גבירה

האלפיון העליון – חלק ראשון

סיפור של SirMG

לחלק שני של הסיפור

ענבל נולדה עם כפית של כסף ובגיל 6, כשאביה רכש את הבנק השוויצרי, הכפית הפכה למוזהבת לגמרי. ילדותה הייתה קלה ומושלמת. האחוזה בקו הראשון למים בהרצליה פיתוח. צוות משרתים שדואג לכל מחסורה. אבא מוכר וידוע המוזמן חדשות לבקרים להתראיין בכל כלי התקשורת. נסיעות לחו"ל על בסיס חודשי כמעט, הכל בטופ של הטופ. בגדי מעצבים. פורשה פתוחה כמתנה עם קבלת הרישיון. החיים הטובים.

במהלך התואר השני במנהל עסקים בהרווארד פגשה את דייויד. כמו שני החברים הראשונים שהיו לה לפניו, גם דיוויד היה ילד טוב ובן עשירים. תמיד כיבד אותה, נהג בה ברכות, קנה לה מתנות יקרות ובכלל, התנהל כאילו היא הדבר החשוב בעולם. זה לא הפתיע אותה. כך הייתה רגילה מאז ומתמיד.

היא אף פעם לא ממש התחברה לכל הקטע של סקס ויחסים אינטימיים בכלל. תמיד חשה נבוכה. לא מוצאת את מקומה ועל פי רוב רק חיכתה שהחבר יגמור כבר והיא תגאל מהאקט הכה בהמי לדעתה. מדי פעם, רק בערב לפני השינה, הוא היה שואל אותה בנימוס אם היא רוצה לעשות איתו אהבה. היא כבר למדה עם שני החברים הקודמים שהכי קל להסכים. היא ראתה בכך אתנן סמלי שהיא כאשה חייבת לשלם כחלק ממערכת היחסים הזוגית. הרוטינה הייתה די קבועה. היא שוכבת על הגב לידו, הוא ממולל בעדינות מציקה את שדיה הקטנים ואילו היא מושיטה יד אל איברו, לופתת אותו בתוך ידה ומתחילה לשפשף מעלה מטה, עיניה עצומות. לרוב לא נדרשת יותר מדקה עד שהאיבר מתקשה. "בוא גבר שלי, תכניס את הזין שלך לכוס הרטוב שלי". החבר הראשון ביקש ממנה לומר לו את המילים הללו ואמר שזה מאוד מגרה אותו. היא מצידה למדה את השיעור והבינה שככל שייכנס יותר מהר, כך ייגמר יותר מהר.

בזמן שדיוויד מסתובב לשים קונדום, היא מושיטה ידה בחטף, כמעט בהסתר, לארונית שלצד המיטה, לוקחת כמות נאה מחומר הסיכה ומורחת את איברה מבפנים. היא ניסתה בלי עם החבר הקודם, אך החיכוך בין הקונדום לבין תעלתה היבשה כאב לה מאוד.

היא נותרת על גבה והוא גוהר עליה ומחדיר את איברו אליה.. כעת הוא מעליה, יוצא ונכנס ממנה אך היא בקושי מרגישה אותו בתוכה. בפעם הראשונה שהייתה איתו קצת הופתעה. הזין שלו היה כה קטן עד שלא הרגישה כלל שנכנס לתוכה. עיניה עצומות והיא מנסה להתרכז בכל דבר חוץ ממה שקורה מעליה. מנסה שלא להיגעל מאגלי הזיעה הנוטפים מפניו הישר אל גופה. "איזה גבר יש לי! אני רוצה להרגיש אותך גומר בתוכי. בבקשה". מילות הקסם, יחד עם כמה כיווצים של איברה, עושות את שלהן ולאחר פחות מחמש דקות הוא כבר שכוב על גבו לידה, מתנשף וממלמל "וואו … איזה זיון … מדהים, הא? הרגשתי איך התכווצת כולך כשגמרת"

החתונה שלהם כבשה את מדורי הרכילות והביאה לישראל שורה של אורחים אמריקאיים מכובדים, בראשות שר החוץ של ארה"ב, חבר קרוב של אביו של דיוויד. שלוש שנים אחרי היא כבר ילדה פעמיים וחיה חיי בורגנות נוחים. דיוויד בילה חלק ניכר מזמנו בניהול עסקי המשפחה בארה"ב, המטפלות דאגו לילדים, העוזרות דאגו לבית והיא בילתה בין אירועי צדקה לישיבה מלהגת בבתי קפה עם נשים בורגניות כמוה. באופן תמוהה משהו היא התחברה הכי טוב דווקא לאיב.

