כיפה אדומה והזאב (שליטה גברית, חרדים, נשלטת) – פרק שלישי

סיפור מאת סופר סתם

לפרק ראשון של הסיפור, לפרק שני 

למחרת היום לוי עזב את הדירה בטריקת דלת. לא היה ברור אם עזב על מנת שלא לחזור או שבחריקת שיניים ימלא אחר הוראותיו של זאב ויחזור לדירה ובידיו גט למרים.

"הביני, הבקשה שלי מלוי לא נועדה לפגוע בו, או בך, ההפך, היא נועדה לסייע לכם בהמשך הדרך. לוי לא מבין את זה, ואני לא בטוח שאת מבינה את זה, אבל זאת האמת. את דתיה כמעט חרדית, נכון? ולכן את לבטח יודעת שמהרגע ששכבנו אמש, את אסורה על לוי, והוא חייב לתת לך גט. אני יודע שאת לא רוצה בזה, והוא לא רוצה בזה, אבל אלו הכללים שלפיהם אתם חיים. הפתרון ההלכתי שהצעתי פותר את הבעיה הזאת בצורה טובה. בצורה שבסופו של דבר תוכלו לחיות ביחד גם על פי ההלכה".

"אסביר שוב. אם הייתם מתגרשים נניח לפני שבועיים, הזיונים שלנו אתמול היו מותרים! יתרה מזאת כל עוד לא תתחתני, תוכלי לחזור ולהתחתן עם לוי מחדש, לא משנה אם כמה אנשים תשכבי. הכלל הידוע 'אסורה לבעלה ולבּוֹעלה' נכון כל עוד הנישואים שרירים וקיימים. אבל אם אתם גרושים, מותר לך לשכב עם מי שאת רוצה. והיופי הוא שכל עוד לא תתחתני מותר לך לשוב לבעלך. זה כתוב במפורש בשולחן ארוך. אומנם זה נחשב לא יפה אבל זה מותר! הבעיה שנותרה לפתור היא איך להגדיר את מועד הגט למפרע בצורה 'נכונה' הלכתית. וגם לזה נתתי פתרון".

זאב התלהב מעצמו, ומטיעוניו, ההתלהבות שלו דבקה במרים, תמיד רצתה זיווג עם תלמיד חכם והנה יש לה מאהב תלמיד חכם. שעוד משכנע אותה באותות ובמפותים שהכל מותר ביניהם. חייכה בספקנות.

"נו, אז איך עושים את זה, את שואלת. איך מוציאים גט למפרע? זה קל! זה מוגדר היטב בהלכה. כל מה שצריך זה להראות מתי הֵלֵך הרוח של לוי הצביע על גירושין פוטנציאלים. מועד זה הוא המועד הקובע לגט. ואני אומר שברגע שאני והוא שכבנו לפני שבועיים, ניתן לטעון שהלך הרוח של לוי, או במילים אחרות לוי גילה את דעתו, שהוא מחפש זוגיות אחרת, שהוא לא נאמן לך ובעצם רוצה משפחה אחרת. אמת, כל זה לא 'עבר לו בראש', כמו שאומרים 'אצלם', אבל זה בכלל לא חשוב, מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. כל מה שנותר לעשות זה למצוא בית דין של שלושה שיקבלו ממנו את העדות הזאת ויאשרו לו גט עם התאריך הנכסף. שיספר להם ששכב לפני שבועיים וזהו, הוא לא חייב לדקדק ולספר שהיה זה משכב זכר" אמר בחיוך רחב.

"את מבינה, אם לוי יעשה כפי שאני מציע, אומנם תהיו גרושים, אבל תוכלו להתחתן מחדש. אם הוא לא יעשה מה שאני מציע, תהיו גרושים ללא יכולת לחזור האחד אל השנייה".

