מדאם – חלק חמישי

כל חלקי הסיפור : חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5, חלק 6, חלק 7
שרי, חלק שלישי.
הפעם שרי כבר ידעה למה לצפות. היא חיכתה בצומת המיועדת בשעה שהוגדרה מראש ,לבושה בשמלה חדשה, קצת יותר חשופה מהקודמת.
ההלבשה התחתונה החדשה שקנתה אתמול החמיאה לחמוקי גופה מתחת לשמלה, את זה היא ידעה כי היא הסתכלה טוב על עצמה במראה
בחדר. במראה הארוכה שבחדר האמבטיה בפנימיה, ניבטה אליה בחורה
עצובה, עיניים שהסגירו את הנפש העדינה שנפצעה מוקדם מדי, גוף שזכה למגע זר, טרם זמנו. היא בלעה את גאוותה וחזרה על זה שוב, יום אחרי
יום. מקווה שהרב יחזור כבר לצרפת ,ויחסוך לה ערב נוסף בחברתו.
הכל היה כל כך טכני. הם הגיעו לצימר אחר, נטוע כנטע זר בתוך חורשת יער סבוכה. בכניסה הוא בקש ממנה לחזור על אלמנט הריקוד, הפעם תוך
התערטלות בזמן הריקוד. שרי נעמדה במרכז החדר, אפופה בניחוח האסור של הסיטואציה. המוזיקה שוב נוגנה במערכת נסתרת בקיר, משמיעה
צלולים מלטפים את הגוף והנשמה. שרי עצמה עיניים מתחילה לנוע לפי הקצב. תנועות עדינות בתחילה, אצבעות נשלחות אל הכפתור הראשון
בשמלה, היא פותחת אותו לאט, מושכת את הזמן, בורחת מהמגע של הרב אל המקום שלה עם עצמה. היא מורידה את השמלה לאט, הכי לאט
שהיא יכולה. כשהיא פותחת עיניים לרגע קט, היא רואה את הרב יושב על הכורסא הקטנה מולה, מחזיק את האבר שלו בידו האחת, משחק איתו,
גם הוא לפי הקצב. היא נשארת רק בעקבים והסט החדש שקנתה אמש. הפעם הצבע הוא אדום, מוסיף סומק לעורה הבהיר. היא עוצמת שוב
עיניים, מסרבת להחזיק במציאות. היא שומעת בין הצלילים, את הרעש של הרב, גונח בשקט, פולט הברות קצרות בצרפתית בין גניחה אחת
לשניה.
כשהיא מרגישה את הנוכחות שלו לידה היא פוקחת עיניים, רואה את השטרות הרבות שבידו ומחליטה שהפעם היא תעשה את זה לאט. ביד
בטוחה היא מצווה עליו לחזור חזרה לכורסא ,היא תתן לו את ריקוד חייו, שיהיה לו על מה לשלם לה היום. היא פותחת את קרס החזיה ,וזורקת
אותה ישר אליו, אל הידיים המחכות של הרב, הוא בתמורה מעיף אליה כמה שטרות ,כאילו לא שם לב לסכום שהוא מפזר על רצפת החדר. שרי
היססה לרגע, וכבר שמעה אותו קורא "נו, מחכה לך". היא חזרה לעיניים העצומות, מענטזת מולו, מנענעת את גופה לקול המוזיקה הקצבית, מודעת
כל כך לשדיה שזזים בקצב משלהם. היא שולחת אצבעות לגומי של התחתון, מתחילה להסיר אותו. היא מסתובבת במקומה, עומדת בגבה אל
הכורסא, חושפת את ישבנה לאט. התחתון מונח לרגליה, והיא ממשיכה לנוע ערומה, לרגליה רק נעלי עקב מוכספות.
המוזיקה דועכת, ושרי עוד רוקדת בטראנס לבדה. ידיו של הרב מקיפות אותה, מקרבות אותה אליו "זה היה טוב מאוד" הוא מחייך אליה מרוצה,
מניח לאברו הזקור להשתפשף בגופה. שרי כעת כמעט בגובה שלו, מפחדת להביט לתוך עיניו, שלא יגלה בתוכה את הילדה הקטנה המרדנית של
פעם. היא דוחפת אותו אל הכורסא, שישב. הוא מצידו נותן לה את הכח ,ומתיישב בכבדות על הכורסא, אבל שולח אליה את ידיו, שתבוא אליו
כבר. שרי רואה את הזקפה שהתעוררה לה לגמרי, את היד שלו שממשיכה להחזיק ולמשש כאילו לוודא שהזין שלו נשאר שם, ולא הולך לאיבוד.
היא התיישבה עליו, לא מחדירה אליה את זקפתו, רק נותנת לו לחוש את חומה הפנימי, משתפשפת בו קצת ומתרחקת, מתעתעת בזקן הזה. ידיו
נשלחות אל שדיה, הוא מועך אותן בידיו הגדולות, מקרב אליהן את פיו ומוצץ. שרי גונחת מהמגע
הפתאומי, מגלה שזה נעים לה. הגניחות שלה מעוררות אותו לחיים, והוא מושיב אותה עליו ,מחדיר את הזין שלו אליה וגומר בתוכה בקול גדול.
שרי נשארת לשבת אליו, מניחה את ראשה על הכתף הגברית, מתלבטת מה היא מחפשת למצוא שם, נחמה על המעשה עצמו, או כתף לבכות על
המקום שלה בעולם. הרב רק מלטף את שערה, שולח נשיקות רכות לעורפה. "אני רוצה שתבואי איתי לצרפת" הוא אומר פתאום.
"מה פתאום" שרי קופצת ממקומה עליו "למה"?