איב הייתה צרפתייה בת 50, מבוגרת מענבל ב- 20 שנה, יורשת של אימפריית תמרוקים ידועה, שעשתה עליה לפני כמה שנים. איב תמיד לבשה חצאית קצרה עם עקבים גבוהים וחולצה צמודה שהבליטה את השדיים המפוארים והמנותחים שלה. בתחילה ענבל חשבה שהיא נראית קצת זנותית. "איך היא מתלבשת כך בגילה?" תהתה ענבל בינה לבין עצמה בפעמים הראשונה שראתה אותה. אבל משהו באיב משך את ענבל. בכל פעם שאיב החלה להפליג בסיפורי חוויות שעברה, עם המבטא הצרפתי הכבד, ענבל מצאה את עצמה מרותקת. איב דיברה בחופשיות. סיפרה על חוויות סמים שעברה בג'ונגלים באמזונס ועל שלל הפלרטוטים והזיונים שלדבריה ניהלו את חייה במשך שנים רבות בכל רחבי העולם. כמו שחלק מהסיפורים זעזעו את ענבל, כך הם משכו אותה. אפילו גרמו לה לקנא קצת.

כשאיב הציעה לענבל להצטרף אליה לסוף שבוע בלונדון, ענבל הסכימה בשמחה. דיוויד כמובן פירגן לה וכך מצאה ענבל את עצמה בשדה התעופה ממתינה לאיב. "הו מון שרי" שמעה ענבל את הקול המוכר מאחוריה "את לא תשכחי את הטיול הזה". ענבל הסתובבה הישר לתוך החיבוק של איב, מרגישה את החזה העצום של איב מוחץ את שדיה הקטנים. איב הייתה לבושה כרגיל עם נעלי העקב וחצאית מיקרו. ענבל הבחינה בקולר העור המוזר על צווארה של איב, שבהחלט לא תאם את התכשיטים היוקרתיים שאיב נהגה לענוד תמיד, אך ענבל פתרה זאת בתירוץ שאין לה מושגה באופנה עכשווית, שאיב וודאי שולטת בה.

כרגיל במחלקות הפרמיום, הצ'ק אין וביקורת הדרכונים עברו במהירות וענבל לא הבינה למה איב התעקשה להגיע לשדה התעופה כל כך הרבה זמן לפני הטיסה. הדיילת בכניסה לטרקלין המחלקה הראשונה קמה ממקומה עם כניסתן, פתחה לכבודן את הדלת והגישה לאיב ולענבל גביעי שמפניה.

"גברת איב. ברוכה השבה. אנחנו מאוד שמחים לראות אותך שוב. האדון מחכה לך בפנים"

הן התיישבו עם גביעי השמפניה בשתי כורסאות נוחות הפונות לחלונות הגדולים, גב הכיסא הגבוה מסתיר אותן משאר הטרקלין.

"אני צריכה לספר לך משהו" התחילה איב ומתחה את צווארה.

"את רואה את הקולר? את יודעת למה אני עונדת אותו?"

"כי את חושבת שזה יפה?" תהתה ענבל בשקט

"כי המאסטר אמר לי. זה מסמל את השייכות שלי אליו"

"כל החיים הייתי בשליטה על כל מה שקורה סביבי, החל מהורי שכבת זקונים יחידה סובבתי תמיד על האצבע, דרך המנהלים של העסק שיודעים שאיתי לא מתעסקים וכלה בכל בני הזוג שהיו לי, כולל בעלי שיחיה, שתמיד רקדו רק לפי החליל שלי" החלה איב להסביר אל מול מבטה התוהה של ענבל

"לפני כמה שנים פגשתי את המאסטר. הושבנו במקרה זו לצד זה באיזו חתונה משעממת. בתחילה סיווגתי אותו כעוד גבר חכם, מצליח ומלא מעצמו. כמו המנהלים אצלי, כמו בני הזוג שהיו לי, טרף קל עבורי" מבטה של ענבל הפך לסקרן ואיב המשיכה "ככל ששוחחנו יותר חשתי יותר ויותר משוחררת. צחקתי בקול, הפלאתי בסיפוריי ועניתי בכנות לא ברורה על שאלותיו הקצרות אך הממוקדות. כמעט מבלי משים, מצאתי את עצמי מספרת על הפנטזיות המיניות שלי. איך אני מחזיקה בשוט ומצליפה בעבד הכפות שלי. הוא ישב לצידי עם חיוך, מביט בעיני, מחווה בידו שאמשיך. בדיעבד אני יודעת שהוא השרה בי תחושת בטחון אדירה, כזו שלא הכרתי, אחרת אין סיכוי שהייתי ממשיכה ומפתחת את הפנטזיה, מתארת בפרוטרוט איך אני מזיינת את העבד עם סטרפ-און, גומרת לו על הפנים ומקנחת במטח שתן חם על גופו. מבלי משים, ככל שהתיאור נעשה גס יותר, כך הנמכתי את קולי והתקרבתי אליו יותר ויותר מן החשש שמי מהאורחים האחרים בחתונה ישמע"

