mystery sexy girl

חפוז : לחנך את חיה-לאה

 

למען הסר ספק: עלילת הסיפור, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דימיוני.  כל קשר בין עלילת הסיפור לבין ארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם בין הדמויות הנזכרות ושמותיהן לדמויות או שמות של אנשים אמתיים, חיים או מתים, הרי הוא מקרי בהחלט.

 

בחיה-לאה נזכרתי כשחיכיתי לאורית, החברה שלי, באולם מקבלי הפנים בנתב"ג, דוסית אחת, שעברה מולי עם שני ילדיה והתחבקה עם גבר חילוני שחיכה לה החזירה אותי במחשבותיי אחורה, אל התקופה שהייתי סטודנט ועבדתי למחייתי כתכנת בחברת מחשבים קטנה…

חיה-לאה היתה אחת התכנתיות הכי טובות שהכרתי, תותח על, כזאת שיודעת להפוך בעיה מסובכת לפשוטה ומשם הדרך לפתרון היתה קצרה.

כדוסית היא היתה חריגה במשרד, כל השאר היינו חילונים בעיקר צעירים, אבל היא הסתדרה עם כולם מצוין.

כל בוקר שמואל –יוסף בעלה, או ש"י כמו שהיא קוראת לו, היה מביא אותה עד הפתח, מחכה לראות שהגיעה בשלום עד הדלת ונוסע.

חיה-לאה היתה נכנסת, לבושה באותם בגדים דוסים הדורים, מטפחת מכסה את ראשה בקפידה, תפוסה בכובע מסוגנן, חולצה לבנה, אטומה תמיד שלא יראו דרכה, רכוסה עד הצוואר. שרוולים ארוכים וסגורים, חצאית ארוכה כמעט עד הרצפה, שמתחתם גרביים ארוכים, אולי חס וחלילה יתרוממו קצת שולי השמלה ונחזה בעורה.

חיה-לאה היתה מתיישבת בכסא, מול המחשב, אין טלפונים ובטח לא רכילות, לא סיפורים על מה שעשתה אתמול בערב ו…רק עובדת, בלי הפסקה.

בחמש היה בעלה בא לקחת אותה והיא עוזבת הכול והולכת, לא כמונו שנשארים עד שעה מאוחרת, זה היה הסיכום שלה עם ההנהלה ותאמינו לי, הם לא הצטערו עליו.

הייתי רואה אותה בדרך כלל בהפסקת הצהריים, אנחנו יושבים עם מגשי ה-Take Away שהזמנו והיא יושבת מהצד עם קופסת האוכל שהביאה מהבית, אנחנו מדברים והיא שותקת, שומעת ולא מגיבה, לא מתערבת, מחכה שנגמור ונלך ורק אז אומרת את הברכות שלה ואוכלת, לבד.

יום אחד, בעוד אני עומד בפינת הקפה ומספר לכמה חבר'ה על עלילות רמי (שזה אני) והאשה הנשואה, היא נכנסה במקרה, כנראה לקחת כוס מים.

האמת שלא ראיתי אותה והפלגתי בתאורי על הסטוץ' של הערב הקודם עם השכנה שעזרתי לה לתקן את החשמל, לא שאני חשמלאי מומחה בסך הכל קפץ שם הפיוז, אחר כך היא הזמינה אותי לקפה, תודה קטנה על העזרה, ופתאום התברר שבעלה בנסיעת עסקים בחו"ל והילדה שלהם כבר ישנה, ומפה לשם הגענו למיטה, המיטה שלי לא שלה, צדיקה, לא רצתה לעשות את זה במיטה של בעלה, וחגגנו, ועוד איך חגגנו, אשה בשלה עם המון ניסיון שלימדה אותי, הצעיר, פרק אחד או שנים בהילכות מיטה.

תארתי להם בפרוט, מתפאר בביצועי, ואז, באמצע תאור הדוגי סטייל, כשאני מספר לכולם איך טחנתי מאחור את אותה בת מזל, חיה-לאה השתעלה והבחנתי בה.

הסמקתי, לא נעים, כולם התפזרו במהירות משאירים רק את שנינו לבד.

"מצטער" אמרתי "לא ראיתי אותך".

"בסדר" היא מלמלה, פניה אדומים, ממלא מים קרים בכוס חד פעמית ושותה במהירות ושוב ממלא, "זה בסדר, אל תדאג" והיה לי ממה לדאוג, מילה אחת שלה בהנהלה ואני עף, "באמת היא היתה נשואה? לא המצאת את זה?" הפתיעה אותי בשאלה.

"באמת" נשבעתי "בספר התורה" המשכתי ועצרתי, תופס את עצמי.

"לא יפה" אמרה "אשה נשואה, אסור! מהתורה!"

שבועים לא דיברנו מילה, עד שארוחת צהרים אחד הגעתי באיחור, כולם כבר גמרו ורק שנינו נשארנו, יושבים ואוכלים, כל אחד שקוע בעצמו.

"תגיד לי רמי" היא שוב הפתיעה אותי "באמת היית אז עם אשה נשואה?"

"כן".

"ובעלה לא יודע?".

"לא, איך?".

"והיא לא מפחדת שאלוהים יעניש אותה?" לא ענתה והמשיכה לחקור אותי.

"לאלהים יש דברים יותר חשובים לעשות" תרמתי את משנתי החילונית, "הוא לא מתעסק עם סטוץ קטן מהצד" חסכתי ממנה את נאום האין אלוהים הקבוע שלי.

"אותך אני אולי מבינה אבל למה היא צריכה? מה, בעלה לא דואג לה?" חקרה, "לא דואג לעונתה?" השלימה והסמיקה כעגבניה.

"בעלה דואג" עניתי, "אבל את יודעת, פירות גנובים ימתקו, צריך קצת גיוון, אני בטוח שגם בעלה בחו"ל לא טמן ידו בצלחת ו…"

חיה-לאה הסתכלה עליי במבט ארוך, בוחן "אצלנו אסור!" היא קבעה, נחרצת, והשתתקה.

אחר כך ישבנו שוב כמה פעמים, מדברים, הייתי בכוונה מגיע מאוחר לאכול צהרים רק כדי לשבת איתה ולדבר, ויכוחים כאלה בין חילונים לדתיים אבל אצלנו זה היה מגיע תמיד לסקס, למין גנוב, רצתה לשמוע ואני סיפרתי, מתאר לה פרטים והיא מסמיקה, שומעת עלי ולא מספרת על עצמה.

לקח לי כמעט שלושה חודשים עד שהיא נפתחה עוד קצת, גילתה לי שהתחתנה משידוך, לא מאהבה, ושאצלם סקס עושים רק בשביל המצווה.

