הבנות לוקחות שליטה

"דיאנה לא דיברה ורק שלחה מדי פעם את ידה הארוכה הישר אל מפשעתי וליטפה את מה שהיה שם כשהיא מביטה בי ומחייכת את החיוך הנפלא שלה"

 

יום שישי אחר הצהרים, בעודני מתעורר מן השנ"צ הטלפון מצלצל ועל הקו ידידתי הטובה דיאנה:

"זוכר שהבטחת לי ליומולדת מה שאני רוצה? אבל ממש מה שאני רוצה?"

"ברור שאני זוכר, דיאנה. כל מה שתבקשי, עד חצי המלכות" עניתי

טוב, אז זהו, שאני, ענת, יוספה ואראלה, נפגשות הערב בירושלים לבלות ביחד ואתה בטח זוכר שכשארבעתנו נפגשות האדמה רועדת"

"ברור שאני זוכר, למרות שמעולם לא פגשתי בהן, אבל אני יודע שארבע סוטות שכמותכן בחדר אחד זה בניגוד לאמנת ג'נבה, אבל מה זה קשור אלי? זה ערב בנות, לא?"

"אה, כן ברור, אבל אני מביאה אותך בתור המשרת שלנו, אתה מבין? יש לי כמה רעיונות איך אתה תעשה טוב לכולנו. זאת תהיה מתנת יומולדת בשבילי שמעולם לא קיבלתי שכמותה, ברור?"

"כן", עניתי, "ברור, אני אקיים מה שהבטחתי, ואעשה כל מה שתבקשי, הכל, ממש כמו שהבטחתי." עניתי תוך שאני חש כיצד הדם יורד לי מן הפרצוף וממלא מקומות אחרים.

"השתגעתי, אני הולך להתחרט על מה שהבטחתי" חשבתי לעצמי בשקט אבל לא אמרתי דבר

בצד השני של הטלפון, היתה שתיקה של דקה.

"מעולה", שמעתי את דיאנה אוספת אוויר. "תגיע אלי בעוד שעה ומחצה ואני כבר אתן לך הוראות מדוייקות"

"כמובן" עניתי ומיהרתי לסיים את השיחה

הזמן חלף במהירות, מקלחת והתארגנות ובדיוק בשעה 7 בערב החניתי את הרכב ליד ביתה של דיאנה.

"חכה למטה, אני כבר יורדת" שמעתי את קולה המוכר של דיאנה באיטנרקום.

ואכן תוך 4-5 דקות, היא היתה למטה. כמו תמיד לבושה כראוי. מכנסיים שחורים הדוקים, וחולצה הדוקה עוד יותר עם מחשוף עמוק יותר מים המלח. ומעל כל זה, החיוך המטריף שלה.

דיאנה הושיטה את ידה ואני נשקתי את היד כיאות ואז פתחתי את הדלת

הימנית והמתנתי עד שדיאנה התיישבה בכסא בנוחות. רק אז ניגשתי אל הדלת השמאלית והתיישבתי ליד ההבה.

"לירושלים" פקדה בשקט ולא הוסיפה אף מילה.

הדרך עברה במהירות ובריגוש עצום. דיאנה לא דיברה ורק שלחה מדי פעם את ידה הארוכה הישר אל מפשעתי וליטפה את מה שהיה שם כשהיא מביטה בי ומחייכת את החיוך הנפלא שלה. חיוך של חתולה ששומרת על השמנת שלה.

משהגענו לירושלים, חילקה לי הוראות חד מילתיות:

"ימינה"

"שמאלה"

וכן הלאה, עד שברגע מסויים אמרה: "תחנה כאן"

החניתי את הרכב וניגשתי לפתוח את הדלת לדיאנה. עלינו במדרגות ודיאנה פתחה את הדלת מבלי לדפוק או לצלצל, ניכר היה שחשה כבת בית בדירה שאליה נכנסנו.

בפנים, בחדר גדול, ישבו שלוש בנות, שתו קפה והצטחקו. מאחוריהן, הבחנתי בשולחן אוכל עגול וגדול ערוך לארבעה ועליו מפה גדולה ששוליה הרחבים גולשים כמעט עד הריצפה.

"בוא, אכיר לך את חברותי. כולן סוטות מדופלמות עם תעודה. לכל אחת יש תעודה ממוסד מכובד אחר"

הבטתי בסקרנות בבנות, תוך כדי שדיאנה מציגה אותי בפניהן האחת אחרי השנייה. בעודי לוחץ את ידן, סקרתי אותן בדקדקנות.

"תכיר, זו אראלה היא הנשלטת היחידה בחדר (מלבדך כמובן) ילדה מדהימה עם לב ענקי"

הבטתי בה, היה לה חיוך כובש ומראה של ילדה\אישה שיער שחור (עורב) גלי וארוך, שפתיים מלאות ומבט חם, גוף מלא עם חזה קטן (לא דבר רגיל אצל נשים מלאות) סקסית ומושכת. לחיצת ידה היתה מעודנת אבל לא חלשלושה
"יוספה – היא בת דמותי קצת כמו אחותי הגדולה" הבטתי ביוספה שהעניקה לי לחיצת יד חזקה ונמרצת ומבט חודר מבעד למשקפי הראיה שלה, היישר אל תוך ראשי. ללא שמץ של חיוך. קשוחה? אישה מלאה מאד, (ואני נמשך לנשים מלאות)  שיערה הגלי חום אדמדם, מבט חודרני שמשתקף מבעד למשקפי ראיה. היא היחידה שקצת הפחידה אותי.

"וזוהי ענת היא החדשה שבחבורתנו היא חברה של יוספה כבר שנים רבות אבל עכשו של כולנו ענת היא דומית ודומיננטית"
תוך שאני לוחץ את ידה, סקרתי את ענת, הבלונדינית, אישה נאה, לחיצת יד קלה, מסוייגת, לא משדרת אפילו טיפה של קירבה. לא היה מקום לספק. הדומיננטיות שלה ניכרה בכל תנועה ומבט שלה. מעט שמנמונת, מראה מזרח אירופאי ומבט שמקרין איכות וריחוק. הבטתי בשפתי הדובדבן שלה, והעפתה מבט מטוף לעבר קעקועים היפהפיים שלה אבל מיהרתי להחזיר את המבט אל עיניה שלכדו את עיני במבט שאומר: "ברור לך שאני השולטת כן"

"יפה" אמרה דיאנה, "עכשו כשאתה מכיר את כולנו, בוא איתי לחדר השני", אמרה והובילה אותי אל חדר שינה שהיה צמוד לחדר הגדול

לחלק 2 של הסיפור

 

עודכן לאחרונה

תגובות ? (אין צורך להזדהות)