כיפה אדומה והזאב (שליטה גברית, חרדים, נשלטת, גייז) – פרק ראשון

סיפור מאת סופר סתם

היחיד שידע עליו מעט פרטים היה לוי, כל האחרים לא ידעו עליו דבר. זה לא מנע מהם להיכנע לו ולהתמסר לגחמות שלו ללא כל מאבק. היה משהו מרגיע ומנחם בכך שכל אחד נוכח לדעת שהבא אחריו נכנע לו באותה המהירות. שכל אחד לא רק איבד את רצונו העצמי, אלה גם את תחושת הבושה והמבוכה מעצמו ומאחרים, איבד את עצמאותו באותה המהירות ובאותה הטוטליות כמו כל האחרים.

לוי הוא זה שהזמין אותו לביתם, במובן הזה ללא ספק לוי הוא האשם בנפילת המשפחה לבור תחתיות. אבל הריקבון המוסרי היה שם תמיד, ריקבון אותו הוא ניצל עד תום, עד שהפך את כולם למשרתיו ושפחותיו.

לוי היה שמו הפרטי, בשלהי שנות החמישים, נשוי למרים, בת גילו, עולים מארה"ב. למרות שלא היו חרדים, אלא דתיים, העדיפו לגור בשכונה חרדית בירושלים, כמו הרבה עולים דתיים מארה"ב, הם אהבו את הרגשת הקהילה אצל החרדים. מצאו להם אזור בגבעת שאול בו חיו עם אנגלוסקסים כמותם.

לוי תמיד ידע שהוא הומוסקסואל, הוא חי בשלום עם הנטייה המינית שלו. בארה"ב היה לו קל להשביע את "הרעב המציק" למשכב זכר. הוא עשה זאת מפעם לפעם בצורה דיסקרטית שחס וחלילה המשפחה לא תיפגע. אשתו חשדה במשך שנים שכזה הוא, אבל העדיפה שלא להעמיק חקר, חייה טובים, לוי מוקיר אותה ודואג לכל מחסורה. סקס, תשמיש כפי שהם קראו לזה, לא העסיק אותה, ומחסור בסקס לא הפריע לה, גם לא הפריע לה שהוא כנראה מקבל סקס בדרכים אחרות, מה שלא יודעים לא פוגע.

מהר מאוד לוי גילה, שאת "הרעב המציק" הרבה יותר קשה להשביע כשגרים בקהילה קטנה של חרדים בירושלים. לכן הוא חשב שהיה זה נס, או כפי שהוא קרא לזה בהלצה – השגחה פרטית, כשקיבל יום אחד מענה לאחד מהמיילים שהשאיר באתר כלשהו למפגשים ברשת. חודשים שהוא מעדכן את הכרטיס שלו מדי יום, אבל גילו המתקדם, ביחד עם העובדה שכתב במפורש שהוא חרדי, וגם ההתעקשות שלו על תקשורת באנגלית גרמו לכך שאף אחד לא ענה. עד שיום אחד זה קרה. הוא השיב למכתבו של לוי בצורה מסקרנת ומושכת, לוי עט על ההזדמנות ולא הרפה עד שהם נפגשו.