אני מצידי נתתי לה טיפ קטן.

אחרי עוד שבועים חיה-לאה סיפרה לי שניסתה את הטיפ וזה אפילו הצליח, חקרתי קצת יותר והפעם היא ענתה, אומנם בקיצור, בלי להסגיר פרטים, אבל פתאום התברר לי שאומנם יש לה שני ילדים אבל אף פעם בחיים היא עוד לא ממש גמרה.

המשכנו לדבר, ככה בהפסקות, אני מספר לה והיא שומעת בצמא, מתעניינת במיוחד בתאורים שלי על נשים שגמרו בסערה. הייתי מספר לה ומתחרמן, אחר כך נשאר עם זקפה אדירה, לשמחתי לא התקשיתי למצוא לי סטוץ ללילה והייתי פורק את תאוותי על אותה בת מזל וחוזר ומספר לחיה-לאה למחרת, והיא בתמורה היתה מגלה לי עוד חלק מהפאזל של חייה, חיים שלא הכרתי, משהו שונה כאילו אנחנו לא חיים באותו כוכב.

השיחות שלנו הלכו והתחממו. למדתי שאת כל החינוך המיני שלה רכשה מאמא שלה, רבנית ידועה, חינוך נוקשה, לא מתפשר, רק לבן ושחור, אין אפור, או שאת אשה חסודה וטהורה, או שאת אשה מופקרת וזונה, אין באמצע. למדתי גם שהיא ובעלה ישנים במיטות נפרדות, אומנם באותו החדר אבל מרוחקות.

"למה?" חקרתי.

"ככה זה אצלנו" הסבירה "אשה לא יוזמת, אשה לא מבקשת, אשה אפילו לא מציעה" פעם בחודש, אחרי שבעה נקיים, היא הולכת למקווה, טובלת, עומדת עירומה לפני הבלנית ונותנת לה לבדוק שהיא אכן נקיה. אחר כך חוזרת הביתה, משכיבה את הילדים, משאירה לבעלה אוכל על השולחן, מוסיפה סימן, רמז, חס וחלילה במפורש, מכבה את האור בחדר ונכנסת למיטה שלה, שוכבת על הגב, רגלים פשוקות, מרימה את שולי כותונת הלילה שלה ומחכה לבועלה שיבוא.

"אצלנו עושים את זה רק בשביל המצווה" הודיעה לי פעם, במין גאווה כזאת, "בעלי אוהב אותי" התוודתה בפעם אחרת "הוא כזה בעל טוב" ואני לא הבנתי למה, איך בעל שמגיע בלילה, נשכב עליה בלי משחק מוקדם, בלי אפילו לבדוק אם היא מוכנה, חודר לתוכה בכוח, מזיין במהירות, כמו שפן, גומר עוד לפני שהיא נדלקת, משאיר אותה לא מסופקת, היא מזייפת משהו ואומרת לו תודה מנומסת, כי ככה אמא שלה אמרה שאשה טובה עושה, והופ עובר למיטה השניה… איך בעל כזה יכול להיות בעל טוב?

פעם לא התאפקתי ושאלתי.

"חברות מספרות לי שהבעל שלהן מכה אותן כשהוא לא מצליח," הסבירה לי "מרביץ להן כשהוא לא מוצא את פתחן, כשהוא גומר עוד לפני שנכנס" העזה וסיפרה לי, "מאשים אותן שבגללן לא הצליח לבצע את המצווה ושפך לשווא, אבל שי בעלי לא כזה, אף פעם" התגאתה.

כנראה שאמות המידה שלנו באמת שונות "אף פעם לא גמרת ככה באמת, אורגזמה פראית כזאת שהרעידה את כל גופך, כזאת שבא לך לצעוק הללויה" העזתי ושאלתי.

"לא, אשה צנועה לא צועקת במיטה" ציטטה לי שוב את אמה הרבנית.

"ולא בא לך לנסות?" לא התאפקתי "את יודעת, פעם אחת"

"אני לא יכולה להגיד כלום לבעלי, אתה יודע, אשה צנועה לא…" חזרה שוב על המנטרה והסמיקה.

"ומה עם פירות גנובים?" לא התאפקתי.

"אסור! מהתורה!!" היא הסמיקה, קמה והלכה.

שבועים אחרי אותה שיחה לא דיברנו, חיה-לאה התחמקה ממני, עברה לידי כאילו אני אוויר, קצת נעלבתי, לא מבין מה לא בסדר? מה כבר אמרתי לה?

אחרי שבועים היא התישבה מולי, הפעם ביוזמתה.

"אני מצטער" מהרתי והתנצלתי "לא התכוונתי להעליב אותך".

חיה-לאה נגעה בידי, פעם ראשונה, "לא זה בסדר" אמרה, מלטפת את גב ידי בעדינות, "אתה צדקת, בא לי…" היא הסמיקה, משפילה עיניים "אני רוצה לדעת, אפילו רק פעם, להבין מה זה" גמגמה.

"אם את רוצה אני יכול להסביר לשי, לבעל שלך, תני לי את הטלפון שלו ואני…" הצעתי בתמימות.

"חס וחלילה" נזעקה, קוטעת אותי באמצע, "שלא תעז לדבר איתו, רק זה חסר לי, שהוא יחשוב שאני" לא סיימה אבל הבנתי אותה.

"אז מה את רוצה?" שאלתי.

היא הסתכלה עליי במבט ארוך כזה, נוגה, "לא יודעת" אמרה "אני צריכה לחשוב".

נתתי לה את כל הזמן שרצתה, לא לחצתי, יותר לא התערבתי. מה אכפת לי? חשבתי לעצמי, אני מזיין? מזיין, גומר? בטח שגומר, חוגג? ועוד איך חוגג אז אם היא לא… זאת רק הבעיה שלה.

"עוד שבועיים אני עוזב" הודעתי לחיה-לאה באחת מארוחות הצהריים "זהו, גמרתי את התואר ומצאתי עבודה במקצוע" הסברתי, "את יודעת שכר יותר גבוהה ורכב צמוד"

ראיתי את המבט הנוגה שלה בעיניים "שיהיה בהצלחה" לחשה.

"חיה-לאה… מה קרה? למה את עצובה?"

הסמיקה, משפילה עיניים "רציתי…" גמגמה והפסיקה.

"מה רצית?"

"שתלמד אותי".

"אלמד אותך מה?" לא הבנתי "תסבירי"

שתקה שתיקה ארוכה, מסתכלת על השולחן, לא עליי, "רציתי ש…" ניסתה והפסיקה "לא חשוב" הסתכלה עליי בעיניים עצובות "שיהיה לך בהצלחה" איחלה… והלכה.