איב עצרה רגע וענבל פתאום שמה לב שאיב מתנשמת בכבדות, לחייה סמוקות, כאילו היא חיה את הסיפור שלה. איב לגמה מהשמפניה והמשיכה.

"לפתע קלטתי שאנחנו יושבים ממש צמוד, ירך מתחכך בירך, זרוע בזרוע ופנינו במרחק חמישים סנטימטרים אחת מהשני. באמצע שטף הדיבור, הוא הניח את אצבעו בעדינות לרוחב שפתיי ובשקט, אך בהחלטיות רבה, אמר לי 'די!', תוך שמבטו נעוץ עמוק בתוך עיני כמקבע אותי למקום"

ענבל ישבה מהופנטת מול איב, מופתעת קצת מהחמימות שהחלה להרגיש בין רגליה. קצת כמו בשיעורי הספינינג כשהיא תמיד בשורה הראשונה מול המדריך ההורס ואחר כך ממהרת לג'קוזי הענק במרפסת הגג שלה ומתענגת על הזרמים הניתזים על איבריה. היא למדה עם הזמן את הזווית הכי מענגת, עם הרגליים פסוקות מעלה, זו שגורמת לזרם להכות קודם כל בדגדגן שלה ואז לנזול מטה לאורך הכוס הפעור ועד לפי הטבעת. ענבל התנערה מהחלום בהקיץ הקצר לשמע איב הממשיכה בסיפור.

"תוך שאנחנו כך צמודים, אצבעו התהדקה על שפתיי והוא התחיל לדבר אליי בקול בטוח ושלו: 'אשה מדהימה שכמותך. לצערי את רואה את המציאות הפוך ממה שהיא. זו לא אשמתך. את רגילה וחייבת להיות תמיד בשליטה כי את לא יודעת אחרת. מעולם לא פגשת מישהו שאת יכולה לסמוך עליו מספיק כדי לאבד את השליטה בפניו. מישהו שאת יודעת שלא רק שלא ינצל לרעה את המושכות שתתני בידיו, אלא ישתמש בהן על מנת להוביל אותך למקומות שאת רוצה להגיע אליהם, אך לא יודעת כיצד. מישהו שתפנטזי שיקשור אותך, שיצליף בך ולא להיפך'"

"לראשונה בחיי נותרתי חסרת מילים" המשיכה איב "מצד אחד הייתי כמשותקת. לא מצליחה להוציא הגה או אפילו לזוז ממקומי. מצד שני, חשתי כציפור שפתאום פתחו לה את הכלוב והיא יכולה לעוף בחופשיות ולהגיע למקומות שלא הגיעה אליהם מעולם. לא יכולתי להתעלם מהאמת בדבריו. כששמים לך מראה מול הפנים, את לא יכולה להתעלם מהמציאות. לא יכולתי להתעלם גם מהתגובה של הגוף שלי. הייתי חרמנית בצורה יוצאת דופן. עזבי חרמנית, הייתי מיוחמת. התחלתי ממש להזיע בפנים וניסיתי אינסטינקטיבית להרחיק את פני ממגע אצבעו וממנו בכלל. התנועה הייתה מהירה. ידו הימנית תפסה את החלק האחורי של ראשי, מכריחה אותי לנוע לכיוונו תוך משיכה חזקה בשערי, כף ידו השמאלית פגשה את פני שנדחפו לעברה, חוסמת לגמרי את האפשרות לנשום מהאף ומותירה פתח קטן לאוויר מהפה"

איב המשיכה בסערה "ואז, תוך כדי שראשי ופרצופי נמחצים בין ידיו שבקושי מאפשרות לי לנשום, הוא המשיך: 'אז יש לי חדשות טובות בשבילך. אני הוא המישהו שחיפשת. מעתה תקראי לי מאסטר. ברור?'. כן מאסטר, לחשתי והוא שחרר את אחיזתו מאפשר לריאותיי להתמלא באוויר שכה היה חסר להן"

איב עצרה. מנסה להסדיר את נשימתה. ענבל החזיקה את שתי ידיה וליטפה אותה קלות בראשה, מסייעת לאיב להירגע. בעצם

גם לעצמה. היא לא בדיוק הבינה למה איב סיפרה לה את כל זה, אך הסיפור, והדרך שבה איב ממש חיה אותו, הלהיבו את ענבל, כפי שהעידה גם התחושה בין רגליה. זו כבר לא הייתה חמימות אלא רטיבות. ממש רטיבות, עד כי ענבל חששה שזו תנזל דרך תחתוניה הספוגים לספת העור המפוארת.

