ביותר בחיי. גם בגלל הייאוש, וגם בגלל הכעס על עצמי שהסתבכתי שוב.

המכות הסתיימו וכבר לא יכולתי להבחין בין חלקי פלג הגוף התחתון שלי. הכל היה גוש אחד כואב מאוד. הסכום שעלה לי בראש כבר היה בן חמש ספרות. לא יכול להיות שזה יהיה יותר מ-10,000 ₪. זה סכום עצום חשבתי. אבל רק רציתי שכל הסיפור יגמר, שהרי אשתי לא עשתה קולות של יוצאת מהאמבטיה. אשתי יכולה היתה להציל אותי, אם היתה רואה את הדם והעור האדום, אני בטוח.

ואז, מאיה שוב נעמדה מול העיניים שלי עם המגפיים שלה, הניחה שוב את המגף על הראש שלי, כאילו היה מדרגה ומבלי להיזהר שלא לפגוע. היא הצמידה לי את הראש לרצפה שוב, וציוותה בקול קר ורגוע: אני רוצה לשמוע סכום!", היא שחררה את הגאג שלי ואמרתי: "10,000 שקל גבירתי". עכשיו, אפילו המגף על הראש שלי, כבר לא גירה אותי. הסשן הזה, שיצא משליטה חייב היה להסתיים.

המחשבות נקטעו בהצלפה חדה ומהירה ואחריה עוד ארבע מהירות. ושוב חמש שניות של מתח עצום….שש שניות…שבע שניות ואין הצלפה.

התחננתי אליה בראש, ממש התפללתי אליה. היא היתה השליטה היחידה בחיי כרגע, היא היתה הכל, כל העולם שלי.

היא המשיכה לעמוד בלי להגיד כלום. עבר לי בראש שהיא עושה את זה כדי לייאש אותי והנה ההצלפה תגיע. לשמחתי, היא שחררה לי הידיים, זרקה את הטלפון שלי על הריצפה לידי וציוותה:

"תעשה העברה בנקאית עכשיו!" היא זרקה לי פתק עם כל נתוני החשבון שלה, ואני כאוב ורועד, על הרצפה, נכנסתי לאפליקציית הבנק שלי והעברתי את הכסף.

 "תישאר על ארבע ואל תזוז!" ציוותה. ואני, שגם ככה לא יכולתי לזוז יותר מידי הנהנתי עם הראש. עדין מרגיש מיואש, מושפל, ועבד לרגליה. שמעתי אותה מתארגנת, אוספת את כל הציוד.

שמעתי את צעדיה מתקרבים ושוב היא הניחה את הרגל והמגף על הראש שלי, ופקדה:

"אתה נשאר ככה עוד שלוש דקות כלב! ופעם הבאה שבא לי להצליף בך אני שולחת הודעה ואתה עונה לי תוך 30 שניות 'לשירותך גבירתי'. ברור?" הנהנתי שוב כמובן. "ולא משנה באמצע מה אתה – אם אתה ישן, בפגישה אצל המנכ"ל או שוכב עם אישתך. אתה עונה לי בתוך חצי דקה".

הנהנתי עם הראש תחת המגף שוב.

"תמסור ד"ש חמה לאשתך" אמרה בחיוך שטני שהצלחתי לשמוע, היא שחררה לי את הראש, יצאה וטרקה אחריה את הדלת.

רבע שעה עברה מאז שמאיה הלכה וקצת התאוששתי. ואז אשתי יצאה מהאמבטיה, כולה מלאה בריחות טובים ונראית מאושרת ומאוששת.

"איך היה?" היא שאלה.

היה נחמד" סיכמתי בקצרה מבלי להסגיר את ההתעללות (והעלות) שעברתי מחברתה הטובה. היא לא שאלה יותר ואני לא עניתי.

עברו כבר מספר חודשים מאז המפגש ההוא, ומאיה עדיין לא יצרה קשר איתי או עם אשתי. אבל מידי פעם אני מוצא את עצמי בוהה בטלפון ולא יודע אם אני רוצה לראות הודעה ממאיה או פוחד לראות הודעה ממנה.

8 מחשבות על “מחוויותיו של קוקהולד נשוי – מאיה היקרה”

  1. כתוב מעולה, אבל יותר מידי בשבילי, אותי זה כבר לא גירה. אבל הכתיבה טובה וקולחת

    הגב
      • קוראים יקרים – אמנם אני קוקהולד אבל מה לעשות שיש כל מיני פנטזיות ולכן כל מיני חוויות.
        (עבד נשוי)

        הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)