שבוע נוסף עבר בלי שנפגש עד אותו יום שלישי בצהריים, גמרתי לאכול ובדיוק היא הגיעה, רציתי ללכת אבל היא ביקשה שאשאר "אני רוצה לדבר איתך" לחשה והסמיקה "בבקשה תשאר".

נשארתי, יושב מולה "מה שלומך?" שאלתי בנימוס, מבחין בפעם הראשונה בשני הכפתורים העליונים הפתוחים בחולצתה, מבחין בקצה החריץ שבין שדיה הלחוצים בחזיה שלבשה.

"השבח לאל" ענתה אוטומטית, "רמי, אהה, רציתי ש, אהה" רצתה להמשיך לדבר אבל המילים שוב לא יצאו לה ואני לא לחצתי עליה, המתנתי.

"אני יכולה לסמוך עליך?" היא תפסה פתאום אומץ, מדברת מהר, "אם אני אספר לך משהו לא תרוץ לספר? אתה יודע, כמו עם ההיא, הנשואה!" תקעה לי קטנה מתחת לחגורה.

"מבטיח" הסתקרנתי.

"ואם אני אבקש ממך משהו, גם לא תספר?" המשיכה לחקור, מסקרנת אותי עוד יותר.

"לא אספר, מבטיח, אם אספר, אם…" חשבתי על משהו מתאים "שתידבק לשוני לחיכי, אם אספר" ניסיתי לשכנע.

חיה-לאה חשבה רגע, שותקת, מסתכלת לי ישר בעיניים, מתכופפת מעט לעברי, מגלה לי עוד מעט מהתחרה המעטרת את החזיה שלה "אתה איש טוב, רמי, אני מאמינה לך, אני מתפללת לאלוהים שאני לא טועה כשאני בוטחת בך"

"חיה-לאה" ניסיתי להרגיע אותה "תסמכי עליי, כשאני מבטיח מילה זאת מילה, שפתיי חסומות" עשיתי באצבעותיי תנועה כאילו אני נועל את השפתיים וזורק את המפתח.

"אני רוצה להרגיש פעם," היא הסמיקה עוד יותר "איך קראת לזה?" גמגמה "להרגיש אורגזמה, אתה יודע, לגמור פעם כמו שסיפרת, להנות"

"אז את רוצה שאני אדבר עם בעלך? אסביר לו"

"לא!" היא נבהלה, קוטעת אותי בתקיפות, "זה לא! אני…" חזרה שוב לגמגם "אני רוצה שאתה" והשתתקה, משפילה עיניים, אדומה כולה.

"מה אני?" לא הבנתי ברגע הראשון ואז נפל לי האסימון, "את רוצה שאני" סימנתי בידי תנועה של דפיקה והיא מהרה והניחה ידה על ידי, עוצרת אותי, מסתכלת מסביב בחשש, "את רוצה שאני אזיין אותך?" לא האמנתי "את בטוחה?"

"כן" הפעם היא היתה יותר רגועה, נחושה, "אני חייבת לדעת, להרגיש את זה פעם ו…" עצרה רגע, מסתכלת בי במבט מתחנן, "ואני סומכת רק עליך, אני רוצה אותך, אני רוצה שאתה תלמד אותי"

נעמד לי כמו טיל, מאיים לפרוץ מהמכנסים, לא כל יום אשה מזמינה אותי ככה לבוא לדפוק אותה, ולא סתם אשה, דוסית כשרה למהדרין!

"את בטוחה?" חקרתי שוב, לא מאמין.

"כן" אמרה בביטחון "חשבתי הרבה ואני רוצה"

"מתי?"

"עכשיו!"

"מה? עכשיו? איפה?"

"במחסן, קח את המפתח, אני תכף אבוא".

חיה-לאה הכינה הכל מראש, זאת לא היתה שליפה של רגע, המחסן היה ממוקם במרתף, במקום שלא מגיעים אליו בדרך כלל, גם להשיג את המפתח היתה בעיה, תמיד היה אצל שלי המזכירה של המנכ"ל, שונאת גברים מוכרת, שלא נתנה אותו לאף אחד.

לא שאלתי שאלות מיותרות, ירדתי, בודק שאף אחד לא רואה ונכנסתי למחסן, ישבתי וחיכיתי.

חיה-לאה לא נתנה לי לחכות הרבה, היא נכנסה למחסן ונעלה מאחוריה, אחר כך עמדנו אחד מול השני ברגע ארוך של מבוכה, בדרך כלל אין לי בעיות להתחיל עם בחורה אבל הפעם נתקעתי, פעם ראשונה שלי עם דוסית ולא סתם דוסית, דוסית נשואה! עמדתי ולא ידעתי איך להתחיל?

דווקא חיה-לאה היא שהתחילה, "רמי, אתה רוצה שאני אתפשט?" פנתה אליי, עומדת מולי, מתחילה לפתוח את כפתורי חולצתה, לאט, בהיסוס, "למד אותי, אני תלמידה טובה, תגיד לי מה לעשות ואני אעשה".

אפילו שעמדה מולי, מתפשטת לאט, עדין היה לי ספק בלב, "מבטיחה שתעשי כל מה שאני אומר לך? הכל, אבל ה-כ-ל??"

"הכל, אני בידך, עשה בי כרצונך, עשה כל מה שצריך רק תן לי את מה שהבטחת, את הדבר הזה, את האורגזמה".

"עצרי!" ניגשתי אליה והתחלתי מסתובב סביבה, נוגע בה, מרגיש את הרעד שעובר בגופה עם כל נגיעה, ממשש את השדים שלה אבל היא לא נרתעה, משפילה עיניים ונותנת לי.

"עכשיו תורידי את החולצה" התרחקתי ממנה, נשען על הקיר ומביט בה, רואה איך היא פושטת את החולצה ומגלה את החזיה שלה, חזיה תחרה גדולה שדוקא החמיאה לה, אבל מועכת את שדיה, מסתירה את גודלם.

"עכשיו החצאית" המשכתי, מביט בה מרחוק.

הסמיקה משהו אבל צייתה, פתחה כפתור בצד ואחר כך את הריץ' רץ' ונתנה לחצאית הארוכה ליפול לרצפה, חושפת את התחתונים שלה, חיכיתי לתחתוני סבתא כאלה, דעות קדומות על דוסיות, אבל לה היו דווקא תחתוני בוקסר מהודרים, מתחרה תואמת לחזיה שלבשה.

"עכשיו הגרבים"

הורידה את הנעלים והגרבים ונשארת לעמוד רק בתחתונים וחזיה שלה, פתאום היא כבר לא נראתה דוסית, פתאום נגלה יופייה, נראתה אשה בשלה, חטובה, בטן חלקה, לא רואים שכבר עברה שתי לידות, רק הכובע והשיער האסוף במטפחת הפריעו.