לזאב לא היה באמת אכפת אם מרים, לימים, תתחתן מחדש עם לוי. ולמה שיהיה אכפת לו? הדחף האמיתי שלו, הדחף העמוק שלו, הדחף שהפעיל אותו, תמיד, היה הדחף לשלוט באחרים כחומר ביד היוצר. ברצותו לזיין מזיין, ברצונו לגרש מגרש. ברצונו להזנות מזנה, והוא עוד יזנה, ברצותו לעַבּר יעַבּר, והוא עוד יעַבּר. התוכנית הזדונית נרקמה במוחו החולה במהלך הלילה הקודם. ממש באותה השעה בה מרים התאהבה בו עד כלות, ממש באותו הזמן בו לוי השלים עם שעבודו, באותו הזמן ממש הוא הרהר בפרטי התוכנית השטנית שלו. והעובדה שידע לחפש הנמקות הלכתיות למהלכיו רק מצביעה עד כמה הוא היה מבריק ומסוכן.

המונולוג של זאב נאמר בעודם שכובים ערומים, מתכוננים לשינת הלילה. במהלך היום מרים קיוותה שלוי יחזור. לשווא. צלצלה לשתי בנותיה הגרות בארה"ב עם משפחותיהן הצעירות, מגששת לדעת אם דיברו עם אבא. כלום. מעולם היא לא הייתה עם גבר זר בבית. חשש חדש התחיל לנקר במוחה, האם השכנים שמעו וראו כשלוי עזב, האם הם יודעים שהיא בגפה עם גבר? אם זה יודע ברבים היא אבודה. הדליקה רדיו בווליום גבוהה כדי להסתיר את קולו של זאב. קיוותה בכל ליבה שאף אחד מהשכנות לא תדפוק בדלת לבקש סוכר קמח או ביצה. החשש הזה, כמו גם הדאגה ללוי, התישו אותה  ולכן היא כל כך שמחה כשזאב נצמד אליה ברכות, מנשקה על פיה. מרעיה בזוגיות צוננת הפכה תוך יום להיות אשת-חיקו של גבר יצרי שהרעיף עליה חום ואהבה. מעולם מחוות כאלו לא היו חסרות לה ואילו עכשיו ידעה שללא מחוות אלו תשתגע.

מרים נעתרה לזאב ונצמדה אליו. זאב רכן לעבר כתפיה והחל לנשקה. לאט לאט הדרים עם נשיקות פיהו לעבר שדיה. ליקק אותם סביב סביב, בעודו מלטף ברכות את שדיה הכבדים. נשימותיה של מרים התקצרו, הריגוש התחיל להיבנות בה. זאב המשיך להדרים עם נשיקותיו לעבר המעיין הנסתר. בשרה של מרים נעשה חידודים חידודים. עוצמת הריגוש שחשה כשראתה כיצד זאב עם לשונו המרקדת מתקרב למכמניה לא ניתנת לתיאור. מצד אחד ביישנות של 50 שנה. מעולם לא הביטו לה 'שם', והדחף הטבעי שלה היה להרחיק את זאב מהאוצר שלה. מצד שני סערת הגירוי המיני. היא כבר ידעה איזה עונג המעיין הנסתר שלה יכול לספק, והגירוי המיני היה כל כך חזק, ונשימותיה כל כך קצרות. הביישנות גברה לרגע, היא הסתירה את האוצר שלה עם ידיה. זאב ידע שזאת ג'סטה ריקה. ללא כל מאמץ הדף את כפות ידיה והניח את לשונו על מחמנייה. "אחחחחחחחחחחחחחחחח" מרים גנחה, דוחפת את עגנה כלפי פיו של אהובה, רוצה להרגיש את פיתולי לשונו בכל סדק של גופה. וזאב ליקלק, ונגס, ונשף, וינק, ומרים לא הפסיקה לילל, ולרעוד, ולהתכווץ בתוך פיו של הזאב שלה. מרים גמרה שוב ושוב, ולא האמינה. כל פעם זה היה טוב יותר, בעוצמה חזקה יותר. זאב התחיל לגרגר לה על הדגדגן. "גררררררררר" הוא גרגר והמשיך, "גרררררררררר" מרטיט את הכוס החם של מרים עשרות פעמים בשנייה. אלפי תופים רעמו בראשה. בעודו מגרגר זאב התחיל ללקק לה את הדגדגן. "דייייי דיייי אני לא יכולה יותר". מיד התחרטה צועקת "אל תפסיק אל תפסיק אני מתה, אימא, אל תפסיק" ובעודו מגרגר ומלקלק, ובעודה מתפתלת ומפרכסת וגומרת שוב ושוב, זאב דחף שלוש אצבעות לתוך הכוס הרותח שלה. היא לא יכלה יותר, פשוט התפוצצה והתחילה לבכות בכי משחרר. מיבבת באוזניו, לא מסוגלת להסביר לו ולתאר בפניו את  הצפת רגשות שהיא עברה במהלך הדקות האחרונות עד שלא יכלה להכיל זאת יותר.

