שנת 1999, נפלטתי עם כמה חברים לעבודה מחוץ למלון לתוך החום המתלהט של הכרך. ארץ עשירה במזרח הרחוק, עיניים מלוכסנות לרוב, אוכל אסיאתי חריף. הייתי צריך לדעת לא לצאת מהמלון וסתם להזמין משהו לאכול שם. כל יציאה החוצה היתה כמו תופת שבה החולצה שוב נספגת בזיעה חמה. כהרגלנו יצאנו יחדיו לאכול לאחר יום עבודה לוהט. רגע הנחת היחידי כשאנו נוחתים לתוך מסעדה ממוזגת.
מתיישבים באחד השולחנות ומנסים להבין את התפריט. שמות מסובכים של תבשילים אסיאתיים.
היא מתקרבת אלינו, בחורה קטנה כבת עשרים ומשהו, עיניים שחורות מהפנטות, מנסה לאמוד את צורת שדיה הקטנים מבעד לחולצה. היא מחייכת אלינו ואני מפנה אליה את התפריט ושואל לגבי רמת התיבלון של מנה מסוימת. אפשר היה לחטוף כוויה מהמנות שאכלנו במהלך השבוע, בצורה כזאת שהיינו צריכים להצטייד בכמה פחיות שתיה כדי לכבות את התבערה בלשון.
היא התכופפה מעט לכיווני והרחתי ריח בושם עדין מתפשט בנחירי. עצמתי רגע את עיניי מהנאה ורוחי ריחפה מעט בדמיונות בזמן שהיא מנסה להסביר לי מה חריף ומה לא.
"אני אקח את זה" והצבעתי על מנה מסויימת.
"המבטא שלך לא סיני" פניתי אליה "מאיפה את ?"
"הגעתי מהפיליפינים, מרוויחים כאן יותר טוב" ענתה לי באנגלית סבירה למדי.
היא הביטה בי בעיניים נוצצות וכבשה אותי במבטה. משהו במבט הזה יכול היה לעלף אותי לכמה שניות.
היא המשיכה לשרת את שאר החברים שלי והבטתי בתנועותיה העדינות ומבטה והרגשתי רגש חם מתמלא בליבי. מידי פעם היא הציצה בי וחייכה.
הערב היה נחמד כמו כל ערב, מתלוצצים כמו תמיד על אנשים מהעבודה ועל הלקוחות שלנו שאצלם מתקינים מערכת מאד חשובה.
בשלב מסויים התרוממתי מכסאי והלכתי לשירותים. כשיצאתי מהשירותים ראיתי אותה. ידעתי שזו שעת גורלי. ביקשתי ממנה פתק ועט. היא הלכה שניה לבר והביאהלי. כתבתי בפתק:
"אם תרצי לרקוד איתי הלילה, אני נמצא בחדר 2220 במלון קרלטון" וחתמתי בשמי.
טמנתי את הפתק בכיסי וחזרתי לחבריי.
שתינו כוס קפה וקינוח מתקתק לסיום הערב ולאחר תשלום אספתי מעט כסף לטיפ וניגשתי למלצרית ושמתי בידה את הטיפ ואת הפתק וביקשתי שתפתח אותו רק כשנצא.
הלילה היה עדיין חם והלחות בלתי נסבלת בחוץ.
חזרנו למלון והתפזרנו כל אחד לחדרו.
נכנסתי למקלחת, מרגיש חישוקוקי תאווה. התחושה הזאת שאתה נמצא לבד בחדר מפואר עם מיטה זוגית גדולה ללא בת זוג מתסכלת מאד. חשבתי על אותה מלצרית עם החיוך הכובש ועצמתי את עיניי מלטף את זקפתי ומדמיין אותי מתפלש לתוך גופה העדין וכובש כל חלקה טובה בנפשה ובגופה. יצאתי מסופק מהמקלחת, לובש את החלוק הלבן ונשכב על המיטה וצופה בטלויזיה.
כעבור חמש עשרה דקות שמעתי דפיקה בדלת.