"עכשיו תפזרי את השיער"

כאן היה לה רגע של היסוס אבל מיד התעשתה, מורידה את הכובע, ומניחה בזהירות בצד, פותחת את המטפחת העוטפת את שערה ומורידה, שוב מסמיקה, מנערת את ראשה וחושפת שיער ארוך וחלק, פתאום הברווזה שלפני הפכה לברבור נפלא.

"זאת פאה?" שאלתי בהשתהות מצביע על שיערה.

"לא שלי"

"חשבתי שנשים נשואות הולכות עם פאה"

"לא כולן, תלוי ברב, הרב שלנו אומר שממילא לא ניתן להבחין בהבדל ולכן מתיר לגדל שיער אבל בתנאי שיוסתר היטב מאחורי מטפחת וכובע"

למדתי עוד משהו.

"עכשיו תורידי את החזיה"

הורידה בלי להסס, חושפת זוג שדיים מפואר, גדולים וזקופים עם פטמה גדולה וכהה בראשם. איפה לעזאזל היא הסתירה אותם?, חשבתי בליבי, כאלה שדים צריך להציג לראווה!

"ועכשיו…התחתונים" המשכתי להפשיט אותה.

הורידה גם אותם במהירות, כאילו חיכתה לרגע, עומדת מולי עירומה, הספקתי לראות את שפתי הכוס הכהות עם החריץ הורוד החוצה בינם שפלומת שיער בלונדיני ודק לא מצליחה לכסותו לפני שהסתירה את ערוותה בשתי כפות ידיה, מתקפלת מעט, שותקת, ושוב מסמיקה.

ניגשתי אליה שוב, נוגע בה בידי, מחליק על עורה החלק ומרגיש את הרעד שבגופה, כאילו העברתי בה זרם.

אחזתי במותניה בשתי ידי והרמתי אותה, מושיב אותה על השולחן שעמד בצד, מפשק בידי את רגליה, לא הרבה, נותן לה להמשיך ולהסתיר בידיה את התכשיט שבין רגליה, את היעד שבעוד רגע אני עומד להסתער עליו.

"עכשיו תורי" אמרתי "תסתכלי עליי!" הוספתי והתחלתי להתפשט, מוריד וזורק בצד, קודם הנעלים, אחר כך החולצה, ממשיך ומוריד את המכנסיים, נשאר בתחתונים לבנים שבקושי מסתירים את הזקפה המסתתרת תחתם ובתנועות מהירות מוריד גם אותם, נותן דרור לזיין המגורה שקפץ ונעמד בדום מתוח, תורן לתפארת.

היה לי במה להתגאות, את זה כבר אמרו לי כמה בחורות לפניה, ראיתי את המבט שלה, מסתכלת על הכלי המפואר בעיניים פקוחות לרווחה, כאילו פעם ראשונה שהיא רואה כלי כזה. עמדתי מולה ונתתי לה להסתכל, משפשף רגע, רק כדי לגרות אותו ואותה.

"כמו של בעלך?" שאלתי במין גאווה ילדותית, בטוח ששלי יותר גדול.

"אף פעם לא ראיתי את ה… הציפור שלו" נזהרה שלא להגיד זיין כאילו פחדה מהמילה.

"לא ראית?" התפלאתי "איך?"

"ככה זה אצלנו, סיפרתי לך" בלעה רוק, כאילו נחנקת, "תמיד בחושך, אף פעם לא באור"

"ואף פעם לא ירדת לו?" לא התאפקתי.

"לרדת?" והמבט על פניה סיפר שהיא לא מבינה.

"את יודעת לפנק אותו, למצוץ לו" ראיתי את המבט המופתע בעיניה והמשכתי, "את יודעת, להכניס את הזיין שלו לפה שלך ולמצוץ" ליוויתי את דברי בפנטומימה.

"ל-א-א" נבהלה "לא, אף פעם, מה פתאום, זה…" ונעצרה.

"וגם הוא לא ירד לך?"

"חס וחלילה" הפעם החווירה ואחרי רגע הסמיקה חזרה.

"נו, לא פלא שהיא לא גמרה" אמרתי בקול, כאילו לעצמי אבל מתכוון שהיא תשמע, "צריך להתחיל אִתה מהביסיק" הוספתי והתקרבתי אליה, נעמד בין רגליה, "עכשיו תשעני אחורה, על המרפקים"

ראיתי שהיא מהססת, בשביל מה שביקשתי היא צריכה להוריד את כפות ידיה המכוסות את הכוס שלה, "נו" האצתי בה, לוחץ, "אמרת שתעשי כל מה שאני אגיד לך".

נכנעה והורידה, חושפת בפני את הכוס הנפלא שלה. נעצתי עיניים, איך לא? הרגשתי איך הזין שלי קופץ, רוטט, מתחרמן. חיכיתי שתישען כמו שביקשתי ופישקתי עוד מעט את רגליה, פותח בפניי את הדרך למבצרה.

"עכשיו אני הולך לרדת לך" הודעתי לה.

חיה-לאה התיישבה באחת, מכסה שוב את ערוותה בשתי ידיה, ראיתי את החשש בעיניה.

"תרגעי" אחזתי בה בשתי ידי והתכופפתי, מנשק את הפטמה שלה, נשיקה קלה, מרפרפת, חיה-לאה העבירה יד אחת מערוותה וכיסתה את השד שנישקתי, "אמרת שתעשי כל מה שאני אגיד לך" עברתי ונישקתי את הפטמה השניה, משתהה, מוצץ בעדינות, אחר כך עוזב ואינסטינקטיבית היא שלחה את ידה וכיסתה את השד השני, מפקירה וחושפת את הכוס.

הפעם שלחתי יד אל בין רגליה, מעביר אצבע חוקרת בין שפתי הכוס הפתוח בפני, מרגיש שהיא יבשה. חיה-לאה ניסתה לשלוח יד ולכסות שוב את הכוס אבל הפעם עצרתי אותה, "תשעני אחורה!" דחפתי אותה בעדינות, "תשעני על המרפקים ותסתכלי, אני רוצה שתראי" הסברתי, עוזר לה, עד שנשכבה כמו שביקשתי, נשענת על המרפקים, הראש מורם, מתבוננת בי מסוקרנת "עכשיו אני הולך לרדת לך" הודעתי שוב, "אל תתנגדי, תסתכלי, תתפנקי ותרשי לעצמך להנות" התכופפתי על ברכי, הפה שלי בדיוק מול הכוס שלה, רואה את הורוד המבריק שבין השפתים הכהות והגדולות של הכוס הפרוס בפני ככנפי פרפר קסום.