אם לוי היה יותר ערני, הוא היה מבין כבר בפגישתם הראשונה, שהקשר הזה סופו להחריבו. אבל לוי רדף אחרי האביונה, ולא שם לב לרמזים  שהיו כל כך גלויים. הם נפגשו בשעות הצהריים של אחד מימי השבוע. זאב בא ברכבו ואסף את לוי מתחנת אוטובוס בא המתין לו. "בא נלך לבית של אחותי, אני משקה להם את העציצים כשהם בחול" השיחה הייתה באנגלית. זאב הבין מיד שזה הבית של לוי ולא של אחותו, תמונות שלו עם ילדיו היו על הפסנתר. זאב היה גבוה בראש מלוי, צעיר ממנו בעשור. כמו מגנט לוי נדבק אליו. ליטף לו את הלחיים, חיבק אותו, משך בפראות את חולצתו, מפשילה כלפי מעלה, נוגס לו בפיטמה. זאב נעתר ללוי ללא כל עכבות, לוי נדלק. הנשימה שלו התקצרה והלכה, כמו גם סבלנותו. משך את זאב לחדר העבודה, השכיב אותו על ספת נוער שפונתה מניירות מבעוד מועד. לוי עט על מכנסיו של זאב. פרם את הכפתור ומשך בלהט את המכנס ביחד עם התחתונים עד שראה את מה שחלם לראות חודשים ארוכים. זאב היה מגורה ומגודל, ולוי מיוחם ומשוגע. בשנייה אחת בלע את הזקפה של זאב בשתי ידיים חפן את הביצים שלו, והתחיל לינוק כעגל היונק מאימו. עם עיניים עצומות שקוע בעולם התאווה, בוחן את הזיין דרך לשונו בכל דרך אפשרית. עד כמה הוא ארוך, עד כמה עבה, עד כמה חלק. טעם בהתרגשות את חוטי הזרע שזלגו מקצה הזיין של זאב, וככול שמצץ וככול שטעם כך התרגש יותר. לולא היה שבוי בתאוותו, היה רואה כיצד זאב בוחן אותו במבט קר, כיצד זאב מבין שניתן לתעל את תשוקתו של לוי ולבייתו, שניתן לאלף את לוי, שניתן להכניע את לוי. ברגע אחד זאב החליט לשעבד את לוי, לא ברור אם כבר אז ידע שכשם שישעבד את לוי ישעבד גם אשתו של לוי ואת ביתו של לוי. לא ברור עם כבר אז ידע שתוך הרף עין כל המשפחה תהפוך להיות משפחתו. הוא לפת בצדי ראשו של לוי, באצבעות פלדה קיבע אותו על מקומו והתחיל לזיין לו את הפנים. לוי נדהם. לפני רגע הוא שלט בסיטואציה, הוא זה שהפשיט את זאב, דחק בזאב למיטה, מצץ את זאב, עשה לזאב כל מה שחלם לעשות כבר הרבה זמן, וברגע הכל התהפך, זאב הוא זה ששלט באירוע. בעוד הזין של זאב הלך והתנפח, זאב דחק את התורן שלו עוד ועוד לתוך הפה הרך והרטוב של לוי. לוי ניסה להשתחרר, אבל גילה שזאב חזק ממנו, ונחוש ממנו,  הוא לא יכל לעשות דבר. הוא לא יכל למנוע את מה שעמד לקרוא. האמת היא שמהר הוא הבין שהוא לא מעוניין למנוע את מה שעומד לקרוא. הנחש החלקלק, הפועם, הילך עליו קסם. הוא רצה אותו, הוא השתוקק שהנחש החלקלק יקיש אותו, יתיז בעוצמה את הדבש שלו. "שחרר מתוק", זאב לחש, "שחרר את הגרון שלך אחרת זה יכאב". הוא לא ידע איך משחררים את הגרון, איך מאפשרים לנחש הזה להיכנס לבית הבליעה מבלי להיחנק, מבלי להקיא. לבסוף זאב הבקיע את השער, התורן נשתל בפה של לוי במלוא אורכו, דמעות זלגו מעיניו ממאמץ. זאב לא שחרר לרגע, לא אפשר ללוי להתאושש, ההפך, במלוא המרץ, המשיך לזיין את הפרצוף של לוי בעוצמה הולכת וגוברת. וככול שזיין כך לוי התמסר, נהנה מגוש הבשר שמחליק לתוכו שוב ושוב. נרגש מגניחותיו של זאב, נלהב מזה שהוא מקור ההנאה של זאב, שהוא זה שיגרום לזאב להתפוצץ. לוי היה מאושר כשהרגיש כיצד הצוף של זאב נדחק בפעימות דרך החדק שהיה נעוץ בגרונו ישירות לתוך בית הבליעה. גם לאחר שהציף אותו בזרע, זאב לא שחרר אחיזתו, הצמיד את אברו הפועם לפרצופו של לוי. לאט לאט הזיין התרכך והתכווץ, מטפטף שאריות זרע בתוך הפה של לוי. זרע שלוי ינק בתאווה.

