ההיא עם העופרים

סיפור מאת דוב הצפוני

פרק א' – פלורליזם מיני

אשתי ואני חוגגים 12 שנים ביחד. שתיים עשרה שנים של אהבה אמיתית בכל המובנים. בנינו בית ויש לנו שלושה ילדים מדהימים. כל כמה שנים אנחנו עושים לנו מן חשבון נפש זוגי כזה בו אנחנו מסכמים מה עברנו ומה עוד חסר לנו בינינו. לפעמים אנחנו מתמקדים בילדים, לפעמים בפרנסה ולעיתים גם בחיי המין שלנו.
השנה החלטנו לחקור את גבולות הנאמנות שלנו והכרזנו על שנה של "פלורליזם מיני" כדי לחדש את הריגוש שקצת נשחק בזמן האחרון. מה זה אומר? לא לגמרי ידענו, אבל זרקנו את המושג לאוויר ואמרנו שנראה לאן הוא יוביל אותנו.
האמת שאני אוהב את אשתי עד כלות ולא חשבתי אף פעם לקחת צעד בכיוון של בגידה או אפילו חילופי זוגות או משהו כזה. עצם המחשבה מביאה אותי לחרדה, אבל האמירה המשותפת קצת שחררה אותי והתחלתי ל"הסתכל" ימינה ושמאלה.
ההזדמנות לא אחרה לבוא…

הנסיעה מקצרין לאזור התעשייה בראש פינה, שם אני עובד, אורכת כעשרים וחמש דקות שאני מאוד אוהב. הירידה מהגולן לעמק תמיד יפה. הנוף משתנה מעונה לעונה ויש בדרך פינות חמד בגדות הירדן והמעיינות. בכל פעם שאני עובר בה אני מדמיין פינות נסתרות בהן אוכל לשכב ערום ולחוש את הרוח עוברת ומדגדגת את גופי מהפנים עד הרגליים ובדרך, כמובן בקצה הגברבר המזדקר שלי. דמיון שתמיד עושה לי צמרמורת נעימה בדרך לעבודה ובחזרה.
לא הכל נשאר בדמיון. לאשתי ולי יש תחביב, שהתפתח עם השנים – לעשות אהבה בפינות חצי נסתרות. כאלה שלא ממש קרובות לכביש או לדרך עפר, אבל גם לא חבויות לגמרי. מן סיכון כזה שמשאיר "סדק קטן להתגלות…" ומוסיף ריגוש לסקס בטבע. המבט בנסיעה לעבודה תמיד מלווה בעבודת חקר לפינה החצי נסתרת הבאה שלנו.

פרק ב' – קטיף התפוחים.