נישקתי אותה, הישר על שפתות הכוס, קודם נשיקה קלה, נוגעת, מרגיש ברעד העובר בגופה, ברגליה הנסגרות על ראשי, מועכות את אוזני.

חיה-לאה כאילו קפאה במקומה, הפכה נוקשה, בעדינות פתחתי את רגליה בידיי לוחש לה "אל תתנגדי, תני לי" אוחז את רגליה, שלא תסגור, ומנשק שוב, הפעם חזק יותר, ארוך יותר, נוגע בקצה הלשון בתוכה ויוצא "תרגעי, אל תתנגדי" לחשתי שוב ושוב נשקתי את הכוס שלה, הפעם חודר יותר עמוק עם הלשון, מתחיל לשחק בה, מרגיש את הטעם, מריח את ריחה, מרגיש איך היא מתחילה להתרכך.

התקדמתי לאט, לא להלחיץ אותה, עיניי עוקבות אחריה, מחדיר את לשוני עמוק יותר ויותר, משחק בה, מרגיש בה את השינוי, כבר לא מתוחה, נרגעה, מסתכלת עליי בסקרנות, הטעם שבפי מסגיר את סודה, היא כבר לא יבשה.

ידי מונחות על ירכיה, דואגות שלא תסגור את רגליה, והלשון שלי חגגה בתוכה, מחפשת את הדגדגן ומוצאת, מתחילה לנגוע בו, להזיז אותו, להשתעשע בו, "עכשיו תשכבי על הגב" הפסקתי לרגע, נותן לה להשכב, רואה את גבעות שדיה מעל בטנה השטוחה, את הפטמות הזקורות שבראשן, וצללתי שוב עם לשוני לתוכה, מוביל את הדגדגן אל בין שפתיי ומתחיל למצוץ, בעדינות, הוא נשמט ואני מוצא ומוביל אותו חזרה ושוב מוצץ, אוחז אותו בעדינות בין שיניי ומוצץ ו… "שמע ישראל" היא גנחה, גניחה קטנה וחלשה, אבל שמעתי את ההנאה בקולה וזה המריץ אותי ומצצתי חזק יותר… לא יותר מדי, לא להכאיב, מרגיש את הריח באפי, ריח של כוס מגורה, ולא מפסיק לפנק אותה.

גניחת ההנאה הקטנה הפכה לגדולה, "כן," ראשון הוכיח לי שאני בדרך הנכונה "זה טוב, כן, תמשיך" היא ביקשה בלחישה ואני בכלל לא התכוונתי להפסיק, "שמע ישראל" שמעתי אותה שוב לוחשת והמשכתי במרץ, יורד לה בהנאה "אימא'לה" היא מלמלה, "טוב, כן, תמשיך" סגרה רגליה סביב ראשי כאילו חששה שאפסיק באמצע, שאברח.

"אימא'לה" נפלטה לה צעקה ומיד נשכה את ידה, חוסמת את פיה, ראיתי כבר נשים גומרות אבל לא ככה, בסערה כזאת, גופה רועד, קירות נרתיקה מתכווצות סביב לשוני, רגליה חובקות את ראשי בחוזקה, מצמידות אותו אל ערוותה הבוערת, והטעם, טעם אשה מיוחמת, ממלא את פי.

חיה-לאה גמרה ונרגעה, גופה רפוי, שוכבת על הגב ורגליה כבר לא צמודות כל כך סביב ראשי, נושמת במהירות, כאילו סיימה הרגע ריצה ארוכה.

נעמדתי, מסתכל עליה, על החזה העולה ויורד בקצב נשימתה, על הפטמות הזקורות, נוגע ומרגיש עד כמה הם נוקשות, מתבונן בהבעה שעל פניה, שוכבת בעיניים עצומות עם חיוך של אושר, כאילו חולמת חלום מתוק.

"חיה-לאה?" בדקתי והיא פתחה את עיניה, מסתכלת עלי ומחייכת "גמרת?"

"כן" נאנחה בהנאה, מושכת את הכן עם חיוך ענק על שפתיה, "צדקת" המשיכה ולחשה, מאושרת, "ישתבח שמו, טעם גן עדן"

צחקתי בקול, אף פעם לא שמעתי הגדרה כזאת, "זהו, גמרת, מספיק לך?" שאלתי.

"לא" מהרה לענות ואז הסמיקה בפעם המי יודע כמה "עד שתפסתי אומץ, אהה, אני, אהה, אני רוצה…" המשיכה, נתקעת ומגמגמת.

עמדתי בין רגליה, משכתי אותה אליי, מסדר אותה עד שעטרת הזין המתוחה נגעה בין שפתי הכוס שלה, הזיין שלי עומד, גדול וזקוף, ואני אוחז בו בידי ומשחק בה, מעביר אותו בין רגליה, לאורך החריץ המזמין, נותן לה להרגיש בכלי המתדפק על דלתה ומרגיש עד כמה היא רטובה, מוכנה לקבל את פניי.

"את רוצה?"

"כן" ענתה ללא היסוס.

"אז תבקשי, אני רוצה להיות בטוח שאת רוצה"

"אני רוצה, בבקשה"

"רוצה מה?" התעללתי בה.

"ש…" לא הצליחה להגיד את המילים

"תגידי אחריי, שתזיין אותי"

"שתזיין אותי" חזרה אחרי מכנית.

"לא ככה, עם כוונה" לא הרפיתי.

"אני רוצה שתזיין אותי, רמי…בבקשה" הפעם היא דיברה מהלב ולא הייתי צריך הוכחה נוספת, "קחי" נכנסתי בה, תוקע עצמי במכת אגן חזקה, נועץ את הזיין שלי למעמקי הכוס הבוער שלה, נדחף בין הקירות הצרים שלה שנלחצו סביבו, עוטפים ומורחים אותו, משמנים אותו בעסיס תענוגותיה המציף את נרתיקה, דוחף בעדינות, חלילה לא להכאיב לה, נכנס עוד קצת ועוד קצת עד שלא יכולתי יותר, אגני נלחץ לגופה, ושם עצרתי.

לרגע היה נדמה לי שכואב לה, "כואב?" שאלתי.

"לא" הסתכלה עליי "אבל שונה, גדול יותר"

הנחתי את ידי על שדיה והתחלתי לשחק בהם, תקוע בתוכה, עדיין לא מפמפם, רק לש בעדינות את שדיה, ממולל את פטמותיה בין אצבעותיי, מעמיד אותן עוד יותר, מרגיש את שרירי הנרתיק שלה מתכווצים ומרפים סביב הזיין שלי, פועמים.

התחלתי לזיין בתנועות קטנות ואיטיות, מחליק בקלות בנרתיק המשומן היטב, דופק בתנועות שמרעידות את גופה, מקפיצות את שדיה הגדולים, אני נהנה וגם היא, ראיתי את זה על פניה.