למרות שלוי לא גמר, הוא היה מסופק ורגוע ונלהב. מאוד נלהב. בארה"ב הוא לא היה הומו פעיל במיוחד. משגל פעם בחודשים הספיק לו כדי להשביע את "הרעב המציק" למשכב זכר. הוא ניסה הכל גם אורלי גם אנלי גם דוקינג, עם קונדום ובלי קונדום, עם שותף אחד ועם שניים ואפילו פעם אחת עם שלושה, אבל מעולם לא הרגיש כפי שהרגיש עכשיו כשזיינו לו את הפה כפי שזאב זיין אותו. הוא התבייש כשהפנים שההרגשה שמשתמשים בו, ריגשה אותו בצורה מטלטלת. הוא פתאום הבין שהוא בעצם רוצה להיות כלי לסיפוק יצרים של אחרים. הביך אותו שהתחושה הזאת סיפקה אותו מינית.

המפגש השני שלהם היה שונה. יחסי הכוחות היו ברורים. לוי רצה לספק את זאב בכל דרך שיבחר. אלו לא היו יחסים של ניצול, זאב לא ניצל את לוי, זאב לא השפיל את לוי (זה עוד יקרה בעתיד), זאב נתן ללוי מה שלוי רצה לקבל, ולא ידע שרצה כבר השנים. בפעם השנייה שהם נפגשו שניהם גמרו. זה היה מפגש קצר שכולו רומנטיקה. ערומים הם עלו על מיטת הנוער בחדר העבודה. לוי שכב על הגב, זאב נשען עליו מלטף לו את החזה יורד באיטיות לעבר זקפתו. זאב רפרף עם כפות ידו על הזין של לוי, ולוי נרעד כולו. זאב נצמד ללוי מנשקו ברכות, עלה עליו והתחיל מחכך את אברו באברו. וככול שהתחככו כך זאב נשק את לוי ביתר תאווה. מחליק את לשונו לפיו של לוי. מזיין את פיו בלשונו ומחכך את הזיין שלו בתנועות נמרצות וארוכות בזין של לוי. זאב שינה מעט את תנוחתו, והתחיל לטחוב את הזיין שלו בין רגליו של לוי, מגשש אחר הנקב שלו. לוי נרעד כולו, ובתשוקת אין קץ, הניף את רגליו כדי להקל על הנחש של זאב למצוא את המחילה שלו. והנחש מצא. זאב תחב באיטיות אין קץ את הזין שלו לתוך האחוריים של לוי, עד שהרגיש כיצד כל העטרה בועלת את לוי. זאב לא חדר עמוק יותר, רק קצה הזיין פלש לאחוריו של לוי. כל אותו הזמן זאב המשיך לזיין עם לשונו את הפה של לוי. הם שניהם היו באקסטזה, כשלוי הרגיש כיצד קצה הזיין של זאב פועם צוף לתוך המעיים שלו, גם הוא התחיל להטיז עוד ועוד חוטי זרע שנמרחו בנדיבות על בטנו שלו ועל בטנו של זאב.

"אני אוהב אותך" הוא לחש לזאב על האוזן. זאב לא השיב, במקום זאת, דחף את כל התותח שלו לחלחולת המשומשת של לוי, לוי הבין מיד מי בעל הבית.

לוי השתנה. הוא כבר לא רצה לספק את "הרעב המציק" למשכב זכר. הייחום הישן ההוא כבר לא היה רלוונטי עבורו, הוא היה במקום אחר. עכשיו הרעב אותו הוא שואף להשביע הוא הצורך לספק את זאב, להיפגש עם זאב ולתת לזאב את האביונה שלו. לוי נעשה מסופק מינית ברגע שזאב גומר, גומר עליו, גומר לידו, והכי כיף זה כאשר זאב גומר בתוכו.

השינוי הגדול התרחש במפגשם השלישי. זאב הגיע טעון בהרבה אגרסיות מיניות, אותן הוא היה חייב לפרוק. מיד כשנפגשו זאב פקד על לוי להתכופף על ארבע לתנוחת הכלב וללא שהיות התחיל לזיין. מעולם הוא לא השתמש בחומר סיכה, לא היה צורך בזה. הזיין שלו תמיד פלט מעט זרע ששימן את דרכו. תוך דקותיים מהרגע שנפגשו, לוי נבעל. זאב זיין כמו משוגע, אוחז את לוי בחוזקה במותניים, חודר בעוצמה לתוך עכוזו ההדוק. נכנס ומיד יוצא, נכנס בעוצמה רבה יותר ומיד יוצא. הזיין של לוי זולג טיפות זרע התעופף לכל עבר בעוד זאב מזיין. זאב מתקרב לנקודה ממנה אין חזרה, הזיין שלו תפוח נערך לקראת התזת מתחי זרע לתוך ישבנו המצפה של לוי שדחק את עצמו לעבר זאב, נהנה מההרגשה שהנה שוב הוא מספק את הזאב שלו.