ההרפתקה שלי התחילה בנסיעה רגילה חזרה מהעבודה. בתקופה שלפני ראש השנה יש בתחנה לכיוון הגולן קבוצות של צעירים וצעירות הבאים לקטיף תפוחים בקיבוצים ואני רואה אותם תמיד בחבורות מעורבות, חושב על ההורמונים שמשתוללים באוויר וקצת מקנא בנעורים שמתרחקים ממני. בין הצעירים אני רואה גם הרבה דתיים, אבל כשמדובר בהורמונים זה לא משנה…
בחזרה לנסיעה שלי. באותו יום היו רק שתי בחורות בתחנה. אחת, שיערה שטני מתולתל וארוך, השנייה שיער שחור. הן היו בשנות העשרים המוקדמות שלהן ונראו אפילו צעירות לגילן. עצרתי לידן. "שלום לך. לאן אתה מגיע?" "לקצרין" עניתי. "אנחנו צריכות לעין זיוון, אבל אנחנו כבר שעה וחצי כאן אז נעלה איתך לאן שתגיע". "יאללה עלו".. המתולתלת התיישבה מקדימה וחברתה מאחור. הפתיע אותי שהיא בחרה לשבת לידי, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה מדי. "נעים מאוד. אני עופרה והיא דפנה" . "נעים מאוד"
החזרתי בחצי מבט לכיוונה וחצי לכיוון הכביש. איכשהו הרגיש לי זרמים מוזרים ונעימים בגוף רק מלשמוע קול צעיר ונעים. במהלך הנסיעה השיחה בינינו קלחה ולמדתי שהן מגיעות מהשומרון, עופרה מגדירה את עצמה דתל"שית ודפנה עוד מחפשת את עצמה ואת אלוקים ושהן הגיעו לשלושה שבועות של קטיף, קצת מתוך אידאולוגיה )עבודה עברית וזה…( ובעיקר כי זה כסף טוב וחברה נחמדה מפגש של
בנים ובנות ואווירה משחררת "אם אתה יודע למה אני מתכוונת" אמרה עופרה בקריצה וחיוך קטן. הורדתי אותן בצומת הפונה לכיוון קצרין, כיוון שהן ממשיכות מזרחה, לעין זיוון. בירידה עופרה נוגעת בכתפי ברכות ואומרת תודה, שוב עם אותו חיוך קטן שהשאיר אותי קצת מבולבל ונבוך. חמימות נעימה
מתפשטת בכל גופי מגיע עד לאזור חלצי ומעוררת שד קטן. הן יורדות ואני ממשיך בנסיעה… השד הקטן גדל ולוחץ. הגעתי הביתה, אבל לפני שאני יורד מהאוטו אני חייב לשחרר את השד, אחרת יהיה מאוד מוזר להיכנס עם הדבר הזה בולט מקדימה. היה לי במקרה קרם ידיים בתיק הוא כבר יעשה את העבודה. שלפתי את השדון מהמכנס ותוך שתי דקות פרץ זרם חמים ודביק על השטיחון. מזל שיש לי רכב מהעבודה. מחר נכניס אותו לניקוי. הכנסתי את האיבר המתרפה, הסדרתי את הנשימה מרחתי קרם ידיים לטשטש את הריח ונכנסתי הביתה. "שוב שמעת חדשות באוטו?!" אשתי שואלת. "חנית כבר לפני עשר דקות בערך". "היתה כתבה על חיי המין של הצבאים" אני אומר ומרגיש את החמימות בפנים תוך כדי. "היה מאוד מעניין".

פרק ג' – ההיא עם העופרים.

עבר שבוע רגיל של עבודה ונסיעות. בכל פעם שעברתי בצומת הגנבתי מבט לתחנה ומיד הרגשת חמימות עולה. מן מחשבה אסורה של מפגש חוזר עם עופרה. "מים גנובים ימתקו" )תמיד כשאני מדבר על ואל דתיים עולים לי ניבים ומשפטים מהמקורות(.
ביום ראשון יצאתי מוקדם מהעבודה. אני פונה לכיוון הגולן ובהגנבת המבט הקבועה שלי, אני רואה אותה בתחנה, הפעם לבד. עצרתי ואמרתי "שלום!" של היכרות רבת שנים. "רוצה לרמה?" "אשמח" היא אומרת ונכנסת לצידי בחיוך הקטן ורב המשמעות שלה. "איפה החברה שלך דפנה?" היא לא מרגישה טוב, אולי תגיע בהמשך השבוע. מה שלומך?" "הרוב טוב" אני עונה כהרגלי. השיחה שוב קולחת ונעימה
והיא מתארת לי בפירוט את החוויות משבוע קטיף התפוחים. אני מקשיב ומציץ מידי פעם אל ה"תפוחים" הנאים תחת שמלת הבד הקלילה שעופרה לובשת. אני חושב שהיא שמה לב ומתיישרת במושב, כאילו לאפשר נקודת מבט טובה יותר.
הגענו לצומת בה אני אמור לפנות לקצרין והיא יורדת ישר לעין זיוון. אני מתחיל את הסיבוב בכיכר וממשיך לכיוון הרמה. "יש לי קצת זמן, אני יכול להקפיץ אותך" "וואו! זה יהיה נהדר, נוכל גם להמשיך לדבר" היא מחייכת )שוב החיוך הזה(. אנחנו ממשיכים בנסיעה והתחושה שדיבורים הם לא הדבר היחיד שעובר בינינו מתחילה לעורר חלקים מאוד מסוימים בגופי.