נכנסתי לקצב, מפמפם, ישבני נא קדימה ואחורה ואני מזיין אותה, התגובה שלה לא אחרה לבוא "כן" היא גנחה בהנאה, "כן, זה טוב, בבקשה תמשיך" לא התאפקה וחייכה לעברי, "כן! לא ידעתי כמה זה טוב" לחשה והוסיפה כמה מילים ביידיש, מילים שלא הכרתי אבל שמעו את התשוקה שבהם, ושוב חזרה לעברית, ממלמלת תפילה.

הרמתי את קרסוליה והנחתי אותם על כתפיי, נוגע בתוכה בנקודות חדשות שרק הגבירו את הנאתה, משתולל, מזיין במהירות, "הנה" היא הסמיקה, "רמי, הנה עוד אחד בא," הודיעה לי וחיוך גדול של עונג נמרח על פניה, "שמע ישראל! הנה! כ-ן-ן-ן-ן!" ושוב היא גמרה.

המשכתי, לא עוצר, הפעם זה בשבילי, מפמפם בקצב, דופק חזק, מתלהב ומזיע.

"אל תצא!" היא צווחה פתאום.

"מה??"

"אל תברח, אני רוצה להרגיש אותך, אתה יודע, בפנים, בתוכי!"

"לא, אני מפחד" הודעתי "לטובתך…מה אם? "

"אל תדאג" הרגיעה וחיוך ממזרי על פניה "אני בהריון, שבוע עשירי, זה בטוח, אני מבקשת, בבקשה תן לי להרגיש" והייתה תחינה בקולה.

זה שלא קיבלתי שבץ זה נס, אף פעם לא זיינתי אשה בהריון, לפחות לא שאני יודע, לא שאני מרגיש בהבדל אבל אינסטינקטיבית זה השפיע וחיה-לאה הרגישה בהבדל.

"תמשיך" ביקשה "אל תפחד!" הרגיעה "אני רוצה, זה בסדר, הרופא אמר שזה מותר, בבקשה תמשיך, כן, רמי, זה טוב, כן, זה טוב לי, כן, תן לי עוד, עוד, בבקשה"

אחזתי בה בידי והצמדתי את ישבנה לאגני, חיבקתי את רגליה וזיינתי אותה, חזק ובמרץ, "קחי" הכרזתי, "אם את רוצה בפנים – תקבלי בפנים" הודעתי ופמפמתי אותה במהירות, מרגיש שזה בא, עולה במעלה הזין הזקור "קחי!" המשכתי והיא הצטרפה.

"כן, תן לי"

"קחי!" החזרתי, ממשיכים ביחד במין דואט של ייחום!

הצליח לנו! גמרנו ביחד!! יריתי את מטעני הרותח בכוס שלה, עומד מתוח, תקוע במעמקיה, לא זז ומרגיש את שרירי הנרתיק שלה סוחטים ממני כל טיפה, כאילו פחדה לאבד "קחי!" תקעתי בפעם האחרונה, נלחץ לגופה ומרגיש איך הזיין שלי הולך ומתדלדל, מתכווץ בתוכה.

עמדנו והתלבשנו, שותקים, חיה-לאה נתנה לי פתאום נשיקה על הלחי "תודה", ניסיתי לנשק אותה חזרה אבל היא ברחה, "לא, מצטערת" התנצלה, מכסה את שיער ראשה ובין רגע חזרה להיות דתיה.

"תזכרי חיה-לאה, את אשה משוחררת, יוזמת, מותר לך לרצות, מה לרצות לדרוש! זאת זכותך, זה לא בושה" נתתי לה טיפ חדש לפני שנפרדנו ויצאתי, משאיר אותה עם הרבה חומר למחשבה.

נפגשנו שוב, ביום שעזבתי. עשיתי שתיה לחבר'ה, פריסה מכובדת כמנהג יוצאי הצבא, חיה-לאה היתה שם אבל לא נגעה, אפילו שהראיתי לה העתק תעודת כשרות שבקשתי במיוחד "זה לא הבד"צ שלנו" התנצלה ולא טעמה, רק שתתה מים מכוס חד-פעמית.

לפני שנפרדנו היא דחפה מפתח בידי, המפתח המוכר של המחסן במרתף "נפגש למטה עוד רבע שעה" לחשה לי "אני רוצה להפרד ממך, להגיד לך יפה תודה"

להזמנה כזאת לא אומרים לא! במיוחד שלא היו לי שום תוכניות אחרות אז חיכיתי לה במחסן, מרגיש איך ה"צפור" במכנסיים שלי מתעוררת לחיים ונלחצת אל הג'ינס שלבשתי.

חיה-לאה נכנסה ונעלה אחריה, עמדנו שוב נבוכים זה מול זה, בדיוק כמו בפעם הראשונה, ראיתי שהיא מסמיקה וחיכיתי, נתתי לה שוב את כל הזמן שרצתה.

היה בה משהו שונה, מין אושר כזה על הפנים "רציתי לספר לך ש…" הסמיקה עוד יותר והשפילה עיניים, מתקשה להמשיך.

החזקתי את ידה, הייתי בטוח שתמשוך אותה ממני אבל היא לא התנגדה "לספר לי מה?" שאלתי בעדינות.

לרגע היססה ואז תפסה אומץ "רציתי לספר לך שעשיתי את זה עם שי, הבעל שלי," עצרה לרגע "לא כמו תמיד, כמו אתך" הסבירה וחיוך של אושר נמרח על פניה "ו…גמרתי"

"יופי" חבקתי אותה, מנשק אותה בלי לחשוב על שפתיה, לרגע נבהלתי ממעשיי אבל היא לא התנגדה, הובלתי אותה אל השולחן, עוזר לה להתיישב ומתיישב לידה, צמוד, אוחז בידה, "יופי חיה-לאה, עכשיו ספרי לי, איך היה?"

בהתחלה היא היססה, מסמיקה, ואחר כך התחילה לספר, מדברת מהר, כאילו פוחדת שתתחרט, "לקח לי יומיים להחליט, אחר כך התייעצתי עם הרבנית, לא אמא שלי, אחרת, אשתו של הרב של בעלי" ראיתי אותה מסמיקה כעגבניה, עוצרת לרגע ולוקחת נשימה ארוכה והמשיכה לספר "בלילה הראשון לא היה לי אומץ, גם בלילה שאחריו, עד ששלשום אמרתי לעצמי שזהו, הלילה אני עושה את זה ויהי מה, שכבתי על מיטתי, עושה עצמי ישנה, מחכה שגם שי בעלי יכנס למיטה שלו ואז…" עצרה שוב, לקחה אוויר והמשיכה "ניגשתי אליו, עירומה, ונכנסתי למיטה שלו, נדחפת מתחת לשמיכה ונצמדת אליו, מחבקת אותו" עצרה שוב.