ואז מרים נכנסה לחדר. הם לא שמעו כשחזרה לדירה, והופתעו לראותה בפתח החדר. המבטים של זאב ומרים הצטלבו, בהבזק של רגע לומדים אחד את השני. זאב הופתע מכך שמרים לא ניתקה את מבטה, הוא היה רגיל שאנשים לא מסוגלים להישיר אליו מבט, ולעומתם מרים מביטה בו בסקרנות. על מה היא חושבת? בעודם מביטים זה בזו, לוי מבוהל, ניסה להיעמד. "לאן את הולכת מתוקה שלי, עוד לא גמרתי איתך" זאב סינן הודף אותו בחוזקה למיטה. "את לא זזה עד שאני לא פותח לך את הצורה". מרים לא האמינה למשמע אוזניה ולמראה עיניה, הוא מדבר ללוי? מדבר אליה? אל מי הוא מדבר בלשון נקבה. במבט מצמית הוא פקד "את, בואי לכאן". עכשיו זה ברור הוא מדבר אליה. כמי שכפאה שד, מרים נכנסה לחדר ונעמדה לצידו. "ראי מה אני עושה ללוי שלך" אמר ונעץ את עצמו שוב לתוך החלחולת המיוסרת של לוי. "את לא זזה מכאן עד שהוּא לא גומרת" גיחך והמשיך לזיין. "הביאי את הכיסא" הוא ציווה. והיא צייתה, מביאה את כיסא מצמידה אותו למיטה. לוי שלפני רגע רצה לברוח ולהעלם מהחדר הביט במרים בהקלה ובהשלמה, היא רואה מי הוא, עכשיו היא יודעת מה הוא, די לסודות. העכוז שלו מונף כלפי מעלה, זאב נעוץ בתוכו וממשיך לזיין. לוי גנח גניחות קצרות משלבות התרגשות של ייחום עם כאב מנסר. "שימי לב, בעוד אני מזיין אותה, את הולכת ללטף לה את הבולבולון הרך שלה עד שאת מצליחה לחלוב אותה, לחלוב את הכבשה הענוגה שלי".

מרים מעולם לא אחזה באברו של לוי. למעשה היא לא אחזה מעולם אבר גברי, לוי היה הגבר היחידי שלה, והמין שהתנסו בו במהלך שנות נישואיהם היה קר מנוכר ותחליטי. שוכבת על הגב מפסקת את רגליה ונותנת ללוי לעשות את שלו. כל התענוג נמשך שלוש דקות. מעולם לא קיבלה את עונתה, ומעולם זה לא חסר לה.

היא לא הבינה בהתחלה, אלא רק לאחר שלוי נחלב, וגם לוי הבין לאחר מעשה, שפעולת החליבה הזאת שינתה את מאזן הכוחות בבית. מעכשיו, לוי הוא הכבשה לא רק של זאב, אלה גם שלה. מרים הושיטה את ידה מגששת אחרי הזין של לוי שנזרק לכל עבר בעוד זאב מזיין לו את הצורה. הזיין של לוי היה רך, רטוב מזרע אותו פלט במהלך הזיון, כף ידה החמה של מרים עטפה אותו והתחילה ללטף אותו. זאב אחז את לוי במותנים ממשיך לזיינו בפראות. הגניחות של לוי התחזקו, הזין של לוי התקשה בכפת ידה העוטפת של מרים. וככול שהזקפה של לוי התחזקה, גם מרים התחזקה, עם חיוך דק ובמבט מזלזל, נעצה עיניה בלוי שאיבד ממעמדו, מבעל הבית בועל נהפך לכבשה ניבעלת, נרגשת, שטופת זימה, נחלבת כבהמת משק כנועה. לוי גמר, מטיז את זרעו החם על כפת ידיה של מרים.