אני מכיר את הגולן טוב מאוד. נולדתי כאן ורוב שלושים וחמש שנותיי חייתי פה. אני תמיד שמח להכיר לאורחים שלי את המקומות היפים והמיוחדים שלנו. החלטתי לעשות לעופרה סיור תיירותי בדרך לקיבוץ. "מכירה את הר שיפון?" "אני חושבת שהוא בדרך שלי לקיבוץ, אבל אף לא עליתי אליו." "בואי. אני אעלה
אותך" אני אומר במשפט דו משמעי, בעיני לפחות. הדאסטר שלי הוא לא ג'יפ במלוא מובן המילה, אבל נסיעות שטח כאלה הוא לוקח בקלות. אנחנו עולים בדרך העפר לכיוון השיפון. "את יודעת שבכיוונים מסוימים השיפון נראה כמו זוג שדיים" אני צוחק, "לאיזה שד את רוצה לשמאלי או לימני?" היא מחייכת
"אני רוצה שתבקר בשניהם" אני קצת מבולבל. נראה לי שגם היא בקטע של דו משמעות… הדאסטר מטפס, בנהמת מאמץ קלה, אל הפסגה הימנית. אנחנו עוצרים ממש מול הנוף לכיוון העמק, הכנרת והשמש שמתחילה לרדת לקו האופק. אני מדומם מנוע ופתאום השתרר שקט. "וואו איזה נוף!
ממש רומנטי." "רומנטי זה שמי האמצעי" אני אומר ומיד מתחרט על הקלישאה המזדקנת שהוצאתי מפי הרגע. "אני יוצאת להרגיש את הרוח". היא יוצאת, מורידה את הכפכפים ועומדת מול האוטו פורסת ידיים. הרוח קלה, אבל מספיקה כדי להצמיד את השמלה הקלילה שלה אל גופה ולא מותירה הרבה מקום לדמיון, מותניים צרים, ישבן מוצק וקימור עדין מחבר בינו לבין רגליה הנטועות בקרקע וכשהיא מסתובבת לכיווני שני העופרים שלה זקורים ונאים. היא מחייכת ומזמינה אותי להצטרף אליה. בשלב הזה אני כבר מרוגש ויותר מזה, השדון נמתח לו ולוחץ את המכנסיים שלי. ברור לי שאם אני יוצא עכשיו היא מבינה מה קורה, אבל לפי כל הסימנים נראה שהיא מוכנה לזה. אני יוצא לאט ונעמד לידה לא קרוב מדי. נותן לספק לעמוד בנינו ולהכריע. היא שולחת יד לכתפי ברכות )כמו בפעם הראשונה שנפרדנו(, מגלישה את ידה לאורך זרועי עד לכף היד, מרימה אותה ומצמידה לעופר הימני, מחייכת ושואלת "שנעשה השוואה בין השדיים? איזה יפה יותר? שלי או של השיפון?" "אין מקום להשוואה" אני צוחק "של השיפון גדול יותר, אבל הרכות שלך מנצחת". היא מביטה למטה אל השדון המזדקר שלי, נשענת על המכסה מנוע. "נראה שיש כאן עוד הר געש שעומד להתפרץ" היא מחייכת ופותחת את רוכסן מכנסי. הזין הזקור שלי יוצא אליה והיא מקדמת את פניו בליקוק עדין סביב הכיפה. חופנת בידה את אשכי ומשחקת בהם כמו בביצים סיניות. המגע הקריר של ידה נעים לי ואני לוקח נשימה עמוקה עוצר ונושך את השפתיים, מתאפק לא להתפרץ עכשיו. "אם תמשיכי ככה, עוד דקה נגמר הסיפור" אני מזהיר והיא עוצרת "עוד לא! אני רוצה אותך בתוכי קודם". היא מתרוממת ואני מניף אותה על מכסה המנוע החמים בכוח שלא ידעתי