"את באמת שואלת למה? איך אני יכול לחזור הביתה לסקס עם אשתי אחרי מה שעשית לי פה יומיים. תני לי רק שלושה ימים נוספים איתך,
מקסימום שבוע" הוא מוסיף.
שרי מחשבת בראשה את המבחנים של סוף השנה, איך היא תוכל לגשת אליהם אם היא תברח איתו לצרפת? הרב ניגש אליה, מחבק אותה "יהיה
לך טוב. מבטיח. כמה זמן לא היית בצרפת"?
"וואו, כמעט שנתיים" היא עונה לו, מנסה לחשוב איך היא תהיה בצרפת ולא תבקר את ההורים, ולא תספר להם מה עובר עליה .
"שנתיים זה הרבה, מאיפה את במקור "?
לזה היא כבר לא מוכנה "אין לי כבר משפחה בצרפת" היא עונה מיד, רק שלא יקשר
מתישהו בין הסיפורים "כולם עברו לארצות הברית מזמן" היא מקווה שהיא מספיק מטשטשת עקבות.
"טוב, אז אני חוזר כבר מחר, מכין לך את הדירה של הבן שלי, הוא עבר דירה לא מזמן ואני עדיין משלם על הדירה שלו. אני אשלח לך כרטיס
טיסה ברגע שהכל יהיה מוכן" הוא מפסיק לרגע לדבר, מחזיר לעצמו את הנשימה הסדירה "בחורה כמוך שווה יותר ממה שאני משלם ,מקווה שזה
בסדר" הוא הוציא את המעטפה, והניח אותה על המיטה. שרי סופרת עד 10 בשקט ואוספת אליה את המעטפה, נדהמת שוב מעוביה .
שוב ביקור בבנק הדואר, שוב הפקדה אצל ההורים, שוב שרי מחייכת לעצמה. לפחות לכסף ישמטרה טובה.  *
צרפת קוסמת לה, היא מגיעה בטיסה, הישר אל רכבו של הרב. נשיקת נימוס על הלחי והם יוצאים לדרך. הרחובות מחייכים אליה, זוכרים את
הליכתה בין המרצפות הקרירות, את הילדות שהיתה מזמן, כמו בעולם אחר לגמרי. הם נוסעים בשתיקה, מבטה נעוץ בחלון הכהה של הרכב,
מתפללת שאף אחד לא יראה אותה בפנים. עם משקפי השמש הענקיות שלה ,והכובע המוגזם, היא נראית כמו תיירת קלאסית. הם עוברים את
הרחוב המקביל לבית הוריה ושרי מתכווצת במקומה, היא מרגישה לא טוב עם עצמה, איך היא יכולה לעשות להם את זה?! איך היא תוכל לישון
במרחק הליכה מהם, ולא לראות אותם אפילו לא לרגע. אבל חוזה זה חוזה. היא מגיעה לצרפת לתפקיד מוגדר מדי, היא לא תצא מהדירה סתם,
אחרת תאבד את כספה.
הדירה מעוצבת בקלילות, נראה שהדיירים תכף יחזרו.
"אני אתן לך להתארגן כאן, אני אחזור עוד שעה בערך. זה בסדר?" הוא שאל
"ברור, אני אנוח קצת, הטיסה הייתה מתישה" היא מחייכת אליו, שמחה לכמה דקות עם עצמה. תמונות זוגיות מפוזרות על שידה מעץ בהיר, תמונות
של הבחור שממנו נפרדה רק לפני תקופה קצרה, וכעת הוא כבר חבוק בזרועות אשה אחרת. היא מביטה בזרועות שלו שמקיפות את האחרת,
ונזכרת ביום ההולדת עשרים שלו שחגגו ביחד, נזהרים לא ללכת רחוק מדי, היא הייתה בקושי בת שש עשרה. זה נראה לה פתאום לפני עידן
ועידנים. היא פורקת את מעט הבגדים שהביאה איתה, מסדרת אותם בארון הקטן הריק. דפיקות קלות על הדלת מקפיצות אותה, הרב חזר, דורש
להצדיק את התשלום הגבוה שהוא משלם לה. הוא נראה לה תכליתי יותר מהפעמים הקודמות. הוא נגש אליה ועוזר לה להתפשט, משאיר אותה
לבושה רק בחזייה ותחתון. הוא מניח את ידה על האבר שלו, נותן לה להרגיש אותו מבעד לבד המכנסיים "רוצה אותו?" הוא שואל בקול מפתה.
"ברור" היא עונה וכבר פותחת לו את הרוכסן הקצר, מחניקה את היצר שרוצה לברוח משם .
ידיה מרגישות את הזין הנפוח, משחקות בו. היא כבר פיתחה שיטה איך לנסות ולגרות אותו מהר יותר. היא מדגדגת לו את החלק העליון של הזין,
מתעכבת עוד ועוד על הכתר העליון .
כשהאצבעות שלה כבר רטובות מהמגע בו,  היא שולחת יד אל החלק התחתון, מלטפת בחושניות את הזין, מרגישה איך הוא גדל בין אצבעותיה.
"היום אתה גבר גבר, ככה כבר מהר עומד לך" היא מחמיאה לו, מקווה שזה יעזור לו לגמור מהר יותר. הוא נשכב על המיטה הזוגית שנותרה בחדר,
קורא לה לבוא לידו. שרי נשכבת בצד המיטה, ידיו נשלחות אליה מאליהן, הוא מקרב אותה אליו, מצמיד אותה אל גופו העבה .
"תגעי בי כמו שאני אוהב, כמו שרק את יודעת" הוא לוחש לה. אין לה מושג מה הוא אוהב ,מקווה שהיא מספיק בטוחה שמה שרק היא יודעת. אבל
