שרי.
היא חזרה לעצמה. אוספת את השברים מהפגישה המטלטלת עם מלאכי. היא חייבת את הכסף, היא מוכנה לוותר על החוויה הזו. שרי שכרה דירה
קטנה בגבול בני ברק-רמת גן ,מצאה משרה בחנות בגדים, וניסתה להתחיל חיים מסודרים. רק הגברים של המדאם היו עוד זיכרון לעבר הלא רחוק
שלה. פעם בשבוע-שבועיים, חיכה לה גבר נחמד, כזה או אחר ,לפעמים זה היה אותו אחד למשך תקופה. היא ניסתה למפות אותם, מכינה טבלה
לפי החסידות אליה הם משתייכים, לפי אורך השטריימל או הפאות, צורת הכיפה ומיקומה על הראש, סוג של שעשוע פנימי שהיה לה. אבל הסקס
היה סקס, המלונות היו מלונות, והכסף נשאר כסף. שרי התרגלה כבר לרעיון, לא ניסתה להילחם בו כמו בהתחלה. אולי היא אפילו התחילה
להשתעשע ממה שהיא גורמת לגברים האלו. והם עוד משלמים לה על זה בעין יפה כל כך.
מדי פעם, כשהיה עובר ברחוב גבר צעיר וחתיך, היא הייתה נזכרת בערגה באצבעותיו של מלאכי, שפרטו על גופה במקצועיות ועדינות. הם שמרו
על קשר, אבל לא נפגשו עדיין ,מפחדים שניהם מהמדאם, מהתגובה הלא רצונית שלה. מסתבר ששניהם היו צריכים את הכסף יותר מאשר את
החוויה.
בוקר אביבי, שיחת טלפון ממספר חסוי, שרי עונה בצלצול השני תוהה איזה קול גברי הפעם היא תשמע מעבר לקו, איזה שירות הפעם היא תצטרך
לתת. "שלום, אני מדברת עם שרי רוזן?" שואל אותה קול נשי בהחלט.
"כן, אפשר לעזור"?
"אני מדברת ממשטרת פתח תקווה, הובא אלינו בחור חצי שיכור, והוא בקש שנתקשר אלייך .
תוכלי בבקשה לבוא"?
"אפשר רק לדעת מי זה הבחור? פרטים מזהים"?
"הוא לא ממש מתקשר איתנו. היה לו בכיס פתק קטן עם השם שלך ומספר הטלפון, לכן התקשרנו."
שרי מריצה בראשה את הבחורים שיכלו להחזיק את מספר הטלפון שלה, ממש אין לה מושג מי זה. היא מסיימת את המשמרת בחנות ויוצאת לפתח
תקווה באוטובוס. הדרך עוברת עליה בעצבים, רק שזה לא יהיה איזה בחור אידיוט שהמדאם שלחה אליה פעם. היו כבר כמה שהם ממש יכולים
להתאים לסיטואציה הזו.
היא לא תארה לעצמה שמלאכי יהיה זה שיחכה לה על הספסל.
הוא שכב על הספסל הכהה, שערו סתור, והוא פולט הברות לא ברורות. כשהוא ראה אותה הוא הזדקף פתאום "שרי, שרי שלי, איזה כיף שבאת"
הוא קרה אליה. השוטרת עמדה לידה ,מנסה להבין את הקשר בין שני הצעירים.
"מה את בשבילו?" היא שאלה בקול תקיף.
"סוג של חברה. הוא עשה צרות למישהו "?
"לא צרות של ממש, רק התעמר בקבוצת גברים. צעק להם כל מיני הכפשות על המגבעות שלהם והטליתות. שכן שהיה שם קרוב הזמין משטרה,
והוא פה. מחכה לך" השוטרת עזרה לו לקום "אף אחד לא ממש התלונן, אז הוא משוחרר מפה. רק תחתמי לי בבקשה על הטפסים שפה". שרי
חתמה על מה שצריך, הזמינה מונית והם נסעו ביחד לדירה הקטנה שלה.
מלאכי נרדם כצפוי, גופו שמוט בין ספה ושטיח. שרי טרחה סביבו, מכסה את גופו השרירי ,מנקה מפניו שאריות רוק שהצטברו להן.
בוקר, העולם נראה אחרת. שרי התעוררה מוקדם, בודקת את מצב ההכרה של מלאכי. היא עזרה לו לקום, להתפשט, אפילו כסא במקלחת היא
הציבה עבורו. המים החמים זורמים על הגוף הזה, הגוף שהיא עורגת לו בחלומות. והיא רק מסבנת, רק עוזרת. "בואי תכנסי גם את "הוא אומר לה
מתוך המים. רואה אותה מתפשטת מולו, והמים כבר עוטפים את שניהם .
