האחות מרי והפרארי

והאחות מרי מצצה. אוי היא מצצה. היא מצצה את הזין ואת הביצים, הכל נכנס פנימה בלי להותיר טיפת בשר בחוץ. היא מצצה את לשדי, מצצה וליקקה. ואני גמרתי בתוך הפה המתוק שלה, אבל מרי לא שיחררה

מציצה ברכב
האחות מרי מוצצת בפרארי

 

האחות מרי והים

הבוקר בטרם התפילה, הבטתי בחלון. היה שקט. נראה שאם המינזר והמענישות היו עסוקות בחינוכה של גליה והניחו לי
נשמעה דפיקה בדלת. הסתובבתי וניגשתי לפתוח את הדלת. האחות מרי עמדה שם. צרור מפתחות משקשק בידה האחת ובידה השנייה ספר התפילות
"בוא, נזיר" אמרה
"לאן?"
אתה זוכר שאם המינזר הטילה עלי לטפל בך?
ומה עם ההגמון?
אה, הוא כבר מזמן לא זקוק לי
יצאתי אחרי האחות מרי, היא צעדה לעבר מגרש החנייה שבכניסה למינזר וניגשה היישר אל הפרארי של אם המינזר.
"היכנס, נזיר"
נכנסתי
האחות מרי נהגה בפרארי במהירות מסחררת.
מה זה? שאלתי? מה זה הנהיגה הזו?
"אתה לא יודע שלפני שנכנסתי למינזר הייתי נהגת מירוצים?"
"נו טוב" אמרתי
תוך דקות הגענו אל חוף הים
מרי החנתה את הפרארי עם הפני אל הים.
חורף, סערה, איש לא היה בחוף
"תפתח" היא אמרה תוך כדי שהיא מכבה את המנוע הרועם של הפרארי.

פתחתי, מה יכולתי לעשות?
טוב, פתחתי. מה יכולתי לעשות? אם המינזר פקדה אז מצייתים.
הבטתי דרך החלון. לפני היה מכסה המנוע המאורך בצבע כחול כהה ומבריק ומאחוריו הים הרוגש וקוצף. הגשם המטיר בלא הפסקה על החלון והמגבים נלחמו בלי סיכוי בשטף המים שירד עליהם.
כסא העור הבהיר של הפרארי נוח לישיבה אבל ממש לא נוח לשום דבר אחר. אתה יושב בתוכו שקוע ואחוז בכל גופך כמעט בלי יכולת לזוז.
ובכל זאת, פתחתח את הגלימה החומה והפשלתיה לצדדים. מתחת לגלימה לא לבשתי כלום. החימום שלח זירמי אוויר חם שאפפו את כל גופי
האחות מרי, צעירה ונאה, התכופפה לעברי בגמישות של לולינית קרקס. איך היא הצליחה להגיע מן המושב של הנהג עד למרכז תשוקותי? תהיתי.
והאחות מרי מצצה. אוי היא מצצה. היא מצצה את הזין ואת הביצים, הכל נכנס פנימה בלי להותיר טיפת בשר בחוץ. היא מצצה את לשדי, מצצה וליקקה. ואני גמרתי בתוך הפה המתוק שלה, אבל מרי לא שיחררה ולמרות שהזין שלי כבר היה רפוי ורכרוכי היא המשיכה למצוץ עוד ועוד. אינני יודע כמה זמו ישבנו שם בפרארי הכחולה של אם המינזר, אבל אני הטתי את המושב למצב חצי שכיבה ומרי מצצה עוד ועוד. מצצה בכוח, בעוז בדבקות, ואני גמרתי עוד פעמיים, גמירות של זין רכרוכי ורפוי אבל שיחררתי עוד מטען (קטן) ועוד מטען (קטנצ'יק). כן, האחות מרי רוקנה אותי מכל מה שהיה בי. חשתי מרוקן ורפה אונים. נשכבתי באפיסת כוחות על המושב הנטוי לאחור ונמנמתי לי כשהאחות מרי העבירה את ידית ההילוכים לנסיעה אחורית, ובאנרגיה בלתי נדלית הטיסה את הפרארי בחזרה למינזר.

תגובות ? (אין צורך להזדהות)