"נו?" לא התאפקתי הפעם "ו…?"

"ובהתחלה הוא ניסה לזרוק אותי מהמטה, גוער בי, מאיים, במילים לא במעשים, עד שלחשתי לו באוזן את מה שהרבנית שלי אמרה ללחוש"

"מה היא אמרה?" לא התאפקתי.

"לא חשוב"

"נו מה? אני ספרתי לך הכל" ניסיתי לנגן על מצפונה.

"לא חשוב" המשיכה להתעקש "אני לא רוצה"

"חיה-לאה, נו… מה היא אמרה?"

"אולי אחר כך" התחמקה שוב, "ברגע הראשון הוא קפא במקומו" המשיכה לספר "ואני נצמדתי אליו, לוחשת מילות אהבה לאוזנו, מתחילה ללטף אותו, התחלתי בחזה, משחקת בפלומת השער שלו, אחר כך התחלתי לרדת, עד שהגעתי לציפור, מלטפת אותה ומרגישה איך היא מתקשה"

התחרמנתי מהסיפור שלה, עמד לי בטרוף, הייתי מת לזיין אותה אבל הסקרנות היתה יותר גדולה "נו תמשיכי" אמרתי והיא המשיכה.

"נשכבתי על הגב לצידו והסברתי לו מה אני רוצה, מדברת בלחש, כאילו מפחדת שכל הסביבה מקשיבה לנו, שוב הוא סרב ושוב לחשתי באוזנו את מה שהרבנית אמרה ואז הוא," גמגמה "עשה לי את זה, אתה יודע, שם למטה" הצביעה אל הכוס שלה.

"מה?" הופתעתי "אני לא מאמין! סתם ככה לחשת לו באוזן והוא ירד לך? את מוכרחה לגלות לי מה הכישוף שהרבנית נתנה לך?"

חיה-לאה צחקה, נבוכה, "לא רמי, באמת, אני לא יכולה, תראה, זה סוד, לא נעים לי… סליחה"

"והוא ידע למצוץ? כמוני?" החזרתי אותה לסיפור, בינתיים, אני עוד אחזור, לא אמרתי את המילה האחרונה.

"לא כמוך" חיכה "בוסר, לוח חלק, הייתי צריכה להסביר לו, לשחזר במוחי מה אתה עשית לי ולהדריך אותו" ציחקקה בבישנות "קודם שלחתי אותו לנשק לי, אחר כך עם הלשון," עברה צעד צעד אחרי מה שאני עשיתי לה, כאילו רשמה בפנקס "אחר כך ביקשתי ממנו להחדיר את הלשון, לרגע היסס, ואז חדר, נוגע ועוזב ושוב נוגע, יותר עמוק, המשיך עד שלשונו היתה בתוכי, משחקת, אחזתי את ראשו בידיי, הצמדתי אותו חזק לערוותי וכיוונתי אותו במילים, להפתעתי זה מצא חן בעיניו, הרגשתי את זה, שי התחיל ליזום ואני הייתי רטובה, כמעט כמו אז, אתך, ואז…"

הסתכלתי עליה, מתנשמת, עיניה עצומות, חווה מחדש את החוויה וממשיכה לספר "ואז הוא עלה עלי, ביוזמתו, כנראה שגם הוא נדלק, הציפור שלו היתה נוקשה וגדולה, יותר מתמיד, לא כמו שלך אבל…"

חיה-לאה הסתכלה עליי, מחייכת, מספרת לי מסודות חדר המיטות שלה אבל עדיין לא מסוגלת להגיד את השם המפורש, זיין, עדיין קוראת לו ציפור, "נשכב עלי ונכנס בין רגליי, תוקע לי את התותח שלו" עצרה רגע, כאילו לא מאמינה בעצמה שהיא אמרה את זה והמשיכה, "תקע בי תקיעה גדולה, מחליק את הציפור שלו לתוך הקן המשומן שלי, בקלות, ומתחיל לפמפם, נכון? ככה אתם קוראים לזה?, לפמפם… הציפור שלו חגגה בתוכי ואני הרגשתי כמו בגן עדן, רואה זיקוקים, יודעת שאני גומרת…" עצרה בתאור, מתנשפת, ידה לוחצת את ידי, בכוח "צעקתי! קראתי דרור לתשוקותי והודעתי לו, בעצם הודיתי לו, בקול, הודיתי וגמרתי!!"

חיה-לאה התנשפה כאילו גמרה שוב, מתקשה לספר… חיבקתי אותה חזק ושתקתי, נתתי לה את כל הזמן שהיתה צריכה עד שחזרה לספר.

"אני גמרתי אבל שי לא, הוא נשען על ידיו, אתה יודע, כדי לא ללחוץ לי על הבטן" ליטפה את הבטן שלה "בגלל התינוק, ועשה בי מעשה גבר באשתו, חזק ומהר, הוא מתלהב ואני נדלקת מחדש, מרגישה שעוד אחד בא, עולה בתוכי, שוב אותם הזיקוקים, אותו רעד בגוף והזמנתי אותו שוב לבוא, קראתי לו לגמור בתוכי, והפעם גמרנו, ביחד, מתנשפים בקול, צוחקים כמו שני ילדים קטנים ש… ש…" חיפשה את המילה הנכונה ולא מצאה.

"לא רע בשביל הפעם הראשונה" אמרתי לה אחרי שנרגעה, ממזמז אותה והיא לא נרתעת, "אבל תגידי" ניסיתי שוב "מה לחשת לו באוזן? מה אמרה לך הרבנית??"

חיה-לאה לא ענתה, שינתה נושא "תגיד לי רמי כשאני, אהה, איך אתם קוראים לזה? יורדת לו? אהה, לך" גמגמה שוב, כאילו מחפשת את המילים הנכונות "גם לכם זה נעים כמו שנעים לי?"

"בטח" אמרתי וחייכתי אליה, "זה מפנק, מעמיד בטרוף, למה? ירדת לו?"

"לא" מהרה להשיב, כאילו נבהלה, "אני יודעת שגם אני צריכה" הסמיקה כסלק "אני רוצה לפנק אותו אבל…" גמגמה "אבל אני, אהה, אני צריכה שתלמד אותי" סיימה במהירות.

"את רוצה שאני אלמד אותך למצוץ זין?" אמרתי, משתמש בכוונה במילים גסות.

"כן" לחשה, משפילה עיניים, "כן, בבקשה".