בנשיקות קטנות וחיבוקים, היא עוזרת לו לחזור למצב פיכחות.
"אתה רוצה לספר לי מה היה שם אתמול?" היא שואלת, והמים הזורמים משתיקים את התשובה שלו. היא מנשקת בתגובה את פניו היפות, מצמידה
אותו אליה "תשאר אצלי בינתיים, זה בסדר."
מלאכי.
אין לו מושג איך זה קרה, מה הוא שתה לפני שהגיע לרמה כזו, אבל אין ספק ששרי הצילה אותו. הוא חייב לה בגדול. כבר שבוע שהוא אצלה, חיים
כמו שותפים לדירה, קצת כמו שותפים לחיים. חיים משיחת טלפון לעבודה אצל המדאם. שניהם עובדים בלילות, לפעמים גם בימים. וכשהם
נמצאים ביחד בבית, אז הוא מגיע מאחוריה, נעמד קרוב קרוב ולוחש לאוזנה מילים יפות, מלטפות. שולח ידיים אל הגוף הזה, שגברים אחרים נגעו
בו, אבל אף אחדלא אהב אותו כמוהו. הוא יודע את זה, הוא מרגיש את זה.
הם שכבו עכשיו במיטה ערומים, רגליהם שלובים אלו באלו, ידיהם עסוקים בלטיפות קטנות ,במגע עדין.
"אתה יודע מה אתה"?
"אני יודע מה אני חושב, אשמח לשמוע ממך."
"אתה כמו שוקולד טוב, כזה שאתה ממש רוצה לאכול ממנו כל היום, אבל אתה שומר אותו בתור הצ'ופר, משהו ששווה לשבור בשבילו דיאטה" היא
חייכה אליו, מעבירה אצבעות על החזה הרחב.
"שוקולד? נשמע לי מתוק מדי, תודה. כיף לדעת שאני מתוק."
שרי נשכבה על הבטן, נשענת על ידיה, "מלאכי היקר, רוצה שנפרוש? רוצה שננסה לבנות לנו משהו שלנו"? "הלוואי, ומאיפה יהיה הכסף, ונראה לך
שההיא גם תוותר עלינו?" כמה שהוא מציאותי תמיד ,הוא יודע את זה. המשכורת שהוא מכניס לא מספיקה לו לכלום. הכסף של העשירות
החמודות לעומת זאת…
"אני אדבר איתה, אולי היא תבין, עזוב, לך היא תקשיב יותר, היא חולה עליך. תנסה אתה."
הנייד מחייג, והדופק של שניהם עולה ועולה.
"מלאך שלי, מה שלומך? שמעתי עליך רק דברים טובים. אני מתחילה להתלבט אם לא להזמיןאותך אלי לאיזה ערב נחמד" שוב הקול המעצבן
שלה.
"הי, האמת רציתי לדבר איתך על זה בדיוק" הוא מכחכח בגרונו "על ההזמנה לערב הבא שלי "הוא נושם נשימה עמוקה "אני יודע שאת דואגת לי
לתשלום טוב והכל, אבל האמת מתחיל לי קשר אמיתי עם מישהי צעירה כמוני, והתלבטתי אם זה שייך להמשיך ככה."
"לא לא לא, אל תעשה לי את זה, אני חוטפת תכף התקף לב" וכדי להוכיח, היא התחילה להשתנק בטלפון "אתה רואה למה אתה גורם לי"!?
"תראי, זה לא אישי, אבל שרי ואני קצת התקרבנו…" לא ניתנה לו אפילו הזדמנות לסיים את המשפט "שרי?? היא לא מתביישת? אחרי כל מה
שעשיתי בשבילה? תן לי אותה עכשיו!"
שרי פתחה בהתנצלות "אבל את יודעת איך זה, אנחנו צעירים וזה מה שההורמונים עושים לנו."
"אתם תתנו לי לפחות להתארגן על זה מראש. תעזרו לי למצוא מחליפים ראויים" השיחה נותקה ככה סתם פתאום.
המדאם.
היא לא מאמינה, איך זה קרה לה?! אבל יש לה במוחה הקודח כבר פתרונות. היא תתן להם משהו נוסף, מעבר לסתם עבודות מדי פעם, וככה היא
תשאיר אותם אצלה. על שני אלה היא לא מוכנה לוותר כל כך מהר . חיפוש קל בתוך התיק שלה מעלה כרטיס ביקור של "חבר" מפעם, מישהו
שעובד עם העולם האפור, עם מי שלא תרצה להסתבך איתו. רק מילה אחת מופיעה על הכרטיס "מוטי". היא מחייגת את המספר שידעה בעל פה,
ידה רועדת, וקולה גם הוא.