איב נרגעה, לגמה מכוס השמפניה שהתמלאה לה כאילו מעצמה, כמקובל בשירות של המחלקה הראשונה, והמשיכה:

"אני אדלג קצת על המשך הסיפור, עוד תזכי לשמוע אותו אם תרצי, אך בשורה התחתונה, כמה שבועות לאחר מכן בחרתי להיות שפחה של המאסטר. אל תיבהלי. כמו שאת יודעת אני לא חיה במרתף אפל ועושה פאנלים כל היום. אני חיה, מטיילת, מבלה ונהנית עד בלי די, תוך שאני דואגת שהמנהלים של העסק יעשו את עבודתם כנדרש לשם המשך שגשוגו של העסק. מה שכן, כל זה יכול להשתנות בן רגע אם המאסטר יחליט. אני תמיד מוכנה ומזומנה להתייצב בכל מקום שיגיד ולעשות כל מה שיורה. אני יודעת שזה נשמע קצת מפחיד, אבל זה לא באמת כך אם מדובר באדם הנכון. זה שאת סומכת עליו שירצה רק את טובתך. זה שאת מבינה של משנה מה הוא יורה לך לעשות, הדבר נועד לטובתך. המאסטר הוא בדיוק זה"

עיניה של איב ברקו כשהיא אמרה את הדברים האחרונים ודמעות התרגשות זלגו מעיניה. ענבל חיבקה אותה חזק, מרגישה את חום גופה של איב. נהנית מהתחושה.

"אז את בטח חושבת לעצמך למה סיפרתי לך את כל זה" מבטה של ענבל הסגיר שזה בדיוק מה שעבר לענבל בראש "אחרי שלמדתי להכיר אותך קצת, חשבתי שזה מאוד נכון שתכירי את המאסטר. יש לי תחושה שאת תמצאי אותו מאוד מעניין. בקיצור, שאלתי את המאסטר אם הוא יסכים לפגוש אותך. תשובתו הייתה חיובית, אך הוא חשב שנכון לעשות זאת כשאת חווה את הדינמיקה של החיים ביני לבינו… והמאסטר הכי אוהב את לונדון" סיימה איב בחיוך.

עוד לפני שענבל הספיקה להבין את דברי איב או לשאול משהו, איב קמה מהכורסא, השפילה מבטה לרצפה והחוותה עם ידה לכיוון הכורסה "אני מאוד שמחה לראות אותך מאסטר. שב בבקשה".

הסתכלתי על ענבל. עיניה נפערו בתדהמה כשהיא ראתה אותי מתיישב על הכורסה ואת איב מתיישבת על הרצפה ליד הכורסה, מניחה את ראשה בחיקי. פניתי ישירות לענבל מביט אל תוך עיניה ומושיט את ידי לעברה.

"שלום ענבל. נעים מאוד להכיר אותך סוף סוף. איב סיפרה לי הכל עלייך"

פניה של ענבל האדימו כליל בעוד היא לוחצת את ידי המושטת. השהיתי קצת את לחיצת היד בטרם קירבתי את כף ידה לשפתיי ונשקתי לה ארוכות, מבין שכל התהליך הזה גורם לה מבוכה, קצת חוסר אונים ותחילה של איבוד שליטה, מה שגורם לי ליהנות עוד יותר.

"שלום גם לך שפחה אהובה" חייכתי לאיב תוך היא מגרגרת מהנאה בעודי מלטף את ראשה השעון על רגלי.

איב כמובן שמה לב לתנועה של כפות רגליי. היא התרחקה קצת מהכורסא, מתיישבת מולי על ברכיה. חולצת בשקט את נעליי, מסירה את גרביי ומתחילה בדממה לעסות את כפות רגליי. פניתי שוב אל ענבל.