לימדתי אותה, גם הפעם היא היתה תלמידה למופת, הורדתי אותה על הברכיים ונעמדתי מולה.

"תפתחי לי את החנות" הדרכתי אותה והיא פתחה.

"עכשיו תוציאי לי את הזיין" אמרתי והיא הוציאה, בעדינות, מסתכלת בעיניים פעורות בזין הגדול שעמד זקור, מתוח ונוקשה.

"עכשיו תנשקי אותו" רגע היססה ואחר כך נישקה, נשיקה קלה, על העטרה המתוחה.

"את בטוחה שאת רוצה?"

"כן"

"אז תנשקי אותו חזק, עם כוונה" אמרתי והיא נישקה, נשיקה אמיתית, רטובה, עם הרבה כוונה.

"ועכשיו תגידי אחרי… אני רוצה למצוץ לך את הזין" התעללתי בה.

"אני רוצה למצוץ לך את ה…" נתקעה, משום מה קשה לה להגיד את המילה.

"את הזין, אל תפחדי, תגידי…"

"אני רוצה למצוץ לך את הזין" הפעם הצליח לה!

"עכשיו תפתחי את הפה ותתני לי להכנס"

חיה-לאה פתחה, פה גדול, ואני נכנסתי, מכוון אותו בידי וחודר לאט לאט למעמקי הפה שלה, נוגע בגרונה ויוצא.

"את בסדר?"

"כן" אמרה בלי לסגור את הפה ואני נכנסתי שוב, מדריך אותה איך לשחק עם הלשון, איך ללקק, איך למצוץ, חודר עמוק יותר לגרונה.

"עכשיו תשימי את הידים שלך על התחת שלי" ביקשתי והיא הניחה, אחזתי בראשה בידי והתחלתי להניע אותו.

חיה-לאה הבינה מהר מה אני רוצה, עמדתי, נשען בידי על השולחן, והיא עשתה את העבודה, יורדת לי, מוצצת בקול כאילו היתה זו סוכרייה טעימה, עצמתי עיניים והתמכרתי להנאה, בתור מי שעושה את זה בפעם הראשונה היא היתה מעולה, היו לי מנוסות ממנה שלא הצליחו לפנק אותי כמוה.

אחר כך לימדתי אותה גם לשחק בביצים, למצוץ ולשחק, ללקק ולגלגל את הביצים המלאות בכף היד, בעדינות, לא להכאיב, לפנק… "אני תכף גומר!" הזהרתי, מנסה לברוח אבל היא אחזה בישבני ונצמדה, כל הזין בפיה, מוצצת בתאווה.

"אני לא יכול… אני גומר…תזהרי אני אגמור לך בפנים!" הזהרתי שוב אבל היא רק החזיקה בי חזק יותר.

גמרתי, ממלא את פיה בשפעת זרמתי החמה, המלוחה, חשבתי שהיא תירק את זה בתעוב אבל להפתעתי היא בלעה את הנוזל בתאווה, "חיה-לאה?" התפלאתי "תלמידה מצטיינת שלי… מאיפה למדת לבלוע?"

חיה-לאה ניקתה את השפתיים במטפחת שהוציאה מכיס שמלתה, "קראתי באינטרנט" חייכה חיוך גדול של נצחון "יש אתר כזה, עם סיפורים, אתה יודע, סיפורים כאלה" התנצלה, "אתה בטח מכיר, אז אתמול הצצתי, רציתי לבוא מוכנה"

ידעתי שאינטרנט יש לה רק בעבודה, לא בבית, "חיה-לאה!" אמרתי בקול נוזף, "זה מה שאת עושה בזמן העבודה?"

"רק פעם אחת" התנצלה שוב כמו ילדה קטנה, "בעצם," התעשתה "זה לא מה שכולכם עושים בזמן העבודה?" עקצה בחזרה.

"סיימת בהצטיינות, אני בטוח שבעלך יהיה מאושר" החמאתי לה, יושבים שוב על השולחן, "הלואי עליי אשה כמוך" המשכתי למרוח אותה, מגיע שוב לשאלת המיליון "נו… עכשיו תגלי לי, מה לחשת לו באוזן? מה הרבנית אמרה?"

"לא נעים לי" ניסתה שוב להתחמק "באמת רמי… "

הפעם לא ויתרתי בקלות "חיה-לאה, אני סיפרתי לך הכל" אומנם שיקרתי אבל מה לא עושים כדי להוציא ממנה את הסוד, "חשבתי שיש ביננו אמון, שלא מסתירים… חבל" עשיתי פרצוף של נעלב.

"רמי, אני… באמת זה לא נעים לי"

רציתי כבר לוותר, להגיד לה שלא נורא אבל רגע לפני דווקא היא נשברה "אם אני אספר אתה מבטיח לא לגלות? לאף אחד!? בחיים!?"

"אני נשבע"

"טוב" התחילה "תראה… אתה מבטיח?" חזרה ושוב שאלה.

"מבטיח, שלא יעמוד לי אם אני מספר"

צחקה "שבועה כזאת עוד לא שמעתי, יותר חמור מזה אין"

"נו… אז ספרי"

חיה-לאה סיפרה לי באוזן, לוחשת בסוד, מדברת מהר, סוד נורא… הייתי מספר לכם אבל..

                                                                                                               אתם יודעים..

                                                                                                                       נשבעתי..

                                                                                                                             ו.. אצלי מילה זאת מילה!

 

עודכן לאחרונה

9 מחשבות על “חפוז : לחנך את חיה-לאה”

  1. סיפור מחרמן

    אבל כחרדי כל ההמצאות על חיי המין החרדים הכל חארטה

    הגב
  2. הסיפורים על חרדיות שלא יודעות כלום ולפתע מגלות עולם ומלואו
    זה סיפורים מחרמנים מאוד

    אל תפסיק לכתוב והרבה הרבה

    הגב
  3. תודה רבה על הסיפור, סיפור מעולה אריה ,אתה אחד הכותבים הכי טובים ברשת

    הגב
  4. שני הכותבים הכי מוכשרים שיש בתחום בפער זה דור נוב ואריה המפורסם קראתי את הסיפור בעבר בסוכנות אירוטיקה או בסליזי.
    אשמח לחדשים ⁦☺️⁩

    הגב
    • תודה על המחמאה,
      אכן סדרת חפוז פורסמה בעבר בארוטיקה אבל נעלמה ולכן אני מפרסם שנית
      יהיו בהמשך גם חדשים, מבטיח

      אריה

      הגב
        • כמה סיפורים (שפורסמו בעבר בארוטיקה וירדו ולכן התחלתי לפרסם אותם מחדש) הקשורים בינם באותו גיבור ומשתלבים זה בזה

          הגב

תגובות ? (אין צורך להזדהות)