"אני פה רק אם את רוצה לתת לי מישהי טובה" אומר הקול שהיא ניסתה לשכוח.
"שלום גם לך. האמת יש לי בקשה אליך הפעם" היא בולעת את הרוק שהצטבר בחלל הפה
"יש לי בחור מוכשר מאוד, היה עבודה מושלמת במשך תקופה לא רעה בכלל, אבל הוא החליט שהוא רוצה לצאת. יש לך עבודה בשבילו? אני
רוצה להשאיר אותו קרוב אלי, ועל הדרךשיבדוק לי אופציה לעובדות נוספות."
"ולמה אני אעשה את זה בשבילך?" הוא לא השתנה, היא חושבת לעצמה. תמיד קודם הוא.
"כי פעם, לפני שנים לא רבות, עזרת לי להיכנס לתחום הזה, וגם נהנית ממה שהיה לי לתת אז" היא נזכרת בימים עברו, בהם חיפשה להתאושש
מהגירושין המכוערים מבעלה הראשון ,ורק מוטי היה שם בשבילה, תחילה היא חשבה שהוא רוצה אותה, את גופה ונפשה. אבל מהר מאוד היא
הבינה שהוא רק בודק אותה, מעביר אותה הלאה להנאה של אחרים. אבל משהו בכוחניות שלו בזמן הסקס פעלה עליה ונתנה לה כוחות. ככה היא
בעצם הגיעה לאן שהגיעה ,היום היא כבר לא עוד נערת ליווי צעירה, היום יש לה את הממלכה שלה.
"טוב, תשלחי אותו, ננסה להיות נחמדים" השיחה נגמרה לה כך פתאום. השיחה הבאה היא למלאכי,
"יקירי, מצאתי פתרון להכל. רוצה שלים על רמקול שגם שרי היקרה לי כל כך תשמע?" כמה נחמדות היא סוחטת מעצמה, אבל יש לה מטרה כרגע,
והיא לגמרי מקדשת את האמצעים.
"אז ככה קודם כל, אני לא מחייבת אף אחד לקבל ממני עבודות אם הוא לא רוצה, אבל אחרי כל התקופה שלנו ביחד, נראה לי מן הראוי שתעזרו לי
קצת. אני לא צריכה להזכיר לשניכם איפה הייתם יכולים להיות בלעדיי…" היא שתקה לרגע, נותנת לדברים שלה לחלחל "מה שאני בעצם מבקשת
מכם, זה עזרה בהחזקת העסק. מלאכי, אתה תיגש למוטי, הוא חבר יקר שלי, חייב לי כמה טובות משנים עברו. הוא ישלח אותך לנשים שיתכן
וצריכות עזרה כספית ,ממש כמוכם, הוא כבר יסביר לך איך זה עובד. ואת שרי היקרה, מון שרי, אשמח אם תמשיכי מדי פעם לקבל לקוחות
שרוצים רק אותך, יצא לך שם… ובינתיים רק תדריכי את החדשות שמלאכי יעזור להם להגיע."
שקט השתרר על הקו, היא סיימה לדבר, מחכה
שאחד מהם יגיב, לשווא "הי, אתם עוד פה"?
"כן, נוכל לחזור אלייך עוד כמה דקות? צריכים לחשוב על מה שהצעת."
"אין לכם מה לחשוב, אני עשיתי אתכם, בזכותי הכרתם. קצת הכרת הטוב לאשה כמוני, מותרלא?!" קולה נסדק בטלפון ושרי אשרה בקול רפה "אין
בעיה, הכל יהיה בסדר, העיקר שאנחנו נהיה בחוץ."
היא סגרה את השיחה הכל כך לא נעימה הזו, הציתה סיגריה, מזגה לעצמה כוס יין אדום ,וישבה לנוח על הכורסא הרחבה.
תמי.
היא לא דמיינה את זה קורה לה, איך מכל הבחורים שהציעו לה, דווקא על זה היא נפלה .
ההימורים, החובות, הילדה הקטנה, איך היא תתמודד עם הכל, ועוד ממשכורת דלה כמו שלה .
ואז הוא הגיע בשבעה, מוטי, רק הביא לה כרטיס שידוכים קטן, ויצא.
היא יושבת במטבח הקטן ונזכרת בתווי פניו, הוא היה נאה כל כך, לבוש כמו חרדי אבל משהו בו היה פשוט לא .