ככל שהימים עברו, זאב ומרים סיגלו לעצמם שיגרה של משגלים. משגלי שחרית, ומשגלי ערבית, ובשבתות גם משגלי מינחה. מרים הייתה תלמידה טובה וחרוצה, שמחה לאמץ תנוחות חדשות. שמחה לשתף עם זאב את כל נקבי גופה, התרגלה לטעם זרעו של זאב ואפילו החלה ליזום סקס. זה הפתיע את זאב ושימח אותו, הוא ידע שהיוזמות הללו לא מבשרות את הרצון של מרים להשתחרר מְעוּלו, ההפך הן מבשרות שהיא השלימה עם כך שהיא כלי לשירותו, ורוצה לעשות זאת בדרך המֵרַצַה ביותר.

כבני זוג של ממש לא רק שחלקו ביניהם את יצועם אלא גם את שאר מטלות הבית. האתגר העיקרי שעמד בפניהם היה כיצד לאפשר לזאב לצאת ולבוא מבלי שאחד השכנים ישים לב. זאב יצא מדי יום לעבודה, חוזר בשעות הערב. מעולם לא אמר למרים היכן עבד. מרים עדיין לא ידעה עליו כמעט דבר. לא היה ברשותו טלפון סלולרי, רק מחשב נייד, עליו נהג לעבוד לעיתים מסלון ביתם. מרים ניסתה להציץ ולנסות לדלות מידע כלשהו. לשווא.  לאחר זמן ויתרה על הרצון לדעת עליו יותר, שמחה במה שיש לה.

שבעה נקיים לאחר שהיה למרים אורח כנשים, היא הלכה למקווה. זאת אחת מהמצוות שהקפידה לקיים למרות שבשנים האחרונות החוויה הייתה לא טובה והכל בגלל הבלנית. אישה קשה, ממורמרת, שסיגלה לעצמה מנהג מרגיז ולגמרי לא מקובל, של בחינה קפדנית של הטובלת ברדתה ערומה במדרגות המקווה כמו גם ביציאתה ממנו. במבט חודר, חציו מפתה וחציו מלגלג, כאומרת 'טבלי אחותי, טבלי, התכונני, עוד מעט קט בעלך יטבול בך את מכחולו'.

מרים נכנסה למקווה, וביציאתה נוכחה לראות שנשימתה של הבלנית כמעט פרחה. מבטה שקוע כולו בערוותה הגלוחה ובגופה החלקלק. לאחר שהתאוששה, קראה בקול, "מה זה מרים? נהיינו מודרניים? בעודה מזנקת מכיסאה עטה על למרים, המשיכה "מה יָּפִית מרים, אוי, לתת אותך ללוי זה לתת אגוזים למי שאין לו שיניים, לבטח הוא לא יודע מה יש לעשות בך", אמרה ונצמדה לגופה הערום והרטוב.