היא מלטפת, נוגעת בו לאט במורד הבטן, שוב אל הזין הגדול, שוב מרגישה את הלחלוחית של ההפרשות שלו. כשהנשימות שלו התחילו להיות
קצובות יותר, היא הבינה שהוא כבר מתקרב אל הקצה.
"בא אלי, אני רוצה להרגיש אותך" היא לחשה בקול הנמוך ביותר שמצאה. והוא בא. שרי נשכבה על הגב, נותנת לו את המרחב שהוא צריך כדי
להיכנס אליה. את תחושת הגועל, אליה היא התרגלה, היא הדחיקה הצידה, ובתחליף אליה היא השמיעה גניחה קטנה. אות להנאה הרבה אותה
הוא גורם לה.
השבוע עבר עליה במנוחה במשך היום, עם גיחות קצרות של הרב אליה לדירה. פה עם מאפה צרפתי משובח ומריח, או לסקס של אחר הצהריים
שטופי שמש. שרי כבר חיכתה לחזור לצפת, לאוויר הנקי, למרחבים הפתוחים. הדירה התחילה לחנוק אותה, וגם הרב.
הבוקר האחרון שלה, עוד שעתיים היא כבר יוצאת לנמל התעופה, היא יושבת ליד החלון בסלון, מביטה סביב בשקט. היא לא טועה, זו אמא שלה
שעוברת שם למטה ברחוב. שרי מחזיקה את עצמה לא לקרוא לה, אמה כפופה, נראית מבוגרת פתאום. כמה שרי רוצה לרדת אליה, רק לחיבוק,
רק לראות אותה. אבל ההבטחה שנתנה לרב חזקה עכשיו מהכל.
היא נפרדת מצרפת בתחושת הקלה מהולה בעצב.
 *
שרי חזרה לימודים, מנסה לשווא להשכיח מליבה וגופה את העיסוקים שלה. הציונים התחילו לעלות, וסוף השנה כבר נראה באופק. זהו, היא
מסיימת את התיכון. שנה הבאה עדיין חידה בעיניה.
בר המצווה של אחיה מתקרב, היא תסע לקיץ להורים שלה, מקווה לעזור כמה שניתן עם חגיגות הבר מצווה. הימים עוברים, התאריך מתקרב ואיתו
גם הפרפרים הקטנים
מההתרגשות. היא נוחתת בנמל התעופה, שומעת את שפת אימה בכל מקום, וכבר מרגישה בבית. חיבוקים ונשיקות בטרמינל המרכזי ויאללה
הביתה. יש עוד יומיים עד שבת, עד העלייה לתורה בבית הכנסת. שרי מפחדת מהרגע שהרב אולי יזהה אותה, מקווה שזה לא יקרה.
הקידוש כבר מוכן, עוד עוגה, פיצוחים, ירקות חתוכים, ביצים קשות ויין. שרי ואחיותיה עמלות במטבח הקטן של בית הכנסת, לסיים הכל לפני
שהתפילה מסתיימת. קול מוכר מקפיץ אותה לרגע "סליחה נשים צדיקות, אני עולה לדבר תורה, יש לכם עוד כמה דקות להתארגנות", הרב .
שרי מסתובבת אליו, מורידה מבט "בסדר גמור, תודה שעדכנת."
הרב עולה לדרשה, מאריך בפרשת השבוע, וכל הזמן הוא מנסה להבין מאיפה הוא מכיר את הנערה הזו, האם זו לא… לא יכול להיות, היא פה,
עוזרת למשפחה בבר מצווה. אבל אולי כן!?…
 *
יום ראשון הגיע, שרי סמנה וי על השבת, על המפגש האקראי עם הרב. לאחר אותה פגישה קצרה, היא הרגישה איך הוא נמנע מלפגוש בה שוב.
הוא כנראה זיהה אותה, היא יודעת .
היא צריכה עכשיו את השקט, לחשוב מה הלאה, מה היא עושה בחודשים הקרובים.
היא מוצאת פאב קטן כשר, משהו אינטימי. המוזיקה שקטה ברקע, עשן סיגריות אופף את המקום. היא מזמינה בירה מקומית ומתיישבת בשולחן
צדדי, מנסה לחשוב. המלצר שהתקרב הפריע לה "פרדו, הבחור שם מבקש להזמין אותך לבירה" הוא אומר כמורגל בשידוכים מהסוג הזה.
"לא תודה" היא מחייכת מתנצלת, היא לא באה לפה למצוא אטרקציות לחיים שלה.
"הבחור מתעקש" הוא ממשיך ומניח על השולחן כוס בירה צוננת.
"תמסור לו תודה" היא מתרצה לבסוף. הבירה הקרה נעימה לה בגרון, אך המבטים שנשלחים אליה מעיבים על הנעימות. כשהבחור ניגש אליה היא
כבר מתחילה להרגיש לא נעים מהסיטואציה.
"נעים מאוד, מלאכי" הוא אומר כשהוא מתיישב על הכסא מולה, מגיש לה את היד ללחיצה .
הם מדברים כמה דקות, שיחת נימוסים שכזו, דווקא זורמת לה השיחה, אפילו נחמד לה.
"אז במה אתה עוסק?" היא שאלה אחרי כמה דקות בהן
הסביר לה למה הוא, ישראלי חרדי לשעבר, נמצא בצרפת בימים אלו, היא לא ציפתה לתשובה שלו…
"אני בדרך כלל מקבל כסף על העבודה שאני נותן, אבל לך אני מוכן לתת התנסות בחינם ."שרי חייכה אליו, העבירה אצבע על שפת הכוס,
בעיגולים עיגולים "כל כך בטוח בעצמך?" היא החליטה להתגרות בו קצת.
"יודע מה אני שווה" הוא קם ממקומו "אם בא לך, יש לי חדר פה במלון ליד. גבירה נחמדה שילמה עליו שבוע מראש" הוא רק חייך ויצא.