היא הלכה לאיבוד בתוך המבוך הנוראי הזה של החיים שלה. תחילה השיחה עם הגברת המוזרה, המפגש עם נח והשיחה עם הצרפתייה הזו, שרי,
נראה לה שכך היא הציגה את עצמה. ועכשיו היא כבר בתוך החיים האלה. בתוך הפגישות שמתחילות אפילו להיראות לה נחמדות. בתוך תשומת
הלב של הגברים סביבה.
היא למדה להתאפר, להתלבש יפה, לערוך קניות במקומות שפעם לא חלמה עליהם, ולעשות סקס.
פעם מישהו אמר לה, שכל עוד היא היתה נשואה לבעלה, היא לא למדה מה זה סקס אמיתי .
היום היא יודעת לעשות סקס, אפילו טוב מאוד, רק בלב בפנים, היא מחכה לעשות אהבה.
סיפור מהמם שאפו דרדסית מחכה ככ לסיפור נוסף וארוך שלך
תודה רבה.
סיפור הבא.. נשמע כמו משהו רחוק כרגע
אופססססס
נתן לי שגיאה על פרסום התגובההתגובה.. כתבתי שוב ופרסם את שתיהן.
סורי
היי דרדסית
התאפקתי חודש מלהיכנס לפה אבל חזרתי לחפש סיפור חדש שלך ???? אמרת אחרי החגים ????
מתגעגע לסיפורים שלך את כותבת ברמה אחרת בעדינות עם התייחסות לנפש ולא רק לגוף ????
מחכה בכיליון עיניים לעוד סיפור משובח שלך ????
תודה
חחחחח.
איזה מין יהודי אתה?
אחרי החגים זה אחד המושגים היותר מעורפלים…
אבל ישלח בעזה כבר השבוע.
תכלס????
אחרי החגים זה בערך עד החג הבא ????
תודה
היי דרדסית
חזרתי לבדוק אם יש סיפור חדש… ????
אמרת אחרי החגים ????
התאפקתי לא להיכנס כל החודש אבל נשברתי מתגעגע לסיפורים שלך ????
את כותבת ברמה אחרת עם הרבה עדינות והתייחסות גם לנפש ולא רק לגוף.
מחכה בכיליון עיניים לסיפור חדש ????
תודה
חזרתי במיוחד בשביל לדרג ????
? לדרג?
כןןןן
אולי לא שמתי לב עד עכשיו אבל פתאום גיליתי שיש אפשרות לדרג סיפורים…..אז חזרתי לדרג אותך ???? כשמגיע מגיע.
שנה טובה
זה ממש חדש. יומיים – שלושה
תודה רבה.
גם לי זה חדש.. פופינס, תודה רבה על האפשרות.
בכיף. גם פעם ביקשת פורום אז גם את זה יש עכשיו 🙂
מה עם האלמנה?! איך המשיך הסיפור שלה?!
המשך האלמנה מופיע בסוף הסיפור.
בערך 15 שורות מהסוף, יש את השם שלה -תמי, ומשם את ההמשך…
(מסתבר שלא נקטע בשליחה)
אין לי מילים ….
סוף מפתיע ולא צפוי כזה שמצד אחד סוגר את הדברים הפתוחים ומצד שני משאיר דברים עמומים וגם קצת חומר למחשבה.
תודה רבה דרדסית היקרה על הסיפור המהממם.
כבר מחכה בקוצר רוח לסיפור הבא.
מכור …. כבר אמרנו ???? ולא לא רוצה להיגמל ????.
נ.ב. אורך השטריימל ?? א. גובה או גודל לא אורך ב. יום חול לא הולכים עם שטריימל…
רק בתור הערה בונה, הדיוק בניואנסים האלה נותן לסיפור את הכח שלו ונועץ אותו במציאות , גם אם לא באמת קרה.
שוב תודה
תודה לך דרדס.
נראה לי שאני אצא לפגרת חגים קצת…
נורא ואיום…. תעשי חיים 🙂
לאאאאא ????
סתאאאאאם תהני מלא ותעשי חיים ????
אני "אזדיין" ???? בסבלנות עד שתחזרי עם סיפור חדש ????
אוופס על הטעויות.
כנראה שהקובץ נשלח בטעות ללא התיקונים….
לכן גם הושמט ככל הנראה החלק האחרון על האלמנה.
ישלח בהקדם תיקון.
אני אשם?
לא.
כנראה נשמט אצלי..
אין אפס. סופרת ברמה גבוהה. איך השתפרה מהסיפור הראשון שלה עם קופרמן נדמה לי. אני ממליץ שת
תודה.
כל החיים אנחנו מנסים להשתפר…