"מה את עושה, לא, די, רגע, השתגעת, רגע…" נדהמה מרים, מנסה להשתחרר מאחיזתה. אבל הבלנית שלחה יד נחושה והחלה לפשפש בין רגליה של מרים, שהתאבנה והשתתקה. ללא שהיות נוספות, קרבה את לשונה והחלה לינוק ברעבתנות את שדיה. ההתרחשויות הבאות כבר לא היו בשליטתה העצמית של מרים, כמיתוך חלום, מרים פיסקה את רגליה פיסוק דק מין הדק, דקיק, כמעט בלתי מורגש ובכל זאת פיסוק שהבלנית השגיחה בו ופֶּרשַׁה אותו, בצדק, כהזמנה למכמניה. ללא היסוס הבלנית טבלה את אצבעותיה בתוך הגן הנעול והפועם של מרים. וככול שהבלנית טבלה את אצבעותיה עמוק לתוך גופה, מרים נצמדה אליה, מרגישה את הגירוי האהוב נבנה בתוכה הולך ומתחזק. עוד מעט, עוד כמה דחיפות והיא עפה. נרגשת הצמידה את ראשה של הבלנית לפטמתה, שואבת הנאה מנגיסותיה.

לפתע נשמעה טריקת דלת במלתחה הסמוכה, מרים המיוחמת דחפה את הבלנית הלהוטה, "לא כאן, ולא עכשיו" ויצאה בסערה.

אוי מרים, איזו אכזבה. תמיד נחשבה להדורה, מכובדת ומעל הכל צנועה, והנה הסתבר לה שלמרות שתגובתה הראשונית הייתה נכונה, היא באמת ניסתה למנוע מהבלנית גישה לפרי האסור שלה, הרי שעמוק בפנים היא כנועה ומתמסרת ולא רק לזאב, אלא לכל דורש. לוּ הייתה הגונה, הייתה שואגת מלוא גרונה 'לא! אסור!' הייתה לה ההזדמנות לבחור בין טוב לרע,  בין מותר לאסור, הייתה לה ההזדמנות לשמור על שמה, אבל מסתבר שבדומה ללוי הפכה גם היא להיות שפחה של תאוותיה ותשוקותיה. מרים לא יכלה להתמודד עם חולשת אופייה והחליפה את אכזבתה מעצמה, בכעס בלתי נשלט לבלנית, מאשימה אותה בהתדרדרותה המוסרית.

בסערה חזרה הביתה, לא הבחינה באסתר העומדת בפינת הסלון, ניגשה לזאב לספר לו מה קרה. זאב לא נתן לה שהות לדבר, לפת בידו היצרית האחת את שדיה ובידו היצרית השנייה לפת את עכוזה מצמידה אליו. לש את בשרה מספר רגעים ואז במהירות הבזק סובבה המצמיד את זקפתו לפלחי ישבנה הדשנים, בעוד ידיו לשות את דדיה כגושי בצק. בפסיעות קטנות נדחקו לעבר שולחן האוכל, כופף את מרים, דחף אותה לעבר השולחן, שדיה הנמעכים נראו דרך חולצתה. בפראות הפשיל את תחתוניה, פיסק את רגליה, וללא שהיות התחיל לזיינה במרץ.

בעיני עגל פעורות אסתר הביטה בזוג המשתגל בעמידה מרחק שלוש פסיעות ממנה. למעט עכוזו של זאב שנדחף וחוזר ונדחף לעבר עגנה של מרים, לא יכלה לראות הרבה. אבל אוזניה שמעו הכל. היא שמעה את הבשר המחליק בתוך בשר, שמעה את הגופים המתנגשים, שמעה את גניחותיה הגרוניות והחייתיות של מרים שהלכו והתחזקו. 'זה כל כך אסור' אמרה לעצמה אבל זה כל כך הדליק אותה, היא לא יכלה לנתק את מבטה. 