שעוד יש לי. מפשיל את שמלתה אל ירחיה ומושך את התחתונים מטה והחוצה, שלא יפריעו לי. חושף אל הרוח את ערוותה השעירה. אור השמש כבר חלש, אבל עדיין אני יכול לראות את הברק של הכוס הרטוב שלה. הוא כבר מוכן, אבל אני עוד רוצה לטעום אותו. בשתי ידי אני פורס את רגליה לצדדים וניגש אל המערה החמימה ומתחיל לחקור. כמו חוקר מערות מיומן אני הולך סביב סביב וכל סיבוב אני שומע את עופרה גונחת. אני משתהה מעט ואז מחדיר את הלשון בתנועה מהירה מלמטה עד לדגדגן התפוח שלה. היא גונחת בקול. "עוד פעם!" סיבוב חדש ועכשיו אני מוסיף אצבע רטובה פנימה, מחפש את הבליטה בתוך המערה. זאת שמתגלית במצבים כאלה. אני מוצא אותה, משחק בה קדימה ואחורה ומגביר את המהירות. "זה בא! ..זה בא!.. זה בא!.." ופרץ נוזל חם יוצא אלי ואל מכסה המנוע. "אני חושב שגמרת" אני צוחק ורואה את החזה המתוק שלה עולה ויורד בנשימות מהירות. "וואי! אתה ממש יודע מה שאתה עושה! אף פעם לא הגעתי לעוצמה כזאת" היא אומרת ומנסה להסדיר נשימה. "אני רוצה שתלמד אותי מתישהו מה עשית שם, אבל עכשיו תורי לגרום לך גם להתפרצות כזו" אמרה וחפנה את אשכי ביד שהתחממה מחום המנועה, ירדה אל חלצי ועטפה את הזין שלי בשפתיה. הפעם לא בליקוק עדין, אלה בשאיבה חזקה ועמוק לתוך גרונה, עולה ויורדת לאורך כולו אוחזת בשתי לחמניות ישבני ועוזרת בתנועות קדימה ואחורה. עוד רגע ואני גומר לה בפה, אבל היא רוצה אותי בתוכה ולכן ברגע הנכון היא עוצרת ונותנת לזין הרטוב שלי להתקרר מעט באוויר הקריר של הערב ומתרוממת לנשיקה ארוכה ולוהטת. אנחנו מתקלפים משארית הבגדים המיותרים שעלנו, מתמסרים לקרירות הנעימה ומתחבקים. היא עולה על ארגז הפעולה שהיה זרוק בצד ונשכבת על מחסה המנוע שדיה נמעכים עליו ועכוזה פונה אלי. "אני רוצה שתזיין אותי עכשיו חזק!" הואגינה שלה מוכנה לקלוט את הכלי הזקור שלי לתוכה. אני ניגש לאט ומשתהה בפתח המערה, מתגרה ומגרה. ואז בבת אחת נכנס בכל אורכו לתוכה. היא פולטת גניחת הפתעה והנאה. אני ממשיך בתנועות מהירות וארוכות כשהיא מצמידה את רגליה וגורמת לי לגמור בעוצמה. הפעם ההתפרצות היתה משותפת שלה ושלי והנוזל החם של שנינו מילא אותה עד גדותיה וגלש החוצה. אני לוחץ את גופי אל גבה על מחסה המנוע של הדאסטר שמזמן לא זכה ל"שטיפה" כזו. אנחנו מתנשמים ונרגעים לאט. שנינו מתיישבים על ארגז הפעולה ונשענים על הטמבון. מנסים להירגע ממה שקרה לנו כרגע. לה זו חוויה ראשונית של אורגזמה עוצמתית ולי זו חוויה ראשונית של "אוכל מהצד". "מה תגיד לאשתך כשתחזור הביתה?" היא שואלת בחשש. "אומר לה שאכלתי מנה משובחת היום, אבל אני תמיד אחזור לאוכל של הבית!"