3 מחשבות על “מדאם – חלק חמישי”

  1. דבר אחד אינני מבין

    למה היא צריכה להזכיר שוב ושוב את הגועל של מהרב
    הוא בסך הכל מבוגר אבל משמש כרב קהילה בצרפת
    כנראה הוא נראה מטופח
    מה הוגעל שבו

    מקסימום הייתה צריכה בכל פעם להיכנס איתו למקלחת בתחילת כל פגישה ולסבן אותו כמו שצריך ולשים עליו דיאודורנט וככה להמשיך את הפגישה ולהינות מכל הפגישה ולא להיאנח כל הזמן ולהרגיש גואל

    שנית
    איך היא נסעה איתו לצרפת
    מה היה כתוב בכרטיס הרי השם שלה הופיע שמה

    הגב
  2. נהדר מהמם

    כל קטע הוא חזק כמו פרק שלם

    יש לך כתיבה נהדרת

    בלילה הייתי עייף מאוד ונרדמתי לפני שהסיפור הגיע

    אבל בבוקר כדבר ראשון בדקתי והנה סיפור אבל אכן סיפור חזק

    ולבסוף משאירה אותנו כמו תמיד 'עם לשון בחוץ' מה קורה עם הרב העיר אותה או לא, המשיך איתה בצרפת

    מה קורה עם הבחור שלפתע הגיע בסוף הפרק

    וכמובן שלא שכחנו את תמר עם חובותיה וסיפור חייה המרתקים

    הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)