לרגע לא באמת האמנתי שזה יקרה. חשבתי לתומי שאולי אחד מהחברים לעבודה דופק על הדלת באיזה עניין. אני הייתי בקומה 22 והם בקומה 23. סביר להניח שהיה מתקשר בטלפון הפנימי של המלון. ניגשתי לפתוח את הדלת והיא עמדה שם מחייכת.
"הגעת, אני לא מאמין"
אני מביט בה, היא היתה לבושה בחצאית קצרה ושחורה המחמיאה לרגליה הרזות וחולצת טריקו צמודה בצבע צהבהב המבליטה את החזה הקטן שלה. שרשרת קטנה על צווארה.
"סיימתי לעבוד באחת עשרה בלילה"
הגשתי את ידי לידה ומשכתי אותה פנימה.
"מה שמך?"
"לין"
"אני שי" עניתי לה.
"בת כמה את?"
"22 ואתה?"
"אני בן 38"
"אני אוהבת אנשים מבוגרים, יש להם יותר כבוד"
"הבטחתי לך שנרקוד, נכון?"
"אני אוהבת לרקוד"
"אז בואי נבדוק את הכישורים שלנו" חייכתי.
הדלקתי את מערכת השמע הניידת שקניתי במיוחד לבת שלי. הכנסתי דיסק שקניתי באחד השווקים עם מוסיקה רומנטית של שנות השישים. שירו של אלוויס פרסלי wise men say נשמעה ראשונה.
"בואי אלי"
אחזתי בידה וקירבתי אותה אלי אט אט. היא נענתה לי ונצמדה קרוב אלי, הניחה את ראשה על חזי כשידיי עוטפות את מתניה. היא חיבקה את מתניי חיבוק אמיץ וחזק. הרגשתי את השבריריות שבה, בחורה זרה בארץ לא לה, מחפשת את פרנסתה. גם היא וגם אני מרגישים בדידות וריחוק מהבית. משני קצוות העולם התחברנו לריקוד שנמשך כנצח על פני שניים או שלושה שירים. היא היתה נמוכה ממני והביטה אלי כלפי מעלה, כמו גוזל המחכה למוצא פיו של אמו הציפור. הנמכתי קלות את ראשי לכיוונה כששפתיי נוגעות ביובש שפתיה. בתחילה גיששתי קלות עם שפתיי על השפתיים החיצוניות שלה, מסובב את פי על פיה, בהמשך שפתיי לופפות את שפתיה בעדינות. מביט בעיניה העצומות ומרפרף בלשוני לאורך שפתיה, מרטיב אותן מעט על מנת שיחליקו יותר טוב על שפתיי. היא פותחת את פיה כמבקשת משקה ואני שולף עם שפתיי את לשונה ושואב את טעמה לתוך נימי הטעם בלשוני. הלשונות מתחילות במערבולת של ריקוד איטי ואירוטי יחד עם גופינו הצמוד והמסתובב. ידיי אוחזות בישבנה ומלטפות אותן והיא תופסת בשתיי ידייה את ראשי ומחדירה את לשונה עמוק לפי ומגששת ומטיילת בתוך הלוע שלי במה שנראה לי כתשוקה אין סופית שלא באה על סיפוקה זה זמן רב. אני מרים קלות את החצאית שלה ומלטף את תחתוניה וישבנה. אני חושב לעצמי תוך כדי הריקוד על כך שלא נישקתי אשה כבר יותר מעשר שנים תמימות. אני חושב על אשתי בבית, אם ילדיי, שלא אהבה להתנשק בצורה חושנית, ומבין כמה הייתי זקוק לריקוד הזה ולנשיקה הזאת כמו אויר לנשימה. המוסיקה נהייתה מעט קצבית יותר והתרחקתי מעט ממני כשידיי אוחזות בידיה ואומד אותה בחיוך.
"אכפת לך אם אני אתקלח? אני אחרי העבודה ולא הספקתי" ביקשה ממני לין.
כתוב היטב יוצר מתח מיני אוהב את הכתיבה והקצב. תודה
תודה רבה על הפירגון