זאב הגביר את הקצב, מביט כל אותו הזמן באסתר שהביטה בו בחזרה. במנוד ראש רמז לה להתקרב. היא התקרבה, רוצה לראות יותר טוב מה הם עושים 'שם'. התקרבה יותר מידי ואפשרה לזאב ללפות את צווארה הדקיק. בכוח קרב את ראשה לעבר ישבנה העסיסי של מרים. מול עיניה הפעורות של אסתר, עגביה של מרים רקדו כאילים, גבעותיה כבני צאן. זאב האט את הקצב, אבל הגביר את העוצמה. כל בעילה הרעידה את גופה הענוג של מרים סוחט ממנה עוד ועוד יללות של עונג. מרים שלחה את ידיה אחורה, רוצה שזאב יאחזו בהם כבמושכות ויזיינה כסוסה כנועה. זאב שחרר את לפיתתו מצווארה של אסתר, שנשארה על מקומה, תפס בזרועותיה של מרים, משכה בכוח לעברו. מרים התקשתה לעבר הסייס שלה, מתמסרת לרוכב שלה, התחילה לצעוק בקול "כן חזק, תעשה לי את זה חזק" ובעוד זאב דוהר על סוסתו, פורק בתוכה את האגרסיות שלו, אסתר למדה דרך גבר בעלמה. בחנה כיצד אברו השמן חודר ובועל, חקרה כיצד שפתות הכוס של מרים חובקות את התורן הזקור שלו. ללא ספק אסתר התרגשה ממה שראתה, בפעם הראשונה בחייה היא רואה את הדבר 'האמיתי'. תחושה שלא הרגישה מעולם התחילה להיבנות באזור חלציה. נשימותיה הקצרות של מרים דבקו בה, גם נשימותיה שלה התקצרו. הריח שעלה בנחיריה היה חדש לא מוכר מסעיר ומשלהב.

תוך דקות מרים הגיעה לפורקנה. אסתר הבינה את זה היא ראתה כיצד רגליה רעדו, ישבנה רעד, וללא ספק אסתר גם ראתה כיצד הכוס של מרים פועם ומתכווץ עשרות פעמים.  מרים וזאב גנחו ביחד אחחחחחחח ארוך ארוך, ואז אסתר ראתה כיצד אברו של זאב פועם ויורק את מטענו.

לאחר מספר רגעים, זאב שלף מהמעין של מרים את אברו הנוטף. מרים נשארה שכובה על ביטנה, נוזל לבן ניקוה בפתח שלה, זולג על ירכיה הענוגות. 

"נו מה את דעתך?" זאב שאל. כל אחת חשבה שהשאלה מופנית אליה. השיבו בצוותה, האחת בחיוך "א גאנץ געשיר", והשנייה בסערת רוח לא משכנעת "חטא, זה ממש חטא מה ששניכם עשיתם". כנשוכת נחש קפצה האחת מהשולחן, כמעט ונפלה בגלל התחתונים שהסתבכו בין רגליה.

סיטואציה אבסורדית. בעל האכסניה ופילגשו חסרת הנשימה ערומים חלקית, חלציהם גלויים, רטובים, בוהקים מהסקס האסור שכרגע השלימו. אסתר ניצבת בתוך דלת אמותיהם, מביטה בזאב נסערת, ובמרים בהתרסה. מרים מבוהלת. מזהה את אסתר ביתהּ של הבלנית, לא מבינה מה היא עושה בביתם, ואז זאב פתר את התעלומה.

"נו, באת בשביל כוס סוכר, וקיבלת לרגל חתונתך הַקְרֵבַה שיעור ראשון בהדרכת כלות, בואי אלינו מתי שרק תרצי בשיעורים נוספים" אמר במבט חם ומזמין.

אסתר לא תתלבט הרבה, תוך יומיים היא תבחר לחזור לסדום. מרים לא תתלבט הרבה ותוך יומיים היא תמצא דרך לנצל את המצב כדי לתת לבלנית את מה שמגיע לה. זאב גרד קצת מעל לפני השטח והפריצות והזימה בקהילה הקטנה הזאת בירושלים החלה להיחשף.