זאב התנתק מלוי שנשאר בתנוחתו המשונה, הראש והחזה צמודים לספה, עכוזו מורם, בולט ואדום. "עמדי ליד בעלך ובאותה התנוחה" הוא ציווה והיא מילאה את ציוויו. זאב נעמד מאחורי מרים, ראשה וחזה שכובים על הספה, פניה כלפי לוי, ועכוזה מונף. במשיכה אחת הפשיל את שמלתה כלפי מעלה, במשיכה שניה הפשיל את תחתוניה כלפי מטה, ובדחיפה אחת דחף את הצינור השמן שלו לערוותה היבשה של מרים. "אייייי", מרים צעקה בכאב חורך. "פעם ראשונה" זאב לחש, שולף את הזין. "פעם שניה" נעץ ומיד שלף מחדש. "איי" היא לחשה בהשלמה. "פעם שלישית" הוא שאג והתחיל לזיין.  "הינה את רטובה, אל תכעסי על עצמך את לא רטובה בגללי, כל אישה נהיה רטובה אחרי שלוש פעמים, זה מנגנון סכוך טבעי. אני מבטיח לך שבהמשך את עוד תאהבי לקבל את זה ממני, בהמשך את תהייה רטובה לקראתי עוד לפני הנעיצה הראשונה".

"הסתכל על אישתך היפה" זאב פקד על לוי, שהפנה את מבטו כלפי אשתו, וראה אותה בתבוסתה. "אני מת על כוס, עדיף על פני תחת יבש, כוס חם, ורך ורטוב, קטיפה ומשי. אתה הכבשה שלי, והיא הרחלה שלי. יש לי עדר" גיחך והתחיל לזיין.

כל הפראות שבה זיין את לוי לפני דקותיים הייתה כאין וכאפס מול הפראות שבה זיין את מרים. מרים לא העלתה על דעתה שתשמיש יכול להיות כל כך חייתי וסוער. ככול שנקפו הדקות, היא הרגישה בגירוי עמוק שמתחיל להיבנות בתוכה. גירוי מסעיר. הרטט הלך והתגבר, כמו גם ההתרגשות, נשימותיה נעשו קצרות, היא לא ידעה לקראת מה היא צועדת, אבל ידעה שהיא רוצה שזה יתגבר, שזה יסחוף ויטלטל אותה. עצמה את עיניה לא רצתה לראות כיצד לוי מביט בה. עצמה את עיניה והתרכזה בסערה שגועשת בתוכה. שקט בחדר, רק התנגשות הבשרים נשמע, גוף חובט בגוף. הנשימות התקצרו והלכו, מרים התקרבה אל האורגזמה הראשונה שלה היא ידעה את זה. היא הבינה שהנה עוד רגע היא תחווה את האביונה הראשונה שלה, ולמרות שהיא אשת איש ואסורה לאחרים, היא צריכה עכשיו את האביונה שלה, ולא משנה ממי. בשנייה שאמרה לעצמה שהיא אשת איש האסורה לאחרים, הפיצוץ הגיע. "כככככןןןןןןןן" היא צרחה בקולי קולות, "כן" "כן" "כן",  כל הגוף שלה התפוצץ לאלפי רסיסים ורעידות. הנרתיק שלה התכווץ בסדרה ארוכה של התכווצויות סוחט ממנה את כל האנרגיה שבה, וסוחט מהתורן של זאב שהיה נעוץ עמוק בתוכה, מנת זרע הגונה שהציף את רחמה.

מרים התמוטטה ונשכבה על המיטה, וזאב מעליה מנשקה על עורפה, מלקק את תנוכי אוזניה. לוחש באוזנה דבר. למשמע דבריו מרים נעשתה רכה וענוגה ומתמסרת. לוי מעולם לא ראה אותה כך. הוא לא ידע אם הוא מקנא בה כשראה כיצד זאב מפנק אותה או שמח עבורם. בהססנות הושיט את ידו והתחיל ללטף את שניהם.

אם הפרק יתקבל בברכה אמשיך בכתיבת הפרק השני