"ענבל היקרה. איב ביקשה מאוד יפה שאפגוש אותך והסבירה לי שהיא מאוד מעוניינת לשתף מישהו על מערכת היחסים שלנו ויותר מזה להכיר אותי לאותו מישהו. היא חושבת שאת מכולם הוא האדם המתאים ביותר"

ענבל הסיטה את מבטה לאיב מנסה לקבל חיזוק כלשהו, אך זו הייתה מרוכזת כולה בעיסוי, מבטה נעוץ בכפות רגליי. בדיוק כפי שלימדתי אותה.

"בבקשה אם תסיטי ממני את המבט כשאני מדבר. כמו שאת כבר יודעת, הסכמתי לפגוש אותך ולתת לך מבט אמיתי ואינטימי על מערכת יחסים שלנו. חוץ מאשר להסתכל עליי כשאני מדבר אלייך, כל מה שאת נדרשת לו זה לתת לנו את הכבוד ולא לשפוט את מה שתראי במהלך סוף השבוע הזה. את לא תהיה מחויבת ואפילו לא תתבקשי להשתתף בכלום. את כן תבואי איתנו לכל מקום ותהי איתנו כל הזמן. בכל רגע נתון את רשאית להגיד שאינך מעוניינת להיות איתנו יותר. במקרה כזה, אני אשאיר אתכן לבד להמשך סוף השבוע. אני מת על לונדון עם איב, אבל מסתדר גם לא רע בלעדיה. אם כל זה נראה לך יותר מדי, אשחרר אתכן כבר עכשיו. איב הזמינה אותך לסוף השבוע כדי שתהני, ואני בטח לא אהיה זה שאפריע לכך"

"יהיה לי לעונג ולכבוד לראות מקרוב את מערכת היחסים המיוחדת ביניכם. תודה מאסטר" ענבל חייכה בהתרגשות והוסיפה "וכן, אני יודעת שלא ביקשת ממני לקרוא לך מאסטר"

"גם לא הרשיתי לך"

"אני יכולה בבקשה לקרוא לך מאסטר?"

צחקתי בקול "את מקסימה וקצת נאיבית ענבל. את רשאית לקרוא לי מאסטר".

"תודה שפחה". איב התכופפה עם פניה לרצפה, נישקה קלות את כפות רגליי, גרבה את גרביי, נעלה את נעליי וחזרה לישיבת המוצא תחתיי כשראשה מונח בחיקי.

"טוב בנות. אנחנו צריכים תיכף לעלות למטוס. שפחה?"

איב קמה ממקומה, פתחה את הטרולי שלה והוציאה מתוכו מה שנראה לענבל קצת כמו טיל קטן. איב לקחה את החפץ והתרחקה מהם בלא לומר מילה.

"זה באט פלאג או אם תרצי פקק אנאלי. זה אביזר שיש לו מבנה מיוחד המאפשר את החדרת הפלאג לפי הטבעת והשארתו בפנים" ענבל הסתכלה עליי בהלם מוחלט "איב חייבת לעלות לטיסות עם באט פלאג באחוריה. זה מלמד אותה צניעות וענווה והכרה במקומה … וגם שומר עליה חרמנית כל הטיסה". ענבל שאלה אם זה לא כואב ודיברנו קצת על היכולת להכיל כאב ויותר מכך, היכולת להינות מכאב. "אני ממש לא כזאת" אמרה ענבל "לא יכולה לסבול כאב הכי קטן". "גם איב הייתה כך. אבל היא למדה להסתכל על דברים בצורה אחרת" הרגעתי והלחצתי את ענבל בוא זמנית.

"בבקשה מאסטר" שמעה ענבל לפתע את איב כשזו נעמדה לפני הכורסא שלי, גבה מופנה אליי והיא מרימה את שמלתה הקצרה חושפת בפניו את אחוריה. פיסקתי את פלחי ישבנה, לוחץ קלות על קצה הפלאג הבולט החוצה מוודא כי זה יושב היטב במקומו, כשהחוט של החוטיני חותך את אחוריה לכל אורכם, מסייע להחזיק את הפלאג במקומו. סובבתי את אחוריה של איב לענבל, מפסק אותה מול פניה של ענבל, מאפשר לה מראה מלא על הפלאג התקוע באחוריה ועל הרטיבות שלא ניתן היה להסתיר אשר טפטפה החוצה מהחור הקדמי של איב. "שלא תקבלי נקע בצוואר" צחקתי, החזרתי את שמלתה של איב למקומה וקמתי מן הכורסא.

"יאללה ללונדון!"

מחשבה 1 על “האלפיון העליון – חלק ראשון”

תגובות ? (אין צורך להזדהות)